מסכת חולין דף ק״ג עמוד ב׳

מכללו אצל חיה:

חלקו מבחוץ לכזית אבר מן החי נחלק לשנים קודם שיתננו לתוך פיו ואכל זה לבדו ואח"כ חציו השני:

מהו מי מצטרפי לחיוביה ככל שאר איסורים דקיימא לן דמצטרפי שיעורייהו לחצאין בתוך כדי אכילת פרס כדאמרינן בפרק בתרא דיומא (דף פ:) או דילמא כיון דחידוש הוא דהא גידין ועצמות דעלמא לא מיחייב עלייהו והכא מיחייב ואימא אין לך בו אלא חדושו וכי אכיל ליה בבת אחת מיחייב דסתם אכילה בבת אחת משמע אבל לחצאין לא:

מבפנים לאחר שבא סמוך לבית בליעתו בלעו לחצאין:

אכילה במעיו כשהוא יורד לתוך מעיו צריך שיהא בו שיעור אכילה:

היכי משכחת לה דמיחייב בכזית הא אי אפשר ללעוס אכילה כולה יחד:

בגרומיתא זעירתא עצם קטן שעל כף הירך שיש בו משהו בשר וגיד ועצם משלימו לכזית ואין אדם לועסו אלא בולעו:

מחוסר קריבה שנתרחקו זה מזה מעט:

חלקו מבחוץ פירש בקונטרס כזית אבר מן החי חלקו לשנים קודם שיתננו לתוך פיו ואכל זה לבדו ואח"כ אכל חציו השני משמע דאם נתן שני החלקים בפיו ובלען בבת אחת חייב לכ"ע ואין נראה דאם כן מאי קשיא ליה לריש לקיש היכי משכחת לה דמיחייב וכי אינו יכול לבלוע כזית בבת אחת והא אמרינן בפרק בתרא דיומא (דף פ.) דבית הבליעה מחזיק כביצת תרנגולת דגדולה יותר מגרוגרת כדמוכח בפרק חלון (עירובין דף פ:) דאיכא כמה גרוגרות בסעודה של עירוב וגרוגרת גדולה יותר מכזית כדמוכח בפרק המצניע (שבת דף צא.) ואמרי' בפ' אמרו לו (כריתות דף יד.) דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים משמע דשני זיתים מחזיק ועוד דכי היכי דאע"פ שחלקו מבחוץ והניחם בבת אחת לתוך פיו מיחייב לר' יוחנן דאזיל בתר אכילת פיו לפי שנהנה גרונו כזית בבת אחת ה"נ אפילו בלען בזה אחר זה יתחייב לריש לקיש דאזיל בתר אכילת מעיו כיון שיש כזית בבת אחת במעיו קודם שיתעכל דאינו ממהר להתעכל כדמוכח בסמוך ונראה לפרש דחלקו מבחוץ פטור ואפילו אכלו בבת אחת דבעינן שיהא מחובר בפיו ויהיה עליו שם אבר משום דהכא חדוש הוא כדפירש בקונט' דבעלמא לא מיחייב אגידין ועצמות והכא מיחייב ואין לך בו אלא חידושו אבל חלקו בפנים חייב דדרך הוא שנחלק בפיו בשעת לעיסה וריש לקיש פטר ואפי' חלקו בפנים ולכך דוחק הש"ס אליביה היכי משכחת לה שיתחייב בדרך אכילה ומשני בגרומיתא זעירתא דאין אדם לועסו אלא בולעו ומיהו לרבי אלעזר ודאי חייב חלקו מבחוץ דאפילו אכל זה אחר זה מיחייב:

מתני' כל הבשר אסור לבשל בחלב תימה דלא תני בארץ ובחו"ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין כמו בהנך פירקין ובתוספתא תני להו ושמא מאי דשייר במתניתין פירש בברייתא ואשמעינן דחייל איסור בשר בחלב אאיסור מוקדשין ורשב"ם פי' דאיצטריך משום חו"ל דס"ד דאינו נוהג בח"ל משום דאיתקש לבכורים (שמות כג) בחד קרא ראשית בכורי אדמתך לא תבשל גדי בחלב אמו ולפירושו ניחא הא דאמר בפ' ראשית הגז (לקמן חולין דף קלו.) דארצך דבכורים אתא למעוטי חו"ל דאע"ג דהיא מצוה התלויה בארץ איצטריך משום דאיתקיש לבשר בחלב:

ואסור להעלות עם הגבינה על השלחן חוץ מבשר דגים וחגבים האי חוץ לא איצטריך דאפילו לבשל שרי אלא אגב רישא נקטיה:

מתני' כל הבשר אסור לבשל בחלב. לישנא דקרא נקט דכתיב (שמות כג, יט) לא תבשל גדי בחלב אמו, ואסור לבשל ואסור לאכול קאמר, והא דלא תנא הכא ונוהג בחולין ובמוקדשין כדתנן באידך פירקין (קל, א) ואף על גב דבשר בחלב נמי במוקדשים נוהג כדתניא בתוספתא בשר בחלב נוהג בארץ ובח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית בין של חולין בין של מוקדשין בין של חיה ועוף אסור לבשל בחלב, אלא דהכא לישנא קיטא נקט, וקתני כל הבשר, ובמשמע בין של חולין בין של מוקדשין, ובארץ ובח"ל לא אצטריך ליה דחובת הגוף היא ונוהגת בין בארץ בין בח"ל. והא דקתני ואסור להעלותו עם הגבינה על השולחן חוץ מבשר דגים וחגבים לא אצטריכא ליה כלל, דאפילו באכילה נמי שרו כדקתני רישא, אלא סירכיה נקטיה משום דתנא רישא חוץ מבשר דגים וחגבים וכדי נקטיה.

פרק כל הבשר מהדורא קמא מתני' כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים קשי' לרבנן ז"ל למה לא תני הכא ונוהג בחולין ובמוקדשין כמו דתני' גבי גיד הנשה וגבי אותו ואת בנו דהא ודאי בשר וחלב חובת הגוף הוא ונוהג בכל מקום ובכל זמן וה"ה דנוהג במוקדשים כדתני' בתוספת': בשר בחלב נוהג בארץ ובח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית ובין בחולין בין במוקדשין וי"ל דהא לא תני' הכא משום דלא תני תנא נוהג ואינו נוהג אלא בדבר שהוא ברור ומפרש אותו הדין היכי נוהג ובמה נוהג אבל הכא דינא גופ' איצטרך לאשמועינן דבשר בחלב בישולו בעלמא אסור אפי' אינו אוכל ממנו: דלא תימא דהא דכתיב לא תבשל היינו לבשל ולאכול קמ"ל דאפי' בישול בלחוד אסו' וחייב עליו להכי תני כל הבשר אסור וכייל ותני הכא כל הבשר בין חולין בין מוקדשין בין בארץ בין בח"ל ובתר הכי מפרש איסו' אכילה בלא בישול דקתני ואסור להעלותו על השולחן עם הגבינה דטעמא שמא יטעה ויבוא לאכלו כאחת והא דתני חוץ מבשר דגים וחגבים דמשמע דאינן מותרים אלא בבישול ה"ה דאפי' באכילה שרי עם החלב אלא איידי דאיירי באידך ואסו' להעלותו על השלחן תני בהני חוץ מבשר דגים וחגבים ובעי למימר חוץ מבשר דגים וחגבים שמותר להעלותן מפני שמותר לאכלן למימרא דלא מישתר' בהעלאה אלא מאי דשרי באכילה. דאפי' בשר עוף דשריות' דילי' מן התורה ואין איסורו אלא מד"ס אסור בהעלאה כדמפ' באינך מתני לב"ה ודלא כב"ש דס"ל דמותר בהעלאה.

כבר ביארנו בשאר איסורין שאין גידין ועצמות מצטרפים לאכילתם בכזית וכן ביארנו שאם אכל כזית מהם בשני פעמים כגון שחלקו לכזית זה קודם שיבלענו ואכל חצי זית זה ואחר כך אכל החצי האחר שמצטרפין בתוך שיעור אכילת פרס:

אבר מן החי כבר ביארנו שגידין ועצמות מצטרפין בו לכזית ונמצא חלוק בזו משאר איסורין ומ"מ בשניה אינו חלוק ואם חלקו מבחוץ קודם שיכניסנו לפה פטור אלא אם כן אכל ממנו כזית בשר הא גידין ועצמות אין מצטרפין אלא לאכלו ביחד הכניסו בפה כאחד וחלקו בפנים ובלעו לחצאין חייב אף בצירוף עצמות וגידין:

כל הדברים ששיעורן בכזית בין למלקות בין לכרת פירושו כזית בינוני ומה שנשאר בין השניים אינו מצטרף למה שבלע אבל מה שעל החנכיים והוא החיך והוא המקום שטועם מצטרף למה שבלע שאין החיוב אלא בהנאת הגרון מפני זה אמרו שאם אכל חצי והקיאו קודם שנתאכל וחזר ואכלו אע"פ שאין במעים אלא חצי זית הואיל ונהנה גרון בכזית חייב ואין צריך לומר באכל חצי זית והקיאו ואכל חצי זית אחר הואיל ובתוך שיעור הראוי לו היה:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

פרק שמיני בעזר הצור:

כל הבשר וכו' כונת הפרק לבאר ענין בשר בחלב כלו על השלמות אלא שיתגלגלו בתוכו ענינים אחרים על ידי גלגול מעניני מליחת בשר ונטילת ידים ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון בשר בחלב באיזה מין נוהג ר"ל באיזה בשר ובאיזה חלב ואיזה חלב אסור בזה מדברי תורה ואיזה מדברי סופרים השני בגדרים שאדם צריך לעשות בענין בשר בחלב דרך הרחקה שלא יבא לידי אכילה ויתגלגל בזה החלק דין נטילת ידים על ידי גלגול הנטילה שאדם צריך ליטול בין גבינה לבשר כמו שיתבאר השלישי בענין דין תערובת בשר בחלב והחתיכה הנאסרת משום בשר בחלב על איזה צד אוסרת חברותיה הרביעי בדין הכחל והכשר אכילתו החמישי בענין מליחת בשר זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת ענינים אחרים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שהקדמנו:

והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר שבשר דגים וחגבים אינו נקרא בשר לענין זה ולא לענין אחר והוא שאמר כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים ואסור להעלות עם הגבינה על השלחן חוץ מבשר דגים וחגבים הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים אמר הר"מ פי' כבר ביארנו במקומות מנדרים שהעקר שעליו סומכין בנדרים הלך אחר לשון בני אדם אבל בזמן שזכרו המשנה היו עושין שהנודר מהבשר אסור אפי' בבשר דגים ואין מותר לו זולתי בשר חגבים ומה שאמר גם כן מותר בבשר דגים על מנת שיהא ענין מורה על שהוא לא נשבע אלא על בשר בעלי ארבע רגלים וכבר נתבארו דוגמאות רבות בענין זה בשביעי מנדרים:

אמר המאירי כל הבשר אסור לבשל בחלב ואין צריך לומר לאכול אלא שתפשה בלשון בשול מצד לשון המקרא וכן שהאכילה יוצאה בקל וחומר מן הבשול חוץ מבשר דגים וחגבים כלומר כל הבשר אסור לבשל בחלב אם מן התורה אם מדברי סופרים שאם בשר בהמה אסור מן התורה ואם בשר עוף היא אינה אלא מדברי סופרים וכן בשר חיה ויש פוסקים בבשר חיה שאף היא אסורה מן התורה כמו שיתבאר אבל דגים וחגבים אין בשרם נאסר בחלב אף מדברי סופרים וכן כל הבשר אסור להעלות עם הגבנה על שלחן אחד ואפי' בשר עוף מגזרה שמא יאכלם כאחד או שמא יעלם כאחד בשלחן ואע"פ שהאכילה עצמה גזרה והויא לה גזרה לגזרה שהרי אף בשיעלם כאחד ויגעו זה בזה צונן בצונן הוא ואם יעלו באלפס רותח ר"ל שיערה ממקום בשולו לאלפס כלי שני הוא וכלי שני אינו מבשל מ"מ פרשוה בגמ' שמא יעלם באלפס ראשון רותח והוא כעין מרחשת שהוא דרך בשול ואף היא קרויה אלפס שאף הקערה קרויה כן לפעמים כמו שביארנו במסכת יום טוב בענין אלפסין עירניות וכלי ראשון מבשל והרי אף הבשול לבד אסרה תורה חוץ מבשר דגים וחגבים שהותר להעלות כאחד שהרי אף אכילתן כאחד הותרה ולא הוצרך להודיע בדגים וחגבים היתר העלאתן שהרי אף באכילה הותרו אלא שדרך המשך הדברים אמרה:

בפרש"י בד"ה הרי נהנה גרונו כו' והא דרב אסי פליגא כו' ואע"ג דזה אחר זה כו' עכ"ל אין זה מוכרח דאיכא למימר דרב אסי משמיה דר"י לא מיירי באבר מן החי אלא בשאר איסורין דלכ"ע חייב אף בזה אחר זה בכדי אכילת פרס וכן נראה דהא ר"א מסיק הכי הכא אליבא דר"י ולעיל בחלקו מבחוץ פליג ר"א אדרבי יוחנן דפוטר ודו"ק:

תוס' בד"ה כל הבשר כו' תימה דלא תני כו' ובתוספתא תניא כו' ואשמועינן דחייל כו' עכ"ל מדברי הר"ן נראה לפרש דבריהם בעיקר תמיהתם שכתבו דלא תני בא"י כו' ובתוספתא תני כו' שסמכו עצמם אסוף דבריהם שכתבו דאצטריכא ליה למתני משום דאשמועי' דחייל כו' והוא דחוק במשמעות דבריהם אלא דלמאי דמסיק לקמן בפרק שילוח הקן דבגיד הנשה תנא להו ולית בהו לצורך כלל ה"ל למתני כמו בהנך פרקין ומה שכתבו ואשמועינן דחייל כו' היינו לפי הסוגיא דפ' גיד הנשה דבעי בהו מיהת חד לצורך הא דתני ליה הכא בתוספתא ע"כ אית לן למימר דאשמועינן כו' ודו"ק:

בא"ד בחלב אמו ולפירושו ניחא הא כו' דארצך דבכורים כו' עכ"ל כצ"ל:

ד"ה חלקו מבחוץ וכו' משמע דאם נתן שני חלקים בפיו ובלעם בבת אחת חייב לכ"ע. ר"ל לר"י דתלי הכל בהנחת פיו כשהניחן לשני חלקים בפיו אע"פ שהיו מחולקין קודם שהניחן לתוך פיו חייב אע"פ שלא בלעם בבת אחת ולר"ל פטור כשלא בלעם בבת אחת אבל אם בלעם בבת אחת גם ר"ל מודה דחייב אע"ג שהיו מחולקין בפיו קודם שבלעם:

גמ' והקיאו וחזר ואכלו עי' יומא מא ע"א ובת"י שם ומנחות סט ע"א תד"ה דבלע ובר"ש פי"ז מ"ז דאהלות:

רש"י ד"ה מהו וכו' א"ד כיון דחדוש הוא וכו' ק"ל דא"כ נימא ג"כ למה דקיי"ל אין בגידי' בנ"ט ועץ בעלמא הוא והתורה אוסרתו דלא לחייב רק באוכל כזית בב"א ולא משתמיט זה בשום דוכת'. וצ"ע:

תד"ה חלקו מבחוץ וכו' ונראה לפרש וכו' ונ"ל לכאורה לדבריהם יהי' הדין בהאוכל ב' אברים שלימים ובכל א' חצי זית דמצטרף ללקות כיון דכל א' שם אבר עליו ובשניהם הוי כזית אמ"ה אמנם זה נסתר מדברי תוס' מעילה (דף ט"ז) ד"ה מיתיבי וכו'. וצ"ע לדינא: