מסכת מנחות דף ק׳ עמוד א׳

העמיק הרחיב כיון שבא לעומק מיד מרחיב ובגיהנם משתעי דרישיה דקרא כי ערוך מאתמול תפתה:

למלך לא הוכנה לתלמיד שפירש מן התורה לא הוכנה גיהנם שלא יהא נידון בה. מלך קרי לתלמיד חכם דכתיב (משלי ח׳:ט״ו) בי מלכים ימלוכו:

שמא תאמר זהו שכרה של תורה שמצלת מגיהנם אבל שכר אחר אין לה:

ומתוך ששונאין חכמי ארץ ישראל את הבבליים קורין את האלכסנדריים שעושין מנהג רעבתנות על שם בבליים:

אלכסנדריים של מצרים:

משפחת רבי יהודה מבבל היתה לפיכך שמח בדברי ר' יוסי:

מתני' פסול דמחוסר זמן הוא שלא היה על השלחן אלא ששה ימים והכא אי אפשר לתקן ולומר יניחנו עד שבת הבאה דכיון דלחם נסדר כדינו בשבת קידשו שלחן ושוב אין יכול להשהותן אלא עד שבת ראשונה דמיפסיל בלינה (הואיל ולן הלחם בלא בזיכין):

משום פיגול אם הקטירן על מנת לאכול מן הלחם למחר אינו פיגול שלא קרב המתיר כמצותו:

ששונאין את הבבליים כדאשכחנא בפ"ק דיומא (דף ט:) דאמר א"ל ר"ש בן לקיש לרבי אלעזר אלהא דישראל סנינא לכו לפי שלא עלו בימי עזרא ומה שמזכירין אותם לגנאי על שאוכלין את השעירים חיים אע"ג דמצוה קעבדי שלא יבואו לידי נותר לפי שהרגילו עצמם כמו כן לאוכלם חיים אף בכל השנים דמיחזי כרעבתנותא:

אמר להם הממונה ביומא (דף כח.) פירש בקונטרס דממונה הוא הסגן וקשה דאם כן הוה ליה למיחשביה בהדי דברים דחשיב בירושלמי דיומא שהסגן משמש אומר לו אישי כ"ג הגבה שמאלך הסגן בימינו וראש בית אב בשמאלו והניף הסגן בסודרים ואחז הסגן בימינו והעלהו לא היה מתמנה להיות כהן גדול עד שנעשה סגן אלא ממונה אחר היה ושמא היה ממונה על הפייסות דמיקרי ממונה סתם כדתנן פרק שני דיומא (דף כב.) אומר להם הצביעו:

מתתיא בן שמואל אומר (אם) האיר פני המזרח מתתיא בן שמואל היה ממונה על כך כדאמר בשקלים (דף ז:) מתתיא בן שמואל היה ממונה על הפייסות והיינו הפייסות שכשהאיר היום היו מפייסין מי שוחט מי זורק וכשהוא שואל אם הגיע זמן אומר לאותו שעולה על הגג אמור אם האיר פני כל המזרח עד שבחברון והוא אומר לו הן ובתלמוד ירושלמי נמצא שלפיכך אומר לו ביום הכפורים עד שבחברון כדי להזכיר ישיני חברון כך פי' בקונטר' ומה שכתוב בספרים בפ' אמר להן הממונה (יומא דף כח:) מתתיא בן שמואל אומר ממונה על הפייסות אומר כו' ליתא אלא אומר ה"ר מאיר דה"ג מתתיא בן שמואל ממונה על הפייסות אומר שהוא עצמו ממונה על כך והתם מפרש מי אומר כן:

אלא אפי' עולת העוף שנמלקה ומנחה שנקמצה רבותא היא מהני אע"ג דלאו בכלל ביום זבחכם נינהו קמ"ל דנפקי מביום צוותו כדמפרש במגילה (דף כ:) ומשום קודם התמיד לא מיפסלא דהיינו למצוה בעלמא כדאמרי' בפ' התכלת (לעיל מנחות דף מט:) ומשום פסול לינה נמי לא דלאלתר שרפו אפי' קודם עמוד השחר ומיהו אי אפשר לומר כן דהא פריך ניהדר קומץ לדוכתיה ולקמציה ביממא ומשני כלי שרת מקדשין שלא בזמנן ומיפסיל משום לינה אלמא לא מיפסיל קמיצה ואי אפשר לשרוף עד אחר עמוד השחר שיפסל בלינה ונקמצה לאו דוקא אלא אפילו לא נקמצה נמי כדתנן בפרק שני דמעילה (דף ט.):

בלילה פי' בקונטרס כגון מנחת נסכים ויש מפרשים הטבת נרות לא שייך על זה לשון קרב:

מִגֵּיהִנֹּם שֶׁפִּיהָ צָר, שֶׁעֲשָׁנָהּ צָבוּר בְּתוֹכָהּ (ישעיהו ל, לג) נראה מלאה עשן כדי שיהיו נידונין בעשן על אשר דבקו בשלשה קליפות שהם נָחָשׁ שָׂרָף עַקְרָב דראשי תיבות שלהם 'עָשָׁן' ולכן ראש גיהנם גימ"ל אשר מלואו הוא 'מיל' שהוא שיעור הקטן של מהלך האדם כי יש שיעור שעה ויש פרסה ויש מהלך יום ויש מהלך שבוע ויש מהלך חודש ויש מהלך שנה ונרמז בראש אותיות 'גֵּיהִנֹּם' שיעור מיל שהוא מהלך הקטן לרמוז שפתחה צר וקטן. ואמר עוד 'וְשֶׁמָּא תֹּאמַר כְּשֵׁם שֶׁפִּיהָ צָר כָּךְ כֻּלָּה צָרָה?' ובזה יהיה הרוחה לרשעים הנידונין בה שיהיה כל אחד גופו מגין על גופו של חבירו מחמת שהם דבוקים זה בזה ואין האש שולט בכל צדדין שלהם תַּלְמוּד לוֹמַר 'הֶעְמִיק הִרְחִב' (ישעיהו ל, לג) שהיא רחבה מבפנים שכל אחד שומר במקום פנוי לעצמו שאז האש דולקת בו מכל צדדיו ואין לו דבר המגין בעדו. 'וְשֶׁמָּא תֹּאמַר לַמֶּלֶךְ לֹא הוּכָנָה' כלומר למלך של תורה כמו אלישע אחר דאמרו עליו מתחלה לא מידן לדון ליה בגיהנם מפני שעסק בתורה ולא יתי לגן עדן מפני שחטא ויצא לתרבות רעה תַּלְמוּד לוֹמַר 'גַּם הִיא לַמֶּלֶךְ הוּכָן' (ישעיהו ל, לג) כאשר עשה רבי מאיר ע"ה שבקש דיתי אלישע אחר לגיהנם כדי שיתכפר לו. 'וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אֵין בָּהּ עֵצִים' פירוש גיהנם של אלישע אחר וכיוצא בו אין בה גחלים הנעשים משריפת עצים מפני שהם עסקו בתורה שנמשלה לעץ ולאש דכתיב עֵץ חַיִּים הִיא (משלי ג, יח) ולכן אין ראוי שיהיו נדונים בגיהנם של גחלי אש הנעשים מן עצים אלא יהיו נדונים בגיהנם של עשן בלבד וכמו שאמר רבי מאיר שיצא עשן מקברו של אחר שהוא הוכחה שנידון בגהינם של עשן תַּלְמוּד לוֹמַר 'מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה' (ישעיהו ל, לג) פירוש גהינם של זה שהיה חכם בתורה בהיותו בעולם הזה יש בה גחלי אש ומדורתה עצים אף על פי שעסק בתורה שנמשלה לאש ונמשלה לעצים. 'וְשֶׁמָּא תֹּאמַר זֶה שְׂכָרָהּ' של תורה זו של אלישע אחר וכיוצא בו שהועיל לו ליכנס לגיהנם בשביל כפרה ולא תועיל להכניסו לגן עדן גילוי עריות לישב במקום הראוי לבעלי תורה על שלחן הצדיקים וחכמים חביריו תַּלְמוּד לוֹמַר 'וְנַחַת שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא דָשֶׁן' (איוב לו, טז) שישב על שלחן הגדול והעצום עם גדולי חכמי ישראל ולא ישב במדרגה קטנה שבגן עדן. ונראה לי בס"ד לרמוז בפסוק זה דאמר 'וְנַחַת שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא דָשֶׁן' דשם הוי־ה דמלוי ע"ב ושם הוי־ה דמלוי ס"ג שהם סוד חו"ב [חכמה ובינה] עולים מספר קפ"ד ומספר קס"ו ברבוע הנקרא אחוריים ושניהם המה מספר ש"ן [184+166= 350] ומשם יהיה השפעה גדולה מאד. וידוע דבתורה יש ארבעה חלקים שהם 'פשט רמז דרש וסוד' וכל חלק נקרא קרן לשון אור כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר (משלי ו, כג) וכתיב וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ (חבקוק ג, ד) ואמר קַרְנַיִם לשון רבים מפני שיש בתורה ד' חלקים וכל חלק נקרא קרן שהוא רצונו לומר אור נמצא הם ד' פעמים קרן ולכן בזכות לימוד כל חלק מארבעה חלקים הנזכר שנקרא קרן ימשך שפע מן שמות קפ"ד וקס"ו שהם מספר ש"ן כמנין קרן [350] ונמצא בזכות לימוד ד' חלקים שלומדים החכמים בתורה ימשך להם ד' פעמים ש"ן וזהו שנאמר 'וְנַחַת שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא דָשֶׁן' כלומר ד' שן דזה קאי על שלחן תלמידי חכמים.