בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת מנחות דף כ״ז עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מנחות דף כ״ז עמוד א׳

    מסכת מנחות דף כ״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 31 קטעים ממוספרים, כ־492 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    אליבא דמ"ד (על העצים) על בסמוך בפ' שתי הלחם (לקמן מנחות דף צו.) במשנה פליגי ה"נ דכתיב על העצים על בסמוך:

    מתני' מיעוטו מעכב את רובו שאם חיסר כל שהוא פסול:

    היין שלישית ההין של איל ורביעית ההין לכבש וחצי ההין לפר וכן השמן בין דמנחת נסכים כשיעור ההין בין בלוג דמנחת נדבה:

    גמ' מלא קומצו תרי זימני בויקרא חד במנחת נדבה וקמץ משם מלא קומצו וחד במנחת חוטא וקמץ הכהן ממנה מלא קומצו חד למצוה וחד לעכב:

    שאם חסר כל שהוא פסולה דסלתה מריבויא דה"א [דריש]:

    ככה בנסכים ככה יעשה לשור האחד בפרשת שלח לך:

    מסלתה ומשמנה ומשמע שיהו שניהן והדר כתיב נמי מגרשה ומשמנה שיהו שניהן שנה הכתוב לעכב. גרש וסולת חד הוא אלא שגרש במנחת ביכורים וסלת בשאר מנחות:

    על כל לבונתה ואת כל הלבונה שנה הכתוב לעכב:

    ועוד 24 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Menachot 27a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    מסלתה ומשמנה מגרשה ומשמנה לגבי עיכובא דנפשיה דאם חסר לא בעי שנה הכתוב אבל למעכבין זה את זה בעי שנה הכתוב כדפרישית לעיל (מנחות דף יט.) מ"ר:

    ארבעה שבמצורע עץ ארז ואזוב ושני תולעת [וצפורין] אבל מים חיים לא חשיב לפי שהיה מערב בהם הדם כדכתיב (ויקרא י״ד:ו׳) וטבל אותם בדם תימה דלא חשיב הזאות דמצורע דמעכבות זו את זו וי"ל דתנא ושייר דהא לא חשיב נמי דפרים ואילים דחג דכתיב בהו (במדבר כט) כמשפט לעכב ואיכא טובא. מ"ר:

    ולקחתם לקיחה תמה י"מ דביום ב' סגי בחד מד' מינים ומברך על נטילת לולב כמו אתרוג דשרי חסר ולא בעינן תמות אלא ביום ראשון ולדבריהם ביום שני תיסגי שיטול האחד בשביל כולם וליתא דבסוף לולב הגזול (סוכה מא:) ובריש לולב וערבה (סוכה מג.) דרשינן מולקחתם לקיחה לכל אחד ואחד מדכתיב ולקחתם לשון רבים ולא כתיב ולקחת אלא כי היכי דעיקר לקיחה קיימא אכולהו יומי הוא הדין לקיחה תמה דבעי לקיחת ד' מינים אכולהו יומי ולקיחת כל אחד ואחד אבל תמות של עצמן וכן לכם למעוטי שאול וגזול לא בעי אלא ביום ראשון. מ"ר:

    לא שנו אלא שאין לו אבל יש לו אין מעכבין פי' בהלכות גדולות בהלכות לולב יש לו אין מעכבין דלא תימא עד דמגבה להו בהדי הדדי לא נפיק אלא אי מגבה חד חד לחודיה שפיר דמי דקי"ל לולב אין צריך אגודה מ"ר. ור"ת הגיה בספרו ל"ש פירוש דמעכב' משום תמה אלא שאין לו אבל יש לו תמה הוא אף על פי שלא חיברו באגודה כדאמרי' לקמן דלא דרשי רבנן קיחה קיחה ולר' יהודה דדריש ליה קיחה קיחה דלא הויא תמה אלא א"כ אגדו וכולהו פי' דגמ' אפי' לפי' הלכות גדולות נראה דצריך לאוגדו כדמסיק עליה זה אלי ואנוהו. מ"ר:

    לא גמרי קיחה קיחה אע"ג דגמרי קיחה קיחה משדה עפרון בריש קידושין (דף ב.) שמא הך דהכא אינה מופנה א"נ קיחה קיחה גמרי לקיחה לקיחה לא גמרי. מ"ר:

    ועשה כאשר עשה כו' ברייתא זו מיתנייא בפרק ב"ש (זבחים לט.) והתם מפרש לה שפיר. מ"ר:

    Tosafot on Menachot 27a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    גליון הש"ס

    מתני' הסולת והשמן מעכבין עיין לקמן דף מד ע"ב תוספות ד"ה הסולת:

    Gilyon HaShas on Menachot 27a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    בן יהוידע

    אַרְבָּעָה מִינִין שֶׁבַּלּוּלָב שְׁנַיִם מֵהֶן עוֹשִׂין פֵּרוֹת, וּשְׁנַיִם מֵהֶן אֵינָן עוֹשִׂין פֵּרוֹת (ויקרא כג, מ). נראה לי בס"ד העושים פירות הם לולב ואתרוג שהם אחד אחד כי בעלי תורה ובעלי מצות שעושין פירות יש להם 'לב אחד' לכן ראשי תיבות לוּלָב אֶתְרוֹג ל"א שהוא ראשי תיבות לֵב אֶחָד. ואותם שאין עושין פירות הם שנים ושלשה כי יש להם כמה לבבות שנים ושלש וראשי תיבות עֲרָבָה הֲדַס הוא ראשי תיבות עַם הָאָרֶץ וסופי תיבות ה"ס [עֲרָבָה הֲדַס] לשון שתיקה שאין פיהם פתוח בדברי תורה. גם לולב כנגד בעלי תורה ואתרוג כנגד בעלי מצות לכן לולב גבוה מכולם כי תלמוד תורה גדולה מכולם והדס כנגד הבטלים מן דברי תורה וערבה כנגד הבטלים ממצות. גם עוד תפס כנגד צדיקים שני מינין לולב כנגד אנשים ואתרוג כנגד נשים וכן בהפך תפס הדס כנגד אנשים וערבה כנגד נשים. ומה שאמר 'שֶׁיִּהְיוּ זְקוּקִין אֵלּוּ לְאֵלּוּ' נראה הכוונה אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא (קהלת ז, כ) אך יעריך השם יתברך הצדיקים לגבי החוטאים ונראין צדיקין גמורים שאין בהם חסרון על דרך שכתבו המפרשים ז"ל על פסוק כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל (הושע ט, י) ונמצא זקוקין הצדיקים לאלו החוטאים שהם נשלמים מחמתן וכיון דהצדיקים נראו שלמים וגמורים אז כדאי הוא זכותן להגין בעד הרשעים ולסלק הרעה לגמרי שלא תבא ונמצא החוטאין צריכין לאלו הצדיקים. ומה שאמר 'וְכֵן יִשְׂרָאֵל בְּהַרְצָאָה עַד שֶׁיְּהוּ כֻּלָּן בַּאֲגֻדָּה אַחַת' מפרש רש"י צדיקים ורשעים ונראה לי אַחַת [409] גימטריא הַזַּכָּאִים וְרָעִים [409] וזהו 'אֲגֻדָּה אַחַת' רצונו לומר אגודה של זכאים ושל רעים.

    Ben Yehoyada on Menachot 27a · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף כ״ז, עמוד א׳, בהיקף של כ־492 מילים ב־31 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 31 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 13 מילים

      נפתחת ב״דְּעַל הָעֵצִים כְּתִיב.…״

    2. קטע 231 מילים

      נפתחת ב״כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ, אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר ״עַל״…״

    3. קטע 321 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ הַקּוֹמֶץ מִיעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ, עִשָּׂרוֹן…״

    4. קטע 412 מילים

      נפתחת ב״הַסּוֹלֶת וְהַשֶּׁמֶן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, הַקּוֹמֶץ…״

    5. קטע 59 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא ״מְלֹא קֻמְצוֹ״…״

    6. קטע 616 מילים

      נפתחת ב״עִשָּׂרוֹן מִיעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ, מַאי טַעְמָא?…״

    7. קטע 76 מילים

      נפתחת ב״הַיַּיִן מִיעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ, ״כָּכָה״.…״

    8. קטע 821 מילים

      נפתחת ב״הַשֶּׁמֶן מִיעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ, דְּמִנְחַת נְסָכִים…״

    9. קטע 910 מילים

      נפתחת ב״הַשֶּׁמֶן וְהַסּוֹלֶת מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, ״מִסׇּלְתָּהּ…״

    10. קטע 1015 מילים

      נפתחת ב״הַקּוֹמֶץ וְהַלְּבוֹנָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, ״עַל…״

    11. קטע 1122 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מְעַכְּבִין זֶה…״

    12. קטע 1218 מילים

      נפתחת ב״שְׁנֵי סְדָרִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שְׁנֵי…״

    13. קטע 1317 מילים

      נפתחת ב״שְׁנֵי מִינִים שֶׁבַּנָּזִיר, שְׁלֹשָׁה שֶׁבַּפָּרָה, וְאַרְבָּעָה שֶׁבַּתּוֹדָה,…״

    14. קטע 1422 מילים

      נפתחת ב״שֶׁבַע הַזָּאוֹת שֶׁבַּפָּרָה מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ,…״

    15. קטע 1511 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מְעַכְּבִין זֶה…״

    16. קטע 1613 מילים

      נפתחת ב״שְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה…״

    17. קטע 1712 מילים

      נפתחת ב״שְׁנֵי סְדָרִין – חוּקָּה, שְׁנֵי בָּזִיכִין –…״

    18. קטע 1810 מילים

      נפתחת ב״שְׁנֵי מִינִים שֶׁבַּנָּזִיר, דִּכְתִיב: ״כֵּן יַעֲשֶׂה״, שְׁלֹשָׁה…״

    19. קטע 1916 מילים

      נפתחת ב״אַרְבָּעָה שֶׁבַּתּוֹדָה, דְּאִיתַּקַּשׁ לְנָזִיר, דִּכְתִיב: ״עַל זֶבַח…״

    20. קטע 2013 מילים

      נפתחת ב״וְאַרְבָּעָה שֶׁבִּמְצוֹרָע, דִּכְתִיב: ״זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע״,…״

    21. קטע 2116 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא: לֹא שָׁנוּ…״

    22. קטע 2237 מילים

      נפתחת ב״מֵיתִיבִי: אַרְבָּעָה מִינִין שֶׁבַּלּוּלָב, שְׁנַיִם מֵהֶן עוֹשִׂין…״

    23. קטע 2316 מילים

      נפתחת ב״וְכֵן יִשְׂרָאֵל בְּהַרְצָאָה, עַד שֶׁיְּהוּ כּוּלָּן בַּאֲגוּדָּה…״

    24. קטע 2421 מילים

      נפתחת ב״תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: לוּלָב בֵּין אָגוּד בֵּין…״

    25. קטע 259 מילים

      נפתחת ב״מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? גָּמַר קִיחָה קִיחָה…״

    26. קטע 2612 מילים

      נפתחת ב״מָה לְהַלָּן בַּאֲגוּדָּה – אַף כָּאן בַּאֲגוּדָּה.…״

    27. קטע 2724 מילים

      נפתחת ב״כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: לוּלָב מִצְוָה לְאוֹגְדוֹ,…״

    28. קטע 288 מילים

      נפתחת ב״לְעוֹלָם רַבָּנַן, וּמַאי מִצְוָה? מִשּׁוּם ״זֶה אֵלִי…״

    29. קטע 299 מילים

      נפתחת ב״שֶׁבַע הַזָּאוֹת שֶׁבַּפָּרָה מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ…״

    30. קטע 3019 מילים

      נפתחת ב״שֶׁבַע הַזָּאוֹת שֶׁעַל בֵּין הַבַּדִּים, וְשֶׁעַל מִזְבַּח…״

    31. קטע 3123 מילים

      נפתחת ב״דְּפַר כֹּהֵן מָשׁוּחַ, וּדְפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל…״

    לשון המקור

    דְּעַל הָעֵצִים כְּתִיב.

    כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ, אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר ״עַל״ בְּסָמוּךְ, מַאי? הָכָא נָמֵי ״עַל״ בְּסָמוּךְ, אוֹ דִלְמָא ״עַל הָעֵצִים״ דּוּמְיָא דְּ״עַל הַמִּזְבֵּחַ״ – מָה הָתָם עַל מַמָּשׁ, אַף הָכָא נָמֵי עַל מַמָּשׁ? תֵּיקוּ.

    מַתְנִי׳ הַקּוֹמֶץ מִיעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ, עִשָּׂרוֹן מִיעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ, הַיַּיִן מִיעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ, הַשֶּׁמֶן מִיעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ.

    הַסּוֹלֶת וְהַשֶּׁמֶן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, הַקּוֹמֶץ וְהַלְּבוֹנָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

    גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא ״מְלֹא קֻמְצוֹ״ תְּרֵי זִימְנֵי.

    עִשָּׂרוֹן מִיעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ, מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא: ״מִסׇּלְתָּהּ״, שֶׁאִם חָסְרָה כׇּל שֶׁהוּא – פְּסוּלָה.

    הַיַּיִן מִיעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ, ״כָּכָה״.

    הַשֶּׁמֶן מִיעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ, דְּמִנְחַת נְסָכִים – ״כָּכָה״, וּמִנְחַת נְדָבָה – אָמַר קְרָא: ״וּמִשַּׁמְנָהּ״, שֶׁאִם חָסַר כׇּל שֶׁהוּא – פְּסוּלָה.

    הַשֶּׁמֶן וְהַסּוֹלֶת מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, ״מִסׇּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ״, ״מִגִּרְשָׂהּ וּמִשַּׁמְנָהּ״.

    הַקּוֹמֶץ וְהַלְּבוֹנָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, ״עַל כׇּל לְבוֹנָתָהּ״, ״וְאֵת כׇּל הַלְּבוֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה״.

    מַתְנִי׳ שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, שְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, שְׁתֵּי חַלּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

    שְׁנֵי סְדָרִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שְׁנֵי בָּזִיכִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. הַסְּדָרִין וְהַבָּזִיכִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

    שְׁנֵי מִינִים שֶׁבַּנָּזִיר, שְׁלֹשָׁה שֶׁבַּפָּרָה, וְאַרְבָּעָה שֶׁבַּתּוֹדָה, וְאַרְבָּעָה שֶׁבַּלּוּלָב, (וארבע) [וְאַרְבָּעָה] שֶׁבַּמְּצוֹרָע – מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

    שֶׁבַע הַזָּאוֹת שֶׁבַּפָּרָה מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, שֶׁבַע הַזָּיוֹת שֶׁעַל בֵּין הַבַּדִּים, שֶׁעַל הַפָּרֹכֶת, שֶׁעַל מִזְבַּח הַזָּהָב – מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

    גְּמָ׳ שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה – חוּקָּה.

    שְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה – הֲוָיָה, שְׁתֵּי חַלּוֹת – הֲוָיָה.

    שְׁנֵי סְדָרִין – חוּקָּה, שְׁנֵי בָּזִיכִין – חוּקָּה, הַסְּדָרִין וְהַבָּזִיכִין – חוּקָּה.

    שְׁנֵי מִינִים שֶׁבַּנָּזִיר, דִּכְתִיב: ״כֵּן יַעֲשֶׂה״, שְׁלֹשָׁה שֶׁבַּפָּרָה – חוּקָּה.

    אַרְבָּעָה שֶׁבַּתּוֹדָה, דְּאִיתַּקַּשׁ לְנָזִיר, דִּכְתִיב: ״עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו״, וְאָמַר מָר: ״שְׁלָמָיו״ – לְרַבּוֹת שַׁלְמֵי נָזִיר.

    וְאַרְבָּעָה שֶׁבִּמְצוֹרָע, דִּכְתִיב: ״זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע״, וְאַרְבָּעָה שֶׁבַּלּוּלָב – ״וּלְקַחְתֶּם״, לְקִיחָה תַּמָּה.

    אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ, אֲבָל יֵשׁ לוֹ – אֵין מְעַכְּבִין.

    מֵיתִיבִי: אַרְבָּעָה מִינִין שֶׁבַּלּוּלָב, שְׁנַיִם מֵהֶן עוֹשִׂין פֵּירוֹת, וּשְׁנַיִם מֵהֶם אֵין עוֹשִׂין פֵּירוֹת; הָעוֹשִׂין פֵּירוֹת יִהְיוּ זְקוּקִין לְשֶׁאֵין עוֹשִׂין, וְשֶׁאֵין עוֹשִׂין פֵּירוֹת יִהְיוּ זְקוּקִין לְעוֹשִׂין פֵּירוֹת, וְאֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בָּהֶן עַד שֶׁיְּהוּ כּוּלָּן בַּאֲגוּדָּה אֶחָת.

    וְכֵן יִשְׂרָאֵל בְּהַרְצָאָה, עַד שֶׁיְּהוּ כּוּלָּן בַּאֲגוּדָּה אֶחָת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ״.

    תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: לוּלָב בֵּין אָגוּד בֵּין שֶׁאֵינוֹ אָגוּד – כָּשֵׁר; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אָגוּד – כָּשֵׁר, שֶׁאֵינוֹ אָגוּד – פָּסוּל.

    מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? גָּמַר קִיחָה קִיחָה מֵ״אֲגוּדַּת אֵזוֹב״,

    מָה לְהַלָּן בַּאֲגוּדָּה – אַף כָּאן בַּאֲגוּדָּה. וְרַבָּנַן, לָא גָּמְרִי ״קִיחָה קִיחָה״.

    כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: לוּלָב מִצְוָה לְאוֹגְדוֹ, וְאִם לֹא אֲגָדוֹ – כָּשֵׁר? כְּמַאן? אִי כְּרַבִּי יְהוּדָה, לֹא אֲגָדוֹ אַמַּאי כָּשֵׁר? אִי רַבָּנַן, מַאי מִצְוָה?

    לְעוֹלָם רַבָּנַן, וּמַאי מִצְוָה? מִשּׁוּם ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״.

    שֶׁבַע הַזָּאוֹת שֶׁבַּפָּרָה מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ – חוּקָּה.

    שֶׁבַע הַזָּאוֹת שֶׁעַל בֵּין הַבַּדִּים, וְשֶׁעַל מִזְבַּח הַזָּהָב, וְשֶׁעַל הַפָּרוֹכֶת – מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ; דְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כְּתִיב חוּקָּה.

    דְּפַר כֹּהֵן מָשׁוּחַ, וּדְפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִיבּוּר, וְדִשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה – כִּדְתַנְיָא: ״וְעָשָׂה לַפָּר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לִכְפּוֹל בְּהַזָּאוֹת,