בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת מעילה דף ח׳ עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מעילה דף ח׳ עמוד א׳

    מסכת מעילה דף ח׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 6 קטעים ממוספרים, כ־61 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    אבל לענין להתירו לאכילה לא אמר שתהא זריקה מועלת והיינו דקאמר איסורא איכא דאסורה באכילה משום יוצא:

    מתני' חטאת העוף מועלין בה משהוקדשה בפה אפילו אם נהנה ממנה מחיים כגון שמכרה דהוציאה לחולין:

    הוכשרה להפסל כלומר משנמלקה ניתוסף בה קדושה שהיא נפסלת אם נגע בה טבול יום או מחוסר כפורים ובלינה:

    הוזה דמה חייבין עליה משום פיגול דהזאה דעוף קיימא במקום זריקה דבהמה דהזאה קובעת בפיגול שחישב בו קודם לכן כמו זריקה דבהמה ושוב נמי יש בו איסור נותר וטמא אם נטמא דהזאה קובעת בכל הני:

    ואין בה מעילה דכיון דהוזה דמה יש בה היתר לכהנים:

    גמ' אבל לאיטמויי לא שתהא טמאה ומטמאה אחרים לא:

    מתניתין דקתני הוכשרה ליפסל ולא ליטמא רבנן היא דאמרי כשם שפוסל טבול יום אוכלי תרומה ומשקה תרומה כך פוסל אוכלי קדש דאינו מטמא לטמא אחרים:

    דתניא אבא שאול אומר טבול יום תחלה לקדש דהוי ראשון ומשוי לקדש שני דאותו שני עושה שלישי ורביעי בקודש ופוסל את התרומה:

    Rashi on Meilah 8a · Sefaria

    תוספות

    מתני' חטאת העוף עד השתא איירי בדין פסולי קדשים מתי ימעלו בהם ומכאן ואילך איירי בכשרים:

    מועלין בהן משהוקדשו פירוש קדושת פה דהיינו כשהקדישן:

    הוכשרה ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים כלומר שאם נגעו [בה טבול יום או מחוסר כפורים] פסול מלאכול:

    ובלינה בלינת דם בשקיעת החמה א"נ בלינת בשר ליום ולילה ואע"ג דבתר הכי קתני הוזה דמה דמשמע דהשתא לא איירי בהוזה וא"א בלינת יום ולילה אלא לאחר הזאה שהרי ההזאה ביום המליקה דאל"כ איפסל הדם בשקיעת החמה מ"מ נקט גבי מליקה פסול דלינת בשר לפי שמיד שנמלקה מתחלת לינה של יום ולילה ומשעת מליקה מונין:

    הוזה דמה חייבין עליה משום כו' למ"ד לעיל (מעילה דף ה.) היתר אכילה שנינו ר"ל הוזה ממש שנראה לאכילה ולמ"ד היתר זריקה ר"ל שנראה להזות ולמ"ד היתר שחיטה כי היכי דבעינן לעיל גבי קדשים דשייך בהן קבלה שיהא ראוי לקבל כדי להזות הכא נמי דלא שייך קבלה גבי חטאת העוף בעינן שיהא ראוי להזות:

    ואין מועלין בה בדין היה לו למיתני חטאת העוף עם פרים הנשרפים דתרוייהו לא סלקו לגבוה כולהו אלא שצריך להקדים חטאת העוף לעולת העוף לפי שהיא קודמת [ועולת] העוף שונה קודם לכל הקרבנות לפי שיש בה שייכות דמעילה יותר ואף מעולת בהמה דבעולת בהמה אין מועלין בעורה כי עורה לכהנים (ובחטאת) [ובעולת] העוף מועלים אף בעורה ואף משתצא לבית הדשן מועלין בה כך נראה למורי הרב רבינו פרץ שי':

    עולת העוף מועלין בה כו' כמו שפיר' גבי חטאת העוף כך הוא בעולה:

    מיצה דמה דגבי חטאת העוף נקט הוזה משום דבחטאת העוף איכא הזאה ומיצוי אבל בעולה ליכא אלא מיצוי פירוש שסוחט הבשר והדם יוצא בדוחק ומתמצה והזאה היינו נותז הדם למרחוק:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Tosafot on Meilah 8a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מעילה, דף ח׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־61 מילים ב־6 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 6 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 15 מילים

      נפתחת ב״אֲבָל לַאֲכִילָה הוּא דְּלֹא מְרַצָּה.…״

    2. קטע 24 מילים

      נפתחת ב״הַדְרָן עֲלָךְ קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים…״

    3. קטע 314 מילים

      נפתחת ב״חַטַּאת הָעוֹף מוֹעֲלִין בָּהּ מִשֶּׁהוּקְדְּשָׁה, נִמְלְקָה –…״

    4. קטע 412 מילים

      נפתחת ב״הוּזָּה דָּמָהּ – חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל,…״

    5. קטע 516 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ קָתָנֵי הוּכְשְׁרָה לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם, וּבִמְחוּסַּר…״

    6. קטע 610 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִיתִין מַנִּי? רַבָּנַן הִיא, דְּתַנְיָא: אַבָּא שָׁאוּל…״

    לשון המקור

    אֲבָל לַאֲכִילָה הוּא דְּלֹא מְרַצָּה.

    הַדְרָן עֲלָךְ קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים

    חַטַּאת הָעוֹף מוֹעֲלִין בָּהּ מִשֶּׁהוּקְדְּשָׁה, נִמְלְקָה – הוּכְשְׁרָה לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה.

    הוּזָּה דָּמָהּ – חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא, וְאֵין בָּהּ מְעִילָה.

    גְּמָ׳ קָתָנֵי הוּכְשְׁרָה לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם, וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים, וּבְלִינָה. לִיפָּסֵל – אִין, אֲבָל לְטַמּוֹיֵי – לָא.

    מַתְנִיתִין מַנִּי? רַבָּנַן הִיא, דְּתַנְיָא: אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: טְבוּל יוֹם