בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת בכורות דף ח׳ עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בכורות דף ח׳ עמוד ב׳

    מסכת בכורות דף ח׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־539 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    מי כתיב מכל החיה ומכל הבהמה דנידרוש מכל החיה שנתקללה יותר מבהמה:

    [מכל הבהמה כתיב משמע מבהמה המקוללת יותר כך נתקלל ואין לך מקוללת בבהמה גסה יותר מחמור]:

    כך נתקלל הוא מבהמה אחד לשלש כגון בהמה דקה טהורה דעיבורה לה' חדשים ובג' זימני (תלתא) הוי ט"ו:

    אי בעית אימא מכל הבהמה דמשמע מכל הבהמה המקוללת יותר:

    ואיבעית אימא לשם קללה נאמר הלכך קללה חמורה שתוכל לדרוש מן הפסוק שדי עילויה. והכי נמי איכא לאקשויי ואימא כשם שנתקללה בהמה מחיה אחד לשנים ומאי ניהו חמור משועל כך נתקלל הוא מחמור אחד לשנים דהוו להו ב' שנים אלא איכא לתרוצי קללה שדי עילויה ועוד מכל הבהמה ומכל החיה כתיב דמשמע דמשום בהמה שיתירה קללתה על שום חיה ומצינו חמור מקולל מחתול אחד לשבע:

    לכמה מיעבר ומוליד כמה שוהה עיבורו במעיו:

    דבי אתונא מקום:

    והא משמשי שמושי ואי הוו מעברי לא הוו משמשי שדרך חיה ובהמה מאחר שנתעברה אינה מקבלת זכר:

    ועוד 48 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bekhorot 8b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    אחד לשלש ומאי נינהו עז מחתול הכא ניחא טפי למנקט עז מכלב למ"ד (כלאים פ"ח מ"ו) מין חיה לפי שהחשבון שלהן מכוון טפי אחד לשלש אלא ניחא ליה למיפרך ככולי עלמא:

    Tosafot on Bekhorot 8b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפירש"י בד"ה ואיבעית כו' בהמה מחיה אחד לשנים כו' עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה אחד לשלש כו' אחד לשלש אלא ניחא ליה כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 8b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    בן יהוידע

    אָזַל, אַשְׁכַּח דָּרְבְּנָאֵי מִגַּוָּאִי וְדָרְבְּנָאֵי מִבְּרָאִי פירוש היה לחצר שלהם בית שער זה לפנים מזה והיו יושבים שומרים בבית שער הפנימי להרוג את היוצא מבפנים בלא רשות והיו יושבים שומרים בבית שער החיצון להרוג את הנכנס מבחוץ בלא רשות והיו פורסים אפר על האסקופה החיצונה כדי שיהא בה סימן מדריסת רגל הן מן הנכנס הן מן היוצא ואלו היה להם חק זה רק ביום שיושבים בעליית הועד שלהם שלא יוכל ליכנס זר אצלם וגם לא יוכל אחד מהם לצאת חוץ וכל יום אחר שישבו בעליית הועד פורשים אפר חדש על האסקופה כדי שיהיה שיהיה בה סימן הנזכר וזו עליית הועד שלהם יוצאה על רשות הרבים ויש בה חלונות פתוחים לרשות הרבים אשר מהם נראית האסקופה שפרוש עליה האפר. מה עשה רבי יהושע? דרס בסנדלו על האפר שבאסקופה כאלו הוא נכנס וחזר והפך סנדלו ודרס בו על האפר כאלו הוא יצא ובעת שדרס לא ראוהו היושבים כי הדלת לא היה פתוח להדיה והיה חוצץ כנגד ראיית עיניהם ועשה כן והלך לו ועמד מרחוק ברשות הרבים לראות מה יעשו לאורבים, והנה אלו היושבים בעלייה שרואין כל שעה האסקופה ראו מן החלונות על האפר שבאסקופה סימן של יציאה וסימן של כניסה לכן ירדו והרגו את האורבים כולם היושבים בחיצון והיושבים בפנימי ובדעתם להביא אורבים אחרים במקומם ומה דביני וביני נשאר הפתח בלא שומרים ובא רבי יהושע בן חנניה ונכנס אין מונע.

    אָמַר לְהוּ חַכִּימַיָא דִּיהוּדָאֵי אֲנָא, וְאַתָּאִי לְמִיגְמַר חָכְמָה מִינַיְכוּ. הא דהגיד להם שהוא יהודי אמר כן בחכמה כי רצונו לומר להם שאם נצחם יאכלו עמו בספינה ואם לא היה מודיעם שהוא יהודי היו חוששין שמא כישוף עושה להם באכילה אך כיון שאמר לו שהוא יהודי האמינו כי ביהודים אינו מצוי כישוף, והגיד להם שהוא חכם של היהודים כדי שיכבדו אותו וישאלו ממנו תחלה דאז ידע ערכם ועניינם וגם הוא יעשה להם שאלות כפי ערכם, והשיבו לו מאחר שאתה זקן ואתה חכם היהודים הנה אצלכם הזקנים הם יותר משובחים על כן אנן ניבעי מינך מילתא.

    הַאי גַּבְרָא דְּאָזִיל בָּעִי אִיתְּתָא הנה בכל שאלות ותשובות אלו שהיו ביניהם מתחלה ועד סוף פרשתי בס"ד בהם בדרשותי ולא כתבתים פה כדי להקל בהוצאת הדפוס ואי"ה נדפיסם במקום אחר בעזה"י.

    אִית בֵּיה תְּלָת צִילְמִין חָד מָטִי יָדֶיהָ אֲרֵישָׁא וכו' נראה לי ואלו המראות שראו שם הם תולדות השטן שכך נדמה להם למראה עינים דוקא חד מנח ידיה ארישיה רמז לכוחו של שטן המקטרג על חסרון המחשבה שבראש וחד מטי ידיה אלביה רמז לכוחו של שטן המקטרג על חסרון הכונה שבלב ובתרא דכולהו מחוי בידיה לאחוריה רמז לכוחו של שטן המקטרג על קלקול המעשים שהולכים בהם לאחור ולא לפנים. אי נמי חד מנח ידיה ארישיה רמז לקטרוג של שטן שמקטרג על הגאוה שיתגאה במצות וחד אלביה רמז על קטרוג שמקטרג שעושים המצות בכונה זרה לשם פניה אחרת וחד לאחוריה רמז לקטרוג בעשיית המצות שהם מצוה הבאה בעבירה דמשתתף בה השטן הוא הקליפה שהיא באחורי הקדושה. ועוד נראה לי בס"ד אותם מים בלועים רמז ודוגמה למדור הקליפות שעליהם אמר דוד המלך ע"ה אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ (תהלים סט, טז) ונראה שם דמיון שלשה צלמים שהם כנגד נחש וס"מ ושטן וראה חד מטי ידיה ארישא זה נחש שכוחו באות נו"ן שבראש שמו ולעתיד ינטל ממנו כנודע וישאר חש כמו שאמרו המקובלים ז"ל וזה הטעם דנחש התחתון ארס שלו בראשו ועתה מנח ידיה רצונו לומר כוחו לרישיה הוא אות נו"ן הנזכר. וחד מטי ידיה אליביה זה כנגד סמאל דעתה הקדושה שבו היא באות א' שהוא באמצע שמו ולעתיד ינטל ממנו אות א' וישאר סמל שהם רע גמור ולא יתקיים הרע לבדו ויתבטל מאליו ולכן עליו רמוז בפרשת ואתחנן פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה (דברים ד, טז) ולכן מנשה שעשה הצלם בהיכל דוגמת ס"מ קראו הכתוב ביחזקאל סימן ח' בשם סמל דכתיב אֲשֶׁר שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה (יחזקאל ח, ג) וכן בדברי הימים ב' סימן ל"ג כתיב וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הַסֶּמֶל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית הָאֱלֹקִים (דברי הימים ב' לג, ז) ולכן זה הצלם היה מנח ידיה אלביה רמז לאות א' שעומד באמצע שמו כי עתה כוחו וחיותו ממנו ולעתיד יסתלק זה הכח ממנו. ובתרא דכלהו צלם השלישי מחוי בידיה לאחוריה זה כנגד השטן שכוחו באות נו"ן שהוא בסוף שמו ולעתיד ינטל ממנו וישאר בו ט"ש. גם עוד אמר 'מחוי בידי לאחוריה' לרמוז על מקום יניקת הסטרא אחרא שהיא מן האחור לכן מזון הקליפות צואה וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל על קליפת 'בית פעור' וכנזכר בספר עץ חיים.

    Ben Yehoyada on Bekhorot 8b · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בכורות, דף ח׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־539 מילים ב־21 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 21 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 116 מילים

      נפתחת ב״מִי כְּתִיב ״מִכׇּל הַחַיָּה וּמִכׇּל הַבְּהֵמָה״? ״מִכׇּל…״

    2. קטע 221 מילים

      נפתחת ב״וְאֵימָא: כְּשֵׁם שֶׁנִּתְקַלְּלָה בְּהֵמָה מֵחַיָּה אֶחָד לְשָׁלֹשׁ,…״

    3. קטע 313 מילים

      נפתחת ב״אִיבָּעֵית אֵימָא: ״מִכׇּל הַבְּהֵמָה״ כְּתִיב. אִי בָּעֵית…״

    4. קטע 434 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה:…״

    5. קטע 518 מילים

      נפתחת ב״וְהָא חַכִּימֵי אִינְהוּ? אֲנַן חֲכִימִינַן מִינַּיְיהוּ. אִי…״

    6. קטע 644 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ: עֲבֵיד לִי סְפִינְתָּא דְּאִית בַּהּ…״

    7. קטע 738 מילים

      נפתחת ב״לְסוֹף, אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא רֵישָׁא דְּחֵיוְתָא אֲמַרִי…״

    8. קטע 818 מילים

      נפתחת ב״אַשְׁכַּח דַּרְבְּנָאֵי מִגַּוַּאי וְדַרְבְּנָאֵי מִבָּרַאי, דְּאִי חָזוּ…״

    9. קטע 912 מילים

      נפתחת ב״אַפְכֵהּ לְסַנְדָּלֵיהּ — קָטְלִי לְהוּ לְגַוָּאֵי, אַפְכֵהּ…״

    10. קטע 1021 מילים

      נפתחת ב״אַשְׁכַּח יָנוֹקֵי מִלְּעֵיל, סָבֵי מִלְּתַחַת. אֲמַר: אִי…״

    11. קטע 1138 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר: שְׁלָמָא לְכוּ. אֲמַרוּ לֵיהּ: מַאי עֲבִידְתָּיךְ?…״

    12. קטע 1233 מילים

      נפתחת ב״אֲמַרוּ לֵיהּ: הַהוּא גַּבְרָא דְּאָזֵיל וּבָעֵי אִתְּתָא…״

    13. קטע 1327 מילים

      נפתחת ב״גַּבְרָא דְּאוֹזֵיף וְטָרֵיף, מַאי חֲזָא דַּהֲדַר אוֹזֵיף?…״

    14. קטע 1437 מילים

      נפתחת ב״אֲמַרוּ לֵיהּ: אֵימָא לַן מִילֵּי דִּבְדִיאִי! אֲמַר…״

    15. קטע 1517 מילים

      נפתחת ב״מִילְחָא כִּי סָרְיָא, בְּמַאי מָלְחִי לַהּ? אֲמַר…״

    16. קטע 1632 מילים

      נפתחת ב״בְּנִי לַן בֵּיתָא בַּאֲוִירָא דְּעָלְמָא! אָמַר שֵׁם,…״

    17. קטע 1724 מילים

      נפתחת ב״אִית לַן בֵּירָא בְּדַבְרָא, עַיְילֵאּ לְמָתָא! אֲמַר…״

    18. קטע 1814 מילים

      נפתחת ב״מְשָׁרָא דְּסַכִּינֵי בְּמַאי קָטְלִי? בְּקַרְנָא דַּחֲמָרָא. וּמִי…״

    19. קטע 1925 מילים

      נפתחת ב״אַיְיתוֹ לֵיהּ תְּרֵי בֵּיעֵי, אֲמַרוּ לֵיהּ: הֵי…״

    20. קטע 2034 מילים

      נפתחת ב״וַרְצוּצָא דְּמִית, מֵהֵיכָא נָפֵיק רוּחֵיהּ? מֵהֵיכָא דְּעָל…״

    21. קטע 2123 מילים

      נפתחת ב״אַיְתִינְהוּ כֹּל חַד וְחַד, כִּי חָזֵי שִׁיתִּין…״

    לשון המקור

    מִי כְּתִיב ״מִכׇּל הַחַיָּה וּמִכׇּל הַבְּהֵמָה״? ״מִכׇּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל הַחַיָּה״ כְּתִיב! אָרוּר הוּא מִבְּהֵמָה שֶׁנִּתְקַלְּלָה מֵחַיָּה.

    וְאֵימָא: כְּשֵׁם שֶׁנִּתְקַלְּלָה בְּהֵמָה מֵחַיָּה אֶחָד לְשָׁלֹשׁ, וּמַאי נִיהוּ? עֵז מֵחָתוּל, כָּךְ נִתְקַלֵּל הוּא מִבְּהֵמָה אֶחָד לְשָׁלֹשׁ, דְּהָוֵה לֵיהּ חֲמֵיסַר יַרְחֵי!

    אִיבָּעֵית אֵימָא: ״מִכׇּל הַבְּהֵמָה״ כְּתִיב. אִי בָּעֵית אֵימָא: קְלָלָה הוּא, קְלָלָה שְׁדִי עִילָּוֵיהּ.

    אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: נָחָשׁ לְכַמָּה מִיעַבַּר וּמוֹלֵיד? אֲמַר לֵיהּ: לְשַׁב שְׁנֵי. וְהָא סָבֵי דְּבֵי אַתּוּנָא אַרְבְּעִינְהוּ, וְאוֹלִיד לִתְלָת! הָנְהוּ מִיעַבְּרִי הֲווֹ מֵעִיקָּרָא אַרְבַּע. וְהָא קָמְשַׁמְּשִׁי שַׁמּוֹשֵׁי! אִינְהוּ נָמֵי מְשַׁמְּשִׁי כְּאָדָם.

    וְהָא חַכִּימֵי אִינְהוּ? אֲנַן חֲכִימִינַן מִינַּיְיהוּ. אִי חֲכִימַתְּ, זִיל זַכִּינְהוּ וְאַיְתִינְהוּ לִי! אֲמַר לֵיהּ: כַּמָּה הָווּ? שִׁיתִּין גַּבְרֵי.

    אֲמַר לֵיהּ: עֲבֵיד לִי סְפִינְתָּא דְּאִית בַּהּ שִׁיתִּין בָּתֵּי, וְכֹל בֵּיתָא אִית בַּהּ שִׁיתִּין בִּיסְתַּרְקֵי. עֲבַד לֵיהּ. כִּי מְטָא לְהָתָם לְבֵי טַבָּחָא, אַשְׁכְּחֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דְּקָא פָשֵׁיט חֵיוְתָא. אֲמַר לֵיהּ: רֵישָׁךְ לְזַבּוֹנֵי? אֲמַר לֵיהּ: אִין. אֲמַר לֵיהּ: בְּכַמָּה? אֲמַר לֵיהּ: בְּפַלְגָא דְּזוּזָא. יְהַב לֵיהּ.

    לְסוֹף, אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא רֵישָׁא דְּחֵיוְתָא אֲמַרִי לָךְ? אֲמַר לֵיהּ: אִי בָּעֵית דְּאֶשְׁבְּקָךְ סַגִּי אַחְוִי לִי פִּיתְחָא דְּבֵי אַתּוּנָא. אֲמַר לֵיהּ: מִסְתְּפֵינָא דְּכֹל דְּמַחְוֵי קָטְלִי לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: דְּרִי כְּרִיכָא דִּקְנֵיא, וְכִי מָטֵית לְהָתָם זִקְפֵהּ כְּמַאן דְּקָא מִתְּפַח.

    אַשְׁכַּח דַּרְבְּנָאֵי מִגַּוַּאי וְדַרְבְּנָאֵי מִבָּרַאי, דְּאִי חָזוּ כַּרְעָא דְּעָיְילָא — קָטְלִי לְהוּ לְבָרַאי, וּדְנָפְקָא — קָטְלִי לְהוּ לְגַוַּאי.

    אַפְכֵהּ לְסַנְדָּלֵיהּ — קָטְלִי לְהוּ לְגַוָּאֵי, אַפְכֵהּ לְסַנְדָּלֵיהּ — קָטְלִי לְהוּ לְכוּלְּהוּ.

    אַשְׁכַּח יָנוֹקֵי מִלְּעֵיל, סָבֵי מִלְּתַחַת. אֲמַר: אִי יָהֵיבְנָא שְׁלָמָא לְהָנֵי, קָטְלִי לִי הָנֵי, סָבְרִי: אֲנַן עֲדִיפִינַן, דַּאֲנַן קַשִּׁינַן טְפֵי וְאִינְהוּ דַּרְדַּקֵּי.

    אֲמַר: שְׁלָמָא לְכוּ. אֲמַרוּ לֵיהּ: מַאי עֲבִידְתָּיךְ? אֲמַר לְהוּ: אֲנָא חַכִּימָא דִיהוּדָאֵי אֲנָא, בָּעֵינָא לְמִיגְמַר חֻכְמְתָא מִינַּיְיכוּ. אִי הָכִי, נִיבְעֵי לָךְ! אֲמַר לְהוּ: לְחַיֵּי, אִי זָכֵיתוּ — כֹּל דְּבָעֵיתוּ עֲבִידוּ בִּי, וְאִי זָכֵינָא בְּכוּ — אִיכְלוּ גַּבַּאי בִּסְפִינְתָּא.

    אֲמַרוּ לֵיהּ: הַהוּא גַּבְרָא דְּאָזֵיל וּבָעֵי אִתְּתָא וְלָא יָהֲבוּ לֵיהּ, מַאי חֲזֵי לֵיהּ דְּאָזֵיל הֵיכָא דְּמִדְּלוּ מִינָּיהּ? שְׁקַל סִיכְּתָא, דָּצַהּ לְתַתַּאי — לָא עָאל, לְעִילַּאי — עָאל. אֲמַר: הַאי נָמֵי מִיתְרְמֵי בַּת מַזָּלֵיהּ.

    גַּבְרָא דְּאוֹזֵיף וְטָרֵיף, מַאי חֲזָא דַּהֲדַר אוֹזֵיף? אֲמַר לְהוּ: גַּבְרָא אֲזַל לְאַגְמָא, קְטַל קַמָּא טוּנָא וְלָא מָצֵי בֵּיהּ, קָטֵיל וּמַנַּח עִילָּוֵיהּ, עַד (דְּאִיתְרְמִי) [דְּמִיתְרְמֵי] אִינִישׁ מַדְלֵי לֵיהּ.

    אֲמַרוּ לֵיהּ: אֵימָא לַן מִילֵּי דִּבְדִיאִי! אֲמַר לְהוּ: הֲוָה הַהִוא כּוּדַנְיְתָא דִּילִידָא, וַהֲוָה תְּלֵי לֵיהּ פִּיתְקָא, וּכְתַב בֵּיהּ דְּמַסֵּיק בְּבֵי אַבָּא מְאָה אַלְפָּא זוּזֵי. אֲמַרוּ לֵיהּ: וְכוּדַנְיְתָא מִי יָלְדָה? אֲמַר לְהוּ: (הֵי נִיהוּ) [הָנֵי נִינְהוּ] מִילֵּי דִבְדִיאִי.

    מִילְחָא כִּי סָרְיָא, בְּמַאי מָלְחִי לַהּ? אֲמַר לְהוּ: בְּסִילְתָּא דְכוּדַנְיְתָא. וּמִי אִיכָּא סִילְתָּא לְכוּדַנְתָּא? וּמִילְחָא מִי סְרֵי?

    בְּנִי לַן בֵּיתָא בַּאֲוִירָא דְּעָלְמָא! אָמַר שֵׁם, תְּלָא בֵּין רְקִיעָא לְאַרְעָא. אֲמַר לְהוּ: אַסִּיקוּ לִי לִיבְנֵי וְטִינָא. מְצִיעֲתֵיהּ דְּעָלְמָא הֵיכָא? זַקְפַהּ לְאֶצְבַּעְתֵּיהּ, אֲמַר לְהוּ: הָכָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: וּמִי יֵימַר? אַיְיתוֹ אַשְׁלֵי וּמְשַׁחוּ.

    אִית לַן בֵּירָא בְּדַבְרָא, עַיְילֵאּ לְמָתָא! אֲמַר לְהוּ: אַפְשִׁילוּ לִי חַבְלֵי מִפָּארֵי וַאֲעַיְּילֵיהּ. אִית לַן רִיחְיָא דִּתְבִירָא, חַיְּיטַיהּ. אֲמַר: כְּרוּכוּ לִי מִינַּיהּ גַּרְדֵי וְאִיחַיְּיטַיהּ.

    מְשָׁרָא דְּסַכִּינֵי בְּמַאי קָטְלִי? בְּקַרְנָא דַּחֲמָרָא. וּמִי אִיכָּא קַרְנָא לַחֲמָרָא? וּמִי אִיכָּא מְשָׁרָא דְּסַכִּינֵי?

    אַיְיתוֹ לֵיהּ תְּרֵי בֵּיעֵי, אֲמַרוּ לֵיהּ: הֵי דְּזַגְתָּא אוּכַּמְתִּי וְהֵי דְּזַגְתָּא חִיוַּורְתִּי? אַיְיתִי לְהוּ אִיהוּ תְּרֵי גְּבִינֵי, אֲמַר לְהוּ: הֵי דְּעִיזָּא אוּכַּמְתִּי וְהֵי דְּעִיזָּא חִיוַּורְתִּי?

    וַרְצוּצָא דְּמִית, מֵהֵיכָא נָפֵיק רוּחֵיהּ? מֵהֵיכָא דְּעָל נְפַק. אַחְוִי לַן מָנָא דְּלָא שָׁוֵי חֲבִילֵיהּ! אַיְיתִי (כֹּל חַד וְחַד) בּוּדְיָא, פַּשְׁטֵיהּ. לָא הֲוָה עָיֵיל בְּתַרְעָא. אֲמַר לְהוּ: אַיְיתוֹ מָרֵי סִיתְרוּהּ. הַיְינוּ מָנָא דְּלָא שָׁוֵי חֲבִילֵיהּ.

    אַיְתִינְהוּ כֹּל חַד וְחַד, כִּי חָזֵי שִׁיתִּין בִּיסְתַּרְקֵי, אָמַר: כּוּלְּהוּ חַבְרַאי לְהָכָא אָתוּ. אֲמַר לֵיהּ לְסָפוֹנָא: שְׁרִי סְפִינְתָּךְ. בַּהֲדֵי דְּקָאָתוּ שְׁקַל עַפְרָא מֵעַפְרַיְיהוּ.