דף ביאור
מסכת כריתות דף כ״ב עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת כריתות דף כ״ב עמוד ב׳
מסכת כריתות דף כ״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 26 קטעים ממוספרים, כ־460 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
גמ' ואם נפש אדם באשם תלוי כתיב ולעיל מיניה באשם מעילות קמיירי בויקרא:
לחייב על ספק מעילות אשם תלוי קס"ד מדכתבינהו גבי הדדי:
עליון מעילות:
מתחתון אשת תלוי:
אם כן דלרבנן אין למדין לא אשכחן צפון בבן בקר דחטאת ועולה יהו טעונין שחיטה בצפון דצפון כתיב בבן צאן בויקרא ובמסכת זבחים (דף מא.) יליף בן בקר בהאי דינא בעליון מתחתון:
באשם תלוי כתיב מצות ובחטאת כתיב מצות:
במיתה בידי שמים:
חטאת חלב היינו סתם חטאת ולהכי נקט חלב משום דסמוכה לחלב דכתיב בויקרא כל חלב וכל דם לא תאכלו וסמיך ליה נפש כי תחטא וגו':
ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Keritot 22b · Sefaria
תוספות
אם עד שלא נמלקה הודע כו' ועושה ודאי פירוש ותאכל כשאר חטאת ואם תאמר מאי איריא שנודע לה קודם שנמלקה אפילו לאחר שנמלקה נמי תאכל לכהנים דאי משום דלא הויא ידיעה בשעת מליקה הא אמרינן בפרק קמא דמכילתין (דף ז.) מודה ר' יוסי במחוסר כפרה דכיון דאינו מביא רק לאישתרויי בקדשים דלא בעי ידיעה בתחלה ואי טעמא הוי גזירה שמא יאמרו חטאת העוף הבא על הספק נאכלת הניחא לר' יוחנן דאמר לקמן בפרק המביא (כריתות דף כו:) דאם משנמלקה נודע לו שילדה ודאי אסור גזירה כו' אלא לרב דאמר לקמן דאפילו נודע לו משנמלקה כיון שנודע לו קודם הזאה מותר באכילה אם כן אמאי לא נקט משנמלקה ויש לומר דהוא הדין לאחר מליקה ולא אתא לאפוקי רק אחר הזאה דאז ודאי אתו למימר חטאת העוף הבא על הספק נאכלת:
Tosafot on Keritot 22b · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת כריתות, דף כ״ב, עמוד ב׳, בהיקף של כ־460 מילים ב־26 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 26 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 117 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְאִם נֶפֶשׁ״ – לְחַיֵּיב…״
- קטע 216 מילים
נפתחת ב״לֵימָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי, דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר:…״
- קטע 316 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב פָּפָּא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא לְמֵדִין עֶלְיוֹן…״
- קטע 410 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא הָכָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבָּנַן דְּפָטְרִי: דִּגְמִירִי…״
- קטע 527 מילים
נפתחת ב״מָה לְהַלָּן דָּבָר שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת…״
- קטע 617 מילים
נפתחת ב״לְאַפּוֹקֵי מְעִילָה, דְּאֵין חַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת,…״
- קטע 718 מילים
נפתחת ב״וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: כִּי יָלְפִינַן ״מִצְוֹת״ ״מִצְוֹת״…״
- קטע 84 מילים
נפתחת ב״לְאַפּוֹקֵי עוֹלֶה וְיוֹרֵד, דְּלָא.…״
- קטע 921 מילים
נפתחת ב״וְרַבָּנַן סָבְרִי: אֵין גְּזֵירָה שָׁוָה לְמֶחֱצָה. מִכְּלָל…״
- קטע 1018 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא, דַּאֲמַר קְרָא:…״
- קטע 119 מילים
נפתחת ב״וְרַבָּנַן סָבְרִי: תַּחְתּוֹן הוּא דְּגָמַר מֵעֶלְיוֹן לְאָשָׁם…״
- קטע 1218 מילים
נפתחת ב״וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: אֵין הֶיקֵּשׁ לְמֶחֱצָה. מִכְּלָל…״
- קטע 1314 מילים
נפתחת ב״דְּכוּלֵּי עָלְמָא אֵין הֶיקֵּשׁ לְמֶחֱצָה, וְהָכָא הַיְינוּ…״
- קטע 1418 מילים
נפתחת ב״וְרַבִּי עֲקִיבָא, אָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים נָפְקָא לֵיהּ…״
- קטע 1521 מילים
נפתחת ב״וְרַבָּנַן? אַף עַל גַּב דִּכְתִיב ״זֹאת תּוֹרַת…״
- קטע 1618 מילים
נפתחת ב״וְאִי מִ״זֹּאת תּוֹרַת הָאָשָׁם״, הֲוָה אָמֵינָא: כִּי…״
- קטע 1737 מילים
נפתחת ב״אֲבָל אָשָׁם תָּלוּי, כֵּיוָן דְּעַל סְפֵק חֵלֶב…״
- קטע 1821 מילים
נפתחת ב״נִיחָא לְמַאן דְּדָרֵישׁ ״זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם״, אֶלָּא…״
- קטע 199 מילים
נפתחת ב״אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה, לָא כְּתִב בֵּהּ ״בְּעֶרְכְּךָ״!…״
- קטע 206 מילים
נפתחת ב״מוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא כּוּ׳ וְאִם סָפֵק.…״
- קטע 2121 מילים
נפתחת ב״מַאי קָאָמַר? אָמַר רָבָא, תְּנִי: אִם בִּסְפֵיקוֹ…״
- קטע 229 מילים
נפתחת ב״סוֹף סוֹף, כִּי מִתְיְדַע לֵיהּ בָּעֵי לְאֵיתוֹיֵי…״
- קטע 2312 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָבָא: מִדִּבְרֵי שְׁנֵיהֶם נִלְמַד – אָשָׁם…״
- קטע 2424 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטַּאת הָעוֹף, עַד שֶׁלֹּא…״
- קטע 2528 מילים
נפתחת ב״חֲתִיכָה שֶׁל חוּלִּין וַחֲתִיכָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, אָכַל…״
- קטע 2631 מילים
נפתחת ב״אָכַל אֶחָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא אַחֵר וְאָכַל…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי עקיבא בן יוסף · תנאים · תנאים — עשרת הרוגי מלכות
ביום הכפורים היה רבי עקיבא מתדיין לפני טורנוסרופוס קיסר שחיק עצמות, והגיע עונת קריאת שמע, והיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל…
מקור: מסכת כריתות דף כ״ב עמוד ב׳ · קטע 1 — “…אָשָׁם תָּלוּי, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים.”
לשון המקור
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְאִם נֶפֶשׁ״ – לְחַיֵּיב עַל סְפֵק מְעִילוֹת אָשָׁם תָּלוּי, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים.
לֵימָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי, דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: לְמֵדִין עֶלְיוֹן מִתַּחְתּוֹן, וְרַבָּנַן סָבְרִי: אֵין לְמֵדִין עֶלְיוֹן מִתַּחְתּוֹן?
אָמַר רַב פָּפָּא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא לְמֵדִין עֶלְיוֹן מִתַּחְתּוֹן, דְּאִם כֵּן, צָפוֹן בְּבֶן בָּקָר לָא מַשְׁכַּחַתְּ לְהוּ,
אֶלָּא הָכָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבָּנַן דְּפָטְרִי: דִּגְמִירִי ״מִצְוֹת״ ״מִצְוֹת״ מֵחַטָּאת.
מָה לְהַלָּן דָּבָר שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת, וְעַל סְפֵיקוֹ אָשָׁם תָּלוּי, אַף כֹּל שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל סְפֵקוֹ חַטָּאת וְעַל שִׁגְגָתוֹ אָשָׁם תָּלוּי,
לְאַפּוֹקֵי מְעִילָה, דְּאֵין חַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת, דְּתַנְיָא: הֵזִיד בִּמְעִילָה – רַבִּי אוֹמֵר: בְּמִיתָה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּאַזְהָרָה.
וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: כִּי יָלְפִינַן ״מִצְוֹת״ ״מִצְוֹת״ מֵחַטַּאת חֵלֶב, לְהָכִי הוּא דְּיָלְפִינַן: מָה לְהַלָּן בִּקְבוּעָה, אַף כָּאן בִּקְבוּעָה,
לְאַפּוֹקֵי עוֹלֶה וְיוֹרֵד, דְּלָא.
וְרַבָּנַן סָבְרִי: אֵין גְּזֵירָה שָׁוָה לְמֶחֱצָה. מִכְּלָל דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: יֵשׁ גְּזֵירָה שָׁוָה לְמֶחֱצָה? אֶלָּא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אֵין גְּזֵירָה שָׁוָה לְמֶחֱצָה,
אֶלָּא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא, דַּאֲמַר קְרָא: ״וְאִם נֶפֶשׁ״ – וָיו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן, וְיִלְמַד עֶלְיוֹן מִתַּחְתּוֹן.
וְרַבָּנַן סָבְרִי: תַּחְתּוֹן הוּא דְּגָמַר מֵעֶלְיוֹן לְאָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים.
וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: אֵין הֶיקֵּשׁ לְמֶחֱצָה. מִכְּלָל דְּרַבָּנַן סָבְרִי: יֵשׁ הֶיקֵּשׁ לְמֶחֱצָה? וְהָא קַיְימָא לַן דְּאֵין הֶיקֵּשׁ לְמֶחֱצָה!
דְּכוּלֵּי עָלְמָא אֵין הֶיקֵּשׁ לְמֶחֱצָה, וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבָּנַן: דִּגְמִירִי ״מִצְוֹת״ ״מִצְוֹת״, אַפְּקֵיהּ מֵהֶקֵּישָׁא.
וְרַבִּי עֲקִיבָא, אָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים נָפְקָא לֵיהּ מִ״זֹּאת תּוֹרַת הָאָשָׁם״ – תּוֹרָה אַחַת לְכׇל הָאֲשָׁמוֹת, לְאָשָׁם דִּבְכֶסֶף שְׁקָלִים.
וְרַבָּנַן? אַף עַל גַּב דִּכְתִיב ״זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם״, אִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב ״וְאִם נֶפֶשׁ״ – וָיו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן, וְיִלְמַד תַּחְתּוֹן מֵעֶלְיוֹן.
וְאִי מִ״זֹּאת תּוֹרַת הָאָשָׁם״, הֲוָה אָמֵינָא: כִּי אָמֵינָא תּוֹרָה אַחַת לְכׇל אֲשָׁמוֹת – הָנֵי מִילֵּי בִּשְׁאָר אֲשָׁמוֹת וַדָּאִין,
אֲבָל אָשָׁם תָּלוּי, כֵּיוָן דְּעַל סְפֵק חֵלֶב קָאָתֵי, אֵימָא: לָא יְהֵא סְפֵיקוֹ חָמוּר מִוַּדָּאוֹ, מָה וַדָּאוֹ – חַטָּאת בַּת דַּנְקָא, אַף סְפֵיקוֹ – אָשָׁם בַּר דַּנְקָא, אַהָכִי כְּתַב רַחֲמָנָא: ״וְאִם נֶפֶשׁ״ – וָיו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן.
נִיחָא לְמַאן דְּדָרֵישׁ ״זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם״, אֶלָּא לְמַאן דְּלָא דָּרֵישׁ ״זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם״, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? יָלֵיף ״בְּעֶרְכְּךָ״ ״בְּעֶרְכְּךָ״ מֵאֲשַׁם מְעִילוֹת.
אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה, לָא כְּתִב בֵּהּ ״בְּעֶרְכְּךָ״! יָלְפִינַן בְּ״אֵיל״
מוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא כּוּ׳ וְאִם סָפֵק.
מַאי קָאָמַר? אָמַר רָבָא, תְּנִי: אִם בִּסְפֵיקוֹ עוֹמֵד לְעוֹלָם – יְהֵא אָשָׁם תָּלוּי, שֶׁמִּמִּין שֶׁהֵבִיא עַל הוֹדַע, מְבִיאוֹ עַל שֶׁלֹּא הוֹדַע.
סוֹף סוֹף, כִּי מִתְיְדַע לֵיהּ בָּעֵי לְאֵיתוֹיֵי אָשָׁם וַדַּאי!
אָמַר רָבָא: מִדִּבְרֵי שְׁנֵיהֶם נִלְמַד – אָשָׁם וַדַּאי לָא בָּעֵי יְדִיעָה לְכַתְּחִלָּה.
מַתְנִי׳ הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטַּאת הָעוֹף, עַד שֶׁלֹּא נִמְלְקָה נוֹדַע לָהּ שֶׁיָּלְדָה וַדַּאי – תַּעֲשֶׂינָּה וַדַּאי, שֶׁמִּמִּין שֶׁהִיא מְבִיאָה עַל הוֹדַע, מְבִיאָה עַל לֹא הוֹדַע.
חֲתִיכָה שֶׁל חוּלִּין וַחֲתִיכָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן אָכַל – פָּטוּר, רַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּיב אָשָׁם תָּלוּי. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה – מֵבִיא אָשָׁם וַדַּאי.
אָכַל אֶחָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה – זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי וְזֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶן מְבִיאִין אָשָׁם אֶחָד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: