Commentary page
Nedarim 52a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerNedarim 52a
Nedarim 52a. The full printed text of this folio side — 3 numbered segments, about 67 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
מותר ברוטב מרק:
ובקיפה מקפה עבה מתבלין פונדליר"ש בלע"'ז:
שנתבשלו בתוכו בשביל רוטב שנכנס בביצה ובשביל טעם בשר שהיה בבצים:
כן הדבר שאסור כשאמר בשר זה עלי שיש בקדרה לכשאמר כן כל מה שיש בקדרה שיש בו טעם בשר אסור:
שהנודר מן הדבר כגון שאמר בשר זה עלי ונתערב כו' אבל כי לא אמר בשר זה עלי אלא קונם בשר עלי דמשמע בשר ממש מותר ברוטב ובקיפה:
Rashi on Nedarim 52a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
אמר ר"י מעשה ואסר וכו' פירוש דכי היכי דבשר שאני טועם אסור ברוטב ה"נ אם אמר שאני אוכל ובגמרא נמי הכי הוא כי קא מיבעי ליה בשאיני אוכל בשאיני טועם דוקא או לאו דוקא וכן לענין שלוק שאני טועם:
אמרו לו כן הדבר שאסורין אפילו ביצים שנתבשלו עם הבשר ואימתי בזמן שאמר בשר זה עלי דמשמע היא וטעמה שהנודר מן הדבר שאמר דבר זה עלי' וכו':
הנודר ביין מותר בתבשיל כרבנן דלר"י אסור:
קונם יין זה וכו' אסור אם יש בו בנ"ט וא"ת כי נמי אין בו בנ"ט דקונמות הוי דבר שיש לו מתירין כדאמרינן בשילהי פירקין דלקמן וי"ל דחומר דבר שיש לו מתירין אינו נוהג אלא במין במינו אבל במין בשאין מינו אפילו יש לו מתירין בטל בששים וכן משמע בשמעתין דבצל (לקמן נדרים דף נח.):
Tosafot on Nedarim 52a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Ritva
אמר רבי יהודה מעשה ואסר עלי ר"ט ביצים שנתבשלו בתוכו פי' מפני רוטב הבשר שנתערב בהן:
אמרו לו כן הדבר פי' לפעמים הוא כדבריך אימתי בזמן שאמר בשר זה עלי פי' דזה משמע כל היוצא כדכתיבנא לעיל:
שהנודר מן הדבר פי' מדבר מסויים ונתערב ממנו בדבר אחר של היתר אם יש בו בנותן טעם ה"ז אסור ומינה דהיכא דלא קאמר זה אלא בשר סתם אע"פ שיש בו בנותן טעם ה"ז מותר וכדאיתא בסמוך ומסתברא דליכא אלא טעמו ולא ממשו כגון שנמצא *שם או שבשל ירקות בקדרה בת יומא של בשר וזה דין נכון:
הנודר מן היין מותר בתבשיל שיש בו טעם יין פי' כיון שנדר מן היין סתם דליכא אלא טעמו ולא ממשו:
אמר קונם יין [זה] שאני טועם ונפל לתבשיל אם יש בו בנותן טעם אסור ואמרינן לקמן בגמרא דכל היכא דקאמר זה אע"ג דלא אמר שאני טועם אסור בכל היוצא ממנו וכדתנן במתני' ברישא אימתי בזמן שאמר בשר זה ודוקא במה שנתערב ממנו אחרי כן דלא סגיא אלא בהכי מכיון דקאמר זה ובהאי אסר נפשיה בלחוד ולא במה שכבר פירש ונתערב בדברים אחרים ואפילו משאר יין שבחבית שפירש משם (אח"כ) מותר וזה פשוט אבל היכא דלא קאמר זה אלא דקאמר בשר שאני טועם יין שאני טועם מיבעיא לן אי מיתסר ביוצא ממנו כיון דקאמר שאני טועם [או דלמא] (א) למפטר נפשיה בהנאה מיניה ולא איפשיטא ובדיעבד לא לקי על היוצא ממנו ואפי' למ"ד טעמו ולא ממשו דאורייתא דהא לא אסר נפשיה מיניה אבל לכתחלה אסור ביוצא ממנו ובתערובתו ודוקא בשנתערב אח"כ ולא במה שנתערב כבר דבשעתא דנדרא לא הוה מקרי בשר ולא יין ואיהו לא נדר אלא שלא יטעום בשר ויין ולא היו אלו בכלל. וי"א דבהא דלא אמר זה ואמר שאני טועם לחוד כל טעימה של אלו אסר עליו (ב) את"ל שנאסר בתערובתו ואפילו בתבשיל שכבר היה בו יין כיון שיש בו טעם יין ודבריהם אמת אילו אמר יין שאני טועם אבל (ג) זה שאמר יין שאני טועם ליכא למימר הכי לפום עניות דעתי ומתני' נמי דקתני יין זה שאני טועם ונפל לתבשיל דמשמע שנפל אח"כ דאי לא ליתני אסור בתבשיל שיש בו יין אלא דאיכא למימר במתני' משום דקאמר זה הוא דבעי' נפל אח"כ אבל (ד) כשאתה טועם לחוד אפילו נפל קודם לכן כנ"ל:
Ritva on Nedarim 52a · Sefaria · Edition: Vilna, 1884 · unknown
Meiri
המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השלישי והרביעי והוא שאמר הנודר מן היין מותר בתבשיל שיש בו טעם יין אמר קונם יין זה שאיני טועם ונפל לתבשיל אם יש בו בנותן טעם הרי זה אסור הנודר מן הענבים מותר ביין מן הזתים מותר בשמן אמר קונם זתים וענבים אלו שאיני טועם אסור בהם וכיוצא בהם הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים מן הסתווניות מותר בחומץ סתווניות ר' יהודה בן בתירא אומר כל ששם תולדתו קרויה עליו ונדר ממנו אסור ביוצא ממנו וחכמים מתירין הנודר מן היין מותר ביין תפוחים מן השמן מותר בשמן שומשמין מן הדבש מותר בדבש תמרים מן החומץ מותר בחומץ סתווניות מן הכרשין מותר בקפלוטות מן הירק מותר בירקות שדה שהוא שם לווי הנודר מן הכרוב אסור באספרגוס מן האספרגוס מותר בכרוב מן הגריסין אסור במקפה ר' יוסי מתיר מן המקפה מותר בגריסין מן המקפה אסור בשום ר' יוסי מתיר מן השום מותר במקפה הנודר מן העדשים אסור באשישין ר' יוסי מתיר מן האשישין מותר בעדשים חטה חטין שאיני טועם אסור בהן בין קמח בין פת גריס גריסין שאיני טועם אסור בהן בין חיין בין מבושלין ר' יהודה אומר קונם גריס וחטה שאיני טועם מותר לכוס חיין אמר הר"ם תנא קמא יאמר הנודר מן התמרים מותר בדבש התמרים להיות התמרים מוכשרין לאכילה ונאמר שהוא לא כיון אלא לזה הדבר לפי מה שהוא עליו וחכמים אומרים אפילו היה הדבר אשר נשבע עליו לא יכשר לאכול בשום פנים שהיה נראה שלא יכוין אלא לדבר היוצא ממנו אעפ"כ הנה הוא מותר ביוצא ממנו כמו הסתוניות והם פירות הסתו ואלו ענבי הסתו אינם מוכשרים לאכילה ויעשו מהם חומץ והלכה כחכמים פירוש שם לווי שם סמוך ר"ל שלא יודע כי אם בסמיכות והוא אמנם נשבע על דבר אשר יכונה בשם זה בלתי סמיכות שומשמין הם הסמסם וכרשין הכרתי וקפלוטות הם הכרתי המדברי פירוש אספרגוס יקראו המים אשר יושלקו בהן הכרוב וגריסין שם נופל על הפולין הטחונין ומקפה שם התבשיל ויהיה בו מה שיהיה הלא נראה יקראו הפולין מקפה של גריסין ואשישין העדשין הטחונין ואין הלכה כר' יוסי בכל זה כבר אמרנו כי סמיכות הדבר אם קבוצו יורה על הגודל והרבוי ואין הלכה כר' יהודה ולא תשכח בנדרים הלך אחר לשון בני אדם:
אמר המאירי הנודר מן היין מותר בתבשיל שיש בו טעם יין ר"ל הואיל וביין סתם נדר אבל אם אמר קונם יין זה שאני טועם הואיל ועל יין זה בפרט נדר אם נפל לתבשיל כל שיש בו בנותן טעם אסור כמו שביארנו למעלה ואם נתערב במינו אוסר בכל שהוא שהרי דבר שיש לו מתירין הוא שהרי יכול לישאל עליו ובמינו מיהא לא בטיל כמו שביארנו למעלה:
הנודר מן הענבים מותר ביין ר"ל אפילו חדש וכל שכן שהנודר ביין מותר בענבים כל שלא נדר בנזירות סתם נדר מן הזתים מותר בשמן וכל שכן שאם נדר בשמן שמותר בזתים ואף זו דוקא בשנדר בסתם ענבים או בסתם זתים אבל נדר בפרט על אלו כגון שאמר קונם ענבים אלו שאני טועם אסור בהן וביוצא מהם ולפי מה שיתבאר בגמרא לא סוף דבר כשאמר שתי לשונות אלו ר"ל אלו ושאני טועם אלא אף באלו לבד ר"ל שאמר קונם ענבים אלו עלי או שאני טועם לבד כגון שאמר קונם ענבים שאני טועם אסור אף ביוצא מהן:
הנודר מן התמרים מותר בדבש הזב מהו והוא הדין שאם נדר בדבש הזב מהם שמותר בהם מן הסתוניות והן ענבים שאין מתבשלים ומיץ שבהן נעשה כמין חומץ לשעתו מותר לחומץ ר"ל אף בחומץ היוצא מהן ור' יהודה אומר כל ששם תולדתו קרויה עליו כגון זה שקורין אותו חומץ של סתוניות וכן הדבש היוצא מן התמרים שקורין אותו דבש אף ביוצא ממנו אסור וחכמים מתירין ר"ל אם לא אמר אלו או שאני טועם והלכה כחכמים:
הנודר מן היין מותר ביין תפוחים מן השמן מותר בשמן שומשמין ופירשו בגמרא דוקא בארץ ישראל שאין קורין שמן סתם אלא לשמן זית אבל בבבל הדבר בהפך שאסור בשל שומשמין ומותר בשל זתים ובמקום שמשתמשין בשניהם אסור בשניהם ואפילו היו רוב בני העיר משתמשין באחד יותר מן האחר אין הולכין בו אחר הרוב אלא דנין להחמיר לאסור את שניהם אלא שאינו לוקה על אותו של מיעוט מן הדבש מותר בדבש תמרים מן החומץ מותר בחומץ סתוניות הואיל ואינו קרוי חומץ סתם:
ועכשו הוא מתחיל בענין החלק הרביעי והוא שאמר מן הכרישין ר"ל כרתי מותר בקפלוטות והם מין כרתי שהן קטנים ביותר ויוצאין בהרים שבארץ ישראל אלא שמכל מקום אין קורין להם כן מן הירק מותר בירקות שדה שאין קורין ירק סתם אלא בשל גינה אבל בשל שדה אין קורין אותן אלא בשם לווי ר"ל ירקות של שדה מן הכרוב אסור באיספרגוס והוא מרק שנתבשל בו אי זה ירק ובמשנה זו פירושו שנתבשל בו הכרוב והרי הוא נכלל בשם הכרוב בלא שם לווי אבל הנודר מן האיספרגוס מותר בכרוב שאין הכרוב נזכר בשם האספרגוס נדר בגריסין אסור במקפה והוא התבשיל העשוי מגריסין ור' יוסי מתיר והלכה כתנא קמא אבל הנודר מן המקפה מותר בגריסין נדר מן המקפה אסור בשום המתבשל בתוכה שהכל בכלל מקפה ור' יוסי מתיר והלכה כתנא קמא אבל הנודר משום מותר במקפה שלא נתכון אלא לשום יבש שלא נימוח מן העדשים אסור בחסיסין והוא קמח של חמשת המינין מעורב עם קמח עדשים ועושין מהן פת ור' יוסי מתיר והלכה כתנא קמא הא מן החסיסין מותר בשל עדשים ויש גורסין במקום חסיסין אשישין ומפרשין בה פסולת העדשים:
חטה חטים שאני טועם ר"ל שאמר שתי לשונות אלו חטה חטים אסור בין בקמח בין בפת ופרשו בגמרא שאף הוא אסור לכיס בעודן חיים אבל אם אמר חטה שאני טועם פרשו בגמרא שאסור באפוי ופירשו בתלמוד המערב הטעם דארחיה דבר נשא מחמי פיתא נקיה ואמר בריך דברא הדא חיטתא ומכל מקום מותר הוא לכוס וחטין שאני טועם אסור לכוס ומותר באפוי:
גריס גריסין שאני טועם ר"ל שאמר שתי לשונות אלו אסור בהן בין חיין בין מבושלין אבל אם אמר גריס לבד ר"ל גריס שאני טועם אסור לבשל ומותר לכוס ואם אמר גריסין שאני טועם אסור לכוס ומותר לבשל:
1 more comments on this page.
Meiri on Nedarim 52a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
ברש"י מותר ברוטב מרק כצ"ל והס"ד ואחר כך מ"ה ובקיפ' מקפ' עבה מתבלין פינדל"י בלע"ז כצ"ל והס"ד:
ברא"ש בד"ה מותר כו' דק דק כצ"ל:
בר"ן בד"ה וקשיא כו' דמצוה לאתשולי כצ"ל:
בד"ה והיינו כו' מיהא לא ארי' כצ"ל:
בד"ה ולי נראין כו' דאפי' לא מיבעית כצ"ל רב אשי בדותא היא ולמאן אי כצ"ל מתירין כמסקנא כצ"ל ודאי בדותא היא כצ"ל:
Chidushei Halachot on Nedarim 52a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Shita Mekubetzet
הנודר מן הבשר מותר ברוטב ובקיפה פירוש דבשר אסר עילויה והני לאו בשר נינהו ורבי יהודה אוסר. אמר רבי יהודה מעשה ואסר עלינו רבי טרפון ביצים שנתבשלו בתוכו כלומר עמו מפני הרוטב שלו שנתערב בהם. אמרו לו כן הדבר כלומר דזימנין דיוצא ממנו אסור. אימתי בזמן שאמר בשר זה עלי פירוש דמדקאמר זה משמע הוא וכל מה שבתוכו. שהנודר מן הדבר ונתערב באחר אם יש בנותן טעם הרי זה אסור פירוש ומיהא משמע דאפילו באומר זה אם נתערב מן הדבר הנדור בתוך ההיתר לא מיתסר אלא אם כן נותן בו טעם ואם נדר סתם ולא אמר זה כגון שאסר עליו בשר או יין אם נתערב ממנו בתוך ההיתר אף על פי שיש בו טעם יין מותר כדקתני בסמוך. הנודר מן היין מותר בתבשיל שיש בו טעם יין פירוש דאיהו מיין נדר והאי תבשיל לאו יין הוא הילכך אפילו בתבשיל שנפל בו יין אחר נדרו מותר. אמר קונם יין זה שאני טועם ונפל לתבשיל אם יש בו בנותן טעם הרי זה אסור פירוש והוא הדין בשלא אמר זה הואיל ואמר שאני טועם דכיון שטעם היין אסר על עצמו כל זמן שיש בתבשיל טעם יין אסור. ובנודר סתם שלא אמר שאני טועם הוא דאיכא לאיפלוגי בין אמר זה לשלא אמר זה כדאמרן במתני' דלעיל אבל בשאמר שאני טועם אף על גב דלא אמר זה אסור הואיל ויש בו בנותן טעם. ולכאורה משמע דאפילו בתבשיל שכבר היה בו יין קודם שנדר מן היין אסור כל זמן שיש בו טעם יין וכי מפלגינן לקמן באומר שאני טועם בין שכבר יצא ממנו קודם שנדר ליוצא ממנו אחר הנדר הני מילי לגבי היוצא ממנו כגון ציר הדגים והיוצא מן הזיתים והענבים שנדר מהם אבל (אם) לגבי תערובת הדבר הנדור עם ההיתר כל זמן שאמר שאני טועם ויש בו טעם האיסור אסור אפילו בתבשיל שכבר היה בו יין קודם שנדר מן היין דמכל מקום הרי הוא טועם טעם יין. אלא דלשון ונפל בתבשיל קשיא דנפל לבתר הכי משמע דליתני אסור בתבשיל שיש בו טעם יין וצ"ע. וכתב רבינו ז"ל הא דתנן שהנודר מן הדבר ונתערב באחרים וכו' ככתוב בהר"ן ז"ל. ותו איכא למימר דלאו קושיא היא דהא מים ומלח בעיסה נותן טעם הוא ובכל איסורין שבתורה נמי לא בטיל. אלא טעמא דקושיא דגמרא כלומר דמקשינן וליבטל מים ומלח לגבי עיסה אף על גב דודאי יהבי בה טעמא. משום דכיון דלא חשיבי לגבי דין ממון פירוש דמים ומלח שגזלן ונתנן לתוך העיסה לא חשיבי לענין גזילה. ותחומין איסורא דתלי בדין ממון הוא כלומר ואיסור תחומין דיום טוב איסור התלוי בדין ממון הוא דהיינו מים ומלח דחברתה. ודרבנן הוא כלומר וגם אותו איסור עצמו של תחומין אינו אלא מדרבנן דאין איסור תחומין דאלפים אמה אלא מדרבנן. הוו סברי מעיקרא דמדינא בטלי ואף על גב דיהבי טעמא בעיסה כטעמא דרבי יהודה דהתם דפוטר במים ומלח סדומית לפי שאין ניכרין. מה שאין לומר כן בכל האיסורין פירוש דליכא מאן דאמר דליבטיל טעמא. ואתא רב אשי ופריך כיון דיש לו מתירין והרי אנו מחמירין בכל דבר שיש לו מתירין שאינו בטל במינו אפילו באלף ואפילו בדרבנן אף על פי שהוא דבר מועט ולא חשיב האי נמי אין נותן טעם שלו בטל אף על פי שאינו חשוב לענין תחומין כלומר אין נותן טעם שלו בטל לענין תחומין אף על פי שאינו חשוב לענין דין ממון. אם מצינו שהחמירו בהם כלומר בדבר שיש לו מתירין במינו יותר מכל האיסורין פירוש שאפילו במינן בטלין ודבר שיש לו מתירין לא בטילי דין הוא שנחמיר בהם כלומר בדבר שיש לו מתירין שלא במינו כדין שאר האיסורין דלא ליבטיל טעמא. ואי איפשר לדחויי הנך ראיות דכתבינן משום הך קושיא אלא כי אמרינן דבר שיש לו מתירין לא בטיל במינו אבל בשלא במינו בנותן טעם הוא וכן הלכתא. עד כאן.
Shita Mekubbetzet on Nedarim 52a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain
Gilyon HaShas
בהר"ן ד"ה וקשיא להו כו' אלא אחר חילוקן באו"ה עי' בהר"ן לקמן דף נט ע"ב ד"ה שאני גבי מעשר:
Gilyon HaShas on Nedarim 52a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Nedarim, daf 52, Amud Aleph, about 67 words in 3 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 3 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
Original text
מוּתָּר בָּרוֹטֶב וּבַקֵּיפֶה, וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר.
is permitted to eat gravy and sediments of boiled meat [ kifa ]. But Rabbi Yehuda maintains that he is prohibited from eating them.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה וְאָסַר עָלֵינוּ רַבִּי טַרְפוֹן בְּבֵיצִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִמּוֹ. אָמְרוּ לוֹ: כֵּן הַדָּבָר, אֵימָתַי — בִּזְמַן שֶׁיֹּאמַר: ״בָּשָׂר זֶה עָלַי״, שֶׁהַנּוֹדֵר מִן הַדָּבָר וְנִתְעָרֵב בְּאַחֵר, אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם — אָסוּר.
Rabbi Yehuda said: There was an incident where one took such a vow and Rabbi Tarfon prohibited us from even eggs that were cooked with meat. The Rabbis said to him: Indeed so, but when is this the halakha ? When he says: This meat is forbidden to me, referring to a specific piece of meat. This is because in the case of one who vows that an item is forbidden to him, and it becomes mixed into another item, if the latter contains an amount of the forbidden food that gives it flavor, i.e., the forbidden food can be tasted in the permitted food, the mixture is forbidden. However, if one vows that meat in general is forbidden to him, without specifying a particular piece, only the meat itself is forbidden, not the gravy, sediments, or eggs cooked with that meat.
הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן — מוּתָּר בְּתַבְשִׁיל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טַעַם יַיִן. אָמַר: ״קֻוֽנָּם יַיִן זֶה שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ וְנָפַל לְתַבְשִׁיל, אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם — הֲרֵי זֶה אָסוּר.
Likewise, one who vows that wine is forbidden to him is permitted to eat a cooked dish that has the flavor of wine. However, if he said: This wine is konam for me, and for that reason I will not taste it, and the wine fell into a cooked dish, if the dish contains an amount of the wine that gives it flavor, it is forbidden.