מסכת כריתות דף ט׳ עמוד ב׳פרק 2 ארבעה מחוסרי כפרה

וְהִיא שִׁפְחָה״ – לְחַלֵּק עַל כׇּל שִׁפְחָה וְשִׁפְחָה.

נָזִיר שֶׁנִּטְמָא טוּמְאוֹת הַרְבֵּה. מַאן תַּנָּא?

אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּאָמַר: נְזִירוּת דְּטׇהֳרָה מִשְּׁבִיעִי הוּא דְּחָיְילָא עֲלֵיהּ. וּמַשְׁכַּחַת לַהּ כְּגוֹן שֶׁנִּטְמָא בַּשְּׁבִיעִי, וְחָזַר וְנִטְמָא בַּשְּׁבִיעִי, וְכֵיוָן דְּלֹא יָצָא שָׁעָה הָרְאוּיָה לְהַקְרִיב בָּהּ קׇרְבָּן – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא קׇרְבָּן אֶחָד.

דְּאִי רַבִּי, כֵּיוָן דְּאָמַר רַבִּי: נְזִירוּת דְּטׇהֳרָה עַד שְׁמִינִי לָא חָיְילָא עֲלֵיהּ, אִי דְּנִטְמָא בַּשְּׁבִיעִי וְחָזַר וְנִטְמָא בַּשְּׁבִיעִי – כּוּלַּהּ טוּמְאָה אֲרִיכְתָּא הִיא,

אִי דְּנִטְמָא בַּשְּׁמִינִי וְחָזַר וְנִטְמָא בַּשְּׁמִינִי, כֵּיוָן דְּיָצָאת שָׁעָה שֶׁרְאוּיָיה לְהַקְרִיב קׇרְבָּן – מְחַיֵּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת! אֶלָּא שְׁמַע מִינָּה רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה.

וּמַאי דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה? דְּתַנְיָא: ״וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא״ – בְּיוֹם הֲבָאַת קׇרְבְּנוֹתָיו, דִּבְרֵי רַבִּי.

רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּיוֹם תִּגְלַחְתּוֹ.

מַתְנִי׳ הַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי אֲנָשִׁים הַרְבֵּה וּמְצוֹרָע שֶׁנִּתְנַגַּע נְגָעִים הַרְבֵּה,

הֵבִיא צִיפֳּרִין וְנִתְנַגֵּעַ – לֹא עָלוּ לוֹ עַד שֶׁיָּבִיא חַטָּאתוֹ, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיָּבִיא אֲשָׁמוֹ.

גְּמָ׳ מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאוֹת״ – תּוֹרָה אַחַת לְקִנּוּיִין הַרְבֵּה.

מְצוֹרָע שֶׁנִּתְנַגֵּעַ נְגָעִים הַרְבֵּה כּוּ׳. מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״זֹאת תּוֹרַת הַמְּצוֹרָע״ – תּוֹרָה אַחַת לִמְצוֹרָעִים הַרְבֵּה.

הֵבִיא צִיפֳּרִין וְנִתְנַגֵּעַ – לֹא עָלוּ לוֹ עַד שֶׁיָּבִיא חַטָּאתוֹ, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיָּבִיא אֲשָׁמוֹ.

וְהָאָמְרַתְּ: אֵין מֵבִיא אֶלָּא קׇרְבָּן אֶחָד! חַסּוֹרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: הֵבִיא צִיפֳּרִין וְנִתְנַגֵּעַ – אֵין מֵבִיא אֶלָּא קׇרְבָּן אֶחָד. וּלְאַקְבּוֹעֵי בַּעֲנִיּוּת וּבַעֲשִׁירוּת – לָא מִיקְּבַע, עַד שֶׁיָּבִיא חַטָּאת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיָּבִיא אֲשָׁמוֹ.

תְּנַן הָתָם: מְצוֹרָע שֶׁהֵבִיא אֲשָׁמוֹ וְהֶעֱשִׁיר – הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר חַטָּאת, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר אָשָׁם. תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן, יַעֲקֹב אוֹמֵר: הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר צִיפֳּרִין.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שְׁלָשְׁתָּן מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ – ״אֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ בְּטׇהֳרָתוֹ״, רַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: דָּבָר הַמְכַפְּרוֹ, רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: דָּבָר הַמַּכְשִׁירוֹ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: דָּבָר הַגּוֹרֵם לוֹ טׇהֳרָה, וּמַאי נִינְהוּ? צִיפֳּרִין.

מַתְנִי׳ הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה וְלָדוֹת הַרְבֵּה, וְהִפִּילָה בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים נְקֵבָה, חָזְרָה וְהִפִּילָה בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים נְקֵבָה,

וְהַמַּפֶּלֶת תְּאוֹמִים,

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְבִיאָה עַל הָרִאשׁוֹן וְאֵינָהּ מְבִיאָה עַל הַשֵּׁנִי. מְבִיאָה עַל הַשְּׁלִישִׁי וְאֵינָהּ מְבִיאָה עַל הָרְבִיעִי.

גְּמָ׳ מְנָלַן? דְּתָנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת: ״זֹאת תּוֹרַת הַיּוֹלֶדֶת לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה״ – מְלַמֵּד שֶׁמְּבִיאָה קׇרְבָּן אֶחָד עַל וְלָדוֹת הַרְבֵּה. יָכוֹל אַף עַל הַלֵּידָה וְעַל הַזִּיבָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זֹאת״.

קָתָנֵי: יָכוֹל עַל הַלֵּידָה וְעַל הַזִּיבָה אֵינָהּ מְבִיאָה אֶלָּא קׇרְבָּן אֶחָד. אֶלָּא מֵעַתָּה, אָכְלָה דָּם וְיָלְדָה, הָכִי נָמֵי דְּאֵין מְבִיאָה אֶלָּא קׇרְבָּן אֶחָד?

אֵימָא הָכִי: יָכוֹל עַל הַלֵּידָה שֶׁלִּפְנֵי מְלֹאת וְעַל הַלֵּידָה שֶׁלְּאַחַר מְלֹאת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זֹאת״.

הִפִּילָה בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים כּוּ׳. כְּשֶׁתִּמְּצֵי לוֹמַר לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה – וָלָד רִאשׁוֹן גּוֹרֵם וּמִוָּלָד רִאשׁוֹן מוֹנָה. לְדִבְרֵי חֲכָמִים – וָלָד שֵׁנִי גּוֹרֵם וּמִוָּלָד שֵׁנִי מוֹנָה.

כְּשֶׁתִּמְצֵי לוֹמַר? פְּשִׁיטָא, הָכִי אִיתָא! מַפֶּלֶת תְּאוֹמִים אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ, סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא בְּמַפֶּלֶת תְּאוֹמִים מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה לְרַבָּנַן, קָא מַשְׁמַע לַן.

אִיבַּעְיָא לְהוּ: