מסכת חולין דף ל״ב עמוד א׳

נשחטה בהמה אחרת עמה בלא מתכוין:

לרבי נתן דמכשיר שחיטת חולין בלא כוונה בהמה כשרה ופרה פסולה ואע"ג דשלא בכוונה לא מסח דעתיה ולא מיקרי מתעסק במלאכה אחרת הואיל ושחיטתו כשרה מיפסלא משום ושחט אותה ולא אותה וחבירתה:

לרבנן פרה כשרה דהא שחיטת בהמת חולין לאו שחיטה היא ומשום מלאכה ליכא למיפסל דשלא במתכוין לא מיקרי עוסק במלאכה אחרת דטעמא דמלאכה אחרת משום דמסח דעתיה מפרה הוא והיכא דלא איכוין למלאכה אחרת ליכא היסח הדעת והכי אמרינן לקמן נחתכה דלעת עמה דברי הכל כשרה:

פשיטא אכתי לא שמעינן דכל העוסקים בפרה פוסלין אותה במלאכה:

נשחטה בהמה אחרת לר' נתן איצטריכא ליה דכיון דמלאכה לא מיקריא שלא בכוונה כדאמרינן לקמן נחתכה דלעת עמה דברי הכל כשרה משום שחיטת חבירתה נמי אע"ג דשחיטה שלא בכוונה שמה שחיטה הוה אמינא לא תפסול דושחט אותה משמע ולא אותה וחבירתה והיכי דמי כגון ששחט שתי פרות אדומות בהדי הדדי:

קמ"ל דחולין נמי משמע אבל רישא דנתכוין לאחרת לא איצטריכא דנהי נמי דאותה וחבירתה משמע שתי פרות אדומות מיהו כיון דנתכוין למלאכה אחרת מיפסלא משום היסח הדעת דלא גרעה מחתיכת דלעת:

חתך דלעת עמה דברי הכל פסולה דהא מלאכה היא:

נחתכה דלעת עמה דברי הכל כשרה דשלא בכוונה לא מיקרי עוסק במלאכה ורישא לרבי נתן טעמא דכתיב ושחט אותה ולא חבירתה עמה ושלא בכוונה נמי שמה שחיטה:

נשחטה בהמה אחרת עמה לרבנן פרה כשרה ואם תאמר ואותה ולא אותה וחבירתה לרבנן למה לי אי לשוחט בהמה אחרת עמה תיפוק ליה מטעם מלאכה כמו חתך דלעת עמה ויש לומר דאיצטריך לשוחט שתי פרות ונתכוין לשחוט דמשום מלאכה אחרת לא מפסלו כיון דשתיהן לשם פרה:

אבל פרה דחולין אימא לא קמ"ל וא"ת דאמר בריש זבחים (דף ז.) שחט אחת על מי שמחוייב חטאת פסולה על מי שמחוייב עולה כשרה דכתיב וכפר עליו ולא על חבירו חבירו דומיא דידיה שמחוייב חטאת כמותו והכא נמי נימא אותה ולא אותה וחבירתה דומיא דידה ויש לומר דהתם וכפר עליו משמע עליו מכפר ולא על חבירו מכפר על המחוייב חטאת כזה דשייכא ביה כפרה זו:

ושמואל אמר אף בהמה לעוף ר"ח פסק כשמואל ורבי יוחנן דאמרי בהמה לעוף ובקונטרס פסק לחומרא כרב דאמר עוף לעוף דקיימי אמוראי דמערבא כוותיה דאמרי דקה לדקה וגסה לגסה וכ"ש עוף לעוף דיותר חלוק עוף מבהמה ממה שחלוקין דקה מגסה וגם בה"ג פסק גסה לגסה ודקה לדקה ועוף לעוף:

כדי ביקור טבח חכם ובסכין הראוייה לאותה בהמה חוץ לצואר כמלא צואר:

ורמינהי אלו טרפות בבהמה פסוקת הגרגרת וא"ת נהי דנבלה הויא מ"מ לא פקע מינה איסור טרפות וחייב אף משום טריפות כדמשמע בשמעתין דמסוכנת (לקמן חולין לז.) והא דאמר בפרק חטאת העוף (זבחים דף סט:) יצא עוף טמא שאין במינו טרפה לא משום דלא שייכא ביה שחיטה ואפילו נשחטה הויא נבלה ופקע מינה איסור טרפה כי אתא איסור נבלה אלא פירוש שאין במינו טרפה היינו טרפה לחודיה דאף כי נשחט לקי אף משום נבלה וי"ל דהכי פריך דאי איתא דלא מהניא ביה שחיטה והויא ליה נבלה לא הוה ליה למיתני אלו טרפות אלא הוה ליה למיתני ואלו נבלות שהוא עיקר האיסור ואם תאמר דנקט איסור טרפה לאשמועינן שאם חתך כזית בשר מחיים דלקי אף משום טרפה ויש לומר דמתניתין דאלו טרפות משמע ליה לאחר שחיטה מדקתני סיפא כל שאין כמוה חיה ולא קתני כל שאין חיה:

אמר רב פפא בעומדת להטיל לא גרסינן איכא בינייהו, חדא דהא לא איבעיא לן מאי בינייהו, דנהדר רב פפא בעומדת להטיל איכא בינייהו, ועוד דהנך דקאמרינן כדי שחיטה ולא אדכרו שיגביהנה וירביצנה, לאו משום דפליגי בהגבהה והרבצה, תדע לך דהא מתניתין כדי שחיטה קתני, ואפילו הכי קא פריש רב[י] יוסי דבכלל שחיטה הגבהה והרבצה דכולהו צורך שחיטה נינהו.

במערבא אמרו משמיה דרב יוסי בר חנינא כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט דקה לדקה וגסה לגסה. והגאונים ז"ל וכן הרב אלפסי ז"ל פסקו כן, דהלכה כר' יוסי בר' חנינא, והא דלא אדכר בדר' יוסי בר' חנינא עוף משמע דליכא אלא הני תרי שיעורי דקה וגסה, ובכלל שיעור דקה הוי שיעור עוף, דהכי אגמריה רחמנא למשה בשהייה לדקה ועוף כדי שיעור שחיטה דקה ושיעור גסה לגסה, אבל רש"י ז"ל מחמיר בכדי שחיטת עוף לעוף.

הא ד בעי רב הונא בר נתן שהה במיעוט סימנין מהו פירש רש"י ז"ל: אפילו במיעוט בתרא דסימן בתרא וכדרך שפירש למעלה (ל, ב) גבי החליד מיעוט סמנין כבר כתבנו למעלה שאין פירושו כאן וכאן מחוור, והרמב"ם ז"ל (פ"ג מהל' שחיטה ה"ד) פירשה אכדי שחיטה, כלומר מי בעינן כדי שחיטה גמורה כדי שיעור שני סימנין או אפילו שחיטת משהו. וגם זה אינו מחוור כלל. אלא הפירוש הנכון דארבה קאי, דלפי שאמר רבה השוחט בסכין רעה אפילו הוליך והביא כל היום כולו שחיטתו כשרה, קא בעי רב הונא דילמא הא דרבה דוקא בשמתעסק בצרכי שחיטה, כלומר בחתיכת רוב הסימן, אבל אם שחט רוב סימן הראשון ובמיעוט האחרון של סימן הראשון הוליך והביא ושהה (כ)[ב]שחיטת אותו מיעוט, מי אמרינן כיון דמדאורייתא שחיטת מיעוט האחרון של סימן אינו צריך, ולפיכך בששוהה בחתיכתו כדי שחיטה שחיטתו פסולה דאינו אלא כמחתך בשר בעלמא, או דילמא כיון דכולה סימן בר שחיטה הוא לא חשבינן ליה כשוהה דמתעסק בשחיטה הוא, וסלקה בתיקו, ולחומרא, ולזה הפי' בעיא דרב הונא לא שייכא אלא בבהמה אבל בעוף לא.

הכי גרסינן או שפסק את הגרגרת ושחט את הושט. ולא גרסינן ואחר כך שחט את הושט. דהא במתניתין לא גרסינן ואחר כך שחט את הושט דהא אותביה והתניא ואחר כך, מכלל דבמתניתין לא גרסינן ואחר כך. ואף על גב דברייתא תני לה הכין, לא שביק מתניתין ואקשי מברייתא, ועוד דאם איתא, היכי אמר ליה אימא וכבר שחט, והא בהדיא קתני ואחר כך, והא דאקשינן ועוד הא תניא, ואחר כך הכי קאמר ליה מאי דקאמרת דמתניתין כבר שחט קאמר לא אפשר דהא מפרש בברייתא ותני ואחר כך.

כבר ביארנו שכל המתעסק בפרה אדומה משעת שחיטתה עד שנעשית אפר שעסק עמה במלאכה אחרת פסולה ומ"מ נעשית עמה מלאכה אחרת מאליה שלא בכונת המתעסק לא פסלה מעתה עליך לדון שאם חתך עמה דלעת פסולה נחתכה עמה דלעת כשרה וכן כל כיוצא בזה והשחיטה אינו כן אלא אין צריך לומר בשחט עמה בהמה אחרת שהפרה פסולה אלא אף בנשחטה עמה מאליה פסולה הפרה הואיל ובהמת חולין הוכשרה שאין צריכה כונה כמו שביארנו הרי הוא כמי ששחטה ומגדולי המחברים כתבו בזו הפך הדברים שאין צריך לומר בנשחטה מאליה שכשרה היא אע"פ שהוכשרה בהמת החלין הואיל ומ"מ לא כיון הוא למלאכה אלא אף בשחט בהמה אחרת עמה פרה כשרה הואיל ואין שחיטת חלין צריכה כונה הרי אנו דנין בה שחטה הוא כנשחטה מאליה והדברים נראין אלא שהם מתמיהים לפי סוגיא זו אלא ששמענו שהגירסא מוחלפת בידם:

המשנה החמישית והכונה בה להשלים מה שהתחיל לבאר בעניני החלק השני ובא עכשיו לפרש דין שהייה ואמר על זה נפלה סכין והגביהה נפלו כלים והגביהן השחיז את הסכין ועף ובא חברו ושחט אם שהה כדי שחיטה אחרת פסולה ר' שמעון אומר אם שהה כדי בקור אמר הר"מ פי' זהו ענין השהייה הנזכר למעלה את הסכין ועף פי' שאם העביר הסכין על צואר הנשחט ונסתלק קודם שיגמר השחיטה וכדי שחיטה אחרת הוא כדי שיגביה הבהמה וירביצנה וישחוט ואפי' זה הנשחט עוף אמרו כדי שחיטת בהמה דקה ואפי' לעוף ומה שאמר כדי בקור אמרו כדי בקור טבח חכם ר"ל כדי שיעור בדיקת השחיטה לדעת אם נשחט השיעור שחייב או לא ואין הלכה כר' שמעון:

אמר המאירי נפלה סכין והגביהה ר"ל שהתחיל לשחוט בושט ונפל לו הסכין ושהא עד שהגביהו וחזר לשחיטתו או שהכיר אחר שהתחיל לשחוט שסכינו רעה והפסיק שחיטתו והשחיזה או שהיה עיף להרבה בהמות ששחט או להשחזת הסכין שהשחיז וכשהתחיל לשחוט בזו הפסיק מתוך עיפותו ומסרה לחבירו וכן נפלו כליו והגביהן אם היה שיעור שהייה זה בכדי שחיטה שחיטתו פסולה אע"פ שלא שהה בכדי שיעור שיגביהנה וירביצנה שכל מה ששחט כבר נחשב לנקב בעלמא ואינו נמשך לשחיטה זו הואיל ונשתהא כל כך והרי הוא נקב ונטרף וכן בקנה שבבהמה אם נפסק רובו אבל עוף אין בו דין שהייה בקנה שאם נפסק רובו כבר הוכשר ואם לא נפסק רובו לא יהא אלא נקב הרי אינו פוסל בו ואם הוליך הסכין על הצואר ושהא ולא מצא פגם אלא בקנה בבהמה אין לה תקון שמא נקב בושט כל שמצא בו מיהא שום שרטוט ובעוף שוחט את הקנה ובודק בושט על הדרך שהתבאר ר' שמעון אומר כדי בקור פרשו בגמרא כדי בדיקת סכין לשוחט עצמו וכגון שהיה הטבח חכם ואינו צריך לילך אצל חכם שאם תאמר בדיקת חכם ושילך אחריו נתת דבריך לשיעורין:

זהו ביאור המשנה ולענין פסול בשחיטה הלכה היא אלא שלשיעור שהייה אין הלכה כמשנה זו לא כתנא קמא ולא כר' שמעון ודברים שנאמרו בגמרא לענין שיעור זה עם שאר דברים הבאים להשלמת ענין זה אלו הם שיעור שהייה הוא בכדי שיגביה הבהמה וירביצנה וישחטנה אבל שהא פחות מכן הרי היא שחיטה אחת ואינה נפסלת באיזו בהמה אמרו שהרי שהיית הגבהה והרבצה בגסה יתרה מבדקה אלא שיעור זה בגסה אם היה שוחט את הגסה ובדקה אם היה שוחט את הדקה ובעוף יש אומרים בדרך זה כדי שחיטת עוף אחר ויראה לי לדעת זה הכנת תפיסתו בידים כדי לשחטו ושיעור זה לדעתי הוא כשיעור האמור במליקה במסכת זבחים כיצד מולק אוחז את שתי גפיה בשתי אצבעותיו ורגלה באצבע קטנה ומנתח צוארה ואוחז צוארה באצבעות שאחז גפיה ומולק ואף כאן אומר אני בעוף ששהייתו בכדי שיעור זה על הדרך האמור בבהמה בכדי שיעור הגבהה והרבצה ויש אומרים בו ששיעור שהייתו כדין שהיית בהמה דקה ומפני שר' יוסי בר' חנינא שהוא סוף המחלקת בכך אמר גסה לגסה ודקה לדקה ולא הזכיר עוף לעוף ואלו כן היה לו לפרש אלא שדעתו כדי בהמה דקה לעוף וכשמואל ור' יוחנן ואע"פ שחלק רב לומר עוף לעוף ושהוא טעמא דמיסתברא מ"מ הרי שמואל ור' יוחנן ור' יוסי בר' חנינא רבים והוא יחיד ואם מפני שאמרו רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי במקום רבים אינו כן וכן כלך לדרך זו רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ומ"מ יש אומרים שר' יוסי בר' חנינא סובר עוף לעוף שמאחר שאמר גסה לגסה ודקה לדקה הוא הדין עוף לעוף והוו להו תרי ותרי ואיסורא וכן כתבוה גדולי הרבנים וראוי לחוש הואיל וטעמא דמסתבר הוא ויש מחמירין לפסוק כמשנתנו לשער בשחיטה לבד בבהמה מוכנת ורבוצה כדי לשחוט ומחלקת זו תלויה במה שאמרו במשנה בשיעור שחיטה ושאלו בה מאי כדי שחיטה כלומר כדי שחיטת בהמה או כדי שחיטת עוף שהיא קלה הימנה או כדי שיגמור שחיטתו שהוא קל מכלם ופרשה רב כדי שחיטת בהמה אחרת ור' חנינא אמר כדי שיביא בהמה אחרת וישחוט והקשו לו יביא אם כן נתת דבריך לשיעורין ותירץ בעומדת להטיל כלומר לא הבאה ממקום אחר אלא שהיא לשם והוא צריך ליטלה ולהרביצה לישחט ואין גורסין בעומדת להטיל איכא בינייהו אלא בעומדת להטיל והטלה זו היא הגבהה שבדברי ר' יוסי בר' חנינא שאמר שיגביהנה וירביצנה וכו' ונמצא שניהם מסכימים לשיעור זה ואף רב ושמואל ור' יוחנן לא חלקו בה שלא באו אלא לפרש כדי שחיטה שבמשנתנו ופרשו כדי שחיטת בהמה והגבהה והרבצה בכלל שחיטה הם שהרי כלם צורך שחיטה ואף כשתאמר שמשנתנו דוקא שחיטה מ"מ רב ושמואל ור' יוחנן לא באו אלא לפרש המשנה ושמא דעתם כר' חנינא ור' יוסי ורב פפא וזו היא שטתנו ומ"מ יש גורסין בעומדת להטיל איכא ביניהו דאלו לרב ור' יוחנן ושמואל דוקא כדי שחיטת בהמה וכמשנתנו ופירושה בבהמה רבוצה ומוכנת לשחוט ולר' חנינא ור' יוסי בכדי הרבצה והגבהה ושחיטה וכן כתבוה גדולי הרבנים ופסקו בה כרב ושמואל ור' יוחנן להחמיר וראוי לחוש שאף הוא טעמא דמסתבר וסתם משנה וגדולי המחברים מחמירים עוד לשער בכדי שחיטת מיעוט סימנין ומפני שהם מפרשים ששאלת שהה במיעוט סימנין חוזרת על כדי שחיטה כלומר מי אמרינן כדי שחיטה גמורה דהיינו שחיטת רוב סימנין או כדי סוף שחיטה דהיינו שחיטת מיעוט סימנין ודברים מתמיהים הם שאם כן היה מקומה אחר דברי ר' יוסי בר' חנינא ועוד שאם כן היה לו לומר כמיעוט סימנין באות הכ"ף או כדי מיעוט סימנין ועוד שאי אפשר לפרש כדי שחיטה במה שאינו שחיטה כלל אלא שאלת שהא במיעוט סימנין שנשארה בתיקו ואנו צריכים להחמיר בה מספק עקר הפי' בה לדעתי הוא שגמר שהייתו עם שיעור שהיית מיעוט הסימנין ר"ל ששהא כדי הגבהה והרבצה וכדי שחיטת רוב הסימנין אבל לא בכדי שחיטת כל הסימנין וענין השאלה כדי שחיטה פירושו כדי שחיטה גמורה בכל הסימנין או שמא שחיטה כהכשרה ברוב סימנין ונשארה בספק ומחמירין בה ששיעור רוב סימנין שחיטה גמורה היא:

לא הגביה השוחט ידו אלא שהיה לו סכין רעה והיה מוליך ומביא ומשהתחיל לשחוט את הושט אין הסכין מוסיף לחתוך אלא אחר שיעור שהייה מתוך שהוא רע ביותר אפי' היה מוליך ומביא כל היום כלו בדרך זה כשר מפני שמ"מ מתעסק בשחיטה הוא:

יש אומרים בבהמה שאם שחט רוב סימן ראשון והיה שוחט מיעוטו ושהא בשחיטת אותו המיעוט קודם שיתחיל בסימן האחר בכדי שיעור שהייה ששחיטתו פסולה מספק הואיל ומיעוט זה אינו צריך לשחוט שמא בעוד ששוחטו הוא נדון כמחתך בבשר והרי שהא וזו היא אצלם שאלת שהא במיעוט סימנין ופירושו במיעוט אחד מהם והוא מיעוטא בתרא דסימן קמא ובבהמה וענין השאלה אם אחר שאינו צריך שחיטה הוה ליה מחתך בבשר ושהייה היא או שמא הואיל לכתחלה הוא צריך לשחוט את הכל הרי זה מתעסק בשחיטה ונשארה בתיקו ומחמירין בה ובאמת הפי' מחוור ומפני שהוא כפי' החליד במיעוט סימן וכן ששאלה זו לא באה אלא בשהייה וחלדה מפני שאין לה מקום אצל הגרמה ודרסה ועקור כלל אלא שלענין פסק יש מכשירין ונראין דבריהם הואיל ומ"מ מתעסק בשחיטה ראויה הוא ואע"פ שרוב מפרשים נסכמים לאסור אני מפקפק בה שאם כן שוחט בסכין רעה שהכשרנו אף בבהמה הרי אי אפשר שלא לשהות במיעוט סימן ראשון מ"מ הם מפרשים אותה בשתפש שני הסימנין והשוה אותם זה לזה ושחט ולא עוד אלא שהם מפרשים את השאלה על אותה שמועה כלומר זה שאמרו אפי' הוליך הביא כל היום וכו' מי אמרינן דוקא במתעסק ברוב סימנין שהוא מתעסק בעקר שחיטה אבל שחט רוב ראשון ושהא במיעוטו האחרון פסול שאינו אלא כמחתך בבשר ושהייה היא או שמא הואיל ולכתחלה צריך לשחטן מתעסק בשחיטה הוא ונשארה בתיקו ומ"מ הדעת נוטה להקל וענין השאלה כבר פרשנוה לדעתנו ויש מפרשי' ששאלה זו חוזרת על הסמוך לה ר"ל שהיות מה שיצטרפו ושאל בה אם שהא כמה שהיות בשחיטת כל הסימן אלא שאם אי אתה מצרף אותם שבמיעוט הסימן עם הקודמות ר"ל אותם שברוב הסימן אין בין כלם שיעור שהייה והוא שואל אם אותם שבמיעוט הסימן מצטרפות עם האחרות אחר שהוא בתורת שחיטה ונשארה בתיקו ומחמירין בה:

שחט רוב שנים בבהמה ורוב אחד בעוף ושהא וחזר ושחט במיעוט גדולי הרבנים פסלוה על הדרך שביארנו דעתם (בתחלה) בהחליד במיעוט סימנין וזו היא גם כן אצלם שאלת שהא במיעוט סימנין וכשאנו מקשים עליהם ממה שאמרו בתוספתא שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בהמה אע"פ ששהא זמן מרובה וגמרה כשרה הם משיבין שאין גורסין וגמרה ופירושו אע"פ שנשאר חי ונשתהא בחיותו זמן מרובה וכן יש מפרשים אותה כשרה מדאוריתא ומפני ששחיטת כלן אינה אלא דברי סופרים ומ"מ אין דבריהם נראין שאין אחר גמר שחיטה כלום ראיה לדבר שהרי אין שהייה בקנה כלל בעוף אע"פ שהתחיל לחתכו בתורת שחיטה ולא יהא סוף שחיטה חמור מתחלתו כמו שביארנו בחלדה:

שהא מעט וחזר ושחט וחזר ושהא וחזר ושחט וכן הרבה ואין בשהייה אחת בכדי שיעור ומ"מ כשאתה מצרפם יש בהם שיעור שהייה פסולה:

תד"ה נשחטה בהמה אחרת כו' ויש לומר דאצטריך לשוחט שתי פרות ונתכוין כו' עכ"ל אבל לרבי נתן בשמעתין דקאמרינן וה"ד כגון ששחט שתי פרות כו' אין אנו צריכים לדחוקי דאיירי במתכוין לשוחטה כו' כמו שכתבו התוס' לרבנן אלא דאיירי שפיר בלא מתכוין ושחיטתו הוי שחיטה לר' נתן כמו בהמת חולין דפרה קדשי בדק הבית היא דאיכא למאן דאמר דסבירא ליה הכי בפרק אין מעמידין וק"ל:

שם במשנה שחט את הוושט כו' פסק הגרגרת ואחר כך שחט הוושט כו' ברי"ף וברא"ש לא גרסינן במתניתין ואחר כך וכ"כ הרשב"א דאם איתא היכא הוה רבא בעי למימר אימא וכבר שחט ולקמן בגמרא גרסי' ועוד והתניא ואחר כך כו' וק"ל:

ד"ה כדי ביקור טבח חכם ובסכין הראוייה לאותה הבהמה וכו' ר"ל דאל"כ הדר תקשה לך נתת דבריך לשיעורין דפעמים הוי הסכין ארוך ופעמים קצר:

ד"ה ורמינהו וכו' וחייב אף משום טריפות וכו' ר"ל וא"כ שייך שפיר למיתני אלו טריפות דהוו נבלה:

בא"ד והא דאמר בפ' חטאת העוף וכו' לא משום דלא שייכא ביה שחיטה וכו'. ר"ל אין הפירוש דלא שייך ביה איסור טריפה משום דלא שייכא ביה שחיטה ואפילו כי שחיט ליה הוי כאילו מת מעצמו והוי נבילה הלכך אפי' היכי דנולד ביה איסור טריפות מקודם כי אתי איסור נבילה פקע מיניה איסור טריפות משא"כ בעוף טהור דשייך ביה שחיטה וכי שחיט ליה לא פקע מיניה איסור טריפות ולפי פי' זה מוכח בהדיא דכי אתי איסור נבילה פקע מיניה איסור טריפות אבל אין הפי' כן אלא פירושו שאין במינו טריפה לחודא דהא אפי' כי נשחט לקי ג"כ משום נבילה אבל לעולם כי אתי איסור נבילה לא פקע מיניה איסור טריפות:

בא"ד דלקי אף משום טריפות ר"ל דלקי משום איסור בשר מן החי וגם משום איסור טריפות:

בא"ד כל שאין כמוה חיה וכו' משמע דר"ל כל שאין בהמה אחרת שיש לה מכה כזו יכולה לחיות ולא קתני שהבהמה הזו בעצמה לא תהא יכולה לחיות אלא ודאי איירי שהבהמה זו כבר נשחטה: