דף ביאור
מסכת בכורות דף נ״ג עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת בכורות דף נ״ג עמוד ב׳
מסכת בכורות דף נ״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־411 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
ומשני אפשר בתקנתא אחריתי כדרב יהודה והא עדיפא מהך כדאמרן בפירקא קמא (לעיל בכורות דף ג:) דמש"ה כלאי חיותיה דרב מרי דהוה מקני לאודנייהו לעובד כוכבים משום דמפקע להו אפי' מקדושת כהן:
ה"נ גבי מעשר אפשר בתקנתא דלא צריך לשהויי דלישדי ביה מומא מעיקרא:
ומשני מי ידע הי נפיק:
בריש עשרה בעשירי:
לא יבקר משמע שהוא לא יוציאנו אלא הוא יוצא מעצמו:
וכי תימא אפשר דשדי ביה מומא בכוליה עדריה קודם שיעשר דעדיין הן חולין ומותר להטיל מום ואח"כ יעשר דמעשר חל על בעל מום כדכתיב (ויקרא כ״ז:ל״ג) לא יבקר בין טוב לרע:
וקפריך ה"נ לגבי בכור דקאמרת יטיל בהן מום איכא למיפרך מהרה יבנה בית המקדש כו':
ה"נ אפשר בלקוחין שהלקוחין א"צ להטיל בהם מום שהרי פטורין מן המעשר דקתני במתני' הלקוח והניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה:
ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Bekhorot 53b · Sefaria
תוספות
אפשר כדרב יהודה לעיל בפ"ק (בכורות דף ג: ד"ה דקא) פירשתי דלדידן שרי לאקנויי לעובד כוכבים כיון דלא ס"ל כרב יהודה:
הקדש עלוי פי' בקונטרס טובת הנאה שיש לו מקדושת מזבח יכול ליתן לבדק הבית וזו טובת הנאה דיכול ליטול סלע מישראל אחר על מנת שיתננה לבן בתו כהן להקריבה כדאמר בפ' עד כמה (לעיל בכורות דף כז.) עד כאן לשון הקונטרס ובמס' ערכין (דף כח.) מפרש בענין אחר דתנן בהמקדיש שדהו מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אם נדר נותן דמים פירוש שכל דמיו שוין לו דחייב באחריותו ואם נדבה נותן טובתה שור זה עולה אומדים כמה אדם רוצה בשור זה להעלותו עולה שאינו חייב וטובת הנאה דפ' עד כמה (לעיל בכורות דף כז.) לא שייכא אלא בדבר הנאכל כו' דגבי הני קאמר לה התם וכי האי גוונא קתני בערכין (דף כח:) גבי בכור דתנן הבכור בין תם בין בעל מום מחרימין אותו ובאיזה צד פודין אותו אומדים כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה ליתנו לבן בתו או לבן אחותו אי נמי גבי דבר שאין נידב ונידר שייכא טובת הנאה זו אבל בדבר הנידר ונידב שייכא אידך טובת הנאה:
תלמוד לומר עשר תעשר הכא אתיא היקישא ומפקא מק"ו ולעיל (גבי) כל פסולי המוקדשין (דף לג.) אתי ק"ו ומפיק מהיקישא גבי פלוגתא דבית שמאי ובית הלל דשרו בית הלל אפי' לזרים ושם (ד"ה וב"ה) פירשתי:
Tosafot on Bekhorot 53b · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
בפרש"י בד"ה ומשני כו' נפיק הס"ד ואח"כ מ"ה בריש עשרה בעשירי הס"ד ובד"ה ומשני כיון כו' דבר מועט הס"ד ואח"כ מ"ה ושכיחי כו' בקדשים ואפי' כו' ובד"ה ואליבא דר"י כו' ובעמיתו דכתיב ומעלה כו' לה' ובעמיתו הס"ד ואח"כ מ"ה ה"נ דליעשרו הס"ד ואח"כ מ"ה יהיה קדוש עשירי כו' ולא יגאל הס"ד ובד"ה ולמנ"מ כו' למיקם עלה בלא ימכר כו' הד"א ובד"ה מה מעשר היוצא שנה אתה מעשר וכו' ובד"ה הכתיב עשר כו' דגן הס"ד ובד"ה אין תורמין כו' קמיירי הס"ד כצ"ל:
תוס' בד"ה אפשר כו' דלא ס"ל כרב יהודה עכ"ל ובד"ה הקדש עילוי כו' ואס נדבה נותן טובתה שור זה כו' אומדים כמה כו' וטובת הנאה דפרק עד כמה כו' ובאיזה צד פודין אותו אומדין כמה כו' כצ"ל:
Chidushei Halachot on Bekhorot 53b · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת בכורות, דף נ״ג, עמוד ב׳, בהיקף של כ־411 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 123 מילים
נפתחת ב״אֶפְשָׁר כִּדְרַב יְהוּדָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: מוּתָּר…״
- קטע 218 מילים
נפתחת ב״מִי יָדַע הֵי נָפֵיק? וְכִי תֵּימָא דְּמַפֵּיק…״
- קטע 317 מילים
נפתחת ב״וְכִי תֵּימָא: אֶפְשָׁר דְּשָׁדֵי בֵּיהּ מוּמָא בְּכוּלֵּיהּ…״
- קטע 414 מילים
נפתחת ב״הָכִי נָמֵי בִּבְכוֹר בְּהֵמָה, מְהֵרָה יִבָּנֶה בֵּית…״
- קטע 523 מילים
נפתחת ב״הָכָא נָמֵי, אֶפְשָׁר בִּלְקוּחִין! כֵּיוָן דְּאִיהוּ שָׁדֵי…״
- קטע 610 מילים
נפתחת ב״בַּחוּלִּין אֲבָל לֹא בַּמּוּקְדָּשִׁין. מוּקְדָּשִׁין — פְּשִׁיטָא,…״
- קטע 734 מילים
נפתחת ב״בְּקָדָשִׁים קַלִּים, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, דְּאָמַר:…״
- קטע 810 מילים
נפתחת ב״וְאֵימָא הָכִי נָמֵי! ״יִהְיֶה קֹּדֶשׁ״ אָמַר רַחֲמָנָא,…״
- קטע 926 מילים
נפתחת ב״טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״יִהְיֶה קֹּדֶשׁ״, הָא לָאו…״
- קטע 1022 מילים
נפתחת ב״מַאי הִיא? דִּתְנַן: אֶחָד קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְאֶחָד…״
- קטע 1124 מילים
נפתחת ב״מַהוּ דְּתֵימָא: הָתָם, דְּכׇל בְּהֵמָה לָאו לְעוֹלָה…״
- קטע 1210 מילים
נפתחת ב״לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? בְּ״לֹא יִגָּאֵל״ וּבְ״לֹא יִמָּכֵר״…״
- קטע 1345 מילים
נפתחת ב״וְנוֹהֵג בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, וְאֵין מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל…״
- קטע 1433 מילים
נפתחת ב״תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר״ בִּשְׁתֵּי מַעַשְׂרוֹת הַכָּתוּב…״
- קטע 1531 מילים
נפתחת ב״אִי הָכִי, כְּבָשִׂים וְעִזִּים נָמֵי לֵימָא: מַקִּישׁ…״
- קטע 1623 מילים
נפתחת ב״אִי הָכִי, חָדָשׁ וְיָשָׁן נָמֵי! הָא כְּתִיב…״
- קטע 1748 מילים
נפתחת ב״תְּנַן הָתָם: אֵין תּוֹרְמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי ינאי [רבה] · דור רביעי לתנאים
רבי ורבי חייא הגדול היו רבותיו.
מקור: מסכת בכורות דף נ״ג עמוד ב׳ · קטע 17 — “…רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַבִּי יַנַּאי, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי…”
לשון המקור
אֶפְשָׁר כִּדְרַב יְהוּדָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: מוּתָּר לוֹ לָאָדָם לְהַטִּיל מוּם בִּבְכוֹר קוֹדֶם שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם. הָכָא נָמֵי, אֶפְשָׁר דְּשָׁדֵי בֵּיהּ מוּמָא מֵעִיקָּרָא!
מִי יָדַע הֵי נָפֵיק? וְכִי תֵּימָא דְּמַפֵּיק לֵיהּ בְּרֵישׁ עַשְׂרָה — ״לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע״ אָמַר רַחֲמָנָא.
וְכִי תֵּימָא: אֶפְשָׁר דְּשָׁדֵי בֵּיהּ מוּמָא בְּכוּלֵּיהּ עֶדְרֵיהּ — מְהֵרָה יִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּבָעֵינַן בְּהֵמָה לְהַקְרָבָה וְלֵיכָּא.
הָכִי נָמֵי בִּבְכוֹר בְּהֵמָה, מְהֵרָה יִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּבָעֵינַן בְּהֵמָה לְהַקְרָבָה וְלֵיכָּא! אֶפְשָׁר בִּפְשׁוּטִין.
הָכָא נָמֵי, אֶפְשָׁר בִּלְקוּחִין! כֵּיוָן דְּאִיהוּ שָׁדֵי בֵּיהּ מוּמָא בְּכוּלֵּיהּ עֶדְרֵיהּ, וּשְׁכִיחִי מוּמֵי דְּפָסְילִי בְּקָדָשִׁים, דַּאֲפִילּוּ דּוּקִּין שֶׁבָּעַיִן נָמֵי פָּסְלִי — לָא שְׁכִיחִי.
בַּחוּלִּין אֲבָל לֹא בַּמּוּקְדָּשִׁין. מוּקְדָּשִׁין — פְּשִׁיטָא, לָאו דִּידֵיהּ נִינְהוּ!
בְּקָדָשִׁים קַלִּים, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, דְּאָמַר: קָדָשִׁים קַלִּים מָמוֹן בְּעָלִים הֵם. דְּתַנְיָא: ״וּמָעֲלָה מַעַל בַּה׳״ — לְרַבּוֹת קֳדָשִׁים קַלִּים שֶׁהֵן מָמוֹן בְּעָלִים, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא לִיעַשְּׂרוּ, קָא מַשְׁמַע לַן.
וְאֵימָא הָכִי נָמֵי! ״יִהְיֶה קֹּדֶשׁ״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא שֶׁכְּבָר קָדוֹשׁ.
טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״יִהְיֶה קֹּדֶשׁ״, הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא חָיְילָא קְדוּשַּׁת מַעֲשֵׂר עִילָּוַיְהוּ? הַשְׁתָּא קְדוּשָּׁה חֲמוּרָה אַקְּדוּשָּׁה קַלָּה לָא חָיְילָא, קְדוּשָּׁה קַלָּה אַקְּדוּשָּׁה קַלָּה מִיבַּעְיָא?!
מַאי הִיא? דִּתְנַן: אֶחָד קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְאֶחָד קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, אֵין מְשַׁנִּין אוֹתָם מִקְּדוּשָּׁה לִקְדוּשָּׁה, אֲבָל מַקְדִּישִׁין אוֹתָן הֶקְדֵּשׁ עִילּוּי, וּמַחְרִימִין אוֹתָן.
מַהוּ דְּתֵימָא: הָתָם, דְּכׇל בְּהֵמָה לָאו לְעוֹלָה קָיְימָא, אֲבָל הָכָא, דְּכׇל בְּהֵמָה לְמַעֲשֵׂר קָיְימָא, אַף עַל גַּב דְּאַקְדְּשַׁהּ — לָא פָּקַע אִיסּוּרָא דְּמַעֲשֵׂר מִינַּהּ.
לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? בְּ״לֹא יִגָּאֵל״ וּבְ״לֹא יִמָּכֵר״ קָא מַשְׁמַע לַן.
וְנוֹהֵג בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, וְאֵין מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה, בַּכְּבָשִׂים וּבָעִזִּים וְכוּ׳. וְיִהְיוּ חָדָשׁ וְיָשָׁן מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה מִקַּל וְחוֹמֶר: וּמָה כְּבָשִׂים וְעִזִּים שֶׁהֵם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה — מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה, חָדָשׁ וְיָשָׁן שֶׁאֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה — אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּתְעַשְּׂרוּ מִזֶּה עַל זֶה?
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר״ בִּשְׁתֵּי מַעַשְׂרוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֶחָד מַעְשַׂר בְּהֵמָה וְאֶחָד מַעְשַׂר דָּגָן, וּמַקִּישׁ מַעְשַׂר בְּהֵמָה לְמַעֲשֵׂר דָּגָן: מָה מַעְשַׂר דָּגָן מֵחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן לֹא, אַף מַעְשַׂר בְּהֵמָה מֵחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן לֹא.
אִי הָכִי, כְּבָשִׂים וְעִזִּים נָמֵי לֵימָא: מַקִּישׁ מַעְשַׂר בְּהֵמָה לְמַעֲשֵׂר דָּגָן — מָה מַעְשַׂר דָּגָן מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ לֹא, אַף מַעְשַׂר בְּהֵמָה מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ לֹא? רַבִּי רַחֲמָנָא ״צֹאן״.
אִי הָכִי, חָדָשׁ וְיָשָׁן נָמֵי! הָא כְּתִיב ״עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר״. וּמָה רָאִיתָ? אָמַר רָבָא: אָמַר קְרָא ״שָׁנָה שָׁנָה״ — לְשָׁנָה הִקַּשְׁתִּיו, וְלֹא לְדָבָר אַחֵר.
תְּנַן הָתָם: אֵין תּוֹרְמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, וְאִם תָּרַם — אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַבִּי יַנַּאי, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: ״כׇּל חֵלֶב יִצְהָר וְכׇל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן״ — אָמְרָה תּוֹרָה: תֵּן חֵלֶב לָזֶה וְחֵלֶב לָזֶה.