Commentary page
Yoma 52a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYoma 52a
Yoma 52a. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 203 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
למיעל להדיא לילך אצל הכותל הצפוני כל אורך ההיכל וכל שעה עיניו נזונות מבית קדשי הקדשים דרך הפריפה שכנגדו:
ור' יוסי אמר לך חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח אלא כל אחד ואחד מתפלל על עצמו שנאמר אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה (מלכים א ח׳:ל״ח) הלכך חביב הוא שלוחן ליכנס לפומבי:
משחרי מאניה בגדיו משחירין מעשן המנורה שהשחיר את הכותל:
טרקסין לשון פנים וחוץ הוא כך ראיתי בתלמוד ירושלמי וראיה לדבר חסידים הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבם במעשר (ברכות דף לה:) למדנו שהטרק לשון כניסת פנים הוא:
דביר היא המחיצה לפני הדביר חלל בית קדשי הקדשים שהוא לפנים מן המחיצה:
קחשיב לדידיה למקום המחיצה לבד מן הששים:
כותל אולם כותל החיצון למטה רוחב היסוד והאסקופה ולמעלה מגובה כיפת הפתח עובי החומה שעולה עד ק' אמה לבד רוחב כיפת החלל שהיא י"א אמה לבד רוחב כיפת עובי החומה:
והתא שש יציע שאחורי בית הכפרת:
4 more comments on this page.
Rashi on Yoma 52a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
ועשרים אמה קומתו רש"י פי' בפי' מלכים דהא דאמר לעיל ושלשים אמה קומתו היינו כל הבית עד הגג והא דכתיב ועשרים אמה קומתו היינו עד עליית בית קדשי הקדשים ובב"ב פרק המוכר פירות (בבא בתרא דף צח:) פריך ליה ומשני עשרים אמה קומתו משפת כרובים ולמעלה שהכרובים שעשה שלמה העומדים בקרקע משני צדי הארון גבהם עשר אמות:
כותל ההיכל שש והתא שש וכותל התא חמש תימה והכתיב היציע התחתונה חמש באמה רחבה (מלכים א ו׳:ו׳) וי"ל דהכא מיירי בתא האמצעי דכתיב והתיכונה שש באמה רחבה כי מגרעות נתן לבית סביב ופר"י דה"פ דקרא שעובי כותל ההיכל לא היה שוה בכל מקום שאם כן היו צריכות לנקב החומה לתחוב בה ראשי הקורות של התא וזה לא רצו לעשות פן ירקבו אלא עשו את חומת ההיכל במערב למטה שבעה אמות והוצרכו לגרוע ממנה אמה כנגד תקרת התא האמצעי להניח ראשי הקורות על אותה כניסה ושוב הוצרכו לגרוע עוד אמה כנגד תקרת תא השלישי לפיכך התחתונה חמש באמה רחבה והתיכונה ו' באמה רחבה והג' ז' באמה רחבה והיינו דתנן במס' מדות [פ"ד מ"ד] התחתונה רחבה חמש והרובד ששה רובד ששה היינו התקרה המפסקת בינה לתא התיכונה שעל גבה והאמצעית שש והרובד ז' והקשה ר"י בר מרדכי אי למטה קא חשיב הכא לשם לא היתה התא שש אלא חמש ואי בתיכונה קא חשיב מאי קאמר כותל ההיכל שש והא כבר נגרע ממנה כנגדה ולפי מה שפירשנו ניחא דכותל ההיכל כנגד תא התחתונה היה עוביה ז' וכנגד התיכונה עוביה ו' כי כבר נגרע ממנה אמה והכא כנגד התיכונה קא חשיב דהוי התם כותל ההיכל ו' והתא ו' וא"ת ואמאי לא קא חשיב למטה כותל ההיכל ז' והתא ה' ואידי ואידי חד שעורא הוא י"ל דניחא ליה למיחשב במקום שהיה כותל ההיכל ו' כמו כותל מזרחי של היכל שהיה כמו כן ו' אי נמי נראה לר"י שהמגרעות היו בכל הכתלים בכותל ההיכל ובשלשת כותלי התא וכותל ההיכל היה למטה ו' אמות ומחצה וכותל התא ה' אמות ומחצה וכשהיה מגרע חצי אמה מכל כותל כדכתיב כי מגרעות נתן לבית סביב נמצא התא התחתונה חמש על חמש והתיכונה שש על שש והשלישית שבע על שבע והא דקתני רובד שש ורובד שבע אור"י דהיינו אורך המגרעת הראשונה היא שש והמגרעת השניה ארכה שבעה וקרי להו רובד לפי שהמגרעת כעין שורה בולטת כעין ששנינו במסכת תמיד בפ"ק (דף כה:) בית גדול היה ומוקף רובדים וקאמר בגמ' רובדים מאי נינהו. גורתא דאיצטוותא דסלקי בהו לאצטוותא שהיו עושין כעין אצטוואות סטיו לפנים מסטיו מעלותם של אבנים שקורין דגוריד ולשון רובד הוא שורה עוד פר"י דנראה לו דכותל ההיכל שש והתא שש דלמטה לגמרי קא חשיב ואע"ג דכתיב במשכנה דמלכים חמש באמה רחבה של מסכת מדות דבית שני היו חלוקין משל שלמה כמו שהיו חלוקין ממשכנה דיחזקאל דלעתיד דכתיב ביחזקאל (מא) בתר דפריש היכל ובית קדשי הקדשים כתיב ורחב הצלע ד' אמות וצלע היינו תא כדאמר פ' המוכר הבית (ב"ב דף סא.) וכתיב נמי התם (שם) והצלעות צלע אל צלע שלשים ושלש פעמים אלמא דלא הוו בההיכל אלא ל"ג תאים ובמסכת מדות [פ"ד מ"ג] תנן ל"ח תאים היו שם ט"ו בצפון וט"ו בדרום ושמנה במערב והר' יצחק בר מרדכי פי' דלא בהיכל היו המגרעות אלא בתא היו והא דתנן רובד שש היינו שורות אבנים עליונים של כותל היציע התחתונה שעליה מונחים ראשי הקורות וכשהיתה אותה שורה רחבה שש נמצאת שהיתה בולטת אמה שעובי כותל התא לא היה אלא ה' אמות ולכך בולטת אמה מבחוץ לפי שהיו צריכין לכנוס אמה מקום הנחת הקורות לבלתי אחוז בקירות הבית ונמצא דעכשיו נמי כשהיו כונסין אמה היתה החומה מכל מקום עדיין עובי ה' אמות לפי שבמקום אמה הכניסה נתוספה אמה מבחוץ ולא נהירא לר"י דלמה היו מוסיפין אמה אי מחמת חוזק החומה כדי שתהא בכל מקום לכל הפחות ה' אדרבה אותה תוספת היא גרעון שהיה בנין העליון בולט אמה חוץ לתחתון ומכביד עליו ועוד קשה התינח רובד שש אבל רובד שבע למה וכשהיה רובד שלמעלה ז' נמצא שהיה בולט חוץ לחומה שתי אמות שעובי החומה חמש ומה היו צריכין לבליטת שתי אמות והלא לא היו כונסין ביציע השלישית אנא אמה שהיה שבע אמות רחבה אמה אחת יותר מן התיכונה ועוד לפי דבריו היו נוקבין כותל ההיכל ויותר היה נכון לנקוב כותלי התא ועוד דלישנא דקרא כי מגרעות נתן לבית משמע היכל ולא תאים דלא איקרו בית מיהו הא לא קשיא דמצינו למימר מגרעות נתן לדביר שהיה לבית סביב דהיינו לכותלי התאים ואני שמעתי בשם רבינו יצחק הבחור שלא היה בכותל ההיכל לא מגרעות ולא כניסה ולא בליטה וראשי הקורות היו מונחין מכותל תא לכותל תא שכנגדו ובמקום הנחת הקורות היה כניסה בכותל התא חצי אמה מזה וחצי אמה מזה וכל התאים היו שוים ממזרח למערב שש אמות בין התחתונה [בין] התיכונה בין השלישית וכותל התא חמש אבל מצפון לדרום התחתונה ה' והתיכונה ו' והשלישית שבע והשתא ניחא כותל ההיכל ו' והתא שש וכותל התא [חמש] דבין התחתונה בין התיכונה בין השלישית היו שש ממזרח למערב וכותל היכל שש וכותל התא חמש בין למטה בין למעלה:
Tosafot on Yoma 52a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rabbeinu Chananel
ור' יוסי אמר לך חביבין ישראל שלא הצריכן (הק') [הכתוב] לזה הלא תראה כי בכל השנה הצריכו (הק') [הכ'] לכהן במקום שליח הקשת הרמונים בתוך הפעמונים כי בשעה שיבא אל הקדש ללבוש המעיל שהוא כשליח המגיד כלומר רוצה ליכנס כדכתיב והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקודש וגו' ועכשיו ביוה"כ בבואו לפני ולפנים לא הצריכו לזה המעיל לפיכך לא חיישינן להא דקאמר ר' יהודה:
א"ר נתן אמה טרקסין לא הכריעו בו חכמים אי כלפנים אי כלחוץ ופשוטה היא. ואסיקנא קדושת זו האמה איני יודע אי כקדושת ההיכל היא אי כקדושת קודש הקדשים היא והיינו דא"ר יוחנן בעי ר' יוסי איש הוצל כתיב ודביר בתוך הבית מפנימה וגו' היכי פשטיה ודביר בתוך הבית מפנימה הכין לתתם שם ארון ברית ה' דמשמע שהדביר כלחוץ.
או דלמא הכי קאמר ודביר בתוך הבית מפנימה הכין לתתן שם ארון ברית ה' דמשמע מבפנים.
ואמרינן ומי מספקא ליה לר' יוסי איש הוצל פשטיה דהאי קרא והתניא איסי בר יהודה אומר ה' מקראות בלבד אין להם הכרע מן התורה ואלו הן שאת משוקדים מחר ארור וקם.
Rabbeinu Chananel on Yoma 52a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Ritva
חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח עיקר הפי׳ כדפר״ח ז״ל שמרוב חיבתן לא הצריכן לשליח ביה״כ אע״פ שכניסתה חמורה יותר שהרי אף בשאר ימים כשנכנס להיכל צריך מעיל בפעמונים משום ונשמע קולו בבואו אל הקודש. ואלו ביה״כ נכנס לפני לפנים בבגדי לבן שאין שם משמיע קול. אבל מה שפר״שי ז״ל שלא הצריכן הקב״ה לשליח בתפלתן שכ״א מתפלל לעצמו ושואל צרכיו כדכתיב בתפלת שלמה אשר ידע איש נגע לבבו. אין פירוש זה נכון חדא שאף בגוים כתיב ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי. ועוד כי מה ענין זה לשמועתנו אלא הנכון כפי שפירשנו וכן פי׳ בתוספ'.
אמה טרקסין לא הכריעו בו חכמים פי׳ אמה טרקסין הוא הכותל המפסיק בין ההיכל ובין קה״ק שהי׳ רחבה אמה ונקרא כן מפני שהוא בספק זה כי טרק בלשון יון חוץ וסין הוא פנים והכותל הוא נקרא דביר ע״ש המקרא ועליו מספקא לי׳ ליוסי בן הוצל אם אמר הכתוב שהדביר בתוך הבית מפנימה או אם אמר שהדביר בתוך הבית לתת מפנימה ממנו את ארון השם.
חמש מקראות אין להם הכרע נראה פירושה שאין להן הכרע מלשון התיבות כל היכא דליכא פסיקא דקראי או הפסק טעמים דאלו השתא דאיכא פסיקא דקראי והפסק טעמים נתברר ספקו.
Ritva on Yoma 52a · Sefaria · Edition: Chiddushei HaRitva, Berlin, 1860. · Public Domain
Meiri
ומה שנתגלגל כאן בבאור מאה אמות שבאורך ההיכל האיך היו מתפרנסות כבר ביארנוהו בפרק ראשון ט"ז ב':
Meiri on Yoma 52a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה כותל אולם כו' לבד רוחב כיפת עובי החומה עכ"ל כצ"ל:
תוס' בד"ה כותל ההיכל שש והתא שש וכותל התא כו' והאמצעית שש והרובד שבעה והקשה ר"י כו' כצ"ל:
בא"ד א"נ לר"י כו' וכותל ההיכל היה למטה ו' אמות ומחצה כו' עכ"ל עמ"ש בזה בחידושינו ר"פ המוכר פירות:
בא"ד והשלישית שבע על שבע כו' עכ"ל אין זה מדוקדק דהא שמונה תאים שהיו במערב היו ג' על ג' ושנים על גביהם וא"כ ע"כ שנים שהיו בשלישית לא היה שבעה על שבעה שהרי מצפון לדרום היו אלו שנים גדולים כמו הג' שלמטה מהם וק"ל:
בא"ד והא דקתני רובד שש כו' דהיינו אורך המגרעת הראשונה היא שש כו' עכ"ל ה"מ לפרש נמי רובד על התקרה המפסקת בין שני התאים כמו שפירש לעיל אלא שנראה לו דוחק לפרש רובד על התקרה ולכך פר"י לפי דרכו דנקרא רובד ע"ש המגרעת שהוא כעין רובד ושורה שמכל צד היה המגרעת ארכו שש אבל לפי' דלעיל שלא היה המגרעת רק בצד אחד בכותל ההיכל לא היה אורך המגרעת רק חמש ודו"ק:
בא"ד והתא שש כו' במשכנה דמלכים ה' באמה רחבה של מס' מדות דבית שני היו חלוקין כו' עכ"ל והא דמייתי בשמעתין ממתניתין דמדות אמשכנה דמלכים היינו להך מילתא דכל היכא דקחשיב כתלים חשיב ליה דידיה כיון דאשכחן כן במסכת מדות בבית שני מצינן למימר שהיה נמי כן בבית ראשון אבל בחלל התאים אפשר דחלוקין היו אך קשה דהא במסכת מדות נמי תנן התחתונה חמש ורובד ו' כו' ודוחק הוא לאוקמא בבית ראשון ואפשר דהיינו דוקא בתאים שמצד צפון ודרום ודו"ק:
בא"ד והריב"ם פי' דלאו בהיכל היו המגרעות אלא בתא היו והא דתנן רובד שש היינו שורת אבנים כו' עכ"ל ה"מ לפרש נמי רובד על התקרה כמו שפירש לעיל אלא שנראה לו דוחק גם ליכא לפרש על המגרעת כמו שפרש"י דכיון דהמגרעת לא היה רק בצד אחד בתא לא היה אורך המגרעת רק חמש אלא שנראה לו לפרש על שורת אבנים של עובי כותל התא במקום שהיו מונחים ראשי קורות היה שש אמה משום דע"י בליטת אמה מבחוץ לצד מזרח התא נתוספה עובי הכותל אמה נגד אמת הכניסה של ראשי קורות מיהו בבליטה גופיה נגד ראשי קורות ודאי דלא היה נמי עובי הכותל רק ה' אמות שאותה אמה שנחסרה מעובי הכותל ע"י כניסת ראש הקורה נתוספה ע"י הבליטה שכנגדה אלא בשורות אבנים שהיו בין קורה לקורה שלא נחסר מהם כלום ע"י כניסת הקורות נתוספה שפיר ע"י הבליטה עד שהיה עובי חומה שם שש אמות ולפי' זה נקרא רובד מלשון על הרובד הרביעי דתנן בפרק טרף בקלפי שהוא מלשון שורה של רצפת אבנים ודו"ק:
בא"ד שורות אבנים עליונים של כו' מ"מ עדיין עוביה ה' אמות כו' כצ"ל:
1 more comments on this page.
Chidushei Halachot on Yoma 52a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Gilyon HaShas
גמ' חמש מקראות בתורה אין להם הכרע עיין ירושלמי פרק אין מעמידין:
Gilyon HaShas on Yoma 52a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Ben Yehoyada
חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא הִצְרִיכָן הַכָּתוּב לְשָׁלִיחַ פירוש רש"י ז"ל [אלא כל אחד ואחד מתפלל על עצמו שנאמר מלכים א' ח, לח) 'אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה' הלכך חביב הוא שלוחן ליכנס לפומבי] דחוק כמו שכתב הריטב"א דמה שייך ענין זה לשמועתינו? וגם פירוש רבינו חננאל שהביא הריטב"א דחוק כאשר יראה הרואה. ונראה לי בס"ד הכונה כי משה רבינו ע"ה היה שליח לקבל התורה והמצות שכולם נתנו על ידו אך בעיקר מתן תורה על הר סיני לא הצריכם לשליח, דהיינו שלא עלה משה רבינו ע"ה לבדו לקבל עשרת הדברות, ואף על פי שבזה המעמד היו נזונין ממראה הכבוד במראה עיניהם שגילה כבודו להם ודבר עמהם פנים בפנים, וכמו שנאמר (דברים ה, ד) 'פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר הֳ' עִמָּכֶם' וכתיב (שמות כד, יז) 'וּמַרְאֵה כְּבוֹד הֳ' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' ולא הצריכם לשליח הוא משה רבינו ע"ה שהוא יראה ויקבל כדי שלא יהיו ישראל נזונים באותו מעמד ממראה כבוד השכינה, ולכן גם כאן אין להקפיד כל כך על אשר כהן גדול נזון ממראה כבוד השכינה בבית קודש קדשים מחמת פתיחה זו אשר לפניו, דמצינו דחביבין ישראל אנשים ונשים וטף שהראם הקב"ה את כבודו ואת גדלו ולא עשה הכל על ידי השליח כדי שלא יראו ולא יזונו עיניהם ממראה כבוד השכינה.
Ben Yehoyada on Yoma 52a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0
What this page contains
A full text unit for Yoma, daf 52, Amud Aleph, about 203 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 112 words
Opens “לְמֵיעַל לְהֶדְיָא. וְרַבִּי יוֹסֵי אָמַר לָךְ: חֲבִיבִין…”
- Segment 29 words
Opens “וְרַבִּי יְהוּדָה נָמֵי, נֵיעוּל בֵּין מְנוֹרָה לְכוֹתֶל!…”
- Segment 313 words
Opens “אָמַר רַבִּי נָתָן: אַמָּה טְרַקְסִין, לֹא הִכְרִיעוּ…”
- Segment 452 words
Opens “מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם…”
- Segment 524 words
Opens “וְדִילְמָא לָא מֵהָנֵי עֶשְׂרִין וְלָא מֵהָנֵי אַרְבְּעִין,…”
- Segment 634 words
Opens “דִּתְנַן: הַהֵיכָל מֵאָה עַל מֵאָה בְּרוּם מֵאָה.…”
- Segment 76 words
Opens “אֶלָּא קְדוּשְּׁתֵיהּ אִי כְּלִפְנִים אִי כְּלַחוּץ.…”
- Segment 824 words
Opens “וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בָּעֵי יוֹסֵף אִישׁ…”
- Segment 915 words
Opens “״וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה הֵכִין לְתִתֵּן שָׁם״,…”
- Segment 1014 words
Opens “וּמִי מְסַפְּקָא לֵיהּ? וְהַתַּנְיָא, אִיסִי בֶּן יְהוּדָה…”
Sages named on this page
- Issi [Joseph] ben Judah · Third generation of Tannaim
Issi ben Judah was a Tanna from Babel, considered a student of Rabbi Akiva's disciples.
Source: Yoma 52a · Segment 10 — “…מְסַפְּקָא לֵיהּ? וְהַתַּנְיָא, אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: חָמֵשׁ מִקְרָאוֹת…”
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Yoma 52a · Segment 4 — “מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״וְהַבַּיִת…”
Original text
לְמֵיעַל לְהֶדְיָא. וְרַבִּי יוֹסֵי אָמַר לָךְ: חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הִצְרִיכָן הַכָּתוּב לְשָׁלִיחַ.
to enter directly, as it is more appropriate for the High Priest to approach the Holy of Holies somewhat circuitously. And in response to this Rabbi Yosei could have said to you: The Jewish people are beloved by God, as the Torah did not require them to make use of an agent, e.g., an angel, to intercede on their behalf. Instead, God hears the nation’s prayers directly. Consequently, the High Priest, who represents the people on Yom Kippur, need not approach in a roundabout fashion.
וְרַבִּי יְהוּדָה נָמֵי, נֵיעוּל בֵּין מְנוֹרָה לְכוֹתֶל! מַשְׁחֲרִי מָאנֵיהּ.
The Gemara asks: But if an indirect approach is a mark of respect, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, too, let the High Priest enter indirectly between the candelabrum and the wall. The Gemara answers: If the High Priest walks by that route, he might blacken his clothes through the soot left on the wall by the candelabrum.
אָמַר רַבִּי נָתָן: אַמָּה טְרַקְסִין, לֹא הִכְרִיעוּ בּוֹ חֲכָמִים אִי כְּלִפְנִים אִי כְּלַחוּץ.
Rabbi Natan said: With regard to the one-cubit partition, the Sages did not determine its status, whether it was part of the inside of the Holy of Holies or part of the outside area of the Sanctuary.
מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַה׳ שִׁשִּׁים אַמָּה אׇרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים רׇחְבּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ״, וּכְתִיב: ״וְאַרְבָּעִים בָּאַמָּה הָיָה הַבָּיִת הוּא הַהֵיכָל לִפְנָי״, וּכְתִיב: ״וְלִפְנֵי הַדְּבִיר עֶשְׂרִים אַמָּה אוֹרֶךְ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רוֹחַב וְעֶשְׂרִים אַמָּה קוֹמָתוֹ״, וְלָא יָדְעִינַן אַמָּה טְרַקְסִין אִי מֵהָנֵי עֶשְׂרִים, וְאִי מֵהָנֵי אַרְבָּעִים.
Ravina strongly objects to this opinion: What is the reason for this uncertainty? If we say it is because it is written: “And the House that King Solomon built for the Lord was sixty cubits in length, and its width was twenty cubits, and its height was thirty cubits” (I Kings 6:2), and it is written: “And the House, that is, the Sanctuary, was forty cubits long” (I Kings 6:17), and it is written: “And before the partition twenty cubits in length, and twenty cubits in width, and twenty cubits in height” (I Kings 6:20), and therefore we do not know whether the one-cubit partition was part of these twenty cubits of the Holy of Holies or part of these forty cubits of the Sanctuary, then this problem can be resolved.
וְדִילְמָא לָא מֵהָנֵי עֶשְׂרִין וְלָא מֵהָנֵי אַרְבְּעִין, וַחֲלָלָא קָא חָשֵׁיב, כְּותָלִים לָא קָא חָשֵׁיב. תִּדַּע, דְּכֹל הֵיכָא דְּקָא חָשֵׁיב כְּותָלִים — חָשֵׁיב לֵיהּ לְדִידֵיהּ,
Ravina explains the resolution of the problem: But perhaps it was not part of these twenty cubits nor part of these forty cubits, as in establishing the measurements the verse counts the space but does not count the walls themselves, i.e., the cubit of the wall is not included in either measurement. Know that it is so, as anywhere that the verse counts the area of the walls in addition to the spaces they contain, it also counts the one-cubit partition.
דִּתְנַן: הַהֵיכָל מֵאָה עַל מֵאָה בְּרוּם מֵאָה. כּוֹתֶל אוּלָם חָמֵשׁ, וְהָאוּלָם אַחַת עֶשְׂרֵה, כּוֹתֶל הַהֵיכָל שֵׁשׁ, וְאׇרְכּוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה, וְאַמָּה טְרַקְסִין, וְעֶשְׂרִים אַמָּה בֵּית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, כּוֹתֶל הַהֵיכָל שֵׁשׁ, וְהַתָּא שֵׁשׁ, וְכוֹתֶל הַתָּא חָמֵשׁ.
Ravina cites a proof for the previous claim. As we learned in a mishna: The Sanctuary was one hundred cubits by one hundred cubits, with a height of one hundred cubits. From east to west, the hundred cubits were divided as follows: The wall of the Entrance Hall was five cubits; and the Entrance Hall itself was eleven cubits; the wall of the Sanctuary was six cubits; the length of the Sanctuary itself was forty cubits; and there was the one-cubit partition; the Hall of the Holy of Holies was another twenty cubits; the outer wall of the Sanctuary was six cubits; and the chamber behind it was six cubits; and the wall of the chamber was five cubits. This mishna proves that when the walls are counted in addition to the spaces, the one-cubit partition is included in the calculation.
אֶלָּא קְדוּשְּׁתֵיהּ אִי כְּלִפְנִים אִי כְּלַחוּץ.
Rather, the uncertainty does not concern the location of the one-cubit partition, which was certainly positioned between the Sanctuary and the Holy of Holies. Instead, the issue is its sanctity, whether it was considered like the inside of the Holy of Holies or like the outside area of the Sanctuary. Since there was no such wall in the Second Temple, the Sages were uncertain with regard to the status of the extra cubit.
וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בָּעֵי יוֹסֵף אִישׁ הוּצָל: ״וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה הֵכִין לְתִתֵּן שָׁם אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה׳״. אִיבַּעְיָא לְהוּ: הֵיכִי קָאָמַר קְרָא:
§ And this is what Rabbi Yoḥanan said: Yosef of Hutzal raised a dilemma with regard to the verse: “And he prepared a partition in the midst of the House within to set there the Ark of the Covenant of the Lord” (I Kings 6:19). This was his dilemma that was raised before the Sages: With regard to what case is the verse speaking?
״וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה הֵכִין לְתִתֵּן שָׁם״, אוֹ דִילְמָא הָכִי קָאָמַר: ״וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה״?
The Gemara explains the dilemma. Should it be read: And Solomon prepared a partition in the midst of the House within to set there, meaning that he placed the partition within the Temple and behind it he prepared a space to place the Ark, and the partition itself did not possess the sanctity of the Holy of Holies? Or perhaps this is what the verse states: A partition in the midst of the House within, i.e., the verse ends there, while the rest of the text forms a new verse. According to this interpretation, the place of the partition itself was part of the Holy of Holies, and that was where Solomon prepared a place for the Ark.
וּמִי מְסַפְּקָא לֵיהּ? וְהַתַּנְיָא, אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: חָמֵשׁ מִקְרָאוֹת בַּתּוֹרָה אֵין לָהֶן הֶכְרֵעַ:
The Gemara is surprised at this explanation: And was Yosef of Hutzal really uncertain how to punctuate this verse? But wasn’t it taught in a baraita that Isi ben Yehuda says: There are five verses in the Torah whose meaning cannot be decided, i.e., it is unclear from the text how the verses should be read.