תחביר הארמית הבבלית — מיליות, שלילה ומשפטי זיקה

יא

מיליות יחס וקישור

מיליות הקישור הקטנות הן הציר של לשון הסוגיא. הכרתן מאפשרת לפענח את מבנה הטיעון לפני שמבינים את כל אוצר המילים.

יב

יג

הסדר המקובל הוא נושא־נשוא־מושא, אך לעיתים קרובות הנשוא קודם לנושא, במיוחד בציטוטים: "אָמַר רַבָּא…". המילית "דְּ־" מתחילה משפט זיקה ("ש…").

יג׳

ארבעה מבנים תחביריים חוזרים בכל דף, וכל אחד מהם מסמן סוג אחר של טיעון. מי שמזהה אותם קורא את מהלך הסוגיא גם לפני שהבין כל מילה.

מבנה	סימן	מה הוא עושה
משפט זיקה	דְּ־	מצמיד תיאור לשם: "גַּבְרָא דְּקָא אָתֵי"
שאלה רטורית	מִי · אַטּוּ	שאלה שתשובתה שלילה מובנת מאליה
תנאי בטל	אִי הֲוָה · אִי לָאו	בונה תרחיש כדי להפריכו
הסגר וסוגר	מַאי טַעְמָא · דְּאָמַר	מכניס נימוק בתוך הטיעון

מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּיִשְׂרָאֵל לָא מַצְּוִי וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים מַצְּוִי?

שאלה רטורית: "מִי אִיכָּא" אינה שואלת אם יש — היא קובעת שאין. אחריה משפט זיקה כפול (דְּ… וְ…) שמציג את הצירוף הבלתי אפשרי.