תהלים פרק נ״ה

אריד בשיחי — אתאונן בצערי כמו זכר עניי ומרודי (איכה ג׳:י״ט) וירדתי על ההרים (שופטים י״א:ל״ז) ומנחם פתר ל' ממשלה כמו ורדו בדגת הים, ושיחי לשון שיח, למי שיח (משלי כ״ג:כ״ט) (סא"א):

עקת — ל' מצוק:

כי ימיטו עלי און — דואג ואחיתופל מכריעים עלי עונות להורות שאני בן מות ומתירים את דמי:

יחיל — דואג:

הנה ארחיק נדוד וגו', אחישה מפלט לי — אם היו לי כנפים הייתי מרחיק לנוד וממהר להציל נפשי מידם שהם כרוח סועה רוח סערה עוקרת אילנות כמו ויסע כעץ, (איוב י״ט:י׳), ומנחם חבר סועה כמו ויסעו בני ישר' (שמות י״ב:ל״ז):

בלע — דפא"יי בלע"ז, כמו (איכה ב׳:ח׳) השיב ידו מבלע כן פתר מנחם (סא"א):

פלג לשונם — הבדילהו שלא ישמע אדם להם, ומנחם פתר פלג לשון חילוק (סא"א):

כי ראיתי חמס וריב בעיר — על ידם:

יסובבוה — החמס והריב:

הוות — שברים:

תוך ומרמה — לשון מכה:

כי לא אויב יחרפני — מימי שאשא חרפתי אלא קמתי עליו והרגתיו:

לא משנאי עלי הגדיל — ואני ברחתי ונסתרתי ממנו אבל עתה על כרחי אני נושא את חרפתך שאתה תחרפני לפי שאתה אדם גדול בתורה:

אנוש כערכי — איש חשוב כמוני:

ומיודעי — כמו אלופי לשון ואדעך בשם (שמות ל״ג:י״ז), דמתרגמינן ורביתך, ומנחם פי' כי לא אויב יחרפני ואשא יש עליו מן הענין מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה אילו יכולתי להעלות אבר הייתי טס ונודד מפני עקת רשע כי בצאתי מקרב מערת פריצים ללון במדבר סלה אז לא אויב יחרפני ולא הייתי נושא כלמתי ובשתי ולא נסתרתי מפניו כאשר הייתי נסתר מפניהם כשהייתי בתוכם ופתרון זה לא יתכן מפני הפסוקים הכתובים אחריהם והם ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש, לכן פותר אותו דונש בענין אחר וזה פתרונו כי לא אויב יחרפני ואשא חרפתו ולא משנאי עלי הגדיל ואסתר ממנו כי אם אלופי ומיודעי אשר יחדיו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש, והדבר הזה ידוע כי האדם קשה עליו חרפת האוהב מחרפת האויב וגם יוכל להסתר מאויבו ולא יוכל להסתר מאוהבו בהגידו לו את כל לבו, כן מוכיח הענין:

אשר יחדו — היינו רגילים להמתיק סוד בתורה ובבית אלהים היינו מהלכים ברגש ברוב עם:

בבית אלהים — בתי מדרשות:

ישי מות עלימו — ישיא הקב"ה עליהם את מלאך המות, ישי יסכסך ויסית לשון הנחש השיאני ואוכל (בראשית ג׳:י״ג), ומנחם פתר ישי לשון יש כמו אם ישכם עושים (שם כ"ד) אשר ישנו פה (דברים כ״ט:י״ד):

במגורם — במלונם:

ערב ובוקר וצהרים — ערבית ושחרית ומנחה ג' תפלות:

מקרב לי — מן המלחמה הבאה עלי:

כי ברבים היו עמדי וגו' — כי זאת עשה לי בשביל הרבים שהיו בעזרתי להתפלל עלי שנאמר וכל ישראל ויהודה אוהבים את דוד:

ישמע אל — תפלתם של אותם רבים:

ויענם — המלך שהוא יושב קדם:

אשר אין חליפות למו — לאותם הרשעים הרודפים אותי אין נותנים לבם אל יום חליפתם אין חרדים מיום המיתה:

שלח ידיו — זה אחיתופל הרשע:

שלח — טאנד"יט בלע"ז:

בשלומיו — במה שהי' שקט ושלם עמו:

חלקו — לשון חלקלקות (לעיל ה'):

מחמאות — לשון חמאה והמ"ם הראשונה יסוד נופל היא בתיבה כמ"ם של מעשה וכמ"ם של מאמר:

וקרב לבו — לבו למלחמה:

והמה פתחות — מנחם פתר לשון חרבות כמו ואת ארץ נמרוד בפתחיה (מיכה ה') כפיות חרב (סא"א), ואומר אני לשון קללה הוא בלשון ארמי כדאמר כתב אמימר פתיחא עלה והוא שטר שמתא:

יהבך — משאך, רוה"ק משיב לו כן:

יכלכלך — יסבול משאך כמו (מלכים א ח׳:כ״ז) השמים ושמי השמים לא יכלכלוך לשון כלכול מתורגם מסובר כתרגום יונתן בן עוזיאל:

מוט — מעידת רגל:

למנצח, הוסד על מה שנעשה בברחו מפני אבשלום, וכבר שר ע"ז למעלה סי' ג' ופה דבר ביחוד ממפלת אחיתופל וסופו:

האזינה, (עת הגיע אליו הבשורה ממרידת אבשלום), האזינה תפלתי, שהוא שפיכת הנפש לאלהים, והתחנה היא בקשת יתר צרכיו, ועז"א ואל תתעלם גם מתחנתי :

הקשיבה, מוסיף שגם בעת שתקשיב קולי מרחוק בהתחלת התפלה תענני ומוסיף שגם בעת אריד בשיחי ובעת אהימה הגם שלא אתפלל עדיין תקשיב ותענני:

מקול אויב שמדברים עלי דברי איבה ובזיונות, מפני עקת רשע שמעיק ומציר לי, ומפרש מפני עקת רשע כי ימיטו עלי און ושבר, ומקול אויב כי באף ישטמוני :

לבי, ר"ל מקול אויב לבי יחיל בקרבי שהוא הפחד בעת הגיע הבשורה הפתאומית, ואימות מות נפלו עלי שהיה ירא שימיתו אותו:

יראה, מוסיף עמ"ש לבי יחיל, שיבא בי יראה ורעד, שהוא יותר מחיל, ועמ"ש אימות מות נפלו עלי מוסיף ותכסני פלצות, הוא הפלץ שאוחז בעת המות:

ואומר, יספר איך גמר בדעתו לברוח מירושלים אבל עוד לא ברח כי העם עברו ודוד עמד, ועז"א מי יתן לי אבר כיונה, כי היונה יכולה לפרוח בכנף אחד ולשכון בכנף השני, כמ"ש התוס' בשם המדרש, וכן אני רוצה שאעופה וגם אשכונה, שאעוף בכנף אחד ואשכון בכנף השני, כאלו רציתי לעוף ושלא לעוף, לשכון ושלא לשכון, פוסח על שתי הסעיפים:

הנה, גומר בדעתו לצאת, ושלא יפסח על שתי הסעיפים, הנה ארחיק נדוד, אלין במדבר, כי היה דעתו ללין בלילה זו במדבר סלה סיום הענין:

אחישה, מבואר (ש"ב י"ז) שאז יעץ אחיתופל לרדוף אחריו בלילה זו ולהמיתו במדבר, וחושי הארכי הפיר את עצתו ואמר שדוד לא ילין את העם, ובתוך כך הודיע לדוד וברח משם, והיה זה בהשגחת ה', שאם היה נעשה כדברי אחיתופל היו משיגים את דוד וממיתים אותו, וכמו שכבר רמז ע"ז למעלה סי' ג' במ"ש אני שכבתי ואישנה, עפ"ז יספר כי בהגיע ההודעה מחושי הארכי, אמר אחישה מפלט לי לבל אלין במדבר, מרוח סועה מסער פן יבא עלינו הסער של אבשלום, וברח מן המדבר:

בלע, ויען שזה היה תלוי אם ישמע לעצת אחיתופל או לעצת חושי הארכי, ודוד בקש אז סכל נא את עצת אחיתופל (שמואל ב ט״ז:ט״ז) וע"ז בקש בלע ה' ופלג לשונם שיופלגו לשתי כתות, ועי"כ תבלע עצתם, ולא יעשה כעצת אחיתופל, וכמש"ש וה' הפיר את עצת אחיתופל הטובה, כי ראיתי, ר"ל עתה (ע"י המבשר שהגיע אליו), נודע לי שחמס וריב בעיר, שהקושרים והמורדים שרבו על מלכות ב"ד כבר הגיעו אל העיר:

יומם ולילה יסובבה על חומתיה, מצייר שהחמס והריב הם שומרי החומות בחוץ, והאון והעמל הם בקרבה המושלים בעיר, וגם הוות בקרבה הוא השבר, וגם מרחובה לא ימיש תוך ומרמה, והם אומרים לאמר כי לא אויב יחרפני ואשא, שהגם שעד עתה נצחתי את אויבי ורודפי ונשאתי כל הצרות, עתה החירוף יצא מבני ולא אוכל שאתו, ור"ל שהיו אז שני עצות מאחיתופל, א. שיבא אבשלום על פלגשי אביו לחרפו ולבזותו, כי יען שהוא בנו צריך לגלות שהוא אויב לו שבזה ידעו הכל שנבאש בעיני אביו, כי לא ישא לחירוף הזה שחרפו לא אויבו רק בנו, והעצה השניה היה שירדוף אחרי דוד בלילה, שדעת אחיתופל היה שדוד לא יסתר א"ע באחד הפחתים או הבורות כמ"ש חושי, כי לא משנאי עלי הגדיל שאסתר ממנו ובודאי ילין את העם ויהרגוהו בלילה:

(יד-טו) ואתה, יאמר אל אחיתופל, ואתה הלא היית אנוש כערכי ואלופי ומיודעי אשר יחדו נמתיק סוד, ר"ל שאחיתופל דבר עם דוד על אודות מרידה שיוכל לקום נגד דוד וא"ל שאין לו לירא משום מרידה, שאם יתהוה רגש ומרידה נהלך בבית אלהים להתפלל ובזה נשקיט את המרד, כאומר לא נצטרך לשום מלחמה נגד רגש ומהומה של העם, כי כאשר נלך אל בית אלהים יכנעו מפנינו וישקוט הרגש והמרד - ועל צד המליצה, זה מוסב על מ"ש בפסוק שאח"ז ישיא מות עלימו, כי אחיתופל צוה אל ביתו ויחנק שהמית את עצמו, ועשה בעצמו מעשה של מלאך המות, מצייר במליצתו שהוא ריעו ומיודעו של המות, והמות ישיא עלימו כשבא לקחת חובו ממנו שהוא לקחת נשמתו, ומצא שהמית את עצמו, אמר המות אליו הלא אתה אנוש כערכי, אתה מלאך המות כמוני, ואתה אלופי ומיודעי שמסרת בידי רבים למיתה, ולא לבד שהרגת על ידי נפשות בשוק וברחוב, כי המתקת סוד עמי שאלך עמך גם אל בית אלהים בעת הרגש והמרד, שבעת המרד של אבשלום נתן עצה שגם אם ינוס דוד או אנשיו לבית אלהים ששם לא היו הורגים שום אדם (כמ"ש ויחזק בקרנות המזבח) אמרת ויעצת שאלך עמך גם אל בית אלהים, ר"ל שנתת רשות אל המות שיהרוג אנשים גם בבית אלהים, וא"כ אתה אלוף ומודע של המות:

ישיא מות עלימו, כן יתבע חובו מהם בעת שירדו לשאול חיים, כי הם ירדו לשאול שלא על ידי המות רק בחיים, כי המיתו א"ע, כי הם דומים אל המלאך המות לעשות כמעשהו, וזה יהיה להם עונש על כי רעות במגורם ובקרבם :

(יז-יח) אני, אחר שנהרג אחיתופל אומר שעתה בטוח שישמע ה' תפלתו להצילו מן המלחמה שילחם אבשלום עמו, שאני אל ה' אקרא וה' יושיעני, ותפלתי תתמיד ערב ובקר וצהרים וה' ישמע קולי :

(יט-כ) פדה, אחר שה' פדה נפשי, שלא נעשה כעצת אחיתפול שרצה לרדוף אחריו ולהרגו בלילה, ושיעור הכתוב פדה בשלום נפשי מקרב לי אשר אין חליפות למו, (ומ"ש כי ברבים היו עמדי עד מלת סלה, הוא מאמר מוסגר, ומלת סלה מורה ע"ז שהוא מאמר מוסגר באמצע) ור"ל ה' פדה נפשי בל יקרבו אלי אנשים אשר אין חליפות למו, ר"ל שאין להם חלק לעולם הבא שהם החיים האחרים הבאים חליפות החיים של זה העולם, והם לא יהיה להם חיים אחרים ותחיית המתים חליפות חייהם, והם לא יראו אלהים, וה' פדה נפשי ע"י תפלתי בל יקרבו אנשים אלה אלי, ומ"ש כי ברבים היו עמדי ר"ל שמה ששמע ה' תפלתי היה בזכות הרבים אשר היו עמדי, שגם הם התפללו בעדי ונעשה זה בזכותם, כי ישמע אל ויושב קדם ויענם, כי אין ה' מואס בתפלתם של רבים:

שלח, שב לענין אחיתופל, הנה הוא שלח ידיו בשלומיו, כי רצה לרדוף אחרי דוד ולהרגו בידיו בעצמו, ובזה חלל בריתו, שהיה בעל ברית של דוד ואיש שלומו:

(כב-כג) חלקו, מזכיר איך דבר עם דוד בלשון רמיה, שדוד הרגיש קצת מן המרד שיש איזה תלונה בין העם, והתיעץ עם אחיתופל ע"ז, וא"ל בדברי חלקות, בל ישגיח ע"ז, רק יבטח על ה', וז"ש שחלקו מחמאות פיו ובלבו היה מלא קרב, כי א"ל אל תתירא מאיזה מרד, ואל תעשה שום דבר, רק השלך על ה' יהבך והוא יכלכל ויסבול אותך כי ה' לא יתן מוט לצדיק, ובזה השיא את לבבו שיהיה נכון לבו בטוח ולא יחקור על המרד ולא ידרוש אחריו, ודבריו היה רכו משמן והמה פתיחות, ר"ל שהדבר פתוח עתה וגלוי לכל, שבזה הכין לי מוקש, שע"י שסמכתי על דבריו לא חקרתי עוד ועי"כ נעלם ממני כל עניני הקשר והמרד שנעשה בסוד:

ואתה, ר"ל הגם שאתה לא תמיתם כי הם המיתו א"ע, אתה תהיה המוריד אותם לבאר שחת לגיהנום לבל יזכו לעוה"ב, אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם שע"י שנטל נפשו נדמה כי רצה לחצות ימיו לחצאין חציו בעוה"ז וחציו לעוה"ב, וזה לא יהיה, כי ירדו לבאר שחת ולגיהנם, אבל אני אבטח בך :