Talmud Builders
    Login
    Hebrew Bible

    Jeremiah Chapter 23

    Use Tab and Enter to move between links. Arrow keys move inside the chapter and verse lists. Alt plus arrow keys jump to the previous or next chapter.

    Jeremiah Chapter 23Verse 1 / 400%
    Compare witnesses — word by word

    החיפוש מתעלם מניקוד, טעמים וסימני פיסוק — אפשר להקליד גם ללא ניקוד.

    Text size
    100%
    Original size

    Jeremiah 23 — English translation

    Translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition. Verse numbers match the Hebrew text below.

    1. 1Ah, shepherds who let the flock of My pasture stray and scatter!—declares G OD .
    2. 2Assuredly, thus said the E TERNAL , the God of Israel, concerning the shepherds who should tend My people: It is you who let My flock scatter and go astray. You gave no thought to them, but I am going to give thought to you, for your wicked acts—declares G OD .
    3. 3And I Myself will gather the remnant of My flock from all the lands to which I have banished them, and I will bring them back to their pasture, where they shall be fertile and increase.
    4. 4And I will appoint over them shepherds who will tend them; they shall no longer fear or be dismayed, and none of them shall be missing—declares G OD .
    5. 5See, a time is coming—declares G OD —when I will raise up a true branch of David’s line. He shall reign as king and shall prosper, and he shall do what is just and right in the land.
    6. 6In his days Judah shall be delivered and Israel shall dwell secure. And this is the name by which he shall be called: “G OD is our Vindicator.”. Presumably a play on the name of King Zedekiah.
    7. 7Assuredly, a time is coming—declares G OD —when it shall no more be said, “As G OD lives, who brought the Israelites out of the land of Egypt,”
    8. 8but rather, “As G OD lives, who brought out and led the offspring of the House of Israel from the northland and from all the lands to which I have banished them.” And they shall dwell upon their own soil.
    9. 9Concerning the prophets. My heart is crushed within me, All my bones are trembling; I have become like someone drunk, Like one overcome by wine— Because of G OD and because of God’s holy word.
    10. 10For the land is full of adulterers, The land mourns because of a curse; The pastures of the wilderness are dried up. For they run to do evil, They strain to do wrong.
    11. 11For both prophet and priest are godless; Even in My House I find their wickedness —declares G OD .
    12. 12Assuredly, Their path shall become Like slippery ground; They shall be thrust into darkness And there they shall fall; For I will bring disaster upon them, The year of their doom —declares G OD .
    13. 13In the prophets of Samaria I saw a repulsive thing: They prophesied by Baal And led My people Israel astray.
    14. 14But what I see in the prophets of Jerusalem Is something horrifying: Adultery and false dealing. They encourage evildoers, So that no one turns back from their own wickedness. To Me they are all like Sodom, And [all] its inhabitants like Gomorrah.
    15. 15Assuredly, thus said G OD of Hosts concerning the prophets: I am going to make them eat wormwood And drink a bitter draft; For from the prophets of Jerusalem Godlessness has gone forth to the whole land.
    16. 16Thus said G OD of Hosts: Do not listen to the words of the prophets Who prophesy to you. They are deluding you, The prophecies they speak are from their own minds, Not from the mouth of G OD .
    17. 17They declare to those who despise Me: G OD has said: “All shall be well with you”; And to all who follow their willful hearts they say: “No evil shall befall you.”
    18. 18But he who has stood in G OD ’s council, And seen, and heard God’s word— He who has listened to that word must obey.
    19. 19Lo, G OD ’s storm goes forth in fury, A whirling storm, It shall whirl down upon the heads of the wicked.
    20. 20The anger of G OD shall not turn back Till it has fulfilled and completed God’s purposes. In the days to come You shall clearly perceive it.
    21. 21I did not send those prophets, But they rushed in; I did not speak to them, Yet they prophesied.
    22. 22If they have stood in My council, Let them announce My words to My people And make them turn back From their evil ways and wicked acts.
    23. 23Am I only a God near at hand —says G OD — And not a God far away?
    24. 24If somebody enters a hiding place, Do I not see them? —says G OD . For I fill both heaven and earth —declares G OD .
    25. 25I have heard what the prophets say, who prophesy falsely in My name: “I had a dream, I had a dream.”
    26. 26How long will there be in the minds of the prophets who prophesy falsehood—the prophets of their own deceitful minds—
    27. 27the plan to make My people forget My name, by means of the dreams that they tell each other, just as their ancestors forgot My name because of Baal?
    28. 28Let the prophet who has a dream tell the dream; and let the one who has received My word report My word faithfully! How can straw be compared to grain?—says G OD .
    29. 29Behold, My word is like fire—declares G OD —and like a hammer that shatters rock!
    30. 30Assuredly, I am going to deal with the prophets—declares G OD —who steal My words from one another.
    31. 31I am going to deal with the prophets—declares G OD —who wag their tongues and make oracular utterances.
    32. 32I am going to deal with those who prophesy lying dreams—declares G OD —who relate them to lead My people astray with their reckless lies, when I did not send them or command them. They do this people no good—declares G OD .
    33. 33And when this people—or a prophet or a priest—asks you, “What is the burden of G OD ?” you shall answer them, “What is the burden? I will cast you off”—declares G OD .
    34. 34As for the prophet or priest or layperson who shall say “the burden of G OD ,” I will punish them and their household.
    35. 35Thus you shall all speak to your neighbors and to your kin, “What has G OD answered?” or “What has G OD spoken?”
    36. 36But do not mention “the burden of G OD ” anymore. Does anyone regard their own word as a “burden,” that you pervert the words of the living God, G OD of Hosts, our God?
    37. 37Thus you shall speak to the prophet: “What did G OD answer you?” or “What did G OD speak?”
    38. 38But if you say “the burden of G OD ”—assuredly, thus said G OD : Because you said this thing, “the burden of G OD ,” whereas I sent word to you not to say “the burden of G OD ,”
    39. 39I will utterly forget you and I will cast you away from My presence, together with the city that I gave to you and your ancestors.
    40. 40And I will lay upon you a disgrace for all time, shame for all time, which shall never be forgotten.

    License: CC-BY-NC

    1. א׳ה֣וֹי רֹעִ֗ים מְאַבְּדִ֧ים וּמְפִצִ֛ים אֶת־צֹ֥אן מַרְעִיתִ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {ס}
    2. ב׳לָ֠כֵ֠ן כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל עַֽל־הָרֹעִים֮ הָרֹעִ֣ים אֶת־עַמִּי֒ אַתֶּ֞ם הֲפִצֹתֶ֤ם אֶת־צֹאנִי֙ וַתַּדִּח֔וּם וְלֹ֥א פְקַדְתֶּ֖ם אֹתָ֑ם הִנְנִ֨י פֹקֵ֧ד עֲלֵיכֶ֛ם אֶת־רֹ֥עַ מַעַלְלֵיכֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃
    3. ג׳וַאֲנִ֗י אֲקַבֵּץ֙ אֶת־שְׁאֵרִ֣ית צֹאנִ֔י מִכֹּל֙ הָאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁר־הִדַּ֥חְתִּי אֹתָ֖ם שָׁ֑ם וַהֲשִׁבֹתִ֥י אֶתְהֶ֛ן עַל־נְוֵהֶ֖ן וּפָר֥וּ וְרָבֽוּ׃
    4. ד׳וַהֲקִמֹתִ֧י עֲלֵיהֶ֛ם רֹעִ֖ים וְרָע֑וּם וְלֹא־יִֽירְא֨וּ ע֧וֹד וְלֹא־יֵחַ֛תּוּ וְלֹ֥א יִפָּקֵ֖דוּ נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {ס}
    5. ה׳הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וַהֲקִמֹתִ֥י לְדָוִ֖ד צֶ֣מַח צַדִּ֑יק וּמָ֤לַךְ מֶ֙לֶךְ֙ וְהִשְׂכִּ֔יל וְעָשָׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָֽרֶץ׃
    6. ו׳בְּיָמָיו֙ תִּוָּשַׁ֣ע יְהוּדָ֔ה וְיִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׁכֹּ֣ן לָבֶ֑טַח וְזֶה־שְּׁמ֥וֹ אֲֽשֶׁר־יִקְרְא֖וֹ יְהֹוָ֥ה׀צִדְקֵֽנוּ׃ {פ}
    7. ז׳לָכֵ֛ן הִנֵּה־יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְלֹא־יֹ֤אמְרוּ עוֹד֙ חַי־יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
    8. ח׳כִּ֣י אִם־חַי־יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֣ר הֶעֱלָה֩ וַאֲשֶׁ֨ר הֵבִ֜יא אֶת־זֶ֨רַע בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹנָה וּמִכֹּל֙ הָאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר הִדַּחְתִּ֖ים שָׁ֑ם וְיָשְׁב֖וּ עַל־אַדְמָתָֽם׃ {פ}
    9. ט׳לַנְּבִאִ֞ים נִשְׁבַּ֧ר לִבִּ֣י בְקִרְבִּ֗י רָֽחֲפוּ֙ כׇּל־עַצְמוֹתַ֔י הָיִ֙יתִי֙ כְּאִ֣ישׁ שִׁכּ֔וֹר וּכְגֶ֖בֶר עֲבָ֣רוֹ יָ֑יִן מִפְּנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וּמִפְּנֵ֖י דִּבְרֵ֥י קׇדְשֽׁוֹ׃
    10. י׳כִּ֤י מְנָֽאֲפִים֙ מָלְאָ֣ה הָאָ֔רֶץ כִּֽי־מִפְּנֵ֤י אָלָה֙ אָבְלָ֣ה הָאָ֔רֶץ יָבְשׁ֖וּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר וַתְּהִ֤י מְרֽוּצָתָם֙ רָעָ֔ה וּגְבוּרָתָ֖ם לֹא־כֵֽן׃
    11. י״אכִּֽי־גַם־נָבִ֥יא גַם־כֹּהֵ֖ן חָנֵ֑פוּ גַּם־בְּבֵיתִ֛י מָצָ֥אתִי רָעָתָ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃
    12. י״בלָכֵן֩ יִהְיֶ֨ה דַרְכָּ֜ם לָהֶ֗ם כַּחֲלַקְלַקּוֹת֙ בָּאֲפֵלָ֔ה יִדַּ֖חוּ וְנָ֣פְלוּ בָ֑הּ כִּי־אָבִ֨יא עֲלֵיהֶ֥ם רָעָ֛ה שְׁנַ֥ת פְּקֻדָּתָ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃
    13. י״גוּבִנְבִיאֵ֥י שֹׁמְר֖וֹן רָאִ֣יתִי תִפְלָ֑ה הִנַּבְּא֣וּ בַבַּ֔עַל וַיַּתְע֥וּ אֶת־עַמִּ֖י אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
    14. י״דוּבִנְבִאֵ֨י יְרוּשָׁלַ֜͏ִם רָאִ֣יתִי שַׁעֲרוּרָ֗ה נָא֞וֹף וְהָלֹ֤ךְ בַּשֶּׁ֙קֶר֙ וְחִזְּקוּ֙ יְדֵ֣י מְרֵעִ֔ים לְבִ֨לְתִּי־שָׁ֔בוּ אִ֖ישׁ מֵרָעָת֑וֹ הָיוּ־לִ֤י כֻלָּם֙ כִּסְדֹ֔ם וְיֹשְׁבֶ֖יהָ כַּעֲמֹרָֽה׃ {פ}
    15. ט״ולָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ עַל־הַנְּבִאִ֔ים הִנְנִ֨י מַאֲכִ֤יל אוֹתָם֙ לַעֲנָ֔ה וְהִשְׁקִתִ֖ים מֵי־רֹ֑אשׁ כִּ֗י מֵאֵת֙ נְבִיאֵ֣י יְרוּשָׁלַ֔͏ִם יָצְאָ֥ה חֲנֻפָּ֖ה לְכׇל־הָאָֽרֶץ׃ {פ}
    16. ט״זכֹּה־אָמַ֞ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת אַֽל־תִּשְׁמְע֞וּ עַל־דִּבְרֵ֤י הַנְּבִאִים֙ הַנִּבְּאִ֣ים לָכֶ֔ם מַהְבִּלִ֥ים הֵ֖מָּה אֶתְכֶ֑ם חֲז֤וֹן לִבָּם֙ יְדַבֵּ֔רוּ לֹ֖א מִפִּ֥י יְהֹוָֽה׃
    17. י״זאֹמְרִ֤ים אָמוֹר֙ לִֽמְנַאֲצַ֔י דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה שָׁל֖וֹם יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם וְ֠כֹ֠ל הֹלֵ֞ךְ בִּשְׁרִר֤וּת לִבּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹא־תָב֥וֹא עֲלֵיכֶ֖ם רָעָֽה׃
    18. י״חכִּ֣י מִ֤י עָמַד֙ בְּס֣וֹד יְהֹוָ֔ה וְיֵ֖רֶא וְיִשְׁמַ֣ע אֶת־דְּבָר֑וֹ מִי־הִקְשִׁ֥יב (דברי) [דְּבָר֖וֹ] וַיִּשְׁמָֽע׃ {ס}
    19. י״טהִנֵּ֣ה׀ סַעֲרַ֣ת יְהֹוָ֗ה חֵמָה֙ יָֽצְאָ֔ה וְסַ֖עַר מִתְחוֹלֵ֑ל עַ֛ל רֹ֥אשׁ רְשָׁעִ֖ים יָחֽוּל׃
    20. כ׳לֹ֤א יָשׁוּב֙ אַף־יְהֹוָ֔ה עַד־עֲשֹׂת֥וֹ וְעַד־הֲקִימ֖וֹ מְזִמּ֣וֹת לִבּ֑וֹ בְּאַֽחֲרִית֙ הַיָּמִ֔ים תִּתְבּ֥וֹנְנוּ בָ֖הּ בִּינָֽה׃
    21. כ״אלֹא־שָׁלַ֥חְתִּי אֶת־הַנְּבִאִ֖ים וְהֵ֣ם רָ֑צוּ לֹא־דִבַּ֥רְתִּי אֲלֵיהֶ֖ם וְהֵ֥ם נִבָּֽאוּ׃
    22. כ״בוְאִם־עָמְד֖וּ בְּסוֹדִ֑י וְיַשְׁמִ֤עוּ דְבָרַי֙ אֶת־עַמִּ֔י וִֽישִׁבוּם֙ מִדַּרְכָּ֣ם הָרָ֔ע וּמֵרֹ֖עַ מַעַלְלֵיהֶֽם׃ {ס}
    23. כ״גהַאֱלֹהֵ֧י מִקָּרֹ֛ב אָ֖נִי נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְלֹ֥א אֱלֹהֵ֖י מֵרָחֹֽק׃
    24. כ״דאִם־יִסָּתֵ֨ר אִ֧ישׁ בַּמִּסְתָּרִ֛ים וַאֲנִ֥י לֹֽא־אֶרְאֶ֖נּוּ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה הֲל֨וֹא אֶת־הַשָּׁמַ֧יִם וְאֶת־הָאָ֛רֶץ אֲנִ֥י מָלֵ֖א נְאֻם־יְהֹוָֽה׃
    25. כ״השָׁמַ֗עְתִּי אֵ֤ת אֲשֶׁר־אָֽמְרוּ֙ הַנְּבִאִ֔ים הַֽנִּבְּאִ֥ים בִּשְׁמִ֛י שֶׁ֖קֶר לֵאמֹ֑ר חָלַ֖מְתִּי חָלָֽמְתִּי׃
    26. כ״ועַד־מָתַ֗י הֲיֵ֛שׁ בְּלֵ֥ב הַנְּבִאִ֖ים נִבְּאֵ֣י הַשָּׁ֑קֶר וּנְבִיאֵ֖י תַּרְמִ֥ת לִבָּֽם׃
    27. כ״זהַחֹשְׁבִ֗ים לְהַשְׁכִּ֤יחַ אֶת־עַמִּי֙ שְׁמִ֔י בַּחֲל֣וֹמֹתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר יְסַפְּר֖וּ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֑הוּ כַּאֲשֶׁ֨ר שָׁכְח֧וּ אֲבוֹתָ֛ם אֶת־שְׁמִ֖י בַּבָּֽעַל׃
    28. כ״חהַנָּבִ֞יא אֲשֶׁר־אִתּ֤וֹ חֲלוֹם֙ יְסַפֵּ֣ר חֲל֔וֹם וַאֲשֶׁ֤ר דְּבָרִי֙ אִתּ֔וֹ יְדַבֵּ֥ר דְּבָרִ֖י אֱמֶ֑ת מַה־לַתֶּ֥בֶן אֶת־הַבָּ֖ר נְאֻם־יְהֹוָֽה׃
    29. כ״טהֲל֨וֹא כֹ֧ה דְבָרִ֛י כָּאֵ֖שׁ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וּכְפַטִּ֖ישׁ יְפֹ֥צֵֽץ סָֽלַע׃ {ס}
    30. ל׳לָכֵ֛ן הִנְנִ֥י עַל־הַנְּבִאִ֖ים נְאֻם־יְהֹוָ֑ה מְגַנְּבֵ֣י דְבָרַ֔י אִ֖ישׁ מֵאֵ֥ת רֵעֵֽהוּ׃
    31. ל״אהִנְנִ֥י עַל־הַנְּבִיאִ֖ם נְאֻם־יְהֹוָ֑ה הַלֹּקְחִ֣ים לְשׁוֹנָ֔ם וַֽיִּנְאֲמ֖וּ נְאֻֽם׃
    32. ל״בהִ֠נְנִ֠י עַֽל־נִבְּאֵ֞י חֲלֹמ֥וֹת שֶׁ֙קֶר֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וַֽיְסַפְּרוּם֙ וַיַּתְע֣וּ אֶת־עַמִּ֔י בְּשִׁקְרֵיהֶ֖ם וּבְפַחֲזוּתָ֑ם וְאָנֹכִ֨י לֹֽא־שְׁלַחְתִּ֜ים וְלֹ֣א צִוִּיתִ֗ים וְהוֹעֵ֛יל לֹא־יוֹעִ֥ילוּ לָעָם־הַזֶּ֖ה נְאֻם־יְהֹוָֽה׃
    33. ל״גוְכִֽי־יִשְׁאָלְךָ֩ הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה אֽוֹ־הַנָּבִ֤יא אֽוֹ־כֹהֵן֙ לֵאמֹ֔ר מַה־מַּשָּׂ֖א יְהֹוָ֑ה וְאָמַרְתָּ֤ אֲלֵיהֶם֙ אֶת־מַה־מַּשָּׂ֔א וְנָטַשְׁתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃
    34. ל״דוְהַנָּבִ֤יא וְהַכֹּהֵן֙ וְהָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֖ר מַשָּׂ֣א יְהֹוָ֑ה וּפָקַדְתִּ֛י עַל־הָאִ֥ישׁ הַה֖וּא וְעַל־בֵּיתֽוֹ׃
    35. ל״הכֹּ֥ה תֹאמְר֛וּ אִ֥ישׁ עַל־רֵעֵ֖הוּ וְאִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו מֶה־עָנָ֣ה יְהֹוָ֔ה וּמַה־דִּבֶּ֖ר יְהֹוָֽה׃
    36. ל״ווּמַשָּׂ֥א יְהֹוָ֖ה לֹ֣א תִזְכְּרוּ־ע֑וֹד כִּ֣י הַמַּשָּׂ֗א יִֽהְיֶה֙ לְאִ֣ישׁ דְּבָר֔וֹ וַהֲפַכְתֶּ֗ם אֶת־דִּבְרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים חַיִּ֔ים יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵֽינוּ׃
    37. ל״זכֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־הַנָּבִ֑יא מֶה־עָנָ֣ךְ יְהֹוָ֔ה וּמַה־דִּבֶּ֖ר יְהֹוָֽה׃
    38. ל״חוְאִם־מַשָּׂ֣א יְהֹוָה֮ תֹּאמֵ֒רוּ֒ לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה יַ֧עַן אֲמׇרְכֶ֛ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה מַשָּׂ֣א יְהֹוָ֑ה וָאֶשְׁלַ֤ח אֲלֵיכֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תֹאמְר֖וּ מַשָּׂ֥א יְהֹוָֽה׃
    39. ל״טלָכֵ֣ן הִנְנִ֔י וְנָשִׁ֥יתִי אֶתְכֶ֖ם נָשֹׁ֑א וְנָטַשְׁתִּ֣י אֶתְכֶ֗ם וְאֶת־הָעִיר֙ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧תִּי לָכֶ֛ם וְלַאֲבוֹתֵיכֶ֖ם מֵעַ֥ל פָּנָֽי׃
    40. מ׳וְנָתַתִּ֥י עֲלֵיכֶ֖ם חֶרְפַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּכְלִמּ֣וּת עוֹלָ֔ם אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א תִשָּׁכֵֽחַ׃ {פ}

    Share this chapter

    Share the whole chapter, or copy its full text with verse numbers.

    Sharing is subject to the Terms of Use and the Privacy Policy.

    Rashi's commentary

    1. Verse 1

      ה֣וֹי רֹעִ֗ים מְאַבְּדִ֧ים וּמְפִצִ֛ים אֶת־צֹ֥אן מַרְעִיתִ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {ס}

      הוי רועים — מלכי יהודה:

    2. Verse 2

      לָ֠כֵ֠ן כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל עַֽל־הָרֹעִים֮ הָרֹעִ֣ים אֶת־עַמִּי֒ אַתֶּ֞ם הֲפִצֹתֶ֤ם אֶת־צֹאנִי֙ וַתַּדִּח֔וּם וְלֹ֥א פְקַדְתֶּ֖ם…

      לא פקדתם אותם — לא נזהרתם לשומרם:

    3. Verse 4

      וַהֲקִמֹתִ֧י עֲלֵיהֶ֛ם רֹעִ֖ים וְרָע֑וּם וְלֹא־יִֽירְא֨וּ ע֧וֹד וְלֹא־יֵחַ֛תּוּ וְלֹ֥א יִפָּקֵ֖דוּ נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {ס}

      ולא יפקדו — ולא יחסרו לשון ולא נפקד ממנו איש (במדבר לא):

    4. Verse 5

      הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וַהֲקִמֹתִ֥י לְדָוִ֖ד צֶ֣מַח צַדִּ֑יק וּמָ֤לַךְ מֶ֙לֶךְ֙ וְהִשְׂכִּ֔יל וְעָשָׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה…

      והשכיל — ויצליח:

    5. Verse 6

      בְּיָמָיו֙ תִּוָּשַׁ֣ע יְהוּדָ֔ה וְיִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׁכֹּ֣ן לָבֶ֑טַח וְזֶה־שְּׁמ֥וֹ אֲֽשֶׁר־יִקְרְא֖וֹ יְהֹוָ֥ה׀צִדְקֵֽנוּ׃ {פ}

      ה' צדקנו — ה' מצדיק אותנו בימיו של זה:

    6. Verse 9

      לַנְּבִאִ֞ים נִשְׁבַּ֧ר לִבִּ֣י בְקִרְבִּ֗י רָֽחֲפוּ֙ כׇּל־עַצְמוֹתַ֔י הָיִ֙יתִי֙ כְּאִ֣ישׁ שִׁכּ֔וֹר וּכְגֶ֖בֶר עֲבָ֣רוֹ יָ֑יִן מִפְּנֵ֣י יְהֹוָ֔ה…

      לנביאים נשבר לבי בקרבי — לדברי הנביאים האומרים שלום יהיה לכם נשבר לבי. רחפו. הולכים ונעים ככנפי צפור המרחף על קנו טרנבליר"ט בלעז:

      מפני ה' — שאני שומע ממנו גזירה רעה זאת:

    7. Verse 10

      כִּ֤י מְנָֽאֲפִים֙ מָלְאָ֣ה הָאָ֔רֶץ כִּֽי־מִפְּנֵ֤י אָלָה֙ אָבְלָ֣ה הָאָ֔רֶץ יָבְשׁ֖וּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר וַתְּהִ֤י מְרֽוּצָתָם֙ רָעָ֔ה…

      מפני אלה — שבועת שקר:

      אבלה — חרבה:

      מרוצתם — קורש"א בלעז וי"ת ל' רצון:

      לא כן — לא בדין:

    8. Verse 11

      כִּֽי־גַם־נָבִ֥יא גַם־כֹּהֵ֖ן חָנֵ֑פוּ גַּם־בְּבֵיתִ֛י מָצָ֥אתִי רָעָתָ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

      גם נביא גם כהן — אפילו אלו שהכל למידין מהם:

      גם בביתי מצאתי רעתם — שהעמידו דמות בהיכל:

    9. Verse 12

      לָכֵן֩ יִהְיֶ֨ה דַרְכָּ֜ם לָהֶ֗ם כַּחֲלַקְלַקּוֹת֙ בָּאֲפֵלָ֔ה יִדַּ֖חוּ וְנָ֣פְלוּ בָ֑הּ כִּי־אָבִ֨יא עֲלֵיהֶ֥ם רָעָ֛ה שְׁנַ֥ת פְּקֻדָּתָ֖ם…

      כחלקלקות — ארץ חלקה שהרגל מחלקת בה והאדם נופל:

      כחלקלקות באפלה — כשלון על כשלון חלקלקות באור יש כשלון אפלה בלא חלקלקות יש כשלון:

    10. Verse 13

      וּבִנְבִיאֵ֥י שֹׁמְר֖וֹן רָאִ֣יתִי תִפְלָ֑ה הִנַּבְּא֣וּ בַבַּ֔עַל וַיַּתְע֥וּ אֶת־עַמִּ֖י אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃

      ובנביאי שומרון ראיתי תפל' — קודם שגלו:

    11. Verse 14

      וּבִנְבִאֵ֨י יְרוּשָׁלַ֜͏ִם רָאִ֣יתִי שַׁעֲרוּרָ֗ה נָא֞וֹף וְהָלֹ֤ךְ בַּשֶּׁ֙קֶר֙ וְחִזְּקוּ֙ יְדֵ֣י מְרֵעִ֔ים לְבִ֨לְתִּי־שָׁ֔בוּ אִ֖ישׁ מֵרָעָת֑וֹ הָיוּ־לִ֤י…

      ובנביאי ירושלים — אני רואה עתה שערורה דבר מגונה:

      וחזקו ידי מרעים — אומרים לרשעים שלום יהיה לכם:

      לבלתי שבו — שלא ישובו המריעים איש מרעתו:

    12. Verse 17

      אֹמְרִ֤ים אָמוֹר֙ לִֽמְנַאֲצַ֔י דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה שָׁל֖וֹם יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם וְ֠כֹ֠ל הֹלֵ֞ךְ בִּשְׁרִר֤וּת לִבּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹא־תָב֥וֹא…

      וכל הולך בשרירות לבו וגו' — ולכל הולך בשרירות לבו וגו':

    13. Verse 18

      כִּ֣י מִ֤י עָמַד֙ בְּס֣וֹד יְהֹוָ֔ה וְיֵ֖רֶא וְיִשְׁמַ֣ע אֶת־דְּבָר֑וֹ מִי־הִקְשִׁ֥יב (דברי) [דְּבָר֖וֹ] וַיִּשְׁמָֽע׃ {ס}

      מי עמד בסוד ה' — וישמע את הנגזר מלפניו אותו שהקשיב דבר תורתו וישמע למצותיו ולא הרשעים האלה שמיעה הראשונה שבמקרא זה שמיעה ממש שמיעה האחרונה קבלה:

    14. Verse 19

      הִנֵּ֣ה׀ סַעֲרַ֣ת יְהֹוָ֗ה חֵמָה֙ יָֽצְאָ֔ה וְסַ֖עַר מִתְחוֹלֵ֑ל עַ֛ל רֹ֥אשׁ רְשָׁעִ֖ים יָחֽוּל׃

      מתחולל — משתכן מחזר לשכון ועל ראש רשעים ישכון:

    15. Verse 20

      לֹ֤א יָשׁוּב֙ אַף־יְהֹוָ֔ה עַד־עֲשֹׂת֥וֹ וְעַד־הֲקִימ֖וֹ מְזִמּ֣וֹת לִבּ֑וֹ בְּאַֽחֲרִית֙ הַיָּמִ֔ים תִּתְבּ֥וֹנְנוּ בָ֖הּ בִּינָֽה׃

      מזמות — לשון מחשבה:

    16. Verse 22

      וְאִם־עָמְד֖וּ בְּסוֹדִ֑י וְיַשְׁמִ֤עוּ דְבָרַי֙ אֶת־עַמִּ֔י וִֽישִׁבוּם֙ מִדַּרְכָּ֣ם הָרָ֔ע וּמֵרֹ֖עַ מַעַלְלֵיהֶֽם׃ {ס}

      ואם עמדו בסודי וישמיעו דברי וגו' — היה להם להשמיע דברי ותורתי את עמי ולא להטעותם בה מעלי:

    17. Verse 23

      הַאֱלֹהֵ֧י מִקָּרֹ֛ב אָ֖נִי נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְלֹ֥א אֱלֹהֵ֖י מֵרָחֹֽק׃

      האלהי מקרוב — שאיני רואה אלא בסמוך לי ואין בי כח לשפוט את התחתונים שהם רחוקים ממני ואיני יודע במעשיהם:

    18. Verse 24

      אִם־יִסָּתֵ֨ר אִ֧ישׁ בַּמִּסְתָּרִ֛ים וַאֲנִ֥י לֹֽא־אֶרְאֶ֖נּוּ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה הֲל֨וֹא אֶת־הַשָּׁמַ֧יִם וְאֶת־הָאָ֛רֶץ אֲנִ֥י מָלֵ֖א נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

      אם יסתר איש — זהו כפל תמיהה האלהי מקרוב כדרך כל תמיהות הכפולות:

    19. Verse 26

      עַד־מָתַ֗י הֲיֵ֛שׁ בְּלֵ֥ב הַנְּבִאִ֖ים נִבְּאֵ֣י הַשָּׁ֑קֶר וּנְבִיאֵ֖י תַּרְמִ֥ת לִבָּֽם׃

      עד מתי — ינבאו שקר וכי יש בלבם של הנביאים הללו הנבאים שקר לקיים מחשבותם שהם חושבים להשכיח את עמי שמי וגו':

      תרמית — לשון מרמה:

    20. Verse 28

      הַנָּבִ֞יא אֲשֶׁר־אִתּ֤וֹ חֲלוֹם֙ יְסַפֵּ֣ר חֲל֔וֹם וַאֲשֶׁ֤ר דְּבָרִי֙ אִתּ֔וֹ יְדַבֵּ֥ר דְּבָרִ֖י אֱמֶ֑ת מַה־לַתֶּ֥בֶן אֶת־הַבָּ֖ר נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

      יספר חלום — יספרנו ל' הבאי כשאר חלומות ולא יחזקנו בדברי נבואה:

      מה לתבן את הבר — מה ענין שקר אצל אמת:

      את הבר — עם הבר:

    21. Verse 29

      הֲל֨וֹא כֹ֧ה דְבָרִ֛י כָּאֵ֖שׁ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וּכְפַטִּ֖ישׁ יְפֹ֥צֵֽץ סָֽלַע׃ {ס}

      הלא כה דברי כאש — לא היה להם לטעות ולדמות חלומות לומר שהם נבואה כי דבר נבואה כשבאה בפי הנביא בגבורה היא באה בו כאש בוערת כענין שנאמר ותהי בלבי כאש בוערת (לעיל כ) ואומר ויד ה' עלי חזקה (יחזקאל ג׳:י״ד):

      וכפטיש — פי"ק בלעז ויש אומר מרטיי"ל בלעז:

    22. Verse 30

      לָכֵ֛ן הִנְנִ֥י עַל־הַנְּבִאִ֖ים נְאֻם־יְהֹוָ֑ה מְגַנְּבֵ֣י דְבָרַ֔י אִ֖ישׁ מֵאֵ֥ת רֵעֵֽהוּ׃

      מגנבי דברי איש מאת רעהו — איש מאת רעהו יש להם מרגלים אצל נביאי האמת ושומעין סגנון שלהם שהם מתנבאים בו ואומרין נבואת שקר באותו ל' כמו שעשה חנניה בן עזור שמע את ירמיה מתנבא בשוק העליון הנני שובר את קשת עילם והוא ניבא בשוק התחתון שברתי את עול מלך בבל (לקמן כח) כמו שאמרו רבותינו בסנהדרין:

    23. Verse 31

      הִנְנִ֥י עַל־הַנְּבִיאִ֖ם נְאֻם־יְהֹוָ֑ה הַלֹּקְחִ֣ים לְשׁוֹנָ֔ם וַֽיִּנְאֲמ֖וּ נְאֻֽם׃

      הלוקחים לשונם — המלמדים לשונם לומר שקריהם בל' נאם ה' כנביאי האמת למען יאמינו בם:

    24. Verse 32

      הִ֠נְנִ֠י עַֽל־נִבְּאֵ֞י חֲלֹמ֥וֹת שֶׁ֙קֶר֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וַֽיְסַפְּרוּם֙ וַיַּתְע֣וּ אֶת־עַמִּ֔י בְּשִׁקְרֵיהֶ֖ם וּבְפַחֲזוּתָ֑ם וְאָנֹכִ֨י לֹֽא־שְׁלַחְתִּ֜ים וְלֹ֣א צִוִּיתִ֗ים…

      ובפחזותם — ל' תמהון אישטורדיזו"ן בלעז:

    25. Verse 33

      וְכִֽי־יִשְׁאָלְךָ֩ הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה אֽוֹ־הַנָּבִ֤יא אֽוֹ־כֹהֵן֙ לֵאמֹ֔ר מַה־מַּשָּׂ֖א יְהֹוָ֑ה וְאָמַרְתָּ֤ אֲלֵיהֶם֙ אֶת־מַה־מַּשָּׂ֔א וְנָטַשְׁתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

      מה משא ה' — לשון שחוק לפי שנבואתו להם למשא:

      ואמרת אליהם את מה משא ונטשתי וגו' — אומרים לכם מה המשא, אתם למשא להקב"ה והוא אמר שיטוש וישליך אתכם מעל זרועותיו משמים ארץ כך שמעתי:

      ונטשתי — ועזבתי:

    26. Verse 36

      וּמַשָּׂ֥א יְהֹוָ֖ה לֹ֣א תִזְכְּרוּ־ע֑וֹד כִּ֣י הַמַּשָּׂ֗א יִֽהְיֶה֙ לְאִ֣ישׁ דְּבָר֔וֹ וַהֲפַכְתֶּ֗ם אֶת־דִּבְרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים חַיִּ֔ים יְהֹוָ֥ה…

      כי המשא יהיה לאיש דברו — אע"פ שאתם מהפכין את המשא לגנאי משא דבר ה' לאיש דברו ולאיש עצתו הוא מגלהו ואתם מהפכין אותו ללשון משאוי זו לא שמעתי כן והיא עיקר אבל כך שמעתי כי המשאוי יהי' משאוי של פורענות למי שאומרו השואל מה משא, ע"א משא ה' ל' נבואה הוא והיה הנביא השקר שואל לנביא האמת לאמר לו את דבר הקב"ה בל' שבא הסיגנון אליו והסיגנון לא היה מפרש הדיבור כל כך והיה נביא השקר מהפך את הפי' לצד אחר והיה מדבר בדוגמת נביא האמת כדי שיאמינו בו וכן עשה חנניה בן עזור לכן הוא אומר אל תשאלו משא ה' את ל' הסגנון אלא מה דבר ומה ענה את פירוש הדבר שאלו לנביא אמת לאמר להם מה הקב"ה אומר ולהיכן נוטין את דבריו:

      כי המשא יהיה לאיש דברו — סיגנון סתם הקב"ה אמרו סתם לאיש עצתו שאינו חשוד להפכו ואתם שואלי' אותו כדי להפכו והפכתם את דברי הקב"ה וזהו שאמר למעלה מגנבי דברי איש מאת רעהו (כאן) גם זה לשון מיותר:

    27. Verse 37

      כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־הַנָּבִ֑יא מֶה־עָנָ֣ךְ יְהֹוָ֔ה וּמַה־דִּבֶּ֖ר יְהֹוָֽה׃

      כה תאמר אל הנביא — כשאתם באים לשאול דברי מאת הנביא:

    28. Verse 39

      לָכֵ֣ן הִנְנִ֔י וְנָשִׁ֥יתִי אֶתְכֶ֖ם נָשֹׁ֑א וְנָטַשְׁתִּ֣י אֶתְכֶ֗ם וְאֶת־הָעִיר֙ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧תִּי לָכֶ֛ם וְלַאֲבוֹתֵיכֶ֖ם מֵעַ֥ל פָּנָֽי׃

      ונשיתי — ל' גיד הנשה (בראשית ל״ב:ל״ג) ול' ונשתה גבורתם (לקמן נא) קופץ ומטלטל ממקום למקום:

    Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

    Malbim's commentary

    1. Verse 1

      ה֣וֹי רֹעִ֗ים מְאַבְּדִ֧ים וּמְפִצִ֛ים אֶת־צֹ֥אן מַרְעִיתִ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {ס}

      הוי רועים, אחר שספר מה שנעשה ליהויקים ויהויכין, יקונן על הרועים האלה שהפיצו את הצאן מאבדים, ע"י מלחמה, ומפיצים אותם בגלות:

    2. Verse 2

      לָ֠כֵ֠ן כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל עַֽל־הָרֹעִים֮ הָרֹעִ֣ים אֶת־עַמִּי֒ אַתֶּ֞ם הֲפִצֹתֶ֤ם אֶת־צֹאנִי֙ וַתַּדִּח֔וּם וְלֹ֥א פְקַדְתֶּ֖ם…

      אתם הפיצותם את צאני שעל ידכם נפוצו איש מאחיו, ותדיחום ממקומם ללכת בגולה, ולא פקדתם אותם שלא יחסרו ע"י חיות רעות, ר"ל ע"י נחלקו לכתות ואח"כ יצאו לגולה, ונהרגו במלחמות, הנני פוקד עליכם לכן הענשתי אתכם ע"י רוע מעלליכם:

    3. Verse 3

      וַאֲנִ֗י אֲקַבֵּץ֙ אֶת־שְׁאֵרִ֣ית צֹאנִ֔י מִכֹּל֙ הָאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁר־הִדַּ֥חְתִּי אֹתָ֖ם שָׁ֑ם וַהֲשִׁבֹתִ֥י אֶתְהֶ֛ן עַל־נְוֵהֶ֖ן וּפָר֥וּ וְרָבֽוּ׃

      ואני אקבץ, הפך מה שהפיצותם אותם, והשיבותי אתהן על נויהן הפך מ"ש ותדיחום, ופרו ורבו הפך מ"ש ולא פקדתם אותם:

    4. Verse 4

      וַהֲקִמֹתִ֧י עֲלֵיהֶ֛ם רֹעִ֖ים וְרָע֑וּם וְלֹא־יִֽירְא֨וּ ע֧וֹד וְלֹא־יֵחַ֛תּוּ וְלֹ֥א יִפָּקֵ֖דוּ נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {ס}

      והקימותי עליהם רועים בבית שני, שלא היו מלכים רק רועים, ולא ייראו עוד וגם לא יחתו שחתת קטן מיראה, ולא יפקדו שלא יחסר מנינם:

    5. Verse 5

      הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וַהֲקִמֹתִ֥י לְדָוִ֖ד צֶ֣מַח צַדִּ֑יק וּמָ֤לַךְ מֶ֙לֶךְ֙ וְהִשְׂכִּ֔יל וְעָשָׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה…

      הנה ימים באים יען אמר שני יעודים שנתקיימו בבית שני, שהוא חזרת העם וחזרת הרועים (נגד הרועים) אומר כי עוד יבוא עת שיתקיימו יעודים האלה בתכלית האושר וההצלחה, כי ימים באים ואז לא יקרא בשם רועה רק והקימותי לדוד צמח צדיק, שיצמח חוטר משרשו כמ"ש ויצא חוטר מגזע ישי, וז"ש צמח, ויהיה ע"פ צדקתו כמ"ש והיה צדק אזור מתניו, וז"ש צדיק, ומלך מלך לא יהיה רועה רק מלך גדול, והשכיל כמ"ש הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, ועשה משפט וצדקה בכל הארץ, כמ"ש לא ישא גוי אל גוי חרב:

    6. Verse 6

      בְּיָמָיו֙ תִּוָּשַׁ֣ע יְהוּדָ֔ה וְיִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׁכֹּ֣ן לָבֶ֑טַח וְזֶה־שְּׁמ֥וֹ אֲֽשֶׁר־יִקְרְא֖וֹ יְהֹוָ֥ה׀צִדְקֵֽנוּ׃ {פ}

      בימיו, (ונגד העם) אומר, שבימי המשיח תושע יהודה, כי בימי בית שני לא נושעו כי היו תחת מלכי פרס יון ורומי, וישראל שהם עשרת השבטים ישכן לבטח, כי בימי בית שני לא שבו העשרת השבטים, ושמו אשר יקראו לישראל יקרא אז בשם ה' צדקנו, שצדקנו הוא ה' כמו אלהי צדקי, שצדקי יהיה מה', וכמו שהוא קיים כן יהיה ישראל צדיק ונושע בה', ונבואה זאת נכפלה לקמן (ל"ג ט"ו) ושם יש שנוים, אצמיח לדוד צמח צדקה, ולא נזכר ומלך מלך והשכיל, ושם כתוב בימים ההם תושע יהודה וירושלים תשכן לבטח וזה אשר יקרא לה ה' צדקנו, כי יש שני אופנים אל הגאולה זכו אחישנה לא זכו בעתה, ואמרו עוד זכו וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה, לא זכו עני ורוכב על החמור, ופה מדבר על הצד שיזכו ועז"א והקימותי לדוד צמח צדיק שיהיה צדיק מצד הזכות, ושם מדבר על הצד שלא יזכו לכן אמר שם בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה, שהצדקה העליונה לא תשקיף על מעשה הצדק והזכות רק תעשה מצד החסד ומצד אתערותא דלעילא כמ"ש בפי' ישעיה (סי' נ"ט) ולכן לא אמר והקימותי לדוד רק אצמיח לדוד, כי יהיה צמח חדש, משא"כ בצד הזכות אמר והקמותי, כי כבר יהיה הצמח מעצמו בזכות מעשיו רק ה' יקימהו ממפלתו, והוסיף שם בימים ההם ובעת ההיא כי אם לא יזכו צריך להמתין על העת המיועד, משא"כ בכאן לא אמר בעת ההיא כי זכו אחישנה, ולכן לא אמר שם ומלך מלך והשכיל, כי אם לא יזכו לא ימלוך תיכף כי יהיה עני ורוכב על החמור, ולכן לא אמר שם וישראל ישכן לבטח, כי אם לא יזכו לא יתקבצו השבטים תיכף רק שבט יהודה לבדו וירושלים יושעו, והקיבוץ יתאחר עד תבנה ירושלים תחלה, ולא אמר שם וזה שמה, כי לא יהיה לה שם זה מכבר כי לא זכו, רק כן יקרא לירושלים מעתה, (שמש"ש אשר יקרא לה ר"ל לירושלים) אבל פה שמדבר מצד הזכות אמר וזה שמו כי כבר יקנה שם זה מכבר ע"פ זכות:

    7. Verse 7

      לָכֵ֛ן הִנֵּה־יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְלֹא־יֹ֤אמְרוּ עוֹד֙ חַי־יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

      (ז-ח) לכן הנה ימים באים, שנס של גאולה האחרונה יגדל יותר מנסי יציאת מצרים, וכבר פירשתי פסוקים אלה (למעלה ט"ז י"ד) עיי"ש, אשר העלה שעורו אשר העלה מארץ צפון ואשר הביא מכל הארצות, כי בבל עמוקה מכולם, אשר הביא את זרע בית ישראל, כי ממצרים הוציא את בני ישראל בעצמם ולעתיד יביא את זרעם שהוא זרע בית ישראל:

    8. Verse 9

      לַנְּבִאִ֞ים נִשְׁבַּ֧ר לִבִּ֣י בְקִרְבִּ֗י רָֽחֲפוּ֙ כׇּל־עַצְמוֹתַ֔י הָיִ֙יתִי֙ כְּאִ֣ישׁ שִׁכּ֔וֹר וּכְגֶ֖בֶר עֲבָ֣רוֹ יָ֑יִן מִפְּנֵ֣י יְהֹוָ֔ה…

      לנביאים, ר"ל נבואה זאת נבא על נביאי השקר, שאחר שנבא על הרועים ינבא על הנביאים ששניהם התעו את הצאן, נשבר לבי בקרבי מפני הפורענות שאני רואה, וגם עצמותי נתפרדו מקשורם, מרוב החרדה הייתי כאיש שכור בעת הנבואה כאילו שתה יין החמה, ואחר הנבואה הייתי כגבר עברו יין שעבר בגופו יין כבר, שהוא מבולבל גם אח"ז, ומפרש הייתי כשכור מפני ה' בעת שראה את ה' ושמע נבואתו, והייתי כגבר עברו יין מפני דברי קדשו, מפני הדבור ששמעתי כבר:

    9. Verse 10

      כִּ֤י מְנָֽאֲפִים֙ מָלְאָ֣ה הָאָ֔רֶץ כִּֽי־מִפְּנֵ֤י אָלָה֙ אָבְלָ֣ה הָאָ֔רֶץ יָבְשׁ֖וּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר וַתְּהִ֤י מְרֽוּצָתָם֙ רָעָ֔ה…

      כי, ר"ל שבנבואה ראיתי, א — את חטאתיהם, שהארץ מלאה מנאפים, ב. את פורענותם, כי מפני אלה אבלה הארץ, ותהי, כמו שהם רצים לעשות רעה, כן גם גבורתם לא כן, לא יוכלו להתגבר נגד האויב:

    10. Verse 11

      כִּֽי־גַם־נָבִ֥יא גַם־כֹּהֵ֖ן חָנֵ֑פוּ גַּם־בְּבֵיתִ֛י מָצָ֥אתִי רָעָתָ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

      כי, ואין מי שיורם הדרך הטוב, לא הנביא ע"פ הנבואה, ולא הכהן ע"פ התורה, כי גם נביא גם כהן חנפו, ולא שהם עצמם יפחדו מה' השוכן אתם בבית הנבחר כי גם בביתי מצאתי רעתם :

    11. Verse 12

      לָכֵן֩ יִהְיֶ֨ה דַרְכָּ֜ם לָהֶ֗ם כַּחֲלַקְלַקּוֹת֙ בָּאֲפֵלָ֔ה יִדַּ֖חוּ וְנָ֣פְלוּ בָ֑הּ כִּי־אָבִ֨יא עֲלֵיהֶ֥ם רָעָ֛ה שְׁנַ֥ת פְּקֻדָּתָ֖ם…

      לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה, כי ההולך בדרך חלק ביום יוכל להשמר מליפול, אבל אם ילך באפלה אז ידחו ונפלו בה בהחלקלקות, כן אם היה הנביא והכהן מראים להם הדרך היו נשמרים, אבל הם לא האירו אור ונשארו באפלה מנודח, ומפרש שידחו ונפלו בדרכם הרע כי אביא עליהם רעה, כי נתמלאה סאתם:

    12. Verse 13

      וּבִנְבִיאֵ֥י שֹׁמְר֖וֹן רָאִ֣יתִי תִפְלָ֑ה הִנַּבְּא֣וּ בַבַּ֔עַל וַיַּתְע֥וּ אֶת־עַמִּ֖י אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃

      ובנביאי שמרון וכו' ובנביאי ירושלים וכו', אומר שראה כי נביאי ירושלים גרועים מנביאי שומרון, כי בנביאי שומרון ראיתי תפלה שהם לא חטאו בזדון ובמרמה רק מפני שלא היה בהם טעם ודעת ותעו בבעל שחשבו שהבעל מנבא אותם ושיש בו ממש וע"כ הנבאו בבעל ובזה התעו את ישראל, אבל ובנביאי ירושלים ראיתי שערורה דבר מגונה מאד, כי הם לא תעו בבעל כלל, רק ע"י שנאפו ורצו למלאות תאות לבם לכן הלכו בשקר שהם בעצמם ידעו שהוא שקר, גם לא התעו העם בנבואת הבעל רק חזקו ידי מרעים לבלתי שבו איש מרעתו, עד שהנביאים והעם לא היו מותעים רק בודים שקרים למלאות תאותם, ובזה היו לי כולם כסדום והעם היו כעמורה שהיה להם חקים לא טובים למלא תאותם:

    13. Verse 15

      לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ עַל־הַנְּבִאִ֔ים הִנְנִ֨י מַאֲכִ֤יל אוֹתָם֙ לַעֲנָ֔ה וְהִשְׁקִתִ֖ים מֵי־רֹ֑אשׁ כִּ֗י מֵאֵת֙ נְבִיאֵ֣י…

      לכן, הנני מאכיל אותם לענה ויקבלו ענשם, כי מאת נביאי ירושלים יצאה חנופה שהוא זיוף שאומר בפיו הפך מה שבלבו:

    14. Verse 16

      כֹּה־אָמַ֞ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת אַֽל־תִּשְׁמְע֞וּ עַל־דִּבְרֵ֤י הַנְּבִאִים֙ הַנִּבְּאִ֣ים לָכֶ֔ם מַהְבִּלִ֥ים הֵ֖מָּה אֶתְכֶ֑ם חֲז֤וֹן לִבָּם֙ יְדַבֵּ֔רוּ…

      אל תשמעו מזהיר את העם בל ישמעו להם כי מהבילים המה אתכם שאומרים דברי הבל שאין בם ממש, ומה שאומרים בשם ה' הוא שקר כי חזון לבם ידברו, שלפעמים יאמרו שקר בשם ה' אבל הדבר אינו הבל ויש בו תועלת, אבל דברים שהם אומרים הם שקר וגם הבל:

    15. Verse 17

      אֹמְרִ֤ים אָמוֹר֙ לִֽמְנַאֲצַ֔י דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה שָׁל֖וֹם יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם וְ֠כֹ֠ל הֹלֵ֞ךְ בִּשְׁרִר֤וּת לִבּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹא־תָב֥וֹא…

      אומרים אמור למנאצי, מראה שקרותם איך הסיתו לכל אחד בפנים אחרות ואיך הם סותרים א"ע, שאם דברו עם אלה שהאמינו בנבואה שה' ינבא את האדם רק שהם מנאצים ומבזים את ה' ואין שומעים לתוכחתו, להם היו אומרים, דבר ה' שלום יהיה לכם, אמרו להם שה' דבר שיהיה להם שלום, אבל לכל הולך בשרירות לבו אמרו, אם דברו את המכחישים בנבואה ואין מאמינים בה לפי שרירות לבם במינות, היו אומרים להם לא תבא עליכם רעה כי מי עמד בסוד ה', היו אומרים שמה שנבאו הנביאים בשם ה' שתבא רעה הוא שקר כי א"א שה' ידבר עם האדם ושהאדם יעמוד בסוד ה':

    16. Verse 18

      כִּ֣י מִ֤י עָמַד֙ בְּס֣וֹד יְהֹוָ֔ה וְיֵ֖רֶא וְיִשְׁמַ֣ע אֶת־דְּבָר֑וֹ מִי־הִקְשִׁ֥יב (דברי) [דְּבָר֖וֹ] וַיִּשְׁמָֽע׃ {ס}

      כי מי עמד בסוד ה', אמרו, שהנבואה בכללה בלתי אפשרית, א — כי א"א שהאדם יעמוד לדעת סוד ה', ב. וירא וישמע את דברו איך אפשר שיראה האדם מראה בנבואה ושישמע את דברו, וה' לא יושג בעין בשר, ואזן לא תשמע דברו שהם ענינים גשמיים א"א ליחס אל הבורא, ג. מי הקשיב דברו וישמע, שאף שיקשיב מרחוק כמו בת קול או קול רוחני שעי"כ ישמע ויבין הוא דבר בלתי אפשר בחק האדם, ואיך ישיג שוכן בית חומר עניני האלהות שהוא בב"ת ובלתי בעל חומר, כ"ז טענו אם דברו עם המכחישים, הגם שאם דברו עם המאמינים בנבואה אמרו להם נבואה בשקר בשם ה':

    17. Verse 19

      הִנֵּ֣ה׀ סַעֲרַ֣ת יְהֹוָ֗ה חֵמָה֙ יָֽצְאָ֔ה וְסַ֖עַר מִתְחוֹלֵ֑ל עַ֛ל רֹ֥אשׁ רְשָׁעִ֖ים יָחֽוּל׃

      הנה, נגד מה שאמרו לשני הכתות שיהיה שלום ושלא תבא רעה, אמר הנה סערת ה' חמה יצאה, החמה של ה' כבר יצאה והיא סערת ה', אשר נעשה ממנו סער מתחולל וסובב סביב, ויחול על ראש רשעים :

    18. Verse 20

      לֹ֤א יָשׁוּב֙ אַף־יְהֹוָ֔ה עַד־עֲשֹׂת֥וֹ וְעַד־הֲקִימ֖וֹ מְזִמּ֣וֹת לִבּ֑וֹ בְּאַֽחֲרִית֙ הַיָּמִ֔ים תִּתְבּ֥וֹנְנוּ בָ֖הּ בִּינָֽה׃

      לא, ואף ה' לא ישוב עד שיעשה מזימות לבו להנקם בם, ובאחרית הימים יתבוננו שה' העניש אותם על שפשעו בו:

    19. Verse 21

      לֹא־שָׁלַ֥חְתִּי אֶת־הַנְּבִאִ֖ים וְהֵ֣ם רָ֑צוּ לֹא־דִבַּ֥רְתִּי אֲלֵיהֶ֖ם וְהֵ֥ם נִבָּֽאוּ׃

      לא שלחתי, ונגד מה שאמרו למנאצי ה' שה' דבר שלום, ושיש אתם ע"ז נבואה מאת ה', אומר לא שלחתי את הנביאים, ולא לבד שלא שלחם בשליחות אל העם, כי גם לא דברתי אליהם כלל :

    20. Verse 22

      וְאִם־עָמְד֖וּ בְּסוֹדִ֑י וְיַשְׁמִ֤עוּ דְבָרַי֙ אֶת־עַמִּ֔י וִֽישִׁבוּם֙ מִדַּרְכָּ֣ם הָרָ֔ע וּמֵרֹ֖עַ מַעַלְלֵיהֶֽם׃ {ס}

      ואם עמדו בסודי, מביא ראיה שלא דבר עמם כלל, כי אם עמדו בסודי כדבריהם שגליתי להם סודי, הלא היה ראוי שישמיעו דברי את עמי וישיבום מדרכם הרע, ולא להחזיק ידי עושי רשעה ולפתותם שלא ישובו, שה' לא ישלח את הנביא שידבר להם שיהיה להם שלום ושא"צ לעשות תשובה:

    21. Verse 23

      הַאֱלֹהֵ֧י מִקָּרֹ֛ב אָ֖נִי נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְלֹ֥א אֱלֹהֵ֖י מֵרָחֹֽק׃

      האלהי, ונגד מה שאמרו אל כל הולך בשרירות לבו שהם המכחישים, שכלל הנבואה היא בלתי אפשריית ע"ז משיב להם, שאם תאמרו שה' נעלה מאד מהעולם השפל ומשינבא את השוכנים בעולם השפל שהיא רחוקה משכינת עוזו, האלהי מקרוב אני ולא אלהי מרחוק, וכי אני אלהים לעולם העליון שהוא קרוב ולא לעולם התחתון שהוא רחוק, וכי יש אצלי רחוק וקרוב, והלא שכינתי בכל מקום, ואם תאמרו שאין ה' רואה ומשגיח על מעשה ב"א, ע"ז משיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו שאין מפסיק בפני ריחוק מקום או מחיצה מבדלת, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, ואין מקום ריק מכבודי והשגחתי ואין נעלם ונסתר ממני:

    22. Verse 25

      שָׁמַ֗עְתִּי אֵ֤ת אֲשֶׁר־אָֽמְרוּ֙ הַנְּבִאִ֔ים הַֽנִּבְּאִ֥ים בִּשְׁמִ֛י שֶׁ֖קֶר לֵאמֹ֑ר חָלַ֖מְתִּי חָלָֽמְתִּי׃

      שמעתי אחר שדבר על הבודים שקר לאמר שה' שלחם לנבאות, ידבר על כת אחרת שחלמו חלומות ויספרו אותם כאילו הם חלום נבואיי, וז"ש שמעתי את אשר אמרו חלמתי חלמתי :

    23. Verse 26

      עַד־מָתַ֗י הֲיֵ֛שׁ בְּלֵ֥ב הַנְּבִאִ֖ים נִבְּאֵ֣י הַשָּׁ֑קֶר וּנְבִיאֵ֖י תַּרְמִ֥ת לִבָּֽם׃

      עד מתי יחליפו חלום בנבואה, וכבר באר המורה שהנביא היה מכיר בין החלום הפשוט שבא ע"י כח המדמה ובין החלום הנבואיי שבא מאת ה', וז"ש היש בלב הנביאים וכי מדמים כן בלבבם שהוא חלום נבואיי, הלא בחלום הנבואיי לא היה בלב הנביא שום ספק והיה יודע בבירור שהוא אמת וקיים, והם או בודים לעצמם שקר, או שלבם מרמה אותם:

    24. Verse 28

      הַנָּבִ֞יא אֲשֶׁר־אִתּ֤וֹ חֲלוֹם֙ יְסַפֵּ֣ר חֲל֔וֹם וַאֲשֶׁ֤ר דְּבָרִי֙ אִתּ֔וֹ יְדַבֵּ֥ר דְּבָרִ֖י אֱמֶ֑ת מַה־לַתֶּ֥בֶן אֶת־הַבָּ֖ר נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

      הנביא, ר"ל הלא הנביא יודע ההבדל האמתי בין החלום ובין הנבואה, ואם יודע שיש אתו חלום יספר שהוא חלום לא שהוא נבואה, ואם יודע שדברי אתו ושהוא נבואה ידבר דברי אמת ולא יערב בו חלומות והבלים, ובאר כי יש שלשה היכרים להכיר בין החלום ובין הנבואה, (בחינה א') שהחלום הנבואיי לא נמצא מעורב בו שום תבן ופסולת ושום דבר בדוי רק בר נקי ודברים אמתים, וא"כ מה לתבן את הבר :

    25. Verse 29

      הֲל֨וֹא כֹ֧ה דְבָרִ֛י כָּאֵ֖שׁ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וּכְפַטִּ֖ישׁ יְפֹ֥צֵֽץ סָֽלַע׃ {ס}

      הלא (בחינה ב') דברי דומים כאש, כמו שהאש בוערת ומפיצה אור במחשך, כן דבר הנבואה תשליך רשפי אש שלהבת יה בכח הנפש ותאיר אור הנפש וקרנים מידה לה, (בחינת ג') שהוא כפטיש יפוצץ סלע לחתיכות כן תפוצץ את הגוף ויתבטלו כחותיו וארכבותיו דא לדא נקשן:

    26. Verse 30

      לָכֵ֛ן הִנְנִ֥י עַל־הַנְּבִאִ֖ים נְאֻם־יְהֹוָ֑ה מְגַנְּבֵ֣י דְבָרַ֔י אִ֖ישׁ מֵאֵ֥ת רֵעֵֽהוּ׃

      לכן הנני על הנביאים להענישם, וחושב בהם ג' כתות, א — נביאי שקר שהיו גונבי נוסח הנבואה מנביאי האמת ומתנבאים בסגנון ההוא, ועז"א מגנבי דברי איש מאת רעהו, ב. שבדו מדעתם סגנון הנבואה שזה קל יותר שהיה רק שקר אחד שהיא נבואת שקר, ולא גניבה מדברי רעהו, ועז"א הנני וכו' הלוקחים ולומדים לשונם וינאמו נאום מדעת עצמם, ג. על אלה שספרו חלומות שקר שהוא קל יותר, ועז"א הנני על נביאי חלומות שקר ויתעו את עמי בהם, וכל אלה הג' כתות לא שלחתים בתורת שליחות אל העם, ואף לא צויתים דבור לעצמם, וחוץ ממה שינבאו שקר הועיל לא יועילו לעם הזה, לא ישתדלו עכ"פ לאמר להם דבר של תועלת רק להפך שמתעים אותם מדרך ה':

    27. Verse 33

      וְכִֽי־יִשְׁאָלְךָ֩ הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה אֽוֹ־הַנָּבִ֤יא אֽוֹ־כֹהֵן֙ לֵאמֹ֔ר מַה־מַּשָּׂ֖א יְהֹוָ֑ה וְאָמַרְתָּ֤ אֲלֵיהֶם֙ אֶת־מַה־מַּשָּׂ֔א וְנָטַשְׁתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

      וכי ישאלך, הנבואות הנקראות בשם משא, היה נביא נושא דבריו במשלים ומליצות, ובימי ירמיה היו מתלוצצים על דברי הנבואה ואמרו הלא ממשל משלים הוא, וירמיה לא נבא שום נבואה בשם משא, ולא השתמש בסגנון זה כי כל נבואותיו היו על החרבן ובזה לא נשא משא ומליצה, והדור ההוא כשבאו אל הנביא שאלוהו בדרך ליצנות מה משא ה', וכן כשספרו את דברי הנביא איש לחברו, הפכו את סגנון לשונו ועשו ממנו משא ומליצה, ועל שניהם הזהיר אותם, א. כי ישאלך מה משא, שזה אצלם לשון ליצנות, וכוונו בליצנותם גם כונה שניה, כי הדבור הוא למשא אל ה', ותשיב להם את מה משא ונטשתי אתכם אני אטוש אתכם מעל פני ולא תהיו עוד עלי למשא:

    28. Verse 34

      וְהַנָּבִ֤יא וְהַכֹּהֵן֙ וְהָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֖ר מַשָּׂ֣א יְהֹוָ֑ה וּפָקַדְתִּ֛י עַל־הָאִ֥ישׁ הַה֖וּא וְעַל־בֵּיתֽוֹ׃

      והנביא, וכן אם יספרו איש לרעהו דברי הנביא ויאמרו בלשון משא ה' כי יעשו ממנו משל ומליצה ופקדתי על האיש ההוא:

    29. Verse 35

      כֹּ֥ה תֹאמְר֛וּ אִ֥ישׁ עַל־רֵעֵ֖הוּ וְאִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו מֶה־עָנָ֣ה יְהֹוָ֔ה וּמַה־דִּבֶּ֖ר יְהֹוָֽה׃

      כה תאמרון, בעת שתספרו דברי הנביא איש אל רעהו תאמרו, מה ענה ה' על שאלת הנביא, ומה דבר ה' בעת שה' התחיל הדבור:

    30. Verse 36

      וּמַשָּׂ֥א יְהֹוָ֖ה לֹ֣א תִזְכְּרוּ־ע֑וֹד כִּ֣י הַמַּשָּׂ֗א יִֽהְיֶה֙ לְאִ֣ישׁ דְּבָר֔וֹ וַהֲפַכְתֶּ֗ם אֶת־דִּבְרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים חַיִּ֔ים יְהֹוָ֥ה…

      ומשא ה' לא תזכרו עוד שלא תשנו את דברי הנביא לעשות מדבריו משא ומליצה, כי המשא יהיה לאיש דברו האיש כשידבר דברו דברי חול יוכל לדבר לשון משא ומליצה אבל איך תהפכו את דברי אלהים חיים לשנות אותם ולעשות מהם משל ומליצה:

    31. Verse 37

      כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־הַנָּבִ֑יא מֶה־עָנָ֣ךְ יְהֹוָ֔ה וּמַה־דִּבֶּ֖ר יְהֹוָֽה׃

      כה תאמר אל הנביא וכן כשתדברו אל הנביא לא תזכירו לשון משא:

    32. Verse 38

      וְאִם־מַשָּׂ֣א יְהֹוָה֮ תֹּאמֵ֒רוּ֒ לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה יַ֧עַן אֲמׇרְכֶ֛ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה מַשָּׂ֣א יְהֹוָ֑ה וָאֶשְׁלַ֤ח…

      ואם משא ה' תאמרו הגם שבזה אינכם משנים דברי הנביא, בכ"ז תענשו יען אמרכם את הדבר הזה משא ה' ואשלח אליכם לאמר לא תאמרו משא ה', שאחר שהזהרתי אתכם ע"ז, לא היה לכם לאמר לשון משא שזה מורה שתרצו להתלוצץ על הנביא, ולכוון ג"כ הכונה הלציית שהדבור הוא למשא אל ה':

    33. Verse 39

      לָכֵ֣ן הִנְנִ֔י וְנָשִׁ֥יתִי אֶתְכֶ֖ם נָשֹׁ֑א וְנָטַשְׁתִּ֣י אֶתְכֶ֗ם וְאֶת־הָעִיר֙ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧תִּי לָכֶ֛ם וְלַאֲבוֹתֵיכֶ֖ם מֵעַ֥ל פָּנָֽי׃

      לכן הנני ונשיתי אתכם נשא, אשכח אתכם ואטוש אתכם בל תהיו עלי למשא:

    34. Verse 40

      וְנָתַתִּ֥י עֲלֵיכֶ֖ם חֶרְפַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּכְלִמּ֣וּת עוֹלָ֔ם אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א תִשָּׁכֵֽחַ׃ {פ}

      ונתתי עליכם חרפת עולם, כמו שהתכוונתם לתת חרפה אל דברי הנבואה:

    Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

    Tanakh · chapter reading guide

    Jeremiah Chapter 23

    Jeremiah Chapter 23 presents 40 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

    Open the full commentary page

    Text map

    Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.

    Reading lens

    Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.

    Continue the sequence

    Parallel sources

    Lessons and study tools

    A unit-by-unit map of all 40 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.

    1. Verse 18 words

      Opens “ה֣וֹי רֹעִ֗ים מְאַבְּדִ֧ים וּמְפִצִ֛ים אֶת־צֹ֥אן מַרְעִיתִ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃…”

    2. Verse 221 words

      Opens “לָ֠כֵ֠ן כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל עַֽל־הָרֹעִים֮ הָרֹעִ֣ים…”

    3. Verse 314 words

      Opens “וַאֲנִ֗י אֲקַבֵּץ֙ אֶת־שְׁאֵרִ֣ית צֹאנִ֔י מִכֹּל֙ הָאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁר־הִדַּ֥חְתִּי…”

    4. Verse 411 words

      Opens “וַהֲקִמֹתִ֧י עֲלֵיהֶ֛ם רֹעִ֖ים וְרָע֑וּם וְלֹא־יִֽירְא֨וּ ע֧וֹד וְלֹא־יֵחַ֛תּוּ…”

    5. Verse 515 words

      Opens “הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וַהֲקִמֹתִ֥י לְדָוִ֖ד צֶ֣מַח…”

    6. Verse 610 words

      Opens “בְּיָמָיו֙ תִּוָּשַׁ֣ע יְהוּדָ֔ה וְיִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׁכֹּ֣ן לָבֶ֑טַח וְזֶה־שְּׁמ֥וֹ…”

    7. Verse 713 words

      Opens “לָכֵ֛ן הִנֵּה־יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְלֹא־יֹ֤אמְרוּ עוֹד֙ חַי־יְהֹוָ֔ה…”

    8. Verse 819 words

      Opens “כִּ֣י אִם־חַי־יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֣ר הֶעֱלָה֩ וַאֲשֶׁ֨ר הֵבִ֜יא אֶת־זֶ֨רַע…”

    9. Verse 917 words

      Opens “לַנְּבִאִ֞ים נִשְׁבַּ֧ר לִבִּ֣י בְקִרְבִּ֗י רָֽחֲפוּ֙ כׇּל־עַצְמוֹתַ֔י הָיִ֙יתִי֙…”

    10. Verse 1016 words

      Opens “כִּ֤י מְנָֽאֲפִים֙ מָלְאָ֣ה הָאָ֔רֶץ כִּֽי־מִפְּנֵ֤י אָלָה֙ אָבְלָ֣ה…”

    11. Verse 117 words

      Opens “כִּֽי־גַם־נָבִ֥יא גַם־כֹּהֵ֖ן חָנֵ֑פוּ גַּם־בְּבֵיתִ֛י מָצָ֥אתִי רָעָתָ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃…”

    12. Verse 1215 words

      Opens “לָכֵן֩ יִהְיֶ֨ה דַרְכָּ֜ם לָהֶ֗ם כַּחֲלַקְלַקּוֹת֙ בָּאֲפֵלָ֔ה יִדַּ֖חוּ…”

    13. Verse 139 words

      Opens “וּבִנְבִיאֵ֥י שֹׁמְר֖וֹן רָאִ֣יתִי תִפְלָ֑ה הִנַּבְּא֣וּ בַבַּ֔עַל וַיַּתְע֥וּ…”

    14. Verse 1419 words

      Opens “וּבִנְבִאֵ֨י יְרוּשָׁלַ֜͏ִם רָאִ֣יתִי שַׁעֲרוּרָ֗ה נָא֞וֹף וְהָלֹ֤ךְ בַּשֶּׁ֙קֶר֙…”

    15. Verse 1519 words

      Opens “לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ עַל־הַנְּבִאִ֔ים הִנְנִ֨י מַאֲכִ֤יל…”

    16. Verse 1617 words

      Opens “כֹּה־אָמַ֞ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת אַֽל־תִּשְׁמְע֞וּ עַל־דִּבְרֵ֤י הַנְּבִאִים֙ הַנִּבְּאִ֣ים…”

    17. Verse 1716 words

      Opens “אֹמְרִ֤ים אָמוֹר֙ לִֽמְנַאֲצַ֔י דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה שָׁל֖וֹם יִהְיֶ֣ה…”

    18. Verse 1813 words

      Opens “כִּ֣י מִ֤י עָמַד֙ בְּס֣וֹד יְהֹוָ֔ה וְיֵ֖רֶא וְיִשְׁמַ֣ע…”

    19. Verse 1911 words

      Opens “הִנֵּ֣ה׀ סַעֲרַ֣ת יְהֹוָ֗ה חֵמָה֙ יָֽצְאָ֔ה וְסַ֖עַר מִתְחוֹלֵ֑ל…”

    20. Verse 2012 words

      Opens “לֹ֤א יָשׁוּב֙ אַף־יְהֹוָ֔ה עַד־עֲשֹׂת֥וֹ וְעַד־הֲקִימ֖וֹ מְזִמּ֣וֹת לִבּ֑וֹ…”

    21. Verse 218 words

      Opens “לֹא־שָׁלַ֥חְתִּי אֶת־הַנְּבִאִ֖ים וְהֵ֣ם רָ֑צוּ לֹא־דִבַּ֥רְתִּי אֲלֵיהֶ֖ם וְהֵ֥ם…”

    22. Verse 2211 words

      Opens “וְאִם־עָמְד֖וּ בְּסוֹדִ֑י וְיַשְׁמִ֤עוּ דְבָרַי֙ אֶת־עַמִּ֔י וִֽישִׁבוּם֙ מִדַּרְכָּ֣ם…”

    23. Verse 237 words

      Opens “הַאֱלֹהֵ֧י מִקָּרֹ֛ב אָ֖נִי נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְלֹ֥א אֱלֹהֵ֖י מֵרָחֹֽק׃…”

    24. Verse 2412 words

      Opens “אִם־יִסָּתֵ֨ר אִ֧ישׁ בַּמִּסְתָּרִ֛ים וַאֲנִ֥י לֹֽא־אֶרְאֶ֖נּוּ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה הֲל֨וֹא…”

    25. Verse 2510 words

      Opens “שָׁמַ֗עְתִּי אֵ֤ת אֲשֶׁר־אָֽמְרוּ֙ הַנְּבִאִ֔ים הַֽנִּבְּאִ֥ים בִּשְׁמִ֛י שֶׁ֖קֶר…”

    26. Verse 269 words

      Opens “עַד־מָתַ֗י הֲיֵ֛שׁ בְּלֵ֥ב הַנְּבִאִ֖ים נִבְּאֵ֣י הַשָּׁ֑קֶר וּנְבִיאֵ֖י…”

    27. Verse 2714 words

      Opens “הַחֹשְׁבִ֗ים לְהַשְׁכִּ֤יחַ אֶת־עַמִּי֙ שְׁמִ֔י בַּחֲל֣וֹמֹתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר יְסַפְּר֖וּ…”

    28. Verse 2814 words

      Opens “הַנָּבִ֞יא אֲשֶׁר־אִתּ֤וֹ חֲלוֹם֙ יְסַפֵּ֣ר חֲל֔וֹם וַאֲשֶׁ֤ר דְּבָרִי֙…”

    29. Verse 299 words

      Opens “הֲל֨וֹא כֹ֧ה דְבָרִ֛י כָּאֵ֖שׁ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וּכְפַטִּ֖ישׁ יְפֹ֥צֵֽץ…”

    30. Verse 309 words

      Opens “לָכֵ֛ן הִנְנִ֥י עַל־הַנְּבִאִ֖ים נְאֻם־יְהֹוָ֑ה מְגַנְּבֵ֣י דְבָרַ֔י אִ֖ישׁ…”

    31. Verse 317 words

      Opens “הִנְנִ֥י עַל־הַנְּבִיאִ֖ם נְאֻם־יְהֹוָ֑ה הַלֹּקְחִ֣ים לְשׁוֹנָ֔ם וַֽיִּנְאֲמ֖וּ נְאֻֽם׃…”

    32. Verse 3218 words

      Opens “הִ֠נְנִ֠י עַֽל־נִבְּאֵ֞י חֲלֹמ֥וֹת שֶׁ֙קֶר֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וַֽיְסַפְּרוּם֙ וַיַּתְע֣וּ…”

    33. Verse 3314 words

      Opens “וְכִֽי־יִשְׁאָלְךָ֩ הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה אֽוֹ־הַנָּבִ֤יא אֽוֹ־כֹהֵן֙ לֵאמֹ֔ר מַה־מַּשָּׂ֖א…”

    34. Verse 3411 words

      Opens “וְהַנָּבִ֤יא וְהַכֹּהֵן֙ וְהָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֖ר מַשָּׂ֣א יְהֹוָ֑ה…”

    35. Verse 3510 words

      Opens “כֹּ֥ה תֹאמְר֛וּ אִ֥ישׁ עַל־רֵעֵ֖הוּ וְאִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו מֶה־עָנָ֣ה…”

    36. Verse 3616 words

      Opens “וּמַשָּׂ֥א יְהֹוָ֖ה לֹ֣א תִזְכְּרוּ־ע֑וֹד כִּ֣י הַמַּשָּׂ֗א יִֽהְיֶה֙…”

    37. Verse 377 words

      Opens “כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־הַנָּבִ֑יא מֶה־עָנָ֣ךְ יְהֹוָ֔ה וּמַה־דִּבֶּ֖ר יְהֹוָֽה׃…”

    38. Verse 3820 words

      Opens “וְאִם־מַשָּׂ֣א יְהֹוָה֮ תֹּאמֵ֒רוּ֒ לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה…”

    39. Verse 3914 words

      Opens “לָכֵ֣ן הִנְנִ֔י וְנָשִׁ֥יתִי אֶתְכֶ֖ם נָשֹׁ֑א וְנָטַשְׁתִּ֣י אֶתְכֶ֗ם…”

    40. Verse 4010 words

      Opens “וְנָתַתִּ֥י עֲלֵיכֶ֖ם חֶרְפַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּכְלִמּ֣וּת עוֹלָ֔ם אֲשֶׁ֖ר…”

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Jeremiah 23

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page