Talmud Builders

    Commentary page

    Rosh Hashanah 17a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Rosh Hashanah 17a

    Rosh Hashanah 17a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 535 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ומצפצפים צועקים ובוכים מתוך יסורין שעה אחת ועולין:

    מטה כלפי חסד הואיל ומחצה על מחצה הם מטה את ההכרע לצד זכות ואין יורדין לגיהנם:

    בגופן לקמיה מפרש:

    המינין האנשים אשר הפכו דברי אלהים חיים לרעה כגון צדוקים ובייתוסים:

    והמסורות מלשינים שמוסרים ממון ישראל ביד העובדי כוכבים:

    אפיקורוס מבזה תלמידי חכמים:

    שכפרו בתורה האומרים אין תורה מן השמים: שפירשו מדרכי ציבור לא גרסינן דהיינו כל הני דלעיל והך מתני' בסדר עולם והכי גרסינן ליה התם שפירשו מדרכי הצבור כגון המינין והמסורות כו' מדרכי ציבור מדרכי ישראל:

    ושנתנו חיתיתם לקמן מפרש:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Rosh Hashanah 17a · Sefaria

    Tosafot

    ועליהם אמר דוד אהבתי דכתיב ביה אפפוני חבלי מות וכתיב דלותי ולי יהושיע כשהוא דל במצות רב חסד מטה ומושיע כדדרשינן לקמן אי נמי מלשון דלה דלה לנו (שמות ב׳:י״ט) שמעלהו מבור עמוק וכתיב בתריה (תהילים קט״ז:ז׳) שובי נפשי למנוחיכי וגו' והדר אתהלך בארצות החיים:

    המינים פליגי בה רב אחא ורבינא בפרק אין מעמידין (ע"ז כו:) (מהו מין) [ס"א]:

    כי לית להו תקנה ברוב עוונות ואית בהו עון דפושעי ישראל בגופן והא דאמר לעיל רשעים דהיינו רובן עוונות נכתבים ונחתמים לאלתר לגיהנם אע"ג דכתיב בקרא לדראון עולם לא שלא יהא להם תקנה אלא נדונים שנים עשר חדש ועולים והא דאמר בפרק הזהב (ב"מ דף נח: ושם) שלשה יורדים ואינם עולים היינו לאלתר והא דאמר ריש לקיש בסוף חגיגה (דף כז. ושם) פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולט בהן הא אמר עלה בריש עושין פסין (עירובין דף יט. ושם) דנחית אברהם ומסיק להו:

    קרקפתא דלא מנח תפלין אם עוסק בתורה כמניח תפלין דמי דאמר במכילתא העוסק בתורה פטור מן התפלין ורבינו תם מפרש דהכא כשהמצוה בזויה עליו שמגונות עליו רצועות של תפלין שבראשו אבל אם ירא להניח משום דבעינן גוף נקי כאלישע בעל כנפים כדאיתא בריש במה טומנין (שבת דף מט. ושם) והוא דואג כל שעה שמא לא יוכל להזהר לשמרה בטהרה ובקדושה הא ודאי אין עליו דין פושעי ישראל בגופן וכל הני דשמעתין בשלא עשה תשובה אבל עשה תשובה אמרינן ביומא (דף פו.) דתשובה תולה ומיתה ממרקת:

    אמר רב בעבירה בעריות שכן בן נח מוזהר עליו כדאיתא בפ' ארבע מיתות (סנהדרין דף נו.):

    Tosafot on Rosh Hashanah 17a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    פירוש לגבי הרשעים הבינונים צדיקים מהן הן ובה"א בינונים אין יורדין לגיהנם אלא רב חסד מטה כלפי חסד. מכריע החסדים על העונות. כלומר מרבה החסדים והוא מטה כלפי חסד כלומר אם עונותיו כנגד זכיותיו מחצה ומחצה.

    ובמחצה של עונות אין בכלל עון פושעי ישראל בגופן והן שלא לבשו תפלין לעולם בהן הקב"ה מטה כלפי חסד. אבל אם יש בכללם זה העון לא סגיא להו מגיהנם ועליהם נאמר והבאתי את השלישית באש וגו' ואם רב עונות ובכללם עון פושעי ישראל בגופן והן קרקפתא דלא מנח תפלין מעולם ואפילו פעם א' נידונים בגיהנם י"ב חודש. ואח"כ גופן כלה וגם נשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים שנא' ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. אבל המינין והמומרין והאפיקורסין ושכפרו בתורה ובתה"מ ושפרשו מדרכי צבור ושנתנו חתיתם בארץ החיים והן הפרנסין שמטילין אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים ושחטאו והחטיאו את הרבים כגון ירבעם וחביריו וכו'.

    אמר רב פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לש"ש אינו רואה בן חכם. שנאמר לכן יראוהו אנשים. כלומר אם הוא נותן יראתו על אנשים ועל הנשים והן מתייראין ממנו לא יראה כל חכמי לב.

    מטה כלפי חסד היכי עביד ר' אליעזר אומר כובש כלומר משקעו כדכתיב יכבוש עונותינו ותשליך. ריב"ח אומר נושא. כלומר נושא העונות ומכריעין הזכות שנאמר נושא עון ר' יוחנן אומר מעבירן שנא' ועובר על פשע.

    תניא דבי ר' ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה פי' אדם ישר תמים בדרכיו אם נכשל בחטא ועדיין לא בא חטא על ידו מעידו אותו החטא אין הקב"ה כותבו עליו מעבירו. וכן מדתו של הקב"ה שלא לחייבו מבתחלה כדכתיב פעמים שלש עם גבר. אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק כלומר אלא תלוי ועומד עד שעת מיתתו ואם נמצאו זכיותיו מרובין על עונותיו עברו כל עונותיו ראשון ראשון והלך במחיצתן של צדיקים. ואם רוב עונות נמצאו מתחשב גם הראשון התלוי ועומד בכלל העונות שעשה אח"כ וקיי"ל דהני כולהו בזמן שמת בלא תשובה אבל אם מת בתשובה לא פי' וכן היא המדה. היא המדה הששית שבפרשת ויעבור שנקראו י"ג מדות וזו היא שכתוב ורב חסד בה"א רב חסד מטה כלפי חסד. ופי' דבי רבי ישמעאל מעביר עון ראשון ראשון ומתרבה החסד. אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק אלא עומד ואם עשה תשובה גמורה אין מזכירין לו שום מעונותיו שנאמר ורשעת הרשע לא יכשל בו ביום שובו מרשעו אלא הקב"ה מוחל לו כל עונותיו ונותנו במחיצתן.

    אמר רבא המעביר על מדותיו מעבירין לו על פשעיו שנאמר נושא עון למי נושא עון למי שעובר על פשע לרעהו (עובר על פשע) לשארית נחלתו.

    Rabbeinu Chananel on Rosh Hashanah 17a · Sefaria

    Rashba

    קרקפתא דלא מנח תפילי פירוש: והוא שאינו נמנע מחמת אונס אלא מרצון. ואומר רבינו תם ז"ל ודוקא כשהמצוה בזויה בעיניו מחמת שרצועות שבראשו מגונות עליו, אבל אם ירא להניחם מחמת שתפילין צריכין גוף נקי והוא ירא שמא לא יוכל ליזהר בהן אין זה מכלל פושעי ישראל. ובמכילתא תנו (בא פר' יז) העוסק בתורה פטור מן התפילין, כלומר דכמניח תפילין דמו. ואולי במכילתא משום עוסק במצוה פטור מן המצוה נגעו בה.

    Rashba on Rosh Hashanah 17a · Sefaria

    Ritva

    אבל המינין וכו' והלשון מוכיח שאין אלו ממנין הכתות כדקתני אבל (ובדידהו כרשעים) [בדידהו. וברשעים] לא קתני שנדונין לדורי דורות אלא דמייתי קרא דואלה לחרפות לדראון עולם והעולם ההוא יש לו קצבה ויש להם השאר׳ בסוף ולכך נאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ כי יש עולם שיש לו זמן קצוב ובאלו לא נאמר ואשם לא תכבה לפי שאין אלו מכלל ישראל כיון שפרקו עול ופירשו מן הציבור והללו אין עומדין בדין ומשעת מיתה יורדין לגיהנם ונדונים שם ועתיד הקב״ה להראותם לכל העולם לימות המשיח כדכתיב ויצאו וראו וכו׳ ובפ׳ חלק אמר שאין להם חלק לעוה״ב והא דלא מני מינין אפקורוסים אח״כ הוסיפו עליהם וכן תניא בתוספתא הוסיפו עליהם המסורות בהדי אחריני:

    גהינם כלה והם אינן כלים הפי׳ הנכון גיהנם כלה לאותם הכתות השנויין למעלה אבל הם אינם כלים ונחלשים מן הייסורין שלהם:

    אמר רבא ואינהו משפירי בני מחוזא לא לומר שהיו כן בחייהם דא״כ מאי למתנא כ״ש שאור גיהנם שולטת בהם בטבע אלא לומר דהא דאמרינן פניהם דומין לשולי קדירה היינו לומר דכיון שנדונו בגיהנם לעולם רושם גיהנם ניכר בהם כמו שניכר הרושם בשולי הקדירה אע״פ שמלבנין אותה ומ״מ אותו שחרות שלהם עדיף משפירי דמחוזא דרך משל לומר שנתמרק מעונותיהם ואין עליהם אלא רושם גיהנם לחלק ביניהם ובין הצדיקים גמורים והיינו דאמר ומקריין בני גיהנם:

    כי לית ליה תקנתא כו' וא״ת והיכא דרובן עונות ואין בהם עון פושעי ישראל בגופן מה דינם והנכון שדינם כדין בינונים שעון פושעי ישראל בגופן שמצפצפין ועולין וז״ש ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ וכדתנן דכל ישראל יש להם חלק לעוה״ב דאלו מינים וחביריהם לאו מכלל ישראל וכן נראה מדברי הרמב״ם ז״ל והא דקתני ג׳ כתות ומנינו בהם כמה דינים וי״ל דכל הנדונים שבין צדיקים גמורים אע״פ שדיניהם רבים חד כת חשיבי:

    פושעי ישראל בגופן קרקפתא וכו' והרי״ף כתב דלא מנח תפילין לעולם ודעת הענין שעושה כן בדרך מרד ובזיון והוא הדין והוא הטעם לשאר מ״ע שבגופו שהי׳ מורד בהם לעולם כגון ק״ש ותפילה אבל כשאינו עושה מצוה בכוונה זו אלא שאינו יכול ליזהר בהם וכיוצא בו אינו נענש כל כך וכן פר״ת ונראה דנהי דלא מיענש כולי האי אבל עונש יש לו כשפושע בדבר שהרי כל אדם ראוי למצוה זו ובלבד שישמור מהיסח הדעת כמ״ש במס׳ שבת חייב אדם למשמש בתפליו בכל שעה ק״ו מציץ. וי״א שמזה הטעם אמרו שהעוסק בתורה פטור מן התפילין מפני שיש לו היסח הדעת כשעוסק בתורה וא״א לו לקיים שתיהן אע״פ שאין היסח הדעת נופל בענין זה כיון שאין דעתו בדברים של חול וכדברירנא במס׳ סוכה ולפיכך הוא מותר לעסוק בתורה ולהתפלל ותפילין בראשו מ״מ אינו מקיים מצות תפילין כראוי שפעמים שמסיח דעתו מהם לדברי חול וכיון שכן פטורין מהם. אבל בירושלמי נתנו טעם אחר שטעם התפילין למען תהי׳ תורת ה׳ בפיך ומ״ש תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים כבר פי׳ בגמרא למאי הילכתא שלא יישן בהן ולא יסיח בהם ולא נקט תלמודא כאלישע בעל כנפים אלא מפני שנעשה לו נס עליהם כדאיתא בפרק כירה וכדרך שאמר אל יתן צדקה לגבאי אלא א״כ ממונה עליה כחנניה בן תרדיון ולאו דוקא אלא לפי שהי׳ מדקדק בה וכדאמר התם מעות דפורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים וזה ברור. והוי יודע דעון פושעי ישראל בגופן היינו בעבירה שיש בה כרת אלא שאמר שמגיעין סעיפי עבירה זו אפי׳ לעובר על מ״ע דרך מרד וראוי עליהם קצת כרת ולהיות מצפצף ועולה:

    פושעי או״ה בגופן והא דמשמע דחסידי או״ה נידונין לחיי עולם ויש להם חלק לעוה״ב וכדאמר בעלמא במקיימין ז׳ מצות בני נח אבל אלו? והישמעאלים בכלל מינים הם וכמו שפרש״י המינים תלמידי?:

    כל פרנס המטיל אימה יתירה וא״ת והא לעיל קתני שנדון בגיהנם לדורי דורות וי״ל דהתם בשחטא והחטיא את הרבים והא דקאמר אינו רואה בן ת״ח מדה כנגד מדה כדי שלא יראה פרנס מזרעו כדאמר אחריהם בני ת״ח הראויין למנותם פרנסים על הציבור אלמא אין ממנין פרנסים אלא ת״ח לבד ומיהו לא קאמר שלא יהיה לו בן ת״ח אלא שלא יראהו כדי שלא ישמח בו. ולעיל ה״ג אבל המינין והמסורות והמשומדים והאפיקורסים שכפרו בתורה ובתחיית המתים ושפירשו מדרכי ציבור וכולה פירושה דמדות מינין וחבריהם אלו והדר אמרינן כת אחרת ושנתנו חיתיתם בארץ החיים וחטאו והחטיאו את הרבים כגון ירבעם וכו׳ וכן פרש״י:

    ר״א [אימר] כובשו פי׳ מטמין מן העונות ומסתירם כמדתרגימנן ויסתר משה פניו וכבשינון משה והיינו דכתיב ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו:

    4 more comments on this page.

    Ritva on Rosh Hashanah 17a · Sefaria

    Meiri

    כל פרנס המטיל אימה יתרה על הצבור שלא לשם שמים אלא לניצוח ודרך גאוה אינו רואה בן תלמיד חכם אבל לשם שמים כגון שעושה כן להסיר את העבירות ולהשפיל את הגאים תבא עליו ברכה.

    ראוי לו לאדם להיותו מעביר על מדותיו ושלא להיותו מאותם השומרים עברה לנצחים אמרו ז"ל כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו מדה כנגד מדה:

    אע"פ שהתפלה חביבה אף ביחיד תפלת הצבור חביבה ביותר כמו שהתבאר ומכל בזמן ר"ל עשרת ימי תשובה מתוך שהתורה נתנה הערה לכל הרי אף תפלת היחיד חביבה חבוב יתר ולעולם ירבה אדם בתפלה ובסליחות ובהזכרת שלש עשרה מדות ומתוך כך נענה אמרו ז"ל דרך הפלגה ושבח ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם.

    שלש עשרה מדות אלו יש אומרים שי"י י"י נחשב בשתי מדות וכן נדרש במקרא דכתוב עזבני י"י וי"י שכחני אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם שתי מדות שנתת לי בסיני בשתיהן עזבתני ויהיו שלש עשרה מדות במנין זה א' י"י ב' י"י ג' אל ד' רחום ה' וחנון ו' ארך אפים ז' ורב חסד ח' ואמת ט' נוצר חסד לאלפים י' נושא עון י"א ופשע י"ב וחטאה י"ג ונקה ויש שמונים י י"י מדה אחת ומונים נוצר חסד במדה אחת ולאלפים במדה אחרת וכן נראה לי מלשון גדולי הפוסקים שכתבו על מדת רב חסד שהוא מדה ששית ויש שמונים י"י י"י באחת וכן נוצר חסד לאלפים במדה אחת ומונים מדת שלש עשרה לא ינקה שינקה לשבים ולא ינקה לשאינן שבים וגדולי המחברים מונים פוקד עון אבות על בנים מדה וכן הם מונים ונקה לא ינקה מדה אחת ופירושו ושרש לא ישרש ונראה מדבריהם שי"י י"י אינם בכלל המדות שהרי שם העצם הוא ומתחיל מנין המדות ממדת אל ונמצא שמדת שלש עשרה הוא פוקד עון אבות על בנים וכן נראה אלא שיש לתמוה האיך לא נהגו להזכירם בבית הכנסת ואפשר שמאחר ששני אלו ר"ל לא ינקה ופוקד עון אבות על בנים אינם של רחמים לא נהגו להזכירם ומ"מ כבר נתפשט המנהג לקראם שלש עשרה מדות של רחמים ותלת עשר מכילן דרחמי אלא שאין אלו בכלל.

    אע"פ שחזר אדם ממעשיו הרעים בתשובה שלימה ומצא את עמיו נענש אח"כ אל יהרהר אחר מדותיו של הקב"ה בכך שאפשר שנגמר הדין לעונש זה או שמ"מ הוקל על ידי התשובה שהתשובה לפעמים מכפרת מכל וכל ולפעמים מקילה העונש ואינו מעבירתו מכל וכל כמו שביארנו בחבור התשובה והכל לפי מה שיחייב קו היושר במשפטי השם אשר אפני דרכיו נעלמים ממנו ולעולם יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין.

    Meiri on Rosh Hashanah 17a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא ב"ה אומרים ורב חסד כו' היכי עביד רא"א כובש ופרש"י כובש כף המאזנים של זכות ומכריע את העונות. ולכאורה לשון המקרא אין משמע כן דהא יכבוש עונותינו כתיב ובפ"ק דערכין פרש"י בענין אחר ע"ש במהרש"א בח"א אמנם לולי פרש"י היה נ"ל לפרש בענין אחר שהרי ידוע לפי ענין הטבע שמה שכובד המאזנים לעולם מכריע למטה לצד הארץ היינו לפי שעיקר ענין הכבידות הוא יסוד העפר וכל דבר המורכב מד' יסודות לעולם יסוד העפר שבו מכריע לחלק יסוד העפר למטה שהכל הולך אחר יסודו כענין שנאמר הכל היה מן העפר והכל שב לעפר ומכש"כ בענין העונות של אדם שהם ע"י היסוד העפר שבו שהוא היותר חומר נמצא דלפ"ז בענין הזכיות הוא להיפך שלעולם כשהזכיות מרובין והם יותר רוחניים שבאדם אותו החלק הוא העולה למעלה נמצא שעל ודי כך נכבשין העונות שבכף השניה לצד הארץ והזכיות עולין למעלה ומתקיים שפיר מאמר הכתוב יכבוש עונותינו כן נ"ל ודו"ק:

    שם תנא דבי רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכן היא המדה לכאורה לשון וכן היא המדה אינו מדוקדק ויש ליישב לפי שיטת רב אלפס ז"ל שכתב דהא דקאמר מעביר ראשון ראשון פי' אדם ישר ותמים בדרכיו אם נכשל בחטא כו' וכן היא מדתו כו' למחול על ג' עוונות הראשונים הבאים לידו כדכתיב הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר וכיוצא בזה כתב בשם הגאון ז"ל. נמצא דלפ"ז א"ש דתנא דבי רבי ישמעאל בא להכריח פירושו דעל מחילת ג' עונות הראשונים קאי. דלפ"ז מדה זו דרב חסד האמורה בי"ג מדות היא מדה הנוהגת לעולם כמו שארי המדות הנהוגות תמיד משא"כ להנך אמוראי קמאי דאמרי ורב חסד היינו כובש או נושא א"כ אין המדה נוהגת לאחר מיתת האדם כדברי ב"ה דאמרי ג' כתות ליום הדין א"כ תו לא הוי דומיא לשאר י"ג מדות הנוהגות תמיד כן נ"ל ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Rosh Hashanah 17a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ונידונין בה לדורי דורות עיין נדרים ח ע"ב:

    Gilyon HaShas on Rosh Hashanah 17a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים (שמות לד, ו) "וְרַב־חֶסֶד", מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד. פירש רש"י ז"ל הואיל ומחצה על מחצה הן מטה את ההכריע לכף זכות ואין יורדין לגיהנם עיין שם, וצריך להבין כיון דהם שקולין איך יטה ההכרע לכף זכות? ונראה לי בס"ד כי מידות חסד וגבורה נקראים אהבה ויראה, ולפעמים נכללת היראה באהבה ואהבה ביראה שבזה נעשה מיתוק הגבורה בחסד כמו שאמרו בזוהר הקדוש בסידור יראה על גבי אהבה כזה: יראה אהבה שנמצא חצי יראה נצטרף עם חצי אהבה וחצי אהבה נצטרף בחצי יראה ובזה נכללו החסד והגבורה זה בזה ואז גם מדת הגבורה נוטה לעשות חסד וכל זו ההתכוללות לא תהיה אלא רק אם תניח יראה למעלה ואהבה למטה דאז תתאה גבר ויהיה הכל חסד מה שאין כן אם תניח יראה למטה לא תהיה התכוללות זו של המיתוק דתתאה גבר ולכן אלו הבינונים שהם מחצה על מחצה עושה בעבורם הרכבה זו של יראה ואהבה שתהיה אהבה תתאה ואז נכללים זה בזה מחצה במחצה ויהיה מיתוק הגבורה הנקראת יראה בחסד הנקרא אהבה דתתאה גבר ואז גם הגבורה נוטה לעשות חסד ובזה יהיה רחמנות על הבינונים שהם מחצה על מחצה. והבן בדברים. ועוד נראה לי בס"ד טעם שיטה כלפי חסד על דרך מה שפירשו (הושע יא, א) 'כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ' כלומר ידון אותם בדין נַעַר דזדונו נחשב לשוגג שעושה מעשיו בלי דעת וכן אמרו על פסוק (ישעיה נח, א) 'וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם' אלו תלמידי חכמים ששגגתם עולה זדון 'וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם' אלו עמי הארץ שזדונם נחשב שוגג וכן הוא אומר (הושע יד, ב) 'כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲו‍ֹנֶךָ' עון מזיד הוא וקרי ליה מכשול. ונראה לי בס"ד דטעם זה רמזוהו בית הלל בדבריהם באומרם 'מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד' והיינו אותיות שהם לפני אותיות חֶסֶד המה אותיות טָעָה דהיינו לומר זה החוטא טעה בעונו דנחשב לו מעשיו לשוגג ומכשול, ובזה מצילו מעונש מות ומקבלו בתשובה.

    וַעֲלֵיהֶם נֶאֶמְרָה כָּל הַפָּרָשָׁה כֻּלָּהּ (תהלים קטז, ו) "דַּלֹּתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ". קשה למה חילק התנא דבריו לשתי חלוקות באומרו וַעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד וכו', וַעֲלֵיהֶם נֶאֶמְרָה כָּל הַפָּרָשָׁה כֻּלָּהּ וכו' תסגי בחדא? ועוד בראשונה אמר וַעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד ובשניה אמר וַעֲלֵיהֶם נֶאֶמְרָה כָּל הַפָּרָשָׁה מה ענין השינוי הזה מרישא לסיפא? ונראה לי בס"ד דמה שאמר וַעֲלֵיהֶם נֶאֶמְרָה כָּל הַפָּרָשָׁה כֻּלָּהּ וכו' הוא רוצה לומר מן פסוק 'דַּלֹּתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ' עד סוף הפרשה שׁוּבִי נַפְשִׁי וכו' כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי וכו' אֶתְהַלֵּךְ וכו' כי דברים אלו שייכי לזכות הבינונים כאלו הם יוצאים מפיהם דמודים ומשבחים להקב"ה שדלה אותם והגביהם בחסדו מטיט היון של העונות ואומר כל אחד מהם 'שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי' זו גן עדן יען 'כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי' זו גיהנם וכף הקלע, ועתה 'אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי הֳ' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים' בגן עדן. אמנם מה שאמר וַעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד 'אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע הֳ' אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי' קאי על פסוק זה בלבד כי דוד המלך ע"ה אמר פסוק זה כנגד כת זו הבינונים לשלול נפשו ולהוציא עצמו מכלל הכת הזו והיינו כי הקב"ה יתאוה לתפילת הצדיק ואינו אומר 'תנו לו ואל ואראה פניו!' אך זה דוקא בצדיקים גמורים אבל אלו הבינונים אינם זוכים לכך אלא יתן להם בקשתם קודם ששאלו ולזה אמר אמר דוד המלך ע"ה 'אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע הֳ' אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי' רוצה לומר אני אוהב ומשתוקק להיות מכת צדיקים גמורים שהקב"ה יתאוה לתפלתי וירצה שישמע קול תחנוני ולא מכת הבינונים שאומר כנגדם 'תנו לו ואל אראה פניו!' ולזה אמר וַעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד 'אָהַבְתִּי' פירוש כנגדם אמר זה שרצה לשלול עצמו מהם כי אלו שהם בינונים ואין ניצולים אלא על ידי מדת החסד אין להם מעלה שיהיה הקב"ה מתאוה לתפילתם.

    לְאַחַר שְׁנֵים־עָשָׂר חֹדֶשׁ, גּוּפָן כָּלֶה וְנִשְׁמָתָן נִשְׂרֶפֶת, וְרוּחַ מְפַזְּרָתָן, וְנַעֲשִׂים אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַצַּדִּיקִים. הנה שם לא יש אפר ח"ו, ואמר כן בדרך משל ודמיון כלומר נִשְׁמָתָן נִשְׂרֶפֶת להפריד הסיגים מן חלקי הטוב שבה אך להיות הסיגים רבים וחלקי הטוב מועטים באיכותם וכמותם אין בהם שיעור להיות פרצוף בפני עצמו אלא יהיו נטפלין לנשמות גדולות של הצדיקים שיהיו דבוקים בהם כל אחד מהקרוב לשרשו ועשה דמיון בערכם לגבי נשמות הצדיקים הגדולים כמו ערך אבק האפר הנדבק בכפות רגלי האדם כן היא ערכם וחשיבותם של חלקי הטוב אלו לגבי נשמות הגדולות אשר ידבקון בהם.

    גֵּיהִנָּם כָּלֶה וְהֵם אֵינָם כָּלִים פירוש גֵּיהִנָּם דעלמא המתוקן לכל העולם לידון, וְהֵם אֵינָם כָּלִים דנידונין בגיהנם דילהון כי כל רשע יש לו חלק לעצמו בגיהנם כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה טז:) 'זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם'. או יובן יש גיהנם נעשה לכל אחד לפי ערך מעשיו להשרף בו וזה כלה וחוזר ומתחדש לאותו אדם אחר שישרף בו ויהיה אֵפֶר בתוכו וזהו גֵּיהִנָּם דילהון כָּלֶה וְהֵם אֵינָם כָּלִים כי יחזור ויתחדש להם גיהנם חדש בשבילם וכמו דאיתא באגדה בהנך מתים שמצאום רבן יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא שהיו אוספים עצים במדבר כדי שישרפום בהם. נמצא אלו גֵּיהִנָּם שלהם כָּלֶה וחוזר ומתחדש להם, ומזה תבין כמה מיני גיהנם יש לרשעים.

    אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אַבִּין וּפְנֵיהֶם דּוֹמִין לְשׁוּלֵי קְדֵרָה. יש להקשות מאי קא משמע לן בדברים אלו? ועוד למה דימה אותם לשחרות שׁוּלֵי קְדֵרָה ולא לשחרות אחר? ונראה לי בס"ד כי האש אף על פי שמהלך על כל דופני הקדרה הנה הוא שולט בשוליים יותר ולכן הם מושחרים יותר מהצדדין וכן אלו הרשעים אף על פי שכל גופם נתון בגיהנם שולט אש גיהנם בפניהם יותר ולכן יהיו פניהם מושחרים יותר משאר גופם כמו ששולי הקדרה מושחרים יותר מצדדי הקדרה, והטעם מפני כי העונות חקוקים בפנים, כמו שנאמר (ישעיה ג, ט) 'הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם'. או יובן הטעם מפני כי אברים המתייחסים לפנים יהיה בהם רבוי עונות יותר משאר איברים עינים לראות ואזנים לשמוע ופה לדבר ולאכול איסורים. או יובן בס"ד רמז בזה דאחר אותיות קְדֵרָה יש אותיות שׁוּרָה ואלו הן שׁוּלֵי קְדֵרָה כי הם אחר אותיות קְדֵרָה ואמרו רבותינו ז"ל 'אין שורה פחות' משלשה וכנזכר ביומא (יומא דף פז.) על פסוק (איוב לג, כז) 'יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים' עיין שם. ובפנים חקוקים העונות ויש שם שורה שהיא של שלשה מיני עונות שהם שלשה מיני טומאה של חטא ועון ופשע, ולזה אמר פניהם כְּשׁוּלֵי קְדֵרָה רוצה לומר שיש שם שורה הרמוזה בשולי אותיות קְדֵרָה.

    וְאִינְהוּ, מִשַּׁפִּירֵי בְּנֵי מְחוֹזָא, וּמִקַּרְיָן 'בְּנֵי־גֵּיהִנֹּם'. נראה לי בס"ד יש רשעים נשרפין וכלין באש גיהנם וחוזרין ומתחדשין שם ונשרפים פעם אחרת וכן על זה הדרך עד מאה אלף פעמים וכמו שאמרו אותם המתים לרבן יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא כדאיתא באגדה ולכן אלו מִקַּרְיָן 'בְּנֵי־גֵּיהִנֹּם' כי שם נולדים ומתחדשים וכל הנולד בעיר נקרא מבני אותה העיר כמו בני גליל בני בבל וכיוצא, גם קראם 'בְּנֵי־גֵּיהִנֹּם' כי בהם נבנה גיהנם שמגדיל ומתרבה כי ברבוי הרשעים בתוכו מתרחב והולך.

    אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵימָתַי אֲנִי אֲהוּבָה לְפָנֶיךָ? בִּזְמַן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל תַּחֲנוּנַי. נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו בגמרא דתענית (תענית כה:) היכי דמי שבחו של ציבור? אמר משיב הרוח ונשב זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מטרא ולא יתנו מן השמים קודם שישאלו דזה גרע דהוי כאומר תנו לו ולא אשמע קולו, וזהו שאמרה 'אֵימָתַי אֲנִי אֲהוּבָה? בִּזְמַן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ קוֹל תַּחֲנוּנַי' ולא תאמר תנו לו ואל אראה פניו! או יובן בזמן שאתה שומע ולא תעשה על ידי אמצעי. או יובן 'שׁוֹמֵעַ קוֹל תַּחֲנוּנַי' שהוא תפלת הציבור ולא מכח גזרת צדיק כחוני המעגל וכיוצא בו דכתיב בהו (שמואל ב' כג, ג) 'צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹקִים' המבטלים הגזרה מכח מעשיהם הטובים. או יובן יש אדם מתפלל על דבר טוב אך טועה בנוסח תפלתו שמוציא מפיו דברים דמשמען להפך כמו אותו שהיה הולך רגלי במדבר ויגע והתפלל שישלח לו הקב"ה חמור לרכוב עליו וטעה בלשונו ואמר דברים שמשמען שהחמור יהיה רוכב עליו וכך הוה ליה שנזדמן לפניו שר אחד רוכב על חמרתא ויש לה בן קטן כרוך אחריה וגזר עליו שירכיב זה הבן על כתפו וילך, וּבִּרְצוֹת יְהוָה דַּרְכֵי אִישׁ (משלי טז, ז) לא יביט על נוסח הדברים אלא רק על קול תחנונים של האדם שהוא מתחנן בעבור הטובה אף על פי שיצא מפיו דברים דמשמען לרעה, ולזה אמר 'בִּזְמַן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ קוֹל תַּחֲנוּנַי' שהם בעבור טובה, ולא נוסח 'אִמְרֵי פִי'. או יובן בס"ד דידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דְּחִילוּ חכמה רְחִימוּ בינה, נמצא אהבה מצד הבינה וידוע שערי תפלה בבינה, לזה אמר אֵימָתַי אֲנִי 'אֲהוּבָה' דייקא בִּזְמַן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל תַּחֲנוּנַי.

    "דַּלֹּתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ", אַף עַל פִּי שֶׁדַּלָּה אֲנִי בְּמִצְווֹת, לִי נָאֶה לְהוֹשִׁיעַ. נראה לי בס"ד דעבודה תמה ושלימה שיעשה האדם בקיום המצות היא שיעשה מאהבה במחשבה ודבור ומעשה וג' פעמים 'אהבה' עולה 'טל' [13×3=39] וזהו (ישעיהו כו, יט) 'טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ' ובזה יזכו שהשפע והפרנסה לא תבא להם ביגיעה כמטר שהוא יורד בזעף אלא כטל שיורד בנחת, ולזה אמר (הושע יד, ו) 'אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל' ואם לא זכו לעבודה שלימה אז ט' של טַל תתחלק לשני חלקים שהם ד"ה, ובזה יהין אותיות 'טַל' אותיות 'דַּלָּה'. ולזה אמר 'אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי דַּלָּה מִן הֲמִצְוֹת' רוצה לומר מכח חסרון המצות שלא עשיתים בשלימות נעשיתי דַּלָּה שנהפכו אותיות טַל שהבטיח הקב"ה לישראל באומרו 'אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל' לאותיות דַּלָּה עם כל זה לִי נָאֶה לְהוֹשִׁיעַ כי על ידי עסק התורה אנחנו ממתקים את הגבורה שהיא בסוד נ"ו כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל כי הג' מנצפך שהם מספר פ"ד כל חלק עולה נ"ו ולכן כל נ"ו שבסוף תיבה רומז לגבורה, ועל ידי עסק התורה שבעל פה שהיא ששה סדרים ממתקים את נ"ו שהוא סוד גבורה כי אות וא"ו של נ"ו שהוא מספר ששה יתחלק לשני חלקים שהם א"ה ובזה יהיו אותיות נ"ו לאותיות נָאֶה הרומז על המיתוק. ולזה אמר לִי נָאֶה דייקא ולכן לִי נָאֶה לְהוֹשִׁיעַ. ועוד נראה לי בס"ד אומרה לִי נָאֶה לְהוֹשִׁיעַ כי על ידי חסרון התפלה נעשה עָנִי שדרכו של עני על הרוב לחזור ולשוב ריקם כמו שנאמר (תהלים יד, ו) 'כִּי עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ' ועל ידי חסרון שיש מצד התורה נעשה רָשׁ ועל ידי חסרון שיש מצד המצות נעשה מָךְ. והנה ידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דשערי תפלה הם בבינה ושערי דמעה בחכמה, וידוע כי בבינה יש חמשים שערים שהוא מספר נו"ן ואם תניח אות נו"ן בתוך עָנִי יהיה צירוף עֲנֵנִי ולכן אליהו זכור לטוב בזמן שראה את ישראל בתואר עני אמר 'עֲנֵנִי הֳ' עֲנֵנִי' (מלכים א' יח, לז) ואם תניח אות א' הרומז ללימוד התורה לשון (תהלים נה, יד) 'אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי' בתוך אותיות רָשׁ יהיה צירוף רֹאשׁ והוא הנרמז בתיבת בְּרֵאשִׁית שהוא בי"ת רֹאשׁ דכתיב (משלי ח, כב) 'הֳ' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ' ואם תניח אות ה"א הרומזת לחמשה חלקים של שלימות המצות שהם מעשה ודיבור וכוונה ומחשבה ורעותא דליבא עם אותיות מָךְ יהיה צירוף כַּמָּה שהם מספר שם אדנ"י [65] שהוא סוד המלכות ששם הוא תיקון המצות שהם בסוד נפש כמו שכתבתי על מאמר 'על אחת כמה וכמה' שהוא ב' פעמים אדנ"י וזהו 'כמה וכמה' שעולים מספר ק"ל שהם חמשה הויו"ת הנרמזים באות ה' וכנזכר במקום אחר, נמצא אותיות המבטלים 'עָנִי רָשׁ מָךְ' הם אותיות נָאֶה לזה אמר לִי נָאֶה דייקא הם ג' אותיות הנזכר לכן לִי נָאֶה לְהוֹשִׁיעַ.

    5 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Rosh Hashanah 17a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Rosh Hashanah, daf 17, Amud Aleph, about 535 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 130 words

      Opens “וּמְצַפְצְפִין וְעוֹלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִישִׁית בָּאֵשׁ…”

    2. Segment 228 words

      Opens “בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: ״וְרַב חֶסֶד״ — מַטֶּה…”

    3. Segment 339 words

      Opens “פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן, וּפוֹשְׁעֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם בְּגוּפָן…”

    4. Segment 440 words

      Opens “אֲבָל הַמִּינִין וְהַמָּסוֹרוֹת וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁכָּפְרוּ בַּתּוֹרָה, וְשֶׁכָּפְרוּ…”

    5. Segment 539 words

      Opens “גֵּיהִנָּם כָּלֶה וְהֵן אֵינָן כָּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְצוּרָם…”

    6. Segment 619 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אָבִין: וּפְנֵיהֶם דּוֹמִין…”

    7. Segment 720 words

      Opens “אָמַר מָר, בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: ״וְרַב חֶסֶד״…”

    8. Segment 852 words

      Opens “פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן — וְהָא אָמְרַתְּ לֵית…”

    9. Segment 943 words

      Opens “דָּרֵשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע…”

    10. Segment 1019 words

      Opens “פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן, מַאי נִיהוּ? אָמַר רַב:…”

    11. Segment 1147 words

      Opens “וְשֶׁנָּתְנוּ חִיתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים — אָמַר רַב…”

    12. Segment 1232 words

      Opens “בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: ״וְרַב חֶסֶד״ — מַטֶּה…”

    13. Segment 1323 words

      Opens “תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן,…”

    14. Segment 1426 words

      Opens “רָבָא אָמַר: כׇּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו —…”

    15. Segment 1561 words

      Opens “רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ חֲלַשׁ, עָל…”

    16. Segment 1617 words

      Opens “״לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ״, אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא:…”

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Rosh Hashanah 17a · Segment 15 — “רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ חֲלַשׁ, עָל רַב פָּפָּא…

    • Rabbi Yose bar Hanina · Amoraim · First Generation of Amoraim

      Rabbi Yose bar Hanina was a preeminent first-generation Amoraic sage and a leading disciple of Rabbi Yochanan, whose halachic and aggadic teachings…

      Source: Rosh Hashanah 17a · Segment 12 — “…יְרַחֲמֵנוּ יִכְבּוֹשׁ עֲוֹנוֹתֵינוּ״. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר: נוֹשֵׂא,…

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Rosh Hashanah 17a · Segment 13 — “תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, וְכֵן הִיא…

    Encyclopedia entries citing this page

    Original text

    וּמְצַפְצְפִין וְעוֹלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִישִׁית בָּאֵשׁ וּצְרַפְתִּים כִּצְרוֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחוֹן אֶת הַזָּהָב הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי וַאֲנִי אֶעֱנֶה אוֹתוֹ״, וַעֲלֵיהֶם אָמְרָה חַנָּה: ״ה׳ מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל״.

    and they will cry out in their pain and eventually ascend from there, as it is stated: “And I will bring the third part through the fire, and will refine them as silver is refined, and will try them as gold is tried; they shall call on My name, and I will answer them” (Zechariah 13:9). This is referring to the members of the third group, who require refinement and cleansing. And about them, Hannah said: “The Lord kills, and gives life; he brings down to the grave, and brings up” (I Samuel 2:6).

    בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: ״וְרַב חֶסֶד״ — מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד. וַעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד: ״אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה׳ אֶת קוֹלִי״, וַעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד כׇּל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ — ״דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ״.

    Beit Hillel say: He Who is “and abundant in kindness” (Exodus 34:6) tilts the scales in favor of kindness, so that middling people should not have to pass through Gehenna. And about them, David said: “I love the Lord, Who hears my voice and my supplications” (Psalms 116:1). And about them, David said the entire passage: “I was brought low [ daloti ] and He saved me” (Psalms 116:6). Although they are poor [ dalim ] in mitzvot, God saves them.

    פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן, וּפוֹשְׁעֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם בְּגוּפָן — יוֹרְדִין לְגֵיהִנָּם וְנִידּוֹנִין בָּהּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ — גּוּפָן כָּלֶה, וְנִשְׁמָתָן נִשְׂרֶפֶת, וְרוּחַ מְפַזַּרְתָּן תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם״.

    The rebellious Jews who have sinned with their bodies and also the rebellious people of the nations of the world who have sinned with their bodies descend to Gehenna and are judged there for twelve months. After twelve months, their bodies are consumed, their souls are burned, and a wind scatters them under the soles of the feet of the righteous, as it is stated: “And you shall tread down the wicked; for they shall be ashes under the soles of your feet” (Malachi 3:21).

    אֲבָל הַמִּינִין וְהַמָּסוֹרוֹת וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁכָּפְרוּ בַּתּוֹרָה, וְשֶׁכָּפְרוּ בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים, וְשֶׁפֵּירְשׁוּ מִדַּרְכֵי צִבּוּר, וְשֶׁנָּתְנוּ חִיתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים, וְשֶׁחָטְאוּ וְהֶחְטִיאוּ אֶת הָרַבִּים, כְּגוֹן יָרׇבְעָם בֶּן נְבָט וַחֲבֵירָיו — יוֹרְדִין לְגֵיהִנָּם וְנִידּוֹנִין בָּהּ לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי וְגוֹ׳״.

    But the heretics; and the informers; and the apostates [ apikorsim ]; and those who denied the Torah; and those who denied the resurrection of the dead; and those who separated from the ways of the Jewish community and refused to share the suffering; and those who cast their fear over the land of the living; and those who sinned and caused the masses to sin, for example, Jeroboam, son of Nebat, and his company; all of these people descend to Gehenna and are judged there for generations and generations, as it is stated: “And they shall go forth, and look upon the carcasses of the men that have rebelled against Me; for their worm shall not die; neither shall their fire be quenched; and they shall be an abhorrence to all flesh” (Isaiah 66:24).

    גֵּיהִנָּם כָּלֶה וְהֵן אֵינָן כָּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבוּל לוֹ״. וְכׇל כָּךְ לָמָּה — מִפְּנֵי שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בִּזְבוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִזְּבוּל לוֹ״, וְאֵין ״זְבוּל״ אֶלָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבוּל לָךְ״, וַעֲלֵיהֶם אָמְרָה חַנָּה: ״ה׳ יֵחַתּוּ מְרִיבָיו״.

    Gehenna will terminate, but they still will not terminate, as it is stated: “And their form shall wear away the netherworld, so that there be no dwelling for Him” (Psalms 49:15); that is to say, Gehenna itself will be worn away before their punishment has come to an end. And why are they punished so severely? Because they stretched out their hands against God’s dwelling, the Temple, and everything else that is sanctified, as it is stated: “So that there be no dwelling [ zevul ] for Him.” Dwelling [ zevul ] is referring here only to the Temple, as it is stated: “I have built You a house for dwelling [ zevul ] in” (I Kings 8:13). And about them Hannah said: “The adversaries of the Lord shall be broken in pieces” (I Samuel 2:10).

    אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אָבִין: וּפְנֵיהֶם דּוֹמִין לְשׁוּלֵי קְדֵירָה. וְאָמַר רָבָא: וְאִינְהוּ מִשַּׁפִּירֵי שַׁפִּירֵי בְּנֵי מָחוֹזָא, וּמִקַּרְיִין ״בְּנֵי גֵיהִנָּם״.

    Rabbi Yitzḥak bar Avin said: And their faces on the Day of Judgment will be black and sooty like the bottom of a pot. And Rava said: And they shall include the most handsome, i.e., upstanding, of the people of Meḥoza, as Rava thought that even the most upstanding people of the city of Meḥoza were wicked, and they shall be called the people of Gehenna.

    אָמַר מָר, בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: ״וְרַב חֶסֶד״ — מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד, וְהָכְתִיב: ״וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִישִׁית בָּאֵשׁ״! הָתָם, בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן.

    The Master said in the baraita above: It stated that Beit Hillel say: He Who is “and abundant in kindness” (Exodus 34:6) tilts the scales in favor of kindness, so that middling people will not have to pass through Gehenna. The Gemara asks: But isn’t it written: “And I will bring the third part through the fire” (Zechariah 13:9), implying that there is a third group, which is sent to Gehenna temporarily? The Gemara answers: There, the verse is referring to the rebellious Jews who have sinned with their bodies.

    פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן — וְהָא אָמְרַתְּ לֵית לְהוּ תַּקַּנְתָּא?! כִּי לֵית לְהוּ תַּקָּנָה — בְּרוֹב עֲוֹנוֹת. הָכָא — מֶחֱצָה עֲוֹנוֹת וּמֶחֱצָה זְכִיּוֹת, וְאִית בְּהוּ נָמֵי עָוֹן דְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן, לָא סַגְיָא לֵיהּ דְּלָאו ״וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִישִׁית בָּאֵשׁ״. וְאִם לָאו, ״וְרַב חֶסֶד״ — מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד. וַעֲלֵיהֶן אָמַר דָּוִד: ״אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה׳״.

    The Gemara asks: Can the verse be referring to the rebellious Jews who have sinned with their bodies? But didn’t you say that they have no rectification? The Gemara responds: When do they have no rectification? When in addition to their having sinned with their bodies, the majority of their actions are sins. But here, the verse is referring to people for whom half of their actions are sins and half are meritorious deeds, and those sins include the sin of the rebellious Jews who sin with their bodies. It is not sufficient that they not be subject to the verse: “And I will bring the third part through the fire.” However, if their sins and meritorious deeds are equally balanced, and they did not sin with their bodies, He Who is “abundant in kindness” tilts the scales in favor of kindness. And about them, David said: “I love the Lord, Who hears my voice and my supplications” (Psalms 116:1).

    דָּרֵשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה׳״ — אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵימָתַי אֲנִי אֲהוּבָה לְפָנֶיךָ — בִּזְמַן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ קוֹל תַּחֲנוּנַי. ״דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ״, אַף עַל פִּי שֶׁדַּלָּה אֲנִי מִן הַמִּצְוֹת — לִי נָאֶה לְהוֹשִׁיעַ.

    Rava interpreted the verse homiletically: What is the meaning of that which is written: “I love the Lord, Who hears my voice and my supplications”? The Congregation of Israel said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, when do I know that I am loved by You? When You hear the voice of my supplications, as the verse states: “I was brought low [ daloti ], and He saved me” (Psalms 116:6). Although I am poor [ dala ] in mitzvot, nevertheless it is fitting to save me.

    פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן, מַאי נִיהוּ? אָמַר רַב: קַרְקַפְתָּא דְּלָא מַנַּח תְּפִלִּין. פּוֹשְׁעֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם בְּגוּפָן — אָמַר רַב: בַּעֲבֵירָה.

    The Gemara asks: The rebellious Jews who have sinned with their bodies, who are they? Rav said: This is referring to the skull that did not ever don phylacteries. The Gemara asks further: The rebellious ones of the nations of the world who sin with their bodies, who are they? Rav said: They are those who engage in the sin, i.e., forbidden sexual relations.

    וְשֶׁנָּתְנוּ חִיתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים — אָמַר רַב חִסְדָּא: זֶה פַּרְנָס הַמַּטִּיל אֵימָה יְתֵירָה עַל הַצִּבּוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל פַּרְנָס הַמַּטִּיל אֵימָה יְתֵירָה עַל הַצִּבּוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם אֵינוֹ רוֹאֶה בֵּן תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָכֵן יְרֵאוּהוּ אֲנָשִׁים לֹא יִרְאֶה כׇּל חַכְמֵי לֵב״.

    And those who cast their fear over the land of the living, who are they? Rav Ḥisda said: This is referring to a communal leader [ parnas ] who casts excessive fear on the community not for the sake of Heaven. Rav Yehuda said that Rav said: Any community leader who casts excessive fear on the community not for the sake of Heaven will be punished and not see any Torah scholar among his sons, as it is stated: “Men do therefore fear him; he sees not any who are wise of heart” (Job 37:24). One who brings others to fear him will not merit having wise-hearted people in his family.

    בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: ״וְרַב חֶסֶד״ — מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד. הֵיכִי עָבֵיד? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כּוֹבְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבּוֹשׁ עֲוֹנוֹתֵינוּ״. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר: נוֹשֵׂא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נוֹשֵׂא עָוֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע״.

    § It was taught in the baraita : Beit Hillel say: He who is “and abundant in kindness” (Exodus 34:6) tilts the scales in favor of kindness, so that middling people will not have to pass through Gehenna. The Gemara asks: How does He do this? Rabbi Eliezer says: He pushes down on the side of the merits, tipping the scale in their favor, as it is stated: “He will again have compassion upon us; He will push down our iniquities” (Micah 7:19). Rabbi Yosei bar Ḥanina said: He bears, i.e., raises, the side of the sins, as it is stated: “He bears [ noseh ] sin and forgives transgression” (Micah 7:18).

    תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, וְכֵן הִיא הַמִּדָּה. אָמַר רָבָא: וְעָוֹן עַצְמוֹ אֵינוֹ נִמְחָק. דְּאִי אִיכָּא רוּבָּא עֲוֹנוֹת — מִחֲשִׁיב בַּהֲדַיְיהוּ.

    A Sage from the school of Rabbi Yishmael taught in a baraita : He overlooks each and every first transgression, and that is the attribute of mercy, that God forgives one’s first sin, and therefore He tips the scale in favor of the merits. Rava said: But that sin itself, which God overlooks, is not completely erased; if the individual’s actions are still mostly sins, God counts the overlooked sin with them and metes out punishment accordingly.

    רָבָא אָמַר: כׇּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו — מַעֲבִירִין לוֹ עַל כׇּל פְּשָׁעָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נוֹשֵׂא עָוֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע״. לְמִי נוֹשֵׂא עָוֹן — לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע.

    Rava understood this verse differently and said: With regard to whoever forgoes his reckonings with others for injustices done to him, the heavenly court in turn forgoes punishment for all his sins, as it is stated: “He bears sin and forgives transgression” (Micah 7:18). Whose sins does He bear? The sins of one who forgoes his reckonings with others for injustices committed against him.

    רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ חֲלַשׁ, עָל רַב פָּפָּא לְשַׁיּוֹלֵי בֵּיהּ. חַזְיֵיהּ דַּחֲלִישׁ לֵיהּ עָלְמָא, אֲמַר לְהוּ: צְבִיתוּ לֵיהּ זְוַודְתָּא. לְסוֹף אִיתְּפַח, הֲוָה מִיכְּסִיף רַב פָּפָּא לְמִיחְזְיֵיהּ. אֲמַרוּ לֵיהּ: מַאי חֲזֵית? אֲמַר לְהוּ: אִין, הָכִי הֲוָה, וַאֲמַר לְהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הוֹאִיל וְלָא מוֹקֵים בְּמִילֵּיהּ — לָא תְּקוּמוּ בַּהֲדֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נוֹשֵׂא עָוֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע״, לְמִי נוֹשֵׂא עָוֹן — לְעוֹבֵר פֶּשַׁע.

    It is related that Rav Huna, son of Rav Yehoshua, became sick, and Rav Pappa went into his home to inquire about his well-being. He saw that the world was growing weak for Rav Huna, i.e., he was dying. Rav Pappa said to his attendants: Prepare his provisions [ zavdata ], i.e., his shrouds. In the end, Rav Huna recovered. Rav Pappa was embarrassed to go and see him, as it seemed as if he had decreed Rav Huna’s death. Rav Huna’s friends said to him: What did you see when you were lying there suspended between life and death? He said to them: Yes, it was so, I was truly close to dying, but the Holy One, Blessed be He, said to the heavenly court: Since he does not stand on his rights, i.e., he is ready to waive what is due him, you too should not be exacting with him in his judgment, as it is stated: “He bears [ noseh ] sin and forgives transgression.” Whose sins does He bear? The sins of one who forgoes his reckonings with others for injustices committed against him.

    ״לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ״, אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא: אַלְיָה — וְקוֹץ בָּהּ: ״לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ״ — וְלֹא לְכׇל נַחֲלָתוֹ,

    That same verse continues: “He bears sins and forgives transgression for the remnant of His inheritance” (Micah 7:18). Rav Aḥa bar Ḥanina said: This is like the fat tail that has a thorn in it, i.e., something good that contains something bad. God forgives and pardons only “for the remnant of His inheritance,” but not for all His inheritance.