תהלים פרק כ״א

בעזך ישמח מלך — רבותינו פתרוהו על מלך המשיח ונכון הדבר לפותרו עוד על דוד עצמו לתשובת אחרים שדרשו בו שאחר שלקח את בת שבע אמר מזמור זה:

וארשת — לשון דבור ואין לו דמיון ומנחם הביא לו חבר כרשיון כורש מלך פרס (עזרא ג') ושניהם לשון מבטא שפתים:

כי תקדמנו ברכות טוב — קודם ששאלתי ממך הקדמת לי ברכתך על ידי נתן הנביא והקימותי את זרעך וגו' (ש"ב ז') והכינותי את כסא ממלכתך על ישראל לעולם:

תשית לראשו עטרת פז — ויקח עטרת מלכם ותהי על ראש דוד (שם ב' י"ב):

חיים שאל ממך — כשהייתי בורח לחוצה לארץ מפני שאול הייתי מתפלל אתהלך לפני ה' בארצות החיים (לקמן קי"ו):

נתתה לו — שהשיבותני לארץ ישראל:

אורך ימים — למלכותי שאמרת והכינותי את כסא ממלכתך עד עולם:

תשוה — מנחם פתר תשוה תשים תשית לשון א' להם:

תחדהו — לשון חדוה:

את פניך — בגן עדן, ורבותינו שדרשוהו במלך המשיח הביאו ראיה לדבר ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי (דניאל ז׳:י״ג) ואומר (ירמיהו ל׳:כ״א) והקרבתיו ונגש אלי:

בל ימוט — ובחסד עליון הוא בוטח שלא ימוט:

תמצא ידך לכל אויביך — כל מכת ידך שיש לך להביא הבא על אויביך:

לעת פניך — לעת זעמך:

באפו יבלעם — תפלה היא זו:

פרימו מארץ תאבד — להקב"ה הוא מתפלל שיאבד זרעו של עמלק הרשע:

כי נטו עליך רעה — כנגד טיטוס הרשע שאמר הרג את עצמו:

בל יוכלו — לעשותה:

כי תשיתמו שכם — אשר תשית אותם לחלק שיחלקו ישראל את ממונם כמו שנאמר (ישעיהו כ״ג:י״ח) והיה סחרה ואתננה וגו':

במיתריך תכונן על פניהם — במיתרי קשתותיך תכונן חציך ותזמינם לירות על פניהם:

רומה ה' בעזך — על הקמים ונשירה ונזמרה, (סא"א):

למנצח, במזמור הזה יספר הצלחות דוד מיום שנמשח למלך, ואיך הבטיחו ה' שיהיה המלכות ירושה לבניו, ואיך נצח אח"כ את אויביו וימדד את מואב שני חבלים להמית, ושני פסוקים הראשונים הם הקדמה להמזמור כמו שיורה ע"ז מלת סלה:

ה' בעזך, הנה כל מלך לא ישמח על עז מלך אחר, אבל על עזך ישמח המלך, וכן לא יגל המלך אם נושע ע"י מלך אחר שזה מורה חלישות כחו, אבל בישועתך מה יגל מאד :

תאות, התשועה ע"י ב"ו לא תהיה כפי תאות לב האדם כי יבוש מלשאול כל אשר עם לבבו, אבל אתה נתת לו כל תאות לבו, ומוסיף שגם ארשת שפתיו בל מנעת, כל מה שפורש בשפתיו נעשה ממילא, כי הטבע נשמעת לו, כאלו א"צ כלל שתתן לו רק שבל תמנע את הטבע השומעת לקולו:

כי מתחיל לספר הצלחות דוד, הראשון היה מה שמשחו ה' ע"י שמואל למלך, אומר בעת שתקדמנו ברכות טוב, שהיא הברכה הראשונה שקדמת אותו בשהוא לא עלה על לבבו כלל להתאוות לזה, הברכה הזאת היתה היסוד לכל הצלחותיו, כי אז תשית לראשו עטרת פז שנשארה על ראשו בקביעות:

חיים, אח"כ רצה שאול להרגו ובקש ממך חיים שלא ימות ביד שאול, ונתתה לו, אח"כ בקש ממך אורך ימים שיתארכו ימיו, וגם זה נתת לו עולם ועד, שיתארכו ימיו תמיד:

גדול, אחר שמת שאול נתגדל כבודו ע"י ישועתך שמשחוהו כל ישראל והצליח במלחמותיו עד כי הוד והדר תשוה עליו, שההוד שנתת לו היה שוה עליו, ר"ל נערך לו וראוי אליו לפי מעשיו:

כי תשיתהו, אח"כ רצה לבנות הבית ובאהו הבטחה ע"י נתן הנביא שלא תסור המלכות מביתו עד עולם, כמ"ש והקימותי את זרעך וגו' וחסדי לא אסיר מעמו וגו' ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם, ואז בא המלך דוד וישב לפני ה' וגו' ויאמר אתה ה' אלהים ודבריך יהיו אמת וגו' ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם (שמואל ב ז׳:כ״ט) וז"ש בעת שתשיתהו שיהיה ברכות לעד, אז תחדהו בשמחה בעת שיהיה את פניך היינו בעת שישב לפני ה', כי אז אמר בשמחתו לאמר כי המלך בוטח בה', כמ"ש ודבריך יהיו אמת, ושהוא בוטח בחסד עליון אשר החסד הזה בל ימוט, כמו שבארתי (שם ולקמן פ"ט) שכסא דוד ע"י שהוכנה על החסד של ה', החסד הוא דבר שאינו פוסק לעולם, עיי"ש:

תמצא, אחר החזיון הזה לחם דוד מלחמות גדולות עם פלשתים ומואב וארם ובני עמון, וימדד את מואב שני חבלים להמית (שם), ע"ז אומר בעת שידך השמאלית תמצא את אויבך, וימינך תמצא את שונאיך, אז בעת ההיא תשיתמו שיהיו בידך כאלו הם בתנור אש המוכן לעת פניך וכעסך, שכמו שהתנור יחמו אותו להיות מוכן על עת האפיה (הושע ז') כן התנור שבו תשיתם הוא מוכן לעת פניך, שאז יבלעם באפו והאש תאכלם ולא לבד שתכלה אותם כי גם. פרימו שהם מעשיהם וקנינם תאבד מארץ, וזרעם תאבד מבני אדם, וזה יען כי נטו עליך רעה, ר"ל שרצו לעשות נגדך רע בפועל, ועכ"פ חשבו מזמה בל יוכלו, הגם שלא יכלו לעשות רע בפועל, חשבו ע"ז מזמה ועצה עמוקה לעשות רע נגדך והיו מוכנים לזה:

כי תשיתמו שכם, לכן מדד את מואב שני חבלים להמית, כאלו זה נעשה ע"י ה' ששם אותם לחלקים שכם אחד להחיות ושנים להמית, ובמיתריך שהם החבלים שמדד אותם, בהם תכונן על פניהם, שהעביר חבלי המדידה על פניהם וכן מדדם:

רומה, יען פתח ה' בעזך ישמח מלך בקש שירים ה' בעזו, לעשות נקמה בגוים ובזה נשירה ונזמרה גבורתך :