Chullin 50b

בוקי סריקי כדים רקים כלומר דברים שאינן:

תפיסה אחיזת יד:

בטדא אצבע:

בתורא אפילו בשור גדול די בכך:

סניא דיבי קרשטי"א בודי"ל לשון מורי והוא עשוי ככיס וסתום בראשו וכך מצאתי באל"ף בי"ת של רבי מכיר בודי"ל שאצלי"ר ולשון סניא דיבי לפי שהוא מקום מאוס וכחוש ואפילו לזאבים וכל שאר הכרס קרוי חיצון ושיעורו ברוב. לישנא אחרינא שמעתי מן הפנצ"א עצמה הוא מקום שמנקבים שם הטבחים הכרס ומוציאים הפרש מקום שהשנאוי זב והראשון נראה:

איסתומכא דכרסא אני שמעתי איסתומכ"א בלע"ז ואיני יודע מהו:

מקום צר יש בכרס שהוא קרוי כרס הפנימי וכל שאר הכרס קרוי חיצונה:

נפל כרסא בבירא הואיל ואינך יודע היכן הוא לא פירשת לנו כלום:

ואיזהו כרס החיצונה בשר החופה את רוב הכרס וא"ת אם כן חסר להו מי"ח טרפות דבשר החופה את רוב הכרס הוא משב שמעתא דבריש פירקין ובריש פירקין (דף מג.) פירשתי:

רובא ולא הוי טפח פשיטא פי' פשיטא דרוב מועיל לכולי עלמא וקצת תימה מאי קא משני לא צריכא דאיכא טפח במשהו מהו דתימא עד דמיקרע בה טפח לא הוה טרפה ואמאי ס"ד למימר הכי ורבינו חננאל גריס דאיכא טפח ומשהו ורוצה לפרש רובא דלא הוי טפח היינו כשאין בכל הכרס טפח ולכך פריך שפיר פשיטא דלא בעי טפח שהרי אין בכולה טפח ומשני כגון דאיכא טפח ומשהו מהו דתימא כיון דאיכא בכולה טפי מטפח לא מיטרפא עד דמקרע טפח:

לכשתמתח תעמוד על טפח כשתקיף הסלע בחוט וימתח החוט יהיה בארכו טפח:

מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות בצד אחד כשרה אבל בהמסס אפילו מצד אחד שלא נקב מעבר לעבר טרפה כך פירש רש״י במקום אחר ואפילו אם תמצא לומר דאין סברא שיהא טרפה הואיל ולא ניקב אלא חצי עור מצינו למימר דכוליה ניקב וחיישינן שמא הבריא כי היכי דחיישי' [גבי ושט] בריש פירקין (חולין דף מג.) למאן דחייש לספק דרוסה והא דקתני במתניתין המסס ובית הכוסות שנקבו לחוץ דמשמע דבעינן נקב מפולש לאו דוקא לחוץ שיהא מפולש אלא כלומר לחוץ כלפי חוץ ולאפוקי נקבו זה לתוך זה והא דקאמר מצד אחד כשרה בעובי בית הכוסות צריך לפרש אותו צד אחד מבפנים כלפי הריעי דאי צד שבחוץ כלפי חלל הגוף אפילו לא ניקב כלל אלא שנמצא מחט בחלל הגוף טרפה דאמר נקובי נקיב ואתאי ואין נראה לר״ת לומר שיהא טרפה בלא ניקב אלא חצי העור של המסס ונראה לו דהמסס נמי מצד אחד כשרה והא דנקט בעובי בית הכוסות מצד אחד כשרה רבותא קמשמע לן לפי שיש לו שני עורות וקמשמע לן דאע״ג שניקב עור אחד שלם אפילו הכי כשרה עד שניקבו שניהם ואגב דנקט מצד אחד כשרה נקט נמי משני צדדין טרפה אע״ג דמילתא דפשיטא היא ועוד אומר ר״ת דהאי נמי חדוש הוא דס״ד אמינא אפילו משני צדדין כגון שניקבו שני העורות כשרה לפי ששוכב ע״ג המסס ומדובק שם בשומן והוא הדין דאותו דבקות מגין שלא יצא הריעי מידי דהוה אחלחולת שניקבה וירכים מעמידין אותה דכשרה קא משמע לן הכא דטרפה וא״ת הא אמרינן בבמה מדליקין (שבת דף לו.) גבי הנהו תלת מילי דאישתנו שמייהו הובלילא בי כסי ובי כסי הובלילא למאי נפקא מינה למחט שנמצאת בעובי בית הכוסות והשתא מאי נפקותא איתא הא בתרוייהו אמרינן מצד אחד כשרה משני צדדים טרפה גם בהובלילא וי״ל דנפקא מינה שלא תטעה לפרש מה שאמר מצד אחד כשרה זהו בהובלילא דהיינו המסס שעתה קורין בית הכוסות אבל במה שקורין עכשיו הובלילא היינו מה שהיו רגילים לקרות בית הכוסות אפילו מצד אחד טרפה הואיל וניקב עור שלם אי נמי שלא נטעה נמי במשני צדדים טרפה דהוי במה שקורין אותו עכשיו בית הכוסות דהוא המסס אבל במה שקורין עכשיו הובלילא דהוא מה שקורין מתחלה בית הכוסות אפילו משני צדדין כשרה דהויא כמו חלחולת שניקבה וירכים מעמידין אותה:

בנהרדעא עבדי כרבה בר הונא דאמר מפרעתא, דהיינו היכא דפרעי טבחי ופריש אמימר דכולה שמעתתא כוותיה שכיין, דכולהו כנגד מפרעתא נינהו, חוץ מדרבי אבינא דאמר משמיה דגניבא אמר רב דהיינו טפח בושט סמוך לכרס, והשאר הוי כרס החיצונה ברובה, וחוץ מדבני מערבא דאמרי משמיה דר' יוסי ב"ר חנינא דכל הכרס הוא כרס הפנימית וכרס החיצונה היינו בשר החופה את רוב הכרס. ורבינו אלפסי ז"ל כתב איכא מאן דאמר הילכתא כבני מערבא ואיכא מאן דאמר הלכתא כרבה ב"ר הונא, ולא הכריע בדבר כמאן סבירא ליה ורבינו אפרים ז"ל פסק כר' יוסי בר חנינא דהא רב אשי כוותיה סבירא ליה. והרב בעל העיטור ז"ל (הלכות שחיטה דין כרס) פסק כרבה ב"ר הונא, דאי כר' יוסי ב"ר חנינא בצרי להו י"ח טרפות, וכן פסק רבינו הרב ז"ל, חדא דהא בנהרדעא כותיה עבדי ואמימר נמי הכי סבירא ליה, ותו דלעיל (חולין מב, ב) חשיב ליה לבשר החופה את רוב הכרס בשב שבמעתתא, ואם איתא בכלל אותן המפורשות במתניתין היא דהא בהדיא קתני או שנקרע רוב החיצונה, והיינו דאיבעיא לרב אשי לקמן (חולין נב, ב) אי ברוב אי ברוב נטול דאי כר' יוסי ב"ר חנינא בהדיא קתני לה במתניתין ברוב קרוע, הלכך משמע דהלכתא כותיה דרבה ב"ר הונא דאמר דכרס הפנימי קרא מפרעתא וכרס החיצונה שאר מקומות של כרס, ובשר החופה את רוב הכרס לא מתניא בהדיא במתני', ושמעתא דשמואל היא, והלכך צד הכרס הרואה את הקרקע דהיינו כנגד מפרעתא נקובתו במשהו והיינו כרס הפנימית, ושאר הכרס שהוא כנגד הצלעות ושדרה ברובו דהיינו כרס החיצונה.

כבר ביארנו במשנה שכרס הפנימי שניקב במשהו ושכרס החיצון אין פיסולו בנקב אלא בקריעת טפח או בקריעת הרוב ר"ל שאם היא בהמה גדולה שרוב כרסה יתר מטפח הולכין בה לשיעור טפח ואם הוא בהמה קטנה שאין ברובה טפח הולכין בה לשיעור רוב נקדרה בנקב עגול אם הוא יתר כסלע משהו והוא הנקב ששלשה גרעיני תמרה שאין אוכל דבוק בהם נכנסים שם בריוח טרפה שכל זמן שימתח יעמוד על טפח באורך אבל כסלע מצומצם כשרה:

כבר ביארנו במשנה שכרס הפנימי הוא מה שנבלע מן הכרס בתוך דפי החזה והוא שיעור טפח בכרס סמוך לושט וחיצון הוא מה שמדפי החזה ולמטה בחלל הבהמה וקרום עב שעל פני כל הכרס דינו ככרס החיצון לשיעור טפח או ברובו וזהו דעת רב בסוגיא זו ומה שאמר טפח בושט סמוך לכרס כבר הפכו הלשון בראש הפרק ואמרו טפח בכרס סמוך לושט ואפשר שאף זו דעת ר' יוחנן שאמר מן המיצר ולמטה כלומר ממקום שהכרס הולך ומיצר כלפי החזה ונחבא בדפני החזה הוא פנימי ומ"מ יש פוסקים כר' יוסי בר' חנינא שאומר שכל הכרס הוא נקרא כרס הפנימי לדון נקובתו במשהו וכרס חיצון הוא קרום זה העב שעליו והוא הקרוי בשר החופה את רוב הכרס ומגדולי המחברים פרשו על רוב זה של כרס החיצון שנקרע רוב העובי אע"פ שלא נכנס הקרע לחלל עצמו ואין אלו אלא דברי נביאות ומ"מ רוב מפרשים פוסקים על כרס הפנימי שהוא הצד התחתון הרואה פני הקרקע והוא מה שהוא נראה בשעה שהטבח פותח בטן הבהמה מן היריכים עד החזה ונקרא בלשון תלמוד מפרעתא כרבה בר רב הונא והצד האחר הדבוק בצלעות נקרא כרס חיצון ומתוך שהצלעות מגינות עליו שיעורו ברובו ועיקר הדברים כדעת ראשון ואף שאר השיעורין שהוזכרו ר"ל סניא דיבי והוא מקום שהטבחים נוקבים שם להוציא את הפרש ואצטמוכא דכרסא והוא שאין לנו בקיאות בביאורו ומקום שאין בו מילת ר"ל שאין בו אותו השער שגוררין ממנו לדעתנו אינן הלכה ולדעת הפוסקים מפרעתא אף אלו בכלל מפרעתא הם:

כבר ביארנו במשנה ענין המסס ובית הכוסות ושאם ניקב המסס בצד שאינו מתחבר אל בית הכוסות או בית הכוסות בצד שאינו מתחבר אל המסס טרפה ובלבד בנקב מפולש יש מי שאומר בהמסס שאע"פ שלא ניקב אלא מקצת עביו טרפה ולא אמרו לחוץ אלא כלפי חוץ ר"ל כלפי הצד שאינו מתחבר וכמו שפירשנו במשנה ולמעט אם ניקבו כלפי פנים כנגד מקום חבורן שהאחד מגין על חברו הא באותו הצד שאינו מתחבר אע"פ שאינו מפולש טרפה הואיל והמסס אין לו אלא עור אחד חוששין שמא הבריא כמו שאמרנו בישב לה קוץ בושט וכן כתבוה בתוספות בשם גדולי הרבנים וראיה להם ממה שאמרו כאן מחט שנמצא בעובי בית הכוסות ולא אמר מחט שנמצא בהמסס ובית הכוסות שמע מינה דוקא בית הכוסות מצד אחד כשרה הא בהמסס אף מצד אחד טרפה ובית הכוסות הוא שהקלו בו מפני שיש בו שני עורות וכן ראיה ממה שאמרו בשלישי של סכה תלת מילי אשתנו שמייהו ואחת מהם הובלילא ר"ל המסס בי כסי ובי כסי הובלילא למאי נפקא מינה למחט שנמצא בבית הכוסות אלמא שדינם חלוק ואם תאמר במסס שאף בלא פלוש טרפה מה חלוק יש ביניהם ומתוך דבריהם אני רואה שהם גורסים למאי נפקא מינה למחט שנמצא בעובי בית הכוסות ומ"מ אנו גורסים למחט שנמצא בבית הכוסות כלומר שלא בעביו וכל שאינו מפולש כשרה מצד גסות העור ובהמסס טרפה מפני שהעור דק ואם כן אין ראיה ממה שלא הזכיר המסס עם עובי בית הכוסות דההיא לא איירי אלא בעובי [בית] הכוסות שהם שני עורות ואין לה דמיון עם המסס אבל זו של הובלילא ראיה לגירסתנו שאף הוא אין לו אלא עור אחד אלא שהוא גס ואף גדולי הדור מביאין ראיה לאסור בהמסס אף בלא פלוש מדתנא בטרפות שניקבו לחוץ ובכשרות שניקבו זה לתוך זה ולא אמר לשון הפכי לראשון ר"ל שניקבו ולא לחוץ כשאר הנזכרים בכשרות בהפך הלשון הנזכר בטרפות כגון ניקב הלב ולא לבית חללו וכן בקצת השאר אלמא דניקבו לחוץ דקאמר פירושו שניקבו זה שלא בתוך זה ר"ל שלא במקום חבורן וטרפה אף בלא פילוש ומ"מ אחרוני הרבנים מתירין בהמסס כל שאינו מפולש ובריתא דנקט בית הכוסות ריבותא הוא שאע"פ שניקב האחד שלם כשרה עד שינקבו שניהם אלא שהאחד צריך בדיקה ואף בהמסס אע"פ שאין בו אלא עור אחד כל שלא עבר בחוץ כשרה ואין חוששין שמא הבריא מפני גסות העור אלא שמ"מ אם היה שם קורט דם כנגדו טרפה וזו של הובלילא אע"פ שהם גורסים בה למחט שנמצא בעובי בית הכוסות הם מפרשים שלא תטעה לפרש מצד אחד כשרה במה שקורין עכשיו בי כסי דהיינו המסס ומפני שהם הרבה עורות ומצד אחד טרפה במה שקורין עכשו הובלילא דהיינו עובי בית הכוסות אחר שניקב האחד שלם ואין שם אלא עור אחד אלא שתזהר לדון בהובלילא דהשתא כבית הכוסות להכשיר ובבי כסי דהשתא כדין המסס לאסור הא מ"מ כל שאינו מפלש כשר אף בהמסס וניקבו לחוץ פירושו לחוץ ממש בפלוש ואע"פ שבישב לה קוץ בושט חוששין שמא הבריא ואע"פ שיש שם שני עורות מתוך שמעבר הושט צר יש לחוש מה שאין כן בהמסס ואף זו שכתבנו לגרסתנו בשמועת הובלילא למחט שנמצא בבית הכוסות אף הם מפרשים בה שכל בית הכוסות יש בו קרום גם בפנים שהוא כעין עור ואם כן עובי בית הכוסות לאו דוקא וכל בית הכוסות בדין זה וכן נראה דעת רוב מפרשים ניקב אחד מהם במקום דבוקו אצל חברו כשרה שחבירו מגין עליו:

בית הכוסות זה יש במקום אחד שבו שאינו סמוך להמסס עור כפול ונקרא עובי בית הכוסות ובלשון לעז קורין אותו דובלאה ניקב מצד אחד כשרה שחציה האחר מגינה עליה עבר הנקב משני צדדין טרפה כדין המסס ובית הכוסות שניקבו שניהם:

נמצא בו מחט מצד אחד מעיינים בצד האחר אם יש בו קורט דם אומרין שכבר עבר בו המחט ואם לאו מכשירין אותה נמצא המחט משני צדדין שאנו פוסלין דוקא בשנמצא סביב המחט קורט דם שזה הוראה שקודם שחיטה היה אבל אם לא נמצא עליה קורט דם בידוע שזה לאחר שחיטה ויש אומרים דוקא בעובי מפני שהוא כבשר ויש בו דם אבל בית הכוסות עצמו אף בלא קורט דם כן שהרי אמרו אין מחזיקין דם בבני מעין ותרגומא אמעיא וכרכשא והדורא דכנתא ומעין כולל כל המעין ואפי' הכרס וכן נראה דעת גדולי המחברים ומ"מ יש מפרשים בה הקיבה אבל שאר בני מעין הגדולים יש בהם דם ולדעת זו אף בבית הכוסות תולין בקורט דם ומ"מ יראה לי דוקא בשראו המחט שלא העלת חלודה לשם שהדבר מוכיח שמקרוב נתחבה אבל כל שהיא נמצאת שהעלת חלודה ודאי מכה ישנה היא וקורט דם היה שם ועבר וכן הסכימו בה רבותי למעשה ושאר נקבים שלא על ידי מחט אוסרין אותן שלא בקורט דם הואיל ואין שם מחט שיאחז בה הדם ואיברים שאין קורט דם ניכר בהם כגון ריאה וכבד וטחול וקורקבן וכיוצא באלו אין מצריכין בהם לקורט דם כלל ומחט או קוץ הנמצאת בושט שאנו אוסרין אף בלא קורט דם כמו שכתבנו למעלה כבר ביארנו הטעם מפני שהאוכלין עוברין שם בשטף ומעבירין את הקורט וכן בכל הדקין שכיוצא בזה ואף בבית הכוסות זה אנו אומרים כן ולא הוצרכה קורט דם אלא מבחוץ:

יש מי שמפרש עובי בית הכוסות שאינו מקום הכפול אלא מקום שבו שהוא עב אע"פ שאינו כפול ולא עוד אלא שכל בית הכוסות עצמו יש בו קרום גס בתוכו שהוא כעין עור וכמו שרמזנו סברא זו למעלה ואמר שאם ניקב ולא עבר אין חוששין שמא הבריא מתוך גסותו הא כל שאר הדקין והמעין שנמצא מחט תחוב שם חוששין שמא הבריא כמו שאמרנו בושט ויש מקילין בכלם הואיל ואנו רואים שלא עבר ויש שמצריכין אותה בדיקה וושט שאני שהוא נכנס שם בדוחק עם האוכל ובשטף מה שאין כן בשאר הדקים אע"פ שהם קלושים כושט וראיה לדבר בני מעין שניקבו וליחה סותמתן כשרה ואע"פ שאין הלכה כן מ"מ נראין הדברים שכל שהעור בעצמו סותם שהוא מותר ואע"פ שאינה ראיה מוכרחת שאיפשר שהליחה סותמת יותר ממקצת העור מ"מ הדברים נראין:

יש אומרים שכל מה שאנו מכשירין מחט הנמצא בעובי הכוסות אם לא יצא לחוץ דוקא בצד הפנימי המכוון לבית הבליעה אבל אם נמצאת בצד חיצון טרפה ממה נפשך מהיכן באה אם דרך ושט הרי ניקבו כלם אם דרך קנה הרי ניקבה הריאה ויש חולקין כמו שהתבאר כל שאפשר לעלות בשום צד:

גמרא ולר' אבינא ודבני כו' ק"ק דהא אי לאו דרבי אבינא נמי וההוא טפח בוושט לאו כרס הפנימי הוא אלא דוושט הוא נידון נמי בנקב משהו ולהאי אוקמתא דמפרש בר"פ דההוא דר' אבינא ה"ק טפח בכרס סמוך לושט והוא כרס הפנימי ניחא וק"ל:

תוס' בד"ה רובא ולא הוי טפח כו' ורוצה לפרש כו' היינו כשאין בכל הכרס טפח כו' עכ"ל ואפי' אי הוה בכל הכרס טפח מצומצם נמי הוה פשיטא ליה דלא בעי טפח כיון דאין בכולה אלא טפח אך קשה דאמאי הוה ס"ד למימר דהאי רובא דלא הוה טפח כשאין בכל הכרס טפח ואדרבה ניחא לן למימר דרובא לא הוי טפח אקרע קאי ולא הוה טפח דומיא דטפח ולא הוי רובא דקאי נמי אקרע ועוד דלא הוה לי' למתרץ למימר דהויא טפח ומשהו אלא דהל"ל דרובא ולא הוי טפח אקרע קאי וכשיש בכל הכרס יותר מטפח ונראה לפרש לגירסת ר"ח דודאי רובא ולא הוי טפח קאמר אקרע קאי וכשיש בכל הכרס יותר מטפח אלא דהכי פריך דמאי אצטריך ליה לאשמועינן לר"א דקטנה דמתני' מיירי כל שיש בו רוב ולא הוי טפח בקרע ולא קטנה ממש היאך ס"ד למימר קטנה ממש דלא הוי טפח בכל הכרס הא הוה פשיטא דלא בעי טפח שהרי אין בכולה טפח ומשני דודאי א"נ לאו דר"א לא הוה ס"ד למימר קטנה ממש כשאין בכל הכרס טפח דהא פשיטא הוא אלא דהוה ס"ד קטנה ממש היינו טפח ומשהו דההוא אצטריך למתניתין לאשמועינן דלא נימא דעד דמקרע טפח לא הויא טרפה ואתא ר"א למימר דמתני' לאו דוקא קטנה ממש דהיינו טפח ומשהו בכל הכרס אלא דכל דאיכא לאשכוחי ביה רובא ולא הוי טפח דהיינו עד ב' טפחים בכל הכרס סגי ברובא ולא בעי טפח ודו"ק:

בא"ד לכשתמתח כו' כשתקיף הסלע בחוט וימתח החוט ויהיה באורכו טפח עכ"ל לפי זה יהיה רוחב הסלע שליש טפח כמ"ש הרא"ש אבל לפרש"י יהיה הסלע שני שלישית מטפח וחוט המקיף יהיה ב' טפחים וק"ל:

בד"ה מחט שנמצאת כו' ואגב דנקט מצד א' כשרה נקט נמי מב' צדדין טרפה כו' ועוד אר"ת דהאי נמי כו' עכ"ל לפי' רש"י לא הוצרכו לזה דדינא דב' צדדין טרפה אתא לאשמועינן בבית הכוסות משא"כ בהמסס דמצד א' נמי טרפה אבל לפר"ת דבהמסס נמי מצד א' כשרה דינא דמב' צדדין טרפה אמאי אשמועינן בבית הכוסות טפי מבהמסס וקאמרי אגב כו' כן נראה מדבריהם דהכא ודפרק לולב הגזול אבל בפרק במה מדליקין כ"כ לפי' רש"י ושם נפרש:

בא"ד א"נ שלא נטעה נמי במשני צדדין טרפה כו' אבל כו' בית הכוסות אפי' מב' צדדין כשרה בו' עכ"ל פי' ויטעה נמי לומר דע"כ הך ברייתא פליגא אמתניתין דמטריף בתרוייהו מב' צדדין וק"ל:

בתוס' ד"ה רובא ולא הוי טפח וכו' ור"ח גרס דאיכא טפח ומשהו כו'. נראה דלפי גירסת ר"ח היה מפרש המקשה כך טפח ולא הוי רובא ר"ל כל מקום ששייך ואפשר שיעור של טפח כגון כשהכרס גדולה אז אזלינן בתר שיעור טפח ולא בתר רובו ולא הוי טפח ר"ל וכל היכי דא"א לשער אלא בשיעור רובו ולא כשיעור טפח כגון שאין בכל הכרס טפח וה"ה אם לא היה בכל הכרס כ"א טפח מצומצם אזלינן בתר שיעור דרכו משום דכיון דאין בכל הכרס כ"א טפח אין סברא לומר דיצטרך טפח דא"כ כל הכרס כולה נקרע וזה אין סברא לומר דיצטרך שיקרע כולו ולכך פריך פשיטא כיון דא"א לשער בטפח ודאי אזלינן בתר שיעור רובו דהא במתניתין שמעינן דאין לנו כ"א שני שיעורים או טפח או רובא וכיון דלא אפשר לשער בטפח ודאי משערין ברוב ומה אשמועינן רבי בנימין בר יפת במאי דפי' דברי רבי יהודה כן ומשני כגון דאיכא טפח ומשהו דאפשר לשער בטפח ואפילו הכי משערינן ברוב ואין פירושו כס"ד דמקשה וההכרח שהביאו לפרש כן שהקושיא קאי ארבי בנימין בר יפת משום דאל"כ אלא אר"י קאי יש להקשות דלמא ר"י אתא לאשמועינן דבקטנה משערינן ברובא דלא תימא כיון דבגדולה משערינן בטפח בקטנה שא"א לשער בשיעור טפח משערינן הגדולה לפי גדלה והקטנה לפי קטנה לא ברובא אבל לפי מה שכתבתי עולה הכל כהוגן:

ד"ה מחט שנמצא בעובי בית הכוסות וכו' דחיישינן שמא הבריא כי היכי דחיישינן גבי וושט בריש פירקין כן נ"ל להגיה:

בא"ד אלא כלומר לחוץ כלפי חוץ לאפוקי נקבו זה לתוך זה משום דהא בלאו הכי יש נקב מזה לתוך זה שהריאה נכנס מזה לתוך זה אבל אם צריך נקב מפולש או לא מזה לא איירי התנא דמתני' כלל דלענין זה הם חלוקים דבבית הכוסות ניקב מצד אחד כשר ובהמסס אפי' מצד אחד טרפה כדמשמע מהברייתא דנקט בית הכוסות מצד אחד כשירה:

בא"ד והא דקאמר מצד אחד כשירה בעובי בית הכוסות צריך לפרש אותו צד אחד מבפנים וכו'. ר"ל וא"כ מכלל דלרש"י דס"ל דבהמסס אפילו מצד אחד טרפה הייגו אפילו אותו צד אחד מבפנים:

בא"ד ואין נראה לר"ת וכו' ר"ל וגם אין נראה לחוש שמא כל העור ניקב אלא שהבריא כמו דחיישינן גבי וושט משום דוושט יש לחוש שניקב עד לחוץ ואח"כ חזר המחט לאחוריו והבריא אנב דפעיא ביה ואכלה ביה וגמדא ליה ופשטא ליה אבל גבי המסס אם הוא דניקב עד לחוץ לא הוה חוזר לאחוריו וק"ל ועיין באשר"י:

בא"ד ואגב דנקיט מצד אחד כשרה נקט נמי משני צדדים טרפה אע"ג דמלתא דפשיטא היא. י"ל מאי מקשה זה לפי' ר"ת לפרש"י נמי קשה למה נקט משני צדדים טרפה כיון דמלתא דפשיטא היא וי"ל דלר"ת קשה טפי דכיון דפירש דרישא רבותא קמ"ל דמצד אחד כשירה אע"ג שניקב עור אחד וא"כ אפי' בעור אחד הוה סלקא אדעתיה דטרפה וא"כ למה לי תו לאשמועינן דבשני צדדים טרפה פשיטא ועוד י"ל דלרש"י דס"ל דבהמסס טרפה בניקב חצי העור ואם כן ה"ה בבית הכוסות אם ניקב העור האחד כולו והשני חציו נמי טרפה ואיכא לפרש דהא דקתני ניקבו משני צדדים לא שני צדדים ממש אלא שניקב העור א' כולו והשני חציו דטרפה ולכך ליכא לאקשויי פשיטא ול"ל למיתני וק"ל ועיין במה שכתבתי בזה במסכת סוכה דף ל"ד:

בא"ד וה"א שאותו דביקות מנין שלא יצא הריעי כצ"ל ונראה דע"כ לא כל הבית הכוסות שוכב על השומן של המסס כמובן בעצמו וא"כ הכי פירושו של הברייתא מצד אחד כשירה אפילו במקום שאין שם שומן משום דהוה ס"ד דבמקום שאין שם שומן אפילו מצד אחד טרפה ומשני צדדים טרפה אפי' במקום שיש שם שומן משום דהוה ס"ד דבמקום שיש שם שומן אפי' נקב משני צדדים כשרה והוי רישא רבותא קמ"ל וסיפא רבותא קמ"ל והוצרכתי לפרש כן דאל"כ תקשה לך לפי' ר"ת הוי רישא וסיפא סברות הפוכות דברישא אמרי' דהוה ס"ד דאפילו מצד אחד טרפה ובסיפא אמרינן דהוה ס"ד דאפילו משני צדדים כשרה משום דהשומן מגין אבל לפי מה שכתבתי עולה הכל שפיר כן נ"ל ודו"ק:

גמ' נקדרה כסלע וכן לקמן דף עז ע"א נקדר כמין טבעת. עירובין נח ע"ב שמעתי שמקדרין בהרים. ע"ז דף לב ע"א וקדור כמין ארובה ובערוך ערך קד גריס בכל הני בב' דלתי"ן קדוד: