מסכת חולין דף קל״ה עמוד ב׳

ורבנן לא לכתוב רחמנא לא וי"ו ולא ראשית רבנן אמרי לך אי ס"ד איתקוש למידי לא נכתוב לא ראשית לאפסוקינהו ולא וי"ו למהדר ערבינהו אלא ודאי אפסקינהו ולא תקשינהו להכי כי היכי דאייתר לך צאנך לשותפות ישראל אבל דגנך למעוטי שותפות עובד כוכבים מתרומה וצאנך לשותפות העובד כוכבים בגז אבל לשותפות ישראל לא אייתר קרא:

תרומה קדושת הגוף שאסורה לזרים וראשית הגז קדושת דמים ממונא בעלמא וקדושה לאו דוקא:

פסיק אורחיה לאפסקינהו והדר עריב להו למילף פטורא דשותפות דעובד כוכבים מהיקשא דתרומה והדר אייתר צאנך למיפטר שותפות דישראל:

ואיבעית אימא שותפות עובד כוכבים בתרומה רבנן חיובי מחייבי חלקו של ישראל ולא מצי למפטר שותפות דעובד כוכבים בראשית הגז בהיקשא דתרומה הילכך צאנך למעוטי שותפות עובד כוכבים אתא ודגנך למעוטי דיגון עובד כוכבים כגון עובד כוכבים שלקח שדה של ישראל ומירחה הלוקח אותה תבואה מן העובד כוכבים פטור מלעשר ואף על פי שגדלה בשדה של ישראל כדאמרינן במנחות בפרק רבי ישמעאל (מנחות דף סז.) מירוח העובד כוכבים פוטר אי נמי דגנך ולא דגן עובד כוכבים ולאשמועינן דיש קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר וחלקו של עובד כוכבים פטור שאם חזר ומכרו לישראל אינו חייב לעשר אבל חלקו של ישראל חייב ואע"ג דמצאנך משמע להו ולא שותפות עובד כוכבים לא משמע להו מדגנך למעוטי של שותפות עובד כוכבים דדגן כמאן דפליג דמי שהרי חולקין אותה במדה וקרינא ביה דגנך בחלקו של ישראל אבל צאן כל בהמה ובהמה יש לעובד כוכבים חלק בה ולא קרינא בחדא מינייהו צאנך:

שלקחו שדה שקנו שדה בשותפות:

טבל וחולין מעורבין זה בזה ואפילו לאחר שחלקו לא אמרינן יש ברירה וחלקו של עובד כוכבים הלך לו וזה חלק המגיע לישראל וטבל גמור הוא אלא אין ברירה וגם זה שנשאר חציו טבל וחציו חולין דיש קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע חלקו מיד מעשר. ואני שמעתי שאין לו תקנה לפי שאם בא להפריש נמצא מפריש מן הפטור על החיוב. ולי נראה שיש לו תקנה בשני צדדין אם יש לו טבל ממקום אחר מפריש על זה לפי חציו שאין חייב אלא חציו ואם אין לו טבל אחר מפריש מיניה וביה לפי כולו כגון אם יש לו עשרים מפריש שנים מהן שאם אין מפריש אלא אחד לא נפטר לפי שזה שהפריש יש חציו שאין שם מעשר חל עליו לפי שהוא פטור ועומד אבל כשמפריש שנים הרי השם חל על האחד ופוטר את העשרה המחוייבין והא ליכא למימר דילמא שניהם המופרשין בחלקו של עובד כוכבים גדלו ואין שם מעשר חל עליהם דתניא בגמרא דראש השנה (דף יב:) גבי חדש וישן המעורבין דקי"ל אין תורמין מזה על זה וקתני צובר את גרנו לתוכו ונמצא תורם מן החדש שבו על החדש שבו ומן הישן שבו על הישן שבו וכי היכי דפריש חדש וישן בחולין איכא נמי חדש וישן במעשר הכא נמי נמצא תורם מן החיוב שבו על החיוב שבו ומן הפטור שבו על הפטור שבו ואפילו למאן דפליג עליה דההוא הכא מודי דהתם הוא דאיכא למימר אין בילה לא נבללו יפה ושמא אין חדש במעשר לפי חשבון הנותר בחולין ואין ישן במעשר לפי חשבון הנותר בחולין אבל הכא יש בילה דהא בכל חטה וחטה יש לעובד כוכבים ולישראל חלק כיון דאין ברירה וכי אפריש מיניה וביה יש במעשר מן החיוב כפי החיוב ומן הפטור כפי הפטור. ובתוספתא דדמאי (פרק ה הי"ד) מצאתי דטבל וחולין שנתערבו אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון כלומר מפריש ממקום אחר לפי חשבון טבל זה המעורב ואם לאו נוטל מן החולין כפי תרומת מעשר שבטבל ואיני יודע מהו. ורבי ורשב"ג הכי פליגי רבי סבר אם יש לו טבל אחר מפריש על זה לפי חציו ואם הפריש לפי כולו דנמצא מרבה במעשרות ומעשרותיו מקולקלים וזה מתוקן ועוד נ"מ שאין מפרישים מזה על טבל אחר ור"ש [ב"ג] סבר יש ברירה וכיון שחלקו הרי חלקו של ישראל כולו חייב ואפילו הוא בא להפריש עליו ממקום אחר מפריש לפי כולו והשם חל על מעשרותיו ומתוקנים הם ואם רצה להפריש מזה על מקום אחר מותר:

ואי בעית אימא לא תדחק למימר הדר ערביה דתרוייהו בין שותפות עובד כוכבים בין שותפות ישראל לרבי אלעאי מצאנך נפקי דבעינן מיוחד לך ולא שותפות לא שנא דעובד כוכבים ולא שנא דישראל:

ישראל בר חיובא הוא וכל ישראל נקראין בלשון יחיד ולא מיוחד בעינן ובלבד שאוכל לקרוא בה צאן של ישראל:

ורבנן לא לכתוב לא וי"ו ולא ראשית וא"ת לרבנן נמי תקשי לא לכתוב צאנך ולא ראשית ואנא ילפינא מדגנך דשותפות עובד כוכבים פטור מראשית הגז דמדאמרי רבנן לעיל ראשית הפסיק הענין משמע הא לאו ראשית הוה ילפינן מרישיה דקרא וי"ל דרבנן לדבריו דר' אלעאי קא אמרי לדבריך דבעי למילף מרישיה דקרא הא ראשית הפסיק הענין:

ואב"א שותפות עובד כוכבים בתרומה רבנן חיובי מחייבי מתוך פ"ה אחרון משמע דמדגנך ליכא למעוטי שותפות עובד כוכבים דסברא הוא לחלק בין של עובד כוכבים לגמרי בין של שותפות אבל בגז אין סברא לחלק שבכל בהמה ובהמה יש לעובד כוכבים חלק בה ולא קרינא בחדא מינייהו צאנך ותימה דא"כ מה איצטריך לרבנן קרא דצאנך הא מדגנך דרשינן ולא של עובד כוכבים וילפינן בגז דשל עובד כוכבים פטור וכיון דשל עובד כוכבים פטור של שותפות נמי פטור כדפרישית שאין סברא לחלק צ"ל דלאו סברא הוא כלל דאפילו ידעינן דשל עובד כוכבים פטור מ"מ לא ידעינן דשל שותפות פטור בשותפות עובד כוכבים והשתא מדגנך ילפינן בגז דשל עובד כוכבים פטור ואיצטריך צאנך לשל שותפות אך לפי' קמא בקונטרס דדגנך אתא ולא דיגון עובד כוכבים צ"ל האי סברא דאי לא תימא הכי לרבנן מנא להו דשותפות עובד כוכבים פוטר בראשית הגז אימא צאנך למעוטי של עובד כוכבים אבל שותפות עובד כוכבים חייב:

אמר רבא ומודה רבי אלעאי בתרומה נראה דסבר כלישנא בתרא דאין סברא למעט של עובד כוכבים טפי משל ישראל דללישנא קמא דלית לן למעוטי מחד קרא אלא שותפות עובד כוכבים ולא שותפות ישראל לא הוה צריך בכל הנהו דמייתי קרא לרבות שותפות ישראל:

ביתך דרך ביאתך וא"ת אמאי לא אמרינן ביתך למעוטי שותפות דנכרי כדאמרינן בכל הני דלעיל, נראה לי משום מזוזה חובת הדר היא ולשמירה עשויה ואפילו דשותפות דנכרי ישראל הדר בה צריך שמירה.

ישראל שהוא שותף עם הגוי בתבואה חלקו של ישראל חייב שאין שותפות הגוי פוטרת בתרומה אבל חלקו של גוי יש צדדין שהוא חייב מדברי סופרים אם לקח ישראל ממנו ויש צדדין שהוא פטור כיצד ישראל וגוי שלקחו שדה בשותפות וחלקו התבואה הן בקמה הן בגדיש אם היה דבר זה בארץ ישראל שהתרומות והמעשרות בה מן התורה וכבר ידעת שכל שהוא מן התורה אין ברירה והרי אף כשחלקו נמצאו החלקים כלם מעורב בהם ישראל וגוי נמצאת תבואה זו טבל וחלין מעורבין זה בזה וכיצד יעשה יש אומרין שאין לו תקנה שנמצא מפריש מן הפטור על החיוב שאע"פ שחלקו של גוי חייב מ"מ מדברי סופרים הוא ומ"מ גדולי הרבנים פירשו שיש לו תקנה והוא שיפריש ממקום אחר על המחוייב שבכאן ואם אין לו ממקום אחר מפריש מניה וביה לחשבון הכל שאם יש כאן עשרים סאין בולל את הכל ומפריש שנים ואומדין חייב לחייב ופטור לפטור על הדרך שביארנו במסכת ראש השנה בחדש וישן צובר גרנו ואומדין ישן לישן וחדש לחדש ויש חולקין בזו שלא נאמר אלא בששניהם חיוב וכן יש מי שאומר שלא נאמר אלא בלח כגון יין ושמן שהוא מתערב יפה כמו שביארנו במסכת ראש השנה:

היתה תבואה זו של סוריא שאין חיובה אלא מדברי סופרים כבר ידעת שכל שמדברי סופרים יש ברירה והרי חלקו של ישראל טבל גמור ומתקנו ושל גוי פטור מכלום:

תבואת השותפין ישראלים הרי היא בחיובה כאלו היא של אחד לגמרי לא נאמר דגנך אלא למעט דגון גוי כגון גוי שלקח תבואה של ישראל ומרחה שמרוחו פוטר אפי' חזר ישראל ולקחה וכן בא דגון גוי למעט שאר דברים כמו שיתבאר במקומו בע"ה:

עיסת השותפין ישראלים חייבת בחלה היה גוי שותף בה עמו אם יש בחלקו של ישראל כשיעור חלה חייב וכמה שיעורה כדי עיסת מדבר והוא היה עומר והעומר עשירית האיפה ואיפה שלש סאין וסאה ששת קבין וקב ארבעת לוגין ולוג ששה ביצים נמצא שיעור חלה כשיעור מ"ג ביצים וחומש ביצה כמו שיתבאר במקומו:

שדה של שני שותפין חייבת בפאה ומ"מ אם היה נכרי שותף בה יראה שהיא פטורה:

בהמת השותפין חייבת בבכורה לא נאמר בקרך אלא למעט שאם היה הגוי שותף בה הן באם הן בולד אפי' לא היה לו אלא אבר אחד פטורה כל זמן שאם יחתך חלק הגוי ישאר הבכור בעל מום כמו שיתבאר במקומו:

בית של שותפין ישראלים חייב במזוזה לא נאמר ביתך אלא לדרוש דרך ביאתך ר"ל שיניחנה מצד ימין הנכנס שהביאה מיוחסת לימין מפני שכל זמן אדם עוקר את רגלו הימנית תחלה:

בפרש"י בד"ה ואיבעית אימא כו' וחלקו של עובד כוכבים פטור כו' דדגן כמאן דפליג דמי כו' עכ"ל לרשב"ג דסבר יש ברירה כל זה ניחא אבל לרבי דסבר אין ברירה צ"ע למה חלקו של עובד כוכבים פטור לגמרי אם חזר ומכרו לישראל דהא חלקו של ישראל מעורב בו ואם כן צריך לעשר מיהת לפי חציו דמהאי טעמא אפילו לקולא נימא בחלק של ישראל דלא יעשר אלא לפי חציו משום דחלקו של עובד כוכבים מעורב בו ולמה נאמר נמי כמאן דפליג דמי כיון דיש [בילה] ובכל חטה וחטה יש לישראל ולעובד כוכבים חלק דאין ברירה כפי' רש"י לקמן ודו"ק:

בד"ה טבל וחולין כו' שחלקו לא אמרינן כו' הישן שבו וכי היכי כו' עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה ואיבעית כו' שאין סברא לחלק וצ"ל דלאו כו' אתא ולא דיגון עובד כוכבים צ"ל כו' עכ"ל כצ"ל:

ד"ה ורבנן לא לכתוב וכו' וי"ל דרבנן לדברי ר' אילעי קאמרי וכו' ר"ל אבל רבנן גופייהו לא ילפי מידי מרישא דקרא:

ד"ה ואי בעית אימא וכו' תימה דא"כ מאי אצטריך לרבנן וכו' ר"ל משום דהא השתא לפי האיבעית אימא רבנן נמי ילפי ראשית הגז מרישא דקרא דהיינו תרומה אלא שמשותפים א"א למילף משום דבתרומה גופה חיובי מחייבי שותפים:

בא"ד אך לפירוש קמא שבקונטרס וכו' צ"ל האי סברא וכו' ר"ל דבראשית הגז אין סברא לחלק בין של נכרי לגמרי ובין שותפות ולא קריא בחד מינייהו צאנך:

ד"ה אמר רבא וכו' דללישנא קמא כו' לא היה צריך וכו' פי' משום דהא אצטריך כל המקראות דמשמען לשון יחיד למעט שותפות נכרי ומהיכי תיתי למעט גם שותפות של ישראל ולכך לא הוה צריך לרבויי שותפות ישראל:

גמ' ואלא ביתך למאי אתא עי' מנחות דף מד ע"א תוס' ד"ה טלית וברשב"א בחידושיו שבת דף קלא ע"ב ד"ה הואיל: