Talmud Builders

    Commentary page

    Sanhedrin 73a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 73a

    Sanhedrin 73a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 370 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מתני' ואלו שמצילין אותן מן העבירה:

    בנפשן ניתנו ליהרג לכל אדם כדי להצילן מן העבירה ומקראי נפקי:

    אבל הרודף אחר בהמה לרבעה והרוצה לעבוד עבודת כוכבים ולחלל שבת וכל שכן שאר כריתות ומיתות ב"ד שאינן עריות דלא ניתן להצילו בנפשו אלא מדבר שהוא ערוה ויש בה קלון ופגם לנרדף כגון זכר ונערה המאורסה ומיהו רוצח בהדיא כתיב ביה והאי דנקט בהמה משום דדמיא לעריות ונקט נמי עבודת כוכבים משום דסד"א תיתי בק"ו כדלקמן ושבת נמי תיתי בגזירה שוה:

    גמ' לא תעמוד לא תעמוד עצמך על דמו אלא הצילהו:

    לפגמה לביישה ולזלזלה אמרה תורה נתנה להצילה בנפשו כדילפינן לקמן מואין מושיע לה:

    מן הדין ק"ו:

    הקישא הוא שהוקש רוצח לנערה המאורסה וכל היקש וגזירה שוה המופנת הרי הוא כמפורש במקרא ועונשין ממנו לפי שלא ניתנה למדרש מעצמו אבל מקל וחומר שאדם דן ק"ו מעצמו אע"פ שלא קבלו מרבו אין עונשין ממנו כדילפינן במכות (דף יד.):

    וכי מה למדנו מרוצח כאן לפטור את האונס דקאמר ליה קרא אין לנערה חטא מות כי כאשר יקום איש דמשמע כי היכי דהתם אונס פטור הכי נמי פטורה אלא משמע שזה בא ללמד על הנערה ונמצא שנכתב כאן ללמד הימנה כלומר נמצא אף למד דמשום מילי אחריני איתקוש ותרוייהו ילפי מהדדי:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 73a · Sefaria

    Tosafot

    ומה נערה המאורסה שלא בא וכו' וא"ת ההוא פגם חמור מרוצח שזה בסקילה וזה בסייף לאו פירכא היא דהכא לא קפיד קרא אאיסורא אלא אפגימ' דהא נעבדה בה עבירה או שאין מקפדת על פגמה אין מצילין אותה בנפשו כדמוכח שמעתין ופשיטא דיש פגם גדול בנהרג מבנערה המאורסה שנאנסה וא"ת ומנא לן דאפגימ' קפיד רחמנא דילמא אאיסורא קפיד מדאיצטריך למעוטי עובד עבודת כוכבים ומחלל שבת ובהמה ובקונטרס פי' לקמן דאפגימ' קפיד מדגלי בהני ולא בעבירות אחרות ועוד י"ל דאין מושיע לה משמע דאבושתה קפיד קרא:

    הרי זה בא ללמד ונמצא למד פירוש ונמצא אף למד דהא ללמד נמי אתא כדדרשינן לקמן מה רוצח יהרג ואל יעבור וכן בההוא דלעיל בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נד.) משכבי אשה מגיד לך הכתוב ששני משכבות באשה וקאמר הרי זה בא ללמד ונמצא למד והיינו נמי אף למד דהא ילפינן מיניה העראה בזכור בההיא שמעתין ולשמואל דמחייב אזכר בבן ג' שנים והא דאמר בריש פ"ב דחולין (דף כח.) גבי צבי ואיל הרי זה בא ללמד ונמצא למד מה פסולי המוקדשים בשחיטה התם נמי יש לפרש דאף למד קאמר דללמד אפסולי המוקדשין נמי קא אתי לפטור מן המתנות כדדרשינן בפ"ק דבכורות (דף טו.):

    אף רוצח ניתן להצילו בנפשו ואם תאמר מוהוכה בכל אדם נפקא כדדרשינן לעיל (סנהדרין דף עב:) וי"ל דהתם רשות ואשמעינן קרא דאין לו דמים אבל הכא קמ"ל דחובה להציל:

    להצילו בנפשו כו' משמעות הלשון שמצילין הנרדף בנפשו של רודף אבל לא יתכן לפרש כן ברודף אחר הבהמה וכיוצא בה לפיכך נראה לפרש דמצילין את האדם מן העבירה בנפשו של עצמו אבל קשה מנערה המאורסה דקאמר שניתן להצילה בנפשו וא"ת וכיון דמהכא ילפינן דרוצח ניתן להצילו בנפשו למה לי קרא בטובע בנהר וחיה גוררתו השתא חברו הורג כדי להציל התם לא כ"ש ולא מסתבר למימר דחבירו הורג טפי לאפרושי מאיסורא אלא נראה דאי מהכא ה"א עשה קמ"ל התם דעובר בלאו דלא תעמוד על דם רעך:

    תלמוד לומר והשבותו לו הכא מוקי ליה לאבידת גופו ובפרק שני דבבא מציעא (דף כח:) מוקי ליה שלא יאכיל עגל לעגלים התם דריש והשבותו והכא לו יתירה:

    חייבי כריתות וחייבי מיתות ב"ד בעריות מיירי דומיא דנערה וא"ת תיפוק ליה מדאיתקוש כל עריות בפ' אחרי מות כדאמרינן בריש הבא על יבמתו (יבמות דף נד:) י"ל מדמעט בהמה ש"מ דלא מקשינן הכי מיהו קשה הא בהמה לא איתקש מדמיבעיא לן קרא לרבות העראה בבהמה בפרק ד' מיתות (לעיל סנהדרין דף נה.):

    נער נערה פירש בקונטרס נער כתיב וקרי נערה נדרש מקרא ומסורת ואף על גב דאמרינן בפרק אלו נערות (כתובות דף מ: ושם) גבי קנס כל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע הכא הוי מצי למיכתב נערה דעל כרחיך לאו בקטנה איירי אלא בבת עונשין ועוד יש לפרש דטובא נערה כתיבי בפרשה ומיהו בסמוך משמע דמחד דריש דקאמר איידי דכתב נער כתב נמי נערה פירוש איידי דכתב נער למעוטי בהמה כתב נערה כלומר כפשטיה דקרא דעל כרחיך נערה קרינן דהא בנערה מישתעי:

    Tosafot on Sanhedrin 73a · Sefaria

    Meiri

    המשנה הששית והכוונה בה לבאר החלק החמישי ונתגלגל בו על ידי בא במחתרת שניתן רשות לכל אדם להרגו ואמר על זה אלו שמצילין אותם בנפשם הרודף אחר חברו להרגו וכבר ביארנו שמזהירין אותו שלא לעשות ואם לא נמנע אלא שהוא רודף עדיין אע"פ שלא קבל עליו התראה הורגין אותו להציל את הנרדף וכן ביארנו שאם יכולים להצילו באחד מאיבריו עושין וכן ביארנו שכן הדין בכל שחושב להכות את חבירו מכה המביאה לידי מיתה כמו שאמרה תורה במחזקת במבושיו של איש וקצותה את כפה אחר הזכור כלומר שאף הרודף אחר הזכור לרבעו והזכור בורח לו וכן הרודף אחר נערה המאורסה מצילין אותה בנפשו שנאמר בנערה המאורסה ואין מושיע לה הא יש לה מושיע אתה מושיעה בכל שאפשר להושיעה ואפילו בנפשו של רודף והוא הדין לשאר העריות שבאיש ואשה בין כריתות בין מיתות בית דין אבל הרודף אחר הבהמה לרבעה או שראוהו רדוף לעשות מלאכה בשבת או לעבוד ע"ז אע"פ ששבת וע"ז יסודי התורה הם אין ממיתין אותו אלא יתרוהו ויניחוהו לעשות ויביאוהו לבית דין וידינוהו:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    בתלמוד המערב שאלו ברודף שחזר ונעשה נרדף לנרדף שלו אם מצילין אותו בנפשו של רודף ולא נתבררה שם ונראין הדברים שמצילין אותו שהרי אף כשהוא רודף אם היה יכול להצילו באחד מאיבריו ולא עשה חייב מיתה בידי שמים כמו שיתבאר כל שכן שרואה הרודף הופך הנרדף שאע"פ שהיה רודף מתחלתו כיון שעכשו הוא נרדף מצילין אותו בנפשו של רודף חכמי הדורות מסכימים שהרודף נהרג אף בחוצה לארץ ואין צריך לומר שלא בבית דין שהרי לכל אדם אתה מוסר את דינו וראיה לדבר ממה שאמרו באחרון של ברכות במעשה של ר' שילא האי רודף הוא:

    מי שראה חברו טובע בנהר או חיה גוררתו או ליסטים באים עליו חייב להשתדל בהצלתו ולא סוף דבר בעצמו אם הוא יכול בלא סכנה שהרי על אבדת ממונו חייב על אבדת גופו כל שכן אלא אף על ידי אחרים והוא שישכור שכירים ופועלים ובקיאים באותן הדברים להצילו וחברו פורע לו מן הדין אם אין לו במה לפרוע אין לזה לימנע בכך שאע"פ שאסור להציל עצמו בממון חברו דוקא שלא מדעת הבעלים אבל בעלים עצמן חייבין להציל חבריהם וכל שלא עשה כן עובר משום לא תעמוד על דם רעך וכן הענין בכל כיוצא באלו כגון שנודע לו שגוים או מוסרים מחשבים עליו רעה ואינו מודיעו ובספרא אמרוה בפרשת קדושים אף ביודע עדות לחברו ואינו מעידו וכל כיוצא בזה:

    רוצח שאמרו בכאן יהרג ואל יעבור וכן בנערה המאורסה יש לפקפק בהן בקצת דברים ויתבאר ענינם למטה בע"ה:

    כבר ביארנו במשנה שכל העריות ניתן להצילו בנפשו בין חייבי כריתות בין חייבי מיתות בית דין אבל חייבי לאוין אין מצילין אותן בנפשן וכן אם כבר התחיל בכדי חיוב כגון העראה אע"פ שלא גמר לא ניתנה עוד להצילה בנפשו אבל כל שלא התחיל בעבירה אפילו היו הזכור והנערה צווחים ואומרים הניחו לו שמא יהרגנו אין שומעין להן אלא משתדלין להצילן על כל פנים וכל המתרשל בזה כתבו גדולי המחברים שעבר על עשה של וקצותה את כפה ועל שני לאוין לא תחוס עינך ולא תעמוד על דם רעך אלא שאין לוקין עליהם ומ"מ כל ששניהם מתרצים בעבירה אין רשות ביד שום אדם להצילה כלל אלא יתרו בהם ויביאום לבית דין שלא ניתן בערוה להציל בנפשו אלא על שמקפיד בפגמו:

    Meiri on Sanhedrin 73a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוספות בד"ה ומה נערה כו' וזה בסייף לאו פירכא היא דהכא לא כו' עכ"ל כצ"ל ר"ל דהכא לענין הצלת נפש לא קפיד קרא רק אפגימה אבל לענין מיתת בית דין ודאי אאיסורא קפיד קרא ונערה איסורה חמור מרוצח ולכך נערה בסקילה ורוצח בסייף וק"ל:

    בא"ד דילמא אאיסורא קפיד מדאיצטריך למעוטי עובד עבודת כוכבים ומחלל כו' עכ"ל ר"ל דמדאיצטריך למעוטי הני משמע משום דאיסורא דהני חמור ומיתתן סקילה איצטריך למעטינהו ואהא תירצו דאדרבה מדגלי לן קרא למעט הני אית לן למימר דמשום פגימה היא ולא משום איסור דאם לא כן אמאי ממעט להו קרא כיון דאיסורן חמור ועוד יש לומר דאין מושיע לה כו' מיהו איצטריך למעט הני משום דבעבודת כוכבים סלקא דעתך דפגם גבוה הוא מקל וחומר מפגם הדיוט כדלקמן לרבי שמעון בן יוחאי ושבת משום דלא נילף חילול חילול מעבודת כוכבים ובהמה דלא נילף מהיקשא כמ"ש התוספות ואי משום דדמי לעריות כמו שפירש"י לקמן:

    בד"ה אף רוצח כו' ואם תאמר מוהוכה בכל אדם נפקא כו' עכ"ל דליכא למימר גבי ניתן להצילו בנפשו דאיצטריך תרי קראי למטרח ומיגר אגורי דא"כ הוה ליה לתלמודא לפרש הכא כדמפרש לה לקמן גבי רואה את חבירו שהוא טובע כו' וק"ל:

    בד"ה להצילו בנפשו כו' דאי מהכא הוה אמינא עשה קא משמע לן התם דעובר בלאו כו' עכ"ל ודפריך והא מהכא נפקא כו' תלמוד לומר והשבותו לו כו' ליכא למימר דאצטריך לא תעמוד גו' ללאו דהתם נמי לאו כתיב לא תוכל להתעלם דקאי אוהשבותו לו דמשמע אבדת גופו ועוד דמכ"מ והשבותו לו לא איצטריך לעשה בטובע בנהר דנפקא ליה במכל שכן מניתן להצילו בנפשו וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 73a · Sefaria

    Maharam

    בגמרא אי מהתם ה"א הני מילי בנפשיה אבל למטרח ומיגר אגורי פועלים אימא לא קא משמע לן ויש לדקדק אם כן למה ליה למילף מוהשבתו לו תיפוק ליה מלא תעמוד על דם רעך לחוד ובלא פי' רש"י הייתי יכול לתרץ דמיתורא דתרי קראי ילפינן דחייב אפילו למטרח ולמיגר אגורי אבל אי לא הוה כתיב אלא חד קרא איזה שיהיה ה"א דוקא בנפשיה אבל למטרח ולמיגר אגורי לא אבל רש"י דפירש קא משמע לן לא תעמוד על דם רעך לא תעמוד על עצמך משמע אלא חזור על כל צדדים שלא יאבד דם רעך משמע מדבריו דמלא תעמוד על דם רעך לחוד נפקי ליה דחייב למטרח ולמיגר אגורי אם כן והשבותו לו למה לי וצריך לומר דגם לרש"י ר"ל דדייק השתא דכתיב גם כן והשבותו לו דדרשינן הכי אבל אי לאו דכתיב כבר והשבותו לו לא הוה דרשינן מלא תעמוד על דם רעך הכי חזור על כל צדדים שלא יאבד דם רעך אלא הוה דרשינן לא תעמוד עצמך על דמו מלהצילו בנפשיה אבל לא למטרח למיגר אגורי וק"ל:

    בתוס' ד"ה ומה נערה המאורסה וכו' ואם תאמר ומנא לן דאפגמא קפיד רחמנא וכו' מדאצטריך למעוטי עובד ע"ז וכו' כל זה מן הקושיא רצה לומר מדאצטריך למעוטי עובד ע"ז ומחלל שבת וכו' מכלל דאאיסורא קפיד קרא ובקונטרס פירש לקמן דאפגמא קפיד מדגלי בהני ולא בעבירות אחרות וצ"ל לפי' האי דאצטריך למעוטי עובד ע"ז ומחלל שבת היינו דאי לא מעטינהו הוה אמינא דאאיסורא קפיד אבל השתא דאימעטינהו חזינן דלא אאיסורא קפיד אלא אפגמא דידה וק"ל:

    ד"ה להצילו בנפשו וכו' אבל קשה מנערה המאורסה דקאמר שניתן להצילה בנפשו כך יש גורסין ומפרשין דקושיא היא מדקאמר לשון נקבה שניתן להצילה וקצת דוחק הוא דמאי מקשו התוס' דלמא אין הכי נמי דהגי' בגמרא ניתן להציל בנפשו ויש לפרש דהכי מקשין התוס' דהא גבי נערה המאורסה לא קפיד קרא אאיסורא כ"א אפגמא דידה כדלעיל וא"כ לא שייך לפרש דמצילין הרודף מן העבירה בנפשו של עצמו וק"ל:

    Maharam on Sanhedrin 73a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    הַנֵי מִילֵי בְּנַפְשׁוֹ, אֲבָל מִיטְרַח וּמֵיגַר אַגְרֵי, אֵימָא לָא? קָא מַשְׁמַע לָן יש להקשות היכא נרמז ממון בהאי קרא? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קיט.) על פסוק (דברים יא, ו) וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. נמצא הממון מעמיד את האדם וכאן כתיב לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ (ויקרא יט, טז) דריש לא תעמוד על הממון שלך שלא תרצה לפזרו כשאתה רואה דם רעך אלא תפזרנו ותוציאנו כדי לשמור על דם רעך.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 73a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 73, Amud Aleph, about 370 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 130 words

      Opens “מַתְנִי׳ וְאֵלּוּ הֵן שֶׁמַּצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן: הָרוֹדֵף…”

    2. Segment 253 words

      Opens “גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִין לְרוֹדֵף אַחַר חֲבֵירוֹ…”

    3. Segment 331 words

      Opens “וְאֶלָּא, נִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ מְנָלַן? אָתְיָא בְּקַל…”

    4. Segment 421 words

      Opens “וְכִי עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין? דְּבֵי רַבִּי תָּנָא,…”

    5. Segment 522 words

      Opens “מֵעַתָּה הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד.…”

    6. Segment 624 words

      Opens “וְנַעֲרָה מְאוֹרָסָה גּוּפַהּ מְנָלַן? כִּדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי…”

    7. Segment 737 words

      Opens “גּוּפָא: מִנַּיִן לָרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא טוֹבֵעַ…”

    8. Segment 817 words

      Opens “אִי מֵהָתָם, הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי בְּנַפְשֵׁיהּ,…”

    9. Segment 936 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: אֶחָד הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵירוֹ לְהׇרְגוֹ,…”

    10. Segment 1025 words

      Opens “נֶעֶבְדָה בָּהּ עֲבֵירָה – אֵין מַצִּילִין אוֹתָהּ…”

    11. Segment 1134 words

      Opens “מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר קְרָא: ״וְלַנַּעֲרָה לֹא…”

    12. Segment 1219 words

      Opens “כֹּל הָנֵי לְמָה לִי? צְרִיכִי, דְּאִי כְּתַב…”

    13. Segment 1317 words

      Opens “וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״נַעֲרָה״, מִשּׁוּם דְּקָא פָגֵים…”

    14. Segment 144 words

      Opens “וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא הָנֵי,…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Sanhedrin 73a · Segment 6 — “…מְנָלַן? כִּדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל:…

    Original text

    מַתְנִי׳ וְאֵלּוּ הֵן שֶׁמַּצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן: הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵירוֹ לְהׇרְגוֹ, וְאַחַר הַזָּכָר, וְאַחַר הַנַּעֲרָה הַמְאוֹרָסָה. אֲבָל הָרוֹדֵף אַחַר בְּהֵמָה, וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה – אֵין מַצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן.

    MISHNA: And these are the ones who are saved from transgressing even at the cost of their lives; that is to say, these people may be killed so that they do not perform a transgression: One who pursues another to kill him, or pursues a male to sodomize him, or pursues a betrothed young woman to rape her. But with regard to one who pursues an animal to sodomize it, or one who seeks to desecrate Shabbat, or one who is going to engage in idol worship, they are not saved at the cost of their lives. Rather, they are forewarned not to transgress, and if they proceed to transgress after having been forewarned, they are brought to trial, and if they are found guilty, they are executed.

    גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִין לְרוֹדֵף אַחַר חֲבֵירוֹ לְהׇרְגוֹ שֶׁנִּיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ״. וְהָא לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא? הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: מִנַּיִין לָרוֹאֶה אֶת חֲבֵירוֹ שֶׁהוּא טוֹבֵעַ בַּנָּהָר, אוֹ חַיָּה גּוֹרַרְתּוֹ, אוֹ לִסְטִין בָּאִין עָלָיו, שֶׁהוּא חַיָּיב לְהַצִּילוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ״. אִין, הָכִי נָמֵי.

    GEMARA: The Sages taught in a baraita : From where is it derived that with regard to one who pursues another in order to kill him, the pursued party may be saved at the cost of the pursuer’s life? The verse states: “You shall not stand idly by the blood of another” (Leviticus 19:16); rather, you must save him from death. The Gemara asks: But does this verse really come to teach us this? This verse is required for that which is taught in a baraita : From where is it derived that one who sees another drowning in a river, or being dragged away by a wild animal, or being attacked by bandits [ listin ], is obligated to save him? The Torah states: “You shall not stand idly by the blood of another.” The Gemara answers: Yes, it is indeed so that this verse relates to the obligation to save one whose life is in danger.

    וְאֶלָּא, נִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ מְנָלַן? אָתְיָא בְּקַל וָחוֹמֶר מִנַּעֲרָה הַמְאוֹרָסָה: מָה נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה שֶׁלֹּא בָּא אֶלָּא לְפוֹגְמָהּ, אָמְרָה תּוֹרָה נִיתָּן לְהַצִּילָהּ בְּנַפְשׁוֹ, רוֹדֵף אַחַר חֲבֵירוֹ לְהׇרְגוֹ – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

    The Gemara asks again: But from where do we derive that one may be saved at the cost of the pursuer’s life? The Gemara answers: It is derived by means of an a fortiori inference from the halakha governing a betrothed young woman who was assaulted by a rapist: If in the case of a betrothed young woman, whom the rapist comes only to degrade, i.e., the result of the rape will be that her status is lowered, the Torah said that she may be saved even at the cost of the rapist’s life, then in the case of one who pursues another person to kill him, all the more so should one say that he may be saved even at the cost of the pursuer’s life.

    וְכִי עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין? דְּבֵי רַבִּי תָּנָא, הֶקֵּישָׁא הוּא: ״כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ״. וְכִי מָה לָמַדְנוּ מֵרוֹצֵחַ?

    The Gemara asks: But does the court administer punishment based on an a fortiori inference? The Gemara answers: A Sage of the school of Rabbi Yehuda HaNasi taught: This halakha is also derived from an analogy based on a juxtaposition. How so? With regard to the rape of a betrothed young woman it is written: “But you shall do nothing to the young woman; the young woman has committed no sin worthy of death; for as when a man rises against his neighbor, and slays him, so too with this matter” (Deuteronomy 22:26). But why would the verse mention murder in this context? But what do we learn here from a murderer?

    מֵעַתָּה הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד. מַקִּישׁ רוֹצֵחַ לְנַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה: מָה נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה נִיתָּן לְהַצִּילָהּ בְּנַפְשׁוֹ, אַף רוֹצֵחַ נִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ.

    Now, the mention of murder came in order to teach a halakha about the betrothed young woman, and it turns out that, in addition, it derives a halakha from that case. The Torah juxtaposes the case of a murderer to the case of a betrothed young woman to indicate that just as in the case of a betrothed young woman one may save her at the cost of the rapist’s life, so too, in the case of a murderer, one may save the potential victim at the cost of the murderer’s life.

    וְנַעֲרָה מְאוֹרָסָה גּוּפַהּ מְנָלַן? כִּדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ״ – הָא יֵשׁ מוֹשִׁיעַ לָהּ, בְּכׇל דָּבָר שֶׁיָּכוֹל לְהוֹשִׁיעַ.

    The Gemara asks: And with regard to the betrothed young woman herself, from where do we derive that she may be saved at the cost of the rapist’s life? The Gemara explains: As it was taught in the school of Rabbi Yishmael: The verse states: “For he found her in the field, and the betrothed young woman cried out, and there was none to save her” (Deuteronomy 22:27). But if there was someone to save her, he must do so by any means that can save her, even by killing the potential rapist.

    גּוּפָא: מִנַּיִן לָרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא טוֹבֵעַ בַּנָּהָר, אוֹ חַיָּה גּוֹרַרְתּוֹ, אוֹ לִסְטִין בָּאִין עָלָיו, שֶׁהוּא חַיָּיב לְהַצִּילוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ״. וְהָא מֵהָכָא נָפְקָא? מֵהָתָם נָפְקָא! אֲבֵדַת גּוּפוֹ מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ״.

    Concerning the matter itself, it is taught in a baraita : From where is it derived that one who sees another drowning in a river, or being dragged away by a wild animal, or being attacked by bandits, is obligated to save him? The verse states: “You shall not stand idly by the blood of another” (Leviticus 19:16). The Gemara asks about this derivation: But is this really derived from here? It is derived from there, i.e., from a different verse, as it is taught: The Torah teaches that one must return lost property to its rightful owner. But from where is it derived that one must help his neighbor who may suffer the loss of his body or his health? The verse states: “And you shall restore it [ vahashevato ] to him [ lo ]” (Deuteronomy 22:2), which can also be read as: And you shall restore him [ vehashevato ] to him, i.e., saving his body. Consequently, there should be no need for the additional verse: “You shall not stand idly by the blood of another.”

    אִי מֵהָתָם, הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי בְּנַפְשֵׁיהּ, אֲבָל מִיטְרַח וּמֵיגַר אָגוֹרֵי – אֵימָא לָא. קָא מַשְׁמַע לַן.

    The Gemara answers: If this halakha were derived only from there, I would say that this matter applies only to saving the person in danger by himself, i.e., that he himself must come to his neighbor’s rescue if he can, as is the halakha with regard to returning a lost item. But to trouble himself and hire workers for this purpose, one might say that he is not obligated, just as he is not obligated to hire workers to recover another’s lost item. Therefore, the verse “Do not stand by the blood of another” teaches us that he must even hire workers, and he transgresses a prohibition if he does not do so.

    תָּנוּ רַבָּנַן: אֶחָד הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵירוֹ לְהׇרְגוֹ, וְאַחַר הַזָּכָר, וְאַחַר נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה, וְאַחַר חַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין, וְאַחַר חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת – מַצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשׁוֹ. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט – אֵין מַצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשׁוֹ.

    § The Sages taught yet another baraita on the topic of a pursuer: One who pursues another to kill him; or pursues a male to sodomize him; or pursues a betrothed young woman to rape her; or pursues a woman who is forbidden to him by a prohibition, the violation of which renders him liable to receive a court -imposed death penalty; or pursues a woman who is forbidden to him by a prohibition, the violation of which renders him liable to receive karet , all these people are to be saved at the cost of the life of the transgressor. But with regard to a widow who is being pursued by a High Priest, or a divorcée, or a woman who has performed ḥalitza [ ḥalutza ] who is being pursued by an ordinary priest, they are not saved at the cost of the rapist’s life, because these unions are subject only to a mere prohibition.

    נֶעֶבְדָה בָּהּ עֲבֵירָה – אֵין מַצִּילִין אוֹתָהּ בְּנַפְשׁוֹ. יֵשׁ לָהּ מוֹשִׁיעַ – אֵין מַצִּילִין אוֹתָהּ בְּנַפְשׁוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הָאוֹמֶרֶת ״הַנִּיחוּ לוֹ״ שֶׁלֹּא יַהַרְגֶנָּה.

    Furthermore, if a sin had already been committed with the betrothed young woman, she is not saved at the cost of the rapist’s life. In addition, if there is one to save her, i.e., if there is another way to save the betrothed young woman that does not involve killing the rapist, she is not saved at the cost of his life. Rabbi Yehuda says: Also, if the betrothed young woman says to those who come to rescue her: Let the rapist be, she is saying this so that he should not kill her, and therefore the rapist is not killed.

    מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר קְרָא: ״וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לַנַּעֲרָה חֵטְא מָוֶת״. ״נַעַר״ – זֶה זְכוּר, ״נַעֲרָה״ – זוֹ נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה, ״חֵטְא״ – אֵלּוּ חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת, ״מָוֶת״ – אֵלּוּ חַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין.

    The Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara answers: The verse states: “But you shall do nothing to the young woman [ na’ara ]; the young woman has committed no sin worthy of death” (Deuteronomy 22:26). The word is read as young woman, “ na’ara ,” but it is written as young man, na’ar . Na’ar , as it is written, this is an allusion to sodomy. “ Na’ara ,” as it is read, this is a betrothed young woman. “Sin”; these are women who are forbidden to him by a prohibition the violation of which renders him liable to receive karet . “Death”; these are women who are forbidden to him by a prohibition the violation of which renders him liable to receive a court -imposed death penalty.

    כֹּל הָנֵי לְמָה לִי? צְרִיכִי, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״נַעַר״ – מִשּׁוּם דְּלָאו אוֹרְחֵיהּ, אֲבָל נַעֲרָה דְּאוֹרְחַהּ – אֵימָא לָא.

    The Gemara asks: Why do I need all these different cases? Why does it not suffice to offer one example from which all the others can be derived? The Gemara answers: These cases are all necessary, as had the Merciful One written only na’ar to teach the halakha with regard to sodomy, one might say that this victim alone is saved at the cost of his attacker’s life, because it is not his way to engage in intercourse with a man, and so he would suffer excessive embarrassment and pain were he not saved. But a young woman, whose natural way is to engage in intercourse with a man, one might say that her attacker may not be killed.

    וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״נַעֲרָה״, מִשּׁוּם דְּקָא פָגֵים לַהּ, אֲבָל נַעַר דְּלָא קָא פָגֵים לֵיהּ – אֵימָא לָא.

    And had the Merciful One written only “ na’ara ” to teach the halakha concerning a betrothed young woman, one might say that she alone is saved at the cost of her attacker’s life, because he degrades her by taking her virginity, and she will be cheapened in the eyes of her betrothed. But a young man, who is not similarly degraded, one might say that his attacker may not be killed.

    וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא הָנֵי,

    And had the Merciful One written both of these,