מסכת חולין דף קל״ו עמוד א׳

דרך ביאתך לבית אתה קובע מזוזה וכשהוא נכנס לביתו רגליה דימינא עייל ברישא נמצא שהימין בכניסה הוא דרך ביאה:

מתנות הזרוע והלחיים והקבה:

זובחי שנים משמע:

אדרבה נילף נתינה מתרומה ולא תבעי קרא דהא קולא וחומרא לחומרא מקשינן:

הדין עם הטבח בפירקין דלעיל וזובחי אורחיה דקרא הוא:

ארצך אשר תביא מארצך ארצך משמע מיעוטא ארצכם לא משמע מיעוטא כולי האי ולא ממעטא חוצה לארץ מיניה דמשמע כל מקום שיש להם ארץ אבל ארצך משמע המיוחדת לך ולא לעובדי כוכבים:

כי יפול הנופל כל שראוי ליפול הימנו ואפילו בשותפות:

בתי כנסיות שאין חלק לאחד מהן בו שאף לבני עבר הים הוא ועוד שאינו בית דירה:

ביתך דרך ביאתך תימה אמאי לא אמר שותפות דעובד כוכבים כדקאמר בכל הני דלעיל:

אלא ארצך ל"ל למעוטי חו"ל אע"ג דמצוה התלויה בארץ היא מכל מקום אצטריך למעוטי משום דאתקש לבשר בחלב בחד קרא. רשב"ם:

אי מה תרומה חייבין עליה מיתה וחומש כו' ואע"ג דבראשית הגז לא שייכא ביה אכילה ואין בתרומה חומש אלא באכילתה הנאת ראשית היא אכילתה:

ואלא ביתך למאי אתא לכדרבא דאמר רבא דרך ביאתך מן הימין אבל ליכא למימר דאתי למעוטי שותפות דאפי' היה הבית כולו של גוי וישראל דר בה חייב במזוזה דקיי"ל מזוזה חובת הדר היא וישראל בכ"מ צריך שיעור.

טלית שאולה כל ל' יום פטור מן הציצית פרשתי' במקומ' אחרי ודעת רבי שמשון ז"ל דה"ה אם הוא מצוייצת כל ל' יום אין מברכין עליה ולי נראה דלא פטר הכתוב מטעם כסותך אלא בשאינה מצוייצת דכתיב גדילים תעשה לך על כנפי כסותך וכן עמא דבר וצ"ע.

בהמת השותפין חייבת בבכורה ור' אילעי פוטר ולית הלכתא כרבי אילעי מיהו דוקא בשותפות ישראל אבל בשותפות עכו"ם פטורים כדאמרי' בפ"ק דפסחים בהמת ארנונא פטור מן הבכורות דחשבי' מנת המלך כשותפות ובבכורות נמי אמרי' בהדיא דשותפות עכו"ם פטורה מן הבכורה ואמרי וכמה תהא שותפות עכו"ם ותהא פטורה מן הבכורה א"ר הונא אפי' אזנו והלכתא כוותיה וכדפסק רבי הגדול במס' בכורות:

היו לו שתי רחלות גזז והניח גזז והניח שתים ושלש שנים עד שהשלים לחמש גיזים אין מצטרפין משום דשתי רחלות פטורות מן הגזז טעמא דשתי רחלות הא חמש רחלות וגזז בשתים מהן שנה זו ושלש שנה זו מצטרפות ואע"ג דהוי חדש וישן:

וכ"ת ה"נ והתנן הלוקח גז של צאנו של גוי פטורים מראשית הגז דגופא דבהמה של עכו"ם לא קרינא ביה צאנך הא צאן לגזוז חייב פי' הא אלו לקח צאנו של גוי לגמרי גוף וגיזה ואפי' היתה עומדת בכך לגזוז חייב דצאנך קרי ביה ואע"ג שגדלה הגזה כולה אצל גוי. וזה מן הלשונות שבתלמוד שנאמרים בלשון אחד בשני מקומות ועניניהם מתחלף. דהא בשילהי פירקן בפלוגתא דרב חסדא ור' נתן בר הושעיא אמרי' הא צאנו לגזוז חייב ופירשו אם היתה הצאן של גוי ולקחה ישראל לגזותיה כעין גוף לפירות. שלאחר שתגזוז תחזור אצל גוי חייב בראשית הגז דמ"מ בשעת גיזה צאנך קרינא ביה ואע"ג דכל חדא וחדא לבתר גיזה נפקא ליה מרשותיה דישראל דבתר גיזה אזלי' וההיא שעתא צאנו הוי וכמו שכתב הרב בעל המאור בספר הצבא ופרקי' דמתני' דלא כר' אלעי.

המעשרות דינן כתרומה ונמצאת תבואת השותפין חייבת במעשר ושותפות גוי כדין שביארנו בתרומה:

כבר ביארנו על בהמת השותפין שחייבת במתנות ומ"מ נשתתף בה אחד מן הפטורים פטור:

פירות של שותפין חייבות בבכורים לא נאמר בארצך אלא להודיע שאין הבכורים נוהגים אלא בארץ ובפני הבית וכן כתוב ראשית בכורי אדמתך תביא בית י"י אלהיך:

כסות שהיא של שני שותפין חייבת בציצית לא נאמר כסותך אלא למעט את השואלו שאין לו בה כלום ואף זו אינה פטורה אלא שלשים יום הא משלשים יום ואילך חייבת:

בית של שני שותפין אף הוא חייב במעקה לא נאמר גגך אלא למעט כנסיות ובתי מדרשות:

ראשית הגז כבר ביארנו במשנה שאינו נוהג אלא בארץ וכן ביארנו דין המתנות אם נוהגות בחוצה לארץ אם לאו בפרק שלפני זה:

התרומות אינן נוהגות אלא בארץ מן התורה ומתקנת נביאים היו נוהגות בארץ שנער מפני סמיכותה לארץ וכן התקינו החכמים הראשונים שיהיו נוהגות בארץ מצרים ועמון ומואב מפני שהם סביבות ארץ ישראל:

אע"פ שהתרומה אוסרת קודם הפרשתה משום טבל במתנות וראשית הגז אינו כן שהמתנות אע"פ שלא הורמו מותר לאכול מבשר הבהמה וכן ראשית הגז אינו אוסר את הגיזה ולא הנאתה ואין בהנאתה לא מיתה במזיד ולא חומש בשוגג כתרומה וכיון שנתן ראשית הגז נפטר ואין מתנה עוד אחריה ממינה כמו שיש בתרומה שבאין אחריה מעשרות וכן אינו דומה לתרומה בענין חדש על הישן שהתרומה אין תורמין ממנה מן החדש על הישן וראשית הגז יש לו להפריש בו מן החדש על הישן ואם גזז שתים בשנה זו ושלש בשנה זו מצטרפות:

בפרש"י בד"ה אלא שמע מינה כו' כתב מהרש"ל בנתינה נתינה הס"ד ואחר כך מ"ה אי מה כיון דמתרומה כו' דקרא הס"ד ואחר כך מ"ה מה תרומה בח"ל כו' עכ"ל הגם שכתב שמצא כן בספר מדוייק אין זה מבורר דאם כן כל הני קושיות לרבי אילעאי דלעיל דמקיש ראשית הגז לתרומה ה"ל לתלמודא לאתויי כל הני פירכות לעיל קודם הא דאמר רבא מודה ר' אילעאי כו' וכל הסוגיא דלעיל ועוד הא דאמרי' לעיל לר' אילעאי לאו בתורת היקשא הוא כמ"ש הר"ן בהדיא וז"ל דבגמרא מוכח דלאו היקשא הוא כדי שנלמוד ראשית הגז מתרומה למה שלא הוזכר בפסוק דהא כו' והיינו דאמרינן נפקא ליה מרישא דקרא כו' עכ"ל והאריך בזה בראיות ע"ש ועוד לא די לו בהגהתו בפרש"י אלא שהוכרח להגיה קושית התלמוד במקום מתנות ראשית הגז והוצרך לדחוק במאי דקאמר תלמודא מ"ט דרבי אילעאי אמר רבא כו' וע"כ נראה לקיים דברי התלמוד ופרש"י בלי מחוק והגה"ה ולא פריך תלמודא לר' אילעאי דלעיל דהא ודאי [לאו] בתורת היקשא קאמר לה כמ"ש הר"ן אלא אדסמיך ליה פריך דיליף נתינה נתינה בג"ש וכה"ג פריך לקמן אהא דקאמר ר"ש דראשית הגז אינו נוהג בטרפה ודברי [רש"י] מתפרשין הכי אלא ש"מ בתרומה נמי פוטר דדייק דגנך כו' למעוטי נמי שותפות של ישראל והיינו כלישנא בתרא דלעיל דדייק ליה נמי צאנך למעוטי בין שותפות עובד כוכבים ובין שותפות ישראל והדר יליף מתנות כו' או דלא דייק ליה דגנך למעט אלא שותפות של עובד כוכבים והיינו כלישנא קמא דלעיל מתרומה יליף ראשית הגז למעט שותפות של עובד כוכבים ואייתר ליה צאנך למעט אף שותפות של ישראל כדלעיל והדר יליף תרומה ובין מתנות מראשית הגז בג"ש דנתינה נתינה והא דנקט רש"י אי מה תרומה בח"ל אף ראשית הגז כו' לא חש למנקט מתנות כדנקט המקשה דחדא נינהו ותלמודא נמי דקאמר אין כו' ומייתי מ"ט דרבי אילעאי אמר רבא כו' נקט נמי במלתיה ראשית הגז ולא חש למנקט מתנות כדנקט המקשה משום דחדא נינהו וחד טעמא אית להו דיליף להו נתינה נתינה מתרומה ולקמן בר"פ שילוח הקן נראה מפרש"י דלא הוה גרס כלל בהך ברייתא ר"א אומר מתטת אין נוהגין כו' אלא ראשית הגז לחוד והשתא ניחא דנקט במילתיה ראשית הגז מיהו חד טעמא אית להו כל זה נראה ברור לקיים כל נוסחות הישנות שלפניט בגמרא ובפרש"י:

בגמ' בכורים אע"ג דכתיכ ארצך וכו' כתב רחמנא בכורי כל אשר בארצם וכו' כצ"ל:

[שם] אי מה תרומה וכו' מפרש"י נראה דגריס הכי אי מה תרומה וכו' אף ראשית הגז בארץ אין בח"ל לא א"ר יוסי וכו' אין והתניא ר' אילעי אומר ראשית הגז אין נוהג אלא בארץ ולא גריס מתנות כלל לא בדברי המקשה ולא בדברי ר' אילעי וכן משמע לקמן מפרש"י ריש פ' שלוח הקן גבי הא דקאמר כל היכי דקתני בארץ ובח"ל שלא לצורך לבד מראשית הגז וכו' וצ"ל דהא דקאמר מ"ט דר' אילעי אמר רבא יליף נתינה נתינה לאו היינו מקשה דלעיל דפריך אי מה תרומה וכו' וגם רבא לא קאמר זה אקושיא דהמקשה דלעיל (ברשום) דהא קושיא של המקשה לא קאי אלא אהא ראמר לעיל אדברי ר' אילעי שותפות דנכרי יליף ליה מרישא דקרא ורבא ע"כ ס"ל כלישנא בתרא דלעיל דתרוייהו לר' אילעי מצאנך נפקי כמו שכתבו התוס' לעיל ד"ה אמר רבא וכו' אלא רבא קאמר מ"ט דר' אילעי שם אמלתיה דר' אילעי דברייתא דקתני דראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ:

ברש"י ד"ה אין לך בו אלא מראשיתו וכו' אבל מעיקרא אין לו אלא א'. הלשון אינו מתיישב ואי לא מסתפינא הייתי אומר שכך צ"ל אבל מעיקרא אין לו שם אחר ר"ל שאין לו שם טבל ודו"ק:

ד"ה אין לך אלא ראשיתו וכו' מדלא כתיב ומגז צאנך וכו' צ"ע מה ר"ל בזה דאי ר"ל דלא לכתוב ראשית כלל אלא ומגז צאנך הא כבר אמרינן דאצטריך למילף מינה דאין לך בו אלא מראשיתו ואילך ואינה טוכלת ואי הוה כתיב ומגז לא אישתמע מלשון זה שאינה טובלת ונראה שיש לגרוס כאן מדלא כתיב מגז צאנך ור"ל דה"ל למכתב וראשית מגז צאנך ודו"ק: