Commentary page

Nedarim 78b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Nedarim 78b

Nedarim 78b. The full printed text of this folio side — 6 numbered segments, about 121 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

צריכין קידוש דכתיב (ויקרא כ״ג:ד׳) אשר תקראו אותם במועדם:

שבת בראשית אין צריכה קידוש דחיילא וקדשה מאליה:

השותק על מנת למיקט שאינו שותק כדי לקיים הנדר אלא שעושה כדי להקניטה ולהוכיחה כדי שלא תרגיל עוד בנדרים שהיא סבורה שהוא שותק על מנת לקיימו:

אפי' מכאן עד י' ימים יכול להפר הואיל ולא היה דעתו לקיים:

מאי לאו בשותק על מגת למיקט וכגון דאמר לחד דלמיקט עביד דכי מת ביום שלאחריו אין יכול להפר ותיובתא דרבי חנינא:

לא בשותק על מגת לקיים ולכך אינו יכול להפר:

היינו או שמע וקיים ותרי זימני למה לי:

בשותק סתם ולחומרא אזלינן:

Rashi on Nedarim 78b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

מועדי יי' צריכי' קידוש ב״ד שצריכי׳ לקדש ניסן לעשות בו פסח בט״ו בו:

ואין שבת בראשית צריכה קידוש שאין צריך לקדש יום ראשו׳ לקדש בשביעי בו לשבת:

מועדי יי׳ צריכים מומחי׳ כדכתי׳ (ויקרא כ״ג:ד׳) אלה מקראי קדש אשר תקראו אותם קרי ביה אתם משה ואהרן דמומחי׳ נינהו:

ואין נדרים צריכי׳ מומחין ולהכי סמך פ׳ נדר׳ למועדי׳ לדרוש כן וע״כ תלתא הדיוטו׳ בעי׳ כדפי׳ (ע״א ד״ה להכשיר) מדאצטרי׳ ראשי המטו׳ ליחיד מומחה:

השותק ע״מ למקט שתצטער אשתו ובדעתו לבטל לה אחרי כן:

אימתי [אמרו] מת הבעל כו' היינו ברייתא דאייתינן ריש פרקין (לעיל נדרים סח.):

מאי לאו הא דתנן שמע ושתק ע׳׳מ למיקט וקתני דהוי שתיקה מעליא ומהשתא הוא לסמיך אדבסמוך דאי בעי"מ לקיים היינו שמע וקיים:

שותק לקיים כמו לקיים בהדיא ואין יכול להפר:

Tosafot on Nedarim 78b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Ritva

בעל מיגז גייז מכאן ולהבא פי' ומה שהיה קודם הנדר נשאר קיים וההתפסה שהיתה באותה שעה הרי היא קיימת והיכא דאתפיס בעל גופיה בנדרא דאתתיה דענוי נפש תו לא מצי מפר לה דכמאן דקיימיה לגמרי דמי. פי' דגלויי דעתא וגמר הלב סגי בהקמה כדלעיל וכיון דאתפיס לה הא גלי דעתיה דניחא ליה בנדרה:

א"ר חנינא השותק ע"מ למקיט כלומר כדי להכעיסה שתק ולא הפר לה כל היום מפר ואפילו מכאן ועד עשרה ימים ולית הלכתא כוותיה דאותביה עליה מכמה מתנייתא ואסקינן בכולהון תיובתא דרבי חנינא תיובתא:

Ritva on Nedarim 78b · Sefaria · Edition: Vilna, 1884 · unknown

Meiri

המועדות כולן תלויין בקדוש בית דין ובראיית הלבנה ומכל מקום שבת בראשית אין בית דין מקדשין אותו אלא מקודש ועומד הוא מעולם כמו שביארנו בסדר מועד:

מי שנדרה אשתו ושתק לה כל יומו ולא על דעת הקמה אלא כדי למקט ר"ל לצערה ולהוכיחה שלא תהא פרוצה בנדרים ומכל מקום בדעתו ביום שמעו להפר לה למחר או לזמן אחר אין זה כלום והרי שתיקתו קיימה את הנדר הואיל ומכל מקום שתק כל יומו אע"פ שלא שתק אלא על מנת למקט ולצער:

נדרה ונשתתק הבעל כל יומו ואחר היום חזר לדבורו יראה מתלמוד המערב שמיפר אותו יום שחזר לדבורו שהרי במה שחלקו בסוגיא זו בהפר נדרים שלדעת חכמים כל היום ולדעת ר' יוסי בר' יהודה מעת לעת אמרו שם נשתתק וחזר לדבורו על דעתיה דר' יוסי בר' יהודה נותנין לה עשרים וארבעה שעות ר"ל אחר חזרת הדבור ועל דעתיהו דרבנין אין לו אלא אותו היום בלבד וכבר פסקנו כחכמים ונמצא שאין נותנין לו אלא היום שחזר לדבורו וכן יראה משם שאם ביום שחזר לדבורו חזר ונשתתק קודם שיפר שכל שאינו יכול להפר בסוף היום נותנין לו יום אחר וכן לעולם עד שיגמור את יומו באפשרות הפרה ולא יפר וזהו שאמרו עוד שם נשתתק ר"ל אחר שחזר לדבורו על דעתיה דר' יוסי בר' יהודה מצרפין לו עשרים וארבעה שעות כלומר שאם אחר שחזר לדבורו עמד שתי שעות בלא שתוק והיה יכול להפר ולא הפר מפני שהיה סומך להפר בתוך העשרים וארבעה שעות וחזר ונשתתק לכשיחזור לדבורו אין נותנין לו אלא כ"ב שעות מפני שמצרפין אותם השתים שהיה יכול להפר כאן ולדעת רבנן לעולם מיפר והולך עד שיחזור לדבורו שעה אחת לפני שקיעת החמה ולא הפר שאין יכול עוד להפר והלכה כחכמים כמו שכתבנו:

Meiri on Nedarim 78b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

רש"י לי הס"ד:

ברא"ש להפר הס"ד לקיים הס"ד קיום הס"ד:

בד"ה קיים בלבו כו' הוא דקיים כצ"ל מקוים ואין כצ"ל מופר הס"ד ליכי הס"ד יחריש הס"ד קיים הס"ד להפר הס"ד:

בד"ה אבל כו' דידע שאין כו' דידע שיש כצ"ל נ"ל:

בא"ד שמעו ורבנן כו' נמחק מורבנן עד ביום שמעו:

ר"ן מראשי המטות נפקא אלא ודאי דמשום כצ"ל:

בא"ד מזדקק יחידי כצ"ל מקיימת הס"ד:

בד"ה לא בשותק כו' עלה דההיא כצ"ל לישנא הס"ד:

Chidushei Halachot on Nedarim 78b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Shita Mekubetzet

מועדי ה' צריכין קדוש בית דין קדוש החדש שלו מונין למועדות קרי קדוש מועדות והוא צריך בית דין כדמפקי מקרא בפרק ראוהו בית דין. ואין שבת בראשית צריכה קדוש בית דין שהרי לאו מראש חדש מנינן לה. וביש נוחלין מסיימינן עלה מהו דתימא הואיל ובפרשת מועדות כתיבא תבעי קדוש בית דין כמועדות קא משמע לן. הכי פירושו התם קא משמע לן רבי יוסי הגלילי אבל קא משמע לן קרא לא קאמר דמהאי קרא לא נפקא לן דשבת אין צריך קדוש אלא ממושבות האמורין בשבת נפקא לן בפרק קמא דקדושין דמהאי קרא (לא) דמוידבר משה לא מצינן למעוטי שבת מקדוש בית דין דבהאי קרא לא כתיב קדוש מועדות אלא לסימנא בעלמא נקטיה רבי יוסי לקרא דאלו קרא מיבעי לן כדדרשינן ליה בשילהי מקרא מגלה. ובן עזאי ורבי יוסי לא פליגי שרבי יוסי במועדות אמור דבר ובן עזאי במועדות שבפרשת פנחס דבר מועדי ה' קדוש החדש צריכין מומחה דכתיב בקדוש החדש ויאמר י"י אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם ראש חדשים כזה ראה וקדש ואינהו מומחין הוו. הרא"ם ז"ל.

ואפילו מכאן ועד עשרה ימים דכיון דעל מנת למקט שתק הוי כאלו בטל הנדר בלבו ומן הדין אפילו הפרה לא בעי דמדאוריתא ביטול בלבו הוי בטול מיהו מדרבנן צריך הפרה וכיון דאינה צריכה אלא מדרבנן הילכך אפילו מכאן ועד עשרה ימים. הרא"ם ז"ל.

מאי לאו בשותק על מנת למקט לא בשותק על מנת לקיים ולאו בשותק על מנת לקיים לאחר זמן קאמר דאם כן אין זה (לא) אלא כמחריש שיכול להפר כל היום ואף על פי ששתק תחלה על מנת לקיים. וכדאמרינן לקמן כשהוא אומר כי החריש לה הרי שותק על מנת לקיים אמור. ואלו הכא אמרינן אילימא בשותק על מנת לקיים היינו קיים בלב5. אלא ודאי האי שותק על מנת לקיים דקאמרינן הכא היינו בשותק מחמת קיום כלומר שותק מפני שהוא מקיים בלבו. וכי דחינן ואמרינן לא בשותק סתם הוא הדין דהוה מצי למימר לא בשותק על מנת לקיים לאחר זמן. אלא משום דקיום של לב קא נסיב ליה השתא בהאי לישנא דשותק על מנת לקיים לא בעי למימר הפכו בההוא לישנא ממש אלא ניחא ליה למימר בשותק סתם. הרשב"א ז"ל.

Shita Mekubbetzet on Nedarim 78b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

Original text

Segment 1

מוֹעֲדֵי ה׳ צְרִיכִין קִידּוּשׁ בֵּית דִּין, שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית אֵין צְרִיכָה קִידּוּשׁ בֵּית דִּין.

The Festivals of the Lord require sanctification by the court, as the Festival dates are established by the court’s determination of the New Moon, whereas Shabbat, which commemorates Creation, does not require sanctification by the court. Shabbat is sanctified every week independent of any court decision.

Segment 2

מוֹעֲדֵי ה׳ צְרִיכִין מוּמְחֶה, וְאֵין פָּרָשַׁת נְדָרִים צְרִיכִין מוּמְחֶה, אֲפִילּוּ בֵּית דִּין הֶדְיוֹטוֹת.

As for ben Azzai’s statement, it should be understood as follows: The Festivals of the Lord require an expert, as the start of the month, which is dependent upon the appearance of the new moon, which in turn determines the Festivals, can be established only by a court composed of experts. But the portion on vows does not require an expert, i.e., vows can be dissolved even by a court of laymen. This explanation of the baraita given to Rav Asi bar Natan also serves to explain Beit Shammai’s source for the halakha that three laymen can dissolve vows.

Segment 3

וְהָא בְּפָרָשַׁת נְדָרִים ״רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת״ כְּתִיב! אָמַר רַב חִסְדָּא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: בְּיָחִיד מוּמְחֶה.

The Gemara raises a difficulty: But in the portion on vows the phrase “the heads of the tribes” (Numbers 30:2) is written. How, then, can it be said that vows can be dissolved by laymen? Rav Ḥisda said, and some say it was Rabbi Yoḥanan: From “the heads of the tribes,” the Sages derive that vows can be dissolved by a single expert by himself, but three laymen also have that ability.

Segment 4

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַשּׁוֹתֵק עַל מְנָת לְמֵיקַט, מֵפֵר אֲפִילּוּ מִכָּאן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים. מֵתִיב רָבָא: אֵימָתַי אָמְרוּ מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב — בִּזְמַן שֶׁלֹּא שָׁמַע הַבַּעַל, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְשָׁתַק, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְהֵפֵר וּמֵת בּוֹ בַּיּוֹם. אֲבָל שָׁמַע וְקִיֵּים, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְשָׁתַק וּמֵת בַּיּוֹם שֶׁל אַחֲרָיו — אֵין יָכוֹל לְהָפֵר.

§ Rabbi Ḥanina says: A husband who is silent and does not formally nullify his wife’s vow in order to annoy [ lemeikat ] her, but intends to nullify it later, can nullify it even from now until ten days later. Rava raised an objection to this from a baraita : When did they say that if the husband of a betrothed young woman dies, the authority to nullify the woman’s vows reverts to the father? The authority reverts to the father when the husband did not hear of her vow, or when he heard and was silent, or when he heard and nullified it and died on the same day. But if he heard and ratified it, or if he heard and was silent and died on the following day, he, the father, cannot nullify the vow.

Segment 5

מַאי לָאו, בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְמֵיקַט? לֹא, בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְקַיֵּים. אִי הָכִי, הַיְינוּ אוֹ שָׁמַע וְקִיֵּים! אֶלָּא, בְּשׁוֹתֵק סְתָם.

What, is the phrase: Heard and was silent, not referring even to one who is silent in order to annoy her, and nevertheless nullification is only possible that day, contradicting the opinion of Rabbi Ḥanina? The Gemara answers: No, the baraita is referring to one who is silent in order to sustain the vow. The Gemara asks: If so, this is the same as: Or he heard and ratified, mentioned earlier in the baraita . Rather, the baraita is referring to one who is silent without any specific intent, as opposed to the husband who is silent in order to annoy his wife, whose intent is to nullify the vow.

Segment 6

מֵתִיב רַב חִסְדָּא: חוֹמֶר בְּהָקֵם מִבְּהָפֵר, וּבְהָפֵר מִבְּהָקֵם. חוֹמֶר בְּהָקֵם —

Rav Ḥisda raised an objection from a different baraita : In some ways the halakha is more stringent in ratification than in nullification, and in other ways it is more stringent in nullification than in ratification. The stringency in ratification of vows is

Nedarim 78b

Nedarim 78b

Rashi

Tosafot

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Shita Mekubetzet

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Original text