מסכת מנחות דף כ״ה עמוד ב׳פרק 3 הקומץ רבה

לֹא הוּרְצָה.

ורְמִינְהִי: עַל מָה הַצִּיץ מְרַצֶּה? עַל הַדָּם וְעַל הַבָּשָׂר וְעַל הַחֵלֶב שֶׁנִּטְמָא, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן, בֵּין בְּיָחִיד בֵּין בְּצִיבּוּר.

אָמַר רַב יוֹסֵף: לָא קַשְׁיָא, הָא רַבִּי יוֹסֵי, הָא רַבָּנַן. דְּתַנְיָא: אֵין תּוֹרְמִין מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר, וְאִם תָּרַם בְּשׁוֹגֵג – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, בְּמֵזִיד – אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי דְּלָא קָנֵיס, דִּמְרַצֵּה צִיץ עַל אֲכִילוֹת מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ? וְהָתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת.

אֵיפוֹךְ: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת.

מַתְקֵיף לַהּ רַב שֵׁשֶׁת: וּמִי מָצֵית אָפְכַתְּ לַהּ? וְהָתַנְיָא: יָכוֹל בָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים יְהוּ חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם טוּמְאָה?

תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כׇּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר״, ״וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַה׳ וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה״, הַנִּיתָּר לִטְהוֹרִין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם טוּמְאָה,

וְשֶׁאֵינוֹ נִיתָּר לִטְהוֹרִין, אֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם טוּמְאָה.

אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא: נֶאֱכָל לִטְהוֹרִין – חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם טוּמְאָה, וְשֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל לִטְהוֹרִין – אֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם טוּמְאָה, אוֹצִיא אֲנִי אֶת הַלָּן וְאֶת הַיּוֹצֵא, שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין לִטְהוֹרִים.

תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר לַה׳״ – רִיבָּה.

יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אֶת הַפִּיגּוּלִין וְאֶת הַנּוֹתָרוֹת?

נוֹתָרוֹת הַיְינוּ לָן, אֶלָּא אַף הַפִּיגּוּלִין כַּנּוֹתָרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר ״מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים״ – מִיעֵט.

וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת אֵלּוּ וּלְהוֹצִיא אֶת אֵלּוּ? אַחַר שֶׁרִיבָּה הַכָּתוּב וּמִיעֵט, אָמַרְתָּ: מְרַבֶּה אֲנִי אֶת אֵלּוּ שֶׁהָיְתָה לָהֶן שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר, וּמוֹצִיא אֲנִי אֶת אֵלּוּ שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהֶן שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר.

וְאִם תֹּאמַר: בָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים וַאֲכָלוֹ לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים, מִפְּנֵי מָה חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם טוּמְאָה? מִפְּנֵי שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה.

נִטְמָא – אִין, יוֹצֵא – לָא.

מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר: ״אֵין זְרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא״? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְקָתָנֵי דִּמְרַצֵּה צִיץ עַל אֲכִילוֹת.

אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא, לָא קַשְׁיָא: הָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הָא רַבָּנַן.

אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דִּמְרַצֵּה צִיץ עַל אֲכִילוֹת, דְּלָא קָנֵיס מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ? אִין, כִּי הֵיכִי דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי, שָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּתְרוּמָה דְּקִילָּא, בְּקָדָשִׁים דַּחֲמִירִי מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ? אִם כֵּן, הָא אַמַּאן תִּרְמְיַיהּ?

רָבִינָא אָמַר: טוּמְאָתוֹ, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד – הוּרְצָה; זְרִיקָתוֹ, בְּשׁוֹגֵג – הוּרְצָה, בְּמֵזִיד – לֹא הוּרְצָה.

וְרַב שֵׁילָא אָמַר: זְרִיקָתוֹ, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד – הוּרְצָה. טוּמְאָתוֹ, בְּשׁוֹגֵג – הוּרְצָה, בְּמֵזִיד – לֹא הוּרְצָה.

וּלְרַב שֵׁילָא, דְּקָתָנֵי: שֶׁנִּטְמָא בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד – הָכִי קָאָמַר: נִטְמָא בְּשׁוֹגֵג וּזְרָקוֹ, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד.