Talmud Builders

    Commentary page

    Sanhedrin 107a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 107a

    Sanhedrin 107a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 718 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אוכל לחמי לומד תורתי:

    שהפך משכבו של לילה לשל יום שהיה משמש מטתו ביום כדי שיהא שבע מתשמיש ולא יהרהר אחר אשה כל היום:

    ונתעלמה ממנו [הלכה] שהמשביע אברו בתשמיש רעב ומרבה תאוה:

    ה"ג מתהלך על גג המלך ולא גרסינן והיינו:

    חלתא כוורת:

    פתיק [ביה] גירא בכוורת כלומר שהכה ושברה ל"א פתחה שברה ונפתחה:

    מתקדשת מטומאתה אותה שעה פסק טומאתה ולא בא עליה כשהיא נדה:

    פקדת לילה על מעשה לילה פקדתני אם אוכל לעמוד בנסיון של דבר עבירה:

    27 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 107a · Sefaria

    Meiri

    כל הנושא אשה צריך שיבדוק בשלשלת יוחסין שלה שתהא מזרע כשר שהבנים נמשכים הרבה לטבע האמהות דרך הערה דרשו למה נסמכה פרשת בן סורר ומורה לפרשת יפת תואר לומר לך כל הנושא יפת תואר אע"פ שהתירתה תורה אצלו יהא לבו נוקפו בבן סורר ומורה וכן כל כיוצא בזה:

    Meiri on Sanhedrin 107a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מִפְּנֵי מָה אוֹמְרִים "אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אֱלֹקֵי יִצְחָק וֵאלֹקֵי יַעֲקֹב", וְאֵין אוֹמְרִים "אֱלֹקֵי דָוִד"? (תהלים כו, ב). קשא מה טעם מצא דוד המלך ע"ה לבקש כזאת, והלא משה רבינו ע"ה קדים מיניה ואין אומרים 'אֱלֹקֵי מֹשֶׁה' וכי סלקא דעתיה דדוד להיות עדיף מן משה רבינו ע"ה? ונראה לי בס"ד כי הוא ראה את עצמו עומד ואחוז ברגל רביעי של הכסא כי האבות הם שלשה רגלים והוא רגל רביעי נמצא דומה לאבות לכך רצה שיהיה שוה עמהם בזה. ועוד נראה לי בס"ד כי ראה שהבטיחו השם יתברך בענין השם שאמר לו וְעָשִׂתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל כְּשֵׁם הַגְּדֹלִים (שמואל ב' ז, ט) שהם האבות ואמר רב יוסף זה שאומרים 'מָגֵן דָּוִד' לכן מצא פתחון פה לומר מאחר שאומרים 'מָגֵן דָּוִד' למה לא יאמרו 'מָגֵן אַבְרָהָם'. ובזה פרשתי בס"ד מה שאמר בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹקַי (תהלים פד, יא) דידוע כל תיבה נקראת 'בית' בספר יצירה וכמו שאמרו שלשה אבנים בונות תשעה בתים ארבע אבנים בונים עשרים וארבעה בתים, והיינו רצונו לומר 'תיבות' וזהו שנאמר 'בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹקַי' כלומר בתיבה של אֱלֹקַי שיאמרו 'אֱלֹקֵי דָוִד' ולא 'מָגֵן דָּוִד'.

    אָמַר אִינְהוּ מִנְּסוּ לִי, אֲנְּתּ לָא מִנְּסִּית לִי (תהלים כו, ב) מקשים תיבת 'לִי' נראה יתר. ונראה לי בס"ד על פי מה שאמרו בזוהר הקדוש 'וְהָאֱלֹקִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם' (בראשית כב, א) לשון התנשאות דעל ידי שמוסר עצמו על קדוש השם עושה התנשאות לשמו יתברך כמו שנאמר יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר (ישעיה מט, ג) ולכן אמר לו 'אינהו מנסו לי' כלומר עשו דבר פלא אשר בעבורו יהיה 'לִי' לשמי התנשאות ואנת לא עבדת דבר פלא שיגיע ממנו התנשאות 'לִי' לשמי. ואמר לו ' בְּחָנֵנִי הֳ ' וְנַסֵּנִי ' (תהלים כו, ב) כדי שיגיע לך התנשאות על ידי. ואמר לו אנסה אותך בדבר ערוה לא אמר לו בערוה אלא 'בִּדְבַר עֶרְוָה' רצונו לומר סרך ערוה וכמו שכתב מהרש"א ז"ל כי בת שבע לא היתה ערוה דגרושה היא ומותרת לו מן הדין ורק לעיני העולם נראית ערוה מפני שאף על פי שכותבין גט לנשיהם לא היה דרכן להנשא לאחרים אלא ממתינים לבעליהם עד שיחזרו ויקחו אותם מחדש לכן לא היה שם אלא סרך ערוה מפני מראית העין. והטעם שלא אמר לו אנסה אותך בערוה ממש, מפני כי בזה לא היה פאר לדוד המלך ע"ה אם עומד בנסיון דאיך יבא על ערוה וכל ישראל אין נכשלים בכך ומה יתרון היה לו בזה? אך בסרך ערוה כזה שהיא מותרת היתר גמור ורק יש בה חשש משום מראית העין יש ליצר לצדד לו היתר גמור לעשות הדבר הזה כי יאמר לו זו ראויה לך מששת ימי בראשית ושלך היא ואין לך להחמיר על עצמך לפרוש ממנה בעבור מראית העין ועוד עשה לו כמה צדדין של היתר ולכך אם היה כופה יצרו ופורש היה לו התפארות בדבר זה וממילא יתכבד שמו יתברך ויתפאר על ידו.

    בַּת שֶׁבַע הֲוָה קָא חָיְיפָא רֵישָׁא תּוּתֵי חַלְתָא (תהלים כו, ב) פירש רש"י ז"ל כוורת. ומוכרח לומר שהיתה הכוורת גדולה עשויה מן גמי או קנים והיתה כפויה על פיה בשביל צניעות שלא תתראה בת שבע מבחוץ. וכל זה היה בהשגחה פרטית שתרחץ על הגג ותסתיר עצמה על ידי הכוורת כדי שיהיה סיבה טבעית שינקוב אותה וממילא תתראה לעיני דוד המלך ע"ה בת שבע בטבע שאם היתה רוחצת בחדר איך היה רואה אותה בסבה טבעית. וידוע מה שאמרו בזוהר הקדוש (חלק א פרשת בראשית דף ח:) דאוריה לא שמש בבת שבע לעלמין עיין שם. נמצא שהיתה בתולה עדיין כשבא עליה דוד המלך ע"ה והוא פתח לה הפתח על ידי זרע קודש שלו שהיה יורה כחץ, ויתכן בעל ושנה כדי שתתעבר דהא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה מפני שהראשונה היתה לשבור בתוליה לעשותה כלי (יבמות לד:) וכל זה נרמז בכוורת שנקב אותה על ידי גירא דידיה דהכורת דוגמה לבת שבע שהיתה עודנה בתולה שהיא סתומה ככוורת ועשה בה פתח על ידי זרע קודש שהיה יורה כחץ. והנה גרסת הגמרא בספר יד רמה להרמ"ה ז"ל הות חייפה ראשה תחת הכילה והרים הצפור כנף הכילה ונגלית וראה אותה עיין שם לגרסא זו יבא נכון הרמז שכתבתי לעיל. וְהָא דְּאָתָא שָׂטָן וְאִדְמִי לֵיהּ כְּצִפּוֹר, נראה לי בס"ד כי דוד המלך ע"ה אמר בְּחָנֵנִי הֳ' וְנַסֵּנִי צָרְפָה כִלְיוֹתַי וְלִבִּי (תהלים כו, ב) כתיב צְרוּפָה בוא"ו וקרינן צָרְפָה ולכן שלח לו הקדוש ברוך הוא את השטן בדמות הַצִּפּוֹר שהוא אותיות צְרוּפָה בהפוך אתוון לרמוז לו אתה אמרת 'צָרְפָה כִלְיוֹתַי וְלִבִּי' נראה היעמדו דבריך עתה כשתראה הצפור פתיק לחלתא. ולכן התוודה אחר כך ואמר צְרַפְתַּנִי בַל תִּמְצָא (תהלים יז, ג) כלומר אני אמרתי 'צְרוּפָה כִלְיוֹתַי וְלִבִּי' דהיינו צְרוּפָה מקודם ועתה 'צְרַפְתַּנִי' מחדש ואז 'בַל תִּמְצָא' בַל לשון בלבול שמצאתני מבולבל וטועה בדבר זה. ועוד נראה לי בס"ד הטעם שנדמה אליו כצפור על דרך שאמרו רבותינו ז"ל במדרש (מדרש תנחומא שמות יא) למה נקראת צפורה מפני שטיהרה את אביה כצפור שמטהר את המצורע עיין שם, וכן הוא כאן על ידי ענין זה דבת שבע הורה דוד המלך ע"ה תשובה ליחיד ונטהרו כל בעלי תשובה.

    רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מְחוֹל לִי עַל אוֹתוֹ עָוֹן שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הַר שֶׁבָּכֶם, צִפּוֹר נִדְּדַתּוּ (תהלים כו, ב). נראה לי בס"ד מה שקרא שמו 'הַר' בדבר זה מפני כי סבתו של דבר זה היה מפני שהוא רצה להתדמות אל האבות שנקראו 'הָרִים' שאמר לפני הקדוש ברוך הוא למה אומרים 'אֱלֹקֵי אַבְרָהָם' ואין אומרים 'אֱלֹקֵי דָוִד' נמצא רצה להיות הוא במעלה בתואר הַר כמו האבות שנקראו הָרִים ומדבר זה נתגלגל הדבר הזה של הנסיון. אי נמי קרא עצמו בשם הַר כי הוא היה אחוז במלכות שהוא סוד שם אדנ־י ושם זה עם אותיות שקדמו לו ואותיות שאחריו עולה הַר כנודע.

    אֶלָּא אָמִינָא דְּלָא לֵימְרוּ עַבְדָּא נָצְחֵיה לְמָרֵיהּ (תהלים כו, ב) הנה מאורינו הקדוש הסבא דמשפטים (זהר חלק ב' קז.) דריש האי קרא הכי אנא אמינא 'בְּחָנֵנִי הֳ' וְנַסֵּנִי' (תהלים כו, ב) ואת אמרת דלא איכול לקיימא בנסיונך הא חבנא 'לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ' (תהלים נא, ו) ויהא מילך קשוט וכו' עיין שם. ובזה פרשתי בס"ד הפסוק שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם וּמִדְּבָרְךָ פָּחַד לִבִּי (תהלים קיט, קסא) פירוש שָׂרִים זה אחתופל וריעיו שהיו שרים בתורה רְדָפוּנִי בענין בת שבע חִנָּם כי אנכי מִדְּבָרְךָ שאמרת דלא איכול לקיימא בנסיונך פָּחַד לִבִּי דלא לימרו השתא עבדא נצחיה למריה, ולכן שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ זאת מה שאמרת דלא איכול כי אמירה זו היתה לי לעזר לבא בטענה נגד מדת הדין. ובזה פרשתי בס"ד עוד כונת הכתוב בתהלים (תהלים נו, י) אָז יָשׁוּבוּ אוֹיְבַי אָחוֹר בְּיוֹם אֶקְרָא זֶה יָדַעְתִּי כִּי אֱלֹקִים לִי בֵּאלֹקִים אֲהַלֵּל דָּבָר בַּהֳ' אֲהַלֵּל דָּבָר. והכונה כי דוד המלך ע"ה הוה יתיב ומתני לרבנן בבי מדרשא ומן הדרך צריך שישבו כולם לפניו אך האויבים שלו כדי לקנתר יושבים אחריו לרמוז לו בזה שיזכור מה שנעשה על הגג שהוא ענין בת שבע דכתיב וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג וכו' (שמואל ב' יא, ב) והיינו כי אותיות הַגָּג הם אחורי אותיות דָּוִד ולכן יושבים מאחריו לרמוז בזה על אותיות הגג שהם אחורי אותיות שמו ובהיותם יושבים מאחוריו היו שואלים אותו 'דָּוִד, הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ מִיתָתוֹ בְּמָה?' וכמו שאמרו בגמרא שבהיותם עוסקים בבית המדרש בנגעים ואהלות היו שואלים אותו ואומרים לו 'דָּוִד, הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ מִיתָתוֹ בְּמָה?' ולכך היו יושבים מאחריו כדי לרמוז על מה הם מכוונים לשאול שאלה זו. וזהו שנאמר ' אָז יָשׁוּבוּ אוֹיְבַי אָחוֹר בְּיוֹם אֶקְרָא ' רצונו לומר ביום אשר אקרא שמעתתא לרבנן בבי מדרשא ישובו אויבי לשבת אחורי כדי לרמוז לי על 'הַגָּג' שהוא אחורי אותיות שמי אך באמת אין אני חושש מן לעז זה והרהור זה אשר לועזים ומהרהרים עלי כי ' זֶה יָדַעְתִּי כִּי אֱלֹקִים לִי ' בעזרי בדבר הזה והיינו כי ' בֵּאלֹקִים אֲהַלֵּל דָּבָר ' שלו שאמר לי לא יכולתי למיקם בנסיונך גם 'בֵּאלֹקִים אֲהַלֵּל דָּבָר' הוא דבורו של שלמה בני שאמר בכניסת הארון לבית קודש קדשים 'זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ' (דברי הימים ב' ו, מב) והאלקים ענה אותו מיד בדבר זה שנפתחו השערים וידעו כל ישראל שאני נקי וטהור מאותו עון שלועזים עלי.

    רְאוּיָה הָיְתָה בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם לְדָוִד מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית אֶלָּא שֶׁבָּאָה אֵלָיו בְּמַכְאוֹב (תהלים כו, ב). נראה לי בס"ד דרמז באומרו 'מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית' על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים בשמואל כי לאה ורחל עומדים זו למעלה מזו כנגד ז' ספירות והיינו לאה כנגד שלשה ספירות וחצי ורחל כנגד שלשה ספירות וחצי ודוד המלך ע"ה תיקן את שניהם ולא היה יכול ליקח את בת שבע אלא עד שיתקן את שניהם והוא לקחה אחר שתיקן את רחל קודם שיגמור תיקון לאה ולכך אמרו 'אֲכָלָהּ פַּגָּה' עיין שם. ולזה אמר 'רְאוּיָה בַּת שֶׁבַע' דייקא כי היא כנגד ז' ספירות 'רְאוּיָה הָיְתָה לְדָוִדמִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית' כלומר אחר תיקון לאה ורחל שהם זו כנגד שלש ספירות שלימות וזו כנגד שלש ספירות שלימות דסך הכל הם ששה ועל חצי וחצי שבזו ובזו לא רמז כלום. ובזה פרשתי בס"ד הטעם שהיה מגן של דוד המלך ע"ה בשש קצוות ושל שאר מלכי ישראל בשלש קצוות שהוא אחוז בלאה ורחל שכל אחת היא כנגד שלש ספירות שלימות ותיקן את שניהם. ובזה יובן בס"ד מה שאמר דוד המלך ע"ה שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גָּג (תהלים קב, ח) כלומר שאני יש לי אחיזה בלאה ורחל שהם כל אחת כנגד ג' ספירות שלימות וזהו 'עַל גָּג' גם אמר 'בּוֹדֵד עַל גָּג' כי אותיות ג"ג סמוכים לאותיות ד"ד שבשמו ו'עַל' רצונו לומר סמוך ותיבת בּוֹדֵד חלקנה לשתים וקרי בה 'בו דד' שהם 'עַל גָּג' רצונו לומר סמוך לאותיות גג הרומזים למקום אחיזתו למעלה בלאה ורחל.

    אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת חָלְיוֹ שֶׁל דָּוִד קִיֵּים שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה עוֹנוֹת (תהלים כו, ב) נראה לי דלמאן דאמר הפלגשים הם מכלל שמנה־עשרה נשים לא קאי הכא על חליו שנפטר בו כי אותו זמן היה פרוש מן הפלגשים אחר מעשה אבשלום ככתוב בשמואל סימן ך' וַאֲלֵיהֶם לֹא בָא וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת עַד יוֹם מֻתָן אַלְמְנוּת חַיּוּת (שמואל ב' כ, ג) ומוכרח לומר דמאמר זה איירי על זמן הקודם. ומה שאמר ' חָלְיוֹ ' לאו חולי ממש שהוא חולי כל הגוף אלא חולי של חולשה ואיזה מיחוש דהא אמרו רבותינו ז"ל [דף קז:] 'עַד אֱלִישָׁע לֹא הֲוָה חוֹלֶה דְּמִיתְפַּח' וצריך להבין היכא רמיז שמנה־עשרה עונות בקרא ונראה לי בס"ד רמוז בתיבת בְּאַנְחָתִי (תהלים ו, ז) כי אנחתי הוא אותיות 'אתן ח"י'.

    בִּקֵּשׁ דָּוִד לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה (תהלים כו, ב) פירוש רצה להיכנס לבית עבודה זרה ולצאת כדי שהרואין יחשבו שנכנס לעבוד עבודה זרה ח"ו. ומה שאמר ' מַאי טַעְמָא נְסִבַּת יְפַת תּוֹאַר ' יש להקשות היכא רמיז ענין יפת תואר בהאי קרא. ונראה לי בס"ד דהמלבוש רומז לאשה כי בשרשים למעלה פרצוף הנקבה מלבוש לפרצוף האיש ולכן כתיב נקבה תסובב גבר כמו הלבוש שהוא סובב את גוף בעליו ולכן חושי לבש בגדים קרועים לרמוז לו אמו של אבשלום היא בגד קרוע כי היא יפת תואר ואדמה על ראשו רמז לו בן שיצא ממנה דומה לנכרים שנקראים האדם בה"א ולא נקראים אדם והיינו אדמה הוא אותיות האדם. או יובן נרמזה יפת תואר במה שאמר והנה לקראתו חושי הארכי כי אות ה"א באשה ויפת תואר ה"א שלה רכה וכמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל (דברים כא, טו) כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הֵ"א אַחַת אֲהוּבָה וְהֵ"א אַחַת שְׂנוּאָה וזהו חוּשַׁי (שמואל ב' טו, לב) לשון חששה רצונו לומר היה לך לחוש לה"א רכה וזהו הָאַרְכִּי חלקנה לשתים וקרי בה 'ה"א רכי'.

    3 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 107a · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 107, Amud Aleph, about 718 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב״.…”

    2. Segment 259 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם אַל…”

    3. Segment 327 words

      Opens “אֲמַר: מְינַסֵּינָא לָךְ, וְעָבֵידְנָא מִילְּתָא בַּהֲדָךְ, דִּלְדִידְהוּ…”

    4. Segment 423 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה: שֶׁהָפַךְ מִשְׁכָּבוֹ שֶׁל לַיְלָה…”

    5. Segment 534 words

      Opens “״וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיַּרְא אִשָּׁה…”

    6. Segment 655 words

      Opens “מִיָּד: ״וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר הֲלוֹא…”

    7. Segment 734 words

      Opens “דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד בַּה׳…”

    8. Segment 837 words

      Opens “דָּרֵשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי…”

    9. Segment 940 words

      Opens “דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״כִּי אֲנִי לְצֶלַע…”

    10. Segment 1035 words

      Opens “דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב, ״וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ…”

    11. Segment 1144 words

      Opens “וְלֹא עוֹד, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהֵם עוֹסְקִין בְּאַרְבַּע…”

    12. Segment 1256 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת…”

    13. Segment 1333 words

      Opens “״וְהִנֵּה לִקְרָאתוֹ חוּשַׁי הָאַרְכִּי קָרוּעַ כֻּתׇּנְתּוֹ וַאֲדָמָה…”

    14. Segment 1434 words

      Opens “אָמַר: מַאי טַעְמָא קָנְסִיבַתְּ יְפַת תּוֹאַר? אֲמַר…”

    15. Segment 1547 words

      Opens “דָּרֵשׁ רַבִּי דּוֹסְתַּאי דְּמִן בֵּירֵי: לְמָה דָּוִד…”

    16. Segment 1638 words

      Opens “״וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב״, שֶׁלֹּא יִכָּתֵב סִרְחוֹנִי. אָמַר…”

    17. Segment 1760 words

      Opens “״וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב״. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל…”

    18. Segment 1857 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Sanhedrin 107a · Segment 9 — “…וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: רְאוּיָה הָיְתָה לְדָוִד בַּת…

    Original text

    אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב״.

    who did eat of my bread, has lifted his heel against me” (Psalms 41:10). Bread is a metaphor for Torah knowledge.

    אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם אַל יָבִיא אָדָם עַצְמוֹ לִידֵי נִסָּיוֹן, שֶׁהֲרֵי דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הֵבִיא עַצְמוֹ לִידֵי נִסָּיוֹן וְנִכְשָׁל. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִפְּנֵי מָה אוֹמְרִים ״אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב״, וְאֵין אוֹמְרִים ״אֱלֹהֵי דָוִד״? אָמַר: אִינְהוּ מִינְּסוּ לִי וְאַתְּ לָא מִינַּסֵּית לִי. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּחָנֵנִי וְנַסֵּנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּחָנֵנִי ה׳ וְנַסֵּנִי וְגוֹ׳״.

    § Apropos Ahithophel, the Gemara relates the events that led to his death. Rav Yehuda says that Rav says: A person should never bring himself to undergo an ordeal, as David, king of Israel, brought himself to undergo an ordeal and failed. David said before God: Master of the Universe, for what reason does one say in prayer: God of Abraham, God of Isaac, and God of Jacob, and one does not say: God of David? God said to David: They have undergone ordeals before Me, and you have not undergone an ordeal before Me. David said before Him: Examine me and subject me to an ordeal, as it is stated: “Examine me, Lord, and subject me to an ordeal; try my kidneys and my heart” (Psalms 26:2).

    אֲמַר: מְינַסֵּינָא לָךְ, וְעָבֵידְנָא מִילְּתָא בַּהֲדָךְ, דִּלְדִידְהוּ לָא הוֹדַעְתִּינְהוּ, וְאִילּוּ אֲנָא קָא מוֹדַעְנָא לָךְ דִּמְנַסֵּינָא לָךְ בִּדְבַר עֶרְוָה. מִיָּד, ״וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקׇם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וְגוֹ׳״.

    God said to him: I will subject you to an ordeal, and I will perform a matter for you that I did not perform for the Patriarchs, as for them, I did not inform them of the nature of the ordeal, while I am informing you that I will subject you to an ordeal involving a matter of a married woman, with whom relations are forbidden. Immediately, it is written: “And it came to pass one evening that David rose from his bed” (II Samuel 11:2).

    אָמַר רַב יְהוּדָה: שֶׁהָפַךְ מִשְׁכָּבוֹ שֶׁל לַיְלָה לְמִשְׁכָּבוֹ שֶׁל יוֹם, וְנִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה. אֵבֶר קָטָן יֵשׁ בָּאָדָם, מַשְׂבִּיעוֹ – רָעֵב, וּמַרְעִיבוֹ – שָׂבֵעַ.

    Rav Yehuda says: Once David heard the nature of his ordeal, he sought to prevent himself from experiencing lust. He transformed his nighttime bed into his daytime bed, i.e., he engaged in intercourse with his wives during the day, in an attempt to quell his lust. But a halakha , i.e., a Torah statement, escaped him: There is a small limb in man that he employs in sexual intercourse. If he starves the limb, and does not overindulge, it is satiated; but if he satiates the limb and overindulges in sexual intercourse, it is starving, and desires more. Therefore, his plan had the opposite effect.

    ״וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיַּרְא אִשָּׁה רוֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד״. בַּת שֶׁבַע הֲוָה קָא חָיְיפָא רֵישָׁא תּוּתֵי חַלְּתָא. אֲתָא שָׂטָן, אִידְּמִי לֵיהּ כְּצִיפַּרְתָּא. פְּתַק בֵּיהּ גִּירָא, פַּתְקַהּ לְחַלְּתָא, אִיגַּלַּיה וְחַזְיַיהּ.

    The verse states: “And he walked upon the roof of the king’s house; from the roof he saw a woman bathing, and the woman was very fair to look upon” (II Samuel 11:2). Bathsheba was shampooing her head behind a beehive, which concealed her from sight. Satan came and appeared to David as a bird. David shot an arrow at the bird, the arrow severed the beehive, Bathsheba was exposed, and David saw her.

    מִיָּד: ״וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי. וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ וַתָּשׇׁב אֶל בֵּיתָהּ״. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״בָּחַנְתָּ לִבִּי פָּקַדְתָּ לַּיְלָה צְרַפְתַּנִי בַל תִּמְצָא זַמֹּתִי בַּל יַעֲבׇר פִּי״. אָמַר: אִיכּוֹ זְמָמָא נְפַל בְּפוּמֵּיהּ דְּמַאן דְּסָנֵי לִי, וְלָא אֲמַר כִּי הָא מִילְּתָא!

    Immediately, it is written: “And David sent and inquired after the woman. And one said: Is not this Bathsheba, daughter of Eliam, the wife of Uriah the Hittite? And David sent messengers, and took her, and she came to him, and he lay with her, for she was purified from her impurity, and then she returned to her house” (II Samuel 11:3–4). And that is the meaning of that which is written: “You have proved my heart; You have visited me in the night: You have tried me, but You find nothing; let no presumptuous thought pass my lips” (Psalms 17:3). David said: Oh, that a muzzle would have fallen upon the mouth of the one who hates me, a euphemism for his own mouth, and I would not have said anything like that and I would have withstood the ordeal.

    דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד בַּה׳ חָסִיתִי אֵיךְ תֹּאמְרוּ לְנַפְשִׁי נוּדִי הַרְכֶם צִפֹּר״? אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מְחוֹל לִי עַל אוֹתוֹ עָוֹן שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ ״הַר שֶׁבָּכֶם צִפּוֹר נִדְּדַתּוּ״.

    Rava taught: What is the meaning of that which is written: “To the leader, of David. In the Lord I put my trust; how can you say to my soul: Flee like a bird to your mountain” (Psalms 11:1)? David said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, pardon me for that sin with Bathsheba so that the wicked people will not say: The mountain that is among you, i.e., the luminary of the generation, David, was driven from the world due to a bird that led to his transgression.

    דָּרֵשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדׇבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשׇׁפְטֶךָ״? אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: גַּלְיָא וִידִיעָא קַמָּךְ, דְּאִי בְּעַאי לְמִכְפְּיֵיהּ לְיִצְרַי הֲוָה כָּיֵיפְינָא, אֶלָּא אָמֵינָא דְּלָא לֵימְרוּ ״עַבְדָּא זַכְיֵהּ לְמָרֵיהּ״.

    Rava taught: What is the meaning of that which is written: “Against You, only You, have I sinned, and done what is evil in Your eyes; that You are justified when You speak, and right when You judge” (Psalms 51:6)? David said before the Holy One, Blessed be He: It is revealed and known before You that if I sought to suppress my evil inclination, I would have suppressed it; but I said: I will sin, so that they will not say a servant overcame his master and withstood the ordeal even though God said that he would not.

    דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד״? רְאוּיָה הָיְתָה בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם לְדָוִד מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, אֶלָּא שֶׁבָּאת עָלָיו בְּמַכְאוֹב. וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: רְאוּיָה הָיְתָה לְדָוִד בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם, אֶלָּא שֶׁאֲכָלָהּ פַּגָּה.

    Rava taught: What is the meaning of that which is written: “For I am ready to stumble [ letzela ] and my pain is always before me” (Psalms 38:18)? Bathsheba, daughter of Eliam, was designated as fit for David from the six days of Creation. Rava interprets that the term letzela is referring to Eve, who was taken from the side [ tzela ] of Adam, the first man, and explains that she was destined for him, just as Eve was destined for Adam. But she came to him through pain. And likewise, the school of Rabbi Yishmael taught: Bathsheba, daughter of Eliam, was designated as fit for David, but he partook of her unripe, before the appointed time. David would have ultimately married her in a permitted manner after the death of Uriah.

    דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב, ״וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ נֶאֶסְפוּ עָלַי נֵכִים [וְלֹא יָדַעְתִּי] קָרְעוּ וְלֹא דָמּוּ״? אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁאִם הָיוּ קוֹרְעִין בְּשָׂרִי לֹא הָיָה דָּמִי שׁוֹתֵת.

    Rava taught: What is the meaning of that which is written: “And when I limped they rejoiced and gathered, the wretched gather themselves together against me, and those whom I know not; they tore and did not cease [ dammu ]” (Psalms 35:15)? David said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe. It is revealed and known before you that if my enemies were to tear my flesh, my blood [ dami ] would not flow to the ground, due to excessive fasting (see II Samuel 12:16–17).

    וְלֹא עוֹד, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהֵם עוֹסְקִין בְּאַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין, פּוֹסְקִין מִמִּשְׁנָתָן וְאוֹמְרִים לִי: דָּוִד, הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ מִיתָתוֹ בַּמֶּה? אָמַרְתִּי לָהֶם: הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ מִיתָתוֹ בְּחֶנֶק, וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.

    David continued: Moreover, my enemies torment me to the extent that at the time when they are engaged in the public study of the halakhot of the four court-imposed death penalties they interrupt their study and say to me: David, concerning one who engages in intercourse with a married woman, his death is effected with what form of execution? And I said to them: Concerning one who engages in intercourse with a married woman before witnesses and with forewarning, his death is by strangulation, and he has a share in the World-to-Come. But one who humiliates another before the multitudes has no share in the World-to-Come. The transgression of those who humiliated David is clearly more severe than the transgression of David himself.

    אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת חׇלְיוֹ שֶׁל דָּוִד קִיֵּים שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה עוֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכׇל לַיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה״. וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בִּקֵּשׁ דָּוִד לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי דָּוִד בָּא עַד הָרֹאשׁ אֲשֶׁר יִשְׁתַּחֲוֶה שָׁם לֵאלֹהִים״, וְאֵין ״רֹאשׁ״ אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוּא צַלְמָא רֵישֵׁיהּ דִּי דְהַב טָב״.

    Rav Yehuda says that Rav says: Even during the time of his illness he fulfilled the mitzva of conjugal rights for eighteen wives, as it is stated: “I am weary with my groaning; every night I speak in my bed; I melt away my couch with tears” (Psalms 6:7). Even when he was weary and groaning he still spoke in his bed, a euphemism for sexual intercourse. And Rav Yehuda says that Rav says: David sought to engage in idol worship during Absalom’s coup, as it is stated: “And it came to pass when David was at the top [ rosh ] of the ascent, where he would bow to God” (II Samuel 15:32), and rosh means nothing other than idol worship, as it is stated: “As for that image, its head [ reishei ] was of fine gold” (Daniel 2:32).

    ״וְהִנֵּה לִקְרָאתוֹ חוּשַׁי הָאַרְכִּי קָרוּעַ כֻּתׇּנְתּוֹ וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ״. אָמַר לוֹ לְדָוִד: יֹאמְרוּ מֶלֶךְ שֶׁכְּמוֹתְךָ יַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה? אָמַר לוֹ: מֶלֶךְ שֶׁכְּמוֹתִי יַהַרְגֶנּוּ בְּנוֹ? מוּטָב יַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא.

    It is written: “Behold Hushai the Archite came to meet him with his coat rent and earth upon his head” (II Samuel 15:32). Hushai said to David: Shall they say a king like you will engage in idol worship? David said to him: Is it preferable that they say with regard to a king like me, known to be righteous, that his son will kill him? David continued, referring to himself in third person: It is preferable that he shall engage in idol worship and the name of Heaven shall not be desecrated in public through the murder of a righteous king in this manner.

    אָמַר: מַאי טַעְמָא קָנְסִיבַתְּ יְפַת תּוֹאַר? אֲמַר לֵיהּ: יְפַת תּוֹאַר רַחֲמָנָא שַׁרְיַיהּ. אֲמַר לֵיהּ: לָא דָּרְשַׁתְּ סְמוּכִין, דִּסְמִיךְ לֵיהּ ״כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה״? כׇּל הַנּוֹשֵׂא יְפַת תּוֹאַר יֵשׁ לוֹ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה.

    Hushai said to him: What is the reason that you married a beautiful woman, the mother of Absalom? David said to him: With regard to a beautiful woman, the Merciful One permitted marrying her. Hushai said to him: But you did not interpret the juxtaposed verses, as juxtaposed to the portion of the beautiful woman is the portion beginning: “If a man has a stubborn and rebellious son” (Deuteronomy 21:18). From that juxtaposition it is derived: Anyone who marries a beautiful woman has a stubborn and rebellious son. Therefore, even if Absalom kills you, there will be no desecration of God’s name, as the people will attribute his actions to his mother.

    דָּרֵשׁ רַבִּי דּוֹסְתַּאי דְּמִן בֵּירֵי: לְמָה דָּוִד דּוֹמֶה? לְסוֹחֵר כּוּתִי. אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, ״שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין״! [אֲמַר לֵיהּ:] שְׁבִיקִי לָךְ. ״וּמִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי״! שְׁבִיקִי לָךְ. ״גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ״! שְׁבִיקִי לָךְ. ״אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם״, דְּלָא לִישְׁתַּעוֹ בִּי רַבָּנַן. שְׁבִיקִי לָךְ.

    Rabbi Dostai from Biri taught: To what is David comparable? He is comparable to a Samaritan merchant, who incrementally lowers the price until the buyer agrees to purchase the merchandise. David said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe: “Who can discern his errors” (Psalms 19:13), i.e., forgive me for the unwitting sins that I committed. God said to him: They are forgiven for you. David asked more: “Cleanse me from hidden faults” (Psalms 19:13), i.e., pardon me for transgressions that I committed in private, even if I performed them intentionally. God said to him: They are forgiven for you. David requested: “Keep back your servant also from intentional sins” (Psalms 19:14). God said to him: They are forgiven for you. David requested: “Let them not have dominion over me, then I shall be faultless” (Psalms 19:14), and I further request that the Sages will not speak of me and condemn me. God said to him: They are forgiven for you.

    ״וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב״, שֶׁלֹּא יִכָּתֵב סִרְחוֹנִי. אָמַר לוֹ: אִי אֶפְשָׁר. וּמָה יוֹד שֶׁנָּטַלְתִּי מִשָּׂרַי עוֹמֵד וְצוֹוֵחַ כַּמָּה שָׁנִים, עַד שֶׁבָּא יְהוֹשֻׁעַ וְהוֹסַפְתִּי לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ״. כׇּל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!

    David requested: “And I shall be clear from great transgression” (Psalms 19:14), meaning that my transgression with Bathsheba and Uriah will not be written in the Bible. God said to him: That is impossible. And just as the letter yod that I removed from the name of Sarai, wife of Abraham, when I changed her name to Sarah, was standing and screaming several years over its omission from the Bible until Joshua came and I added the yod to his name, as it is stated: “And Moses called Hosea, son of Nun, Joshua [ Yehoshua ]” (Numbers 13:16); the entire portion of your transgression, which is fit to be included in the Bible, all the more so it cannot be omitted.

    ״וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב״. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מְחוֹל לִי עַל אוֹתוֹ עָוֹן כּוּלּוֹ! אָמַר, כְּבָר עָתִיד שְׁלֹמֹה בִּנְךָ לוֹמַר בְּחׇכְמָתוֹ: ״הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה. אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה. כֵּן הַבָּא עַל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כׇּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ״. אָמַר לֵיהּ: כֹּל הָכִי נִטְרַד הָהוּא גַּבְרָא? אָמַר לוֹ: קַבֵּל עָלֶיךָ יִסּוּרִין. קִבֵּל עָלָיו.

    The verse states: “And I shall be clear from great transgression” (Psalms 19:14). David said before God: Master of the Universe, pardon me for that entire sin. God said to him: Your son Solomon is already destined to say with his wisdom: “Can a man take fire in his lap and his garments not be burned? Can one walk on hot coals and his feet not be scorched? So too one who lies with his neighbor’s wife; anyone who touches her shall not go unpunished” (Proverbs 6:27–29). David said to Him: Will that man, David, be expelled for that entire transgression, with no remedy? God said to David: Accept upon yourself afflictions, and that will atone for your sins. He accepted afflictions upon himself.

    אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נִצְטָרַע דָּוִד, וְנִסְתַּלְּקָה הֵימֶנּוּ שְׁכִינָה, וּפֵירְשׁוּ מִמֶּנּוּ סַנְהֶדְרִין. נִצְטָרַע – דִּכְתִיב: ״תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין״. נִסְתַּלְּקָה הֵימֶנּוּ שְׁכִינָה – דִּכְתִיב: ״הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי״. וּפֵרְשׁוּ מִמֶּנּוּ סַנְהֶדְרִין – דִּכְתִיב: ״יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ וְגוֹ׳״. שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה״.

    Rav Yehuda says that Rav says: For six months David was afflicted with leprosy and the Divine Presence abandoned him and the members of the Sanhedrin dissociated themselves from him. He was afflicted with leprosy, as it is stated: “Purge me with hyssop and I shall be clean; wash me, and I shall be whiter than snow” (Psalms 51:9), indicating that he required purification like a leper. The Divine Presence abandoned him, as it is stated: “Restore me to joy of Your salvation; and uphold me with a willing spirit” (Psalms 51:14). And the members of the Sanhedrin dissociated themselves from him, as it is stated: “Let those who fear You turn to me, and those who have known Your testimonies” (Psalms 119:79). From where do we derive that this lasted for six months? It is derived as it is written: “And the days that David reigned over Israel were forty years;