Commentary page
Ketubot 10b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerKetubot 10b
Ketubot 10b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 511 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
גיהוץ לשיקיי"ר באבן הזכוכית:
ככיבוס שלהן שהיו מימיהם יפים לכבס או סמנין יפים היו להן לכבס ובכיבוס שלנו אין הבגד מלובן עד שיהיה מגוהץ:
מעברא ליה חומרתא שפשוף האבן מעביר את הדם:
חומרתא אבן כדאמרינן בגיטין (דף סט:) ונזדהר בחומרתא דנפק מיניה אבן הנמצאת באמה מחמת חולי:
ריחה נודף מפיה מריחין ריח היין שנכנס לה דרך פתח הפתוח:
גמרא הוה שמיע ליה שעשו כן לבנות יבש גלעד במסכת יבמות (דף ס:):
דור קטוע שאין להם לא דם נדה ולא דם בתולים:
יפין לאשה למהר לה הריון:
34 more comments on this page.
Rashi on Ketubot 10b · Sefaria
Tosafot
בתולה אלמנה גרושה חלוצה נראה לפרש דלרבותא נקט חלוצה דסלקא דעתך אמינא כיון דשומרת יבם לא מיחסרא כניסה לחופה שהרי יבמה יבא עליה בעל כרחה וה"א דכנשואה דמיא קמ"ל:
אלמנה דכתיבא באורייתא מאי איכא למימר והא ליכא למימר דתפשוט מהכא דכתובת אלמנה מנה מדאורייתא דהא מנה לא היה בימי משה דלא הזכירה תורה אלא ככר והא דאמרינן בבכורות (דף ה. ושם) משה רבינו נאמן היה ובקי בחשבונות אלא שמנה של קודש כפול היה לא שהיה מנה בימי משה אלא כלומר כמו שמנה של קודש בימי יחזקאל כפול היה כך היה ככר של קודש כפול בימי משה:
ותנא רב יוסף אשור זו סליקא ומי הואי פי' בקונטרס ומי הואי בבריאת עולם ובלא רב יוסף מאשור וכן מכוש לא מצי למיפרך דמצינן למימר דאשור וכוש שם המחוז ולא שם העיר ומימות עולם היה שמם כך אבל קשה דמאי מייתי מאשור דאשור אע"ג דלא הוה בבריאת עולם כיון דהוה בימי משה שפיר הוה ליה למכתב אבל מנה לא היה לו לכתוב כיון שעדיין לא היה בדורו ונראה לר"י לפרש דסליקא בימי משה מי הואי דקים ליה דסליקא לא היה בימי משה וסביב סליקא הולך חדקל ולא אצל אשור שהיה בימי משה:
אמר רב אכל תמרים אל יורה ואם תאמר דבפ"ג דכריתות (דף יג: ושם) (אמר רב הונא) אמר רב הלכה כר' אלעזר דאינו מחייב על שאר משכרין אלא על היין בלבד וי"ל אע"ג דלא מחייב על ביאת מקדש אסור להורות וה"נ משמע בס"פ אלו מומין (בכורות מה:) דפסול לעבודה למאן דלא מחייב אשאר משכרין אף על גב דעבודה לא אחיל הוא הדין נמי דאל יורה:
Tosafot on Ketubot 10b · Sefaria · CC-BY-NC
Ritva
אלמנה על שם מנה פי' אע"פ שהיא לשון אלם שהיא יושבת דומיא דתנא דייק למה הוסיפו לה של אלמנה:
ותני רב יוסף אשור זה סילוק פירש"י ז"ל מי הוה בנויה בבריאת עולם ולא נהירא דלמא בימי משה. ותו מבריאות עולם פריך ל"ל למינקט אשור זה סילוק מאשור גופי' אית ליה למיפרך וכן מארץ כוש ומארץ חוילה האמורים בפרשה לכך פי' בתו' מי הוה בימי משה והא אמרי' ביומא סלקות' סליקו וסילקותא בימי בית שני:
Ritva on Ketubot 10b · Sefaria
Meiri
טען הוא בעלתי ולא מצאתי דם והיא טוענת עדין אני בתולה אע"פ שהוא טוען שמא שהרי אפשר שהטה ולא הרגיש והיא טוענת בבריא מאחר שיש בדבר בדיקה בודקין אותה ובדיקה הוגנת בענין זה להושיבה על פי חבית של יין ואם היא בתולה אין ריח היין נודף דרך פיה:
טען הוא בעלתי ולא מצאתי דם והיא אומרת בתולה הייתי אלא שאני ממשפחת דורקטי ר"ל דור קטוע שאין לבנותיהם לא דם נדות ולא דם בתולים אע"פ שהיא טוענת כך בבריא בודקין אותה בקרובותיה הואיל ואיפשר לבדוק אין סומכין על דבריה ומכל מקום יראה לי שאם היא מארץ רחוקה ואין לנו בדיקה בכך סומכין על דבריה שהרי מכל מקום בזו היא ברי והוא שמא ומכל מקום אם טוענת אני מטבע של דורקטי אע"פ שקרובותיה אינן מטבע זה אינו כלום שאף היא אינה יודעת בעצמה שיהא טבעה בכך שהרי רוב נשים אינן רואות קודם בגרות והרי בוגרת אין לה טענת דמים כמו שיתבאר:
טענה היא ששני בצורת היו ונתיבשה כל כך מתוך הרעבון עד שאין הדמים מצויין אף זו יש לה בדיקה והוא שתכף לדבר זה ירחיצנה בחמין ויעדנוה ויעגנוה במאכל ובמשתה ויחזור ויבעול ואם ראה דם נאמנת ואם לא ראה דם אינה נאמנת הא כל שאי אפשר לבדוק כל שהיא טוענת בבריא והוא אין לו טענת בריא כטענה שלה נאמנת:
בפרק שלישי יתבאר שהסומא ואילונית יש להם טענת בתולים שבנות דעה הן ובחזקת בתולות הן עומדות אבל החרשת והשוטה אין להם טענת בתולים שהרי בחזקת בעולות הן מתוך שאינן בנות דעה מופקרות הן לכל מוכת עץ אין לה טענת בתולים הבוגרת יש לה טענת פתח פתוח מפני שאף הבוגרת פתחה סתום אבל אין לה טענת דמים מפני שדמיה כלים ויש פוסקים בה הפך הדברים מצד גירסא שנזדמנה להם בספריהם בפרק שלישי כמו שיתבאר שם ולדעתם יש לבוגרת טענת דמים אבל לא טענת פתח פתוח ואף גדולי המחברים כתבוה כן ואף בתלמוד המערב נראה כן שאמרו שם בוגרת כחבית פתוחה דמיא כלומר שהבתולים כלים ומתקלשים עד שאין אדם מרגיש בפירוקן ומכל מקום גדולי הפוסקים כתבוה כשיטתנו ויש אומרין באילונית שכתבנו שיש לה טענת בתולים דוקא בששה חדשים שהם זמן נערות אבל אחר כן אף האילונית נקראת בוגרת לענין זה אם לטענת פתח אם לטענת דם כל אחד לשיטתו:
ובתלמוד המערב נתחדשו דברים לומר שבכל אלו שאין להם טענת בתולים דוקא להפסיד כתבה אבל לקיימה אינו רשאי וכבר כתבנו שבתלמוד שלנו אינו כן ומכל מקום לשון תלמוד המערב בזה בוגרת כחבית פתוחה הדא דתימא שלא להפסידה כתבתה אבל לקיימה אינו רשאי מעשה באשה אחת שלא נמצאו לה בתולים ובאת לפני ר' ואמר לה היכן הם אמרה לו מעלותיו של אבא היו גבוהות והאמינה הדא דתימא שלא להפסידה אבל לקיימה אינו רשאי האוכל אצל חמיו ביהודה אינו יכול וכו' הדא דתימא להפסיד כתבה אבל לקיימה אינו רשאי הנושא את האשה וכו' משארסתני נאנסתי וכו' נאמנת הדא דתימא להפסיד כתבה אבל לקיימה אינו רשאי וכלהון מן דמר ר' הילא מצא פתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה היא אומרת דם בתולים והוא אומר דם צפור הורע כחו שלא נהג המנהג הזה הדא דתימא שלא להפסידה אבל לקיימה אינו רשאי:
המשנה השנית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר בתולה כתבתה מאתים ואלמנה מנה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין כתובתן מאתים ויש להם טענת בתולים הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו שנתגיירו שנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד כתבתן מאתים ויש להם טענת בתולים הגדול שבא על הקטנה והקטן שבא על הגדולה ומוכת עץ כתובתן מאתים דברי ר' מאיר וחכמים אומרים מוכת עץ כתבתה מנה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנשואין כתובתן מנה ואין להם טענת בתולים הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו שנתגיירו שנשתחררו יתירות על בנות שלש שנים ויום אחד כתובתן מנה ואין להם טענת בתולים אמר הר"ם פי' העקר שכל שנבעלה והיתה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד הנה היא כאלו לא נבעלה ולא נפסדו בתוליה ואמרו הנה גדול ר"ל בן תשע שנים ויום אחד אשר התבאר במסכתא הקודמת במקומות רבים שביאתו ביאה והקטן הוא כאשר הוא פחות מאלו השנים אשר אין ביאתו ביאה וגדולה היא אשר היא בת ג' שנים ויום אחד ולמעלה אשר ביאתה אשר היא בת ג' שנים ויום אחד ולמעלה אשר ביאתה ביאה והקטנה תקרא אשר היא פחותה מאלו השנים וכבר ידעת ששפחה וגיורת ושבויה בחזקת בעולות לעולם:
אמר המאירי בתולה כתובתה מאתים אם מן התורה אם מדרבנן כל אחד לשיטתו על הדרכים שביארנו ואלמנה מנה וכלם מודים בה שמדרבנן היא ועקר הדברים ששתיהן מדברי סופרים וכמו שאמרו בכמה מקומות טעמא מאי תקינו רבנן כתבה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה כמו שביארנו ונתקן להם שיעור כתבה כפי חביבותם בתולה אלמנה וכו' כלומר בתולה שנתגרשה או נתאלמנה או נחלצה מן האירוסין אף זו כתבתה מאתים ויש לזה הנושאה עכשו עליה טענת בתולים אם לאסור אם להפסד כתבה על הדרכים שביארנו וכן הגיורת והשבויה והשפחה שנתגיירה או נפדית או נשתחררה פחות מבת שלש שנים ויום אחד כתבתן מאתים שחזקת בתולות גמורות עליהן ואפילו נבעלו בודאי שכל שבתוך שיעור זה כנותן אצבע בעין דמי ובתלמוד המערב אמרו למה זה דומה לעושה גומא בתוך בשר והיא חוזרת ומתמלאת ר' חייא תני לעוכר את העין והיא חוזרת וצוללת הגדול שבא על הקטנה ר"ל פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כתבתה מאתים וזו כבר הוזכרה אלא שחזר ולמדה לצורך הבאה אחריה והיא הגדולה שבא עליה קטן פחות מבן תשע כתבתה מאתים שאף זו אינה ביאה כלל מוכת עץ והוא שנתקע עץ בבתוליה או שנבקעו מצד חבטה כתבתה מאתים דברי ר' מאיר מפני שהוא מדמה אותה לבוגרת וחכמים אומרים שמוכת עץ אין כתבתה אלא מנה מפני שהם מדמים אותה לבעולה והלכה כדבריהם ויתבאר בגמרא אפילו הכיר בה בשעת קדושין או אף בשעה שכתב לה הכתבה לדעת קצת הא כתבת מנה יש לה אפילו לא הכיר בה אלא שכנסה בחזקת בתולה ואין אומרין שמקח טעות הוא לגמרי ואין לה כלום אלא יש לה מיהא כתבת מנה וכן הלכה בתולה שנתאלמנה או נתגרשה או נחלצה מן הנשואין כתבתה מנה הואיל ונכנסה לחפה אע"פ שהיא בתולה אין לה אלא כתבת מנה ובתלמוד המערב אמרו בתולה מן הנשואין בטל חינה ואין לה טענת בתולים להפסידה כתבתה הא לאסרה כל שהיא אשת כהן ואין בה אלא ספק אחד אסורה ומשנתנו שמוכחת שמותרת לו פירשוה בגמרא בשקדש השני ובעל סמוך לקדושין שאין לחוש לתחתיו זינתה הגיורת והשבויה והשפחה שנתגיירה או נפדית או נשתחררה יתירה מבת שלש שנים ויום אחד אפילו הן בתולות עדין הואיל וחזקתן בעולות אין להם אלא כתבת מנה וכן אין להן טענת בתולים ויתבאר במסכתא זו שהבוגרת והסומא והאילונית כתבתן מאתים אבל חרשת אע"פ שתקנו בה נשואין מדבריהם לא תקנו לה כתבה אבל השוטה לא תקנו לה אפילו נשואין כלל ומכל מקום כל שכתב להן כתבה כתבתן קיימת ונראה שזהו שאמרו בבריתא פקח שנשא חרשת או שוטה כתבתן מאתים מפני שרוצה הוא להחזיק להם את הנכסים:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
1 more comments on this page.
Meiri on Ketubot 10b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה בתולה כו' דלרבותא נקט חלוצה דסד"א כיון דשומרת יבם בו' עכ"ל משום דכל חלוצה בכלל אלמנה היא הוצרכו לומר דלרבותא נקט כו' ומיהו לקמן דתני בסיפא בתולה כו' וחלוצה מן הנשואין כתובתן מנה לא הוה איצטריך ליה למיתני חלוצה דבכלל אלמנה היא וכ"ש דמהאי טעמא כנשואה דמיא ויש ליישב דאגב רישא נקט חלוצה בסיפא ועיין בר"ן וק"ל:
Chidushei Halachot on Ketubot 10b · Sefaria
Maharam
בתוס' ר"ה ותנא רב יוסף וכו' עד אבל קשה וכו' כיון דהוי בימי משה שפיר. ה"ל למכתב. יל"ד מדאמרי התוס' כיון דהוי בימי משה שפיר ה"ל למכתב דר"ל ואין צריכין בשביל כך לומר דדברה תורה על שם עתיד והא התורה היתה כתובה במרום אלפים שנה קודם בריאת עולם וא"כ ע"כ צ"ל שנכתב ע"ש עתיד וצ"ל דהכי מקשו התוס' דמה מייתי ראיה מאשור דכתיב קרא ע"ש עתיד בדבר שלא היה בימי משה אלא דעתידין רבנן לתקן דדלמא שאני אשור אע"ג דלא היתה בבריאת עולם והתורה נכתבה קודם בריאת עולם מ"מ כיון שהיתה בימי משה שהוא עתיד להעתיק התורה שפיר ה"ל למכתב ע"ש עתיד אבל במנה דלא הוי אפילו בימי משה מנ"ל דכתביה לעתיד וק"ל:
בא"ד ונראה לר"י וכו' פירוש ובזה יתורץ ג"כ קושיא הראשונה הא דלא הקשה בלא רב יוסף דמשום כיון דהשתא לא פריך מבריאת עולם אלא מימי משה וא"כ בלא ר"י לא מצי למפרך דהוה אמרינן דלמא אשור היה בימי משה ולכך שפיר כתב קרא על נהר הדקל שהולך קדמת אשור דבימי משה היה סובב אשור ולכך מביא רב יוסף דאמר אשור זו סליקא וקים ליה דאותה העיר ששמה סליקא לא היתה בימי משה ואנן חזינן בימינו שנהר חדקל הוא סובב העיר ששמה סליקא וא"כ לא נוכל לומר שכתבה כן התורה משום שבימי משה היה הנהר סובב אשור שהרי אשור שהוא סליקא לא היתה בימיו וזהו כוונת התוס' במה שכתבו אח"כ וסביב סליקא הולך חדקל ולא אצל אשור שהיה בימי משה נ"ל ודו"ק:
Maharam on Ketubot 10b · Sefaria
Shita Mekubetzet
ולאו אורח ארעא לזלזל בבנות ישראל וזה היה זלזול שאף על פי שהיו עומדות במלבושיהן היו מתביישות והיו צריכות לבא לב"ד ולעלות על פי החבית ולפסק את רגליהן. תלמידי הרב רבינו יונה ז"ל:
איתמר רבי ירמיה בר אבא אמר זכה במקחך כו' משמע לי דלא פליגי בלישנא דהכי אמר ליה דלתרווייהו זכה במקחך וכו' אמר ליה אלא דבהא פליגי דמר סבר דפירושו כמשמעו וזכה במקחך אמר ליה ומר סבר אין פירושו כמשמעו ונתחייב במקחך אמר לו פירוש דבע"כ יזכה במקחו והכי קאמר ליה לך בע"כ זכה במקחך ותקבל חובה הבאה לך במקחך. אי נמי להפיס דעתו של בעל אמר ליה זכה במקחך וכוונתו נתחייב במקחך בעי למימר ליה והוא על דרך סגי נהור ועל דרך זה קאמר ליה נמי אשריך שזכית למשפחת דורקטי והיינו דקאמר בשלמא למאן דאמר נתחייב היינו דרבי חייא כו' פי' והדוחק היינו דאין פירושו כמשמעו ומיהו אי בעי למימר דר"ג קאמר ליה בהדיא קאמר ליה בההוא לך נתחייבת במקחך אין כאן שום דוחק ואמאי קאמר בשלמא וכו' היה לו לקצר ואפשר לפרש דבפירוש אמר ליה נתחייבת במקחך ודוחקיה היינו דלמה ליה לר"ג לגנות בעיניו מקחו הא אמרינן לקמן בריש פרק ב' תנו רבנן כיצד מרקדין לפני הכלה כו' עד אמרו להן בית הלל לבית שמאי מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בפניו או יגננו בעיניו הוי אומר ישבחנו כו' ומכל מקום מאי דפרישנא מעיקרא נ"ל עיקר והראיה מההיא דב"ה דמייתינן כנ"ל:
מתניתין בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה בתולה אלמנה גרושה כו' לא זו אף זו קתני ולא מבעיא בתולה אלמנה דלא בטל חינה כלל אלא אפילו גרושה דהוה אמינא דבטל חינה בקבלת גטה ולא מבעיא גרושה אלא אפילו חלוצה דבחליצתה לפני ב"ד של חמשה וגם כבר נמי היתה אלמנה איכא למימר דבטל חינה קמ"ל דכיון שהיתה מן האירוסין כתובתה מאתים אבל מן הנישואין אף על גב דבתולה היא כתובתה מנה ופירשו בירושלמי משום דבטל חינה וכן כתב הרשב"א ז"ל וכדבעינן למימר לקמן באידך מתני' בס"ד ונ"ל דאפילו ביהודה שהיו מייחדין כלה מן האירוסין כתובתה מאתים שהרי בחזקת בתולה היא נשאת לו דלא היה שם כי אם יחוד בעלמא כנ"ל:
ויש להן טענת בתולין אין לפרש דלאוסרה עליו קאמר דאי הכי מן הנשואין נמי כל שכנסה בחזקת בתולה וכמו שכתבו התוספות לעיל בשמעתא דפתח פתוח גבי הא בגליל מצי טעין אלא להפסידה כתובתה מיירי והא אתא לאשמועינן למאן דאמר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אבדה כל כתובתה דיש להן טענת בתולים לאבד כל כתובתה ולמ"ד כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה אתא לאשמועינן דלגבי מאתים לבד יש להן טענת בתולים פירוש לאבד מנה ממאתים ותשאר מנה לעולם וזהו שכתב רש"י ז"ל ויש להן טענת בתולים. אם לא מצאה השני בתולה אבדה כתובתה דמקח טעות הוא לו. ע"כ. כן כתוב בס"י ומה שכתוב בספר הדפוס אבדה כל כתובתה הוא טעות אלא נקט רש"י ז"ל לשון השוה לשתי הסברות. עוד יש לי לומר דלהכי נקט כתובתה מאתים ויש להן טענת בתולים דלא תימא דהיינו טעמא דכתובתה מאתים משום דכיון דלא נשאת הרי היא חינה עליה ואפילו תמצא בעולה אי נמי דלא תימא כיון דחכמים תקנו לה כתובה שוב אינו יכול לטעון עליה כדי לאבד כתובתה עד שיביא ראיה לדבריו דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום קמשמע לן דיש להן טענת בתולים ואם יטעון הבעל לא מצאתיה בתולה אבדה כתובתה:
גמרא מאי אלמנה כו' פי' ובהכי מתפרשא מתניתין דקתני ואלמנה מנה דלמה ליה למתנייה הכא הוה ליה למתני דיני כתובתה מאתים בהדי הדדי ושוב לקמן באידך מתניתין דקתני בתולה אלמנה כו' מן הנשואין כתובתה מנה הוה ליה למפתח ולמתני אלמנה מנה אי נמי בשלמא בתולה קתני לה משום דאיכא מאן דאמר כתובת בתולה מן התורה ואפילו למאן דאמר מדרבנן מכל מקום איכא למימר דיש לה סמך בעלמא מן התורה מדאפקיה רחמנא בלשון מוהר להכי פתח ותנא בתולה כתובתה מאתים אבל אלמנה מנה למה לי למתנייה כלל הרי אפילו בתולה אלמנה מן הנשואין כתובתה מנה כדקתני לקמן במתניתין ומיהו השתא דאמר רב חנא אלמנה על שם מנה אתי שפיר דהיינו נמי דקתני מתניתין ואלמנה מנה כנ"ל:
אלמנה על שם מנה פירוש לישנא קטיע נקט אל כמו אלא וחסר אות אלף וזהו שכתב רש"י ז"ל על שם מנה. שאם נשאת משנתאלמנה אין לה כתובה אלא מנה. אי נמי הכי קאמר אל מנה פירוש שחסר ממנה מנה מהמאתים וכן מצאתי בפירושי הגאונים ז"ל וז"ל על שום מנה כלומר אל מנה דמשמע הסיר מנה ממאתים דבתולה ירושלמי דיה לאלמנה שתטול מחצית בתולה עד כאן. ומה שכתב רש"י ז"ל על שם מנה שאם נשאת וכו' משום שהוקשה לו והרי לא נקראת אלמנה אלא עד שלא נשאת (וכו') עדיין בעודה פנויה לכך כתב רש"י ז"ל שאם נשאת. והריטב"א ז"ל כתב וז"ל אלמנה על שום מנה פי' אע"פ שהוא לשון אלם שהיא יושבת דומיה רב חנא דייקא למה הוסיפו בהי' של אלמנה ע"כ. והוא נכון: אלמנה דכתיבא באורייתא מאי איכא למימר. ואם תאמר בשלמא לשיטת הרא"ש ז"ל דלעיל דיליף כתובת בתולה מן התורה מדכתיב כמוהר הבתולות והיינו כתובה והיקשא להכי הוא דאתא ניחא אבל לשיטת רש"י ז"ל דלא יליף אלא מקארי ליה מוהר הכא נמי קארי ליה אלמנה על שם מנה ותפשוט מהכא דכתובת אלמנה מנה דאורייתא ותירצו בתוספות דליכא למימר הכי דהא מנה בימי משה לא היה ואין לך לומר דהזכירה תורה מנה על שם העתיד וכדמשני ולא תפשוט דאם כן למה היה לקרותה על שם מנה העתיד והרי לא הזכירה תורה לעולם אלא ככר אלא ודאי על שם דעתידין רבנן דמתקני לה מנה וכדמשני תלמודא כנ"ל:
ותנא רב יוסף אשור זו סליקת ומי הואי פרש"י ז"ל ומי הואי בבריאת העולם וקשה למה ליה לאתויי הא דר"י תקשי ליה קרא ומי הוה אשור בבריאת העולם וכן נמי ה"ל למפרך מאידך קרא הוא הסובב את כל ארץ כוש ומי הוה כוש בבריאת עולם ותירצו בתוספות דאי לאו דרב יוסף לא היה מצי למפרך דמצינן למימר דאשור וכוש שם המחוז ולא שם העיר ומימות העולם היה שמם כך וזהו שכתב רש"י ז"ל זו סליקא. של עיר. ע"כ. אבל אכתי קשיא להו דמאי נפקא מינה אי לא הוה בבריאת העולם כיון שהיה בימי משה כתבו משה לברר הדבר ובאלמנה נמי אי הוה מנה בימי משה לא הוה קשיא לן אם כתבו משה אפילו על העתיד וכן הקשו בשיטה ישנה דלאו בבריאת עולם נכתבה תורה אלא בימי משה וכבר נבנית העיר ובמאי שכתב הרמב"ן ז"ל בהקדמתו על פי' התורה דלא היה משה אלא כמעתיק מספר קדמון ניחא ומכל מקום קשיא להו לתוס' דאפשר שהקדימה וכתבה תורה מה שעתיד להיות בימי משה שתנתן התורה על ידו כדי שיבורר לו כל הדברים על מתכונתם אבל מה שלא יהיה בימיו לא כתבה תורה. והתוספות ז"ל פירשו ותנא רב יוסף אשור זו סליקת פירוש אינו אשור שהיה בימי משה דקים ליה דחדקל אינו הולך לקדמת אותה העיר שקורין אשור אלא זו סליקת שחדקל הולך ומי הואי סליקת בימי משה דקים ליה דסליקת לא נבנה בימי משה דסליקא בנה סליקת ובבית שני היה דמני ליה עם מלכי יון וכדאיתא בפרק קמא דיומא. ונ"ל דמעיקרא הכי פריך ומי כתיב קרא על שם העתיד פי' שיקרא שם חדש על שם העתיד ומיהו לא פריך דהיכי כתיב בקרא העתיד דהרי כוש וחוילה כתיבי על שם העתיד אלא הכי פריך ומי כתיב קרא לקרות שם על דבר העתיד וכן כתב רש"י ז"ל ומי כתיב קרא. לקרות שם על דבר העתיד. כן כתוב בפירושי הישנים מכתיבת יד ומה שכתוב בדפוס טעות ומשני אין דכתיב ושם הנהר וכו' ותנא רב יוסף וכו' הא קמן דעדיין לא היה ושינה התורה שמה וקראה אשור אלמא דשפיר קרי שם על דבר העתיד ואפשר שיש איזה טעם למה קראה אשור כנ"ל:
מאי תלמיה רוה והיינו משקה ומרוה. נחת גדודיה היינו מזבל. וגדודיה הם מוטצטץ בלע"ז. ורביבים תמוגגנה מעדן. צמחה תברך ממשיך. ור"ש והראב"ד ז"ל פירשו בע"א. שיטה ישנה:
2 more comments on this page.
Shita Mekubetzet on Ketubot 10b · Sefaria
Ben Yehoyada
מַאי אַלְמָנָה? אָמַר רַבִּי חַנָּא בַּגְדָּתָאָה 'אַלְמָנָה' עַל שֵׁם מָנֶה. פירוש 'אל מנה' אין לה מנה דחסר לה מנה ממאתים דבתולה. או הכונה 'אל מנה' פירוש תלך אצל נותני מנה ולא אצל נותני מאתים. אך קשה אמאי לא שאל מאי בתולה? ונראה לי בס"ד כי ידוע דהדם עצמו נקרא בתולים והוא כמו פתולים כי בי־ת תתחלף בפ־ה באותיות בומ־ף והוא מאי דכתיב נַפְתּוּלֵי אֱלֹקִים נִפְתַּלְתִּי (בראשית ל, ח) שעניינו חיבור, שזה הדם מחבר כותלי אותו מקום בפנים לסגור הפתח שביציאתו משם נפתח הפתח ולכן הבועל ואינו מוצא דם בתולים טוען 'פתח פתוח מצאתי' ועל כן הבת בתחלתה נקראת בתולה ואין בזה לשאל 'מאי בתולה' כי ידוע הוא שנקראת כן על שם הדם המצוי בה הנקרא בתולים כאמור אבל על אלמנה שואל 'מאי אלמנה' כי אין בגופה דבר יתרון וחידוש שתהיה נקראת על שמו אלמנה ומשני שנקראת על שם מנה שהיא משונית מן הבתולה שיש לה מאתים כי זו אין לה אלא מנה. או יובן ששאל 'מאי אלמנה' שהיא אינה כדאי לשם זה שהוא לשון חוזק כמו בָּרִיא אוּלָם (תהלים עג, ד) ושם זה ראוי לבתולה שיש לה חוזק ואומץ טפי, ומשני נקראת על שם מנה. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש שנקראת על שם מנה היינו דאל־ף של אלמנה יתחלף באות ה־א באחה"ע ואם כן אותיות אלמנה הוא לה מנה עד כאן דבריו נר"ו.
'מָטָר' מַשְׁקֶה, מַרְוֶה וּמְזַבֵּל וּמְעַדֵּן וּמַמְשִׁיךְ נראה לי נקיט חמשה דברים כנגד חמשה גבורות כי המטר הוא בסוד הגבורות כמו שאמרו רז"ל (תענית ב.) למה נקרא גבורות גשמים מפני שיורדין בגבורה ולכן נקיט חמשה פעולות טובות שיוצאין מן חמשה גבורות.
'מִזְבֵּחַ' מֵזִיחַ וּמֵזִין, מְחַבֵּב וּמְכַפֵּר נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו מהרח"ו [מורנו הרב רבי חיים ויטאל] ז"ל שעל ידי המזבח נתקנים הדצח"ם [הדומם, צומח, חי, מדבר] דהיינו על ידי כונת המקריב שהוא חי מדבר, והקרבן שהוא חי בלתי מדבר, ונסכים וסלתות שהם צומח, והמלח שהוא דומם. ולכן כנגד ד' תיקונים הנזכר נקיט הכא ד' תוארים פעולות טובות שהם מֵ זִי חַ וּ מֵ זִי ן מְ חַבֵּ ב וּ מְ כַפֵּ ר. וסופי תיבות שלהם 'נבחר' וראשי תיבות שלהם ארבעה מימי־ן דאותיות מזבח אם תרבעם תמצא בהם ארבעה מימי־ן ואותיות אמצעיות של מֵ זִי חַ י־ז עולה טוב [17] וכן אותיות של מֵ זִי ן עולה טוב ואותיות אמצעיות של מְ חַבֵּ ב ושל מְ כַפֵּ ר ביחד עולה מספר נס [110] שהוא מספר שם הוי־ה במלוי אלפין [יו־ד ה־א וא־ו ה־א = 45] ושם אדנ־י [65] בסוד מ־ם שבלוחות בנס עומדין (שבת קד.) שימשך טוב וטוב משניהם. ובזה יובן רמז הכתוב במשלי (משלי ל, לג) וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָם, דהמזבח יש בו ארבעה פעולות טובות שהם מֵ זִיחַ מֵ זִין מְ חַבֵּב מְ כַפֵּר דראשי תיבות שלהן ד' פעמים מ' והיינו דָם רוצה לומר ד' פעמים מ־ם וְהָאַף שהוא הכעס והרוגז שראוי להיות על ידי העונות המזבח שבו יהיה ד' פעמים מ־ם מוציאו ממחנה ישראל. ונראה לפרש בס"ד ענין ארבע פעולות טובות אלו דנקיט גבי מזבח והוא מֵזִיחַ גזרות זהו העדר הרע וּמֵזִין זהו השגת הטוב שתמורת הרע יבא טוב וידוע אם ישראל ניצולין בזכות האבות לא יזכו אלא רק להעדר הרע אבל לא יזכו שיבא טוב תמורת הרע אבל אם יהיו ניצולין בזכותם יזכו שיבא להם טוב תמורת הרע כמו שנאמר (דברים כג, ו) וַיַּהֲפֹךְ הֳ' אֱלֹקֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, וכמו שאמרו המפרשים ז"ל על פסוק (תהלים יח, כ) וַיּוֹצִיאֵנִי לַמֶּרְחָב יְחַלְּצֵנִי כִּי חָפֵץ בִּי, רוצה לומר אם יוציאני למרחב שיביא לי טובה תמורת הרעה זו הוכחה כי יחלצני בשביל שחפץ בי ולא בזכות אחרים. גם ידוע אם יהיו ניצולין בזכות האבות ישאר רושם העונות שלהם במקומו אבל אם בזכותן לא ישאר אפילו רושם והיה כלא היה. ולזה אמר מֵזִיחַ גזרות וּמֵזִין שהוא טובה במקום רעה אז מוכרח שהוא מְחַבֵּב ישראל שהם ניצולין בזכותם וגם עוד מְכַפֵּר לשון קנוח שלא ישאר מן העונות אפילו רושם.
'תַּמְרֵי' מְשַׁחְנָן, מַשְׂבְּעָן, מְשַׁלְּשְׁלָן, מְאַשְּׁרָן וְלָא מְפַנְּקָן נחית להודיע שבחן כדי שיהיו עמלי תורה מרגילים עצמם בהם כי הוא היה מאנשי עירינו בגדאד יע"א [יגן עליה אלוקים] שהיתה עיר חשובה שבבבל ששם מצוים תמרים הרבה ונמצא מנה להם חמשה מיני חשיבות ולכן הצדיק נמשל לתמר דכתיב צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח (תהלים צב, יג) כי הצדיק צריך שיהיה שלם במזון שהם התורה והמצות בחמשה שהם: מעשה ודבור וכונה ומחשבה ורעותא דלבא. רמז לדבר וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹקִים וְיָשִׂישׂוּ 'בְשִׂמְחָה' (תהלים סח, ד) אותיות 'בחמשה'.
'דָּשָׁא' אָמַר רָבָא דֶּרֶךְ שָׁם. הדבר הזה יפלא מה מקום מצא מסדר הש"ס להביא דברי רבא, הלא כאן נזכר שם דָּשָׁא בדברי אביי בדרך העברה בעלמא ולמאי מודיעינו כאן מה שאמר רבא בשם דָּשָׁא? וכבר דרשות אלו הביאם המסדר בגמרא דשבת (שבת עז:) עם שאר דרשות כיוצא בהם. ונראה לי בס"ד כי מסדר תלמודא מצא קושיא בדברי אביו אשר הובאו כאן דאמר 'תַּמְרֵי בָּתַר נַהֲמָא כִּי עִבְרָא לְדָשָׁא' וקשיא ליה הלא הדשא הוא הדלת והבריח אינו מחזק גוף הדלת ורק מחזק מניעת הכניסה ומחזק סתימת הפתיחה שסתמו אותה בדלת שהוא הדשא, אך את גוף הדשא עצמו אינה מחזקתו שאינה מוספת בו כלום מה שאין כן התמרים הם מחזקים את הגוף עצמו ממש! ולכן קשיא ליה איך מדמי חיזוק הגוף בתמרים לחיזוק הדלת בבריח דהא הבריח אינו מחזק את גוף הדלת שאינו מוסיף חוזק בגופו של דלת כי אם רק מחזק מניעת הכניסה בפתיחה אשר עשו המניעה על ידי הדלת דעתה על ידי הבריח אין האדם יכול לדחות את הדלת וליכנס לפנים בפתיחה ההיא? ועל כן הביא מסדר הש"ס האי מילתא דרבא דאמר 'דָּשָׁא' דֶּרֶךְ שָׁם דמשמע אין גוף הדלת נקרא דשא כי אם הפתיחה של הפתח אשר נסתמה בדלת היא הנקראת 'דָּשָׁא' שהוא רוצה לומר דֶּרֶךְ שָׁם כלומר דרך זאת הפתיחה ילכו ויבואו שם ואם כן לפי זה שפיר אמר אביי תמרי מחזיקין ומתקנין את הגוף כמו הבריח שמחזיק ומתקן את הפתיחה שסותמין אותה בדלת שלא יוכל אדם לקלקל תיקון שלה ולהכנס לפנים. וכיון שהביא דברי רבא במשמעות 'דָּשָׁא' הביא מה שאמר כיוצא בזה ב'דַּרְגָא' וב'פּוּרְיָא' כדי שעל ידי כך יביא דברי רב נחמן בר יצחק מה שדרש בשם 'אַיְלוֹנִית' שזה שייך להאי מתניתין דמכלתין יען כי רב נחמן בר יצחק סמך דרשה זו של אילונית לדרשות רבא ורב פפא באומרו אַף אָנוּ נֹאמַר: 'אַיְלוֹנִית' דּוּכְרָנִיתָא דְּלָא יָלְדָה, רוצה לומר כיון שדרשו רבא ורב פפא השמות גם אנו נדרוש את השמות. ונראה לפרש בס"ד מה שרמזו רבנן בדרשת שמות אלו דראיתי להגאון חיד"א ז"ל שכתב 'דָּשָׁא' ראשי תיבות ד בור ש ינה א כילה עיין שם. ונראה לי בס"ד רמז רבא בשלשה דברים אלו דראשי תיבות שלהם דש־א ענין מוסרי שבכל שלשה דברים אלו צריך האדם למעט ולא להרבות כי רבויים הוא נזק אך מאחר שהגוף מתענג בהם איך אפשר שלא ירבה בהם? ולזה לימד אותנו מוסר גדול שהאדם אף על פי שהוא יושב בביתו וארמונו יצייר בדעתו שהוא מהולכי דרכים וכאלו הוא מהלך בדרך דאז הטבע יחייב לכל הולכי דרכים למעט באכילה ולמעט בשינה ולמעט בדיבור כי סתם הולכי דרכים אין הולכי רגלי אלא רוכבים והרוכב קשה עליו להרבות בדבור עם חבירו אלא שם הוא משכן השתיקה ושם עיניו לאורח שלו. ולזה אמר ' דָּשָׁא ' רוצה לומר בשלשה דברים שהם ראשי תיבות דש־א על האדם לצייר בדעתו דֶּרֶךְ שָׁם כלומר שהוא מהלך בדרך שאז הטבע יכריחו למעט בהם וכן הוא ישלוט על תאותו למעט בהם. ואמר עוד ' דַּרְגָא ' אָמַר רָבָא דֶּרֶךְ גַּג רמז בדרגא של סולם עליית העולמות כמו שנאמר (בראשית כח, יב) וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, וכל צדיק עושה לו סולם בעבודת הבורא שהם התורה והמצות להעלות בו עליותיו ולהעלות בו העולמות, וחלום יעקב אבינו עליו השלום הנזכר היה על סולם שהיה לו אשר עשה אותו מעסק התורה והמצות ובזה הסולם צריך לדקדק איך לעשות כי עליית העולמות ועליית הספירות לכלול התחתון בעליון. כי ידוע שכל העולמות וכל הספירות עומדים זה על גבי זה במדרגות והיינו כי העשר ספירות המה סדורים ג' מדרגות זו למעלה מזו כי חכמה בינה דעת נקראים שלשה עליונות עומדים למעלה מן חסד גבורה תפארת שנקראים ג' אמצעיות וכן חסד גבורה תפארת שהם שלשה אמצעיות עומדים למעלה מן נצח הוד יסוד שנקראים שלשה תחתונות. ומנין עלייתם הוא להעלות ג' של נצח הוד יסוד במקום ג' של חסד גבורה תפארת וכן שלשה של חסד גבורה תפארת במקום שלשה של חכמה בינה דעת וכן על זה הדרך מעולם לעולם עד אין סוף! נמצא העליות הם שלש במקום שלש וזהו ' דַּרְגָא ' הוא סולם שעושה לו האדם מעסק התורה והמצות להעלות בו עליותיו צריך שתהיה עליותיו דֶּרֶךְ ג ־ ג דהיינו שלש במקום שלש וגג הוא שלש ושלש. או ' דַּרְגָא ' דֶּרֶךְ גַּג רוצה לומר שיעשה בו עליה מתתא לעילא לניצוצי הקדושה וזהו דֶּרֶךְ גַּג רוצה לומר מתתא לעילא. ואמר ' פּוּרְיָא ' שֶׁפָּרִין וְרָבִין עָלֶיהָ, היינו פריה ורביה דפוריא הוא ראשי תיבות 'פריה ורביה' שהם הולדה של זכר ונקבה שהם כנגד אותיות ו־ה שבשם הוי־ה שמספרם י"א ונרמז באותיות י־א דפוריא.
Ben Yehoyada on Ketubot 10b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Ketubot, daf 10, Amud Bet, about 511 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 112 words
Opens “גִּיהוּץ שֶׁלָּנוּ, כְּכִבּוּס שֶׁלָּהֶם. וְאִי אָמְרַתְּ נֶיעְבַּד…”
- Segment 259 words
Opens “הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּר רַבִּי,…”
- Segment 325 words
Opens “וְנִבְדּוֹק מֵעִיקָּרָא בְּגַוַּוהּ? גְּמָרָא הֲוָה שְׁמִיעַ לֵיהּ,…”
- Segment 442 words
Opens “הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן, אָמַר…”
- Segment 538 words
Opens “מַאי ״דּוֹרְקְטִי״ — דּוֹר קָטוּעַ. אָמַר רַבִּי…”
- Segment 638 words
Opens “אִתְּמַר. רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר: ״זְכֵה…”
- Segment 750 words
Opens “הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי, אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי…”
- Segment 821 words
Opens “מַתְנִי׳ בְּתוּלָה — כְּתוּבָּתָהּ מָאתַיִם, וְאַלְמָנָה —…”
- Segment 928 words
Opens “גְּמָ׳ מַאי ״אַלְמָנָה״? אָמַר רַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה:…”
- Segment 1038 words
Opens “אַלְמָנָה דִּכְתִיבָא בְּאוֹרָיְיתָא, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? דַּעֲתִידִין…”
- Segment 1131 words
Opens “וְאָמַר רַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה: ״מָטָר״ — מַשְׁקֶה,…”
- Segment 1217 words
Opens “אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: ״מִזְבֵּחַ״ — מֵזִיחַ, וּמֵזִין,…”
- Segment 1338 words
Opens “וְאָמַר רַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה: תַּמְרֵי מְשַׁחֲנָן, מַשְׂבְּעָן,…”
- Segment 1450 words
Opens “מִי אָמְרִינַן דְּלָא מְעַלּוּ? עַלּוֹיֵי מְעַלּוּ, וּלְפִי…”
- Segment 1524 words
Opens “״דַּשָּׁא״, אָמַר רָבָא: דֶּרֶךְ שָׁם. ״דַּרְגָּא״ —…”
Sages named on this page
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Ketubot 10b · Segment 10 — “…קִדְמַת אַשּׁוּר״, וְתָנָא רַב יוֹסֵף: אַשּׁוּר זוֹ סְלֵיקָא. וּמִי…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Ketubot 10b · Segment 14 — “…לְבָתַר נַהֲמָא. דְּאָמַר אַבָּיֵי, אֲמַרָה לִי אֵם: תַּמְרֵי מִקַּמֵּי…”
Encyclopedia entries citing this page
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Cited source: Ketubot 10b
All 47 sources this entry cites
Original text
גִּיהוּץ שֶׁלָּנוּ, כְּכִבּוּס שֶׁלָּהֶם. וְאִי אָמְרַתְּ נֶיעְבַּד גִּיהוּץ — מְעַבְּרָא לֵיהּ חוּמַרְתָּא.
Our calendering in Babylonia, which includes passing an abrasive stone over the garments to scrape off dirt, is like their laundering in Eretz Israel, and only in that manner do the garments in Babylonia reach that level of cleanliness. And if you say: Let us perform the process of calendering on cloths brought as proof that she was not a virgin, the stone removes any trace of blood. Therefore, the process would be ineffective.
הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּר רַבִּי, אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי, בָּעַלְתִּי וְלֹא מָצָאתִי דָּם. אֲמַרָה לֵיהּ: רַבִּי, עֲדַיִין בְּתוּלָה אֲנִי. אָמַר לָהֶן: הָבִיאוּ לִי שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת, אַחַת בְּתוּלָה וְאַחַת בְּעוּלָה. הֵבִיאוּ לוֹ, וְהוֹשִׁיבָן עַל פִּי חָבִית שֶׁל יַיִן, בְּעוּלָה — רֵיחָהּ נוֹדֵף, בְּתוּלָה — אֵין רֵיחָהּ נוֹדֵף. אַף זוֹ הוֹשִׁיבָה וְלֹא הָיָה רֵיחָהּ נוֹדֵף. אָמַר לוֹ: לֵךְ זְכֵה בְּמִקָּחֶךָ.
The Gemara relates: A certain man who came before Rabban Gamliel bar Rabbi Yehuda HaNasi said to him: My teacher, I engaged in intercourse and did not find blood. The bride said to him: My teacher, I am still a virgin. Rabban Gamliel bar Rabbi Yehuda HaNasi said to them: Bring me two maidservants, one a virgin and one a non-virgin, to conduct a trial. They brought him the two maidservants, and he seated them on the opening of a barrel of wine. From the non-virgin, he discovered that the scent of the wine in the barrel diffuses from her mouth; from the virgin he discovered that the scent does not diffuse from her mouth. Then, he also seated that bride on the barrel, and the scent of the wine did not diffuse from her mouth. Rabban Gamliel bar Rabbi Yehuda HaNasi said to the groom: Go take possession of your acquisition, as she is a virgin.
וְנִבְדּוֹק מֵעִיקָּרָא בְּגַוַּוהּ? גְּמָרָא הֲוָה שְׁמִיעַ לֵיהּ, מַעֲשֶׂה לָא הֲוָה חָזֵי, וְסָבַר דִּלְמָא לָא קִים לֵיהּ בְּגַוַּוהּ דְּמִלְּתָא שַׁפִּיר, וְלָאו אוֹרַח אַרְעָא לְזַלְזוֹלֵי בִּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל.
The Gemara asks: Since Rabban Gamliel was familiar with this method of examination, let him use it to examine her initially. Why was the trial with the maidservants necessary? The Gemara answers: He learned that it was effective through tradition; however, he had never seen it in action, and he thought perhaps he was not sufficiently expert in that manner of examination, and it is improper conduct to demean Jewish women by subjecting them to that indignity for naught. Once he established the effectiveness of that method, he proceeded to examine the bride to resolve the matter.
הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן, אָמַר לוֹ: רַבִּי, בָּעַלְתִּי וְלֹא מָצָאתִי דָּם, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, מִמִּשְׁפַּחַת דּוֹרְקְטִי אֲנִי, שֶׁאֵין לָהֶן לֹא דַּם נִדָּה וְלֹא דַּם בְּתוּלִים. בָּדַק רַבָּן גַּמְלִיאֵל בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וּמָצָא כִּדְבָרֶיהָ. אָמַר לוֹ: לֵךְ זְכֵה בְּמִקָּחֶךָ, אַשְׁרֶיךָ שֶׁזָּכִיתָ לְמִשְׁפַּחַת דּוֹרְקְטִי.
The Gemara relates: A certain man who came before Rabban Gamliel the Elder said to him: My teacher, I engaged in intercourse and did not find blood. The bride said to him: My teacher, I am from the family of Dorketi, who have neither menstrual blood nor blood from the rupture of the hymen. Rabban Gamliel investigated among her relatives to determine whether the claim with regard to her family was true, and discovered that the truth was in accordance with her statement. He said to him: Go take possession of your acquisition. Happy are you that you were privileged to marry a member of the Dorketi family, as those forms of blood will never pose a problem for you.
מַאי ״דּוֹרְקְטִי״ — דּוֹר קָטוּעַ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: תַּנְחוּמִים שֶׁל הֶבֶל נִיחֲמוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְאוֹתוֹ הָאִישׁ. דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: כְּשֵׁם שֶׁהַשְּׂאוֹר יָפֶה לְעִיסָּה, כָּךְ דָּמִים יָפִים לָאִשָּׁה. וְתָנָא מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: כׇּל אִשָּׁה שֶׁדָּמֶיהָ מְרוּבִּין — בָּנֶיהָ מְרוּבִּים.
The Gemara elaborates: What is the meaning of Dorketi? It means truncated generation [ dor katua ]. Rabbi Ḥanina said: Rabban Gamliel consoled that man with vain words of consolation, because the absence of blood in this woman is a drawback. As Rabbi Ḥiyya taught: Just as leaven is fortuitous for dough, so too, blood is fortuitous for a woman. And it was taught in the name of Rabbi Meir: Any woman whose blood is plentiful, her children are plentiful. This bride, who lacks blood, will not produce many children.
אִתְּמַר. רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר: ״זְכֵה בְּמִקָּחֶךָ״ אֲמַר לֵיהּ, וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין אָמַר: ״נִתְחַיַּיבְ[תָּ] בְּמִקָּחֶךָ״ אֲמַר לֵיהּ. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר ״נִתְחַיַּיבְ[תָּ]״ — הַיְינוּ דְּרַבִּי חֲנִינָא. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר ״זְכֵה״, מַאי זְכוּתָא? דְּלָא אָתֵי לִידֵי סְפֵק נִדָּה.
It was stated that there is a dispute with regard to Rabban Gamliel’s reply. Rabbi Yirmeya bar Abba said that Rabban Gamliel said to the groom: Exercise your privilege and take possession of your acquisition. And Rabbi Yosei bar Avin said that Rabban Gamliel said to him: It is your misfortune to take possession of your acquisition. Granted, according to the one who says: It is your misfortune, that is in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina, who said the consolation was vain. However, according to the one who says: Exercise your privilege, what is the privilege to which he is referring? The Gemara answers: The privilege is that thanks to the condition of the women of this family, he will not come to a situation of uncertainty whether she has the halakhic status of a menstruating woman.
הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי, אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי בָּעַלְתִּי וְלֹא מָצָאתִי דָּם, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי עֲדַיִין בְּתוּלָה אֲנִי. וּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת הֲוָה, רָאָה רַבִּי שֶׁפְּנֵיהֶם שְׁחוֹרִים. צִוָּה עֲלֵיהֶן וְהִכְנִיסוּם לַמֶּרְחָץ, וְהֶאֱכִילוּם וְהִשְׁקוּם, וְהִכְנִיסוּם לַחֶדֶר. בָּעַל, וּמָצָא דָּם. אָמַר לוֹ: לֵךְ זְכֵה בְּמִקָּחֶךָ. קָרֵי רַבִּי עֲלֵיהֶם: ״צָפַד עוֹרָם עַל עַצְמָם יָבֵשׁ הָיָה כָעֵץ״.
The Gemara relates: A certain man who came before Rabbi Yehuda HaNasi said to him: My teacher, I engaged in intercourse and did not find blood. The bride said to him: My teacher, I was still a virgin. And the Gemara comments that this incident was during years of drought. Rabbi Yehuda HaNasi saw that their faces were black due to hunger. He instructed his attendants to tend to them and they took them into the bathhouse and bathed them and they fed them and gave them drink. Then they took them into a room, and the groom engaged in intercourse with her and found blood, as it was due to the famine that there was no blood. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Go take possession of your acquisition. Rabbi Yehuda HaNasi read this verse in their regard: “Their skin is shriveled upon their bones, it is withered, it has become like a stick” (Lamentations 4:8), in the sense that no blood flows from them.
מַתְנִי׳ בְּתוּלָה — כְּתוּבָּתָהּ מָאתַיִם, וְאַלְמָנָה — מָנֶה. בְּתוּלָה, אַלְמָנָה, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה מִן הָאֵירוּסִין — כְּתוּבָּתָן מָאתַיִם, וְיֵשׁ לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים.
MISHNA: With regard to a virgin, her marriage contract is two hundred dinars, and with regard to a widow, her marriage contract is one hundred dinars. With regard to a virgin who is a widow, a divorcée, or a ḥalutza who achieved that status from a state of betrothal, before marriage and before consummation of the marriage, for all of these their marriage contract is two hundred dinars, and they are subject to a claim concerning their virginity, as their presumptive status of virginity is intact.
גְּמָ׳ מַאי ״אַלְמָנָה״? אָמַר רַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה: ״אַלְמָנָה״ — עַל שֵׁם מָנֶה. אַלְמָנָה מִן הָאֵירוּסִין, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר! אַיְּידֵי דְּהָא קָרֵי לַהּ אַלְמָנָה, הָא נָמֵי קָרֵי לַהּ אַלְמָנָה.
GEMARA: What is the relationship between the term almana and its meaning, widow? Rav Ḥana of Baghdad said: A widow is called an almana after the maneh , one hundred dinars, which is the sum of her marriage contract. The Gemara asks: With regard to a widow from betrothal, whose marriage contract is two hundred dinars and not a maneh , what is there to say? The Gemara answers: Since they called this widow from marriage almana , this widow from betrothal they also called almana .
אַלְמָנָה דִּכְתִיבָא בְּאוֹרָיְיתָא, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? דַּעֲתִידִין רַבָּנַן דִּמְתַקְּנִי לַהּ מָנֶה. וּמִי כָּתֵב קְרָא לְעָתִיד? אִין, דִּכְתִיב: ״וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהוֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר״, וְתָנָא רַב יוֹסֵף: אַשּׁוּר זוֹ סְלֵיקָא. וּמִי הֲוַאי? אֶלָּא דַּעֲתִידָה. הָכָא נָמֵי דַּעֲתִידָה.
The Gemara asks: That explains the use of almana in the terminology of the Sages. However, with regard to the term almana that is written in the Torah, what is there to say? The rabbinic ordinance that the marriage contract of a widow is a maneh was not yet instituted. The Gemara answers: The Torah employs the term almana because the Sages are destined to institute the sum of a maneh for her in her marriage contract. The Gemara asks: And is a verse written for the future? The Gemara answers: Yes, indeed it is, as it is written: “And the name of the third river is Tigris; that is it which goes toward the east of Asshur” (Genesis 2:14). And Rav Yosef taught: Asshur, that is Seleucia. And did that city exist when the Torah was written? Rather, the Torah is referring to that city because it was destined to exist in the future. Here too, the Torah employs the term almana because a widow was destined to have a marriage contract of a maneh instituted for her.
וְאָמַר רַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה: ״מָטָר״ — מַשְׁקֶה, מַרְוֶה, וּמְזַבֵּל, וּמְעַדֵּן, וּמַמְשִׁיךְ. אָמַר רָבָא בַּר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְאִיתֵּימָא רַב יֵימַר בַּר שֶׁלֶמְיָא, מַאי קְרָא: ״תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶיהָ בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ״.
Apropos the statement of Rav Ḥana of Baghdad, the Gemara cites additional statements of his. And Rav Ḥana of Baghdad said: Rain irrigates, saturates, and fertilizes the land, and refines the fruit and causes it to proliferate. Rava bar Rabbi Yishmael, and some say it was Rav Yeimar bar Shelamya who said: What is the verse that alludes to this? “Watering its ridges abundantly, settling its furrows, You make it soft with showers, You bless its growth” (Psalms 65:11). “Watering its ridges abundantly” indicates that the rain irrigates and saturates the land, “You make it soft with showers” indicates that it fertilizes the land, and “You bless its growth” indicates that it refines the fruit and causes it to proliferate.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: ״מִזְבֵּחַ״ — מֵזִיחַ, וּמֵזִין, מְחַבֵּב, מְכַפֵּר. הַיְינוּ מְכַפֵּר, הַיְינוּ מֵזִיחַ! מֵזִיחַ גְּזֵירוֹת, וּמְכַפֵּר עֲוֹנוֹת.
Rabbi Elazar said: The term mizbe’aḥ , altar, is a rough acrostic representing its qualities. It moves [ meziaḥ ] sins and sustains [ mezin ], because as a result of the offerings sacrificed on the altar, sustenance is provided to all. It endears [ meḥabev ], and atones [ mekhapper ]. Mizbe’aḥ evokes the letters mem and zayin from the first two qualities, bet from meḥabev and the kaf from mekhapper . The Gemara asks: This quality, that the altar atones, is the same as that quality, that it moves sins. Why are they listed separately? The Gemara answers: The altar moves evil decrees, and atones for sins.
וְאָמַר רַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה: תַּמְרֵי מְשַׁחֲנָן, מַשְׂבְּעָן, מְשַׁלְשְׁלָן, מְאַשְּׁרָן וְלָא מְפַנְּקָן. אָמַר רַב: אָכַל תְּמָרִים אַל יוֹרֶה. מֵיתִיבִי: תְּמָרִים, שַׁחֲרִית וְעַרְבִית — יָפוֹת, בְּמִנְחָה — רָעוֹת. בַּצׇּהֳרַיִם — אֵין כְּמוֹתָן, וּמְבַטְּלוֹת שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: מַחְשָׁבָה רָעָה, וְחוֹלִי מֵעַיִם, וְתַחְתּוֹנִיּוֹת!
And Rav Ḥana of Baghdad said: Dates warm and satiate, loosen the bowels, strengthen, but do not pamper. Rav said: If one ate dates he should not issue halakhic rulings, as dates are intoxicating. The Gemara raises an objection: With regard to dates, in the morning and evening they have a positive effect on one who eats them; in the afternoon, they have a negative effect on one who eats them. At noon, their positive effect is unparalleled, and they negate three matters: A troubling thought, intestinal illness, and hemorrhoids. Apparently, the effect of dates is primarily a positive one.
מִי אָמְרִינַן דְּלָא מְעַלּוּ? עַלּוֹיֵי מְעַלּוּ, וּלְפִי שַׁעְתָּא טָרְדָא. מִידֵּי דְּהָוֵה אַחַמְרָא. דְּאָמַר מָר הַשּׁוֹתֶה רְבִיעִית יַיִן — אַל יוֹרֶה. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לָא קַשְׁיָא, הָא — מִקַּמֵּי נַהֲמָא. הָא — לְבָתַר נַהֲמָא. דְּאָמַר אַבָּיֵי, אֲמַרָה לִי אֵם: תַּמְרֵי מִקַּמֵּי נַהֲמָא — כִּי נַרְגָּא לְדִיקּוּלָא. בָּתַר נַהֲמָא — כִּי עָבְרָא לְדַשָּׁא.
The Gemara answers that there is no contradiction. Did we say that they are not exemplary? They are exemplary, and at the same time cause temporary distraction and intoxication, just as it is in the case of wine, as the Master said: One who drinks a quarter -log of wine should not issue halakhic rulings. And if you wish, say instead: This apparent contradiction is not difficult. This statement, which prohibits issuing a ruling under the influence of dates, is referring to one eating dates before he eats bread, when eating them can lead to intoxication. That statement, which enumerates the salutary effects of dates, is referring to one eating dates after he eats bread. As Abaye said: My mother told me that dates eaten before eating bread are destructive like an ax to a palm tree; dates eaten after eating bread are beneficial like a bolt to a door, which provides support.
״דַּשָּׁא״, אָמַר רָבָא: דֶּרֶךְ שָׁם. ״דַּרְגָּא״ — אָמַר רָבָא: דֶּרֶךְ גַּג. ״פּוּרְיָא״ — אָמַר רַב פָּפָּא: שֶׁפָּרִין וְרָבִין עָלֶיהָ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק:
Apropos the term door [ dasha ], the Gemara cites statements referring to its etymology as well as that of several other Aramaic terms. With regard to the word dasha , door, Rava said: It is an acrostic for derekh sham , meaning through there. With regard to the word darga , ladder or stair, Rava said: It is an acrostic for derekh gag , meaning way to the roof. With regard to the word purya , bed, Rav Pappa said: It is an acrostic for parin veravin aleha , meaning one procreates upon it. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: