מסכת חולין דף י״א עמוד ב׳

ודילמא חד מינייהו האי דעזאזל טרפה הוא דבשלמא הך דלשם בדיק ליה לאחר שחיטה אלא חבירו משתלח לצוק ואין נשחט:

אין הגורל קובע לעזאזל אלא בראוי לשם שהרי בשעת הגורל אין ידוע איזה יעלה לשם הילכך שמעינן ממילא דטרפה לא מייתינן:

בדקינן ליה לאחר דחייתו לצוק:

אברים אברים ותו לא מצי בדק ליה דאין יכול לידע איזו שבירה מחיים:

קטליה הורגהו:

בבית האסורין שם עברתו אמו ואין לחוש שמא בא עליה אחר ששניהן לבדם היו עד הוכר העובר:

טרפה הוה ההרוג ואין זה ראוי ליהרג דגברא קטילא קטיל:

וכי תימא משום איבוד נשמה דהאי רוצח דלא לימות משום דבעינן ושפטו העדה והצילו העדה (במדבר לה):

כגון שהיו אביו ואמו חבושים בבית האסורין ועוד הוה מצי למידק ודילמא משום דאזלינן בתר חזקה דהעמד האם בחזקת צדקת:

וכי תימא דבדקינן ליה מקשינן דנילף מרוצח גופיה דאזלינן בתר רובא דדילמא הרוצח הוא טרפה וטרפה שהרג את הנפש פטור ושמא דאזלינן בתר רובא מדלא חיישינן להרוג את הטרפה לא נילף בעלמא ועוד נראה לי דטעמא דטרפה שהרג פטור דהיינו משום דהוי עדות שאין אתה יכול להזימה ואי קטלינן עדים כשהוזמו לא שפיר קטלינן ואם כן אין להוכיח אלא במאי דקטלינן לעדים ולא חיישינן דלמא הך דאסהידו ביה טרפה הוה כדקאמר בסמוך וכן מצינו בשם רבינו מנחם הקדוש אך קשה לי מאי קאמר וכי תימא דבדקינן ליה הא מכל מקום הויא ליה התראת ספק אי לא אזלינן בתר רובא ושמא קסבר דשמה התראה:

ליחוש דלמא במקום סייף נקב הוה אין להקשות משכחת לה כגון שהטביעו בנהר דאפשר בתר הכי למיבדקיה דהא קרא בכלי עץ ובכלי ברזל ואבן כתיב אבל קשה דמשכחת לה כגון שהיה קרום של מוח מגולה וראו שהיה שלם ובא זה ונקבו והרגו ויש לומר דדוחק הוא להעמיד הפסוק בכך ואם תאמר ובספ"ק דמכות (דף ז.) דאמרי רבי טרפון ורבי עקיבא אילו היינו בסנהדרין לא היה אדם נהרג ומפרש דהוו בדקו להו ואמרי ראיתם שטריפה הרג או שלם הרג ואם תמצא לומר שלם הרג שמא במקום סייף נקב הוה והכא משמע דלא חיישינן דאזלינן בתר רובא ויש לומר דרבי עקיבא לטעמיה דאמר דחיישינן למיעוטא בפרק הלוקח בהמה (בכורות כ:) דקסבר חלב אינו פוטר בבהמה בבכורה אע"ג דרוב בהמות אינן חולבות אא"כ יולדות ואע"ג דאפילו רבי מאיר דחייש למיעוטא מודה היכא דלא אפשר רבי עקיבא חשיב ליה אפשר דאיכא לאוקמי קרא שהיה קרום מוחו מגולה ונקבו כדפירשנו ורשב"ג דפליג עלייהו ואמר אף הם מרבים שופכי דמים בישראל אפילו חייש למיעוטא מ"מ חשיב ליה לא אפשר דדוחק הוא להעמיד הפסוק בכך ועוד אור"ת דאף על גב דאי לא שיילינן לעדים קטלינן ליה דסמכינן ארובא היכא דלא אפשר היכא דשיילינן להו ואמרי דלא ידעי פטור מידי דהוה אסייף וארירן דאי לא שיילינן להו חייב ואי שיילינן להו ואמר אחד בסייף ואחד בארירן פטור אע"ג דבסייף וארירן כשאומרים אין אנו יודעין חייב עד דמכחשי אהדדי היינו משום דסייף וארירן לא שייך כל כך בגוף העדות דמה לי הרגו בסייף ומה לי בארירן אבל במקום סייף נקב הוה דשייך לגוף העדות טפי אי בדקינן להו ואמרו אין אנו יודעין פטור ואחד אומר כליו שחורים ואחד אומר כליו לבנים דלא שייך לגוף העדות אע"פ דמכחשי אהדדי חייב הקשה רבינו יצחק ברבי מרדכי דהכא ילפינן מרוצח ועדים זוממים דאזלינן בתר רובא אף בדיני נפשות וכן מוכח בריש פ' בן סורר ומורה (סנהדרין דף סט.) ובאלו הן הנשרפין (שם דף עט:) אמרינן נסקלין בנשרפין ידונו בסקילה הקלה אע"ג דרוב נשרפים נינהו ותירץ ר"ת דכיון דממה נפשך הוא נהרג לענין באיזו מיתה הוא נהרג לא אזלינן בתר רובא ועוד יש לומר דהוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי והא דפריך התם מעיקרא כי הוה תני הנשרפין בנסקלין תיפוק ליה דרובא נסקלין נינהו הכי פירושו לכל הפחות לא גרע משום דהוו רובא דנסקלין:

ודילמא הך דאסהידו ביה טרפה הוה ואם תאמר דחובשים אותו י"ב חדש ואם יחיה לאו טרפה הוא ויש לומר דשמא קסבר טרפה חיה ועוד נראה לי דאי אין הורגין העדים כשהוזמו אלא אחר י"ב חדש דדילמא הך דאסהידו ביה טרפה א"כ גם אותו שמעידין עליו אין להורגו עד לאחר י"ב חדש וכיון דלא באו להורגו אלא אחר י"ב חדש א"כ לא יהרגו הם אף לאחר י"ב חדש דדילמא נעשה טרפה הך דאסהידו ביה בסוף י"ב חדשים והרי לא באו אלא להרוג את הטריפה:

לרבי מאיר דחייש למיעוטא כו' מדקאמר לרבי מאיר ולא קאמר היכי אכלינן משמע דלא קיימא לן כר' מאיר דחייש למיעוטא וקשה דבפרק הלוקח בהמה (בכורות כד.) פסיק רבי יוחנן כרשב"ג דאמר הלוקח בהמה מניקה מן העובד כוכבים דפטורה מן הבכורה כשבנה כרוך אחריה משום דלא מרחמא ליה אא"כ ילדה אבל מטעם חלב לא מיפטר אע"ג דרוב בהמות אינן חולבות אא"כ יולדות אלמא חיישינן למיעוטא אע"ג דליכא חזקה בהדי מיעוטא דאי אמרינן אוקי בהמה בחזקת שלא ילדה אדרבה העמד וולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה שהיה חולין במעי אמו ויש לומר דרבי יוחנן לא פסיק כוותיה אלא בהא דלא מרחמא אלא אם כן ילדה: ונפקא מינה להיכי שראינוה שהיה לה חלב קודם לידה דההיא לא מפטרינן מטעם חלב ואפשר דאף רשב"ג סבר דחלב פוטר והשתא אתי שפיר דאשכחן רשב"ג דלא חייש למיעוטא בריש כל הצלמים (ע"ז דף מ:) דלא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום כדגזר ר"מ התם ורבי יוחנן נמי אכל לעיל (חולין דף ה:) משחיטת כותי ולא גזר בהו כדגזר ר"מ ובעשרה יוחסין (קידושין דף פ.) גבי שני דברים שאין בהן דעת לישאל ועשאן הכתוב כו' משמע נמי דרבי יוחנן כרבנן דר"מ ס"ל והא דא"ר יוחנן בסוף אין מעמידין (ע"ז דף לט:) למעוטי מורייס וגבינות בית אונייקי וסתמא כר"מ התם הוי סתם ואח"כ מחלוקת בריש כל הצלמים (עבודה זרה מ:) והא דאמר רשב"ג כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספק הוי אפילו נפל מן הגג או אכלו ארי בפרק ר' אליעזר דמילה (שבת דף קלה:) וקיימא לן התם כוותיה אע"ג דרובן אינן נפלים וכן תוך שמנה ימים בבהמה אסרינן התם ולא אזלינן בתר רובא התם משום דלא יבא להקל בערוה והצריכוה חליצה במת תוך שלשים ולא רצו לסמוך על הרוב ולהתירה לשוק בלא חליצה שלא יאמרו העולם שפיהק ומת ויבא לידי לעז וקלקול ולכך גם לענין אבילות פטור שלא יבא להקל בערוה ועוד דבלאו הכי יש להקל באבילות דקי"ל (מו"ק דף [יח.] כ.) הלכה כדברי המיקל באבל ואסרו כמו כן בבהמה דגזרו בהמה אטו אדם דאי לא הא לא קיימא הא אי נמי אסור בבהמה אפי' בבריא שלא יבא להתירה בחולה שיהא קרוב לפיהק ומת:

וכי תימא משום איבוד נשמה דהא מנוולה ליחוש שמא במקום סייף נקב הוי. קשיא לי דבמכות (ז, ) משמע דודאי חיישינן לה, ואי לא ידעי עדים אי במקום סייף נקב הוי או לא עדותן בטלה ולא קטלינן ליה, דאמרינן התם רבי עקיבא ורבי טרפון אומרים אילו היינו בסנהדרין לא היה אדם נהרג מעולם, ומפרש התם טעמייהו משום דהוו אמרי להו לעדים ראיתם טרפה הרג או שלם הרג, ואם תמצי לומר שלם הרג דלמא במקום סייף הוי נקב. ויש לומר דהתם היינו בנקבים שתחת בגדיו ונראין בגופו, ומשום דאפשר לעדים לעמוד עליהן כגון שראוהו ערום ולא היה בו נקב, משום הכי בודקין אותו כך, ולא תהא עדותן קיימת עד שיעידו עליו כך, ואף על גב דאמרי ליה לא היה אדם נהרג מעולם, הכי קאמרי' לא היה אדם נהרג אלא לעיתים רחוקות מאד, לפי שאין ענין זה מצוי שיראוהו ערום ויבדקוהו קודם לכן, דומיא דאידך דאמרי מנאפי' ראית' (או) כמכחול בשפופרת ראית', ואף על גב שאפשר שראו כמכחול בשפופרת, אלא שהוא ענין רחוק ואינו מצוי. והא דמשמע בשמעתין דלא חיישינן ליה כלל, היינו בנקב שתחת העור שאי אפשר לעמוד עליו לעולם, וכיו שכן אף על פי שלא היו העדים יודעין אם היה גופו מנוקב תחת לעורו או הדקין מבפנים לא היתה עדותן בטלה על ידי כך, והיינו דאפשיטא לן לקמן הכא דלא חיישינן לה כלל וקטלינן ליה.

רב אשי אמר אתיא משחיטה עצמה ואם תאמר דלמא קרע ליה לעורו ובדיק לסימנין, דושט יש לו בדיקה מבחוץ בנקב. יש לומר דאין לו מבחוץ בדיקה אפילו מחמת נקב אלא כשאתה מסתפק בנקב במקום ידוע ממנו, אבל שלא במקום ידוע אלא שאתה צריך לבדקו כולו אין לו בדיקה מבחוץ וכן מוכח לקמן (חולין כח, א) באווזא דבי רבא דהוי (מבצבץ) [ממסמס] קועי' דמא.

וכי תימא רבי מאיר לא אכיל בשרא ואם תאמר והיאך אפשר לומר כן, והא כתיב (דברים יב, ב) בכל אות נפשך תאכל בשר. ויש לומר דדלמא לא התירה תורה אלא בשר תאוה, ולא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר, ומוטב שיאכלו בשר תמותות שחוטות ולא שיאכלו בשר תמותות נבלות כמו שהתירה תורה יפת תואר כנגד יצר הרע מן הטעם הזה כמו שכתוב בקידושין (כא, ב).

שעיר המשתלח נפסל במום אפי' מום עובר וכן במחוסר זמן וכן אם היה טרפה כללו של דבר אין הגורל קובע לעזאזל אלא במה שהוא ראוי לשם לקרבן:

אמרה תורה בעדים זוממין ועשיתם לו כאשר זמם וגו' ויש לדרוש מכאן כאשר זמם ולא כאשר עשה מכאן אמרו לא הרגו נהרגין הרגו אין נהרגין ודברים אלו כלם יתבארו במקומות אחרים איש על מקומו:

גמ' וכ"ת מאי נפקא לן מינה הא אין גורל כו' ומהא דשיהו שניהם שוין דקאמר ליכא למילף דאיכא למימר דאתא למילתא אחריתא שיהו שניהם שוין במראה וקומה כו' כדאיתא בריש פרק ב' שעירים וק"ל:

תוס' בד"ה חטאת קרייה כו' כיון דנפקותא ליתא בגוף הפרה כו' עכ"ל ר"ל דאפילו רבנן דר"ש מודו בהא דלא שייך דרשא דחטאת דליכא נפקותא בגוף הפרה דבין עושה תמורה ובין אין עושה הך פרה מיהת קדוש משא"כ לענין יוצא דופן אע"ג דהפסול אינו תלוי בגופה מ"מ איכא נפקותא בגופה אם היא קדושה אם לאו ושייך למדרש בה דרשא דחטאת וק"ל:

בד"ה כגון שהיו אביו כו' דהעמיד אם בחזקת צדקת עכ"ל לפום מאי דס"ד השתא ה"ה דה"מ לדחויי הכי אבל למאי דמסיק אין אפוטרופס לעריות צ"ל דליכא חזקה להעמיד האם בחזקת צדקת דאימא נמי דנאנסה האם אי לאו משום דאזלינן בתר רובא ומש"ה לעיל קשיא להו מעדים זוממין ולא קשיא להו מהך חזקה דהעמד האם בחזקת צדקת וק"ל:

בד"ה ליחוש דלמא במקום סייף כו' ה"פ לכל הפחות לא גרע משום דהוה רובא דנסקלין עכ"ל הא ודאי כיון דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אצטריך ליה למתני שלא ידונו בשריפה משום דסקילה קלה אלא דהכי פריך דלא ה"ל למתני נשרפין בנסקלין אלא דהוה ליה למתני רבותא דאפי' נסקלין בנשרפין נמי כיון דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ידונו בסקילה הקלה ומשום דהכא רובא דנסקלין ודאי דלא הוה גרע וק"ל:

גמ' וליחוש שמא במקום נקב קא שחיט אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא כו' עכ"ל יש מקשים רב אשי דהוא מרא דשמעתין בהך דאבעיא לן לעיל בא זאב ונטל בני מעיים כו' מי חיישינן שמא במקום נקב נקב ופשיט ליה רב אשי מהך דצלוחית אמאי לא פשיט ליה בפשיטות מהכא דכמו דלא ניחוש הכא שמא במקום נקב קא שחיט דאזלינן בתר רובא ה"נ לא ניחוש דלמא במקום נקב נקב וי"ל דלר"מ קמבעיא לן לעיל דחייש למיעוטא במלתא דאפשר כדמסיק והך מלתא דבא זאב מלתא דאפשר מקרי ועי"ל דעיקר איבעיא דלעיל בנקבים הרבה שלא במקום שיניו כמ"ש התוספות לעיל ודו"ק:

ד"ה חטאת קרייה רחמנא וכו' ומסיק אלא שאני פרה הואיל ומום פוסל בה וכו' ולכך פסולה ברביעה וכו'. ר"ל אלא טעמם דר"א ור' יהושע אינו מטעם דחטאת קרייה רחמנא וגם לא תפשוט מינה דפרה קדשי מזבח דשפיר מצו סברי דקדשי בדק הבית ופסולה ברביעה מטעם הואיל ומום פוסל בה וכו' וביוצא דופן יכול להיות דסברי דכשרה כסברא דר"ש אבל רבנן דר"ש דפסלי ביוצא דופן ע"כ צ"ל דס"ל דטעם דר"א ורבי יהושע משום דקדשי מזבח היא:

בא"ד וא"ת בכל דוכתין וכו' וי"ל דבכל דוכתין מסלק לה בקושיא אחריתא וכו'. ר"ל דבכל מקום דמשני דפרה קדושת בדק הבית היא לענין ההוא דינא הוה מצי למפרך דלהוי כקדושת מזבח מטעם דחטאת קרייה רחמנא אלא דבלאו הכי סותר ומסלק ההוא שינויא בפירכא אחריתא:

בא"ד ובפ' אלו קדשים כו' כיון דנפקותא ליתא בגוף הפרה וכו' ר"ל ולכך לא פריך עלה מידי ואע"ג דקרייה רחמנא חטאת אפי' הכי אין עושה תמורה מטעם דהויא קדושת בדק הבית וכן בבכורות לענין גיזה ועבודה ובפ' אין מעמידין שהביאו התוס' לעיל ריש דבור זה דפריך ש"מ דפרה קדשי מזבח היא ומשני שאני פרה דקרייה רחמנא חטאת אין להקשות דמאי משני דהא מטעם דקרייה רחמנא חטאת נמי תחשב להיות קדשי מזבח כמו שמקשין התוס' כאן דשם ה"פ ש"מ דפרה קדשי מזבח היא אף לענין פדיון והעמדה והערכה וגיזה ועבודה ומשני דלעולם לענין דינין אלו לא הוי אלא כקדושת בדק הבית דלא שייך גבייהו דרוש דחטאת קרייה רחמנא אלא דלענין דליפסל ברביעה פסולה מטעם דקרייה רחמנא חטאת וק"ל:

ד"ה כגון שהיו אביו ואמו חבושין וכו' ועוד הוי מצי למידק וכו' וצ"ל דבמאי דמשני אפי' הכי אין אפטרופוס לעריות אידחי נמי האי דיוקא דמטעם דאין אפוטרופוס וכו' לא נוכל לומר ג"כ דהעמד האם בחזקת צדקת ולכך הוכיח גמרא שפיר מיניה דאזלינן בתר רובא דאל"כ כי נמי משני ודחי דליכא לאוקמי קרא כגון שהיו אביו ואמו חבושין וכו' מיהא הא אפ"ל עדיין דדלמא הוי טעמא משום דאזלינן בתר חזקה דהעמד האם בחזקת צדקת:

ד"ה ליחוש דלמא במקום סייף וכו' עד ואחד אומר כליו שחורים וא' אומר כליו לבנים וכו'. הביאו זה להוכיח דבלאו הכי צריכין אנו לחלק בין ענין השייך לגוף העדות ולא שייך כדאשכחן דגבי סייף וארירן פטור במכחשי אהדדי ובכליו שחורים ולבנים חייב אפילו במכחשי אלא ע"כ צריך לחלק כמו שאמרנו וה"ה לענין חששא דשמא במקים סייף נקב הוה:

גמ' וליחוש דילמא לאו אביו הוא עיין ברמב"ם פ"א הלכה ב מהלכות איסורי ביאה ובחידושי בכור שור קדושין דף פ ע"א:

שם ה"נ דלא אכיל בשרא עיין לקמן דף כח ע"א תוס' ד"ה אתא:

רַב מָרִי אָמַר אַתְיָא מִ'מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ' דְּאָמַר רַחֲמָנָא קָטְלֵיה וְלֵיחוּשּׁ דִּילְמָא לָאו אָבִיו הוּא? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן זִיל בָּתַר רוּבׇּא וְרֹב בְּעִלּוֹת אַחַר הַבַּעַל (שמות כא, טו). אמר לי הרב מהר"ר יהודא אשכנזי ז"ל תושב דמשק יע"א שהיה עובר אורח פה מח"ק בג'דאד יע"א זה שנים רבות שבאשכנז מקשים כאן קושיא אחת ומתרצים אותה על פי ארבע הקדמות ובשביל לחדד את התלמידים אין אומרים להם אלא רק הארבע הקדמות וצריך התלמיד לעיין לומר מעצמו התירוץ וירכיב אותו על הארבע הקדמות ההם ולא יחסר מהם כלום. וזו היא הקושיא על הכלל שכתב רבינו תם ז"ל דסבר מר דלא אזלינן בתר רובא אלא בענין שאם לא תלך אחר הרוב אז לא היה חייב מיתה כלל והשתא דאזלת בתר רובא תחייבהו מיתה אבל בענין שאם לא אזלת בתר הרוב חייב מיתה קלה ואי אזלת בתר הרוב יתחייב מיתה חמורה בכהאי גונא לא אזלינן בתר רובא לחייבו מיתה חמורה וכמו שכתבו התוספות בשמו בסוף ד"ה ליחוש עיין שם. והא איכא קושיא על כלל זה דהא הבא על אשת אביו דחייבתו התורה מיתה חמורה והיינו משום דאזלינן בתר רובא שזה אביו ואי לא אזלת בתר רובא ותאמר שאין זה אביו הוה מתחייב מיתה קלה בשביל אשת איש! והגם דיש לתרץ דקרא איירי בבא על אשת אביו גרושה מאביו דליכא איסור אשת איש מכל מקום בשביל החדוד עושין תירוץ לזו הקושיא שהוא מורכב על פי ארבע הקדמות אלו וזה תוארן. הַקְדָּמָה א ' דקיימא לן אין האשה מתעברת וחוזרת ומתעברת שאם באו עליה כמה בני אדם לא אמרינן שנתעברה מכולם אלא מאחד מהם דוקא. הַקְדָּמָה ב ' המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אלו קדושי טעות ואינה מקודשת. הַקְדָּמָה ג ' אם אחד נדר ושמע חבירו ואמר ואני חל הנדר גם על השני שאמר ואני. הַקְדָּמָה ד ' מפר לנדרי בתו ועוקר הנדר מעיקרו כאלו לא היה נדר כלל. ועל פי ארבע הקדמות אלו צריך לומר תירוץ מורכב בארבע הקדמות אלו כן אמר לי הרב מהר"ר יאודה אשכנזי ז"ל הנזכר ושלי"ת [ושבח לא־ל יתברך] כי אנכי הצעיר אמרתי לו התירוץ המורכב על פי הקדמות הנזכר לעיל והענין הוא כך: דאיירי כגון שיעקב הולידה לו לאה את ראובן ואת דינה תאומים ודינה זו נדרה נדרים ושמעה רחל ואמרה 'ואני' ואחר כך יעקב הפר לדינה בתו ועקר הנדר מעיקרו על פי סברה הנזכר לעיל ואחר כך קידש יעקב את רחל הנזכר על מנת שאין עליה נדרים ונשאה ואחר כך זה ראובן אחיה של דינה הנזכר בא על רחל אשת אביו. ולפי זה אתי שפיר התירוץ מוכרח לומר מי שהוליד את ראובן הוא הוליד את דינה יען כי הם נולדו תאומים ואין האשה מתעברת וחוזרת ומתעברת ומוכרח לומר שראובן ודינה הם מאדם אחד, ואי אזלת בתר רובא ותאמר שיעקב הוא אביו של ראובן מוכרח אתה לומר שהוא אביה של דינה גם כן כיון שאתה אומר שדינה היא בת יעקב מכח דאזלת בתר רובא אם כן קדושי רחל קדושין גמורים יען כי יעקב הפר לדינה בתו ועקר הנדר מעיקרו ונמצא דרחל שאמרה 'ואני' לא חל עליה נדר ולכן יעקב שקדשה על מנת שאין עליה נדרים הרי אלו קדושין גמורים דבאמת אין עליה נדרים דמה שאמרה 'ואני' הרי זה בטל כיון דיעקב עקר הנדר מן דינה בתו וכאלו לא היה וכיון דקדושי יעקב את רחל הוו קדושין גמורים נמצא ראובן אשר בא על רחל יתחייב מיתה חמורה משום אשת אביו. וכל זה הוא אי אזלינן בתר רובא לומר שדינה הוא בת יעקב וראובן הוא בן יעקב אבל אי לא אזלת בתר רובא ותאמר שזה ראובן אינו בן יעקב ודינה אינה בת יעקב נמצא הפרת יעקב לדינה אינה הפרה דלא אביה הוא ואם כן הנדרים חלו על רחל שאמרה 'ואני' ונמצא יעקב שקדש את רחל על מנת שאין עליה נדרים הרי הם בטלים ונשארה רחל פנויה וממילא שבא ראובן על רחל אינו מתחייב מיתה כלל כי בא על פנויה דאין זו אשת איש ואין זו אשת אביו ואין ראובן חייב מיתה אלא רק אי אזלת בתר רובא ועל כן צדק הכלל דסבר רבינו תם דאזלינן בתר רובא לחייבו מיתה חמורה משום אשת אביו מפני דאם לא אזלת בתר רובא לא היה מתחייב מיתה כלל. וכתבתי דבר זה פה כדי שיראו הרבנים ראשי ישיבות בכל אתר ואתר ויחרדו לחדד התלמידים באופנים הדומין לזה כי באמת דברים כאלה הם מחדדים השכל ועיקר לימוד הרב לתלמידים צריך להיות על דרך זה לחדד שכלו וכמו שאמרו בגמרא (חולין מג:) ורבה לחדודי אביי הוא בעי.