תהלים פרק נ״ו

יונת אלם רחוקים — על עצמו אמר שהיה רחוק מארץ ישראל אצל אכיש והיו אחיו של גלית מבקשים רשות מאכיש להרגו שנאמר הלא זה דוד מלך הארץ (ש"א כ"ח) והוא היה ביניהם כיונה אלמת:

שאפני — מצפים לבלעני גולושי"ר בלע"ז, כמו שאפה רוח (ירמיה ב'):

לחם — לשון מלחמה:

מרום — הקב"ה שהוא יושב מרום:

באלהים אהלל דברו — אף בשעה שהוא בא עמי במדת הדין אהלל דברו ואבטח בו:

כל היום דברי יעצבו — מעציבים אותי רודפי עד שכל דברי פי עצב וצעקה:

יגורו יצפונו — המה אורבים ולנים במקום שהם מקוים שאני אלך שם ושומרים את עקבי טר"צש בלע"ז, לרגלני ולהוליך רודפי שם, כל זה היה מקובל על רשעי ישראל האורבי' לו ומאימתם ברח אצל אכיש:

יגורו — ילינו:

יצפונו — יארובו:

כאשר קוו נפשי — כשהם יודעים ומקווים לי דרך זו ילך:

על און פלט למו — למצוא הצלה ועושר על דבר עון ורשע, פלט כמו לפלט מצפים שכר מאת שאול על כך:

באף עמים הורד — באפך הורד אומה זו שאני בתוכם מחכמתם וממחשבותם שאומרים להרגני:

נודי ספרתה — אתה ידעת מנין המקומות שנדדתי לברוח:

שימה דמעתי בנאדך — שים דמעתי בנאד שלך ותהא שמורה לפניך:

הלא בספרתך — במנינך תתננה למנותה עם שאר צרותי, (ומנחם חברו לשון ספר ממש):

באלהים אהלל, בה' אהלל — על מדת הדין ועל מדת הרחמים אהלל:

באור החיים — לשוב לארץ ישראל:

חנני אלהים כי שאפני אנוש, ששאול רוצה לבלוע אותי, ועי"כ כל היום לוחם ילחצני עד שהוצרכתי לברוח, אבל שאפו שוררי כל היום, הם שואפים ומצפים לאמר, כי רבים לוחמים לי ממרום, הם חושבים שמן השמים מסכימים להרגני ושמשם לוחמים לי, וזה שקר, כי רק אנוש שאפני לא ממרום, כי בהפך יום אירא אני אליך אבטח, שידעתי שממרום יבא עזרי, וזה משני טעמים, א. כי באלהים (אבטח), יען אהלל דברו, שהבטיח לי את המלוכה ולא איש אל ויכזב, ב. ע"י כי באלהים בטחתי, ומצד בטחוני בו ראוי שיושיע כי הוא מושיע לכל החוסים בו, וע"כ לא אירא כי מה יעשה בשר לי נגד ה':

כל היום, עתה שב לענין הפלשתים ששינה את טעמו בעיניהם, והם דברי יעצבו, שהם לא האמינו כי משוגע הוא, והשתדלו שיתעצב המלך מדבריו וענינו ויחשוב שבא לרגל את הארץ, ועלי כל מחשבותם לרע, שאף אחר שפטרו אכיש חשבו להרע לו:

יגורו, שפחדו ממנו שמשנה את טעמו בכונה, וע"כ יצפנו, הטמינו א"ע בצאתו מפלשתים לראות באיזה דרך הולך, והמה עקבי ישמרו, לראות אם הולך כאיש משוגע או לא, וזה עשו מדעת עצמם כאשר קוו נפשי להרגני:

על און, הטעם שקוו נפשי היה על ובעבור און פלט למו, הפליטה שנפלטתי מידם היה נחשב למו כאון, שחשבו שמן היושר להרגני, והפליטה הוא און, וע"כ עמים באף הורד אלהים :

נודי, אתה ספרתה מספר הנדודים שלי, כמה ימים אהיה נודד ובכמה מקומות ואני מבקש שימה דמעתי בנאדך וגם הם הלא יהיו בספרתך, ר"ל בחשבון המספר שלך, למשל אם גזרת עלי עשרה נדודים במספר ובנדוד אחד היה לי צער ובכיתי דמעות כמספר עשרה נדודים, תצרף חשבון מספר הדמעות אל חשבון מספר הנדודים, ובזה ימעט זמן הנדוד לפי משקל הצער והדמעות שגם הם מן החשבון:

אז, אחר שראיתי שביום אקרא אז תיכף ישובו אויבי אחור, שאחר שהתפלל לה' התפלה הזאת שבו הפלשתים ההולכים אחריו ולא צדו עוד לקחת את נפשי, בזה ידעתי כי אלהים לי שמשגיח עלי ביחוד:

באלהים, ואני בוטח באלהים ואהלל את הדבר שדבר עלי למשחני למלך, וכן אח"ז דבר אליו ע"י גד הנביא שילך אל ארץ יהודה והיה לו הבטחה שנית, ועז"א שזאת בטחתי שנית בה' שהוא מדת הרחמים, ששלח לו דבריו ע"י נביא ואהלל דבר, וחוץ מזה באלהים בטחתי, וא"כ לא אירא גם עתה מרודפי כי מה יעשה בשר לי :

עלי אלהים נדריך, אומר נדריך הם עלי, אתה נדרת נדר עבורי כי הבטחת ה' ע"י נביא הוא כנדר שמחויב לקיימו, והיו בזה שני נדרים, הנדר של הבטחת המלוכה ע"י שמואל, והנדר שישוב לא"י ולא יירא, ע"י גד, ואני מקבל עלי כי אשלם תודות לך, כמו שנדרת לי כך אשלם לך, ומפרש כי הצלת נפשי ממות מה שנמלטתי מיד פלשתים שזה ע"י הבטחת שמואל, הלא רגלי הצלת מדחי, לבל אהיה נדחה חוץ לארץ וזה ע"י הבטחת גד, כי אתהלך לפני אלהים הוא הפך של רגלי מדחי, באור החיים הוא הפך של נפשי ממות: