מסכת מעילה דף ג׳ עמוד ב׳פרק 1 קדשי קדשים

קְלָטוּהָ מְחִיצוֹת לְכׇל דָּבָר.

בָּעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר: [עוֹלַת בָּמַת יָחִיד שֶׁהִכְנִיסָהּ, שֶׁנִּפְסְלָה] – עָלוּ, מַהוּ שֶׁיֵּרְדוּ?

מִדְּקָמִיבַּעְיָא לֵיהּ לַחֲדָא, מִכְּלַל דְּאִידַּךְ פְּשִׁיטָא לֵיהּ, אִי כְּרַבָּה אִי כִּדְרַב יוֹסֵף.

חֲדָא מִגּוֹ חֲדָא קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ:

עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבָּה הָתָם אִם עָלוּ – יֵרְדוּ, מְחִיצָה כְּתִיקְנָהּ –

פָּסְלָה, שֶׁלֹּא כְּתִיקְנָהּ – לֹא פָּסְלָה,

אוֹ דִילְמָא: אֲפִילּוּ לְרַב יוֹסֵף דְּאָמַר אִם עָלְתָה – לֹא תֵּרֵד, מְחִיצָה כְּתִיקְנָהּ – קָלְטָה, שֶׁלֹּא כְּתִיקְנָהּ – לָא קָלְטָה. תֵּיקוּ.

אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: זְרִיקַת פִּיגּוּל אֵינוֹ מוֹצִיא מִידֵי מְעִילָה בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְאֵינוֹ מֵבִיא לִידֵי מְעִילָה בְּקָדָשִׁים קַלִּים.

יְתֵיב אַבָּיֵי וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא, אֵיתִיבֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתּוֹדָה לִפְנִים, וְלַחְמָהּ חוּץ לַחוֹמָה – לֹא קִדֵּשׁ אֶת הַלֶּחֶם.

שְׁחָטָהּ עַד שֶׁלֹּא קָרְמוּ פָּנֶיהָ בַּתַּנּוּר, וַאֲפִילּוּ קָרְמוּ כּוּלָּן חוּץ מֵאַחַת מֵהֶן – לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם. שְׁחָטָהּ חוּץ לִזְמַנָּהּ וְחוּץ לִמְקוֹמָהּ – קָדַשׁ הַלֶּחֶם.

אַלְמָא פִּיגּוּל מַיְיתֵי לַהּ לִידֵי מְעִילָה! אִישְׁתִּיק.

כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּא, אֲמַר לֵיהּ: בִּזְרִיקָה.

אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרָבָא: וְהָא אָמַר עוּלָּא: קוֹמֶץ פִּיגּוּל שֶׁהֶעֱלוֹ לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ – פָּקַע פִּיגּוּלוֹ מִמֶּנּוּ,

וּקְמִיצָה הַיְינוּ שְׁחִיטָה!

אֲמַר לֵיהּ: אִיסּוּרָא דְּמַיְיתֵי לִידֵי פִיגּוּל.