דף ביאור
מסכת חולין דף קכ״ה עמוד א׳פרק 9 העור והרוטב
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת חולין דף קכ״ה עמוד א׳
מסכת חולין דף קכ״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 20 קטעים ממוספרים, כ־362 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
וְקוּלִית הַמּוּקְדָּשִׁין, הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן, בֵּין סְתוּמִים בֵּין נְקוּבִים – טָמֵא.
קוּלִית נְבֵלָה וְקוּלִית הַשֶּׁרֶץ, הַנּוֹגֵעַ בָּהֶם סְתוּמִים – טְהוֹרִים, נְקוּבִים כׇּל שֶׁהוּא – מְטַמֵּא בְּמַגָּע. מִנַּיִן שֶׁאַף בְּמַשָּׂא? תַּלְמוּד לוֹמַר ״הַנּוֹגֵעַ … וְהַנּוֹשֵׂא״, אֶת שֶׁבָּא לִכְלַל מַגָּע – בָּא לִכְלַל מַשָּׂא, לֹא בָּא לִכְלַל מַגָּע – לֹא בָּא לִכְלַל מַשָּׂא.
גְּמָ׳ נוֹגֵעַ – אִין, אֲבָל מַאֲהִיל – לָא.
הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּאִיכָּא כְּזַיִת בָּשָׂר – בְּאֹהֶל נָמֵי לִיטַמֵּא! דְּלֵיכָּא כְּזַיִת בָּשָׂר.
וְאִי דְּאִיכָּא כְּזַיִת מוֹחַ מִבִּפְנִים – טוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בְּאֹהֶל נָמֵי לִיטַמֵּא! דְּלֵיכָּא כְּזַיִת מוֹחַ בִּפְנִים.
וְאִי מוֹחַ מִבִּפְנִים מַעֲלֶה אֲרוּכָה מִבַּחוּץ, אֵבֶר מְעַלְּיָא הִיא, בְּאֹהֶל נָמֵי לִיטַמֵּא! אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא: זֹאת אוֹמֶרֶת, מוֹחַ בִּפְנִים אֵינוֹ מַעֲלֶה אֲרוּכָה מִבַּחוּץ.
בְּמַאי אוֹקֵימְתַּהּ? דְּלֵיכָּא כְּזַיִת. אִי הָכִי, בְּמוּקְדָּשִׁים אַמַּאי מְטַמֵּא?
וְתוּ, קוּלִית נְבֵלָה וְקוּלִית הַשֶּׁרֶץ כִּי נִיקְּבוּ, אַמַּאי מְטַמְּאוּ?
הָא לָא קַשְׁיָא, רֵישָׁא דְּלֵיכָּא כְּזַיִת, סֵיפָא דְּאִיכָּא כְּזַיִת. וּמַאי קָא מַשְׁמַע לַן? מִילֵּי מִילֵּי קָא מַשְׁמַע לַן.
רֵישָׁא קָא מַשְׁמַע לַן דְּמוֹחַ מִבִּפְנִים אֵינוֹ מַעֲלֶה אֲרוּכָה מִבַּחוּץ. מוּקְדָּשִׁין מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? שִׁימּוּשׁ נוֹתָר מִילְּתָא הִיא, דְּאָמַר מָרִי בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַבִּי יִצְחָק: עַצְמוֹת קָדָשִׁים שֶׁשִּׁימְּשׁוּ נוֹתָר, מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם, הוֹאִיל וְנַעֲשָׂה בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר.
נְבֵלָה, אַף עַל גַּב דְּאִיכָּא כְּזַיִת, נִיקְּבָה – אִין, לֹא נִיקְּבָה – לָא.
אַבָּיֵי אָמַר: לְעוֹלָם מוֹחַ מִבִּפְנִים מַעֲלֶה אֲרוּכָה מִבַּחוּץ, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בְּשֶׁשִּׁפָּהּ.
וְכִדְרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: קוּלִית שֶׁשִּׁפָּהּ לְאׇרְכָּהּ – טְמֵאָה, לְרׇחְבָּהּ – טְהוֹרָה, וְסִימָנָיךְ – דִּיקְלָא.
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לְעוֹלָם דְּאִיכָּא כְּזַיִת, וּמוֹחַ מִבִּפְנִים מַעֲלֶה אֲרוּכָה מִבַּחוּץ, וּמַאי נוֹגֵעַ דְּקָתָנֵי – מַאֲהִיל.
וְאִי מוֹחַ מִבִּפְנִים מַעֲלֶה אֲרוּכָה מִבַּחוּץ, קוּלִית נְבֵלָה וְקוּלִית הַשֶּׁרֶץ כִּי לֹא נִקְּבוּ, אַמַּאי טְהוֹרִים?
אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר גִּידֵּל, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, כְּגוֹן דְּאִיכָּא כְּזַיִת מוֹחַ הַמִּתְקַשְׁקֵשׁ, גַּבֵּי מֵת – טוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, נְבֵלָה – כֵּיוָן דְּמִתְקַשְׁקֵשׁ הוּא, נִיקְּבָה – אִין, לֹא נִיקְּבָה – לָא.
אָמַר רַבִּי אָבִין, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא – הַנּוֹגֵעַ בְּכַחֲצִי זַיִת, וּמַאֲהִיל עַל חֲצִי זַיִת, אוֹ חֲצִי זַיִת מַאֲהִיל עָלָיו – טָמֵא.
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא חַד שְׁמָא הוּא – מִשּׁוּם הָכִי מִצְטָרֵף.
אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ תְּרֵי שְׁמֵי נִינְהוּ – מִי מִצְטָרֵף? וְהָתְנַן: זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁהוּא מִשֵּׁם אֶחָד – מִצְטָרֵף וְטָמֵא, מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת – טָהוֹר!
אֶלָּא מַאי חַד שְׁמָא הוּא? אֵימָא סֵיפָא: אֲבָל