מסכת חולין דף ס״א עמוד א׳

נשר הוזכר בטמאים ודנין בנין אב הימנו דמה נשר מיוחד דאין לו אחד מכל הסימנין הללו וטמא אף כל שאין לו אחד מכל הסימנין הללו מין נשר הוא וטמא אבל עוף שיש בו אחד מכל אלו טהור וכל שכן שנים או שלשה או כולם חוץ מעופות המפורשים בפרשה שגזירת הכתוב הוא שאע"פ שיש בהן סימן טהרה כדאמר לקמן טמאים והאי אף לא מרבי אלא מין נשר דאין עוף טמא בעולם אלא כ"ד האמורין כאן וכדתניא לקמן (חולין דף סג:) לפיכך מנה הכתוב בטמאים ובהנך כ"ד אמרינן דאית בהו בכולהו סימני טהרה חוץ מן הנשר:

תורים מנה הכתוב לטהרה ומהן אתה דן בנין אב לכולן. ואע"ג דקשיא סיפא לרישא דרישא מכשר אפילו בחד סימן וסיפא לא מכשר עד דאיכא כולהו רישא דוקא וסיפא לקמן מפרש לה:

פירושן לא נתפרשו הסימנין ממש בתורה אלא מדמנה תורין בטהורין והני איתנהו בהו ומנה נשר בטמאין ובארבעה סימנין הללו הן חלוקין ש"מ הן הן סימני טהרה:

עוף הבא לפנינו בסימן אחד של טהרה טהור וכל שכן אם בא בשנים או שלשה ובלבד שיכיר בו שאינו מעשרים וארבעה הכתובים:

אם כן דמתורין ילפינן:

שאר עופות טמאין למה לי דכתבינהו והא לית חד בהו דליהוו ביה כולהו ארבעה סימנים דהכי אמרינן לקמן דבעשרים מינייהו איכא ג' סימנים ובעורב תרין ובפרס ובעזניה חד חד:

ה"ג ולילף מינייהו מה התם תלתא ולא אכלינן אף כל תלתא ולא ניכול וכ"ש תרי וחד:

א"כ דאפילו בתלתא נפקא לן מעופות המפורשין דלא מתכשר למה לי למיכתב עורב דלית ליה אלא תרי:

מה נשר מיוחד כו' אף כל כיוצא בו טמא פירש רש"י דהאי אף כל לא מרבינן אלא מין נשר שאין עוף טמא בעולם אלא כ"ד האמורין בתורה כדקתני לקמן (חולין סג:) לפיכך מנה הכתוב בטמאין והנך כ"ד האמורין דאיכא בכולהו סימן טהרה חוץ מן הנשר ואין זה ראיה דדילמא ה"ק לפיכך מנה הכתוב בטמאים משום דעל ידי כ"ד אלו וסימניהון נוכל להכיר כל הטמא שבעולם אבל אם היה בא למנות בטהורים היה צריך למנות יותר וכן כי קאמר ולעופות אין מספר ופריך עופות טמאין כ"ד נינהו אלא לעופות טהורין אין מספר התם בעי למימר אין מספר שנוכל להכיר על ידיהם כל האחרים ומשני דאין מספר לטהורים קאמר ושפיר קא מרבה הכא אפילו שאר מינין שאינן מין נשר:

כל עוף הדורס טמא וא"ת והיכי קים להו לרבנן הך מילתא וכי קניגי או בליסטרי היו שבדקו כל העופות טהורים ואין שום עוף טהור דורס הא אמר לקמן (חולין דף סג:) דלעופות טהורים אין מספר ואי הלכה למשה מסיני הוא א"כ ל"ל דכתב רחמנא פרס ועזניה תרוייהו לא לכתוב אותו שדורס דממה נפשך חד מינייהו דורס שאין בכל אחד אלא חד סימן של טהרה ואותו שבזה אינו בזה כדמוכח בגמרא וי"ל דשמא קבלה היתה מימות נח שהקריב מכל עוף טהור ובדק את כולם ומסר לדורות שאין עוף טהור דורס אבל בשסועה לא שייך למימר הכי דאין זה מין בפני עצמו אלא ולד בהמה כדאיתא בהמפלת (נדה דף כד.):

הדורס פי' בקונטרס שאוחז בצפורניו ומגביה מן הקרקע מה שאוכל וקשה לר"ת דהא אפילו תרנגולת עושה כן ומפרש ר"ת דורס ואוכל מחיים ואינו ממתין לה עד שתמות כי ההיא דפרק אלו עוברין (פסחים מט:) המשיא את בתו לע"ה כאילו כופתה לפני ארי מה ארי דורס ואוכל ואינו ממתין עד שתמות אף ע"ה מכה ובועל ואינו ממתין עד שתתפייס וכן בסוף פ"ק דב"ק (דף טז:) ארי בר"ה דרס ואכל פטור פירוש מחיים דהיינו אורחיה והוי שן טרף ואכל חייב פירוש לאחר מיתה דלאו היינו אורחיה והוי ליה קרן ופריך והא כתיב ארי טורף בדי גורותיו ומשני בשביל גורותיו שהן קטנים דרכו להמית ומחנק ללבאותיו בשביל לבאותיו:

כל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף טהור בגמרא קתני בברייתא ר"ג אומר כל שיש לו אצבע יתרה וזפק וקורקבנו נקלף בידוע שהוא טהור ופי' שם בקונטרס דארישא סמיך דתני כל עוף הדורס טמא ואם אינו דורס טהור ואתא למימר רבן גמליאל ואם אינו דורס ויש לו עוד שלשה סימנין בידוע שהוא טהור ואין לשון הברייתא משמע כן ומפרש ר"ת כיון שיש לו ג' סימנין הללו של טהרה בידוע שאינו דורס וטהור וא"צ לבדוק בסימן של דריסה ויש ללמוד מתוך כך דהא דאמר לקמן בגמרא דג' סימנין הדרי בכולהו פי' בי"ט עופות ע"כ חד מינייהו אינו דורס דאי יש להם אצבע יתרה וזפק וקורקבן נקלף א"כ אינן דורסין ויש להם ארבע סימני טהרה אלא אינו דורס חד מינייהו מהתלת וכן יש לדקדק מדקאמר בגמרא עוף הבא בב' סימנין טהור והוא שיכיר עורב ועל כרחך חד מאותן שני סימנים אינו דורס דכל עוף הדורס טמא ומדצריך להכיר עורב אלמא עורב לאו דורס ושני סימני טהרה של עורב הדרי בכולהו י"ט עופות דסימן הרביעי דליתיה בי"ט עופות ליתיה אלא או בפרס או בעזניה כדמוכח בגמרא וא"ת ולמה ליה למנקט הכא כל ג' סימני טהרה בתרי מינייהו היה יכול לומר בידוע שהוא טהור כגון באותו סימן דליתיה בי"ט עופות וסימן אחר עמו דתו ליכא לספוקי בשום עוף טמא דנשר לית ליה שום סימן טהרה ופרס ועזניה לית להו אלא חד ועורב וי"ט עופות לית בהו אותן תרי סימני טהרה אלא חד מינייהו וכי תימא דלא הוי ידעינן מאי נינהו אותן סימני טהרה דליתיה בי"ט עופות והלא היו מכירין שלך כדאמר רבי יוחנן לדידי חזי לי שלך וכו' לדידי חזי לי רחם ועביד שרקרק וכן התנשמת שהיא באות שבעופות ובפרק המפלת (נדה דף כג:) קריא וקיפופא דעיניהם הולכות לפניהם כשל אדם והיינו כוס וינשוף והואיל ומכירין אותן ליבדקו בהן והיו יכולין להתיר עוף הבא לפנינו באותו סימן רביעי שאין בכולן סימן אחר עמו דהשתא ליכא לספוקי בשום עוף טמא וכן עורב היו מכירין כדאמר בפ' מפנין (שבת קכח.) מטלטלין את הלוף מפני שהוא מאכל לעורבים ומפרש התם דכל ישראל בני מלכים הם ולקמן לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו ובפרק השולח (גיטין דף מה.) אמרינן דאתא עורב ואמר עיליש ברח ובסוף פרק במה אשה (שבת דף סז:) האומר לעורב צרח וא"כ לבדקו שני סימני טהרה דעורב ובאותן שני סימני טהרה דליתנהו בעורב ליתכשרו כולהו עופות וגם מתוך ההלכה יש קצת לברר מדקאמר בגמרא והלא אנשי כפר תמרתא אוכלין אותה מפני שיש לה זפק וגבי סנונית לבנה קאמר והלא אנשי גליל אוכלין אותה מפני שקורקבנו נקלף אלמא הנהו ב' ליתנהו בעורב וכי תימא דמתניתין לאו כל שלשה סימני טהרה בעיא אלא או או קתני וארישא קאי דקתני כל עוף הדורס טמא ואם אינו דורס ויש לו אצבע יתירה או זפק או קורקבנו נקלף טהור אי אפשר לומר כן כלל שהרי הוכחתי דחד משני סימני טהרה של עורב היינו אינו דורס א"כ באינו דורס ובאידך חד סימן דבעורב היכי אכלי להו ניחוש דלמא עורב הוא ונראה לפרש דכל עיקר משנתנו לא באת אלא לאשמועינן ד' סימנין של טהרה וממילא ידעינן דבהנך סימני טהרה דליתנהו בעורב מחזקינן ליה בטהורה:

לא נאמר פירושן מדברי תורה אלא מדברי סופרים פי' בקונטרס מדמנה תורין בטהורין והנהו איתנהו בהו ומנה נשר בטמאין ובארבעה סימנין הללו הם חלוקין ש"מ הן הם סימני טהרה וקשה לפי' דקאמר בסמוך ונילף מפרס ועזניה א"כ נשר דכתב רחמנא למה לי השתא דאית ליה חד לא אכלינן דלית ליה כלל מבעיא הא איצטריך נשר לאורויי לן סימני טהרה ומיהו מפרס ומעזניה לחודייהו הוה ידעי דבכל מה שפרס חלוק מתורין הייתי עושה סימן טהרה וכל מה שעזניה חלוק מתורין הייתי עושה סימן טהרה ובין שניהם הם חלוקין מתורין מכל ד' סימנין אבל קשה מתורין דקאמר דלא אצטריך למכתב אלא לקרבן הא צריכי למכתב משום דמינייהו ילפינן סימן טהרה ועוד אי לא כתיבי תורין ה"א איפכא דד' סימני טהרה דהשתא ג' מהם יהו סימני טומאה שיהו בי"ט עופות ד' סימני טומאה ובנשר חד ומיהו הכי לא הוה מצי למימר דהא פרס ועזניה ההוא דאית ביה סימנא דלא הדר בכולהו לא יהא בו שום סימן טומאה שהוא ממש איפכא מי"ט עופות אבל היינו יכולין לעשות כל סימני עורב סימני טומאה ונראה לפרש דס"ד שיש שום תורין מיותר לאורויי לן סימני טהרה לכך פריך ההוא תורין למה לי דלאורויי לן סימני טהרה זה הייתי יודע מתורין דאתא לגופיה ומנשר ומשני דאין שום תורין מיותר וכולהו אתו לקרבן:

מה התם תלתא ולא אכלינן כו' ה"מ לשנויי דהוו ליה י"ט כתובים הבאים כאחד אלא דעדיפא קא משני ומיהו קשה דזה הדבר עצמו היה רוצה ללמוד מתורין דבתלתא לא אכלינן עד דאיכא כולהו וכיון דמשני אם כן שאר עופות טמאים דכתב רחמנא למה לי א"כ מאי הדר פריך ונילף מהתם מה התם תלתא ולא אכלינן כו' וי"ל דפריך ונילף מינייהו דבאותן ג' סימנין לא ניכול אלא בתרי מינייהו ובחד דלית בהו אכלינן דהיינו תלתא דהא לא הוה ידעינן מתורין עד דאיכא כולהו ומשני א"כ עורב דכתב רחמנא למה לי דכיון שאינך מטהר אלא בשני סימנין ואחר דליתיה בי"ט עופות א"כ לעורב דלית ביה אלא תרי למה לי:

מתני' סימני העוף לא נאמרו. מפרש בגמרא שלא נאמר פירושן מדברי תורה אלא מדברי סופרים, שחקרו ומצאו ההפרש שיש בין נשר שמנה הכתוב בטמאין ובין תורין שמנה הכתוב בטהורים ונמצאו מוחלקין בארבעה סימנין אלו.

אמרו חכמים כל עוף הדורס טמא שאין לך בכל הטהורין דורס לעולם ופירש רש"י ז"ל שמניח רגלו על המאכל בשעה שהוא אוכל כדי שלא ינוד האוכל ויבא כולו לפיו. ורבינו תם ז"ל פירש שדורס ואוכל והוא שדרכו לדרוס ולאכול חי וכדאמר בבבא קמא (טז, ב) אמר שמואל ארי ברשות הרבים דרס ואכל פטור. פירוש משום שדרכו בכך והוי ליה תולדה דשן ברשות הרבים דפטור, טרף ואכל חייב דלאו דרכיה למיטרף ולמיכל ואינן כעין דורס דקתני לעיל (חולין מב, א) במתניתין דרוסת הנץ ודרוסת הגס. דהתם פירושו שמטילין ארס, וכן כל עוף טמא יש לו ארס וזיהרא, ודריסה דהכא דורס ואוכל חי, והראיה שהרי שנינו ודרוסת הזאב (ובב"ק פרק כיצד) [ובבבא מציעא פרק המפקיד (בבא מציעא מא, א)] אמרינן דלא דריס ואכיל אלא טורף ואוכל, אלמא דריסה דהכא לאו היינו דריסה דהתם. ועוד כתב ר"ת ז"ל דאכילת זבובים ושקצים ורמשים חיים לא חשבינן ליה בהכי דורס ואוכל. ולא מספקא דילמא דריס שאין נראה מה שפסק רש"י ז"ל לספוקי בדריסה ע"כ.

וכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף טהור מתוך מה שפירש רש"י ז"ל בגמרא משמע דסבירא ליה דכללא דמתניתין לאו דוקא, דסיפא דמתניתין ארישא סמיך, כלומר אם ידוע שאינו דורס ועוד יש לו תלתא סימני טהרה בגופו בידוע שהוא טהור, דאין לך עוף טמא שיש לו ארבעה סימני טהרה. אבל בזמן שמצא לו אלו השלשה אם אינו יודע אם דורס אם לאו טמא. ובגמרא מפרש הוא ז"ל דעשרים עופות טמאין אית להו תלתא סימני טהרה כמות זה יש לזה, ומאותן השלשה שנים מהן ישנן בעורב ואחד מהן בפרס או בעזניה, והסימן הרביעי שאינו נמצא כלל בכל שאר העופות הטמאין הוא בפרס או בעזניה. עוד כתב הוא ז"ל דעורב הוא דורס. נמצא עכשיו שמתוך דבריו אנו למדין דשלשה סימנין הנוהגין בעשרים עופות הן אצבע יתירה וזפק וקרקבן נקלף. ולפיכך עוף הבא בשלשתן אסור עד שיתברר שאינו דורס, שאם אתה אומר שאין שלשה אלו השלשה הנוהגין בכולהו עשרין עופות למה אנו צריכין לבירור שאינו דורס, שהרי אין לך עופות טמאים אלא ארבעה ועשרים הכתובים בפרשה וכדאמרינן בגמרא ואין לך אחד בהן שיש לו שלשה סימנין בגופן. אלא ודאי לפי דברי רבינו ז"ל כולהו עופות יש להן אצבע זפק וקורקבן נקלף אבל דורסין הן, ועורב יש לו אצבע וקורקבן ואין לו זפק ודורס. ועזניה בדרך הדמיון אצבע לבדו, ואין לו זפק ולא קורקבן ודורס. ופרס אין לו זפק ולא קורקבן ולא אצבע. אבל יש לו הסימן הד' שאינו בכולן והוא שאינו דורס. כך נראית עיקר סברתו ויסודו של רש"י ז"ל בהלכה זו. אלא דגבי שמנה ספיקות דגמרא כתב הוא ז"ל בחלוף מה שאמרנו, שהוא ז"ל פירש דכל אותן ספיקות ג' סימן טהרה היו מבוררין בהן שהן אצבע וזפק ואינן דורסין, אלא שאין קורקבנו נקלף ביד אלא בסכין, וזו היתה ספיקתן שאם קליפת סכין נחשבת קליפה הרי אלו טהורין בודאי שיש להן ארבעה סימני טהרה כתורין, ואם אינה נחשבת קליפה יש לספוקי בכולהו עשרים עופות טמאים, וזה הפך מה שאמרנו. שהרי אין לך בכל העופות טמאין שיש להו שני סימנין בגופן ושאינן דורסין, וצ"ע. ואם תשאל למה אנו צריכין ארבע סימנין להתיר עוף הבא לפנינו, והלא באחד בגופו וידוע שאינו דורס יש להתירו, שאין לך בכולהו עופות טמאים כזה, וכן בשני סימנין בגופו שאינן אותן שהן בעורב והעורב מצוי הרבה וידוע להן איזה סימנין יש לו. יש לומר דמתניתין לא בא אלא ללמד על עיקר הסימנין הטהורין וסימני הטמאין וכדרך ששנו בברייתא מה נשר מיוחד שיש לו ארבע סימני טומאה אף כל כיוצא בו טמא, ומה תורין מיוחדים שיש להן ארבעה סימני טהרה אף כל כיוצא בהן טהור. אבל לידע המותר מן האסור לפי הפירוש שכתבנו בסימן אחד בגופו וידוע שאינו דורס טהור. ואי נמי בסימן אחד בגופו לבד במקום דלא שכיחי פרס ועזניה. ואי נמי בשני סימנין בגופו והן שאינן בעורב.

גמרא, גירסת הגאונים ז"ל כך היא תני רבי חייא עוף הבא בסימן אחד טהור לפי שאינו דומה לנשר וכו' ונגמור מתורין וכו' אם כן שאר עופות טמאין דכתב רחמנא למה לי ונילוף מינייהו אם כן עורב דכתב רחמנא למה לי. ופירוש דר' חייא בא להתיר כל עוף הבא אפילו בסימן אחד בגופו, ואף על פי שאינו בקי בהן ובשמותיהן, דפרס ועזניה לא שכיחי בישוב, וכל שכן בב' סימנין, והוא שיכיר עורב ומינו, וכל שכן בג' בגופו, והוא שיכיר העופות הכתובין בפרשה הן ומיניהן, והילכך כל שאר העופות שאין מהן אם אינן דומין לנשר טהורין, דנשר בנין אב דכל שאין כמוהו טהור, והוא שאינו ידוע שדורס, אבל ידוע שדורס ודאי טמא, דהא כל הדורס טמא כדקתני במתני', ואף על גב דר' חייא מבנין אב דנשר גמירי לה והלכך היה מן הדין שאפילו דורס טהור כיון שאינו דומה לנשר בארבעה סימנין, יש לומר שכך היתה קבלה בידן של חכמים שאין לך בכל העופות הטהורין דורס כלל. ואם תאמר כיון שהוא בקי בכולהו עשרים וארבעה עופות טמאין אפילו דומה לנשר נמי אמאי טמא, דהא אמרינן לקמן (חולין סג, ב) דגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעופות טהורין מרובין מן הטמאים לפיכך מנה לך בטמאין, כלומר שאין לך טמא אלא אלו בלבד, וכיון שזה בקי בהן ויודע שאין זה מהן בידוע שהוא טהור, יש לומר קים להו לרבנן שאין לך בטהורין שיש לו ארבעה סימנין כנשר ובודאי יצא זה מבקיאתו וטועה הוא ואין ליסמך על בקיאתו כלל. ועוד נראה לי שכל סוגיא זו אינה הלכה על דרך מה שאמרנו למטה שאין עופות טמאין אלא אותן עשרים וארבעה מינים בלבד, שאם אתה אומר כן מאי בנין אב דקא בני הכי מנשר ואמר מה נשר אף כל והלא אין לך אלא נשר בלבד. ואם תאמר משום מיניו נשר אין לו מין, אלא ע"כ כמו שאמרנו. וע"כ כל סוגיא זו מוכרחת כן מדקאמר וניליף מעורב ונילף מפרס ועזניה. ועוד יש לומר דמה שאמרנו גלוי וידוע וכו' לפיכך פרט בטמאין, לאו למימרא שאלו בלבד שפרט לך הכתוב יש, אלא לומר לך שהטמאין מועטין ולפיכך מנה הכתוב בטמאין לומר שאלו וכיוצא בהן בלבד טמאין. וגם זה נראה לי נכון. ואקשינן ונגמר מתורין ועד דאית ליה ארבעה סימני טהרה כתורין לא ניכול, ופרקינן אם כן שאר עופות טמאים דכתב רחמנא למה לי לישתיק מינייהו ואנא ידענא דאסורין. ואיכא מרבוותא ז"ל דלא גריס שאר עופות אלא עופות, דהא לאו מעופות טמאין סליק דלימא שאר עופות אלא מתורין סליק, ונראה שאין למחוק הגירסא בכך, דהא עיקר דינא בנשר היא ומנשר הוה יליף לה ר' חייא, ועוד דע"כ לאו כולהו עופות טמאין קאמר, דהא נשר או שאר עופות מיהא איצטריך למילף מינייהו סימני טהרה וטומאה דהא לא ידעינן להו אלא מנשר או משאר עופות טמאים ותורין, אלא שאר עופות גרסינן, דאי אפילו לא גרסי ליה הכין אית לן לפרושי כדאמרן כנ"ל.

וניליף מינייהו אם כן עורב דכתב רחמנא למה לי השתא שאר עופות דאית להו תלתא בגופייהו אמרת לא ניכול עורב דלית ליה אלא תרי מיניהו צריכה למימר דלא אכלינן. והוא הדין דהוה מצי לפרוקי ליה הוה להו עשרים כתובין הבאין כאחד ואינן מלמדין, אלא דעדיפא מינה קאמר דעורב גופיה לא צריך קרא כלל למיכתביה. ואם תאמר היכי הדר פריך ניליף מיניהו, דהא היינו קושיין קמייתא דאקשינן וניליף מתורין ומפרקינן אם כן שאר עופות טמאין למה לי, והשתא נמי אי לא אכלינן עד דאיכא ארבעה הדרא קושיין לדוכתיה אם כן שער עופות טמאין דכתב רחמנא למה לי. ותירצו בתוספות דהכי פירך וניליף מינייהו דבאותן שלשה סימנים לא ניכול אלא בתרי מינייהו. ולא ירדתי לסוף דעת התירוץ הזה. דאם כן היכי פרקינן אם כן עורב דכתב רחמנא למה לי. דאדרבה איצטריך למיסר גופיה. דאלו אתא משאר עופות משרא הוה שרינן ליה כדאמרן ונראה לי דלאו קושיא היא, דמעיקרא כי פרכינן מתורין קא סלקא דעתך דתורין לאו לקרבן בלבד כתבינהו רחמנא אלא אף למילף מינייהו, ופרקינן אם כן דלבנין כתבינהו רחמנא לתורין שאר עופות טמאין דכתב רחמנא למה לי, אלא ודאי תורין לקרבן הוא דאתא וכדאמר מר עוקבא לקמן (חולין סא ע"ב), והלכך הדר פריך וניליף משאר עופות טמאין דכיון דתורין כתבינהו רחמנא לקרבן ודאי איצטריכו שאר עופות טמאין למכתבינהו דהא לא אתא מתורין, ופרקינן אם כן עורב דכתב רחמנא למה לי.

תורים ר"ל שנבחרו לקרבן מה תורים יש להם כל סימני טהרה ואינו דורס וטהור אף כל כיוצא בו טהור ולמדנו מנשר שכל שאין לו שום סימן מאלו טמא ומתורים למדנו שכל שיש בו ארבעה סימנים אלו טהור ואע"פ שמ"מ למקצתם לא למדנו שהרי כל שעוף בא במקצת סימנין מדקדוקו של נשר אתה מטהרו ומדקדוקו של תור אתה פוסלו לכל מי שאינו מכיר את הכתובים בתורה מ"מ כל שיש בו סימנין אלו הוא מתירן בלא שום היכר וכל שאין שם אחד הוא מחליטן לאיסור והיאך החליט לומר בסתם שסימני העוף לא נאמרו כלל כלומר שאין זה שאינו מכיר את הכתובים יכול להתיר מכח שום סימן או להחליט באיסור את שאין בו אחד מהם והרי יש הרבה שיכול להתיר בסימנין או להחליט באיסורם ותירץ לו שאף לדבריו הסימנין מיהא לא הוזכרו ואמר אחר כן תני ר' חייא עוף הבא בסימן אחד טהור ופי' דבריו בשהוא בקי בכל אותם הכתובים בתורה ושזה אינו מהם וכל שנתברר לו בזה שיש לו סימן אחד של טהרה הן העדר דריסה הן אחד מן האחרים אף בדריסה לדעת קצת או בלא ידיעת דריסה לשטתנו ולדעת רוב מפרשים טהור וכל שכן אם בא בשנים או יותר שמאחר שאינו מאותם הכתובים בדין היה שלא לחזר אחריו בשום סימן שאין לך עופות טמאים אלא אלו אבל גזרת הכתוב הוא שאם נמצא בדרך זרות עוף שאינו מן הכתובים ולא ממיניהם בלא שום סימן טהרה שלא להתירו שלא יאכל דומה לנשר ואם לא כן נשר מיהא לא הוצרך ושאל אחר שאתה מזקיקו לכך מתורת נשר ליליף מתורים שנפרטו בהיתר אכילה הואיל ונבחרו לקרבן ואף לעוף שאינו מהם לא נתיר אלא בכולם וגירסת הספרים לשטה זו אם כן עופות טמאים דכתב רחמנא למה לי כלומר למה הזכיר אחד מהם בפרט יאמר סתם כל עוף טמא לא תאכלו והייתי למד טהרתם מתורים מדכתבינהו שמע מינה כל שאינו מהם מותר בסימן אחד ונמשך בשקלא וטריא כדרך הסוגיות ושאל וניליף משאר עופות טמאים ולא יאכלו אלא בשלשה סימנין והיה יכול לתרץ שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין אלא דעדיפא מינה תירץ ליה דאם כן עורב למה לי ושאל(ה) מעורב והשיב אם כן פרס ועזניה למה לי ושאל מפרס ועזניה והשיב אם כן נשר למה לי אלא כל שמכיר בו שאינו מן הכתובים מותר בסימן אחד וצריך מיהא סימן אחד וזהו שכתב נשר לאשמועינן נשר הוא וכו' וכן לכל כיוצא בה הא כל דאיכא חד ואינו מהם אכול ושאל ואי לאו נשר הוה דייקת נמי הכי בפרס ועזניה לומר הני הוא דאית להו סימן אחד לא תיכול וכן לכיוצא בהם הא איכא תרי ואינו מהם אכול ולא תתיר אף באותם שאינו מהם אלא בשנים שעל כל פנים האחרון אתה מזקיקו לדרשא זו והא הוו להו שני כתובים ואין מלמדין לאסור הדומה להם אחר שאינו מהם ותירץ דסימנא דאיתיה בפרס ליתיה בעזניה ולא הוו שני כתובים דהא מיצרך צרכי שלא היה סימן אחד מלמד על חברו וחזר ושאל מכדי כ"ד עופות טמאים נינהו ואי אפשר דחד דבהנך ר"ל של פרס ועזניה ליתיה בחד מהנך והוו להו פרס או עזניה בהדי חד מאידך שני כתובים והיאך היה יכול ללמוד הימנו אף בשלא כתב נשר ותירץ כ"ד עופות טמאים וד' סימני טהרה הוו ואין גורסין תלתא הדרי בכלהו אלא תלתא איתנהו בכלהו ר"ל שבכל העשרים יש בהן שלשה סימני טהרה ופרס ועזניה לית בהו אלא חד חד והילכך לא הוו שני כתובים לא בהדי אידך דהאי חד והני תלת ולא חד בדחבריה דהא האי דאיתיה בהאי ליתיה בהאי ואם לאו נשר הוה ילפינא מניהו ושאל אם כן תורים דכתב רחמנא הואיל ולא למילף מניהו כתיבי למה לי דאי לגופיהו ולשרויינהו פשיטא שהרי אינו מהם ותירץ לקרבן כלומר ולמעט בכל עוף אחר והדר אמר רב נחמן היה בקי כו' כלומר ומכיר בזה שאינו מהם בסימן אחד טהור כדברי ר' חייא אלא שהוסיף לומר שאם אינו בקי בסימן אחד טמא מחשש פרס או עזניה בשני סימנין טהור והוא שיכיר עורב שאין לחוש עוד לא לפרס ועזניה דהא לית להו אלא חד חד ולא לשאר עופות דהא תלתא אית להו ומפני שהעורבים מצויים וניכרים אצלם אמרה כן ושאלו בה וניחוש שמא מין עורב הוא שהרי זרזיר וסנונית לבנה נאכלו בטעות ונודע אחר כן שהם מין עורב והעמידוה שיהא מכיר עורב וכל מיניו ובא אמימר לחלוק על רב נחמן לומר שאף למי שאינו מכיר בא בסימן אחד טהור והוא דלא דריס ר"ל שלא ידוע לנו שיהא דורס שאם נודע כן אין אחר הדריסה כלום הא מן הסתם לא חיישינן שהרי אין לחוש אלא לפרס או עזניה וליתנהו ביישוב ואחר כך נחלקו בקצת עופות הן לענין עצמם אם כשרים אם פסולים הן לענינים אחרים כמו שיתבאר לך מן הפסק אלא שאין אנו מכוונים עכשיו אלא לישב הסוגיא לשטה זו והוא שזה שאמר רב אסי שמנה ספקות הן פירושה זו שהתרנו בסימן אחד למי שאינו מכיר אם היה אותו סימן קורקבן נקלף ומצינו שאינו נקלף ביד אלא בסכין הרי הדבר ספק אבל אם לאחר שהונחה בשמש הוא מתרפה עד שנקלף ביד סימן גמור הוא ותרנגולתא דאגמא שראוה דורסת ואסרוה בת שלש סימנין היתה וכשהיו סבורים עליה שאינה דורסת היו מתירין אותה מכח ארבעה סימנין וכשראוה דורסת עשאוה משאר עופות ומה שאמרו שקטנאי וכתנאי מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין ומחשש פרס ועזניה פירושה גם כן למי שאינו מכיר ואין בהם אלא סימן אחד ואסרוה במקום שפרס ועזניה מצויים כגון סמוך למדברות ושאר דברים שבסוגיא פשוטים הם והרי שנתישבו השמועות לשטה זו אלא שעיקר השיטה החוש מעיד לנו כנגדה שהרי הנץ משאר עופות הוא ודורס ואין בו אלא סימן אחד והוא אצבע יתרה וכן בת היענה אין לה סימן דריסה כלל ומצאו בה קורקבן נקלף אבל לא אצבע יתרה ולא זפק וכן בדיקת הרבה עופות מעידה כנגד שטה זו ומ"מ הם פרשו בנץ של תורה שאינו כמה שלועזין אותו ומ"מ מה הועלנו שהרי אי אפשר להיותם ממין פרס שהרי אינו מצוי ביישוב ומ"מ יש לומר שאין לו שום סימן טהרה ואין זה אצבע יתרה כלל שאף הנשר נאמר בו שאין לו סימן טהרה ואנו רואין בו אצבע זו עד שהוצרכו קצת רבנים לומר שאין זה נשר הכתוב בתורה כמו שאמרו בנץ ומ"מ לא הועילו כלום כמו שכתבנו אלא שאין זה סימן טהרה ואפשר שהנץ ממיני הנשר ויש מעידין עליו בשני סימני טהרה ומפרשים בו שהוא ממיני העורב אלא שאומרים כנגד שיטה זו שהרבה עופות דורסים שאין להם שלשה סימני טהרה ואין בכך כלום שמיני העורב אין להם מספר ושמא מאותו המין הם ואף כשיבאו בסימן אחד שמא ממין הפרס הוא ודחק ונכנס ואין לחוש בכך לשאינו דורס ותדע לקיים מה שכתבנו שגדולי המפרשים כתבו שאין אנו בקיאין באצבע יתרה ואף לא בזפק מפני שיש לקצת עופות כיס הקרוי גורגא שהיא במקום זפק ואין סימן טהרה מובהק אלא קליפת הקורקבן ביד ואף בפרס ועזניה כתבו שמא על מקומותיהם העידו ושמא עכשיו מצויים הם ולמה שכתבנו בחסרון בקיאותנו באצבע יתרה כתבו רוב מפרשים שהיא אצבע שאחורי הרגל בסוף הרגל ונקרא בלשון בני אדם אישפירון ויש מפרשים על אצבע היוצא מן השוק על אותו אצבע שבסוף הרגל שהזכרנו ויש אומרים שזה רוב עופות מצויים בה ומפרשים יתרה גדולה על הדרך שביארנו בנשמה יתרה והיא אמורה על אצבע האמצעית כלומר שיש להם שלש אצבעות והאמצעי הוא הגדול והנשר אין לו אלא שתים לפניו ואחת לאחריו ובדקו הזרזיר הנקרא אישטורניל ומצאו בו אצבע יתרה וקורקבן נקלף כעורב ובסנונית הנקרא אירונדיל ומצאו בו אצבע יתרה וקורקבן נקלף ואף העוף הנקרא אווצטור וכן עוף הנקרא מילאן בדקו ולא מצאו בהם אלא אצבע יתרה וכן מצאו הענין בעוף הנקרא וולטור ואומרין עליו שהוא דיה:

השיטה השניה לקצת גדולי נארבונאה ופירשו שמשנתנו זו כללים כללים נאמרה ראשון שכל עוף הדורס טמא ואין בו בדיקה והשני שכל שיש לו שלשה סימני טהרה בידוע שאינו דורס ואין אנו צריכין לברר שאינו דורס והוא ששנינו בבריתא בגמרא רבן גמליאל אומר דורס ואוכל בידוע שהוא טמא יש לו אצבע יתרה וזפק וקורקבן נקלף בידוע שהוא טהור שכל שהוא בשלשה סימנין אלו בידוע שאינו דורס ודעתם בשאר עופות שכולם דורסים אלא שאין לאחד מהם אלא סימן אחד של טהרה זה בכה וזה בכה ולא נשתנו פרס ועזניה משאר עופות אלא שאחד מאלו סימן שלו שאינו דורס אין לספק בו אלא בפרס או עזניה והם אינם מצויים ביישוב ומכשירין אותו לא נתברר לנו אם דורס אם לאו אם בא בסימן אחד מספקין אותו בכל שאר מיני עופות וטמא בא לו בשנים מטמאין אותו מספק עורב ומיניו וחכמי הדורות כתבו להלכה אבל לא למעשה שכל עוף שהוא לבן גמור אין לחוש לעורב ומיניו שאין במין עורב כלו לבן וסנונית לבנה על שם כריסה נקראת כן ובדרש אמרו אם יעלה חמור בסלם ימצא דעת בכובסים אם ידור גדי עם נמר תדור כלה עם חמותה אם נמצא עורב כלו לבן תמצא כשרה בנשים:

בא לו בשלשה טהור לגמרי ככלל השנוי במשנתנו בידוע שאינו דורס וביאור הסוגיא לדעתם הוא שתחלה כלל במשנתנו כל עוף הדורס טמא ולשטה זו יכול היה לכלול שאינו דורס טהור אלא שזה אינו ניכר בכל עת וכן שהרבה פעמים טועים בה כמו שאמרו בתרנגולתא דאגמא חזינא דדרסא ומה ששאלו בה ולא והתניא וכו' הכל כמו שביארנו בראשונה וכן דברי ר' חייא כלם בבקי בהם כמו שביארנו וכן כל אותה שיקלא וטיריא ואין גורסין אם כן שאר עופות למה לי אלא אם כן עורב למה לי וחוזר ומקשה מעורב ומשיב אם כן פרס ועזניה למה לי ובאמת קשה לפרש לשטה זו למה פרט פרס ועזניה שהרי לדעתם אף שאר עופות אין להם אלא סימן אחד והוה ליה למימר אם כן שאר עופות טמאים למה לי אלא שאפשר לומר שכך היה דרכה של סוגיא כדי להקשות אחר כן טעמא דכתב נשר כו' ולאשמועינן דהואיל ודאיתיה בחד ליתה בחבריה לאו שני כתובים נינהו הא שאר עופות איפשר דהאי דאיתיה בהאי איתיה בהאי והוו שני כתובים והקשה מכדי כ"ד עופות טמאים הוו וכו' כמו שביארנו בראשונה ואין גורסין תלתא איתנהו בכלהו אלא תלתא הדרי בכלהו ופירושו שחוזרים חלילה בהם זה בסימן פלוני וזה בסימן פלוני והא דרב נחמן הוא שכל שאינו בקי טמא בסימן אחד מחשש שאר עופות ובשני סימנין טהור כל שיכיר עורב ומיניו הא בשלשה טהור בלא שום היכר ואמימר הכשיר בסימן אחד והוא דלא דריס כלומר כל שאותו סימן הוא שאינו דורס שאין לחוש בו אלא לעזניה וביישוב לא שכיחא ופליג אדרב נחמן שהיה פוסל בסימן אחד אף כשהוא שאינו דורס ושמנה ספקות הוא שהיה בהם שני סימנין אצבע יתרה וזפק ואלו היה הקורקבן נקלף היה טהור בלי ספק מכח שלשה סימנין אלא שפקפקו בסימן זה ונשארו שנים וחששו בהם לעורב ואף לדעת האומר שסימני העורב אצבע יתרה וקורקבן נקלף:

כבר ביארנו שמיני העורב מתהפכים בסימנין אלא שלכלם אינם אלא שנים או שמא היה להם בזולת הקורקבן סימן אחד וכשנסתפקו בקורקבן חששו לשאר עופות ואלו היה קורקבן נקלף היו מתירין מפני שברור היה להם שאינם ממין עורב ותרנגולתא דאגמא שאסרו משום דחזו דדרסא לא היה להם סימן טהרה בגופה אלא שהיו מוחזקים בה שאינה דורסת ולא היו מסופקים בה אלא במיני פרס ועזניה ולא שכיחי או שהיו לה שני סימני עורב והיו מוחזקים בה שאינה ממין עורב ועכשיו שראוה דורסת הכניסוה בכלל עורב ומה שאמרו בשקטנאי ואנתתאי לא היו דורסים ולא היה להם לחוש אלא לעזניה ולא שכיחא זו היא שטת פירושם והשמועות מסכימות בה יפה ואף בדיקת העופות מסכמת בה לפי מה שהעידו בה רבים אלא שהיענה מתנגדת בה שאינה דורסת ואי אפשר שלא להיותה אותה שהוזכרה בתורה שהרי סימן נתנו לה שאוכלת זכוכית וכן מצאנו בשלנו אלא שאפשר שאף תכונת הדריסה נעלמת וכן מפני שהיא כואבת שיוצאת ממקומה ושמא במקומה דורסת אלא שרגליה מ"מ רחבים ובעלי מחיצות כרגלי האוז אלא שאין לסמוך:

ויש לאחרוני הרבנים שיטה שלישית בענינים אלו והוא שפירשו במשנתנו שכל שיש בו שלשה סימני טהרה שטהור ודאי הוא שאינו דורס וכל עוף הדורס טמא בלא ספק ודעתם בשאר עופות שיש לכל אחד מהם שלשה סימני טהרה אלא שאינו דורס הוא אחד מן השלשה ואין לך דורסים אלא נשר ופרס ועורב ומיניהם נמצא שאם בא לפנינו עוף וברור לנו שהוא דורס טמא בלא ספק בא בשלשה סימני טהרה שבגוף טהור בלא ספק ודאי הוא שאינו דורס נתברר לנו שאינו דורס ואין לו שום סימן טהרה אין לספקו אלא בעזניה ומתוך שאינה מצויה מותר נתברר לנו שאינו דורס ובא לו בשני סימני טהרה מטמאין אותו מספק שאר עופות נתברר לנו שאינו דורס ובא לו בסימן אחד טהור ואין לחוש בו לעורב אע"פ ששוה לו במנין הסימנין הואיל ואינו דורס וביאור השמועה לדעתם הוא שמה ששאלו והתניא וכו' הוא לגמרי כמו שפרשנו בשלפניה אבל מה שאמר ר' חייא עוף הבא בסימן אחד טהור פירושו אף למי שאינו בקי בהם ופירושה בשאותו הסימן הוא שאינו דורס ואע"פ שבירורו רחוק מ"מ שכל שיתברר כן טהור ולעזניה לא חיישינן דלא שכיחא ושאל בה ליליף מתורים כלומר שלא להתיר אלא בארבעה והם גורסים ואם כן שאר עופות טמאים למה לי וכן תלתא הדרי בכלהו שיש בכלם ג' סימני טהרה ואחד מהם שאינו דורס ורב נחמן חלק עם ר' חייא לומר שאע"פ שבבקי בסימן אחד טהור על הדרך שפרשנו בשטה ראשונה בשאינו בקי אין סימן אחד כלום אע"פ שהוא שאינו דורס ומחשש עזניה אע"פ שהם מן הסימנין האחרים טהור הואיל ולא נתבררה בו דריסה ובלבד שיכיר עורב ומיניו שאם אינו מכיר עורב הואיל ויש כאן שני סימני טהרה שמא דורס הוא וממין עורב שמא אינו דורס והוא מן האחרים ואמימר בא לחלוק עם רב נחמן להכשיר באחד כר' חייא וביאר את דבריו דוקא בשאותו הסימן הוא שאינו דורס ושמנה ספקות לא היו דורסות והיה להם סימן אחד של טהרה ואלו קליפה בסכין אינה סימן יצאה מחשש שאר עופות שבעלי שלשה הם ומספק עורב שדורס הוא וטהורות ואם שמא היא סימן טהרה יש כאן שלשה סימני טהרה עם שאינו דורס והרי היא בחשש שאר עופות ותרנגולתא דאגמא בשני סימנין היו מתירין אותה מפני שיודעים היו שאינה בכלל עורב וכשדרסה החליטוה לאיסור שאין אחר הדריסה כלום זה היא שטתם ולשטה זו אתה צריך לפרש על העופות הדורסים כגון נץ וגס הנקרא פאלקו וכן מילא וגירפאלק והדומים להם שהם ממיני העורב או ממיני הנשר ואע"פ שהן כדברי נבואות מיני העופות מרובים כל כך שאין להרחיק דבר זה כל כך ואלו הן שלש שטות שבהלכה זו לקדמונים אע"פ שקצת מחברים הביאום בדרכים אחרים בקצת מקומות שכבר הגיהו עליהם קצת מפרשים ולדעת שלשתם נמצא לדברי הכל שכל עוף שנתברר שאינו דורס ואין לו סימן אחד או שאינו דורס וסימן אחד עמו איזה שיהיה כשר לדעת כלם ושאר הדברים במחלקת:

ראיתי מקצת חכמים שנסתפקו בסימני העורב יש מי שאומר שסימני טהרה שלו שאינו דורס ואצבע יתרה וממה שפירשו בזרזיר שאין בו זפק ובסנונית לבנה שקורקבנה נקלף מה שאין שני אלו בעורב כמו שפרשנו למעלה ואחרים אמרו אצבע יתרה וזפק וחכמי הדורות העידו בהם בבדיקה אצבע יתרה וקורקבן נקלף:

ולקצת גאונים ראיתי שהעידו שבדקו בהרבה מן הדומים לעורב ומצאום בסימנים חלוקים ונמצא לדעת ראשון על עוף הבא בשאינו דורס וסימן אחד עמו שיש לחוש בו בעורב ונמצא פשוט לראשונים להיתר לכל הג' שיטות ספק לאחרונים ואף לדעת הראשונים רוב הגאונים הסכימו שכל שאינו דורס וקורקבנו נקלף מותר בלא ספק ונסעדים בה במה שאמרו למטה עופות טהורים קורקבנן נקלף טמאים אין קורקבנן נקלף ועשו מזו הוראה מוחלטת והלכה למעשה ואע"פ שמ"מ אין זו ראיה שהרי החוש מעיד בקצת הדורסים שקורקבנן נקלף ועוד שאם הוא דוקא לא הוצרכנו אלא לסימן זה אלא שבודאי לא נאמר בדוקא אלא כאומר סימני טהרה אחד שבהם הוא קורקבן נקלף וכן אחד מסימני טומאה הוא בשאין הקורקבן נקלף אעפ"כ כל שנצטרף עמו שאינו דורס הם עשו ממנה הלכה למעשה בלא שום פקפוק אבל בצירוף סימן אחר לבד לא רצו לסמוך ומגדולי המחברים כתבו שאין אנו בקיאים באצבע יתירה איזה הוא שכל שהוא סומך עליו ובטוח בו כבשאר אצבעות אין זה יתר ופרשו מה שאמר ר' אליעזר במשנה שכל עוף החולק את רגליו טמא שהוא רומז לענין אצבע יתרה ואנו אין לנו לסמוך על זה וכן פירשו שאין אנו בקיאים בזפק שיש עופות שנעשה מגופם כיס אחד שקורים לה גורגא שעומדת לפעמים במקום זפק ואינה זפק ולא מצאנו סימן מובהק אלא קורקבן נקלף וכבר כתבנו דבר זה למעלה ולא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה והוא שמצורף לדעת זה מצאתי לקצת גאונים המובהקים שפירשו בענין זה שיטה רביעית והיא היא שטרחתי עליה בבדיקת כמה עופות ומצאתי כן והוא שעופות הטמאים אין המדה שוה בהם אלא בנשר ופרס ועזניה ועורב אבל שאר עופות יש מהן באחת ויש מהן בשנים ויש מהן בשלשה יש מהן דורס ויש מהן שאינו דורס אין הדבר שוה בהם אלא לענין קורקבן נקלף שאינו בהם אא"כ לעורב לדעת קצת נמצא שאם אינו דורס ובא לו בקורקבן נקלף מותר ואף בזו יש פקפוק למי שמפקפק בסימני עורב אלא שרבותי מנהיגים בה היתר גמור וכן הסכימו כל הגאונים ואף לפרס ועזניה ראיתי לגדולי המפרשים שכתבו הואיל ואין אנו מכירין אותם אין אנו יודעים אם מצויים אם אינם מצויים ויש לחוש בהם ומתוך הפוך הגרסאות וחלוף הידיעות הסכימו רוב הגאונים שבעל נפש לא יתיר אף כל שבא בארבעה סימנין אא"כ מסורת עוזרת לו:

היה עוף אחד נאכל במסורת במחוז אחד יש מי שאומר שסומכין עליו למקומות אחרים שלא לחנם קבלו אלו כך במסורת זקניהם ולאותם שקבלו שומעין אא"כ ראינוהו שדורס שאין אחר הדריסה כלום ואף הם מביאים ראיה לדבריהם ממה שאמרו בסוגיא זו אטו במנהגא תליא מילתא כלומר שאם הוכר לאלו במסורת ודאי אינו מן האחרים ולמה לא יאכלוהו האחרים שהרי לא נאסר להם מתורת קבלת מנהג אלא שלא קבלוה במסורת ואלמלא שמסורת של אלו מתרת אף לאלו היה לו לומר אין במנהגא תליא מילתא ומ"מ אינה ראיה דאיהו לישנא דמנהגא קשיא ליה דמנהגא בכי הא מילתא ליכא וכל שנמנע מלאכול אינו נמנע מצד מנהג אלא מצד העלמת כשרותו ואלו היו אוכלים במסורת היה להם לומר מקום שקבלוהו במסורת מותר ומ"מ לענין פסק נראה שיש לפקפק בדבר שיש הרבה מינין נראין דומין זה לזה מכל וכל ואין הדבר שוה בהם בכל מקום וכן הדבר מצוי תמיד ברבים:

תד"ה כל עוף הדורס טמא וא"ת כו' ואי הל"מ הוא א"כ ל"ל דכתב רחמנא פרס ועזניה עכ"ל אבל מהא דאצטריך נשר לטמא כל שיש בו ד' סימנים לא קשיא להו ל"ל כיון דבכלל הד' סימנים הוא שהוא דורס והוה הל"מ שהוא טמא דיש לומר דאצטריך נשר לטהר כל עוף שאין בו א' מכל ד' סימנים אלו ואין להקשות א"כ כיון דכל הדורס טמא ע"כ האי כללא ליתא דהא אם היה דורס לחוד טמא אף שיש בו ג' סימני טהרה די"ל לשיטת התוס' דליכא עוף טהור חוץ מכ"ד עופות שהוא דורס ויש בו א' מסימני טהרה וצ"ע בזה לקמן ודו"ק:

בד"ה כל שיש לו אצבע כו' ובאותן ב' סימני טהרה דליתנהו בעורב לתכשרו כו' עכ"ל פי' דאף אם לא נדע הי ניהו סימן החדש דליתא בי"ט עופות מ"מ בהנהו ב' סימני טהרה דליתנהו בעורב דחד מהן הוא סימן החדש לתכשרו דהא ליכא לספוקי לא בי"ט עופות ובעורב דלית בהו סימן החדש ולא בפרס ועזניה דלית בהו אלא חד סימן טהרה ומיהו הא לא קשיא להו למיתני דבחד סימן טהרה דליתיה בעורב ועוד סימן טהרה אחר דעמו לתכשרו דאם כן הוה צריך לבדוק גם אחר סימני טומאה דאל"כ יש לספק בשאר י"ט עופות שיש בהם ג' סימני טהרה ומה לי דתני דבדק בג' סימני טהרה או דבדק אחר ב' סימני טהרה ובדק גם בסימני טומאה אבל בב' סימני טהרה דליתנהו בעורב ניחא דלא הוה צריך למבדק כלל אחר סימני טומאה ודו"ק:

בא"ד דהדרי בכולהו פי' בי"ט עופות כו' עכ"ל וכ"כ בכולה שמעתין והיינו משום דשאר עופות דאית בהו ג' ג' סימנין י"ט הוו ט"ז כתיבי בהדיא וג' למינה הרי י"ט ועורב ולמינו דכתיב גביה יש בכ"א ב' סימנין הרי כ"א ובפרס ועזניה אית בהו סימן אחד הרי כ"ג ובנשר לית ביה כלל הרי כ"ד כדלקמן בשמעתין:

בד"ה לא נאמר פירושן כו' אבל קשה מתורין כו' ועוד אי לא כתיבי תורין ה"א איפכא כו' אבל היינו יכולין לעשות כל סימני עורב כו' עכ"ל פי' דקשה מתורין דאצטריך ליה דלא ידעינן כלל סימני טהרה וטומאה אלא ממה שהתורים חלוקים מנשר כנראה מפרש"י ועוד אף אם נאמר דא"נ לאו חילוק סימני טהרה מטומאה ידעינן שפיר סימני טומאה מ"מ הא איכא למימר איפכא כו' וה"ה דהמ"ל דהיינו יכולין לעשות כל סימני פרס או עזניה ההוא דאית ביה סימנא דהדר בכולהו סימני טומאה מיהו סימני פרס או עזניה ההוא דלית ביה סימנ' דהדר בכולהו ודאי דלא היינו יכולים לעשות כל סימני טומאה דא"כ בי"ט עופות לא הוה שום סימן טומאה שהי"ט עופות הם ממש איפכא מפרס או עזניה דאית ביה סימן החדש ודו"ק: