מסכת בכורות דף ח׳ עמוד ב׳

מי כתיב מכל החיה ומכל הבהמה דנידרוש מכל החיה שנתקללה יותר מבהמה:

[מכל הבהמה כתיב משמע מבהמה המקוללת יותר כך נתקלל ואין לך מקוללת בבהמה גסה יותר מחמור]:

כך נתקלל הוא מבהמה אחד לשלש כגון בהמה דקה טהורה דעיבורה לה' חדשים ובג' זימני (תלתא) הוי ט"ו:

אי בעית אימא מכל הבהמה דמשמע מכל הבהמה המקוללת יותר:

ואיבעית אימא לשם קללה נאמר הלכך קללה חמורה שתוכל לדרוש מן הפסוק שדי עילויה. והכי נמי איכא לאקשויי ואימא כשם שנתקללה בהמה מחיה אחד לשנים ומאי ניהו חמור משועל כך נתקלל הוא מחמור אחד לשנים דהוו להו ב' שנים אלא איכא לתרוצי קללה שדי עילויה ועוד מכל הבהמה ומכל החיה כתיב דמשמע דמשום בהמה שיתירה קללתה על שום חיה ומצינו חמור מקולל מחתול אחד לשבע:

לכמה מיעבר ומוליד כמה שוהה עיבורו במעיו:

דבי אתונא מקום:

והא משמשי שמושי ואי הוו מעברי לא הוו משמשי שדרך חיה ובהמה מאחר שנתעברה אינה מקבלת זכר:

אחד לשלש ומאי נינהו עז מחתול הכא ניחא טפי למנקט עז מכלב למ"ד (כלאים פ"ח מ"ו) מין חיה לפי שהחשבון שלהן מכוון טפי אחד לשלש אלא ניחא ליה למיפרך ככולי עלמא:

בפירש"י בד"ה ואיבעית כו' בהמה מחיה אחד לשנים כו' עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה אחד לשלש כו' אחד לשלש אלא ניחא ליה כו' עכ"ל כצ"ל:

אָזַל, אַשְׁכַּח דָּרְבְּנָאֵי מִגַּוָּאִי וְדָרְבְּנָאֵי מִבְּרָאִי פירוש היה לחצר שלהם בית שער זה לפנים מזה והיו יושבים שומרים בבית שער הפנימי להרוג את היוצא מבפנים בלא רשות והיו יושבים שומרים בבית שער החיצון להרוג את הנכנס מבחוץ בלא רשות והיו פורסים אפר על האסקופה החיצונה כדי שיהא בה סימן מדריסת רגל הן מן הנכנס הן מן היוצא ואלו היה להם חק זה רק ביום שיושבים בעליית הועד שלהם שלא יוכל ליכנס זר אצלם וגם לא יוכל אחד מהם לצאת חוץ וכל יום אחר שישבו בעליית הועד פורשים אפר חדש על האסקופה כדי שיהיה שיהיה בה סימן הנזכר וזו עליית הועד שלהם יוצאה על רשות הרבים ויש בה חלונות פתוחים לרשות הרבים אשר מהם נראית האסקופה שפרוש עליה האפר. מה עשה רבי יהושע? דרס בסנדלו על האפר שבאסקופה כאלו הוא נכנס וחזר והפך סנדלו ודרס בו על האפר כאלו הוא יצא ובעת שדרס לא ראוהו היושבים כי הדלת לא היה פתוח להדיה והיה חוצץ כנגד ראיית עיניהם ועשה כן והלך לו ועמד מרחוק ברשות הרבים לראות מה יעשו לאורבים, והנה אלו היושבים בעלייה שרואין כל שעה האסקופה ראו מן החלונות על האפר שבאסקופה סימן של יציאה וסימן של כניסה לכן ירדו והרגו את האורבים כולם היושבים בחיצון והיושבים בפנימי ובדעתם להביא אורבים אחרים במקומם ומה דביני וביני נשאר הפתח בלא שומרים ובא רבי יהושע בן חנניה ונכנס אין מונע.

אָמַר לְהוּ חַכִּימַיָא דִּיהוּדָאֵי אֲנָא, וְאַתָּאִי לְמִיגְמַר חָכְמָה מִינַיְכוּ. הא דהגיד להם שהוא יהודי אמר כן בחכמה כי רצונו לומר להם שאם נצחם יאכלו עמו בספינה ואם לא היה מודיעם שהוא יהודי היו חוששין שמא כישוף עושה להם באכילה אך כיון שאמר לו שהוא יהודי האמינו כי ביהודים אינו מצוי כישוף, והגיד להם שהוא חכם של היהודים כדי שיכבדו אותו וישאלו ממנו תחלה דאז ידע ערכם ועניינם וגם הוא יעשה להם שאלות כפי ערכם, והשיבו לו מאחר שאתה זקן ואתה חכם היהודים הנה אצלכם הזקנים הם יותר משובחים על כן אנן ניבעי מינך מילתא.

הַאי גַּבְרָא דְּאָזִיל בָּעִי אִיתְּתָא הנה בכל שאלות ותשובות אלו שהיו ביניהם מתחלה ועד סוף פרשתי בס"ד בהם בדרשותי ולא כתבתים פה כדי להקל בהוצאת הדפוס ואי"ה נדפיסם במקום אחר בעזה"י.

אִית בֵּיה תְּלָת צִילְמִין חָד מָטִי יָדֶיהָ אֲרֵישָׁא וכו' נראה לי ואלו המראות שראו שם הם תולדות השטן שכך נדמה להם למראה עינים דוקא חד מנח ידיה ארישיה רמז לכוחו של שטן המקטרג על חסרון המחשבה שבראש וחד מטי ידיה אלביה רמז לכוחו של שטן המקטרג על חסרון הכונה שבלב ובתרא דכולהו מחוי בידיה לאחוריה רמז לכוחו של שטן המקטרג על קלקול המעשים שהולכים בהם לאחור ולא לפנים. אי נמי חד מנח ידיה ארישיה רמז לקטרוג של שטן שמקטרג על הגאוה שיתגאה במצות וחד אלביה רמז על קטרוג שמקטרג שעושים המצות בכונה זרה לשם פניה אחרת וחד לאחוריה רמז לקטרוג בעשיית המצות שהם מצוה הבאה בעבירה דמשתתף בה השטן הוא הקליפה שהיא באחורי הקדושה. ועוד נראה לי בס"ד אותם מים בלועים רמז ודוגמה למדור הקליפות שעליהם אמר דוד המלך ע"ה אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ (תהלים סט, טז) ונראה שם דמיון שלשה צלמים שהם כנגד נחש וס"מ ושטן וראה חד מטי ידיה ארישא זה נחש שכוחו באות נו"ן שבראש שמו ולעתיד ינטל ממנו כנודע וישאר חש כמו שאמרו המקובלים ז"ל וזה הטעם דנחש התחתון ארס שלו בראשו ועתה מנח ידיה רצונו לומר כוחו לרישיה הוא אות נו"ן הנזכר. וחד מטי ידיה אליביה זה כנגד סמאל דעתה הקדושה שבו היא באות א' שהוא באמצע שמו ולעתיד ינטל ממנו אות א' וישאר סמל שהם רע גמור ולא יתקיים הרע לבדו ויתבטל מאליו ולכן עליו רמוז בפרשת ואתחנן פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה (דברים ד, טז) ולכן מנשה שעשה הצלם בהיכל דוגמת ס"מ קראו הכתוב ביחזקאל סימן ח' בשם סמל דכתיב אֲשֶׁר שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה (יחזקאל ח, ג) וכן בדברי הימים ב' סימן ל"ג כתיב וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הַסֶּמֶל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית הָאֱלֹקִים (דברי הימים ב' לג, ז) ולכן זה הצלם היה מנח ידיה אלביה רמז לאות א' שעומד באמצע שמו כי עתה כוחו וחיותו ממנו ולעתיד יסתלק זה הכח ממנו. ובתרא דכלהו צלם השלישי מחוי בידיה לאחוריה זה כנגד השטן שכוחו באות נו"ן שהוא בסוף שמו ולעתיד ינטל ממנו וישאר בו ט"ש. גם עוד אמר 'מחוי בידי לאחוריה' לרמוז על מקום יניקת הסטרא אחרא שהיא מן האחור לכן מזון הקליפות צואה וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל על קליפת 'בית פעור' וכנזכר בספר עץ חיים.