Talmud Builders

    Commentary page

    Bava Batra 173b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 173b

    Bava Batra 173b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 376 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Tosafot

    חסורי מחסרא והכי קתני פירש ר"ת בכתב ידו חסורי מחסרא והכי קתני המלוה את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב הכי פירושו והכי הלכתא לא יתבע מן הערב תחלה אע"פ שאין לו נכסים ללוה דהיינו קרקעות אלא יתבע מן הלוה תחלה ואם הוא רחוק ימתין לו או ילך לשם לתבעו ולכופו דלא מחתינן לנכסי דערב דלמא אי איתיה הכא ללוה הוה יהיב ליה מטלטלי למלוה ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה תחלה כו' ולא יצטרך להמתין ולחזור אחר הלוה דמשום דלמא פרע ליה מטלטלין לא מטרחינן ליה למלוה כיון דאתני וכגון שאין נכסים ללוה דהיינו קרקעות כדמסיק ואזיל בד"א כו' אבל יש נכסים ללוה דהיינו קרקעות יתבע הלוה תחלה ויכופנו ולא נטריח את הערב כיון דאיגלאי מילתא שיכול להפרע מן הלוה אבל כשאין נכסים ללוה ' ואתני ממי שארצה אפרע מספיקא לא מטרחינן לחזור ולהמתין ללוה אלא יפרע מן הערב כדפרישית וקבלן אף על פי שיש נכסים כו' וחמש מדות בערבות א' המלוה על ידי ערב ולא אתני ממי שארצה אפרע תובע הלוה תחלה בב"ד בין שיש לו ובין שאין לו נכסים ללוה ואם לא יוכל לכופו ללוה ולא ציית דינא נכנס לביתו של ערב ב' אם התנה ממי שארצה אפרע ואין לו נכסים ללוה דהיינו קרקעות נפרע מן הערב תחלה פי' אם ירצה לדון עם הערב תחלה ואם ירצה יתבע מן הלוה תחלה כדאמרינן אם אמר ממי שארצה אפרע יפרע מן הערב ש"מ דברצון המלוה תליא מילתא ג' ואם יש לו נכסים ללוה אפילו אתני נפרע מן הלוה תחלה ד' וקבלן דהיינו תן לו ואני נותן לך בין יש לו נכסים ללוה בין אין לו נפרע מן הערב תחלה ה' נושא ונותן ביד יפרע מן הערב ולא מן הלוה שאין למלוה על הלוה כלום ואם לא מצא שום להפרע מן הערב חוזר על הלוה מדר' נתן דקיימא לן כוותיה אפילו בבעל חוב דעלמא וכולהו ערבין בעי קנין בר מקבלן וערב בשעת מתן מעות וקבלן דהיינו תן לו ואני אתן לך אי נמי שאינו מזכיר לשון הלואה אלא לשון פרעון דקאמר ייט"י דונראי ולא קאמר ייט"י דיברא"י דהלכתא כרבא ולא לימא ואני קבלן וקונין בכליו של קונה וכגון דנקיט ביה שלש על שלש דבציר מהכי לא מהני אם אינו כלי ואין חילוק בין עור לשק כדאמרינן בשנים אוחזין (ב"מ דף ז.) כיון דנקט ביה שלש על שלש לשון רבינו תם ואם היה כתוב בשטר שנעשה פלוני בן פלוני קבלן אומר ר"י דהוי קבלן דאע"ג דלא כתב בו תן לו ואני נותן לך שלא פירש היאך אמר מכל מקום קבלן קאמר דהוי:

    Tosafot on Bava Batra 173b · Sefaria

    Rashba

    אדרבה דינא דפרסאי בתר ערבא אזלי כלומר, בתר ערבא ולא בתר הלוה, שהלוה אומר לו כלום הלויתני אלא על ערב הא לך הערב, דערבא דידהו הוא ערב שלוף דוץ. ונפקא לן מינה לדין מי שנעשה ערב מחמת גוי לישראל, כמו שכתבתי בפרק איזהו נשך (ב"מ עא, ב) בשמעתא דאבל אתה נעשה לו ערב.

    במה דברים אמורים בזמן שאין נכסים ללוה אבל בזמן שיש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב. פירוש, יש נכסים ואין נכסים שיש לו נכסים ידועות או שאין לו נכסים ידועים, דכל שהוא ערב סתם ולא אמר לו על מנת שאפרע ממי שארצה, אף על פי שאין נכסים ידועים ללוה יכול הערב לדחותו אצל הלוה ולומר לו אי אפשר לך ליפרע ממני עד שתתבע את הלוה, ואם יתחייב בדין ואין לו בא והפרע ממני. ובשם הגאונים ז"ל, כי לעולם לא יפרע מן הערב עד שיעמיד את הלוה בדין וישבע שאין לו. ואם אמר לו על מנת שאפרע ממי שארצה, אם אין לו ללוה נכסים ידועים יורד מיד עם הערב לדין וגובה ממנו, דלהכי אמר לו שאפרע ממי שארצה כדי שלא ידחנו הערב אצל הלוה אפילו בשאין לו נכסים ידועים, אבל כל שיש לו ללוה נכסים ידועים לעולם אינו גובה מן הערב כל שהוא יכול לגבות מן הלוה. ואף על פי שאמרו דנכסוהי דבר איניש אינון ערבין ביה, כדאיתא בסמוך (קעד, א), מכל מקום יותר הן משתעבדים הנכסים של לוה מנכסי הערב דעלמא, ועל דעת כן נעשה לו זה ערב שיפרע תחלה מן הערבים שהם שלו, דהיינו נכסים שלו, קודם שיפרע ממנו, ולא שנא אמר ליה על מנת שאפרע ממי שארצה ולא שנא אמר לה על מנת שאפרע ממי שארצה תחלה, ולא מצינו בגמרא שהפרישו בדבר זה, וכל שאומר על מנת שאפרע ממי שארצה בעל מנת שיפרע ממי שירצה תחלה הוא מרשה, ואפילו הכי קאמר שלא יפרע ממנו עד שיפרע הלוה תחלה בזמן שיש נכסים ללוה, ואף על פי שהתנה עמו שיפרע מאי זה מהן שירצה תחלה, לא בשיש לו נכסים ידועים ללוה קאמר, אלא תחלת ירידתו לדין עם הלוה להשביעו ולחזור אחר הנכסים שאינן ידועים קאמר. וכן מצאתי לראב"ד ז"ל בספר ההשגות שהשיג על הרמב"ם ז"ל (הל' מלוה ולוה פכ"ה ה"ד) (ומסתמא) [ומסתברא] לי דאפילו התנה עמו בפירוש בין שיש נכסים ידועים ללוה בין שאין לו, לא יתבע את הערב תחלה, דפטומי מילי בעלמא ניהו, ולעולם סמכא דעתיה שיפרע מן הלוה תחלה כל זמן שיש לו נכסים ואפשר לו לגבותם, דעד כאן לא גמר ומשעבד נפשיה בההיא הנאה דקא מהימן ליה ומותר על דיניה אלא כל שאי אפשר לו להפרע ממנו. ומנא אמינא לה מדנחלקו בקפח"ן ועפח"ן ואמרו דבכולן (לשקיבו') [לשון ערבות] הן, עד שיאמר תן לי ואני נותן, ואע"פ שאמר הלוה ואני קבלן שהוא כאילו אמר לו על מנת שתפרע ממי שתרצה תחלה, דהא דיניה דקבלן גמור הכין הוא, ואפילו הכי כל שאמר לו הלוה ולא יתבע הקבלן תחלה. ואיפשר אפילו באומר תן לו ואני קבלן. כנ"ל. ואלא מיהו כל שיש לו נכסים והוא גברא אלמא שאין כח בידו לרדת עמו לדין, הרי הוא כאילו אין לו נכסים, ויורד מיד לדין עם הערב ונפרע ממנו. וכן בשאין הלוה עמו במדינה, אף על פי שנעשה לו ערב סתם, אין אומרים לו לך וחפש אחריו והוציא מאתים על מנה, אלא או ישתדל הערב ויביא הלוה כדי שיעמוד עם המלוה לדין או יפרע. וכן אפילו בשיש לו ללוה נכסים ידועים במדינה אחרת אין אומרים למלוה שיוציא מאתים על מנה. ואם אמר לו על מנת שאפרע ממי שארצה ויש לו נכסים משועבדין, כגון שמכר לאחרים, יש לי לעיין מאיזה מהן יפרע תחלה, אם מן הלקוחות ואם מן הערב, אם נקרא נכסי הערב בני חורין אצל המשועבדים ששעבד הלוה אם לאו. ומסתברא לי דנפרעין תחלה מן הלקוחות שלו, ותדע לך, דשיעבוד נכסי הלוה דאורייתא וקודמין לפירעון לנכסי הערב, ומן הדין הוא גובה בין מהמשועבדין בין מבני חורין, ואפילו במקום שיש בן חורין גובין מן המשועבדין, אלא שתקנה התקינו שיכול לומר לו הנחתי לך מקום לגבות ממנו, ואילו ערב דעלמא לא שעבד עצמו אלא כל שאין נכסים ידועים ללוה, והרי יש לו אלא ששעבדן, ולא על דעת כן שעבד עצמו הערב שלא מדינו, דאסמכתא היא, והילכך גובה מן הלקוחות תחלה. וכל שכן בשנעשה לו ערב סתם. והיכא דמית לוה ויש שם יתומים קטנים, איכא מאן דאמר דהרי זה כאין נכסים ללוה, שהרי אי אפשר לו ליפרע מן היתומים עד אשר יגדלו, ולפיכך גובה מן הערב. והרמב"ן ז"ל כתב, דאינו גובה ממנו, ולא מיבעיא ערב אלא אפילו מן הקבלן לא פרע, דאטו ערבאי מי לאו בתר יתמי אזיל, וכדאמרינן בשילהי פרק כל הנשבעין (שבועות מז, א) גבי מת לוה בחיי מלוה ואחר כך מת מלוה. וכדעת הראשונים ז"ל מסתברא לי, משום דעיקר טעמא דיתמי שאין נפרעין מהן בעודן קטנים אינו אלא משום חשש שובר או צררי, ולפי שהן קטנים ואינן יכולין לפקח על עסקיהן ואינן יודעין לחפש אחר זכותן, חששו ותקנו להם שלא יפרעו מהן עד שיגדלו ויחפשו, ולגבי קבלן אין לומר כן, שהרי הוא גדול ויכול לחפש. ואפילו היה הלוה קיים ועומד לפנינו אם ירצה המלוה לא יתבע אלא הוא תחלה, וכל שכן עכשו שאיננו. ואפילו בערב נמי נראה לי כן, שהרי הוא כמו שאין נכסים ללוה או שהוא גברא אלמא. ואינו דומה לאותה של פרק הנשבעין, דהתם היתומים פטורין לגמרי לעולם, ואם אתה תובע את הערב נמצאת מחייב את היתומים, דערבא בתר יתמי אזיל. עוד נראה לי ראיה בפרק קמא דבבא קמא (ח, א) בשמעתא דמכרן לאחד או לשלשה בני אדם כאחד. וטעמא דמילתא דהוה ליה כאישתדוף בני חרי גבי ממשעבדי. כנ"ל.

    Rashba on Bava Batra 173b · Sefaria

    Meiri

    הקבלן שעבודו גדול יתר על שעבוד הערב וכל שנכנס קבלן לחברו על מה שהלוה לאחר אפילו לא התנה עמו על מנת שיפרע ממי שירצה תחלה נפרע ממנו תחלה אם ירצה ואפילו יש נכסים ללוה:

    Meiri on Bava Batra 173b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה חסורי כו' דיכול להפרע מן כו' כדפרישית וקבלן כו' הד"א תובע מלוה תחלה כו' ולא מן הלוה שאין כו' מדר' נתן דקי"ל כו' לשון הלואה ולא לשון פרעון כו' עכ"ל כצ"ל וכ"ה במרדכי:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 173b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    במה דברים אמורים כשאין נכסים ללוה כו' כלומר אף על פי שאמר לו על מנת שאפרע ממי שארצה כיון שיש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב. ויש לפרש הכי והוא הנכון כלומר וזה שאמרנו דהיכא דלא אמר על מנת שאפרע ממי שארצה לא יתבע הערב תחלה דאלמא לאחר שתובע את הלוה אם אינו נותן לו כלום יחזור ויתבע את הערב במה דברים אמורים שאין נכסים ללוה אבל יש נכסים ללוה לא יתבע מן הערב כלל ואפילו לאחר שיתבע את הלוה לפי שאם לא נתן לו כלום הרי יש לו נכסים ליפרע מהם ועליו לטרוח ולתובעו בדין ואין לו רשות לפרוע מן הערב כל זמן שהוא מוצא נכסים ללוה ואפילו זבורית ולעולם היכא דלא אמר לו על מנת שאפרע ממי שארצה אבל אם אמר לו כן יתבע ערב תחלה ואף על פי שיש נכסים ללוה יפרע מן הערב כיון דאתני אתני. וקבלן אף על פי שיש נכסים ללוה ולא אמר לו על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הקבלן רבי שמעון בן גמליאל אומר אם יש נכסים ללוה אחד זה ואחד זה לא יפרע מהם כלומר אלא אם אמר לו על מנת שאפרע ממי שארצה דאי אמר ליה הכי כיון דאתני אתני וליתא לדרבי שמעון בן גמליאל. נקטינן השתא להאי פירושא בתרא דהיכא דפירש ואמר על מנת שאפרע ממי שארצה בין ערב בין קבלן יפרע מערב תחלה בין שיש לו נכסים ללוה בין אין לו דכיון דאתני אתני כדקיימא לן כל תנאי שבממון קיים. ובדלא פריש ואמר על מנת שאפרע ממי שארצה הוא דאיכא לאפלוגי דבקבלן בין יש לו נכסים ללוה בין אין לו יתבע קבלן תחלה ונפרע ממנה ובערב אין לו לתבוע תחלה אלא מן הלוה אם נתן לו מוטב ואם לאו אם אין נכסים ללוה הרי זה נפרע מן הערב ואם יש נכסים ללוה אין נפרע מן הערב כלום אלא מנכסי הלוה הוא שיש לו ליפרע לפי שיכול הערב לומר לו אני לא ערבתי לך ממון זה אלא כשלא תמצא ללוה מהיכן תפרע ממונך אבל כשתמצא לו נכסים כדי ממונך לך פרע לך ממנו ואין לך אצלי כלום. והיכא דהמלוה רוצה להחזיר על הלוה והלוה אומר לך אצל הערב אף אצל הקבלן לא מבעיא בערב שאין לו ללוה לדחות את המלוה ולומר לו לך אצל הערב אלא בקבלן נמי אין הלוה יכול לומר לו למלוה לך אצל הקבלן אלא אם כן נשא הקבלן המעות מן המלוה מעיקרא בשעת ההלואה ונתנם ביד הלוה שנמצא שהקבלן הוא שלוה המעות מן המלוה והלוה אותם ללוה אבל אם לא נשא הקבלן מעיקרא ונתן ביד אלא המלוה הוא שנתן מעותיו ביד הלוה כשירצה המלוה לחזור אצל הלוה ולתבוע ממנו אין הלוה יכול לומר לך אצל הקבלן כדאמרינן עד שישא ויתן ביד כלומר עד שישא הקבלן מעיקרא בעת הלואת המעות מיד המלוה ויתן אותם ביד הלוה. כך פירש הרא"ם ז"ל. והרמב"ן ז"ל דחה פירושו עיין בחידושיו.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 173b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק מֵהָכָא: (משלי כז, יג) קַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר, וּבְעַד נָכְרִיָּה חַבְלֵהוּ". וְאוֹמֵר: (משלי ו, א) "בְּנִי, אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ". קשא למה הביא שני פסוקים ועוד קשא למה הביא פסוק לְקַח בִּגְדוֹ שהוא בסימן כ"ז קודם אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ שהוא בסימן וא"ו? ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב מהרש"א ז"ל דפסוק דסימן כ"ז איירי בערב לאיש זר דאינו אהובו ולא קרובו ופסוק דסימן וא"ו איירי בנעשה לרעהו ואהובו והנה בזה איכא רבותא טפי בחיוב הערב בלא קנין משום דיש לדון אותו כאנוס שנאנס מחמת בושה ונתערב ולכך יש סברה לומר דאינו מתחייב בדיבור בלבד אלא צריך קנין מה שאין כן התערב לאיש זר אין כאן טעם אונס להתנצל בו שפיר יש לומר דיתחייב גם בדיבור בלבד ולכן נקיט תרי קראי כי חד איירי במקום דאית ליה התנצלות של אונס וחד איירי במקום דליכא התנצלות אונס ולהכי הקדים דסימן כ"ז ואחר כך דסימן וא"ו על דרך 'לא זו אף זו'. ואפשר דגם מהרש"א ז"ל נתכוון לכך וראיתי להרב עיון יעקב ז"ל שכתב על דברי מהרש"א ז"ל הקולמוס פלט כל זה כי פסוק זה הוא במשלי כ"ו וְאִם עָרַבְתָּ במשלי וא"ו עד כאן לשונו. ובמחילת כבוד תורתו מהירות קולמוסו פלט דברים שלא בכיוון כי ראשון דנקיט מהרש"א לאו על ספר משלי אלא על דברי רבי יצחק דנקיט במילתיה בראשונה פסוק קַח בִּגְדוֹ (משלי כז, יג) ובאחרונה פסוק אִם עָרַבְתָּ (משלי ו, א) ועל זה קאמר מהרש"א פסוק שהזכירו רבי יצחק ראשון במילתיה איירי וכו' ופסוק שהזכירו שני איירי וכו' ופשוט.

    Ben Yehoyada on Bava Batra 173b · Sefaria

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 173, Amud Bet, about 376 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 130 words

      Opens “וְאִם אָמַר לוֹ: ״עַל מְנָת שֶׁאֶפָּרַע מִמִּי…”

    2. Segment 226 words

      Opens “וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:…”

    3. Segment 314 words

      Opens “גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי…”

    4. Segment 48 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן: הַאי – דִּינָא…”

    5. Segment 54 words

      Opens “אַדְּרַבָּה, בָּתַר עָרְבָא אָזְלִי!…”

    6. Segment 69 words

      Opens “אֶלָּא בֵּי דִינָא דְפָרְסָאֵי – דְּלָא יָהֲבִי…”

    7. Segment 714 words

      Opens “אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן: מַאי ״לֹא יִפָּרַע…”

    8. Segment 825 words

      Opens “תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל…”

    9. Segment 911 words

      Opens “אָמַר רַב הוּנָא: מִנַּיִן לְעָרֵב דְּמִשְׁתַּעְבֵּד? דִּכְתִיב:…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַב חִסְדָּא: הָא קַבְּלָנוּת הִיא…”

    11. Segment 1113 words

      Opens “אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מֵהָכָא: ״לְקַח בִּגְדוֹ…”

    12. Segment 1242 words

      Opens “וְאוֹמֵר: ״בְּנִי, אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר…”

    13. Segment 1327 words

      Opens “אָמַר אַמֵּימָר: עָרֵב דְּמִשְׁתַּעְבַּד, מַחְלוֹקֶת רַבִּי יְהוּדָה…”

    14. Segment 1414 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר: הָא מַעֲשִׂים…”

    15. Segment 1513 words

      Opens “אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: בְּהָהוּא הֲנָאָה דְּקָא…”

    16. Segment 1631 words

      Opens “וְאִם אָמַר ״עַל מְנָת שֶׁאֶפָּרַע מִמִּי שֶׁאֶרְצֶה״…”

    17. Segment 1727 words

      Opens “וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל…”

    18. Segment 1853 words

      Opens “חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא, וְהָכִי קָתָנֵי: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ…”

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Bava Batra 173b · Segment 1 — “…יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם…

    Original text

    וְאִם אָמַר לוֹ: ״עַל מְנָת שֶׁאֶפָּרַע מִמִּי שֶׁאֶרְצֶה״ – יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם יֵשׁ נְכָסִים לַלֹּוֶה – בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב.

    But if the creditor said to the debtor: I am lending the money on the condition that I will collect the debt from whomever I wish, i.e., either the debtor or the guarantor, he can collect the debt from the guarantor. Rabban Shimon ben Gamliel says: If the debtor has property of his own, then whether in this case, where the creditor stipulated this condition, or that case, where he did not, he cannot collect the debt from the guarantor.

    וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הֶעָרֵב לְאִשָּׁה בִּכְתוּבָּתָהּ, וְהָיָה בַּעְלָהּ מְגָרְשָׁהּ – יַדִּירֶנָּה הֲנָאָה; שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ קְנוּנְיָא עַל נְכָסִים שֶׁל זֶה, וְיַחְזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ.

    And so Rabban Shimon ben Gamliel would say: If there is a guarantor for a woman for her marriage contract, from whom the woman can collect payment of her marriage contract instead of collecting it from the husband, and her husband was divorcing her, the husband must take a vow prohibiting himself from deriving any benefit from her, so that he can never remarry her. This precaution is taken lest the couple collude [ kenunya ] to divorce in order to collect payment of the marriage contract from this guarantor’s property, and then the husband will remarry his wife.

    גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: גַּבְרָא אַשְׁלֵימְתְּ לִי, גַּבְרָא אַשְׁלֵימִי לָךְ.

    GEMARA: The mishna teaches: One who lends money to another with a guarantor cannot collect the debt from the guarantor. The Gemara at first understands that the mishna is ruling that a guarantor’s commitment is limited to when the debtor dies or flees. What is the reason the guarantor’s commitment is limited? Rabba and Rav Yosef both say that the guarantor can tell the creditor: You gave a man over to me, to take responsibility for him if he dies or flees; I have given a man back to you. The debtor is here before you; take your money from him, and if he has nothing, suffer the loss yourself.

    מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן: הַאי – דִּינָא דְפָרְסָאֵי!

    Rav Naḥman objects to this: This is Persian law.

    אַדְּרַבָּה, בָּתַר עָרְבָא אָזְלִי!

    The Gemara interjects: On the contrary, the Persian courts go after the guarantor directly, without even attempting to collect the debt from the debtor himself. Why, then, did Rav Naḥman say that excusing the guarantor from payment is Persian law?

    אֶלָּא בֵּי דִינָא דְפָרְסָאֵי – דְּלָא יָהֲבִי טַעְמָא לְמִילְּתַיְיהוּ.

    The Gemara clarifies Rav Naḥman’s intent: Rather, Rav Naḥman meant to say that this kind of ruling would be appropriate for the members of a Persian court, who do not give a reason for their statements, but issue rulings by whim. Rav Naḥman was saying that it is not fair or logical to excuse the guarantor and cause a loss to the creditor who was depending on him.

    אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן: מַאי ״לֹא יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב״ – לֹא יִתְבַּע עָרֵב תְּחִלָּה.

    Rather, Rav Naḥman said: What does the mishna mean when it says that the creditor cannot collect the debt from the guarantor? It means that he cannot claim payment from the guarantor at the outset, until after it is established that the debtor has no means to repay the debt. After the borrower defaults, the creditor can collect the debt from the guarantor.

    תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל יְדֵי עָרֵב – לֹא יִתְבַּע עָרֵב תְּחִלָּה. וְאִם אָמַר: ״עַל מְנָת שֶׁאֶפָּרַע מִמִּי שֶׁאֶרְצֶה״ – יִתְבַּע עָרֵב תְּחִלָּה.

    This halakha is also taught in a baraita : One who lends money to another with the assurance of a guarantor cannot claim payment of the debt from the guarantor at the outset, rather, he must first attempt to collect the debt from the debtor. But if the creditor said to the debtor: I am lending the money on the condition that I will collect the debt from whomever I wish, he can claim payment of the debt from the guarantor at the outset, bypassing the debtor.

    אָמַר רַב הוּנָא: מִנַּיִן לְעָרֵב דְּמִשְׁתַּעְבֵּד? דִּכְתִיב: ״אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ, מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ״.

    § Rav Huna said: From where is it derived that a guarantor becomes obligated to repay a loan he has guaranteed? As it is written that Judah reassured his father concerning the young Benjamin: “I will be his guarantor; of my hand shall you request him” (Genesis 43:9). This teaches that it is possible for one to act as a guarantor that an item will be returned to the giver.

    מַתְקֵיף לַהּ רַב חִסְדָּא: הָא קַבְּלָנוּת הִיא – דִּכְתִיב: ״תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי, וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ״!

    Rav Ḥisda objects to this: This incident involving Benjamin is not a case of a standard guarantor, but a case of an unconditional guarantee, as it is written, also in the context of Benjamin, that Reuben said: “Deliver him into my hand, and I will bring him back to you” (Genesis 42:37). One who undertakes unconditional responsibility for a loan has a different status than a standard guarantor, as will soon be elaborated. Therefore, a biblical source has yet to be adduced to teach that one can become a standard guarantor.

    אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מֵהָכָא: ״לְקַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר, וּבְעַד נׇכְרִיָּה חַבְלֵהוּ״.

    Rather, Rabbi Yitzḥak said that the source is from here: “Take his garment that is surety for a stranger; and hold him in pledge that is surety for an alien woman” (Proverbs 20:16). The verse advises a creditor to take the garment of the debtor’s guarantor as payment for the loan.

    וְאוֹמֵר: ״בְּנִי, אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ, נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ, עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ, לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ״ – אִם מָמוֹן יֵשׁ לוֹ בְּיָדֶךָ, הַתֵּר לוֹ פִּיסַּת יָד; וְאִם לָאו, הַרְבֵּה עָלָיו רֵיעִים.

    And it is stated: “My son, if you have become surety for your neighbor, if you have shaken your hands for a stranger, you have become ensnared by the words of your mouth, you have been caught by the words of your mouth. Do this now, my son, and save yourself, seeing that you have come into the hand of your neighbor: Go, humble yourself [ hitrappes ], and assemble your neighbors” (Proverbs 6:1–3). This last part of the passage means: If your neighbor’s money is in your possession, as you owe it as a guarantor, open up [ hatter ] the palm [ pissat ] of your hand and repay him. And if it is not money that you owe him, but rather “you have become ensnared by the words of your mouth” and owe him an apology for a personal slight, gather together many neighbors through which to seek his forgiveness.

    אָמַר אַמֵּימָר: עָרֵב דְּמִשְׁתַּעְבַּד, מַחְלוֹקֶת רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי; לְרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר: אַסְמַכְתָּא קָנְיָא – עָרֵב מִשְׁתַּעְבַּד. לְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר: אַסְמַכְתָּא לָא קָנְיָא – עָרֵב לָא מִשְׁתַּעְבַּד.

    § Ameimar said: The issue of whether or not a guarantor in fact becomes obligated to repay the loan he has guaranteed is a dispute between Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei. According to Rabbi Yosei, who says that a transaction with inconclusive consent [ asmakhta ] effects acquisition, a guarantor becomes obligated to repay the loan, whereas according to Rabbi Yehuda, who says that an asmakhta does not effect acquisition, a guarantor does not become obligated to repay the loan. Any obligation one undertakes that is dependent on the fulfillment of certain conditions that he does not expect will be fulfilled, in this case the debtor’s default on the loan, is considered an asmakhta .

    אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר: הָא מַעֲשִׂים בְּכׇל יוֹם, דְּאַסְמַכְתָּא לָא קָנְיָא וְעָרֵב מִשְׁתַּעְבַּד!

    Rav Ashi said to Ameimar that he was conflating these two issues: But it is a daily occurrence, i.e., it is taken for granted, that an asmakhta does not effect acquisition, and it is also taken for granted that a guarantor becomes obligated to repay the loan he has guaranteed.

    אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: בְּהָהוּא הֲנָאָה דְּקָא מְהֵימַן לֵיהּ – גָּמַר וּמִשְׁתַּעְבַּד נַפְשֵׁיהּ.

    Rather, Rav Ashi said: Through that satisfaction that the guarantor feels when the creditor trusts him and loans the money based on his guarantee, the guarantor resolves to obligate himself to repay the loan. Guaranteeing a loan is unlike a usual case of an obligation undertaken that is dependent on the fulfillment of certain conditions that he does not expect will be fulfilled, in which the commitment is not considered a real one. Here, the one obligating himself experiences a sense of satisfaction when the money is loaned to the debtor, and due to that, fully commits to fulfill his obligation.

    וְאִם אָמַר ״עַל מְנָת שֶׁאֶפָּרַע מִמִּי שֶׁאֶרְצֶה״ כּוּ׳. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין נְכָסִים לַלֹּוֶה, אֲבָל יֵשׁ נְכָסִים לַלֹּוֶה – לֹא יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב.

    § The mishna teaches: But if the creditor said to the debtor: I am lending the money on the condition that I will collect the debt from whomever I wish, he can collect the debt from the guarantor. Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: They taught this only when the debtor has no property of his own from which to repay the loan, but if the debtor has property the creditor cannot collect the debt from the guarantor.

    וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם יֵשׁ נְכָסִים לַלֹּוֶה – לֹא יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב, מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: לָא שְׁנָא הָכִי וְלָא שְׁנָא הָכִי!

    The Gemara questions this assertion: But from the fact that the latter clause of the mishna teaches that Rabban Shimon ben Gamliel says: If the debtor has property of his own, then whether in this case, where the creditor stipulated this condition, or that case, where he did not, he cannot collect the debt from the guarantor, by inference one can understand that the first tanna maintains that there is no difference if it is like this and there is no difference if it is like that. Whether or not the debtor has property from which to repay the loan, the creditor can collect the debt from the guarantor.

    חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא, וְהָכִי קָתָנֵי: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל יְדֵי עָרֵב – לֹא יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב. וְאִם אָמַר ״עַל מְנָת שֶׁאֶפָּרַע מִמִּי שֶׁאֶרְצֶה״ – יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּשֶׁאֵין נְכָסִים לַלֹּוֶה; אֲבָל יֵשׁ נְכָסִים לַלֹּוֶה – לֹא יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב. וְקַבְּלָן, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ נְכָסִים לַלֹּוֶה – יִפָּרַע מִן הַקַּבְּלָן.

    The Gemara clarifies: The mishna is incomplete and this is what it is teaching: One who lends money to another with the assurance of a guarantor cannot collect the debt from the guarantor before first claiming the debt from the debtor. But if the creditor said to the debtor: I am lending the money on the condition that I will collect the debt from whomever I wish, he can collect the debt from the guarantor. In what case is this statement said? When the debtor has no property of his own from which to repay the debt; but if the debtor has property, the creditor cannot collect the debt from the guarantor. This is the halakha with regard to a standard guarantor, but in the case of an unconditional guarantor, even if the debtor has property of his own, the creditor can collect the debt from the unconditional guarantor.