Commentary page
Nedarim 10b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerNedarim 10b
Nedarim 10b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 298 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
מנין שלא יאמר אדם לה' עולה וכו' דילמא אמר לה' ולא גמר לדיבור זה דלא אמר קרבן וקא מפיק שם שמים לבטלה אלא לכתחילה בעי למימר עולה והדר לה':
כינויי כינויין אסורין שאם נדר בכינויי כינויין דקסבר כינויין דתנן במתניתין לשון אומות הם ומשום הכי אם כינה בלשון אחר מהני לשון אומות חשיב נמי נדר ואסור:
ולמאן דאמר מותר קסבר לשון שבדו להם חכמים ומשום הכי מותרים הני הוא דבדו להן חכמים אסורים אבל אם כינה בלשון אחר דלא בדו הן חכמים מותרין:
בהני נמי משתעי אומות והני נמי הוו ככינויין עצמן דמתניתין ואסירי:
ובית הלל סברי לא משתעי אומות הכי ולאו לשון אומות נינהו ומותרין:
גזרינן כנויי כינויין דאסירי אטו כינויין עצמן דמתני' דלשון אומות:
מקנמנא מקנחנא מקנסנא דקונם קונח קונס היינו כינויין עצמן אבל בהאי לשון מקנמנא מקנחנא מקנסנא היינו כינויי כינויין:
תני מפשאה שם חכם:
12 more comments on this page.
Rashi on Nedarim 10b · Sefaria
Tosafot
מ"ד אסור קסבר לשון אומות הן וה"נ משתעי אומות מ"ד מותר קסבר לשון שבדו חכמים (בנזיר) כינויי [כינויין] לא בדו:
איבעיא להו מפזיחנא מאי אדסליק מיניה קאי לכך נקט מפזיחנא קודם מפקיחנ' מאי מכדיקנא מאי וא"ת אמאי לא מיבעיא כמו כן גבי קונם בהפוך האותיות מקימנא מאי וכו' וי"ל כיון שיש מימי"ן [נ"א עייני"ן] תכופין יחד אין זה נראה כינוי כלל אבל תימה דה"ל למיבעיא מנקימנא מאי וכו' וי"ל דהא פשיטא דלעולם אות ראשונה לא תזוז ממקומה:
רשב"ג אומר במוהי במומתא לא אמר כלום פר"י לפי שנראה שתי תיבות כמו תיבה בפני עצמה פר"י דפליג אתנא קמא דמתניתין דקתני נדר במוהי ודוקא קאמר לשון זה במתני' שאמר במוהי בבי"ת ואפ"ה מהניא א"כ פליג ארשב"ג דהכא:
לחולין שאוכל לך ול"ג לא חולין:
לא כשר ולא דכי ר"ל בקרבן לא כשר ולא דכי דכשרות וטהרה לא שייך כ"א בקרבנות שיש קפידה בטהרתם וכן גבי בשר קרבנות דוקא אמר פסול וכשר דגבי חולין שייך איסור והיתר:
טמא תימה למה לי טמא השתא לא דכי מהני לאסור טמא כ"ש טמא בהדיא וי"ל דסד"א דדוקא לא דכי שהזכיר טהרה קצת שייך בקרבנות שצריכין לנהוג בטהרה אבל טמא בהדיא הוי אמינא אדרבא משתמע דבר שנוהגים בו טומאה דהיינו חולין קמ"ל דבקרבן טומאה קאמר:
נותר ופיגול אע"ג דהוי דבר האסור דמתפיס בעיקר קדושת הקרבן שנעשה נותר ופיגול:
כאימרא יש לפרש כאימרא תמידא אי נמי ולד חטאת אי נמי אילו של אברהם אבינו:
4 more comments on this page.
Tosafot on Nedarim 10b · Sefaria
Rashba
ובית הלל סברי הכי לא משתען עכו"ם מסתברא דהכי קאמר, אע"פ שיש מקצתם שאומרים כן, אין עיקר הלשון כן, אלא בלעגי שפה, דאי משתעא ולא משתען כלל קאמרי מי פליגי אם יש בעולם כן, ומי ידעי בית הלל כולי עלמא, ובית שמאי דאמרי דמשתען לאו מן הסברא קאמרי, דמילתא דלא לתיא בסברא היא, אלא שיודעין בבירור שמקצתם משתען הכין.
אי בעית אימא בית שמאי גזרי כינויין כינויין כו' פירוש ולעולם לכולי עלמא לשון עכו"ם הם.
נדר במוהי הרי אלו כינויין לשבועה משמע דבלשון זה ממש הוא שצריך לומר, הא אם אמר במוהי ולא אמר נדר לא אמר כלום, עד שיאמר נדר במוהי, ואיני יודע למה צריך לומר נדר.
גמרא רשב"ג אומר במוהי לא אמר כלום. יש מפרשים דרשב"ג לא פליג אמתני', אלא לא משמע ליה בי"ת במוהי בי"ת השמוש, אלא יסוד בתיבה, ומשום הכי לא אמר כלום, ולומר דלא תניא במוהי אלא מוהי, ולעולם דאמר נדר מוהי. ויש מי שפירש דרשב"ג פליג אמתני', ולדידיה אפילו לא אמר נדר מוהי, אלא מוהי לחוד הוי כנוי לשבועה.
מתני' לחולין שאוכל לך אסור. ולחולין בפתח תחת הלמ"ד גרסינן, וקמ"ל דאף על גב דאיכא למימר תיבה אחת היא, ולחולין יהא מה שאוכל לך קאמר, אפילו הכי אסור, וטעמא משום דסתם נדרים להחמיר, כדתנן במתניתין בפרקא דאלו נדרים מותרין (לקמן נדרים יח, ב) והיינו טעמא נמי דטמא וטהור שאסור, דלא אמרינן דבתרומה קא מתפיס דהוי דבר האסור ולישתרי, משום דסתמן להחמיר הוא כקרבן דשייך ביה טהור וטמא קאמר. ירושלמי (כאן פ"א ה"ג): כדירים של עצים, כדירים של קרבנות, כעצים כשני גזירי עצים, כאשים כשלהובית של אש, כמזבח כקרבנות המזבח, כהיכל כקרבנות ההיכל, כירושלים כקרבנות ירושלים, נדר באחד מכל משמשי מזבח, כגון כף ומחתה ומזרק, ר' יודא אומר האומר ירושלים לא אמר כלום, שלא נתכוון אלא לעצים ולאבנים שבה.
Rashba on Nedarim 10b · Sefaria
Ritva
מתני' לחולין שאוכל לך לכשר לדכי אסור פי' כלן בפתחות הלמ"ד ואע"פ שכשאומר כן בפיו דומה תיבה אחת תולין להחמיר שרוצה בו שתי תיבות לא חולין לא כשר לא דכי וטעמא דאסור משום דהכי קאמר מה שאוכל משלך לא יהא חולין ולא כשר ולא דכי אלא קרבן והוי יד הנדר ואע"פ שהיה אפשר לפרש לחולין תיבה אחת כאומר חולין שאוכל לך שהוא מותר סתם נדרים להחמיר עד שיפרש להקל וכן בשאומר לכשר או לא כשר ר"ל שלא יהא מה שאוכל משלו כשר אלא פסול ואמרינן דעל פסולי המוקדשים נתכוין שהוא דבר הנדור וכן כשאומר לא דכי אלא טמא אמרינן דעל קדש טמא קאמר ולא לחזיר טמא שהוא איסור גברא דסתם נדרים להחמיר וכן כשאומר טהור יהא מה שאוכל לך לא אמרינן (ב) דלעוף טהור נתכוין דאסור גברא אלא לקדש טהור דהוי אסור חפצא ואסור ובכלן אם פירש להקל מותר כדכתיבנא לעיל:
פגול נותר ה"ז אסור דפגול ונותר דבר הנדור הם וכן אם אמר דבר זה אסור עלי כאימרא אסור דעל כבש התמיד דיינינן ליה דקאמר שהוא קדש וכן כדירים על הבהמות המוקדשות שהם בדיר ולא על של חולין וכשאמר כעצים אמרינן דכעצי המערכה קאמר וכן כירושלים אסור דקסבר אבני ירושלים קדושות הן:
נדר באחד מכל משמשי מזבח פי' מכלי שרת שהם קדש אע"פ שלא הזכיר קרבן הרי זה נדר:
ר' יהודה אומר האומר ירושלים לא אמר כלום פי' משום דלא אמר כירושלים דאסר ת"ק אבל אמר כירושלים מודה ר' יהודה ובמתניתא אמרי' לר' יהודה דאפילו אמר כירושלים לא אמר כלום דקא סבר ירושלים לא מקדשא ותרי תנאי נינהו אליבא דר' יהודה ולית הלכתא כוותיה בחדא מינייהו:
והא דאסרינן באומר כאימרא כדירים לא תיקשי לך למאי דקי"ל כרבא בפ' שבועות שתים בתרא [דף כ.] דליכא התפסה בנדר ושבועה דהתם הוא באמר זה כזה אבל הכא מיירי בנזכר שם איסור בככר זה שאומר ככר זה אסור עלי כאימרא והוי נדר גמור אי נמי אפילו באומר ככר זה כאימרא ולאו למימר דחשיבה התפסה וליהוי נדר גמור אלא לומר דמיחייב משום ידות דדיינינן דיבוריה דבעי למימר זה אסור כזה ובהא מודה רבא דמיחייב משום ידות ולא קאמר אלא דמתפיס בנדר לא חשיב נדר גמור משום דלהתפיס ביה קדושה דאידך דאתפיס ביה דהא לא תפיס וכדבעינן לפרושי קמן אבל דעת רבינו ז"ל דמתני' התפסה גמורה היא ונדר גמור כשאמר זה כזה ולא פליג רבא אלא במתפיס בשבועה דלאו שבועה היא מפני שהשבועה איסור גברא ואין איסור בגוף הדבר אשר יתפיס בו כשיאמר זה כזה ואי אמרינן דבעיא למימר לא יאכל זה כזה הא לאו מידי דמתפיס הוא אבל בנדר דאיסור חפצא שפיר מתפיס ביה קדושתיה שאומר זה כזה ומודה ביה רבא ואביי סבר דאפילו בשבועה שייכה התפסה שלא יאכל זה כזה וכמו שהאריך רבינו ז"ל לקמן באידך פירקא ואין זו שיטתנו כמו שנפרש במקומו בע"ה:
Ritva on Nedarim 10b · Sefaria
Meiri
מנין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' תודה תלמוד לומר קרבן לה' כלומר שאם יאמר לה' קרבן אחר שיזכור לשם יהא תוהא ונמצא מזכיר שם שמים לבטלה ואם מי שלא נתכון להזכירו לבטלה כן קל וחמר במי שמתמיד להזכירו לבטלה ושמכוין לכך וכנויי כנויים מיהא מותרים לדברי הכל שלדעת ר' יוחנן שהלכה כמותו כנויים לשון גויים הם אבל כנויי כנויים לא משתעו בהו ואף לריש לקיש באלו מיהא לא תקנו חכמים כלום וכנויי כנויים הם מקנמנא מקנסנא מקנחנא או קנמונא שהוא לשון קנמון בשם או קינה שהוא לשון קינה של תרנגולין וכן קרנס שהוא פטיש בחרם חרקא חרכא חרפא ובנזירות מנזיקנא מינזחנא מפזהנא מפחזנא מיתחזנא ושל שבועה שבובאל שבותאל שקוקאל אשקוקא וסוף הדברים אין לו לדיין בדברים אלו אלא מה שעיניו רואות לפי לשונות המקום והזמן ויש מי שכתב שאין כנויים אלא השנויים במשנתנו ואין הדברים נראין וענין נדר במואי כבר ביארנוהו במשנתנו:
Meiri on Nedarim 10b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
ברש"י מי הוו כנויי כנויין אליבא כו' כצ"ל:
ברא"ש שם של אדם הס"ד ואח"כ מ"ה במוהי לא אמר כו' שהבית היא משם התיבה ואין כו' והיינו טעמא דבמומתא אבל כו' כשרות ופסלות הס"ד ואחר כך מ"ה לא דכי לא מותר כו' נמי אסורין התנן כו' הד"א חוץ למקומן הס"ד כאישים כקרבנות ירושלמי כאש המזבח כו' ירושלמי כמזבח כקרבנות כו' כחומת ירושלים הס"ד ומזלגות הס"ד לא אמר כלום הס"ד (שרי רבי יהודה הס"ד חייב קרבן הס"ד מפרש טעמא הס"ד כצ"ל):
Chidushei Halachot on Nedarim 10b · Sefaria
Shita Mekubetzet
לא דכולי עלמא לשון גוים הם דאי לשון שבדו להם חכמים הם הני ודאי לא שייכי בקרבן כמו כינויין. ואיבעית אימא בית שמאי סברי גזרינן וכו'. אי נמי יש לומר דכולי עלמא לשון שבדו להם חכמים ובית שמאי סברי גזרינן ובית הלל לא גזרי.
מקנמנא מקנחנא מקנסנא מלשון קונם קונח קונס והוא לשון פעולה מן הכנויין. הריטב"א ז"ל.
כינויי כינויין דנזירות תני רב יוסף וכו' גבי נזיר תני להו ולאו גבי הדדי תניין משום הכי הדר ואמר תני רב יוסף דמשמע במסכתא אחריתי. וסדרא דמתניתין קא נקיט ואזיל. מדע"ת.
מיפחזנא מאי מכולהו אחריני לא בעי לפי שאין נכונות שני נוני"ן כאחת וכינוי דחרם נמי אין צחין כל כך. קינה של תרנגולין קאמר. אף על גב דהאי דגש והאי רפה אין לדקדק בלשון. ור"ץ רצה לומר שגם קינה רפה. אבל אין לספק בקינה (ממש) בדגש כך עברי צחי הוא וכזה אין מדברים. תבעי. אכולהו קאי. שיטה. וז"ל הריטב"א ז"ל: קונה מאי קונה של תרגולים משמע או דילמא לישנא דקונם משמע תבעי. ויש גורסין קינה מאי ומפרש קינה רפי בלא דגש דאי בדגש פשיטא דקינה של תרנגולים קאמר. עד כאן.
אמר שמואל שביתה ביו"ד לא אמר כלום דדוקא שבותה הוא כינוי לשבועה אשקקה לא אמר כלום. פירוש כשאמר אל"ף בתחלתו. קורנסא. פירוש שהוסיף רי"ש לא אמר כלום. ושאלות אלו נשאלו בבית המדרש וכתבום אבל הרבה אחרות היה יכול לכתוב. הריטב"א ז"ל.
חרקיא חרכיא חרפיא ולא הזכיר מ"ם עם אלו כי אם כן לא יהיה משמעותא כנויין אלא לשונות אחרים. אבל גבי נזירות שייך שפיר מ"ם ויהיה משמעותו כנויי דכנויי דנזירות על כן אמר רב יוסף כי מנזיקנא מנזיחנא מפזיחנא הם כנויי כנויין דנזירות. מיפחזנא מאי שמקדים הח' לז' ולא דמי לפזיח. מאי הוי כנוי דכנויי נזירות או לא. וכן נמי בשתים האחרות קונמא מאי הוי כנוי דקונם שהוא כנוי דקרבן או לשון קנמן בושם. וכן שאל בקינה אם הוא כינוי דקונם או הוא קינה של תרנגולים ונשארו שתי הבעיות בתיקו. ולדידן דקיימא לן כבית הלל דכינויי כינויין מותרין אם כן שתי בעיות אלו לא נשאלו אלא אליבא דבית שמאי. וכן נראה דעת הר"ם שלא הביאם כלל ואם היינו אומרין כי אליבא דבית הלל נמי נשאלו ולומר אם הם כנוי קרבן במקום קונם התימה עליו למה לא הביאן אלא העיקר ודאי כמו שאמרנו כי לא נשאל עליהם אלא אם הם כנוי דקונם שהוא גם כן כנוי דקרבן או לא. הרי"ץ ז"ל.
וזה לשון שיטה נדר במואי. פירש רשב"ם דבית לאו דוקא אלא מואי כדתניא רבן שמעון בן גמליאל בגמ' במוהי לא אמר כלום. ודוקא במוהי פליג אבל בשבועה מודה (כל שכן מבמומי. ואפילו רבן שמעון בן גמליאל לא פליג אלא במומא אבל בשבועה לא.) במומי במומתא לא אמר כלום. דלא שייכא בית בנדרים דהא תנן לקמן החולין כחולין דהוי נדר ולא תנן בחולין בבית. מדע"ת.
מואי וכן מומתא כינויין לשבועה דאורייתא דאשכחנא בתורה מומתא ומואי דמי לאומי וישבע מתרגמינן ואומי. ולאו מטעם לשון גוים ולשון שבדו הוי כנוי. נדר במוהה במומי דנדר מוהי. כמה דנדר משה דכתיב ויואל משה ויואל מוהה. ולמה לא תנינן נדר במאול במאור נדר במומי דשאול דכתיב ויואל שאול. משמע בהדיא שרוצה לומר במוהה כמו משה. עד כאן.
3 more comments on this page.
Shita Mekubbetzet on Nedarim 10b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Nedarim, daf 10, Amud Bet, about 298 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 117 words
Opens “מִנַּיִן שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם ״לַה׳ עוֹלָה״, ״לַה׳…”
- Segment 223 words
Opens “וְקַל וָחוֹמֶר: וּמָה זֶה שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּון אֶלָּא…”
- Segment 316 words
Opens “לֵימָא כְּתַנָּאֵי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין…”
- Segment 421 words
Opens “מַאי לָאו: מַאן דְּאָמַר כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין אֲסוּרִין,…”
- Segment 521 words
Opens “לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא כִּינּוּיִין לְשׁוֹן אוּמּוֹת הֵן,…”
- Segment 619 words
Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא, בֵּית שַׁמַּאי סָבְרִי: גָּזְרִינַן כִּינּוּיֵי…”
- Segment 730 words
Opens “הֵיכִי דָּמֵי כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין דִּנְדָרִים? תָּנֵי רַב…”
- Segment 823 words
Opens “אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״מִיפְּחַזְנָא״ מַאי? ״מִיתְּחַזְנָא״ מַאי? ״מִיתְּעַזְנָא״…”
- Segment 920 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב חִיָּיא…”
- Segment 1036 words
Opens “כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין דִּשְׁבוּעָה הֵיכִי דָּמֵי? ״שְׁבוּאֵל״ ״שְׁבוּתִיאֵל״…”
- Segment 1125 words
Opens “״נָדַר בְּמוֹהִי הֲרֵי אֵלּוּ כִינּוּיִין״. תַּנְיָא, רַבָּן…”
- Segment 1215 words
Opens “מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר ״לַחוּלִּין שֶׁאוֹכַל לָךְ״, ״לָא כָּשַׁר״…”
- Segment 1332 words
Opens “כְּאִימְּרָא, כְּדִירִים, כָּעֵצִים, כָּאִשִּׁים, כַּמִּזְבֵּחַ, כַּהֵיכָל, כִּירוּשָׁלַיִם.…”
Sages named on this page
- Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim
Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.
Source: Nedarim 10b · Segment 11 — “…אֵלּוּ כִינּוּיִין״. תַּנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הָאוֹמֵר…”
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Nedarim 10b · Segment 7 — “…כִינּוּיִין דִּנְדָרִים? תָּנֵי רַב יוֹסֵף: ״מַקְנֵמְנָא״ ״מַקְנַחְנָא״ ״מַקְנֵסְנָא״. הֵיכִי…”
- Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…
Source: Nedarim 10b · Segment 9 — “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב חִיָּיא לְרַב אָשֵׁי:…”
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Nedarim 10b · Segment 8 — “…מַאי? אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: ״קִינְּמָא״ (קינמא) מַאי?…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Nedarim 10b · Segment 10 — “…״שְׁקוּקָאֵל״ מַהוּ? אָמַר שְׁמוּאֵל: אָמַר ״אַשִּׁיבְתָּא״ — לֹא אָמַר…”
Original text
מִנַּיִן שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם ״לַה׳ עוֹלָה״, ״לַה׳ מִנְחָה״, ״לַה׳ תּוֹדָה״, ״לַה׳ שְׁלָמִים״ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״קׇרְבָּן לַה׳״.
From where is it derived that a person should not say: To the Lord a burnt-offering, or: To the Lord a meal-offering, or: To the Lord a thanks-offering, or: To the Lord a peace-offering, but should mention the offering first and then state that it is for the Lord? The verse states: “An offering to the Lord” (Leviticus 1:2). The reason for this is that if one first says: To the Lord, perhaps he will change his mind and not complete the sentence in order to avoid consecrating the offering, and he will have uttered the name of God in vain.
וְקַל וָחוֹמֶר: וּמָה זֶה שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּון אֶלָּא לְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם עַל הַקׇּרְבָּן — אָמְרָה תּוֹרָה ״קׇרְבָּן לַה׳״, לְבַטָּלָה — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
And it is an a fortiori inference: Just as with regard to this individual discussed in the baraita , who intended to mention the name of Heaven only upon an offering, the Torah said that he should say: An offering to the Lord, in order to avoid possibly mentioning the name of God in vain, with regard to one who actually mentions the Divine Name in vain, all the more so it is clear that he has committed a severe transgression.
לֵימָא כְּתַנָּאֵי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין — אֲסוּרִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין — מוּתָּרִין.
The Gemara suggests: Let us say that this dispute between Rabbi Yoḥanan and Rabbi Shimon ben Lakish is parallel to a dispute between tanna’im , as it was taught in a baraita that Beit Shammai say: If one expresses a vow with substitutes for the substitute terms mentioned in the mishna, the vow takes effect and the items are forbidden. And Beit Hillel say: If one expresses a vow with substitutes for the substitute terms mentioned in the mishna, the vow does not take effect and the items are permitted.
מַאי לָאו: מַאן דְּאָמַר כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין אֲסוּרִין, קָסָבַר (כִּינּוּיֵי) כִינּוּיִין לְשׁוֹן אוּמּוֹת הֵן. וּלְמַאן דְּאָמַר מוּתָּרִים, קָסָבַר לָשׁוֹן שֶׁבָּדוּ לָהֶן חֲכָמִים?
What, is it not correct that the one who says that a vow expressed with substitutes for the substitute terms mentioned in the mishna takes effect and that the item is consequently forbidden likewise holds that substitutes for the language of vows are terms from the language of other nations, and therefore substitutes for those terms, which are also from foreign languages, should be equally acceptable? And similarly, according to the one who says that the vow does not take effect and the item is permitted, it must be that he holds that these terms are language that the Sages devised. Consequently, substitutes for those terms, which the Sages did not declare to be acceptable terms for expressing a vow, do not cause a vow to take effect.
לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא כִּינּוּיִין לְשׁוֹן אוּמּוֹת הֵן, וּבֵית שַׁמַּאי סָבְרִי: בְּהָנֵי נָמֵי מִשְׁתַּעִי אוּמּוֹת, וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: בְּהָנֵי לָא מִשְׁתַּעִי אוּמּוֹת.
The Gemara responds: No, it is possible that everyone holds that substitutes for the language of vows are terms from the language of other nations, and Beit Shammai hold that the nations speak using these substitutes for the terms mentioned in the mishna also, and Beit Hillel hold that the nations do not speak using these terms.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא, בֵּית שַׁמַּאי סָבְרִי: גָּזְרִינַן כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין מִשּׁוּם כִּינּוּיִין, וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: לָא גָּזְרִינַן כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין מִשּׁוּם כִּינּוּיִין.
And if you wish, say an alternate response: Substitute terms themselves are terms from a foreign language. Beit Shammai hold that we issue a decree with regard to substitutes for the substitute terms mentioned in the mishna, despite the fact that these terms themselves are not valid terms even in a foreign language, due to a concern that if they are not considered to express a vow, one will come to act leniently with regard to a vow expressed with the substitute terms mentioned in the mishna. And Beit Hillel hold: We do not issue a decree with regard to substitutes for the substitute terms mentioned in the mishna due to a concern that one will come to act leniently with regard to a vow expressed with the substitute terms themselves.
הֵיכִי דָּמֵי כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין דִּנְדָרִים? תָּנֵי רַב יוֹסֵף: ״מַקְנֵמְנָא״ ״מַקְנַחְנָא״ ״מַקְנֵסְנָא״. הֵיכִי דָּמֵי כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין דְּחֵרֶם? תָּנֵי מַפְשָׁאָה: ״חֲרָקִים״ ״חֲרָכִים״ ״חֲרָפִים״. כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין דִּנְזִירוּת? תָּנֵי רַב יוֹסֵף: ״מַחְזֵקְנָא״ ״מַנְזַחְנָא״ ״מַפִּיחְנָא״.
The Gemara asks: What are the circumstances of substitutes for substitute terms for vows? Rav Yosef teaches that they include the following terms: Mekanamna , mekanaḥna , and mekanasna . These are verb forms of the terms konam , konaḥ , and konas respectively, mentioned in the mishna. The Gemara asks: What are the circumstances of substitutes for substitute terms for dedication [ ḥerem ]? The Sage Mafsha’a teaches: Ḥarakim , ḥarakhim , and ḥarafim . The Gemara continues: What are the substitutes for substitute terms for naziriteship [ nezirut ]? Rav Yosef teaches: Meḥazakna , menazaḥna , and mafiḥna .
אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״מִיפְּחַזְנָא״ מַאי? ״מִיתְּחַזְנָא״ מַאי? ״מִיתְּעַזְנָא״ מַאי? אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: ״קִינְּמָא״ (קינמא) מַאי? ״קֻוֽנָּם״ קָאָמַר, אוֹ דִלְמָא ״קִנְּמָן בֶּשֶׂם״ קָאָמַר?
A dilemma was raised before the Sages: If one uses the term mifḥazna , what is the halakha ? If one uses the term mitḥazna , what is the halakha ? If one uses the term mitazna , what is the halakha ? Ravina said to Rav Ashi: If one uses the term kinma , what is the halakha ? Is he saying that the item should be like a konam , in which case the vow takes effect, or perhaps he is saying sweet cinnamon [ kineman besem ] (see Exodus 30:23) and does not intend to express a vow with the word konam ?
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב חִיָּיא לְרַב אָשֵׁי: ״קִינָּה״ מַאי? קִינָּה שֶׁל תַּרְנְגוֹלִין קָאָמַר, אוֹ דִילְמָא לָשׁוֹן דְּקֻוֽנָּם? תִּיבְּעֵי.
Rav Aḥa, son of Rav Ḥiyya, said to Rav Ashi: If one uses the term kina , what is the halakha ? Is he saying this term in reference to a chicken coop, which is also called a kina , or perhaps it is a term for konam and expresses a vow? With regard to these cases, the Gemara says: The dilemma remains unresolved.
כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין דִּשְׁבוּעָה הֵיכִי דָּמֵי? ״שְׁבוּאֵל״ ״שְׁבוּתִיאֵל״ ״שְׁקוּקָאֵל״. שְׁבוּאֵל? שְׁבוּאֵל בֶּן גֵּרְשׁוֹם מַשְׁמַע! אֶלָּא: ״שְׁבוּבָאֵל״ ״שְׁבוּתִיאֵל״ ״שְׁקוּקָאֵל״ מַהוּ? אָמַר שְׁמוּאֵל: אָמַר ״אַשִּׁיבְתָּא״ — לֹא אָמַר כְּלוּם, ״אַשְׁקִיקָא״ — לֹא אָמַר כְּלוּם, ״קָרִינְשָׂא״ — לֹא אָמַר כְּלוּם.
The Gemara asks: What are the circumstances of substitutes for substitute terms of oaths [ shevua ]? The Gemara answers that this category includes the terms shevuel , shevutiel , and shekukael . The Gemara asks: Why is the term shevuel included? This word indicates Shevuel, son of Gershom, the proper name of an individual (see I Chronicles 26:24), and therefore it should not be considered a substitute term for an oath. Rather, the list of terms includes shevuvael , shevutiel , and shekukael . What is the halakha ? Shmuel said: If he said ashivta he has not said anything, despite the fact that there is some similarity between this term and the word oath [ shevua ]. Similarly, if he said ashkika he has not said anything. If he said karinsha he has not said anything, although it is somewhat similar to konam .
״נָדַר בְּמוֹהִי הֲרֵי אֵלּוּ כִינּוּיִין״. תַּנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הָאוֹמֵר ״בְּמוֹהִי״ — לֹא אָמַר כְּלוּם, ״בְּמוֹמָתָא דַּאֲמַר מוֹהִי״ — הֲרֵי אֵלּוּ כִּינּוּיִין לַשְּׁבוּעָה.
§ It is taught in the mishna: If one used the terms shevuta or shekuka , or took a vow with the term mohi , these are substitute terms for an oath. It is taught in a baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: One who says that he is taking an oath by mohi has not said anything. However, if he says: By an oath [ bemomata ] that Mohi said, these are valid substitute terms for an oath.
מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר ״לַחוּלִּין שֶׁאוֹכַל לָךְ״, ״לָא כָּשַׁר״ וְ״לָא דְּכֵי״, ״טָהוֹר״ וְ״טָמֵא״, ״נוֹתָר״ וּ״פִיגּוּל״ — אָסוּר.
MISHNA: If one says to another: That which I eat of yours shall be considered laḥullin , it is interpreted as though he said: La ḥullin , not non-sacred, and the food is thereby forbidden to him. Similarly, if he said that food shall be considered not valid or not dekhi , i.e., not ritually pure, or if he said the food shall be considered an offering that has become ritually impure, left over [ notar ], or piggul , i.e., an offering that was sacrificed with the intent to consume it after its appointed time, it is forbidden.
כְּאִימְּרָא, כְּדִירִים, כָּעֵצִים, כָּאִשִּׁים, כַּמִּזְבֵּחַ, כַּהֵיכָל, כִּירוּשָׁלַיִם. נָדַר בְּאֶחָד מִכׇּל מְשַׁמְּשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר קׇרְבָּן — הֲרֵי זֶה נָדַר בְּקׇרְבָּן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאוֹמֵר ״יְרוּשָׁלַיִם״ — לֹא אָמַר כְּלוּם.
If one says that food shall be considered like the lamb of the daily offering, like the animals designated as offerings and kept in special enclosures, like the wood of the altar, like the fires on the altar, like the altar, like the Sanctuary, or like Jerusalem, or if he took a vow with any of the accessories of the altar, although he did not explicitly mention that the food should be like an offering, it is considered a vow that associates a different item with an offering. Rabbi Yehuda says: One who says that an item shall be considered Jerusalem, instead of saying that it shall be considered like Jerusalem, has not said anything.