Commentary page
Taanit 19b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerTaanit 19b
Taanit 19b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 552 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
בצורתא בצורת היא זו ולא רעב הואיל ויכולין לישא בספינות:
מדינתא אמדינתא וצריכין להוליך ממדינה למדינה על ידי חמרים:
כפנא רעב ורעב קשה מבצורת לפי שאי אפשר להביא בשופי מ"ר לשון אחר נהרא אנהרא אם יבש מעיין זה וצריך להסב מעיין אחר בכאן אי נמי להמתין עד שיגדל נהר אחרת ויבא כאן בצורת הוא זה:
מדינתא אמדינתא אם יבשו כל הנהרות שבתוך העיר וצריכין להביא מים מעיר אחרת כפנא רעב הוא זה תקיפא מבצורתא:
סאה בסלע ושכיחא כי זבני סאה של חיטין בסלע דהיינו יוקר ומצויה לקנות בכל עת בצורתא:
מעות ביוקר אין מעות מצויות להן:
נהירנא אני זוכר:
מדלית איסר מאין מעות:
22 more comments on this page.
Rashi on Taanit 19b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
נהירנא פירוש (זכור) אני:
בהפרכיא שלהן פי' באותו מלכות:
רבן שמעון בן גמליאל אומר אף על האילנות בשביעית מפני שיש בהם פרנסה לעניים. פי' הם הספיחים היוצאין מהן וצ"ל דסבר כמ"ד (פסחים דף נא:) ספיחי זרעים אסור דהיינו ר' עקיבא מדקאמר על האילנות ולא קאמר על הספיחים:
Tosafot on Taanit 19b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rabbeinu Chananel
א"ר יוחנן ל"ש אלא שהמעות בזול ופירות ביוקר כלומר המשא ומתן מצוי ומרויחין בני אדם. אבל מעות ביוקר מתריעין מיד. וא"ר יוחנן נהירנא דהוו ד' סאין בסלע בטבריא והוו נפישי נפיחי כפן מדלית איסר. גשמי צמחים הבאים בניחותא. גשמי אילן היורדין ברזיא.
לא לאילן ולא לזרעים אלא לבורות כגון דנחתי בשפיכותא שוטפים ויורדין בבורות:
ת"ר מתריעין על האילנות בפרוס הפסח ועל מי בורות שיחין ומערות בפרוס החג ועל כולן אינן מתריעין עליהן אלא באיפרכיא שלהן כלומר אנשי מקום בלבד. ואם אין להם מים לשתות מתריעין עליהן מיד ב' וה' וב'. ועל האסכרה כל זמן שהיא ממיתה.
ומתריעין על הגובאי ועל החגב [ועל האילנות ועל הספיחין] ובאילנות ובספיחי' בשביעית מפני שיש בהן פרנסה לעניים.
ר' אלעזר בן פרטא אומר מיום שחרב ביהמ"ק לא ירדו גשמי ברכה ונעשו צמוקים לעולם. שנה שגשמיה ירדו בזמנן דומה לעבד שנתן לו רבו פרנסתו באחד בשבת כו'.
נמצאו טוחנין מן הכור כו' מדה אחת נשארת בפי הריחיים בכור כמה שנשארת מן הקב. וכך נדבקת מן העיסה בסדקי העריבה ובסביבותיה מן המעט כמו מן הרב. וכן בהגבלת הטיט.
אם יש לו מים בבת אחת כדי גיבול שופך ומגביל ואם אין לו אלא מעט שופך מה שבידו ועד שיבואו אחרים יבשו הללו וכאלו לא שפך בהן כלום. כך סוגיא כו':
ת"ר פעם אחת עלו ישראל לחג ולא היה [להם] מים לשתות הלך נקדימון כו' תנא לא נקדימון שמו אלא בוני שמו.
Rabbeinu Chananel on Taanit 19b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Ritva
שם ת״ר מתריעי׳ על האילנו׳ בפרס הפסח פי׳ שהוא זמן פריחת האילנות בא״י ואם יחסרו להם הגשמים באותה שעה ילקו לגמרי ולפי׳ מתריעין עליהן מיד בתענית עד שירדו גשמים או עד שיעבור זמנן ופרושי מפרש דה׳ דתנן שאם ירדו לצמחי׳ ולא לאילן מתריעין עליהן מיד דהיינו בפרס הפסח כי קודם לכן עדין יש להם המתנה ולא הגיע זמן צרך שלהן והיאך יתריעו עליהן או אפשר והוא הנכון דברביעה ראשונה אם ירדו לצמחי׳ ולא לאילן מתריעין עליהן מיד שגזרה על האילנות כי מאז הגש׳ טוב להכי והיינו מתני׳ ומתני׳ קתני על מלתא אחריתי שאפי׳ ירדו ברביעה לצמחי׳ ולאילנות כשיגיע פרס הפסח הם צריכי׳ לרביעה אחרת ואם לא ירדו מתריעי׳ מיד כנ״ל:
שם ועל הבורות שיחין ומערות בפרס החג פי׳ הרמב״ם ז״ל וגם רש״י ז״ל ומפרשי׳ אחרי׳ דהיינו הסכות וזה תמה גדול שהרי צריך שלה׳ בימות החמה והיאך לא התריעו עליהן כשהיו צריכי׳ להן ויתריעו עליהן עכשיו שבאי׳ הגשמי׳ ויתמלאו והלא אין ראיה לגזירה מן השמי׳ בגשמי׳ אלא כשלא ירדו בימות הגשמי׳ דאלו בימות החמה לאו סימן קללה הוא שנ׳ הלא קציר חטים היום ובירושלמי אמרו בפי׳ בפרס העצרת וא׳ עולה יפה ואשכחן במס׳ ר״ה דתניא ואכלנו ולדה שלמי׳ בחג ופירשה רב אשי דהיינו עצרת ואע״ג דהתם דחי לה רב זביד דאית ליה אוקמת׳ אחריתי הכא מודה לאוקמ׳ כרב אשי אלא היכי דאיכא לאוקמה בחג הסכות קאמר איהו דלא מוקמי לה בעצרת דכל היכא דתני פסח עצר׳ תני מן הסתם ועל הרוב ולפי שיטת המפרשים ז״ל יש לדחוק ולומר כי בודאי הצורך שלהם היה יותר גדול בימות החמ׳ אבל לפי שאינו זמן גשמי׳ לא התריעו עליו שאין מתריעי׳ על מעש׳ נסים וכשהגיע זמן הגשמי׳ התחילו להתריע כמו שכבר הגיע להם הצרה מקודם לכן אבל על צרה שלא הגיע עדין כגון הגשם הצרי׳ לתבואות הא ודאי אין מתענין על רביעה אפילה וכיוצא בזה אמרו בירושלמי לפי שטתי׳ לזה ולזה אבל לא לבורות שיחין ומערות בפרס העצרת מעתה אפי׳ יותר כן כלומר למה לא יתריעו ג״כ אף אחרי כן שצריכין לגשם יותר והשיב ר׳ מעשה נסים הם ואין מתריעין על מעש׳ נסים ע״כ:
ואם אין להם מים לשתות מיד מתריעין עליהן פי׳ בכל זמן ואפי׳ מעצרת ואילך או מחג הסכות ואילך כל זמן שיחסר להם שאין להם לשתות מים כלל ופשוט הוא וכן פירש הרמב״ם ז״ל.
ואי זהו מיד שלהן ב׳ וה׳ וב' פי׳ שאין גוזרין תענית אלא בימים אלו אבל צועקים בפה ואפי׳ בשבת שאין צרת מזונו׳ גדולה מזו. גרס׳ ההלכו׳ וכלן אין מתריעין עליהן אלא בהפרכיא שלהן וכן היא בפר״ח ז״ל ופירוש׳ שעל הצרות כלן ואפילו אותן ששנינו בהן שמתריעין עליהן בכל מקום מפני שהיא מכה מהלכת ואף מכה מהלכת למכה שאינה מהלכת חשיבא וכן בדין דלמאן דגריס ואין מתריעין עליהם וקאי אמתני׳ דריש פרקין דעצירת גשמים הרי אין מתריעין עליהם אלא בסביבותיהם בלבד כדאי׳ במתני׳ לקמן ואין צריך לומר שאין מתריעין עלי׳ בהפרכיא אחרת ואפי׳ היא סביבותיה וכך היא שנויה בתוספתא כפירש על צרו׳ מכות מהלכו׳ והוסיפו עוד היה בסוריא אין מתריעין עליהן בא״י בא״י אין מתריעין עליהם בסוריא ואע״פ שהביאו לפנינו על אלו מתריעין בכל מקום:
מעשה שגזרו תעני׳ בערי ירושלם על שדפון שבעבר הירדן ועל חיה רעה שבאשקלון זה אינו קשה שאע״פ שאמרו ג׳ ארצות בא״י יהודא ועבר הירדן וגליל מ״מ כל א״י נדונת כהפרכיא אחד ואשקלון ג״כ מכבוש עולי מצרים היה בכלל א״י אלא שלא כבשי׳ עולי בבל כמו שאמרו בגיטין מאשקלון לצפון ואשקלון בצפון וכיון שהיתה כבוש ראשון מן הפרכיא היא חשובה אבל סוריא שהיתה כבוש יחיד אף בתחלתה היא חשובה עכשיו כהפרכיא אחרת לא״י. וכי תימא והא רב נחמן גזר תענית׳ בבבל על מותנא דא״י אמר ק״ו גבירה לוקה שפחה לכ״ש ומותנא מכה שאינה מהלכת היא שאין מתענין עליה אפילו באותה הפרכיא אלא בסביבותיה ואפילו הכי מתענין עליה מבבל לארץ ישראל מהאי קל וחומר ואם כן אף במכה שאינה מהלכת מהפרכיא להפרכיא נמי דבתרי הפרכיא אף מכה מהלכת חשיבא שאינה מהלכת מכל מקום היאך לא יתרועו עליה אף בסוריא וכל ח״ל כלו היא שבא״י מפני טעם ק״ו דגבירה לוקה שפחה לכ״ש. תרץ רבי׳ הגדול ז״ל שלא אמרו ק״ו זה אלא כשהמכה בא״י אבל כשהמכה במקצתה אין להתענות אלא בהפרכיא שלא כדינה דהא איכא גבירה שאינה לוקה ושפחה תנצל עם מקצת א״י הניצולין ונכון הו׳ עי״ל דשאני בבל שכפופי׳ לא״י וכלם כעם א׳ וכהפרכי׳ א׳ וכנדונין בדין א׳ ויש להם לרתת שאף הגזרה מעכשיו כאלו מתחלה בהן וראוי בהן להתענו׳ מיה׳ שלא בהתרעה אבל סוריא ושאר ח״ל אין עושין בהם ק״ו זה ואפילו במכה מהלכת אין מתעני׳ ולא מתריעין ונכון הוא:
Ritva on Taanit 19b · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729. · Public Domain
Meiri
כל זמן שהפירות מצויים בעיר בכדי צורך כל בני העיר אלא שהם נמכרים ביוקר מתוך שפירותיהן מצומצמים הרי זה בצורת ומתענים מ"מ אבל אין מתריעים אבל כל שאין פירותיה מצויים בכדי צרכן אע"פ שנמכרים בזול הרי זה רעב ומתענים מיד וכן אם פירות בזול ומעות ביוקר מתריעים מיד:
וכן מתריעים על האילנות אם הגיע אחד בניסן שהוא פרס הפסח ר"ל שזמן הפסח קודם הפסח ל' יום וחציו שתי שבתות שהוא א' בניסן והוא זמן פריחת האילנות בארץ ישראל וכשהגיע זמן זה ולא ירדו גשמים מתריעים עד שירדו גשמים הראויים להם או עד שיעבור זמנם וכן אם הגיע א' בתשרי ולא נתמלאו בורות שיחין ומערות בכדי שיהיו יכולים להסתפק בהם כל השנה מתענים ומתריעים עד שירדו ויתמלאו אבל קודם לכן אין מתענים עליהם אא"כ לא היה להם מים לשתות מתריעים מיד אפילו בימות החמה אלא שאין מתריעים עליהם בזמן הזה עד שיתענו שני וחמשי ושני בלא התרעה וכלן אין מתענים עליהם אלא בהפרכיא שלהם ר"ל כל אותו המחוז:
ואסכרה בזמן שיש בה מיתה מתריעים עליה בזמן שאין בה מיתה אין מתריעים עליה וכן הדין בשאר החליים ובבבא קמא יתבאר שהדין כך בחכוך לח מפני שהוא כשחין פורח ואם פשט ברוב צבור מתענים ומתריעים עליו מיד אבל חיכוך יבש צועקים עליו מיד:
ומתריעים על הגובאי ומיני החגב בכל שהוא שכל שהתחיל ממנה לבא דרכה לבא הרבה אחריה וגדולי המחברים חולקין בחגב כת"ק אלא שגדולי המפרשים כתבו שמאחר שבזמן הזה אין מכירין בהן ובשמותיהן על כלם מתענים ומתריעים:
אע"פ שהשביעית אסור בעבודת קרקע מתענים על האילנות בשביעית שהרי יש מהן פרנסה עד שעת הביעור אבל הספיחים אע"פ שמן התורה היו מותרים באכילה עד הביעור כשאר פירות חכמים גזרו בהן לאיסור מפני הרמאים שהיו זורעים קטניות ותבואות ואומרים ספיחים הם כמו שבארנו ברביעי של פסח ראשון נ"א ב' ומ"מ דוקא בספיחי גנה או שדה הדומה לה שהוא מזדבל אבל ספיחים שבשדה בור מותרים שאין דרך לזרוע לשם וכן בשדה ניר שאדם נזהר מלזרוע בו דברים הללו וכן שבכרם שאין אדם רוצה לאסור כרמו מותרים ומתוך כך יש פוסקים שעל אלו מתריעים וכן מתענים על הבורות שיחים ומערות שמ"מ צרך שתיה הם ויש חולקין בדינים אלו בקצת ספרים:
המשנה השניה והיא מענין החלק השני עיר שיש בה דבר או מפלת אותה העיר מתענה ומתרעת ר"ל עד שתעבור הצרה ושסביבותיה מתענות ולא מתריעות ופי' בתלמוד המערב כיום הכפרים שיש בה תענית ולא התרעה ור' עקיבא אומר סביבותיה מתריעות ר"ל מתריעות בשופר ולא מתענות ופי' הטעם בתלמוד המערב כר"ה שיש בה התרעה ולא תענית והלכה כת"ק וכבר בארנו שכל הדברים הנזכרים בפרק זה הם מקרי ענינים בלתי רגילים לבא והוא שמפרש איזהו דבר שמתענים עליו ואמר שכל עיר המוציאה ה' מאות רגלי אם יצאו ממנה ג' מתים בג' ימים זה אחר זה הרי זה דבר אבל ביום אחד אינו דבר אקראי בעלמא הוא וכן בד' ימים אינו דבר וכן לפי חשבון זה כגון המוציאה אלף ו' מתים ואלף וה' מאות ט' מתים ומגדולי המחברים כתבו שאין בכלל חשבון זה נשים וקטנים וכן אמרו בתלמוד המערב בזקנים ששבתו ממלאכה וכן פי' בגמ' ענין מפלת כשנמצא תמיד מפלת במה שאין דרכה להמצא אבל במה שדרכה להמצא כגון כותלים גבוהים או רעועים יותר מדאי או שעומדים על שפת הנהר אין מתענים עליהן:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה וקצת דברים באו עליה בגמרא ואלו הן:
Meiri on Taanit 19b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמרא רשב"ג אומר אף כו' הלוני י"ב מעינות מים כו' כצ"ל:
בפרש"י בד"ה כפנא רעב ורעב קשה כו' ובד"ה סאה בסלע ושכיחא כו' ובד"ה אפי' בפרוס כו' בהמתם הס"ד ואח"כ מה"ד אם אין כו' בפרוס החג דימות החמה כו' ובד"ה בהיפרכיא כו' שכלו שם מי בורות כו' ובד"ה נמצאת כו' טרשין בולעין מן כו' ובד"ה ואני אתן לך י"ב מעינות מים כו' כצ"ל:
Chidushei Halachot on Taanit 19b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Ben Yehoyada
וְאִם לָאו, הֲרֵינִי נוֹתֵן לְךָ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה כִּכְּרֵי כֶּסֶף מן השמים נתגלגל הדבר שעשה המקח בכסף שהוא רחמים ולא בזהב שהוא דין לסימן טוב שיצליח אחר כך בזה. וכעין זה אמרו רבותינו ז"ל בענין המן שקנה בכסף ולא בזהב. ודע דמעינות אלו אף על גב דקרי להם מעינות הוא לשון מושאל דעשויים כמו המעינות אך באמת הם מי גשמים שמכונסים בבורות.
בְּשַׁחֲרִית שָׁלַח לוֹ שַׁגֵּר לִי אוֹ מַיִם אוֹ מָעוֹת. הא דלא המתין עד סוף היום, מפני שנתפחד פן באותו היום יתחזק בתפלה ביותר וירדו גשמים לכך שלח לו דברים אלו לצערו כדי שיתבלבל דעתו מרוב הצער ולא יתפלל בדעת צלולה ואז לא תעשה תפילתו פירות להוריד גשמים. ואמר לו 'אוֹ מַיִם אוֹ מָעוֹת' הקדים מים שהראה טלפים להראות דהמים חביבין אצלו יותר דהלואי שירדו גשמים ולא יצטרך נקדימון ליתן מעות. ונכנס לבית המרחץ לרחוץ גופו במים משמחתו ששמח בריוח שהרויח במים אך נקדימון נכנס לבית המקדש ששם עושים ישראל שמחה גדולה בניסוך המים כשמחת בית השואבה בחג שתגין מצות שמחה זו שעושין במים לבטל שמחת הגוי הזה שחשב להיות מרויח מחמת המים וכן היה.
Ben Yehoyada on Taanit 19b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Taanit, daf 19, Amud Bet, about 552 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 118 words
Opens “בַּצּוּרְתָּא. מְדִינְתָּא אַמְּדִינְתָּא — כַּפְנָא. וְאָמַר רַבִּי…”
- Segment 237 words
Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּזְמַן…”
- Segment 326 words
Opens “יָרְדוּ לַצְּמָחִין אֲבָל לֹא לָאִילָן. בִּשְׁלָמָא לַצְּמָחִים…”
- Segment 434 words
Opens “לָזֶה וְלָזֶה אֲבָל לֹא לַבּוֹרוֹת וְלֹא לַשִּׁיחִין…”
- Segment 522 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: מַתְרִיעִין עַל הָאִילָנוֹת בִּפְרוֹס הַפֶּסַח,…”
- Segment 615 words
Opens “וְאֵיזֶהוּ מִיָּד שֶׁלָּהֶן — שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי.…”
- Segment 729 words
Opens “וְאַסְכָּרָא, בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִיתָה — מַתְרִיעִין…”
- Segment 830 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: מַתְרִיעִין עַל הָאִילָנוֹת בִּשְׁאָר שְׁנֵי…”
- Segment 933 words
Opens “תַּנְיָא אִידַּךְ: מַתְרִיעִין עַל הָאִילָנוֹת בִּשְׁאָר שְׁנֵי…”
- Segment 1033 words
Opens “תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא: מִיּוֹם…”
- Segment 1145 words
Opens “שָׁנָה שֶׁגְּשָׁמֶיהָ יוֹרְדִין בִּזְמַנָּן לְמָה הוּא דּוֹמֶה…”
- Segment 1232 words
Opens “שָׁנָה שֶׁגְּשָׁמֶיהָ מְרוּבִּין לְמָה הוּא דּוֹמֶה —…”
- Segment 1332 words
Opens “שָׁנָה שֶׁגְּשָׁמֶיהָ מוּעָטִין לְמָה הוּא דּוֹמֶה —…”
- Segment 1437 words
Opens “דָּבָר אַחֵר: בִּזְמַן שֶׁגְּשָׁמֶיהָ מְרוּבִּין לְמָה הוּא…”
- Segment 1552 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: פַּעַם אַחַת עָלוּ כׇּל יִשְׂרָאֵל…”
- Segment 1677 words
Opens “כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן וְלֹא יֵרְדוּ גְּשָׁמִים, בַּשַּׁחֲרִית…”
Sages named on this page
- Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim
Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.
Source: Taanit 19b · Segment 8 — “…הַמְּעָרוֹת אֲפִילּוּ בַּשְּׁבִיעִית. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף…”
Original text
בַּצּוּרְתָּא. מְדִינְתָּא אַמְּדִינְתָּא — כַּפְנָא. וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: סְאָה בְּסֶלַע וּשְׁכִיחָא — בַּצּוּרְתָּא. אַרְבָּעָה וְלָא שְׁכִיחָא — כַּפְנָא.
this is considered a drought. If produce must be brought from one province to another province, this is considered a famine. And Rabbi Ḥanina said: If a se’a of grain is sold for a sela , but it is available, this is considered a drought. Although prices have risen, there is still grain for those who can afford it. However, if four se’a of grain is sold for a sela , and it is not available, this is considered a famine.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַמָּעוֹת בְּזוֹל וּפֵירוֹת בְּיוֹקֶר, אֲבָל מָעוֹת בְּיוֹקֶר וּפֵירוֹת בְּזוֹל — מַתְרִיעִין עָלֶיהָ מִיָּד. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נְהִירְנָא כַּד הֲווֹ קָיְימִי אַרְבְּעָה סְאִין בְּסֶלַע, וַהֲווֹ נְפִישִׁי נְפִיחֵי כְפַן בִּטְבֶרְיָא מִדְּלֵית אִיסָּר.
Rabbi Yoḥanan said: They taught this only with regard to a time when money is cheap and everyone has it, and produce is expensive. However, when money is expensive, i.e., unavailable, and produce is cheap, they cry out about it immediately, as this is considered a famine. As Rabbi Yoḥanan said: I remember when four se’a of produce were sold for one sela , and yet there were many swollen by famine in Tiberias, as they did not have even one issar with which to purchase food.
יָרְדוּ לַצְּמָחִין אֲבָל לֹא לָאִילָן. בִּשְׁלָמָא לַצְּמָחִים וְלֹא לָאִילָן — מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דַּאֲתָא נִיחָא, וְלָא אֲתָיא רַזְיָא. לָאִילָן וְלֹא לַצְּמָחִין — דַּאֲתָיא רַזְיָא, וְלָא אֲתָיא נִיחָא.
§ The mishna taught: If sufficient rain fell for the vegetation but not enough fell for the trees; if it was enough for the trees but not for the vegetation; or if sufficient rain fell for both this and that, i.e., vegetation and trees, but not enough to fill the cisterns, ditches, and caves with water to last the summer, they cry out about it immediately. The Gemara comments: Granted, with regard to rain that fell in sufficient quantities for the vegetation but not for the trees, this case can be found, e.g., if gentle rain fell but heavy rain did not fall, this is insufficient for the trees. Furthermore, it is possible for enough rain to fall for the trees but it is not effective for the vegetation, if heavy rain fell but gentle rain did not fall.
לָזֶה וְלָזֶה אֲבָל לֹא לַבּוֹרוֹת וְלֹא לַשִּׁיחִין וּמְעָרוֹת — מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דַּאֲתָיא רַזְיָא וְנִיחָא, מִיהוּ טוּבָא לָא אֲתָיא. אֶלָּא הָא דְּתַנְיָא: יָרְדוּ לְבוֹרוֹת לַשִּׁיחִין וְלַמְּעָרוֹת אֲבָל לֹא לָזֶה וְלָזֶה, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? דַּאֲתָיא בִּשְׁפִיכוּתָא.
Likewise, in the case of rain that benefits both this and that, trees and vegetation, but not cisterns, ditches, and caves, you can find this too, if both heavy and gentle rain fell, however, they did not fall in abundance, and therefore the water in the cisterns will not last through the summer. However, that which is taught in a baraita : If sufficient rain fell for cisterns, ditches, and caves, but not for either this or that, i.e., trees or plants, how can you find these circumstances? If the rain is enough to fill cisterns, how could it not be enough for plants and trees? The Gemara answers: Where rain comes in a single downpour, it will fill the cisterns but will provide no benefit to plants and trees.
תָּנוּ רַבָּנַן: מַתְרִיעִין עַל הָאִילָנוֹת בִּפְרוֹס הַפֶּסַח, עַל הַבּוֹרוֹת וְשִׁיחִין וּמְעָרוֹת בִּפְרוֹס הַחַג. וְאִם אֵין לָהֶן מַיִם לִשְׁתּוֹת — מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד.
The Sages taught: They cry out about trees that have not received enough rain, until near Passover, as beyond that time any rain will no longer benefit trees. However, they sound the alarm over cisterns, ditches and caves that have not been filled until before the festival of Sukkot . And at any time, if they have no water to drink, they sound the alarm over them immediately.
וְאֵיזֶהוּ מִיָּד שֶׁלָּהֶן — שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי. וְעַל כּוּלָּן אֵין מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן אֶלָּא בָּאִפַּרְכִיָּא שֶׁלָּהֶן.
And what exactly is the meaning of their use of: Immediately, in these cases? Monday, Thursday, and Monday of the week in which the court became aware of the crisis, but not necessarily on the very day that it became evident. And in all of these cases of interrupted rainfall, they sound the alarm over them only in their district [ iparkheya ], but not in other areas where rain is falling normally.
וְאַסְכָּרָא, בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִיתָה — מַתְרִיעִין עָלֶיהָ. בִּזְמַן שֶׁאֵין בָּהּ מִיתָה — אֵין מַתְרִיעִין עָלֶיהָ. וּמַתְרִיעִין עַל הַגּוֹבַאי בְּכׇל שֶׁהוּא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף עַל הֶחָגָב.
And with regard to a plague of diphtheria, when it has the potential to cause death they sound the alarm over it, but when it does not have the potential to cause death they do not sound the alarm over it. And they sound the alarm over the arrival of locusts, for any amount, as it is likely that more locusts are on the way. However, they do not sound the alarm over the arrival of grasshoppers. Rabbi Shimon ben Elazar says: They sound the alarm even over grasshoppers, as they too can cause a great deal of damage if they swarm in large numbers.
תָּנוּ רַבָּנַן: מַתְרִיעִין עַל הָאִילָנוֹת בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ. עַל הַבּוֹרוֹת וְעַל הַשִּׁיחִין וְעַל הַמְּעָרוֹת אֲפִילּוּ בַּשְּׁבִיעִית. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף עַל הָאִילָנוֹת בַּשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן פַּרְנָסָה לַעֲנִיִּים.
The Sages taught in a baraita : They sound the alarm over trees during the other six years of the seven-year Sabbatical cycle, when the earth is tilled, but not during the Sabbatical Year, when one must refrain from working the land. However, for cisterns, ditches, and caves, they sound the alarm even in the Sabbatical Year. Rabban Shimon ben Gamliel says: Even for trees they sound the alarm in the Sabbatical Year, because they serve as sustenance for the poor. Since the poor rely on these trees for their food in the Sabbatical Year, they will lose their means of subsistence if it does not rain.
תַּנְיָא אִידַּךְ: מַתְרִיעִין עַל הָאִילָנוֹת בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ. עַל הַבּוֹרוֹת עַל הַשִּׁיחִין וְעַל הַמְּעָרוֹת אֲפִילּוּ בַּשְּׁבִיעִית. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף עַל הָאִילָנוֹת. מַתְרִיעִין עַל הַסְּפִיחִין בַּשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן פַּרְנָסָה לָעֲנִיִּים.
It is taught in another baraita : They sound the alarm over trees during the other years of the Sabbatical cycle, and for cisterns, ditches and caves they sound the alarm even in the Sabbatical Year. Rabban Shimon ben Gamliel says: Even for trees. Furthermore, they sound the alarm for aftergrowths of crops that have grown of their own accord in the Sabbatical Year, because they serve as sustenance for the poor, as it is permitted to eat aftergrowths.
תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נַעֲשׂוּ גְּשָׁמִים צִימּוּקִין לָעוֹלָם. יֵשׁ שָׁנָה שֶׁגְּשָׁמֶיהָ מְרוּבִּין, וְיֵשׁ שָׁנָה שֶׁגְּשָׁמֶיהָ מוּעָטִין. יֵשׁ שָׁנָה שֶׁגְּשָׁמֶיהָ יוֹרְדִין בִּזְמַנָּן, וְיֵשׁ שָׁנָה שֶׁאֵין גְּשָׁמֶיהָ יוֹרְדִין בִּזְמַנָּן.
§ It is taught in a baraita that Rabbi Elazar ben Perata said: Since the day that the Temple was destroyed, rain has been meager, i.e., overall, not enough has fallen in the world. There are years whose rains are abundant, and there are years whose rains are scare. There are years whose rains fall in their proper time, and there are years whose rains do not fall in their proper time.
שָׁנָה שֶׁגְּשָׁמֶיהָ יוֹרְדִין בִּזְמַנָּן לְמָה הוּא דּוֹמֶה — לְעֶבֶד שֶׁנָּתַן לוֹ רַבּוֹ פַּרְנָסָתוֹ בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, נִמְצֵאת עִיסָּה נֶאֱפֵית כְּתִיקְנָהּ, וְנֶאֱכֶלֶת כְּתִיקְנָהּ. שָׁנָה שֶׁאֵין גְּשָׁמֶיהָ יוֹרְדִין בִּזְמַנָּן לְמָה הוּא דּוֹמֶה — לְעֶבֶד שֶׁנָּתַן לוֹ רַבּוֹ פַּרְנָסָתוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, נִמְצֵאת עִיסָּה נֶאֱפֵית שֶׁלֹּא כְּתִיקְנָהּ, וְנֶאֱכֶלֶת שֶׁלֹּא כְּתִיקְנָהּ.
With regard to a year whose rains fall in their proper time, to what may it be compared? To a servant whose master gave him his weekly portion on Sunday. It is thereby found that his dough is baked properly throughout the week, and it is eaten properly, as he has a sufficient amount. Conversely, with regard to a year whose rains do not fall in their proper time, to what may it be compared? To a servant whose master gave him his portion on Shabbat eve, when there is insufficient time to prepare it fully. It is thereby found that his dough is baked improperly, and it is eaten improperly.
שָׁנָה שֶׁגְּשָׁמֶיהָ מְרוּבִּין לְמָה הוּא דּוֹמֶה — לְעֶבֶד שֶׁנָּתַן לוֹ רַבּוֹ פַּרְנָסָתוֹ בְּבַת אַחַת, נִמְצְאוּ רֵיחַיִם טוֹחֲנוֹת מִן הַכּוֹר מַה שֶּׁטּוֹחֲנוֹת מִן הַקַּב, וְנִמְצֵאת עִיסָּה אוֹכֶלֶת מִן הַכּוֹר כְּמוֹ [שֶׁ]אוֹכֶלֶת מִן הַקַּב.
With regard to a year whose rains are abundant, to what may it be compared? To a servant whose master gave him his portion for a long period of time all at once. He performs all of his milling at one time, and it is therefore found that the mill grinds and produces waste from a kor of produce in the same amount as it grinds and produces waste from the much smaller kav of produce. During each milling process, the same amount of flour goes to waste. Consequently, milling a large amount of flour in a single milling process preserves flour. And similarly, it is found that dough is diminished from a kor , as it diminishes from a kav .
שָׁנָה שֶׁגְּשָׁמֶיהָ מוּעָטִין לְמָה הוּא דּוֹמֶה — לְעֶבֶד שֶׁנָּתַן לוֹ רַבּוֹ פַּרְנָסָתוֹ מְעַט מְעַט, נִמְצְאוּ רֵיחַיִים מַה שֶּׁטּוֹחֲנוֹת מִן הַכּוֹר טוֹחֲנוֹת מִן הַקַּב. נִמְצֵאת עִיסָּה כַּמָּה שֶׁנֶּאֱכֶלֶת מִן הַכּוֹר אוֹכֶלֶת מִן הַקַּב.
In contrast, with regard to a year whose rains are scarce, to what may it be compared? To a servant whose master gave him his portion little by little. It is thereby found that the amount that the mill would have ground from a kor of produce is that which in practice it grinds and produces from each kav . It is likewise found that the dough that would have been diminished from a kor is the same amount that is diminished from a kav . In sum, one retains less dough when given his sustenance little by little.
דָּבָר אַחֵר: בִּזְמַן שֶׁגְּשָׁמֶיהָ מְרוּבִּין לְמָה הוּא דּוֹמֶה — לְאָדָם שֶׁמְּגַבֵּל אֶת הַטִּיט, אִם יֵשׁ לוֹ מַיִם רַבִּים — מַיִם אֵינָן כָּלִין, וְהַטִּיט מְגוּבָּל יָפֶה. אִם יֵשׁ לוֹ מַיִם מוּעָטִין — מַיִם כָּלִים, וְהַטִּיט אֵינוֹ מִתְגַּבֵּל יָפֶה.
Alternatively, when its rains are abundant, to what may this year be compared? To a person who kneads clay. If he has a lot of water, his water is not used up and the clay will be well kneaded. If he has only a little water, the water will be used up and the clay will not be well kneaded.
תָּנוּ רַבָּנַן: פַּעַם אַחַת עָלוּ כׇּל יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל לִירוּשָׁלַיִם, וְלֹא הָיָה לָהֶם מַיִם לִשְׁתּוֹת. הָלַךְ נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן אֵצֶל הֶגְמוֹן אֶחָד, אָמַר לוֹ: הַלְוֵינִי שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲיָינוֹת מַיִם לְעוֹלֵי רְגָלִים, וַאֲנִי אֶתֵּן לָךְ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינוֹת מַיִם. וְאִם אֵינִי נוֹתֵן לְךָ — הֲרֵינִי נוֹתֵן לָךְ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה כִּכַּר כֶּסֶף, וְקָבַע לוֹ זְמַן.
§ The Sages taught: Once all the Jewish people ascended for the pilgrimage Festival to Jerusalem and there was not enough water for them to drink. Nakdimon ben Guryon, one of the wealthy citizens of Jerusalem, went to a certain gentile officer [ hegemon ] and said to him: Lend me twelve wells of water for the pilgrims, and I will give back to you twelve wells of water. And if I do not give them to you, I will give you twelve talents of silver. And the officer set him a time limit for returning the water.
כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן וְלֹא יֵרְדוּ גְּשָׁמִים, בַּשַּׁחֲרִית שָׁלַח לוֹ: שַׁגֵּר לִי אוֹ מַיִם אוֹ מָעוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ. שָׁלַח לוֹ: עֲדַיִין יֵשׁ לִי זְמַן, כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא. בַּצָּהֳרַיִים שָׁלַח לוֹ: שַׁגֵּר לִי אוֹ מַיִם אוֹ מָעוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ. שָׁלַח לוֹ: עֲדַיִין יֵשׁ לִי שְׁהוּת בַּיּוֹם. בַּמִּנְחָה שָׁלַח לוֹ: שַׁגֵּר לִי מַיִם אוֹ מָעוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ. שָׁלַח לוֹ: עֲדַיִין יֵשׁ לִי שְׁהוּת בַּיּוֹם. לִגְלֵג עָלָיו אוֹתוֹ הֶגְמוֹן, אָמַר: כׇּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ לֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים,
When the set time arrived and no rain had fallen, in the morning the official sent a message to Nakdimon: Send me either the water or the coins that you owe me. Nakdimon sent a message to him: I still have time, as the entire day is mine. At noontime the official again sent a message to him: Send me either the water or the coins that you owe me. Nakdimon sent a message to him: I still have time left in the day. In the afternoon he sent a message to him: Send me either the water or the coins that you owe me. Nakdimon sent a message to him: I still have time left in the day. That officer ridiculed him, saying: Throughout the entire year rain has not fallen,