מסכת מנחות דף כ״ה עמוד ב׳

לא הורצה דכתיב והיה על מצחו תמיד לרצון להם (שמות כ״ח:ל״ח) ולא לעובדי כוכבים:

ורמינהו כו' אלמא ציץ מרצה אמזיד דיחיד:

בשוגג תרומתו תרומה דאמרינן בכמה דוכתי (ב"מ דף נו.) ולא תשאו עליו חטא אם אינו קדוש נשיאות חטא למה מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה:

במזיד אין תרומתו תרומה דרבנן קנסוהו משום דהזיד ופליגי בה אמוראי ביבמות בפרק האשה איכא למ"ד אין תרומתו תרומה לתקן את השירים אבל תרומה הוי:

דמרצה ציץ על אכילות מי שמעת ליה דמוקמת להך ברייתא בתרייתא אליביה דקתני בה הציץ מרצה על אכילת טומאת בשר דהיינו אכילות להכי נקט אכילות דאעולין כ"ע מודו דציץ מרצה דקתני בריש ת"כ ונרצה לו לכפר עליו בדם דכתיב (ויקרא י״ז:י״א) כי הדם הוא בנפש יכפר אין לי אלא דם טהור טמא מנין ת"ל (שמות כ״ח:י״ב) ונשא אהרן וגו' והוא בדם קמיירי דכתיב (שם) לרצון להם והכא כתיב ונרצה מה הכא דם אף התם דם ואין לי אלא דם מנין לרבות כל העולים ת"ל לכל מתנות קדשיהם וגו' (שם):

יכול בשר שנטמא לפני זריקת דמים ואכלו לפני זריקה בטומאת הגוף יהו חייבין עליו כרת ובתורת כהנים מצאתי לשון נקיה יכול יהו חייבין משום טומאת הגוף לפני זריקה ובבשר טהור קמיירי:

ושאינו ניתר לטהורין כגון אם אכל אפילו בשר טהור בטומאת הגוף קודם זריקת דם עדיין לא היתה ניתרת לטהורים דזריקה היא המתרת:

או אינו אלא הכי דרשינן שאינו נאכל לטהורין אין חייבין משום טומאת הגוף אף שניתר לטהורין:

בשוגג תרומתו תרומה שהיתה לו שעת הכושר איירי שלא ניטמא בתחילת תלישתו שאם תלשו אדם טמא ועדיין משקה טופח עליו אין תרומתו תרומה כדמוכח בפ' כל שעה (פסחים דף לג.):

במזיד אין תרומתו תרומה אע"ג דתורם מן הרעה על היפה תרומתו תרומה כדאמרינן בהאשה רבה (יבמות דף פט:) וכדתנן במס' תרומות (פרק שני מ"ו) התם חזי קצת הכא לא חזי כלל:

דמרצה ציץ על אכילות מי שמעת ליה פי' בקונטרס להכי נקט אכילות דאעולין כ"ע מודו דציץ מרצה כדקתני בריש תורת כהנים ונרצה לו לכפר עליו בדם כו' ולא דק בקונטרס דבעולין נמי אשכחן פלוגתא בפרק כיצד צולין (פסחים דף עז:):

ת"ל אשר ליי' הכא מוקמינא ליה לרבות לן ויוצא ותימה דבסוף דם שחיטה (כריתות דף כג: ושם) דריש ליה לרבות אימורים דאיסור טומאה חייל אאיסור חלב וי"ל דשקולים הן אבל קשה אההיא דכריתות בסוף פ' ב' דמעילה (דף י:) דריש אימורים מאשר יקרב אל הקדשים דדבר שאין לו מתירין משיקדש בכלי וי"ל דהתם לא מיירי אלא בעולה ושאר קדשים אבל שלמים לא הייתי מרבה כיון דיצאו מן הכלל. מ"ר:

ורב שילא אמר כו' וא"ת מאי דוחקייהו דרבינא ורב שילא לשנויי כלל הא מוכח בהדיא בהאשה רבה (יבמות דף צ. ושם) דחדא מדאורייתא וחדא מדרבנן מדקאמר והא הכא דמדאורייתא ארצויי מרצה דתנן על מה הציץ מרצה כו' וי"ל דלעולם משמע ליה נמי ביבמות דאפילו מדרבנן נמי קתני על מה הציץ מרצה כו' למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אזריקה או אטומאה אלא דפשיטא ליה דמדאורייתא אין חילוק בין טומאה לזריקה והכי פירושו והא מדאורייתא ארצויי מרצה בכל ענין בין מטומאה בין מזריקה. מ"ר:

זריקתו בין בשוגג בין במזיד הורצה אע"פ שצריך לדחוק הלשון אליביה ניחא ליה לשנויי הכי ולא כרבינא כדאמר בפרק הנזקין (גיטין דף נד.) גברא לכפורי קא בעי ואנן ניקום וניקנסיה:

הפגולין כנותרות, הקשו בתו' איך יתחייב בפגולין והלא פגול לא היה ניתר לטהורין. וי"ל דהואיל ואין הפגול נקבע עד שיקרבו כל מתיריו ובאין בבת אחת היתר אכילה ופגול הוי שפיר ניתר לטהורי': יש להקשות מה ר"ל את הפגולין כנותרות. מה לי פגולין מה לי נותרות הלא בתרווייהו איכא שאינו נאכל לכהנים וכמו דרבי קרא נותרות כמו כן לירבי פגולין ואף אי נימא דלא הוה פשיטא ליה לרבויי פגולין כמו נותרות הו"ל למימר יכול שאני מרבה הפגולין ולמה לו לתלותו בדמיון נותרו' דמשמע דפשיטא ליה בנותרות מפגולין: ונראה לתרץ דבנותרות פשיטא ליה טפי לרבויי להו מפגולין לפי שהקרבן כשר ונאכל עד שנעשה נותר הילכך מקרי שפיר אשר לה' מאחר שהיו קדשי שמים ועמדו בקדושתן לאחר הקרבה כל זמן אכילתן אבל הפגולין שלא היה בהם היתר לא לגבוה ולא להדיוט דאכלי משלחן גבוה שנפסלו כל העבודות משעה שפגל ונאסרו לאכילה א"כ אין לקרוא להם אשר לה' כמו בנותרות להכי קאמר יכול שאני מרבה הפגולין כנותרות ושנאמר דהואיל והיו קדשי שמים קודם שנתפגלו שנרבה אותם מקרא דמאשר לה' כמו נותרות דנימא דמאחר דהיו קדשי שמים קודם שנתפגלו דמאשר לה' קרינן בהו ולכך קאמר דאין לדמותם דמרבה אני נותרות שהיה להם שעת הכושר כדפרישית משעת זריקה עד שעת לינה או יציאה. ומוציא אני פגול שלא היה לו שעת הכושר, שהרי היתה זריקתו פסולה לשון רש"י: נ"ל דר"ל דלא נחשוב מה שהיה לו ראוית הכשר קודם זריקה כגון אם פגל בזריקה או גם אם פגל בשאר עבודות קודם זריקה אין הפגול נקבע עד שעת זריקה דבעינן שיקרבו כל מתיריו ולכך אותו הכשר שהיה לו קודם זריקה שהרי לא נפסל עד שעת זריקה לא חשבינן ליה שעת הכשר למקרייה אשר לה' ולרבויי להו לחיובי לאוכלן בטומאת הגוף:

ומוציא אני פגול שלא היה לו שעת הכושר שהרי היתה זריקתו פסולה (ל"ה) ואם תאמר בשר שנטמא לפני זריקה ואכלו בטומאת הגוף לאחר זריקה מפני מה חייבין עליהם משום טומאה, הרי לא היתה שעת הכושר, ל"ה. ופי' דמשום טומאה ר"ל משום טומאת הגוף אם אוכל בטומאת הגוף בשר קדש. ולעיל אמרי' דחייב דדוקא פגול הוא דממעטינן אבל טומאה אפי' קודם זריקה ואחר זריקה אכלו חייב, ל"ה. ולכך פי' כן דמשום טומאה ר"ל טומאת הגוף שהרי משום טומאת בשר מתחייב לכ"ע דהא בפ' כל הפסולין פליגי ר' יוחנן וריש לקיש בטמא שאכל בשר קדש לפני זריקה אם לוקה אם לאו וקאמר אביי מחלוקת בטומאת הגוף אבל בטומאת בשר ד"ה לוקה אלמא לאביי לוקה משום טומאת בשר אפי' קודם זריקה וכ"ש לאחר זריקה ולרבא נמי דאמר דאינו לוקה דוקא קודם זריקה קאמר דאינו לוקה אבל לאחר זריקה לוקה משום טומאת בשר דקאמר וטעמא משום דכיון דלא קרינן ביה וטומאתו עליו ונכרתה לא קרינן ביה והבשר אשר יגע בכל טמא דר"ל דאתקשא אזהרת אכילת בשר טמא לעונש אכילת טומאת הגוף דאינה אלא לאחר זריקה אבל לאחר זריקה מיהא מחייב משום טומאת בשר לרבא אפילו נטמאת קודם זריקה משום דמאי דבעינן לאחר זריקה היינו דוקא לגבי עונש כרת דטומאת הגוף אבל לגבי מלקות לריש לקיש לוקה אפי' קודם זריקה ולא בעינן שיהא ניתר לטהורין דקרא דמזבח דדרשי' ליה לעיל לומר דבעינן ניתר לטהורים על טומאת הגוף נכתב הילכך אפי' לרבא דאמר דלא לקי קודם זריקה מודה דלאחר זריקה לקי אע"ג דטמא לפני זריקה דלא בעי' שעת הכושר כמו לטומאת הגוף דעליה אכתוב ובעי' ניתר לטהורין ואחר זריקה ומאי דנקט הבריית' שנטמא קודם זריקה משום דאי נטמא אחר זריקה אעפ"י שאינו נאכל מ"מ הו"ל שעת הכושר משום דלא ממעטי' כי אם פגול שקודם זריקה או בשעת זריקה נפסל ולא היה לו שעת ראוית היתר אבל אם לו ויוצא דהי' לו ראוית היתר בשעת זריקה וחשבינן שעת הכושר כמו לן ויוצא אבל כשנטמאת קודם זריקה לא היה לה שעת ראוית היתר לכהנים גם בשעת זריקה לכך קאמר אמאי חייבין עליה משום טומאת הגוף הרי לא היה שעת הכושר שהוא ראוית התר אכילה לכהנים וקאמר משום דהציץ מרצה ולכך חייב משום טומאת הגוף, ולכך מחייב תרתי אחת משום טומאת הגוף ואחת משום טומאת בשר:

אלא אמר רב חסדא הא ר' אלעזר הא רבנן, פי' הנך מתני' דלעיל דקתני במזיד הורצה אף ליחיד ר' אלעזר מדקתני דציץ מרצה על אכילות והאי דקתני לא הורצה רבנן. דלא קניס, היכא דזרק דם טמא מי שמעת לי', א"כ אמאן תרמייה, להא דקתני הורצה, ל"ה: ואין להקשות א"כ כי שני ליה הא ר' אלעזר והא רבנן ומקשה ליה אימר דשמעת ליה לר' אלעזר ציץ מרצה על אכילות, דלא קניס מי שמעת ליה, אמאי לא שנו ליה כמו כן אמאן תרמייה דטפי משני ליה לומר דשמעי' בהדיא דלא קניס. ועוד לגבי האי מילתא דלא נימא דאי לא קניס גם גבי תרומה דקיל דנימא דקניס גבי קדשים דחמירי מצי לתרץ אמאן תרמייה משום דכי היכי לברייתא ראשונה תנא דתיתי כוותיה יש לנו לומר שלא חלק בין תרומה לקדשים לומר דכי היכי דלא קניס בתרומה לא קניס בקדשים אבל אי לא אשמעינן דלא קניס במידי לא בתרומה ולא בקדשים והוה מצינן למימר דקניס אין לנו לומר דלא קנים משום דאמאן תרמייה משום הכי דנוכל לומר דלא קניס לית לן לאוקמיה כוותיה במידי דלא שמעינן ליה דאמר הכי ודנפלוג עלייהו דרבנן נמי בהא:

גמ' לטהורין חייבין ע' זבחים דף מו ע"ב תוס' ד"ה אחד לכלל:

שם מזבח השלמים מיעט ע' לקמן דף מו ע"א תוס' ד"ה מששחטה: