תהלים פרק כ״ו

שפטני ה' — ובמקום אחר הוא אומר אל תבא במשפט וגו' (לקמן קמ"ג) אמר דוד כשאתה דן את הרשעים שפטני כי לפי הרשעים אני צדיק וכשאתה דן את הצדיקים אל תביאני במשפט:

ועם נעלמים — הנכנסין בסתר לעשות במחשך מעשיהם:

לא אבוא — איני רגיל לבוא וליכנס במקהלם:

בנקיון — שאין גזל במצות שאני מקיים לולב הגזול פסול:

לשמע — כמו להשמיע:

כל נפלאותיך — זה הלל שיש בו לשעבר ויש בו לגוג ויש בו לימות המשיח ויש בו לעתיד לבא:

זמה — כל זמה שבמקרא לשון מחשבה יש לטובה ויש לרעה:

רגלי עמדה במישור — בדרך ישרה:

לדוד, בתפלה זו יזכיר כי אינו מכת הצבועים המלאים רע בסתר וחונפים בגלוי, עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס, כי לבבו נאמן לאלהיו ומעשיו אין בם דופי, הוא נקי בין במעשה בין במחשבה, ולכן מבקש שלא יקרהו מקרה החנפים בין באושר הנפשי בין בהצלחת החיים העולמיים שפטני ה', ר"ל אתה תחוה מה משפטי ועניני, ואתה יודע שאני צדיק, בין במעשה כי אני בתומי הלכתי, ובין במצפון ואמונת הלב כי בה' בטחתי בטחון חזק שלא אמעד ממנו בשום פעם:

בחנני, נגד הפעולות שהם בתמימות אומר, בחנני ה' ונסני, כי המעשים שלא יהיו תמימים, רצוני אשר לא יעשם מצד הטוב עצמו רק בעבור פניות חיצוניות מהגאוה והחונף וכדומה לא יעמוד בם בעת הנסיון, שאם ימצא תועלת בהנחת המעשים ההם יעזבם, לא כן המעשים הנעשים בתמימות כמ"ש כי אני בתומי הלכתי, הם כסף צרוף ולא ימצא בהם סיג בעת בכור יבחנו, ונגד מ"ש בה' בטחתי שהוא בטחון הלב אמר צרפה כליותי ולבי :

כי מבאר האמצעיים שעל ידם היה תמים במעשיו, א — כי חסדך לנגד עיני שהיה משים תמיד לנגד עיניו החסדים שעשה ה' עמו ועי"ז עבד אותו מצד הכרת הטובה ומצד שהוא נתלה ממנו להשיג חסדיו תמיד, ב. והתהלכתי באמתך, ע"י שהכיר האמתיות מגדולת ה' ורוממתו שזה מדרגה יותר גדולה שעבד אותו מצד יראת הרוממות:

לא, גם הסיר מעל פניו הדברים המונעים מן השלימות, שלא ישבתי עם מתי שוא שהם מסיתים ומדיחים בני אדם מעבודת ה' ע"י טענות של מינות, וגם עם נעלמים שהם אנשים הדבוקים בתאות עוה"ז והנאת העולם, לא אבא לבל אלמד ממעשיהם:

שנאתי, ודבר זה נעשה טבע בנפשי עד ששנאתי את המרעים, וגם שנאתי קהל מרעים, אף שיסכימו על עשות רעות קהל גדול ועם רב שנאתי אותם, עד שבטחתי שעם רשעים לא אשב לעולם גם בעתיד, כי ישיבה עם רשעים הוא נגד טבעי:

ארחץ, איני רוחץ את כפי במים כמו שרוחצים הידים מן הכיור בעת שצריך לעלות אל המזבח, רק בנקיון ארחץ כפי, במה שאני נקי מכל חטא ושמץ וע"י רחיצת הנפש, זה הוא הרחיצה שלי, ולא אעלה על המזבח להקריב חטאות ואשמות רק ואסובבה את מזבחך, כדי:

להשמיע בקול תודה, על הטובות והחסדים, ולספר כל נפלאותיך, שעיקר ההודאה היא מה שאוכל לספר נפלאותיך, שעי"כ יראו בני אדם גדולת ה':

ה', אין אני בא למקדש ה' מצד ההרגל, רק מצד שאהבתי מעון ביתך מצד אהבה וחשק פנימי ע"י ששם מקום משכן כבודך, לכן אבקש אל תאסף עם חטאים נפשי, שנפשי הרוחנית בל תאסף לשאול כנפש החטאים, וכן אל תאסף עם אנשי דמים חיי, שהם ימותו בלא עתם, כי כן ראוי להם, יען אשר בידיהם זמה, שבידם השמאלית עוסקים בזמה ועושים מעשה זמרי, ובכל זה ימינם מלאה שחד אוחזים שחד ממעשים טובים שעושים בגלוי בצביעות, כאילו בזה יתנו לך שוחד שישפטו כמשפט צדיקים ומבקשים שכר כפנחס, אבל ואני בתמי אלך, שאיני חונף רק כפי כן לבי, ולכן איני צריך לתת לך שוחד, רק פדני אתה וחנני, וע"י שרגלי עמדה במישור ולא נטיתי מן היושר אל דרך עקלתון לכן במקהלים אברך ה' על טובותיו וחסדיו עמדי: