Commentary page
Avodah Zarah 3b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerAvodah Zarah 3b
Avodah Zarah 3b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 610 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
דמשכא תקופת תמוז ואין תקופת תשרי נופלת עד לאחר החג:
יושב בשמים ישחק גבי ננתקה את מוסרותימו כתיב:
אלא שנעשו גרים גרורים מאיליהן מתגיירין ואנן לא מקבלינן דמשום גדולתן דישראל קא עבדי דכתיב (ישעיהו נד) מי גר אתך בעניותיך עליך יפול בעשירותיך:
[יושב דן כרבי יוסי דאמר במסכת ר"ה אדם נידון בכל יום דכתיב דבר יום ביומו]:
יושב וזן קוצב להם מהיכן תזדמן להם פרנסתן:
קרני ראמים חיה גדולה:
ביצי כנים מינא הוא דמתקרי ביצי כנים ודקין הן והוא אינבא בלשון ארמית ובלע"ז לינטרי"ס:
על בריותיו על עבירות שעושין בריותיו אינו משחק אלא אותו היום:
10 more comments on this page.
Rashi on Avodah Zarah 3b · Sefaria
Tosafot
There is no laughter The statement in Bava Metzia 59b, "He smiled and said, 'You have defeated me, My child'," is merely a figure of speech.
And They Place The Yerushalmi (Yerushalmi Avodah Zarah 2:1:3) connects "We will detach his straps" with tefillin and "…throw off his thick rope" with tzitzit.
Second Some suggest the Musaf Kedusha prayer "From His place He will turn" reflects God shifting from judgment (performed during the second quarter of the day, when Musaf is typically recited) to mercy. However, this contradicts the conclusion that judgment occurs in the first quarter of the day. Therefore, the prayer's wording isn't connected to this, but is simply the standard liturgy.
If I Forget You The verse simply means If I forget Jerusalem, meaning if we sing God's song in exile, let my hand forget the harp, my tongue cleave to my palate if I try to sing, unless I remember you.
Those Who Gather This verse refers to the poor eating wild greens, echoing Kiddushin 66a ("Our fathers ate mallow, so shall we"). "Alei siach" means by the trees, not indoors.
Everything This means daily events beyond human control are divinely ordained, except for heat and cold. "Pachim" (fiery coals/hot stones) appears in Psalms 11:6 ("He will rain coals upon the wicked") and in Sanhedrin 18b ("He will blow with his mouth, and it will go out to greet him").
One Who Guards Bava Metzia 107b states, "God will remove all sickness," referring to cold. This implies cold is divinely controlled. However, this means God provides clothing for protection. Vayikra Rabbah relates Antoninus asking Rebbi to pray for him. Rebbi prayed for protection from cold, which Antoninus dismissed. Rebbi then prayed for protection from heat, which Antoninus accepted, as that's truly providential. Rebbi prayed for clouds to provide shade, suggesting Antoninus couldn't control the heat. This is reconciled by noting that a traveller like Antoninus lacked shelter, while someone at home can build accordingly. The saying "Everything is in God's hands except for fear of God" (Berachos 33b) refers to predetermined traits like strength, wealth, and intelligence, not righteousness or wickedness, which are matters of choice.
Tosafot on Avodah Zarah 3b · Sefaria · CC0
Rabbeinu Chananel
א"ר יהודה אמר רב י"ב שעות הוי היום שלש ראשונות הקב"ה מתעסק בתורה. שניות יושב ודן כל העולם כיון שרואה שנתחייב כל העולם כלייה עומד מכסא דין ויושב (בכסא) [על כסא] רחמים.
שלישית יושב וזן כל העולם מקרני ראמים ועד ביצי כנים (נמחק כמו חצי שורה) ואסיקנא מיום שחרב בהמ"ק אין שמחה לפני כסא הכבוד שנא' ויקרא ה' אלהים צבאות וגו' וכתיב החשיתי מעולם אחריש אתאפק וגו' אלא רביעיות מאי עביד מלמד תינוקות של בית רבן שנאמר את מי יורה דעה למי יורה דעה לגמולי מחלב וכו'.
איבעית אימא שומע שירה מן החיות שנא' יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירו עמי:
א"ר לוי כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים שנאמר הקוטפים מלוח עלי שיח שורש רתמים לחמם פי' הקוטפים ד"ת שניתנו בלוחות ומתעסקין עלי שיחות שורש רתמים לחמם:
Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 3b · Sefaria
Meiri
אע"פ שאמרו מצטער פטור מן הסכה אין ראוי לאדם לצאת ממנה דרך הדיוטות ודרך מי שאינו קפיד על שאינו מקיים את המצוה אלא יוצא ממנה בהכרח ובדרך שכל הרואהו כשהוא יוצא יהא מכיר בו שהוא מוכרח על כך:
בזמן שישראל שרויין על אדמתם וידם תקפה ורשאים לקבל גרים משאר האמות אין מקבלין את הגר על פי דבריו מיד אלא מדקדקין בו ובודקין אחריו שמא בשביל שררה שרואה לנו הוא עושה או שהוא מתפחד לאיזה דבר או לאיזו סבה ואם מצינו לבו מכוון מודיעין אותו עול מצות כמו שיתבאר במסכת יבמות ואם קבלו מאהבה מקבלין אותם ומתוך דבר זה לא קבלו בית דין הגדול גרים כל ימי דוד ושלמה שהיו חוששין להם בימי דוד שמא מפחד מלחמותיו היו מתגיירין ובימי שלמה שמא בשביל הכבוד והשררה שהיה לישראל בימיו ומ"מ הרבה נתגיירו מאליהם על ידי בית דין הדיוטות והם שאמרו עליהם גרים גרורים והיו בית דין הגדול מחזיקין אותם בגרים מ"מ אלא שלא היו מקרבין אותם כל כך עד שיהו רואים מה סופם ועל אלו אמרו קשין גרים לישראל כספחת ואף לימות המשיח אין מקבלין אותם בבית דין הגדול אלא אחר דקדוק גדול ובירר הכונה:
ראוי לו לאדם לעשות תורתו קבע ומלאכתו עראי כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה עליו נאמר הקוטפים מלוח עלי שיח כלומר שפוסקים ממה שבלוחות לעסוק בשיחה בטלה שרש רתמים לחמם:
כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום בשעה שהבריות שואלות אותו ומשיב כהוגן וכל העוסק בתורה בעולם הזה נמשך עליו חוט של חסד לעולם הבא על הדרך שביארנו למעלה:
Meiri on Avodah Zarah 3b · Sefaria
Maharam
ד"ה שניות יושב ודן וכו' ואין נראה דלמאי דמסקינן בסמוך וכו' ר"ל לקמן (עבודה זרה דף ד' ע"ב):
Maharam on Avodah Zarah 3b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' ג' הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה עיין ילקוט פרשה כי תשא דף קח ע"ב בפסוק וישב העם:
Gilyon HaShas on Avodah Zarah 3b · Sefaria
Ben Yehoyada
לְעָתִיד לָבוֹא בָּאִים אוּמוֹת הָעוֹלָם וּמַנִּיחִין וּמַנִּיחִין תְּפִילִּין בְּרָאשֵׁיהֶן תְּפִילִּין בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶם צִיצִית בְּבִגְדֵיהֶם מְזוּזָה בְּפִתְחֵיהֶם. הא דלובשים תפילין של ראש תחלה אף על גב דבתורה כתיב של יד תחלה, נראה לי בס"ד משום דהם יראים מתפילין של ראש שלובשים ישראל וכמו שכתבתי לעיל וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם הֳ' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ (דברים כח, י) אלו תפילין שבראש (ברכות ו.) ולכן מקדמים כלי זיין זה שהם יראים ממנו ללבשו תחלה. וּמָה שֶׁמַּנִּיחִין הַצִּיצִית אַחַר הַתְּפִלִּין, נראה לי דהציצית כיון שהוא סוד אור מקיף לא יערב להם כי אור מקיף מסמא עינים של הקליפה לכן אין מקדמין ללבשו תחלה דאין לבם חפץ בו כלל. ועוד נראה לי בס"ד מה שעושין ג' מצות אלו בסדר זה 'תְּפִלִּין צִיצִית מְזוּזָה' ונקדים מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער רוח הקודש כי שם נת־ה הוא שם קדוש משמות ע"ב והוא סוד חרב גלית הפלשתי שלקחה דוד המלך ע"ה ואמר לאחימלך כָּמוֹהָ תְּנָה לִּי (מלכים א' כא, ב) תְּנָה אותיות נת־ה כי כשהשם הזה הוא בתגבורת הדינים אין כמוהו כל כך חזק ולזה אמר דוד המלך ע"ה תְּנָה עָוֹן עַל עֲוֹנָם (תהלים סט, כח) עד כאן דבריו ז"ל עיין שם. ובזה אמרתי לפרש בס"ד מה שאמר בלעם הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתֶךָ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה (במדבר כג, טו) שרצה להתגבר בשם זה של נת־ה שהוא תוקף הדינין ששם זה הוא שם כ"ה מן ע"ב שמות של 'וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט' ולזה אמר הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתֶךָ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה 'כֹּה' דייקא רמז על שם נת"ה וגם אלו חושבין מצד הקליפה שלהם להתגבר בשם נת־ה שהוא תוקף הדינין לכן מניחין תפילי ן תחלה ואחר כך ציצי ת ואחר כך מזוז ה דסופי תיבות שלהם הוא נת־ה אך לא יעלה בידם כלום וְחַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם (תהלים לז, טו). ועוד נראה לי בס"ד הא דבחרו בשלשה מצות אלו מפני שהם ראשי תיבות מצות שהוא מ זוזה צ יצית ו זוג ת פלין ראשי תיבות 'מִצְוֹת' וחשבו כיון דאלו ראשי תיבות שלהם 'מִצְוֹת' אם כן בקיומם חשיב כאלו קיימו כל המצות כולם.
כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְנַתֵּק מִצְוָתוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ (תהלים ב, ג) נראה לי בס"ד שעושים כן לדעתם כי המצות אלו הם יקרות וכמו שאלו התחתונים מנתקים מצות אלו ומפרידים אותם מעליהם כן נצוצי הקדושה אשר בקליפתם יתנתקו ויתפרדו מן הקליפה ויעלו לשרשם בקדושה ולכך הקדוש ברוך הוא משחק עליהם אותו היום על אשר בידם מוציאים בלעם מפיהם וגבר ישראל.
שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת הָוֵי הַיּוֹם יש להקשות למאי איצטריך להקדים ולומר י"ב שעות הוי היום? ונראה לי בס"ד דבא בעל המאמר ללמדנו מה שאמר בזוהר הקדוש דבגן עדן היום והלילה שוים בי"ב וי"ב הן בחורף הן בקיץ ולכך הקדים לומר י"ב שעות הוי היום רצונו לומר דאינו משתנה זה תמיד.
'שָׁלשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה' הכונה על תיקון העולמות בהמשכת המוחין וזווגי המדות העליונות ויחוד השמות כי ידוע שכל התורה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא וכל דבר מדברי התורה שורשו פתוח אלי מים העליונים ולכן כינו תיקון העולמות העליונים בלשון זה שאמרו 'יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה' והוא מליצה נאה ולשון נסתר. ומה שאמרו ' מִקַּרְנֵי רְאֵמִים עַד בֵּיצֵי כִּנִּים ' רמז בזה הלשון העליונים והתחתונים כי ראש וסוף רְ אֵמִי ם שהם קרנים הם אותיות 'רם' וראש וסוף כִּ נִּי ם הוא 'מך' רצונו לומר מן העליון הרם עד התחתון שהוא המך כולם מתפרנסים ממנו יתברך ונזונים מן השפע שלו.
רְבִיעִית יוֹשֵׁב וּמְשַׂחֵק עִם לִוְיָתָן (תהלים קד, כו) נראה לי בס"ד לְוִיתָן הוא שם ותואר לצדיקים היושבים בגן עדן התחתון ששם שוכנת הנפש בצורת גוף ממש כמו שהוא בהאי עלמא ורק חומר זך שאינו צריך לאכילה ושתיה אלא נזון מן ריח הטוב אשר בגן עדן וכיון ששם מתלוה הנפש עם הגוף ביחד מה שאין כן בגן עדן העליון ששם אין הרוח או הנשמה מתלבשת בגוף ממש לכך רק לצדיקים אשר בגן עדן התחתון יש שם ותואר זה של לויתן שהוא לשון לווי שמתלוים הנפש והגוף ביחד בשלום ובמישור ובאהבה וחיבה כי הגוף אינו חומר עכור אלא חומר זך מעין הנפש. וענין הַשְּׂחוֹק הוא ענין שעשוע שהקדוש ברוך הוא משתעשע עם הצדיקים בגן עדן כמאמר רבותינו ז"ל בזוהר הקדוש בכמה מקומות והענין הוא שימשיך להם הקדוש ברוך הוא שפע אור קדוש ממקור השמחה והחדוה כדכתיב עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ (דברי הימים א' טז, כז) כדי שיהיה להם שעשוע רב ובודאי שאין שכל האנושי בעודו בגשמיות יוכל להשיג ולצייר מזה אור השעשוע הזה ואיך יהיה ומה הוא, ואשרי הזוכה לזה והשם יתברך יזכינו ברחמיו הרבים אכי"ר [אמן כן יהי רצון]. והנה כבר נודע בכתבי רבינו האר"י ז"ל כי שני שלישי החסד נקראים שְׂחוֹק [414] שהוא מספר 'אוֹר אוֹר' [414] (עם הכוללים) ועל זה אמר אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ (תהלים קכו, ב) לעתיד.
רוֹכֵב עַל כְּרוּב קַל שֶׁלּוֹ וְשָׁט בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר אֶלֶף עוֹלָמוֹת (תהלים סח, יח). נראה לי בס"ד כְּרוּב קַל [358] עולה מספר מָשִׁיחַ [358] והכונה הוא דהמשיח יהיה מרכבה לאור שכינתו יתברך ושט בשמונה עשר אלף עלמין. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הכונות בתפלת השחר דף יז ע"ד) בענין שמונה־עשר פסוקים של 'יְהִי כְבוֹד' שיש בהם שמונה־עשר אזכרות והוא סוד ט"ט של מטטרו־ן כי מטטרו־ן הוא בו' קצוות דיצירה ולא בכח"ב [כתר, חוכמה, בינה] ולכן יש בו ששה אותיות כנגד ששה קצוות והנה ט"ט מן מטטרו"ן הוא רישא דז"א [זעיר אנפין] דיצירה וכנגדן הם שמונה־עשר אזכרות אשר בפסוקים אלו והם כנגד ברכאן דשמונה־עשר עלמין כנודע עד כאן דבריו עיין שם. ובזה יובן בס"ד סוד המאמר הקדוש ברוך הוא הוא סוד התפארת שנקרא בשם הקדוש ברוך הוא, רוֹכֵב עַל עָב קַל שלו הוא מטטרו"ן וְשָׁט בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר עָלְמִין הם שמונה־עשר עלמין הנרמזים בשמונה־עשר ברכאן דשמונה־עשר פסוקים של יְהִי כְבוֹד כנזכר כי למעלה האחדים הם בחינת אלפים ולכן תמצא כְּרוּב קַל [358] עולה מספר עֶבֶד עִבְרִי [358] וידוע כי מט"ט נקרא 'עבד עברי'. ובאופן אחר נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו ז"ל (בעץ חיים שער אנ"ך פרק ג') וזה לשונו גם זהו סוד מה שאמרו כל רב מבבל וכל רבי מארץ ישראל וכל רבא משאר ארעין, פירוש כי בצאת ז"א [זעיר אנפין] להשפיע באותם המלכים העומדים בחוץ לארץ אינו יוצא אלא רק בבחינת המלואים לבד, והנה האחוריים של מ"ה דאלפים פשוטים הם ע"ב ומלואם הם ק"ל ושניהם גימטריא ר"ב [72+130=202] וזהו כל רב מבבל, וזה סוד הִנֵּה הֳ' רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם (ישעיהו יט, א) כי בצאתו למצרים שהוא חוץ לארץ יוצא בסוד 'עָב קַל' שהוא גימטריא ר"ב. וגם רבא [203] הוא 'עָב קַל' [202] עם הכולל אבל בארץ ישראל הוא בסוד 'רבי' [212] בתוספת יו"ד שהם עשרה אותיות של מלוי השם בעצמו בבחינת פנים המתייחדים עם 'עָב קַל' ונעשים רבי. והנה 'עָב קַל' עם ד' אותיות הפשוטים עצמו של שם הוי־ה שהוא גימטריא כ"ו הרי 'רוֹכֵב' הוא כ"ו ור"ב כי שם הוי־ה רוכב על 'עָב קַל' ובהתחברותו נעשה 'רוֹכֵב' והבן זה עד כאן לשונו זלה"ה. ובזה מובן מה שנאמר 'רוֹכֵב עַל עָב קַל' כי כְּרוּב הוא אותיות רוֹכֵב שהוא כ"ו רב והדברים עתיקים כי מאמר זה כולו וכן ענין שחוק לויתן וענין שמעו שירה מפי החיות הכל סוד עמוק ואין הדברים כפשוטן.
כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם (תהלים מב, ט). נראה לי בס"ד 'חוּט שֶׁל חֶסֶד' הוא שם הוי־ה במילוי יודי"ן [יו"ד ה"י וי"ו ה"י=72] שעולה מספר חֶסֶד [72] והיינו כי שם יִשְׂרָאֵל [541] הוא שם כללי לכל אחד ואחד מישראל ומספרו תקמ"א ואין החשבון מכוון למספר תרי"ג שהוא מספר רמ"ח אברים ושס"ה גידין, אך נשלם במספר שם הוי־ה דיודין שעולה ע"ב שאם תניח ע"ב על תקמ"א נשלם מספר תרי"ג [72+541=613]. ובזה פרשתי בס"ד פסוק וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּהֳ' אֱלֹקֵיכֶם (דברים ד, ד) הוא שם הוי־ה דמלוי יודין בזה נשלם אצלכם מספר תרי"ג ואז חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם, 'כֻּלְּכֶם' דייקא דהיינו כל רמ"ח אברים ושס"ה גידים שלכם כי על ידי מספר תרי"ג תזכו לתרי"ג צינורות שישפיעו ברמ"ח אברים ושס"ה גידים שלכם וזהו שאמר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, מספר שם ע"ב שהוא חֶסֶד ויזכה לזה מדה כנגד מדה בעבור עסק התורה בלילה כי הוא שלש משמרות ובכל משמר ומשמר שואג הקדוש ברוך הוא על נווהו וכנזכר בריש גמרא דברכות (ברכות ג.) והחסד יתחלק לשלשה חלקים כל חלק הוא כ"ד כידוע בסוד וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ (ישעיה נד, יב) גם נרמז ענין הלימוד במלת בַּלַּיְלָה שהיא אותיות 'בליל ה"א' כי אותיות בליל [72] עולה ע"ב ואות ה"א רומזת לעסק התורה בסוד תורה 'לשמה' שהוא 'לשם ה"א'.
כָּל הַפּוֹסֵק מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְעוֹסֵק בְּדִבְרֵי שִׂיחָה מַאֲכִילִין לוֹ גַּחֲלֵי רְתָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם" (איוב ל, ד). נראה לי בס"ד דנרמז שפיר בפסוק 'הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ' דיליף לה מיניה והוא כי האדם בעסקו בתורה מביא גאולה לניצוצי הקדושה שהם בחינת מלכות דנקראת 'אֶרֶץ' וכמו שנאמר 'וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם' (ויקרא כה, כד) זו התורה שנקראת 'אֶרֶץ' דכתיב אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ (איוב יא, ט) שאתם נאחזים בה 'תִּתְּנוּ גְּאֻלָּה לָאָרֶץ' העליונה היא המלכות לברר ניצוצות שלה על ידי עסק התורה שהיא גם כן נקראת 'אֶרֶץ' ואתם נאחזים בה כמו שאמרו דורשי רשומות יִשְׂרָאֵל ראשי תיבות ' י ש ש שים ר בוא א ותיות ל תורה'. וידוע אות אלף רומז ללמוד התורה כי אלף לשון לימוד כמו אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי (תהלים נה, יד) וכן וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה (איוב לג, לג) וכן אלף חכמה אלף בינה (שבת קד.), ונצוץ הקדוש שהוא בתוך הקליפה הוא גולה ומטולטל ועל ידי אלף שרמז בו עסק התורה יהיה לו גאולה לניצוץ הקדוש כי לכן אם תניח א' בתוך אותיות גּוֹלָה יהיה גְּאוּלָּה. והנה אותיות גּוֹלָה [44] מספרם חוֹל [44] ואם האדם מדבר דברי חול בתוך דברי תורה גורם שיסתלק א' מן גְּאוּלָּה וישאר גּוֹלָה שהוא מספר חוֹל כי עשה לקודש חול לערב בו דברים בטלים, ולזה אמר ' הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ ' מ"ם של מַלּוּחַ היא מ"ם השמוש כאלו אמר 'מִן לוּחַ' והיינו אותיות גּוֹלָה הם גימטריא לוּחַ [44] כלומר הקוטף ומנתק אות א' שהיה בתוך אותיות גּוֹלָה שהם מספר לוּחַ בעבור שיח של בטלה שלו הרי זה ענשו כי ' שֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם ' שמאכילין אותו גחלי רתמים והוא כי רְתָמִים [690] גימטריא תר"ץ יתר מספר אחד על 'לחם תורה' [689] והיינו מדה כנגד מדה תחת אשר לא רצה לאכול לחם תורה כי פסק בתוך דברי תורה בשיח של בטלה נוסף אות אחד על מספר 'לחם תורה' ויהיה אצלו מספר 'רְתָמִים'. ועוד נראה לי בס"ד הטעם ד' מַאֲכִילִין לוֹ גַּחֲלֵי רְתָמִים ' כי דברי תורה נמשלו לתמרים (שיר השירים ז, ח) מה תמרים הללו עולין למעלה מפירות האילנות כן דברי תורה כנגד כולן לכן אות ל שרומז ללימוד גבוה מכל האותיות ואמרתי לכן אמרו בגמרא אכילת תמרים יפה ללימוד (כתובות י:) ולכן זה שביזה דברי תורה שנמשלו לתמרים כי דבר בתוכם שיחה בטילה לכן יתהפכו אצלו אותיות 'תְּמָרִים' לאותיות 'רְתָמִים'.
1 more comments on this page.
Ben Yehoyada on Avodah Zarah 3b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Avodah Zarah, daf 3, Amud Bet, about 610 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 120 words
Opens “דְּמָשְׁכָא לְהוּ תְּקוּפַת תַּמּוּז עַד חַגָּא, וְהָוֵי…”
- Segment 225 words
Opens “מִיָּד, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְשַׂחֵק עֲלֵיהֶן,…”
- Segment 336 words
Opens “אִיכָּא דְּמַתְנֵי לְהָא דְּרַבִּי יִצְחָק אַהָא, דְּתַנְיָא:…”
- Segment 413 words
Opens “אֶלָּא שֶׁנַּעֲשׂוּ גֵּרִים גְּרוּרִים, וּמַנִּיחִין תְּפִילִּין בְּרָאשֵׁיהֶן,…”
- Segment 524 words
Opens “כֵּיוָן שֶׁרוֹאִין מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, אוֹמֵר לָהֶן:…”
- Segment 633 words
Opens “וְכׇל אֶחָד מְנַתֵּק מִצְוָתוֹ וְהוֹלֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נְנַתְּקָה…”
- Segment 742 words
Opens “אִינִי? וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב:…”
- Segment 841 words
Opens “שְׁלִישִׁיּוֹת — יוֹשֵׁב וְזָן אֶת כָּל הָעוֹלָם…”
- Segment 937 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא לְרַב נַחְמָן בַּר…”
- Segment 1028 words
Opens “אֶלָּא דִּכְתִיב: ״אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי…”
- Segment 1133 words
Opens “בִּרְבִיעִיּוֹת מַאי עָבֵיד? יוֹשֵׁב וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁל…”
- Segment 1213 words
Opens “וּמֵעִיקָּרָא מַאן הֲוָה מַיגְמַר לְהוּ? אִיבָּעֵית אֵימָא:…”
- Segment 1345 words
Opens “וּבְלֵילְיָא מַאי עָבֵיד? אִיבָּעֵית אֵימָא: מֵעֵין יְמָמָא,…”
- Segment 1456 words
Opens “אָמַר רַבִּי לֵוִי: כׇּל הַפּוֹסֵק מִדִּבְרֵי תוֹרָה…”
- Segment 1531 words
Opens “אִיכָּא דְאָמְרִי, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כׇּל הָעוֹסֵק…”
- Segment 1666 words
Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, מַאי דִּכְתִיב:…”
- Segment 1733 words
Opens “אִיבָּעֵית אֵימָא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאִיבָּעֵית אֵימָא לָעוֹלָם…”
- Segment 1834 words
Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא לָעוֹלָם הַבָּא — כִּדְרַבִּי שִׁמְעוֹן…”
Sages named on this page
- Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…
Source: Avodah Zarah 3b · Segment 9 — “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא לְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִיּוֹם…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Avodah Zarah 3b · Segment 16 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, מַאי דִּכְתִיב: ״וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי…”
Original text
דְּמָשְׁכָא לְהוּ תְּקוּפַת תַּמּוּז עַד חַגָּא, וְהָוֵי לְהוּ צַעֲרָא. וְהָאָמַר רָבָא: מִצְטַעֵר פָּטוּר מִן הַסּוּכָּה! נְהִי דְּפָטוּר, בַּעוֹטֵי מִי מְבַעֲטִי?
when the season of Tammuz extends until the festival of Sukkot , and in such years sitting in the sukka causes them suffering. The Gemara asks: But doesn’t Rava say that one who suffers in the sukka is exempt from performing the mitzva of sukka , and under these circumstances even a Jew is permitted to leave the sukka ? If so, why are the gentiles criticized for leaving? The Gemara answers: Granted that one is exempt from performing the mitzva and is permitted to leave his sukka , but should one kick it?
מִיָּד, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְשַׂחֵק עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵין שְׂחוֹק לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם בִּלְבַד.
The Gemara resumes its narration: Immediately, the Holy One, Blessed be He, sits and makes sport of those gentiles, i.e., He laughs at them, as it is stated: “He that sits in heaven makes sport, the Lord has them in derision” (Psalms 2:4). With regard to this verse, Rabbi Yitzḥak says: There is no making sport for the Holy One, Blessed be He, but on that day alone.
אִיכָּא דְּמַתְנֵי לְהָא דְּרַבִּי יִצְחָק אַהָא, דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לְעָתִיד לָבֹא בָּאִין אוּמּוֹת הָעוֹלָם וּמִתְגַּיְּירִין. וּמִי מְקַבְּלִינַן מִינַּיְיהוּ? וְהָתַנְיָא: אֵין מְקַבְּלִין גֵּרִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, כַּיּוֹצֵא בוֹ לֹא קִבְּלוּ גֵּרִים לֹא בִּימֵי דָוִד וְלֹא בִּימֵי שְׁלֹמֹה!
There are those who teach that which Rabbi Yitzḥak subsequently said with regard to this matter, as it is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: In the future, the nations of the world will come and convert. The Gemara asks: And do we accept them as converts at that time? But isn’t it taught in another baraita : The court does not accept converts in the days of the Messiah; similarly, they did not accept converts either in the days of David or in the days of Solomon, due to a concern that these people wanted to convert for ulterior motives, because the Jewish people were mighty and respected?
אֶלָּא שֶׁנַּעֲשׂוּ גֵּרִים גְּרוּרִים, וּמַנִּיחִין תְּפִילִּין בְּרָאשֵׁיהֶן, תְּפִילִּין בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶם, צִיצִית בְּבִגְדֵיהֶם, מְזוּזָה בְּפִתְחֵיהֶם.
Rather, Rabbi Yosei means that they become converts who have attached themselves to the Jewish people, and they don phylacteries on their heads, phylacteries on their arms, place ritual fringes on their garments, and a mezuza in their doorways.
כֵּיוָן שֶׁרוֹאִין מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, אוֹמֵר לָהֶן: עַל מָה בָּאתֶם? אוֹמְרִים לוֹ: עַל ה׳ וְעַל מְשִׁיחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק וְגוֹ׳״,
When these converts see the war of Gog and Magog, every convert of this sort will say to Gog and Magog: For what purpose did you come? They will say to him: We came to fight against the Lord and against His Messiah, as it is stated: “Why are the nations in an uproar? And why do the peoples mutter in vain. The kings of the earth stand up, and the rulers take counsel together, against the Lord, and against His Messiah” (Psalms 2:1–2).
וְכׇל אֶחָד מְנַתֵּק מִצְוָתוֹ וְהוֹלֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְגוֹ׳״, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְשַׂחֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׁחָק וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂחוֹק אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם בִּלְבַד.
And then every one of these converts will tear loose his sign of performance of a mitzva and leave, as it is stated: “Let us tear their bands asunder, and cast away their cords from us” (Psalms 2:3). And the Holy One, Blessed be He, sits and makes sport, i.e., laughs or rejoices, as it is stated: “He that sits in heaven makes sport, the Lord has them in derision” (Psalms 2:4). Rabbi Yitzḥak says: There is no making sport for the Holy One, Blessed be He, but on that day alone.
אִינִי? וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת הָוֵי הַיּוֹם, שָׁלֹשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת — הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שְׁנִיּוֹת — יוֹשֵׁב וְדָן אֶת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ, כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה שֶׁנִּתְחַיֵּיב עוֹלָם כְּלָיָיה — עוֹמֵד מִכִּסֵּא הַדִּין וְיוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים,
The Gemara asks: Is that so? Is there no making sport for the Holy One, Blessed be He? But doesn’t Rav Yehuda say that Rav says: There are twelve hours in the day. During the first three, the Holy One, Blessed be He, sits and engages in Torah study. During the second three hours, He sits and judges the entire world. Once He sees that the world has rendered itself liable to destruction, He arises from the throne of judgment and sits on the throne of mercy, and the world is not destroyed.
שְׁלִישִׁיּוֹת — יוֹשֵׁב וְזָן אֶת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מִקַּרְנֵי רֵאמִים עַד בֵּיצֵי כִנִּים, רְבִיעִיּוֹת — יוֹשֵׁב וּמְשַׂחֵק עִם לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ״, אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: עִם בְּרִיּוֹתָיו מְשַׂחֵק, וְעַל בְּרִיּוֹתָיו אֵינוֹ מְשַׂחֵק אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם בִּלְבַד.
During the third set of three hours, the Holy One, Blessed be He, sits and sustains the entire world, from the horns of wild oxen to the eggs of lice. During the fourth three hours, He sits and makes sport with the leviathan, as it is stated: “There is leviathan, whom You have formed to sport with” (Psalms 104:26). Evidently, God makes sport every day, not only on that one day. Rav Naḥman bar Yitzḥak says in explanation: He makes sport with His creations, just as He sports with the leviathan; He does not make sport of His creations but on that day alone.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא לְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין שְׂחוֹק לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמְנָלַן דְּלֵיכָּא שְׂחוֹק? אִילֵּימָא מִדִּכְתִיב: ״וַיִּקְרָא ה׳ אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקׇרְחָה וְגוֹ׳״, דִּלְמָא הָהוּא יוֹמָא וְתוּ לָא!
Rav Aḥa said to Rav Naḥman bar Yitzḥak: From the day the Temple was destroyed, there is no longer any making sport for the Holy One, Blessed be He. And from where do we derive that there is no making sport? If we say that it is from that which is written: “And in that day did the Lord, the God of hosts, call to weeping, and to lamentation, and to baldness and to girding with sackcloth” (Isaiah 22:12), that is inconclusive: Perhaps that day alone was called for weeping and lamentation, and no additional days.
אֶלָּא דִּכְתִיב: ״אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי״, דִּלְמָא שִׁכְחָה הוּא דְּלֵיכָּא, אֲבָל שְׂחוֹק מִיהָא אִיכָּא! אֶלָּא מֵהָא: ״הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק וְגוֹ׳״.
Rather, you might suggest that the source is that it is written: “If I forget you, O Jerusalem, let my right hand forget her cunning. Let my tongue cleave to the roof of my mouth, if I do not remember you” (Psalms 137:5–6). This is also inconclusive, as perhaps there is no forgetting of Jerusalem for God, but in any event there is still making sport. Rather, it is derived from this verse: “I have long time held My peace, I have been still, and refrained Myself; now will I cry like a travailing woman, gasping and panting at once” (Isaiah 42:14).
בִּרְבִיעִיּוֹת מַאי עָבֵיד? יוֹשֵׁב וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה וְאֶת מִי יָבִין שְׁמוּעָה גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם״. לְמִי יוֹרֶה דֵּעָה וּלְמִי יָבִין שְׁמוּעָה? לִגְמוּלֵי מֵחָלָב וּלְעַתִּיקֵי מִשָּׁדַיִם.
The Gemara asks: If God no longer makes sport, what does He now do during the fourth three-hour period of the day? The Gemara answers: He sits and teaches Torah to schoolchildren, as it is stated: “Whom shall one teach knowledge? And whom shall one make to understand the message? Them that are weaned from the milk, them that are drawn from the breasts” (Isaiah 28:9). The verse is interpreted in the following manner: To whom does God teach knowledge, and to whom does He make to understand the message? To those who are just weaned from the milk and to those who are drawn from the breasts, i.e., children only recently weaned from nursing.
וּמֵעִיקָּרָא מַאן הֲוָה מַיגְמַר לְהוּ? אִיבָּעֵית אֵימָא: מֶיטַטְרוֹן, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא עָבֵיד.
The Gemara asks: And initially, before the destruction of the Temple, who would teach the schoolchildren? The Gemara answers: If you wish, say that the angel Metatron would teach them, and if you wish, say instead that He would do both this, sport with the leviathan, and that, teach the schoolchildren; whereas after the destruction of the Temple in the fourth period of the day He only teaches the schoolchildren.
וּבְלֵילְיָא מַאי עָבֵיד? אִיבָּעֵית אֵימָא: מֵעֵין יְמָמָא, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: רוֹכֵב עַל כְּרוּב קַל שֶׁלּוֹ וְשָׁט בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר אֶלֶף עוֹלָמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן״, אַל תִּקְרֵי ״שִׁנְאָן״ אֶלָּא ״שֶׁאֵינָן״, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: יוֹשֵׁב וְשׁוֹמֵעַ שִׁירָה מִפִּי חַיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יוֹמָם יְצַוֶּה ה׳ חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי״.
The Gemara asks: And during the twelve hours of the night, what does God do? The Gemara answers: If you wish, say that the night is similar to the day, i.e., God performs the same activities as in the day. And if you wish, say instead that He rides on his light cherub and flies in eighteen thousand worlds, as it is stated: “The chariots of God are twenty thousand, even [ shinan ] thousands” (Psalms 68:18). Do not read it as even [ shinan ], rather read it as: That which are not [ she’einan ]. Since the minimum of thousands is two thousand, the phrase: That which are not thousands, indicates that two thousand are not present, i.e., the chariots of God are twenty thousand minus two thousand, which means that God rides in eighteen thousand worlds. And if you wish, say instead that God sits and listens to the songs from the mouths of the angelic creatures, as it is stated: “By day the Lord will command His loving-kindness, and in the night His song shall be with me” (Psalms 42:9).
אָמַר רַבִּי לֵוִי: כׇּל הַפּוֹסֵק מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְעוֹסֵק בְּדִבְרֵי שִׂיחָה מַאֲכִילִין לוֹ גַּחֲלֵי רְתָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כׇּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יוֹמָם יְצַוֶּה ה׳ חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי״. מָה טַעַם ״יוֹמָם יְצַוֶּה ה׳ חַסְדּוֹ״? מִשּׁוּם דְּבַלַּיְלָה שִׁירוֹ עִמִּי.
§ Rabbi Levi says: Anyone who interrupts his study of words of Torah to occupy himself with mundane matters will be fed with the coals of the broom tree, as it is stated: “They pluck salt-wort from wormwood, and the roots of the broom are their food” (Job 30:4). Reish Lakish says: With regard to anyone who occupies himself with Torah at night, the Holy One, Blessed be He, extends a thread of kindness over him by day, as it is stated: “By day, the Lord will command His kindness, and in the night His song shall be with me” (Psalms 42:9). The verse is understood as follows: What is the reason that by day, the Lord will command His kindness to extend over him? It is due to the fact that in the night His song is with me, i.e., he occupies himself at night with Torah, which is referred to as a song.
אִיכָּא דְאָמְרִי, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כׇּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה הַדּוֹמֶה לְלַיְלָה — הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בָּעוֹלָם הַבָּא הַדּוֹמֶה לְיוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יוֹמָם יְצַוֶּה ה׳ חַסְדּוֹ וְגוֹ׳״.
There are those who say that this is what Reish Lakish says: With regard to anyone who occupies himself with Torah in this world, which is comparable to night, the Holy One, Blessed be He, extends a thread of kindness over him in the World-to-Come, which is comparable to day, as it is stated: “By day, the Lord will command His kindness, and in the night His song shall be with me.”
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, מַאי דִּכְתִיב: ״וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם כְּרֶמֶשׂ לֹא מֹשֵׁל בּוֹ״, לָמָּה נִמְשְׁלוּ בְּנֵי אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם? לוֹמַר לָךְ: מָה דָּגִים שֶׁבַּיָּם — כֵּיוָן שֶׁעוֹלִין לַיַּבָּשָׁה מִיָּד מֵתִים, אַף בְּנֵי אָדָם — כֵּיוָן שֶׁפּוֹרְשִׁין מִדִּבְרֵי תוֹרָה וּמִן הַמִּצְוֹת מִיָּד מֵתִים. דָּבָר אַחֵר: מָה דָּגִים שֶׁבַּיָּם — כֵּיוָן שֶׁקָּדְרָה עֲלֵיהֶם חַמָּה מִיָּד מֵתִים, כָּךְ בְּנֵי אָדָם — כֵּיוָן שֶׁקָּדְרָה עֲלֵיהֶם חַמָּה מִיָּד מֵתִים.
The Gemara continues discussing the importance of Torah study. Rav Yehuda says that Shmuel says: What is the meaning of that which is written: “And makes people as the fish of the sea, as the creeping things, that have no ruler over them” (Habakkuk 1:14)? Why are people compared to the fish of the sea? This serves to say to you: Just as with regard to the fish of the sea, once they arise onto dry land they die immediately; so too, with regard to people, once they separate themselves from studying words of Torah and performing the mitzvot, they die immediately. Alternatively, just as with regard to the fish of the sea, once the sun is heated over them they die immediately, so too with regard to people, once the sun is heated over them they die immediately.
אִיבָּעֵית אֵימָא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאִיבָּעֵית אֵימָא לָעוֹלָם הַבָּא. אִיבָּעֵית אֵימָא בָּעוֹלָם הַזֶּה — כִּדְרַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִצִּנִּים פַּחִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם״.
The Gemara clarifies: If you wish, say that this applies in this world, and if you wish, say instead that it applies to the World-to-Come. If you wish, say that it applies in this world, in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina. As Rabbi Ḥanina says: All occurrences that befall man are in the hands of Heaven except for colds and obstacles [ paḥim ], from which one is able to protect himself, as it is stated: “Colds and snares are on the path of the crooked; he who guards his soul shall keep far from them” (Proverbs 22:5). This indicates that cold and, conversely, heat, are forms of harm from which one must protect himself, which teaches that being exposed to excessive heat can cause death.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא לָעוֹלָם הַבָּא — כִּדְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אֵין גֵּיהִנָּם לֶעָתִיד לָבֹא, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ, וּמַקְדִּיר, רְשָׁעִים נִידּוֹנִין בָּהּ, וְצַדִּיקִים מִתְרַפְּאִין בָּהּ, רְשָׁעִים נִידּוֹנִין
And if you wish, say instead that this is referring to the World-to-Come, in accordance with the statement of Rabbi Shimon ben Lakish. As Rabbi Shimon ben Lakish says: There is no Gehenna in the World-to-Come. Rather, the Holy One, Blessed be He, will remove the sun from its sheath [ minnarteikah ], where it is situated during these times, and heats [ umakdir ] that world with it. The wicked will be punished by it and consumed by the heat, but the righteous will be healed by it. The wicked will be punished