מסכת מעילה דף ב׳ עמוד ב׳פרק 1 קדשי קדשים

אִיבַּעְיָא לְהוּ: אִי עָלוּ, מַהוּ שֶׁיֵּרְדוּ? רַבָּה אָמַר: אִם עָלוּ – יֵרְדוּ, רַב יוֹסֵף אָמַר: אִם עָלוּ – לֹא יֵרְדוּ.

אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאִם עָלוּ – יֵרְדוּ. כִּי פְּלִיגִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.

רַב יוֹסֵף כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבָּה אָמַר לָךְ: עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אֶלָּא בַּנִּיתָּנִין לְמַטָּה שֶׁנְּתָנָן לְמַעְלָה אוֹ בַּנִּיתָּנִין לְמַעְלָה שֶׁנְּתָנָן לְמַטָּה,

וּלְעוֹלָם דִּשְׁחָטָן וְקִבֵּל דָּמָן בַּצָּפוֹן, אֲבָל הָכָא, כֵּיוָן דִּשְׁחָטָן בַּדָּרוֹם – כְּמַאן דְּחַנְקִינּוּן דָּמֵי.

תְּנַן: קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם – מוֹעֲלִין בָּהֶן. בִּשְׁלָמָא לְרַב יוֹסֵף נִיחָא, אֶלָּא לְרַבָּה קַשְׁיָא! מַאי מוֹעֲלִין בָּהֶן – מִדְּרַבָּנַן.

מַאי אִיכָּא בֵּין דְּאוֹרָיְיתָא לְרַבָּנַן? דְּאוֹרָיְיתָא מְשַׁלְּמִין חוֹמֶשׁ, דְּרַבָּנַן – לָא.

וּמִי אִיכָּא מְעִילָה מִדְּרַבָּנַן? אִין, דְּאָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קָדָשִׁים שֶׁמֵּתוּ – יָצְאוּ מִידֵי מְעִילָה, דְּבַר תּוֹרָה. אַלְמָא מִדְּאוֹרָיְיתָא לָא אִית לְהוֹן, בִּדְרַבָּנַן אִית בְּהוֹן. הָכִי נָמֵי – מִדְּרַבָּנַן.

לֵימָא תְּנֵינָא לְהָא דְּעוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן! אַף עַל גַּב דִּתְנֵינָא, אִיצְטְרִיךְ דְּעוּלָּא, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, הָכָא לָא בְּדִילִין מִנְּהוֹן,

אֲבָל קָדָשִׁים שֶׁמֵּתוּ, הוֹאִיל וּבְדִילִין מִנְּהוֹן, אֵימָא: אֲפִילּוּ מְעִילָה מִדְּרַבָּנַן לָא, קָא מַשְׁמַע לַן.

מֵתוּ – נָמֵי תְּנֵינָא: הַנֶּהֱנֶה מִן הַחַטָּאת כְּשֶׁהִיא חַיָּה – לֹא מָעַל עַד שֶׁיִּפְגּוֹם. וּכְשֶׁהִיא מֵתָה, כֵּיוָן דְּנֶהֱנָה כׇּל שֶׁהוּא – מָעַל.

סָלְקָא דַּעְתָּךְ