Talmud Builders

    Commentary page

    Moed Katan 12b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Moed Katan 12b

    Moed Katan 12b. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 566 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    יש מהן פטור אבל אסור והא דקתני אין זופתין אסור למיעבד לכתחילה אבל בדיעבד לא הוי חייב והא דקתני זופתין הוי מותר לכתחילה:

    למיחצד לקצור ורב הונא יש לו מה יאכל הוה ואמאי שרי לה:

    אמר ליה האי דקתני מחובר אפי' כולו אבוד נמי אסור ר' יוסי היא ויחידאה היא ולא סבירא לן כוותיה:

    כיון דכל יומא לאו בפרות דיישי האידנא לאו שינוי הוא כי דיישי בלא פרות ולעולם ר' יוסי היא והא דאסר בפרות משום דאוושא מילתא היא:

    ואם טחן במועד לצורך המועד והותיר עד לאחר המועד:

    מותר לאכלו אחר המועד:

    ובלבד שלא יערים שלא יעשה הרבה ויאמר לצורך המועד אני עושה ומתכוין כדי שתשתייר לאחר המועד:

    מערים ושותה מן החדש שיכול לומר לצורך המועד הטילו:

    27 more comments on this page.

    Rashi on Moed Katan 12b · Sefaria

    Tosafot

    מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים פירש בתוספות הרב דבאסיפת פירות איכא מלאכה כדאמרינן פרק אין דורשין (חגיגה דף יח.) גבי חג האסיף אסיפה במועד מי שרי ואיני יודע מה מלאכה וצריך עיון אי טרח בלא מלאכה אסיר כי היכי דאסירי בפרקמטיא ולקמן בשמעתין (מועד קטן דף יג) אמר מועד משום טירחא ולא טירחא הוא ושמא היינו דוקא בדבר שהוא מלאכה:

    אם תימצי לומר צרם אזן הבכור ומת קנסו בנו אחריו משום דאיסורא עשה אבל כוון מלאכתו לא עשה איסורא עדיין ולא צריך להגיה דאורייי' אבל בפ' השולח (גיטין מד. ושם) דגבי מכר ומת בעי אי קנסו בנו אחריו התם גרסינן ודאי איסורא דאורייתא משום דמכר ומת נמי עבד איסור' אלא דלא הוי דאוריי':

    Tosafot on Moed Katan 12b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ת"ר אין מדיירין בחולו של מועד פי' מכניסין הבהמות לדיר כדי שיטול זבלן לזבל השדות והאילנות ואם באו מאליהן מותר אבל אין מסייעין הרועים ואין מוסרין להם שומר לנער את צאנן ואם היה שכיר שנה שכיר חדש שכיר שבת מסייעין הרועין ומוסרין להם שומר לנער צאנן ר' אומר אם באו בשבת בטובה בלא כלום הנאה או ביום טוב במזונות בלבד כלומר שכירותכם היא סעודתכם במועד אפי' בשכר אמר רב יוסף הלכתא כרבי: מתני' וכן מי שהיה יינו בבור ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו פועלים ר' יוסי אומר זולף וגומר כדרכו.

    ר' יהודה אומר עושה לו לימודים כו' פירוש לימודים מכסהו וצריכא דאי אשמועינן משחא משום דנפיש פסידיה משום הכי שרי ר' יוסי אבל חמרא כו' אמר ר' יצחק בר אבא מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד דלא כר' יוסי דהא ר' יוסי שרי כדרכו בלא שינוי אמר רב יוסף הלכתא כר' יוסי: בעא מיניה מרב נחמן בר יצחק מהו למישעיה לחביתא דשיכרא בחולו של מועד אמר להו רב יוסף דהוא סיני כדגרסינן בסוף הוריות רבה עוקר הרים רב יוסף סיני הוא דאמר הלכה כר' יוסי דאמר זולף וגומר וגף כדרכו אמרו ליה אימור דאמר ר' יוסי גף כדרכו בחמרא דאי שבקת ליה מגולה מפסיד שיכרא מי אמר אמר להו שיכרא נמי אית ביה פסידא טובא דאמר אביי אמרה לי אם חביתא דאית בה שית סאוי תמרי או כיוצא בהן ושייעא כח אותו השכר חזק כמו חבית שיש בה שמונת סאין ולא שיעא כלומר אם תשאר מגולה יש בשכר הפסד: אמר רב הלכות מועד כהלכות כותים למאי הלכתא לומר שעקרות הן ואין למידות זו מזו. דאמר שמואל זופתין כוזתא ואין זופתין חבית והלא זו וזו זיפות הוא אלא אין למידין זו מזו זיפות הכוזתא אם תשאר בלא זיפות. פי' חייש לטירחא ומר חייש לפסידא מפורש בירושלמי. שמואל אמר זפתין גרבא ולא זפתין כוזתא דזיפתא גלידא.

    רב הונא חצדו ליה בחולא דמועדא איתיביה רבה בר רב הונא והתניא דבר האבד מותר לעשותו במועד ושאינו אבד אסור לעשותו בד"א בתלוש אבל במחובר אפילו כולו אבד אסור ואם אין לו מה יאכל קוצר ומעמר ודש כו'. ובלבד שלא ידוש בפרות. אמר ליה רב הונא הא מתניתא יחידאה היא דהא רשב"ג תני לה משום ר' יוסי ולא סמכינן עליה אי הכי דר' יוסי היא ידוש בפרות דהא ר' יוסי לא בעי שינוי ופרקינן כיון דכל יומא איכא דדיש בלא פרות לאו שינוי: תנו רבנן טוחנין קמח במועד לצורך המועד שלא לצורך המועד אסור ואם טחן לצורך המועד והותיר מותר כיוצא בו קוצצין קוצין במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור וכו' וכן מטילין שכר לצורך המועד כו' ובלבד שלא יערים. איני והתניא אע"פ שיש לו שכר ישן מערים ושותה מן החדש. ופרקינן תנאי היא דתניא אין מערימין בכך משום ר' יוסי בר' יהודה אמרו מערימין ואע"ג דלמיחצד למי שאין לו מה יאכל שרי איקפד שמואל עליה דרב ואמר אפילו הכי אדם חשוב שאני.

    ר' יהודה נשיאה נפק בחומרתא דמדושא ואשתי מיא דאחים קפילא ארמאה ואיקפד ר' אמי עליה. ואמר רב יוסף תרווייהו שרו להו רבנן חומרתא דמדושא דתניא השירים והצמידים והטבעות הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר ואי מיא דאחים קפילא נכרי האמר שמואל בר רב יצחק כל הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי נכרים ואמרינן אפילו הכי אדם חשוב שאני לא הוה ליה למיעבד הכי.

    אמר רב חננאל אמר רב קוצץ אדם דקל במועד אע"פ שאין צריך לו אלא לנסורת שלו לייט עלה אביי אזל רב אשי למקצץ ההיא אבא ואישתמיט נרגא ובעא למיפסקיה לשקיה ושבקיה והדר רב יהודא שרא למיעקר כיתנא ולמיקטל כשותא ולמיעקר שומשמי אמר אביי בשלמא כיתנא חזי לחפיפה כשותא נמי חזו לשיכרא אלא שומשמי למאי חזו ואמרינן לנזיי דאית בהו.

    רבי ינאי קטף פרדיסאה בחולי דמועדא משום דמטא [זמניה] וחשש לפסידא לשנה אחרת שהו כ"ע לפרדיסייהו וקטפוה בחולי דמועדא אפקר ר' ינאי לפרדיסיה ההיא שתא: ירושלמי אמר ילפין מקלקלתא ולא ילפי מתקנייא. ר' יעקב בר אחא בשם ר' אבין פרקמטיא אבידה שריא מטלטלתא במועדא. שיירתא שרי מיזבון מינה במועדא:

    מתני' מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים כו'.

    תניא ובלבד שיכניס בצינעא לתוך ביתו ואי הוו כעין כשורי דרב יוסף דבלילא בעו גברי יתירי ובעי אבוקות של אש ואוושא מילתא טפי עדיף לעייולינהו ביממא.

    Rabbeinu Chananel on Moed Katan 12b · Sefaria

    Ritva

    טוחנין קמח במועד לצורך המועד פי' בריחים ישנה לדברי הכל:

    ושלא לצורך המועד אסור ק"ל למה ליה למתני שלא לצורך המועד אסור מרישא שמעי' לה וסברא נמי הוא ועוד לצורך המועד למה ליה גידולה מזו קתני סיפא שאם אין לו מה יאכל קוצר ומעמר ר"ל דבטחינה שרי' כל לצורך המועד אפי' בהרוחה גמורה ולא בצמצום ממש וכן בשאין לו לעשות בדבר אלא מלאכה אחת אבל לקמן שהוא צריך לקצור ומעמר ושאר מלאכות אינו עושה אלא כדי צרכו בצמצום כל מאי דאפשר ובזה עושה כל מלאכה שבעולם ואפי' בפרהסיא ואפי' בהא ודאי אם לא ימצא מי שירצה לעשות לו בצמצום שאין רוצין לטחון או לקצור לו דבר מועט עושה אפי' הרבה מפני מועט שהכל לפי צורך המועד הוא וכך קבלתי ממורי נר"ו בשם רבי' הגדול רבו הרמב"ם ז"ל:

    ובלבד שלא ידוש בפירות פי' משום דאוושא מילתא טובא וסגיא ליה שפיר בלאו הכי ובירוש' אמרו שאם היה מספיק לרבים דש אפי' בפירו' משום דהכי אורחא:

    ההיא יחידאה היא פרש"י ז"ל שאסור לעשות מלאכה בדבר האבד במחובר ולית ליה ממתני' דמשקין בית השלחין פי' ואנא דאמרי' כתנא דבית (ר' ישמעאל) השלחין ומ"מ מוסיף הוא עליו למישרי טרח' יתירא מפני שהגיע לכתפים דהא מודה ההוא תנא כדפרשי' לעיל:

    אי רבי יוסי נמי ידוש בפירות פי' בשלמא לדידי האי תנא רבנן היא סבר לה כרבי יוסי לענין מחובר ופליג עליה לענין שנוי וכיון דרבנן היא הלכתא כוותייהו לענין מחובר מיהת אלא לדבריך דאמרת דיחידאה היא ור' יוסי ממש ידוש נמי בפירות ופרקי' דכי הא לא חשיב שנוי דאפי' בחול איכא טובא דדישי בלא פירות:

    ת"ר טוחנין במועד כו' פליג להו בהני בבי משום דחדא ענינא הוא באנפי נפשיה ואשמועי' דאפילו בטחינת קמח שהיא צורך גדול אין עושין שלא שצורך ואפילו בשכר ועצים עושין לצורך ואפי' הרבה ולהרוחה:

    ובלבד שלא יערים פירש שיתכוין ע"מ להותיר או שהי' לו אחד בביתו והיה בדעתו לשתות ממנו והוא אומר שאינו רוצה בזה אלא באחד שהוא חדש:

    תנאי היא דתניא אין מערימין כו' ונראה דהלכת' כמאן דאסר וכן פסק ה"ר י"ט ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פסק להקל ונראין דברים שלא נחלקו אלא בהערמה זו שהיא לענין אוכל נפש. וצורך אוכל נפש דאמר הרוחה בענין המועד ורבוי השמחה הוא אבל במילי דעלמא כ"ע מודו שאין מערימין כנ"ל:

    15 more comments on this page.

    Ritva on Moed Katan 12b · Sefaria

    Meiri

    מי שהיתה לו תבואה מחוברת בקרקע אם יש פסידא באיחורה ולא כיון במלאכתו במועד אע"פ שאינו צריך לה במועד הרי זה קוצרה בלא שנוי ובלבד שלא ידוש בפרות ולא משום שנוי שדבר האבד אינו צריך שנוי וכן שהרבה פעמים אדם דש בלא פרות ואין דישה בלא פרות שנוי אלא מפני שהדבר מפורסם ביותר ואם אין פסידא באיחורה אלא שהוא צריך לה במועד שאין לו מה יאכל אע"פ שיש לו כדי לקנות אין מצריכין אותו לקנות ואפי' כיון מלאכתו במועד אלא קוצר ומעמר ודש וזורה ובורר וטוחן מה שהוא צריך ואף בזו לא ידוש בפרות ואם אינו צריך לה במועד אלא שיש בה אבד והוא כיון מלאכתו במועד אסור וזהו שאמרו בתלמוד המערב על מה שאמרו כאן רב חצדו ליה חצדא וכו' במה אנן קיימין כלומר מפני שהיה בה אבד במה אנן קיימין אם בהגיע זמנו לקצור קודם הרגל ולא קצר איהו דאפסיד אנפשיה כלומר שראוי לאסור מחמת כיוון מלאכתו ואם בשלא הגיע היכי קאי כלומר היאך אפשר שיהא אבד בזמן מועט ופירשה כגון שהגיע זמנו וחשב הוא שיהא יכול לעמוד עד לאחר הרגל ואח"כ נודע לו שאי אפשר לו לעמוד ומ"מ אפשר לפרשה שלא הגיע זמנה עד חול המועד והרוח באה ומשירתו בתלמוד המערב אמרו הדה דתימא במספיק ליחיד אבל במספיק לרבים ידוש אף בפרות ואין בכך כלום ואם קצר מערב יום טוב ורוצה לעמר או לדוש הכל לפי הזמן:

    כלל הדברים כל שיש בו אבד אע"פ שאינו צורך המועד מותר אם לא כיון מלאכתו במועד ואם כיון מלאכתו אסור אין בו אבד אסור אא"כ הוא צורך המועד שכל שהוא צורך המועד אפי' בטורח ואפי' היה אפשר לו מבערב וכיון מלאכתו מותר באוכל נפש ובמכשירי אוכל נפש כגון גדילת תנורים וקציצת עצים לצורך המועד וכיוצא בהם ואפי' מלאכת אומן אבל מה שאינו צורך אכילה אע"פ שהוא צורך המועד הואיל ואין בו אבד כיוון מלאכתו אסור אף במלאכת הדיוט לא כיון מלאכתו אסיר במלאכת אומן ומותר במלאכת הדיוט והזהר שיהא כלל זה חקוק בלבך בכל עניני הלכות מועד ושמרהו:

    למדנו לפי דרכנו שקוצרין ודשין ועושין כל מלאכה שבתבואה וטוחנין וקוצצין עצים לצורך המועד אלא שאנו מוסיפין בה שאם עשה אחת מהן לצורך המועד והותיר מותר לאחר המועד ואין מערימין בכך ר"ל שיהא עקר כונתו להותיר ואם עשה כן עליו נאמר ויראת מאלהיך וכל שנודע לנו בהערמתו אסור מתורת קנס וכדקאמר טחן והותיר מותר הא כל שעקר טחינתו בהערמה אסור וכן בכל שאר הדברים ועל הדרך שאמרו וכלם שכיונו מלאכתם במועד יאבדו ויש דבר שמותר להערים בו והוא שמטילין שכר במועד לצורך המועד הן שכר של תמרים הן של שעורים ואע"פ שיש לו ישן מערים ושותה מן החדש שאין הערמה זו ניכרת שהרואה אומר לצורך המועד הוא שאין הכל יודעין שיהא לו מן הישן וכן בכל הערמה שאינה ניכרת כגון צריך למדה קטנה וטוחן מדה גדולה וכיוצא בזה:

    לענין ביאור זה שאמרו בסוגיא זו אין לו מה יאכל הוה י"מ אותה על הפועל וכמו שאמרו שאע"פ שבעל הבית יש לו לאכול מותר להרויח את הפועל במלאכה שלו בכדי חייו של פועל שאם לא כן היאך אפשר שיאמר על הרב אין לי מה יאכל הוה ואין צורך בכך שאפשר שכד הקמח כלה ואין מטריחין לקנות כמו שביארנו למעלה:

    טבעת שיש עליה חותם הוא תכשיט של איש ומותר לצאת בו לרשות הרבים לדעת רוב פוסקים אבל אין עליה חותם אסור לאיש לצאת בו לרשות הרבים שאינו תכשיט שלו וכל שאינו יוצא בו לרשות הרבים אסור לצאת בו לחצר שאינה מעורבת חוץ מקצת דברים המבוארים במקומם ויש מי שמתיר בטבעת שאין עליה חותם לצאת בו לחצר וכמו שאמרו נזמים שירין וטבעות הרי הן ככל הכלים וניטלין בחצר וודאי אף בדרך מלבוש כן ואף לדעת זו ראוי לאדם חשוב להזהר בו ומ"מ יש פוסקים שאף טבעת שיש עליה חותם אע"פ שהוא תכשיט של איש לכתחלה אסור משום דילמא שליף ובחצר מיהא מותר אלא שאדם חשוב ראוי להזהר וחמרתא דאמדושא פירושו טבעת של עץ הקרוי כן הן בחותם הן שלא בחותם על הדרך שפירשנו ודברים אלו קצרנו בהם בכאן מפני שאין זה מקומן ובמסכת שבת נ"ז א' יתרחבו הדברים בעקרי דברים אלו בע"ה:

    כל שהוא נאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי גוים וכן הדין במשקה מעתה מים שהחם אותם גוי בכלי שאין בו איסור גיעול או שיש בו איסור גיעול אלא שהוא נותן טעם לפגם מותר לשתותן וכן כל כיוצא בזה כמו שיתבאר במקומו:

    מי שצריך לדבר מועט ואי אפשר לו אלא על ידי מלאכה מרובה כגון לנסורת של עץ ואי אפשר לו בכדי צרכו אא"כ קוצץ דקל ומנסרו מותר אלא שהדבר מכוער וראוי להמנע ממנו אא"כ הוא צורך גדול:

    כבר ביארנו שכל מה שיש בו צורך המועד ואינה מלאכת אומן אע"פ שאינה אוכל נפש ואינה אבד מותר לעשותה במועד מעתה עוקרין את הפשתן לנשים כדי לחוף בהם שהיה מנהגם להטביל גבעולי פשתן בשמנים ידועים וחופפות בהן וקוצרין את הכשות לערבו בשכר ליתן בו חורפה ואת השומשמין לעשות מהם שמן אם היו דברים אלו צריכין לו במועד וכן כל כיוצא בזה ואע"פ שהשומשמין אין ראוין לעשות מהן שמן עד שהם מתיבשים הרבה משנתלשו מ"מ חזו לנזיאתא דאית בהו ר"ל גרעינים הדקים שבהם שמתיבשים אף במחובר:

    6 more comments on this page.

    Meiri on Moed Katan 12b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Moed Katan, daf 12, Amud Bet, about 566 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “יֵשׁ מֵהֶן פָּטוּר אֲבָל אָסוּר, וְיֵשׁ מֵהֶן…”

    2. Segment 236 words

      Opens “רַב הוּנָא חֲצַדוּ לֵיהּ חֲצָדָא בְּמוֹעֲדָא. אֵיתִיבֵיהּ…”

    3. Segment 330 words

      Opens “בַּמָּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בִּתְלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע,…”

    4. Segment 434 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: יְחִידָאָה הִיא, וְלָא סְבִירָא לַן…”

    5. Segment 522 words

      Opens “וְאִי רַבִּי יוֹסֵי, יָדוּשׁ נָמֵי בְּפָרוֹת?! הָא…”

    6. Segment 615 words

      Opens “אָמַר לָךְ: הָכָא נָמֵי, כֵּיוָן דְּכׇל יוֹמָא…”

    7. Segment 735 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: טוֹחֲנִין בַּמּוֹעֵד לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, וְשֶׁלֹּא…”

    8. Segment 820 words

      Opens “מְטִילִין שֵׁכָר בַּמּוֹעֵד לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, וְשֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ…”

    9. Segment 939 words

      Opens “וּרְמִינְהוּ: מְטִילִין שֵׁכָר בַּמּוֹעֵד לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, וְשֶׁלֹּא…”

    10. Segment 1021 words

      Opens “רַב חֲצַדוּ לֵיהּ חֲצָדָא בְּחוּלָּא דְמוֹעֲדָא. שְׁמַע…”

    11. Segment 1120 words

      Opens “וְרַב מַאי טַעְמָא עָבֵיד הָכִי? אֵין לוֹ…”

    12. Segment 1237 words

      Opens “רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה נְפַק בְּחוּמַרְתָּא דִמְדוּשָׁא, וְאִשְׁתִּי…”

    13. Segment 1327 words

      Opens “אִי מִשּׁוּם דְּאִישְׁתִּי מַיָּא דְּאַחֵים קַפִּילָא אֲרַמָּאָה,…”

    14. Segment 1420 words

      Opens “אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: קוֹצֵץ אָדָם…”

    15. Segment 1558 words

      Opens “רַב אָשֵׁי הֲוָה לֵיהּ אִבָּא בִּשְׁלַנְיָיא. אֲזַל…”

    16. Segment 1631 words

      Opens “רַב יְהוּדָה שְׁרָא לְמִיעְקַר כִּיתָּנָא וּלְמִיקְטַל כְּשׁוּתָא,…”

    17. Segment 1724 words

      Opens “רַבִּי יַנַּאי הֲוָה לֵיהּ הָהוּא פַּרְדֵּיסָא דִּמְטָא…”

    18. Segment 1826 words

      Opens “מַתְנִי׳ מַכְנִיס אָדָם פֵּירוֹתָיו מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים, וְשׁוֹלֶה…”

    19. Segment 197 words

      Opens “גְּמָ׳ תָּנָא: וּבִלְבַד שֶׁיַּכְנִיסֵם בְּצִנְעָא לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.…”

    20. Segment 207 words

      Opens “רַב יוֹסֵף הֲוָה לֵיהּ כְּשׁוּרֵי, עַיְּילִינְהוּ בִּימָמָא.…”

    21. Segment 2126 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי, וְהָתַנְיָא: וּבִלְבַד שֶׁיַּכְנִיסֵם בְּצִנְעָא…”

    22. Segment 2219 words

      Opens “וְשׁוֹלֶה פִּשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה כּוּ׳. בָּעֵי מִינֵּיהּ…”

    23. Segment 233 words

      Opens “אִם תִּימְצֵי לוֹמַר…”

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Moed Katan 12b · Segment 4 — “…דְּתַנְיָא, כְּלָל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מִשּׁוּם רַבִּי…

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Moed Katan 12b · Segment 17 — “רַבִּי יַנַּאי הֲוָה לֵיהּ הָהוּא פַּרְדֵּיסָא דִּמְטָא זִמְנֵיהּ בְּחוּלָּא…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Moed Katan 12b · Segment 12 — “…אַמֵּי, אִיקְּפַד. אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי טַעְמָא אִיקְּפַד? אִי…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Moed Katan 12b · Segment 10 — “…בְּחוּלָּא דְמוֹעֲדָא. שְׁמַע שְׁמוּאֵל, אִיקְּפַד. לֵימָא שְׁמוּאֵל כִּיחִידָאָה סְבִירָא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Moed Katan 12b · Segment 14 — “…שֶׁלּוֹ. לָיֵיט עֲלַהּ אַבָּיֵי.

    Original text

    יֵשׁ מֵהֶן פָּטוּר אֲבָל אָסוּר, וְיֵשׁ מֵהֶן מוּתָּר לְכַתְּחִלָּה.

    Some of the actions for which one is exempt by Torah law are nevertheless prohibited, and some of them are permitted ab initio .

    רַב הוּנָא חֲצַדוּ לֵיהּ חֲצָדָא בְּמוֹעֲדָא. אֵיתִיבֵיהּ רַבָּה בַּר רַב הוּנָא לְרַב הוּנָא טוֹחֲנִין קֶמַח בַּמּוֹעֵד לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, וְשֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד — אָסוּר. דָּבָר שֶׁאָבוּד בַּמּוֹעֵד — מוּתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ בַּמּוֹעֵד, דָּבָר שֶׁאֵינוֹ אָבוּד בַּמּוֹעֵד — אָסוּר.

    § The Gemara relates that Rav Huna had his crop harvested for him on the intermediate days of a Festival. Rabba bar Rav Huna raised an objection to his father Rav Huna from a baraita : One may grind flour on the intermediate days of a Festival for the sake of the Festival, but if it is not for the sake of the Festival, it is prohibited. With regard to a matter that, if unattended, will result in significant loss on the Festival, it is permitted to perform labor to prevent that loss on the intermediate days of the Festival. For a matter that will not result in loss if unattended during the intermediate days of the Festival, it is prohibited to perform labor.

    בַּמָּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בִּתְלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, אֲבָל מְחוּבָּר לַקַּרְקַע — אֲפִילּוּ כּוּלּוֹ אָבוּד אָסוּר. וְאִם אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל, קוֹצֵר וּמְעַמֵּר וְדָשׁ וְזוֹרֶה וּבוֹרֵר וְטוֹחֵן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָדוּשׁ בְּפָרוֹת!

    In what case is this statement said? In the case of crops that are already detached from the ground, but in the case of crops that are still attached to the ground, even if it all will be lost, labor is prohibited during the intermediate days of the Festival. And if one does not have anything to eat, then he may reap and bind sheaves, and thresh, and winnow the grain in the wind, and separate the grain from the chaff, and grind the grain into flour, provided that he does not thresh with cows, the way that threshing is performed on an ordinary weekday. Why, then, did Rav Huna, who certainly had enough to eat, allow his workers to reap the field during the Festival week?

    אֲמַר לֵיהּ: יְחִידָאָה הִיא, וְלָא סְבִירָא לַן כְּווֹתֵיהּ. דְּתַנְיָא, כְּלָל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: דָּבָר הַתָּלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע, אֲפִילּוּ מִקְצָתוֹ אָבוּד — מוּתָּר, וְהַמְחוּבָּר לַקַּרְקַע — אֲפִילּוּ כּוּלּוֹ אָבוּד אָסוּר.

    Rav Huna said to his son: The opinion expressed in this unattributed baraita is an individual opinion, and we do not hold in accordance with it; as it is taught in a different baraita : Rabban Shimon ben Gamliel stated a principle in the name of Rabbi Yosei: In the case of an item that is already detached from the ground, even if only a portion of it will be lost by not working during the Festival, it is permitted to perform labor to prevent the loss, whereas for crops that are still attached to the ground, even if all of them will be lost, it is prohibited to perform labor for them. The opinion that all labor is prohibited for crops that have not yet been harvested is the opinion of an individual authority, Rabbi Yosei, with whom the Rabbis disagree.

    וְאִי רַבִּי יוֹסֵי, יָדוּשׁ נָמֵי בְּפָרוֹת?! הָא אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבָּא: מַאן תַּנָּא שִׁינּוּי בַּמּוֹעֵד בְּדָבָר הָאָבֵד — דְּלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי!

    The Gemara asks: But if the unattributed baraita reflects the opinion of Rabbi Yosei, and it is permitted to work when one has nothing to eat, let him thresh even with cows. Didn’t Rav Yitzḥak bar Abba say: Who is the tanna who taught that labor performed on the intermediate days of a Festival must be done in an altered manner even with regard to a matter that will involve a loss if unattended? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as Rabbi Yosei does not require altering the manner in which one performs the labor. Why, then, does the baraita say that the threshing must be done in an altered manner and not with cows?

    אָמַר לָךְ: הָכָא נָמֵי, כֵּיוָן דְּכׇל יוֹמָא לָאו בְּפָרוֹת דָּיְישִׁי, הָאִידָּנָא נָמֵי לָאו שִׁינּוּי הוּא.

    The Gemara rejects this argument: Rabbi Yosei could have said to you: Here, too, since one does not always thresh with cows, threshing without them now on the intermediate days of the Festival is also not considered threshing in an altered manner. The prohibition against threshing with cows is not because one must perform that labor in an altered manner but in order to avoid attracting public attention to the fact that one is working during the Festival week.

    תָּנוּ רַבָּנַן: טוֹחֲנִין בַּמּוֹעֵד לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, וְשֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד — אָסוּר. וְאִם טָחַן וְהוֹתִיר — הֲרֵי זֶה מוּתָּר. קוֹצְצִין עֵצִים בַּמּוֹעֵד לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, וְשֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד — אָסוּר, וְאִם קָצַץ וְהוֹתִיר — הֲרֵי זֶה מוּתָּר.

    The Sages taught in a baraita : One may grind flour on the intermediate days of a Festival for the sake of the Festival, but if it is not for the sake of the Festival, it is prohibited. And if he ground and left some flour over, it is permitted for use after the Festival. Similarly, one may cut down trees on the intermediate days of a Festival for the sake of the Festival, but if it is not for the sake of the Festival it is prohibited. And if he cut down trees for the Festival and left some wood over, it is permitted for use after the Festival.

    מְטִילִין שֵׁכָר בַּמּוֹעֵד לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, וְשֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד — אָסוּר, וְאִם הֵטִיל וְהוֹתִיר — הֲרֵי זֶה מוּתָּר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲרִים.

    The baraita continues: One may brew beer on the intermediate days of a Festival for the sake of the Festival, but if it is not for the sake of the Festival, it is prohibited. And if he brewed beer for the sake of the Festival and left some over, it is permitted for use after the Festival provided that he does not employ an artifice, exploiting the allowance to work on a Festival by knowingly making more than was needed.

    וּרְמִינְהוּ: מְטִילִין שֵׁכָר בַּמּוֹעֵד לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, וְשֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד — אָסוּר, אֶחָד שֵׁכַר תְּמָרִים, וְאֶחָד שֵׁכַר שְׂעוֹרִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יָשָׁן, מַעֲרִים וְשׁוֹתֶה מִן הֶחָדָשׁ. תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: אֵין מַעֲרִימִין בְּכָךְ, רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: מַעֲרִימִין.

    The Gemara raises a contradiction from a baraita : One may brew beer on the intermediate days of a Festival for the sake of the Festival, but if it is not for the sake of the Festival, it is prohibited. This applies both to date beer and to barley beer. And even though he has old beer, he may employ an artifice and drink from the new beer, i.e., he may say he prefers new beer and brew a new batch, although he has enough old beer for the Festival. This statement contradicts the previous baraita that prohibited circumventing the prohibition against labor through artifice. The Gemara answers: This matter is a dispute between tanna’im , as it is taught in a baraita : One may not employ an artifice in this regard, i.e., to circumvent the prohibition against labor during the intermediate days of a Festival. Rabbi Yosei bar Yehuda says: One may employ an artifice.

    רַב חֲצַדוּ לֵיהּ חֲצָדָא בְּחוּלָּא דְמוֹעֲדָא. שְׁמַע שְׁמוּאֵל, אִיקְּפַד. לֵימָא שְׁמוּאֵל כִּיחִידָאָה סְבִירָא לֵיהּ? לָא, חֲצָדָא דְחִיטֵּי הֲוָה, דְּלָא הֲוָה פָּסֵיד.

    § The Gemara relates that Rav had his crop harvested on the intermediate days of a Festival. Shmuel heard about this and was dismayed. The Gemara asks: Shall we say that Shmuel holds in accordance with the individual opinion of Rabbi Yosei, who prohibits all labor for crops that are attached to the ground, even if inattention will result in significant loss? The Gemara answers: No, it was a crop of wheat, which would not have been ruined had the harvest been pushed off a week, and therefore Shmuel was offended.

    וְרַב מַאי טַעְמָא עָבֵיד הָכִי? אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל הֲוָה. וּשְׁמוּאֵל — לָא סַיְּימוּהָ קַמֵּיהּ. אִי נָמֵי, אָדָם חָשׁוּב שָׁאנֵי.

    The Gemara asks: What is the reason that Rav acted in this manner? The Gemara answers: Rav is in the category of one who does not have anything to eat, and that is why it was permitted to harvest his crops. The Gemara asks: And why, then, did Shmuel disapprove? The Gemara explains: The people who reported Rav’s actions to Shmuel did not complete the story for him. Alternatively, an important person such as Rav is different, and Shmuel thought Rav should have been stringent even in his difficult circumstances.

    רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה נְפַק בְּחוּמַרְתָּא דִמְדוּשָׁא, וְאִשְׁתִּי מַיָּא דְּאַחֵים קַפִּילָא אֲרַמָּאָה. שְׁמַע רַבִּי אַמֵּי, אִיקְּפַד. אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי טַעְמָא אִיקְּפַד? אִי מִשּׁוּם חוּמַרְתָּא דִמְדוּשָׁא, הָא תַּנְיָא: הַשִּׁירִין, הַנְּזָמִים וְהַטַּבָּעוֹת — הֲרֵי הֵן כְּכׇל הַכֵּלִים הַנִּיטָּלִין בֶּחָצֵר.

    It was further related that Rabbi Yehuda Nesia once went out on Shabbat with a coral seal [ ḥumreta ] on his ring and drank water heated by a gentile cook. Rabbi Ami heard about this and was dismayed about both things. Rav Yosef said: What is the reason that he was dismayed? If it was because of the coral seal, isn’t it taught in a baraita : Bracelets, nose rings, and rings are like all other utensils that may be carried in a courtyard? Therefore, Rabbi Yehuda Nesia’s action conformed to halakha .

    אִי מִשּׁוּם דְּאִישְׁתִּי מַיָּא דְּאַחֵים קַפִּילָא אֲרַמָּאָה, הָא אָמַר שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק אָמַר רַב: כֹּל שֶׁנֶּאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי, אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גוֹיִם! אָדָם חָשׁוּב שָׁאנֵי.

    And if Rabbi Ami was dismayed because Rabbi Yehuda Nesia drank water heated by a gentile cook [ kapeila ], didn’t Shmuel bar Yitzḥak say that Rav said: With regard to anything that is eaten raw, like water, even if it was cooked by a gentile, it is not subject to the prohibition against eating food cooked by gentiles? The Gemara resolves both difficulties: An important person is different, and Rabbi Ami believed that Rabbi Yehuda Nesia should have been more stringent.

    אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: קוֹצֵץ אָדָם דֶּקֶל בַּמּוֹעֵד, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לַנְּסוֹרֶת שֶׁלּוֹ. לָיֵיט עֲלַהּ אַבָּיֵי.

    Rav Ḥananel said that Rav said: A person may chop down a palm tree on the intermediate days of a Festival, although he needs only its sawdust. The Gemara comments: Abaye cursed it, i.e., the behavior of one who exerts such effort on the Festival for so small a need.

    רַב אָשֵׁי הֲוָה לֵיהּ אִבָּא בִּשְׁלַנְיָיא. אֲזַל לְמִיקְצְיֵיהּ בְּחוּלָּא דְמוֹעֲדָא, אֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁילָא מִשְּׁלַנְיָיא לְרַב אָשֵׁי: מַאי דַּעְתָּיךְ, דְּקָאָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: קוֹצֵץ אָדָם דֶּקֶל בַּמּוֹעֵד אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לַנְּסוֹרֶת שֶׁלּוֹ — הָא לָיֵיט עֲלַהּ אַבָּיֵי! אֲמַר לֵיהּ: לָא שְׁמִיעַ לִי, כְּלוֹמַר, לָא סְבִירָא לִי. אִישְׁתְּמִיט נַרְגָּא, בָּעֵי לְמִיפְסְקֵיהּ לְשָׁקֵיהּ. שַׁבְקֵיהּ וַהֲדַר אֲתָא.

    The Gemara relates that Rav Ashi had a forest [ ava ] in Shelaniya. He went to cut it down on the intermediate days of the Festival. Rav Sheila from Shelaniya said to Rav Ashi: What is your opinion about what you are doing? Do you rely on that which Rav Ḥananel said that Rav said: A person may chop down a palm tree on the intermediate days of a Festival even though he needs only its sawdust? Didn’t Abaye curse such behavior? Rav Ashi said to him: I did not hear that Abaye said that; that is to say, in a delicate way, I do not hold in accordance with his opinion. The iron of Rav Ashi’s ax then slipped and was about to cut off his leg. He left it, ceasing his chopping, and came back again to chop down the forest only after the Festival.

    רַב יְהוּדָה שְׁרָא לְמִיעְקַר כִּיתָּנָא וּלְמִיקְטַל כְּשׁוּתָא, וּלְמִיעְקַר שׁוּמְשְׁמֵי. אָמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: בִּשְׁלָמָא כִּיתָּנָא — חֲזֵי לַחֲפִיפָה, כְּשׁוּתָא — חֲזֵי לְשִׁיכְרָא, אֶלָּא שׁוּמְשְׁמֵי לְמַאי חֲזֵי? חֲזֵי לְנַזְיֵי דְּאִית בְּהוּ.

    The Gemara relates that Rav Yehuda permitted uprooting flax, cutting hops, and uprooting sesame plants on the intermediate days of a Festival. Abaye said to Rav Yosef: Granted, this is reasonable in the case of flax, which is suitable for use as a cover [ ḥafifa ] for various objects and therefore has a use even during the Festival, and so too hops, which are suitable for making beer, but for what are sesame plants suitable, since the sesame seeds require a long drying period before oil can be extracted from them? Rav Yosef said to him: They are suitable for the seeds [ nazyei ] on them, which can be consumed immediately.

    רַבִּי יַנַּאי הֲוָה לֵיהּ הָהוּא פַּרְדֵּיסָא דִּמְטָא זִמְנֵיהּ בְּחוּלָּא דְמוֹעֲדָא, קַטְפֵיהּ. לְשָׁנָה שַׁהִיּוּה כּוּלֵּי עָלְמָא לְפַרְדֵּיסַיְיהוּ לְחוּלָּא דְמוֹעֲדָא. אַפְקְרֵיהּ רַבִּי יַנַּאי לְפַרְדֵּיסֵיהּ הָהִוא שַׁתָּא.

    It was further mentioned that Rabbi Yannai had an orchard whose time for harvesting the fruit arrived during the intermediate days of the Festival. He harvested it during the Festival, as the fruit would otherwise have spoiled. The following year, everyone delayed the harvest of their orchards until the intermediate days of the Festival. Rabbi Yannai declared the earnings from his orchard ownerless that year, since his harvesting of his fruit provided a misleading example for the public, causing many people to adopt an inappropriate leniency.

    מַתְנִי׳ מַכְנִיס אָדָם פֵּירוֹתָיו מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים, וְשׁוֹלֶה פִּשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֹּאבַד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּין אֶת מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד. וְכוּלָּן אִם כִּוְּונוּ מְלַאכְתָּן בַּמּוֹעֵד — יֹאבֵדוּ.

    MISHNA: A person may bring his fruit in from the field on the intermediate days of the Festival because he is concerned about thieves, and he may draw his flax out of the soaking pool so that it is not ruined from soaking too long in the water, provided that he does not plan from the outset to perform his work on the intermediate days of the Festival. And with regard to all of these cases, if one planned from the outset to perform his labor on the intermediate days of the Festival, the fruit of that labor must be lost and no benefit may be derived from it.

    גְּמָ׳ תָּנָא: וּבִלְבַד שֶׁיַּכְנִיסֵם בְּצִנְעָא לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.

    GEMARA: It is taught in a baraita that one may bring in crops out of concern for thieves, provided that he brings them into his house discreetly.

    רַב יוֹסֵף הֲוָה לֵיהּ כְּשׁוּרֵי, עַיְּילִינְהוּ בִּימָמָא.

    The Gemara relates: Rav Yosef had wooden beams, which he brought into his house during the day on one of the intermediate days of a Festival.

    אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי, וְהָתַנְיָא: וּבִלְבַד שֶׁיַּכְנִיסֵם בְּצִנְעָא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ! אֲמַר לֵיהּ: צִנְעָא דְּהָנֵי — יְמָמָא הוּא, כֵּיוָן דִּבְלֵילְיָא בָּעוּ גַּבְרֵי יַתִּירֵי, וּבָעוּ מַדְבּוּרֵי דְנוּרָא, אָוְושָׁא מִילְּתָא.

    Abaye said to him: But isn’t it taught in a baraita : One may bring in items provided that he brings them into his house discreetly? Rav Yosef said to him: Discretion with respect to these beams is moving them during the day, since at night more people are required, and also torchbearers [ medokhrei denura ] are needed, and the matter would be more noticeable.

    וְשׁוֹלֶה פִּשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה כּוּ׳. בָּעֵי מִינֵּיהּ רַבִּי יִרְמְיָה מֵרַבִּי זֵירָא: כִּוֵּון מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד וָמֵת, מַהוּ שֶׁיִּקְנְסוּ בָּנָיו אַחֲרָיו?

    The mishna states: And he may draw his flax out of the soaking pool so that it is not ruined from soaking too long in the water, provided that he does not plan from the outset to do his work on the intermediate days of the Festival. And with regard to anyone, if he planned from the outset to perform his labor on the intermediate days of the Festival, the fruit of that labor must be destroyed. Rabbi Yirmeya asked Rabbi Zeira: If one planned from the outset to perform his labor on the intermediate days of a Festival, and he died after doing so, what is the halakha ? Should his children be penalized after him and have to lose the products of their father’s labor?

    אִם תִּימְצֵי לוֹמַר

    Even if you might say that