דף ביאור

מסכת חולין דף כ״ה עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת חולין דף כ״ה עמוד א׳

מסכת חולין דף כ״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־291 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

ואפילו מלא חרדל שהכלי אינו נוגע בכולו אלא במה שסמוך לדפנות והאמצעיים מיטמאין מן האויר ואי אתה יכול לומר שזה מטמא את זה שהרי אין כביצה בכל אחד ועוד אין אוכל מטמא אוכל ועוד אם כן זה שני וזה שלישי והשלישי לא יעשה רביעי לטמא את האמצעיים:

ויהא כלי חרס מיטמא מגבו בנגיעה:

מק"ו דתוכו גלי לך קרא מה שאין כן בשאר כלים וגבו בנגיעה ליתי בק"ו מה כלי שטף שאין מיטמאין מאוירן בלא נגיעה כדיליף לקמיה תוכו של זה ולא תוכו של אחר:

מיטמאין מגבן בנגיעה כדכתיב (ויקרא יא) וכל אשר יפול עליו וגו' עליו משמע דנגע ולא שנא גבו ולא שנא אוירו:

כלי פתוח מדקפיד אפתיחה שמע מינה בכלי חרס קאי דאיזהו כלי שטומאתו קודמת לפתחו באיזה כלים הרגילה תורה את הטומאה להשכים ולמהר ולבא דרך פתחו:

הוי אומר זה כלי חרס דכתב לך בגויה בדוכתא אחריתי אל תוכו:

הא יש צמיד פתיל עליו שמצומדת מגופתו עליו לפיו יפה:

פתיל מגופו:

ועוד 27 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Chullin 25a · Sefaria

תוספות

(לעיל) ומה כל הכלים שאין מיטמאין מאוירן כו' וא"ת מה לכל הכלים שכן נעשו אב הטומאה ובסמוך נמי דעבד ק"ו איפכא שיהו כל הכלים מיטמאין מאויר איכא למיפרך מה לכלי חרס שכן אין לו טהרה במקוה וי"ל דלאו מכח כלי עביד ק"ו אלא מכח גב ואויר ומיהו למאי דפרישית לעיל דהאי ק"ו הוי כמו מה מצינו דלא תקשה כל חד וחד תיקום אדוכתיה קשה דבמה מצינו ליכא למילף ליתן האמור של זה בזה דאיכא למיפרך כדפרישית ויש לומר כדפרישית לעיל שיש כאן שום סברא לעשות ק"ו אחד יותר מאחר ועוד האי ק"ו דהכא לא נקטיה כלל אלא לרווחא דמילתא דבסתם כלים כתיב טומאת מגע אף מגבן וכל הכלי אשר יגע בו הזב יטמא דמהיכא נמעט כלי חרס ולשאר כלים דילפינן טומאת אויר מק"ו היינו מכח גב ואויר ולהכי איצטריך תוכו של זה ולא תוכו של אחר:

איזהו כלי שטומאתו קודמת לפתחו הוי אומר זה כלי חרס אבל אי לא כתיב פתוח ע"כ הוה מוקמינן ליה בכל הכלים ולא הוה ידעינן מאי למידרש מהוא:

ויהיו כל הכלים מיטמאין מאוירן מק"ו ואם תאמר אם כן לא ליטמא מגבו דהשתא מיתוקמא בכולהו קרא דכל כלי פתוח דבכולם טומאה קודמת לפתחן וי"ל דמ"מ לא מוקמינן ליה אלא בכלי חרס דכתיב ביה טומאת אויר בהדיא:

וחד לגזירה שוה מופנית היא דהוה מצי למכתב וכל אשר יפול מהם בו כל אשר בו:

ואפילו כלי שטף מציל פירש בקונטרס דלא מיבעיא כלי חרס דאין מיטמא מגבו אלא אפילו כלי שטף דמיטמא מגבו מציל שגם כלי שטף אינו מקבל טומאה מאויר כלי חרס כדאמרינן בפסחים (דף כ.) וקשה לפירושו דאם כן מה חידוש יש בכלי שטף יותר מבכלי חרס ועוד דאיכא חידוש יותר בכלי חרס מבכלי שטף כגון אם שרץ באויר כלי חרס פנימי ואוכלין בכלי חרס חיצון דטהור אף ע"פ שהפנימי טמא דהוי רבותא טפי מבכלי שטף דאינו מקבל טומאה מאויר ונראה לפרש דקרא אצטריך לכלי שטף אף על גב דלאו מיניה הוא מחריב ביה אבל כלי חרס דמיניה הוא בלאו קרא ידעינן דחוצץ ומחריב ביה וכן מוכח בשמעתא קמייתא דזבחים (דף ג:) דפריך ומי אמר רבא חטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת פסולה על מי שמחוייב עולה כשרה אלמא דמינה מחריב בה דלא מינה לא מחריב בה ותנן אפילו כלי שטף מציל ומשני התם גלי קראי דארבעה תוכו כתיבי:

להטיח בטונס הקשה ר"ת דבפ' שני דסנהדרין (ד' כ:) אמר כלי עץ מאימתי מקבלים טומאה העריסה והמטה משישופם בעור הדג ותירץ דשיפה דהתם היינו להסיר את הקסמים הגדולים שמזיקין לישב עליה אבל שפייה דהכא אינה אלא לנוי בעלמא להחליקו ולצחצחו:

Tosafot on Chullin 25a · Sefaria

רשב"א

ארבע תוכו כתיבי תוכו תוך תוכו [תוך] (תוכו תוכו) פירש רש"י ז"ל: דבכל חד הוה ליה למכתב תוך. ויש מקשים עליו אם כן ליכא מופנה כלל לגזירה שוה. דתרי לגופיה וחד ליטמא וחדא לטמא וחד לתוכו של זה וחד לתוכו ולא לתוך תוכו. ויש לומר דלאו גזירה שוה הוא אלא גלויי מילתא בעלמא, דכיון דהכא והכא כתיב תוך [וב]לטמא על כרחין אף על גב דלא נגע אף דליטמא אף על גב דלא נגע, ומשום דברייתא נסיב לה בלשון גזירה שוה קאמר הכא חד לגזירה שוה, וברייתא על כרחיה לא סגיא דלא אמרה נאמר כאן ונאמר כאן. ויש מפרשים דתוכו דלטמא מופנה לגמרי, דהא מצי למכתב כל אשר בו יטמא, וכיון שכן תוך לגזירה שוה (וא') [והוי"ו] לתוכו של זה ולא לתוכו של אחר.

וחד לתוכו ולא תוך (ד)תוכו ואפילו כלי שטף מציל ואם תאמר לאפוקי תוך תוכו למה לי קרא, הא מדינא נפקא שהרי אין כלי מיטמא מאויר כלי חרס אפילו כלי שטף, דהא מיעטיה קרא, דכתיב (ויקרא יא, לד) מכל האוכל אשר יאכל, דתניא בפסחים (כ, א) יכול יהו כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס ת"ל כל אשר בתוכו יטמא, וסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל אוכלין ומשקין מיטמאין מאויר כלי חרס ואין כל הכלים מיטמאים מאויר כלי חרס, וכיון שאין הכלי מיטמא אף הוא מציל בפני הטומאה לפירות שבתוכו. יש לומר אף על פי שהכלי אינו מטמא אי לאו מיעוטא דתוכו הוה אמינא שהפירות טמאין דכעומדין באוירו של חיצון הן, קא משמע לן תוכו ולא תוך תוכו. ואיכא למידק דהכא לא מצריך לתוך תוכו אלא חד קרא דלטמא, ובתורת כהנים משמע דצריך נמי מיעוטא דלא תוך תוכו דלטמא, דאמרינן התם כל אשר בתוכו יטמא ולא מה שבתוך תוכו, כיצד חבית שנתונה בתנור ופיה למעלה מן התנור שרץ בחבית ואוכלין ומשקין בתנור טהורין, ובתר הכי נסיב כל אשר בתוכו יטמא ולא מה שבתוך תוכו כיצד חבית שנתונה בתנור ופיה למעלה מן התנור שרץ בתנור ואוכלין ומשקין בחבית טהורין. יש מי שתירץ דמגזירה שוה קמא אית ליה לתנא דכיון דמיעט רחמנא תוך תוכו בלטמא אף בלטמא אינו מטמא, ואינו מחוור. דהא התם אמרינן דאיצטריך קרא לטהר מה שבתוך תוכו של כלי חרס, ואיצטריך נמי לטהר מה שבאויר כלי חרס כשהטומאה בתוך תוכו, דאי לאו הכי הוה אמינא דליטמא מקל וחומר, וצ"ע.

הא כל הכלים בין יש צמיד פתיל בין אין צמיד פתיל מטמאין ואם תאמר לימא איפכא הא כל הכלים בין יש צמיד פתיל בין אין צמיד פתיל טהור, הא ליתא דבהדיא כתיב דכל הכלים מיטמאין באהל דכתיב (במדבר יט, יח) והזה על האהל ועל כל הכלים.

Rashba on Chullin 25a · Sefaria

מאירי

כשם שכלי חרס מקבל טומאה מאוירו כך מטמא אוכלין מאוירו בלא נגיעה כיצד היה הכלי טמא והוא מלא חרדל אין צריך לומר שהוא מטמא מה שהוא נוגע בו כגון מה שהוא סמוך לדפנות אלא אף הגרגירים האמצעים טמאים טומאת הסמוכים לכלי בעצמה מצד אויר הכלי ואלו בדרך זה בכלי אחר לא נטמאו האמצעיים ושמא תאמר יטמאו מצד חבריהם הרי אין אוכל מטמא אחר אלא אם כן יש בו כביצה ואף בזו דוקא עד שלישי לתרומה ורביעי לקדש וכבר ביארנו מזה במסכת חגיגה בענין הכלי מצרף מה שבתוכו:

וכן אם נכנסו אוכלין לאויר הכלי ולא נגעו בו כלל טמאין ואע"פ שהושוו המדות באוירו בגבו אינו כן אלא אע"פ שאמרנו שאינו מקבל טומאה מגבו מטמא הוא אוכלין מגבו וכל זמן שיהו אוכלין נוגעין מגבו טמאין הדבר ידוע שכלי חרס העומד באוהל המת אם הוא פתוח טמא שהרי נתפשטה טומאת האהל באויר הכלי היה צמיד פתיל עליו טהור שהרי אין מיטמא מגבו:

היה כלי מונח בתוך כלי חרס ופי הפנימי למעלה מן החיצון ואוכלין ומשקין בפנימי וטומאה באויר החיצון אין אוכלין שבפנימי טמאין שאין זה תוכו של כלי חרס אלא תוך תוכו ואפי' היה כלי פנימי של עץ שהוא מיטמאו מגבו והיה לנו לומר שלא יחוץ בפני הטומאה הואיל ומ"מ כלי פנימי טהור שהרי אין כלי מקבל טומאה מאויר כלי חרס שלא נאמרה טומאת אויר כלי חרס אלא באוכלין ומשקין ומשום מגעו לכלי ראשון אין כאן שאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה וכל שכן אם פנימי של חרס שהרי אינו מיטמא מגבו כלל:

זה שנכפל בדברינו שאין כלי חרס מיטמא מגבו פירושו שכל שאין טומאה נכנסת באוירו ואינו מיטמא כלל ומ"מ כל שנטמא אוירו נטמא כלו אפי' גבו ומתוך כך כל שנטמא אינו הטומאה אפי' מגבו ודבר זה פשוט הוא ולא הוצרכנו לכתבו אלא מפני שראינו קצת בני אדם טועים בה:

אע"פ שביארנו שגולמי כלי עץ מקבלין טומאה מ"מ אם ירד לחקיקת כלי זה על דעת שיחוק בה כדי החזקת סאה ולא חקק בה עדין אלא כדי החזקת קב הואיל ואינו ראוי בכדי מה שירדה בו מחשבתו תחלה אע"פ שהוא ראוי לאותה מלאכה בעצמה אינו מקבל טומאה:

Meiri on Chullin 25a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בפרש"י בד"ה מיטמאין מגבן בנגיעה כו' עליו משמע דנגע ול"ש גבו ול"ש אוירו עכ"ל ר"ל דהא דפסיקא ליה בשאר כלים דמטמאין מגבן היינו ע"כ משום דעליו הכי משמע דהא אכתי לא אסיק אדעתיה הך דרשא האי הוא דכי אין צמיד פתיל עליו כו' כדלקמן אך מ"ש ול"ש אוירו אינו מדוקדק לכאורה דמשמע אוירו ממש וא"כ לא הוה אצטריך למימר ויהיו כל הכלים מטמאין מאוירן מק"ו כו' ואולי לפרש"י אה"נ בלאו ק"ו נמי המ"ל הכי אלא לרווחא דמלתא נקט ק"ו וכה"ג כתבו התוס' בק"ו קמא ודו"ק:

תוס' בד"ה וחד לג"ש מופנית היא דה"מ למכתב וכל אשר יפול מהם בו כל אשר בו עכ"ל אע"ג דד' תוך כתיבי ליכא מופנה לג"ש דאיכא למימר ההוא דתוכו דליטמא אי הוה כתיב תוך סד"א דאצטרך כסברת המקשה דקאמר או אינו אא"כ נגע ולמעוטי גבו אתא כמ"ש התוס' לעיל ומדכתיב תוכו בוי"ו אתא באא"ע ליטמא תנהו לטמא תוכו של זה ולא של אחר וההוא תוכו דלטמא תוך אתא לגופיה ליטמא מאוירו ומדכתיב תוכו בוי"ו תוכו ולא תוך תוכו דהשתא ליכא מופנה כלל ואהא תירצו דבכל חדא ה"מ למכתב בו דהשתא בההוא דליטמא אי למעוטי גבי לכתוב כל אשר יפול מהם כו' ומדכתיב תוך אתא לג"ש ומדכתיב תוכו בוי"ו לדרוש תוכו של זה ולא של אחר וכן בההיא דלטמא לגופה לטמא מאוירו לא הוה אצטריך למכתב אלא כל אשר בו ומדכתיב תוך לג"ש ומדכתיב תוכו בוי"ו לתוכו ולא תוך תוכו והשתא הוה הג"ש מופנה מב' צדדים משום דלמופנה מצד אחד למדין ומשיבים והכא איכא למפרך מה לטמא שכן מטמא מגבו משא"כ בליטמא אבל בחדושי הרשב"א לא כתב כן אלא בההוא קרא דלטמא דהשתא לא הוה מופנה אלא מצד אחד ע"ש:

בפרש"י בד"ה תוכו ולא תוך כו' ואוכלין ומשקין בפנימי וטומאה באויר החיצון כו' עכ"ל לאו שהטומאה ממש דהיינו שהשרץ הוא עכשיו באויר החיצון אלא גם אם כבר נטמא החיצון הרי אוירו טמא ואפשר דלרבותא נקט הכי אבל התוספות שכתבו ועוד דאיכא חידוש יותר כו' כגון אם שרץ באויר כלי חרס פנימי ואוכלים בכלי חרס חיצון דטהור כו' עכ"ל לא ידענא למה להו למימר ואוכלין בכלי כו' דלגבי כלי חיצון גופיה המ"ל אם שרץ באויר כלי חרס פנימי אע"פ שפנימי טמא חוצץ הוא ולא נטמא החיצון מאוירו דאף ליטמא תוכו אמר רחמנא ולא תוך תוכו וצ"ע:

Chidushei Halachot on Chullin 25a · Sefaria

מהר"ם

בתוס' ד"ה ומה כל הכלים וכו' ומיהו למאי דפרישית וכו' ר"ל א"כ ליכא למימר דילפינן גב מאויר דא"כ תקשה לך נימא דתיקום כל חד וחד אדוכתיה אלא ע"כ במה מצינו ילפינן כלי חרס משאר כלים ושאר כלים מכלי חרס ואם כן הדרא קושיא לדוכתא הא איכא למפרך מה לכל הכלים שכן נעשו אב הטומאה:

[בא"ד] וי"ל כדפרישית לעיל וכו' ר"ל לעולם אימא לך דעבדינן ק"ו גב מאויר דליכא למפרך מאי אמרת נימא כל חד וחד תיקום אדוכתיה זה אינו משום שיש כאן סברא וכו':

Maharam on Chullin 25a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

וַאֲפִילּוּ מְלֹא חַרְדָּל.

קטע 2

אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְרָבָא: וִיהֵא כְּלִי חֶרֶס מִיטַּמֵּא מִגַּבּוֹ, מִקַּל וְחוֹמֶר: וּמָה כׇּל הַכֵּלִים שֶׁאֵין מִיטַּמְּאִין מֵאֲוִירָן – מִיטַּמְּאִין מִגַּבָּן, כְּלִי חֶרֶס שֶׁמִּיטַּמֵּא מֵאֲוִירוֹ – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּטַמֵּא מִגַּבּוֹ?

קטע 3

אָמַר קְרָא: ״וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו״, אֵיזֶהוּ כְּלִי שֶׁטּוּמְאָתוֹ קוֹדֶמֶת לְפִתְחוֹ? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה כְּלִי חֶרֶס, וְכִי אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו הוּא דְּטָמֵא, הָא יֵשׁ צְמִיד פָּתִיל עָלָיו – טָהוֹר.

קטע 4

וְיִהְיוּ כׇּל הַכֵּלִים מִיטַּמְּאִין מֵאֲוִירָן, מִקַּל וָחוֹמֶר: וּמָה כְּלִי חֶרֶס שֶׁאֵין מִיטַּמֵּא מִגַּבּוֹ – מִיטַּמֵּא מֵאֲוִירוֹ, כׇּל הַכֵּלִים שֶׁמִּיטַּמְּאִין מִגַּבָּן – אֵינוֹ דִּין שֶׁמִּיטַּמְּאִין מֵאֲוִירָן?

קטע 5

אָמַר קְרָא ״תּוֹכוֹ״, תּוֹכוֹ שֶׁל זֶה, וְלֹא תּוֹכוֹ שֶׁל אַחֵר.

קטע 6

וְהָנֵי ״תּוֹכוֹ״, הָא דַּרְשִׁינְהוּ!

קטע 7

אַרְבְּעָה ״תּוֹכוֹ״ כְּתִיבִי: ״תּוֹכוֹ״, ״תּוֹךְ״; ״תּוֹכוֹ״, ״תּוֹךְ״.

קטע 8

חַד לְגוּפֵיהּ, וְחַד לִגְזֵרָה שָׁוָה, וְחַד ״תּוֹכוֹ שֶׁל זֶה וְלֹא תּוֹכוֹ שֶׁל אַחֵר״, וְחַד ״תּוֹכוֹ וְלֹא תּוֹךְ תּוֹכוֹ״, וַאֲפִילּוּ כְּלִי שֶׁטֶף.

קטע 9

וְלֹא יְהוּ כׇּל הַכֵּלִים מִיטַּמְּאִין מִגַּבָּן, אֶלָּא מִתּוֹכָן וּבִנְגִיעָה, מִקַּל וְחוֹמֶר: וּמָה כְּלִי חֶרֶס שֶׁמִּיטַּמֵּא מֵאֲוִירוֹ – אֵינוֹ מִיטַּמֵּא מִגַּבּוֹ, כׇּל הַכֵּלִים שֶׁאֵין מִיטַּמְּאִין מֵאֲוִירָן – אֵינוֹ דִּין שֶׁאֵין מִיטַּמְּאִין מִגַּבָּן?

קטע 10

אָמַר קְרָא: ״וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא הוּא״, הַאי הוּא דְּכִי אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא, הָא יֵשׁ צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָהוֹר. הָא כׇּל הַכֵּלִים, בֵּין שֶׁיֵּשׁ צָמִיד פָּתִיל עֲלֵיהֶם בֵּין שֶׁאֵין צָמִיד פָּתִיל עֲלֵיהֶם – מִיטַּמְּאִין.

קטע 11

מַתְנִי׳ טָהוֹר בִּכְלֵי עֵץ, טָמֵא בִּכְלֵי מַתָּכוֹת; טָהוֹר בִּכְלֵי מַתָּכוֹת, טָמֵא בִּכְלֵי עֵץ.

קטע 12

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: גּוֹלְמֵי כְּלִי עֵץ טְמֵאִין, פְּשׁוּטֵיהֶן טְהוֹרִין; גּוֹלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת טְהוֹרִין, פְּשׁוּטֵיהֶן טְמֵאִין. נִמְצָא טָהוֹר בִּכְלֵי עֵץ – טָמֵא בִּכְלֵי מַתָּכוֹת, טָהוֹר בִּכְלֵי מַתָּכוֹת – טָמֵא בִּכְלֵי עֵץ.

קטע 13

וְאֵלּוּ הֵן גּוֹלְמֵי כְּלֵי עֵץ: כֹּל שֶׁעָתִיד לָשׁוּף, לְשַׁבֵּץ, לְגָרֵר, לְכַרְכֵּב, לְהָטִיחַ בְּטוּנָס, מְחוּסָּר כַּן אוֹ אוֹגֶן אוֹ אוֹזֶן – טָמֵא, מְחוּסָּר חֲטִיטָה – טָהוֹר.

קטע 14

מְחוּסָּר חֲטִיטָה, פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, דְּחַק קְפִיזָא בְּקַבָּא.

קטע 15

וְאֵלּוּ הֵן גּוֹלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת: כֹּל שֶׁעָתִיד

מסכת חולין דף כ״ה עמוד א׳

מסכת חולין דף כ״ה עמוד א׳

רש"י

תוספות

רשב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מהר"ם

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור