בוני התלמוד
    התחברות

    דף ביאור

    מסכת חולין דף קל״ח עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת חולין דף קל״ח עמוד א׳

    מסכת חולין דף קל״ח עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־359 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    ופרכינן ותני תנא מנה בן ארבעים והא מנה ופרס דרב הוא מנה ופרס דקאמר רבי דוסא בכל אחת מנה ופרס ופליגי רבנן עליה דאמרי כל שהן ופירש רב למילתייהו דכל שהן היינו בין כולן מנה ופרס:

    חמת חדשה של עור שלא גמר תפירתה ושייר בה סדק:

    אע"פ שמקבלת רמונים שאין בסדק כמוציא רמון:

    טהורה שלא נגמרה מלאכתה:

    תפרה ונגמרה מלאכתה וחל עליה שם כלי ואח"כ נקרעה כמוציא רמון טהורה אבל מקבלת רמונים טמאה דלא פקע שם כלי מינה עד שתינקב כמוציא רמון כשיעור כל כלי בעלי בתים ששיעורן כרמונים:

    כפקעיות של שתי שיעור קריעת כלי לטהר כשמוציא פקעיות של שתי שזה הוא תשמישתה של חמת ואין דרך להשתמש בה פירות וסתם פקעיות של שתי גדולים עשר סלעים משקלם ארבעה למנה:

    פקעיות למושיי"ל:

    תנא הא דקתני מתניתין חמש סלעים מלובן לא שיהא על ישראל מוטל ללבנו אלא אשיעורא קפיד דליתיב ליה בהכרע שכשיתלבן שיהא בו חמש סלעים ונפטרות כל גיזים:

    ועוד 34 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Chullin 138a · Sefaria

    תוספות

    הכי גרסינן הניחא למאן דאמר לא זהו אבנטו כו' כדמוכח בפ"ק דיומא (דף יב.)

    Tosafot on Chullin 138a · Sefaria

    ריטב"א

    איתמר גזז ומכר ראשונה רב חסדא אמר חייב בעידנא דמתחיל למיגז איכא צאנך ור' נתן בר הושעיא אמר פטור בעידנא דמלא שיעורא בעינן צאנך וליכא והלכתא כרב חסדא דהא מתני' כפשטא דייקא ורבי נתן מוקי' לה בשינוי' מיהו בח"ל הלכ' כר' נתן שכל המקיל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ: אלא דהשתא בלאו הכי הא נהוג עלמא בראשית הגז כר' אילעאי ומסתברא דלא קאמר רב חסדא אלא כשהיו ראויות ליגזז כשיעור בשעה שגזז אחת אח' ומוכר דהא איכא צאנך אבל אם באותה שעה לא היה בהם כשיעור ואחר שמכר האחת גדלו הגיזות האחרות אפי' רב חסדא מודה דפטור:

    אלא אמר רבא הא תנא הוא וכו' פי' דטעמא דמתני' לאו בשמכר לו ראשית הגז בפירוש דא"כ שניהם פטורים דהא בשעת גיזה לא קרינא ביה גבי חד מנייהו גז צאנך שהמוכר אין הגיזה שלו דבעודה במחובר מכרה. והלוקח אין הצאן שלו שלא לקח אלא הגיזות בלבד. אלא טעמא דמתני' משו דזכי' ליה סתם וקסבר דמסתמא מתנת כהן לא מזבין אינש הילכך שייר המוכר אצלו כדי נתינה לכהן מסתמא כולי' זבין ליה וכמאן דפריש דמי דלהכי שייר לנפשיה כדי נתינות כהן: וכי לא שייר הלוקח חייב שהרי הוא כאלו פי' לו חוץ מראשית הגז וכ"ת וכי זבין ליה בהדיא כל הגז ולא שייר כלום נהי דמפטר לוקח ליחייב מוכר משום דזבין מתנתו לכהן וכי היכי דאמרי' בלקח ממנו במשקל שנותנין לכהן ומנכה לו מן הדמים ואיכא למימר דהתם הוא מפני שמכרן אחר שבאו לכלל חיוב וכיון דאשתרשי ליה מיחייב בהו אבל הכא שמכר הגיזו' בעודן במחובר שעדיין לא באו לכלל חיוב פטור וזה מבואר וכן פירש"י ז"ל:

    Ritva on Chullin 138a · Sefaria

    מאירי

    כבר ידעת שאין שום כלי מקבל טומאה עד שתגמר מלאכתו שאם נשבר טהור לפיכך חמת חדשה של עור שלא נגמרה תפירתה מכל וכל אע"פ שאין שם סדק שיצאו רמונים מתוכו או אפי' זיתים אינה מקבלת טומאה שהרי מ"מ לא נגמרה מלאכתה:

    נגמרה מלאכתה ואחר כך נקרעה אם נקרעה בכדי שאינה מחזקת פקעית של שתי גדולה טהורה ושיעור פקעית זה הוא שתהא במשקל עשר סלעים והוא רביעית המנה למנה בן ארבעים סלעים:

    המשנה השלישית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי בשיעור המתנה ואמר על זה וכמה נותנין לו משקל חמש סלעים ביהודה שהן עשר סלעים בגליל מלובן ולא צואי כדי לעשות ממנו בגד שנ' ונתן לו שיהא בו כדי נתינה אמר הר"ם פי' מה שאמר מלובן ולא צואי שיתן לכהן שעור שיהא בו אחר כדי שיכבסנו וילבננו חמש סלעים לא פחות מזה ומשנה הזאת אינה מדברת אלא במי שיש אצלו שיעור הרבה מראשית הגז שהוא לא יתן לכל כהן ממנו פחות משיעור זה והרי זה כמו שאמרנו בסוף פיאה אין פוחתין לעניים בגורן כמו שביארנו שם ושיעור ראשית הגז כמה הוא הרי אחד מששים ממה שגזז וכבר אמרנו שהשיעור הקטן שחייב בראשית הגז משקל ששים סלעים על מנת שיהיו מחמש רחלות ועל מנת שלא יגזז מאחת מהחמש רחלות פחות משנים עשר סלע הנה נתבאר שראשית הגז לא יהיה פחות ממשקל סלע:

    אמר המאירי כמה נותן לו משקל חמש סלעים ביהודה שהם עשר בגליל וכבר ביארנו שלא נאמר דבר זה אלא במי שיש לו גיזות הרבה ורוצה לחלקן לכהנים הרבה שלא יתן לכל אחד [פחות] ממשקל חמש סלעים ואם לא הגיע בכדי שיעור שיגיע לכל אחד חמש סלעים לא יתנם אלא לכהן אחד ומ"מ שיעור ראשית הגז אחד מששים ונותן לכהן אחד ממשקל ששים סלעים שהוא חיוב ראשית הגז סלע לכהן וממשקל ק"כ סלעים משקל שני סלעים לכהן וכן כלם עד שיגיע שיעורו לחמש סלעים ואם היתה לו גיזה שיגיעו חמש סלעים לכמה כהנים מחלקה לכמה שירצה ובלבד שיגיע לכל אחד חמש סלעים ומשקל חמש סלעים זה הואיל ויש שם יותר מכשיעור אלא שהוא רוצה לחלקו צריך שיתנהו לו מלובן ולא צואי ופי' דבר זה לא שיהא ישראל צריך ללבנו אלא שיתנהו לו כל כך בריוח שאחר שילבנהו יהא בו משקל חמש סלעים שכשיעור זה שיערו חכמים שראוי לעשות ממנו בגד קטן כאבנט וכיוצא בו:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא:

    הציץ של כהן גדול היה טס של זהב רחב שתי אצבעות ומקיף מאוזן לאוזן נקוב בשתי קצותיו ופתיל תכלת למטה ממנו נכנס מנקב לנקב ונקשר באותו פתיל כנגד העורף:

    אבנט של כהן גדול בכל השנה ענינו כאבנט של כהן הדיוט ר"ל שהוא של כלאים והוא שש ותכלת שהשש הוא של פשתן והתכלת של צמר אבל אבנטו של כהן גדול ביום הכפרים הוא של בוץ לבד:

    המשנה הרביעית והכונה לבאר בה איזה דבר פוטר את המין המחוייב שלא ליתן גזז ולא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור לבנו ולא צבעו חייב אמר הר"מ פי' אם נצבע מראשית הגז ואין מותר לעשות במתכוין:

    ועוד 9 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Chullin 138a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' חייב רבי נתן בר כו' דהא גזז רב נתן כו' אלא אמר רבא כו' כצ"ל:

    שם כגון שהקנן לו כל ל' יום כו' והשתא לא פסיקא ליה למתני צאנו לגזוז דפטור וק"ל:

    בפרש"י בד"ה נותן לוקח פאה מכל אילן כו' ובד"ה אימתי כו' [בשדה] לעצמו ובד"ה לא מחייב כשנקרא גז צאן בד"ה אלא אמר רבא כו' וצאן של אחר כו' כצ"ל :

    Chidushei Halachot on Chullin 138a · Sefaria

    מהר"ם

    רש"י ד"ה מכר לו שחופות וכו' דבור זה שייך במתני':

    Maharam on Chullin 138a · Sefaria

    גליון הש"ס

    רש"י ד"ה והוא שהתחיל וכו' ואין פאת זרעים פוטרתן עי' בפר"ח במים חיים ברמב"ם פ"ג הל' יח מהל' מתנות עניים:

    Gilyon HaShas on Chullin 138a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף קל״ח, עמוד א׳, בהיקף של כ־359 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    המשך הרצף

    מקורות מקבילים

    שיעורים וכלי לימוד

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 118 מילים

      נפתחת ב״בְּשִׁשִּׁים, וְתָנֵי תַּנָּא: מָנֶה בֶּן אַרְבָּעִים סְלָעִים.…״

    2. קטע 220 מילים

      נפתחת ב״תְּפָרָהּ וְנִקְרְעָה – שִׁיעוּרָהּ כְּמוֹצִיא רִמּוֹנִים. רַבִּי…״

    3. קטע 317 מילים

      נפתחת ב״וְכַמָּה נוֹתֵן לוֹ כּוּ׳. תָּנָא – לֹא…״

    4. קטע 423 מילים

      נפתחת ב״כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בֶּגֶד קָטָן. מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר…״

    5. קטע 511 מילים

      נפתחת ב״אֵימָא מְעִיל! תָּפַשְׂתָּ מְרוּבֶּה – לֹא תָּפַשְׂתָּ,…״

    6. קטע 624 מילים

      נפתחת ב״וְאֵימָא כִּיפָּה שֶׁל צֶמֶר, דְּתַנְיָא: כִּיפָּה שֶׁל…״

    7. קטע 78 מילים

      נפתחת ב״אָמַר קְרָא ״הוּא וּבָנָיו״, דָּבָר הַשָּׁוֶה לְאַהֲרֹן…״

    8. קטע 819 מילים

      נפתחת ב״אַבְנֵט נָמֵי לָא שָׁוֵי. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר…״

    9. קטע 914 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר זֶהוּ אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן…״

    10. קטע 1018 מילים

      נפתחת ב״לֹא הִסְפִּיק לִיתְּנוֹ וְכוּ׳. אִיתְּמַר: גָּזַז וּמָכַר…״

    11. קטע 1119 מילים

      נפתחת ב״רַב חִסְדָּא אֲמַר חַיָּיב, דְּהָא גָּזַז. רַבִּי…״

    12. קטע 1223 מילים

      נפתחת ב״תְּנַן: הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל גּוֹי, פָּטוּר…״

    13. קטע 1314 מילים

      נפתחת ב״תַּרְגְּמַאּ רַב חִסְדָּא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי נָתָן בַּר…״

    14. קטע 1416 מילים

      נפתחת ב״הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ כּוּ׳. מַאן…״

    15. קטע 1518 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דִּתְנַן:…״

    16. קטע 1618 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁלֹּא שִׁיֵּיר…״

    17. קטע 1712 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וְהָא מָר הוּא דְּאָמַר,…״

    18. קטע 1830 מילים

      נפתחת ב״וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי וְהוּא שֶׁהִתְחִיל לִגְזוֹז…״

    19. קטע 1937 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא אָמַר רָבָא: הַאי תַּנָּא הוּא, דִּתְנַן:…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    קטע 1

    בְּשִׁשִּׁים, וְתָנֵי תַּנָּא: מָנֶה בֶּן אַרְבָּעִים סְלָעִים. אִין! וְהָתְנַן: חֵמֶת חֲדָשָׁה, אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבֶּלֶת רִמּוֹנִים – טְהוֹרָה.

    קטע 2

    תְּפָרָהּ וְנִקְרְעָה – שִׁיעוּרָהּ כְּמוֹצִיא רִמּוֹנִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: כְּפַקְעִיּוֹת שֶׁל שְׁתִי, אַחַת מֵאַרְבַּע, בְּמָנֶה בֶּן אַרְבָּעִים סְלָעִים.

    קטע 3

    וְכַמָּה נוֹתֵן לוֹ כּוּ׳. תָּנָא – לֹא שֶׁיְּלַבְּנֶנּוּ וְיִתְּנֶנּוּ לוֹ, אֶלָּא שֶׁיְּלַבְּנֶנּוּ כֹּהֵן וְיַעֲמוֹד עַל חֲמֵשׁ סְלָעִים.

    קטע 4

    כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בֶּגֶד קָטָן. מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אָמַר קְרָא ״לַעֲמֹד לְשָׁרֵת״ – דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְשֵׁירוּת. מַאי נִיהוּ? אַבְנֵט.

    קטע 5

    אֵימָא מְעִיל! תָּפַשְׂתָּ מְרוּבֶּה – לֹא תָּפַשְׂתָּ, תָּפַשְׂתָּ מוּעָט – תָּפַשְׂתָּ.

    קטע 6

    וְאֵימָא כִּיפָּה שֶׁל צֶמֶר, דְּתַנְיָא: כִּיפָּה שֶׁל צֶמֶר הָיְתָה מוּנַּחַת בְּרֹאשׁ כֹּהֵן גָּדוֹל, וְעָלֶיהָ צִיץ נָתוּן, לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת״.

    קטע 7

    אָמַר קְרָא ״הוּא וּבָנָיו״, דָּבָר הַשָּׁוֶה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו.

    קטע 8

    אַבְנֵט נָמֵי לָא שָׁוֵי. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא זֶהוּ אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט – שַׁפִּיר.

    קטע 9

    אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר זֶהוּ אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? שֵׁם אַבְנֵט בָּעוֹלָם.

    קטע 10

    לֹא הִסְפִּיק לִיתְּנוֹ וְכוּ׳. אִיתְּמַר: גָּזַז וּמָכַר רִאשׁוֹנָה, רַב חִסְדָּא אָמַר: חַיָּיב, רַבִּי נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָא אָמַר: פָּטוּר.

    קטע 11

    רַב חִסְדָּא אֲמַר חַיָּיב, דְּהָא גָּזַז. רַבִּי נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָא אָמַר פָּטוּר, בְּעִידָּנָא דְּקָא מָלֵא שִׁיעוּרָא בָּעֵינַן ״צֹאנְךָ״, וְלֵיכָּא.

    קטע 12

    תְּנַן: הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל גּוֹי, פָּטוּר מֵרֵאשִׁית הַגֵּז. הָא צֹאנוֹ לִגְזוֹז – חַיָּיב. אַמַּאי? כֹּל חַד וְחַד בָּתַר גִּיזָּה נָפְקָא לַהּ מֵרְשׁוּתֵיהּ!

    קטע 13

    תַּרְגְּמַאּ רַב חִסְדָּא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָא: כְּגוֹן שֶׁהִקְנָן לוֹ כׇּל שְׁלֹשִׁים יוֹם.

    קטע 14

    הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ כּוּ׳. מַאן תַּנָּא דְּהֵיכָא דְּאִיכָּא שִׁיּוּרָא גַּבֵּי מוֹכֵר, בָּתַר מוֹכֵר אָזְלִינַן?

    קטע 15

    אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דִּתְנַן: הַמּוֹכֵר קִלְחֵי אִילָן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ – נוֹתֵן פֵּאָה לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד.

    קטע 16

    אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁלֹּא שִׁיֵּיר בַּעַל הַשָּׂדֶה, אֲבָל שִׁיֵּיר בַּעַל הַשָּׂדֶה – נוֹתֵן פֵּאָה עַל הַכֹּל.

    קטע 17

    אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וְהָא מָר הוּא דְּאָמַר, וְהוּא שֶׁהִתְחִיל בַּעַל הַשָּׂדֶה לִקְצוֹר!

    קטע 18

    וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי וְהוּא שֶׁהִתְחִיל לִגְזוֹז – בִּשְׁלָמָא הָתָם, ״וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם״ כְּתִיב, מֵעִידָּנָא דְּאַתְחֵיל לִקְצוֹר מִיחַיַּיב בְּכוּלַּהּ שָׂדֶה, אֶלָּא הָכָא, מֵעִידָּנָא דְּאַתְחֵיל לְמֵיגַז לָא מִיחַיַּיב בְּכוּלֵּיהּ עֶדְרֵיהּ!

    קטע 19

    אֶלָּא אָמַר רָבָא: הַאי תַּנָּא הוּא, דִּתְנַן: אָמַר לוֹ ״מְכוֹר לִי בְּנֵי מֵעֶיהָ שֶׁל פָּרָה זוֹ״, וְהָיוּ בָּהֶן מַתָּנוֹת – נוֹתְנָן לַכֹּהֵן, וְאֵין מְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים. לָקַח מִמֶּנּוּ בְּמִשְׁקָל – נוֹתְנָן לַכֹּהֵן וּמְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים.