מקרא

תהלים פרק ק״ז

תהלים פרק ק״זפסוק א׳ / מ״ג0%

השוואת נוסחים — מילה מול מילה

גודל האות

100%

גודל מקורי

א׳הֹד֣וּ לַיהֹוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
ב׳יֹ֭אמְרוּ גְּאוּלֵ֣י יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁ֥ר גְּ֝אָלָ֗ם מִיַּד־צָֽר׃
ג׳וּֽמֵאֲרָצ֗וֹת קִ֫בְּצָ֥ם מִמִּזְרָ֥ח וּמִֽמַּעֲרָ֑ב מִצָּפ֥וֹן וּמִיָּֽם׃
ד׳תָּע֣וּ בַ֭מִּדְבָּר בִּישִׁימ֣וֹן דָּ֑רֶךְ עִ֥יר מ֝וֹשָׁ֗ב לֹ֣א מָצָֽאוּ׃
ה׳רְעֵבִ֥ים גַּם־צְמֵאִ֑ים נַ֝פְשָׁ֗ם בָּהֶ֥ם תִּתְעַטָּֽף׃
ו׳וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הֹוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצ֥וּקוֹתֵיהֶ֗ם יַצִּילֵֽם׃
ז׳וַֽ֭יַּדְרִיכֵם בְּדֶ֣רֶךְ יְשָׁרָ֑ה לָ֝לֶ֗כֶת אֶל־עִ֥יר מוֹשָֽׁב׃
ח׳יוֹד֣וּ לַיהֹוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃
ט׳כִּֽי־הִ֭שְׂבִּיעַ נֶ֣פֶשׁ שֹׁקֵקָ֑ה וְנֶ֥פֶשׁ רְ֝עֵבָ֗ה מִלֵּא־טֽוֹב׃
י׳יֹ֭שְׁבֵי חֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָ֑וֶת אֲסִירֵ֖י עֳנִ֣י וּבַרְזֶֽל׃
י״אכִּֽי־הִמְר֥וּ אִמְרֵי־אֵ֑ל וַעֲצַ֖ת עֶלְי֣וֹן נָאָֽצוּ׃
י״בוַיַּכְנַ֣ע בֶּעָמָ֣ל לִבָּ֑ם כָּ֝שְׁל֗וּ וְאֵ֣ין עֹזֵֽר׃
י״גוַיִּזְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הֹוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻ֥קוֹתֵיהֶ֗ם יוֹשִׁיעֵֽם׃
י״די֭וֹצִיאֵם מֵחֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָ֑וֶת וּמוֹסְר֖וֹתֵיהֶ֣ם יְנַתֵּֽק׃
ט״ויוֹד֣וּ לַיהֹוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃
ט״זכִּי־שִׁ֭בַּר דַּלְת֣וֹת נְחֹ֑שֶׁת וּבְרִיחֵ֖י בַרְזֶ֣ל גִּדֵּֽעַ׃
י״זאֱ֭וִלִים מִדֶּ֣רֶךְ פִּשְׁעָ֑ם וּֽ֝מֵעֲוֺ֥נֹתֵיהֶ֗ם יִתְעַנּֽוּ׃
י״חכׇּל־אֹ֭כֶל תְּתַעֵ֣ב נַפְשָׁ֑ם וַ֝יַּגִּ֗יעוּ עַד־שַׁ֥עֲרֵי מָֽוֶת׃
י״טוַיִּזְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הֹוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻ֥קוֹתֵיהֶ֗ם יוֹשִׁיעֵֽם׃
כ׳יִשְׁלַ֣ח דְּ֭בָרוֹ וְיִרְפָּאֵ֑ם וִ֝ימַלֵּ֗ט מִשְּׁחִֽיתוֹתָֽם׃
כ״איוֹד֣וּ לַיהֹוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃
כ״בוְ֭יִזְבְּחוּ זִבְחֵ֣י תוֹדָ֑ה וִיסַפְּר֖וּ מַעֲשָׂ֣יו בְּרִנָּֽה׃
כ״ג׆ יוֹרְדֵ֣י הַ֭יָּם בׇּאֳנִיּ֑וֹת עֹשֵׂ֥י מְ֝לָאכָ֗ה בְּמַ֣יִם רַבִּֽים׃
כ״ד׆ הֵ֣מָּה רָ֭אוּ מַעֲשֵׂ֣י יְהֹוָ֑ה וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו בִּמְצוּלָֽה׃
כ״ה׆ וַיֹּ֗אמֶר וַֽ֭יַּעֲמֵד ר֣וּחַ סְעָרָ֑ה וַתְּרוֹמֵ֥ם גַּלָּֽיו׃
כ״ו׆ יַעֲל֣וּ שָׁ֭מַיִם יֵרְד֣וּ תְהוֹמ֑וֹת נַ֝פְשָׁ֗ם בְּרָעָ֥ה תִתְמוֹגָֽג׃
כ״ז׆ יָח֣וֹגּוּ וְ֭יָנוּעוּ כַּשִּׁכּ֑וֹר וְכׇל־חׇ֝כְמָתָ֗ם תִּתְבַּלָּֽע׃
כ״ח׆ וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הֹוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם וּֽ֝מִמְּצ֥וּקֹתֵיהֶ֗ם יוֹצִיאֵֽם׃
כ״טיָקֵ֣ם סְ֭עָרָה לִדְמָמָ֑ה וַ֝יֶּחֱשׁ֗וּ גַּלֵּיהֶֽם׃
ל׳וַיִּשְׂמְח֥וּ כִֽי־יִשְׁתֹּ֑קוּ וַ֝יַּנְחֵ֗ם אֶל־מְח֥וֹז חֶפְצָֽם׃
ל״איוֹד֣וּ לַיהֹוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃
ל״בוִֽ֭ירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל־עָ֑ם וּבְמוֹשַׁ֖ב זְקֵנִ֣ים יְהַלְלֽוּהוּ׃
ל״גיָשֵׂ֣ם נְהָר֣וֹת לְמִדְבָּ֑ר וּמֹצָ֥אֵי מַ֝֗יִם לְצִמָּאֽוֹן׃
ל״דאֶ֣רֶץ פְּ֭רִי לִמְלֵחָ֑ה מֵ֝רָעַ֗ת י֣וֹשְׁבֵי בָֽהּ׃
ל״היָשֵׂ֣ם מִ֭דְבָּר לַאֲגַם־מַ֑יִם וְאֶ֥רֶץ צִ֝יָּ֗ה לְמֹצָ֥אֵי מָֽיִם׃
ל״ווַיּ֣וֹשֶׁב שָׁ֣ם רְעֵבִ֑ים וַ֝יְכוֹנְנ֗וּ עִ֣יר מוֹשָֽׁב׃
ל״זוַיִּזְרְע֣וּ שָׂ֭דוֹת וַיִּטְּע֣וּ כְרָמִ֑ים וַ֝יַּעֲשׂ֗וּ פְּרִ֣י תְבוּאָֽה׃
ל״חוַיְבָרְכֵ֣ם וַיִּרְבּ֣וּ מְאֹ֑ד וּ֝בְהֶמְתָּ֗ם לֹ֣א יַמְעִֽיט׃
ל״טוַיִּמְעֲט֥וּ וַיָּשֹׁ֑חוּ מֵעֹ֖צֶר רָעָ֣ה וְיָגֽוֹן׃
מ׳׆ שֹׁפֵ֣ךְ בּ֭וּז עַל־נְדִיבִ֑ים וַ֝יַּתְעֵ֗ם בְּתֹ֣הוּ לֹא־דָֽרֶךְ׃
מ״אוַיְשַׂגֵּ֣ב אֶבְי֣וֹן מֵע֑וֹנִי וַיָּ֥שֶׂם כַּ֝צֹּ֗אן מִשְׁפָּחֽוֹת׃
מ״ביִרְא֣וּ יְשָׁרִ֣ים וְיִשְׂמָ֑חוּ וְכׇל־עַ֝וְלָ֗ה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ׃
מ״גמִי־חָכָ֥ם וְיִשְׁמׇר־אֵ֑לֶּה וְ֝יִתְבּוֹנְנ֗וּ חַֽסְדֵ֥י יְהֹוָֽה׃ {פ}

שיתוף הפרק כולו

שתפו את הפרק במלואו, או העתיקו את כל המלל עם מספרי הפסוקים.

השיתוף כפוף לתנאי השימוש ולמדיניות הפרטיות של האתר.

פירוש רש״י

פסוק א׳׳
הֹד֣וּ לַיהֹוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
הודו לה' :
פסוק ב׳׳
יֹ֭אמְרוּ גְּאוּלֵ֣י יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁ֥ר גְּ֝אָלָ֗ם מִיַּד־צָֽר׃
יאמרו גאולי ה' — כשיפדם מיד צר:
פסוק ד׳׳
תָּע֣וּ בַ֭מִּדְבָּר בִּישִׁימ֣וֹן דָּ֑רֶךְ עִ֥יר מ֝וֹשָׁ֗ב לֹ֣א מָצָֽאוּ׃
תעו במדבר וגו' — והולכי מדברות אף הם צריכין להודות שהרי פעמים שהם תועים ורעבים וצמאים:
פסוק ז׳׳
וַֽ֭יַּדְרִיכֵם בְּדֶ֣רֶךְ יְשָׁרָ֑ה לָ֝לֶ֗כֶת אֶל־עִ֥יר מוֹשָֽׁב׃
וידריכם — וינהגם לפיכך יודו לה' חסדו:
פסוק י׳׳
יֹ֭שְׁבֵי חֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָ֑וֶת אֲסִירֵ֖י עֳנִ֣י וּבַרְזֶֽל׃
יושבי חשך וצלמות — אף האסורים בבית הסוהר צריכים להודות כשיוצאין מבית אסוריהם:
פסוק י״א׳
כִּֽי־הִמְר֥וּ אִמְרֵי־אֵ֑ל וַעֲצַ֖ת עֶלְי֣וֹן נָאָֽצוּ׃
כי המרו אמרי אל — אין פורענות באה על האדם אלא בעונו:
פסוק ט״ז׳
כִּי־שִׁ֭בַּר דַּלְת֣וֹת נְחֹ֑שֶׁת וּבְרִיחֵ֖י בַרְזֶ֣ל גִּדֵּֽעַ׃
כי שבר דלתות נחשת — שהיו נעולים בפניהם:
פסוק י״ז׳
אֱ֭וִלִים מִדֶּ֣רֶךְ פִּשְׁעָ֑ם וּֽ֝מֵעֲוֺ֥נֹתֵיהֶ֗ם יִתְעַנּֽוּ׃
אוילים מדרך פשעם — אשר מעונותיהם יתענו ביסורי חלאים אף הם מן הצריכין להודות, יש סמניות בפ' זו (כלומר כתיבות שש נוני"ן הפוכין) ובאין לידרש במקום אכין ורקין למעט, לומר צעקו קודם גזר דין נענין לאחר גזר דין אינם נענין:
פסוק כ״ז׳
׆ יָח֣וֹגּוּ וְ֭יָנוּעוּ כַּשִּׁכּ֑וֹר וְכׇל־חׇ֝כְמָתָ֗ם תִּתְבַּלָּֽע׃
יחוגו — לשון שבר הוא וכן בחגוי הסלע (שיר השירים ב׳:י״ד) וכן והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא (ישעיהו י״ט:י״ז):
פסוק ל׳׳
וַיִּשְׂמְח֥וּ כִֽי־יִשְׁתֹּ֑קוּ וַ֝יַּנְחֵ֗ם אֶל־מְח֥וֹז חֶפְצָֽם׃
וישמחו כי ישתקו — הגלים:
וינחם — וינהגם:
מחוז — לשון גבול, ומנחם חברו עם וחזותכם את שאול (שם כ"ח) גבולינו שלא יכנס בגבולינו וכן מחזה אל מחזה שלש פעמים (מלכים א ז') בתנחומא, מצאתי:
פסוק ל״ב׳
וִֽ֭ירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל־עָ֑ם וּבְמוֹשַׁ֖ב זְקֵנִ֣ים יְהַלְלֽוּהוּ׃
וירוממוהו בקהל עם — צריך לאודויי באפי בי עשרה:
ובמושב זקנים — ותרין מנייהו צורבא מרבנן:
פסוק ל״ג׳
יָשֵׂ֣ם נְהָר֣וֹת לְמִדְבָּ֑ר וּמֹצָ֥אֵי מַ֝֗יִם לְצִמָּאֽוֹן׃
ישם נהרות למדבר — כלומר נותן יישובי האומות לחרבן:
פסוק ל״ד׳
אֶ֣רֶץ פְּ֭רִי לִמְלֵחָ֑ה מֵ֝רָעַ֗ת י֣וֹשְׁבֵי בָֽהּ׃
למלחה — להיות כארץ מלחה מעשות פרי:
פסוק ל״ה׳
יָשֵׂ֣ם מִ֭דְבָּר לַאֲגַם־מַ֑יִם וְאֶ֥רֶץ צִ֝יָּ֗ה לְמֹצָ֥אֵי מָֽיִם׃
ישם מדבר לאגם מים — נותן יישוב חרב לבניין ומחזירו לקדמותו:
פסוק ל״ט׳
וַיִּמְעֲט֥וּ וַיָּשֹׁ֑חוּ מֵעֹ֖צֶר רָעָ֣ה וְיָגֽוֹן׃
וימעטו וישוחו — והם מתחלה היו שוחין ומועטין מעוצר רעה ויגון:
פסוק מ״א׳
וַיְשַׂגֵּ֣ב אֶבְי֣וֹן מֵע֑וֹנִי וַיָּ֥שֶׂם כַּ֝צֹּ֗אן מִשְׁפָּחֽוֹת׃
וישם כצאן משפחות — וישם האביון משפחת זרעו כצאן רבים:
פסוק מ״ב׳
יִרְא֣וּ יְשָׁרִ֣ים וְיִשְׂמָ֑חוּ וְכׇל־עַ֝וְלָ֗ה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ׃
קפצה — סתמה כמו לא תקפוץ את ידך (דברים ט״ו:ז׳):

מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.

פירוש מלבי״ם

פסוק א׳׳
הֹד֣וּ לַיהֹוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
הודו, אחר שהזכיר קיבוץ גליות אומר כי השבים מן הגולה יזבחו זבחי תודה על כל הארבעה דברים שצריכים להודות ועל כולם יודו לה' כי טוב, ויודו חסדו אשר לעולם, ומבואר כי חסד יאמר על מה שעושה מבלי חיוב ומבלי הבטחה קודמת ואף שאין המקבל החסד ראוי לזה עפ"י מעשיו, וגם חסד אצל ה' במובנו המדויק בא על הנס למעלה מדרך הטבע, כמ"ש בסי' פ"ט ובכ"מ:
פסוק ב׳׳
יֹ֭אמְרוּ גְּאוּלֵ֣י יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁ֥ר גְּ֝אָלָ֗ם מִיַּד־צָֽר׃
(ב-ג) יאמרו, כן יאמרו גאולי ה', אשר הפליא עמהם חסדו בשני דברים, א. אשר גאלם מיד צר, ב. שקבצם מארצות והשיב נדחיהם ממזרח וממערב ומצפון ומים, היינו מאיי הים, ודרום לא חשב כי אין ישוב בדרום:
פסוק ד׳׳
תָּע֣וּ בַ֭מִּדְבָּר בִּישִׁימ֣וֹן דָּ֑רֶךְ עִ֥יר מ֝וֹשָׁ֗ב לֹ֣א מָצָֽאוּ׃
(ד-ה) תעו, צייר כי בעת גלותם הלכו ונדדו דרך המדבר, ומשם באו לישימון, שהוא שמם יותר מן המדבר, ושם תעו מני דרך ולא מצאו עיר מושב והיו רעבים, ואח"כ היו גם צמאים כי המים אזל מכליהם עד שנפשם בהם תתעטף:
פסוק ו׳׳
וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הֹוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצ֥וּקוֹתֵיהֶ֗ם יַצִּילֵֽם׃
ויצעקו, במדבר ובים אמר ויצעקו, ובחולה ובית האסורים אמר ויזעקו, כי צעקה גדולה מזעקה, וכן אמר בשני אלה יצילם, ובחולה ומאסר אמר יושיעם, כי הצלה גדולה מישועה, כי סכנת הים והמדבר גדולה יותר מחולי ומאסר:
פסוק ז׳׳
וַֽ֭יַּדְרִיכֵם בְּדֶ֣רֶךְ יְשָׁרָ֑ה לָ֝לֶ֗כֶת אֶל־עִ֥יר מוֹשָֽׁב׃
וידריכם, ועשה להם נס במה שהראה להם דרך ישרה שיגיעו לעיר מושב:
פסוק ח׳׳
יוֹד֣וּ לַיהֹוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃
(ח-ט) יודו, אז מחוייבים להודות, א — מצד החסד שעשה עמהם, ב. מצד הנס והפלא, שהגם שאין זה פלא בערך ה', הוא פלא בערך בני אדם כי השביע נפש שוקקה נגד צמאים, ונפש רעבה מלא טוב נגד רעבים:
פסוק י׳׳
יֹ֭שְׁבֵי חֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָ֑וֶת אֲסִירֵ֖י עֳנִ֣י וּבַרְזֶֽל׃
יושבי, אולם בעת שבאו לעיר מושב ונצולו מסכנת המדבר, באו לסכנה אחרת ששם התעוללו עליהם עלילות ברשע והושלכו לבית האסורים, כמ"ש כאשר ינוס איש מפני הארי וכו', ושם מר להם, א. מצד המקום, שנכלאו שם בחשך וצלמות, ב. מצד שהם אסורים בעני שמענים אותם בענוים וכבלי ברזל לבל יברחו:
פסוק י״א׳
כִּֽי־הִמְר֥וּ אִמְרֵי־אֵ֑ל וַעֲצַ֖ת עֶלְי֣וֹן נָאָֽצוּ׃
כי, ובאר שמה שבאה עליהם הרעה השנית, (אחר שעשה להם נס מרעה הראשונה), זה היה ע"י מה שאחר שנעשה להם נס ונצולו מן המדבר שבו על קיאם והמרו אמרי אל, ובזה נאצו עצת עליון, שמה שיעץ לעשות להם נס היה כדי שעי"כ ישובו אליו וישמרו מצותיו והם לא כן עשו, ולכן הכניע את לבם לתשובה ע"י העמל, ולכן כשלו הזמין ה' לפניהם מכשול שינתנו בבית האסורים, ועל ידי שאין עוזר, ע"י כך (יג-יד) ויזעקו אל ה' ויחזרו בתשובה, ואז יוציאם מחשך וצלמות וגם ינתק מוסרותיהם:
פסוק ט״ו׳
יוֹד֣וּ לַיהֹוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃
(טו-טז) יודו, ועי"כ מחויבים להודות שנית על הנס השני, כי שבר דלתות נחשת:
פסוק י״ז׳
אֱ֭וִלִים מִדֶּ֣רֶךְ פִּשְׁעָ֑ם וּֽ֝מֵעֲוֺ֥נֹתֵיהֶ֗ם יִתְעַנּֽוּ׃
אוילים, האויל הוא המסתפק ואינו מאמין שמה שהיה בסכנה ויצא ממנה הכל היה מאת ה', ותולים הכל במקרה, וזה בא או מדרך פשעם, מפני שכבר הורגלו בפשעים עד שאין לבם מוכן לקבל חקי המוסר, או מעונותיהם ע"י עוות השכל והמינות, אלה האוילים שעדן עומדים באולתם יתענו יכניעם ה' שלישית ע"י חולי:
פסוק י״ח׳
כׇּל־אֹ֭כֶל תְּתַעֵ֣ב נַפְשָׁ֑ם וַ֝יַּגִּ֗יעוּ עַד־שַׁ֥עֲרֵי מָֽוֶת׃
כל אוכל, שכמו שהיו חולים חולי הנפש ולא קבלו מאכל בריאה לרפואתם, כן תתעב נפשם כל אוכל המזין את הגוף, ויגעו עד שערי מות, והם בצרה פעם שלישית:
פסוק י״ט׳
וַיִּזְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הֹוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻ֥קוֹתֵיהֶ֗ם יוֹשִׁיעֵֽם׃
(יט-כ) ויזעקו ויחזרו בתשובה, ישלח דברו וירפאם בגוף וימלט משחיתותם בנפש:
פסוק כ״א׳
יוֹד֣וּ לַיהֹוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃
(כא-כב) יודו וכו' ויזבחו, הנה בשתי פעמים הראשונים לא הזכיר רק שיודו על הנס הפרטי שנעשה להם עתה, הגם שהדין הוא שמי שנעשה לו שני נסים כשמברך על נס אחד צריך לברך גם על השני כמ"ש בפרק הרואה, והיה ראוי שהיוצא מבית האסורים יזכיר גם נס הצלת המדבר, אולם הוא לא הכיר עדיין חסדי ה', כמ"ש אוילים מדרך פשעם, ולא הודה רק על הדבר שניצל ממנו בשעתו, ועתה שניצל זה שלשה פעמים, יודו לה' חסדו ויספרו מעשיו, שיספר גם הנסים הראשונים, וכן עד עתה לא הביאו עדיין זבח תודה, ועתה יזבחו זבחי תודה זבחים רבים, גם בעד הפעמים הראשונים שלא השלימו הודאתם כראוי, ויספרו כל הג' נסים ביחד:
פסוק כ״ג׳
׆ יוֹרְדֵ֣י הַ֭יָּם בׇּאֳנִיּ֑וֹת עֹשֵׂ֥י מְ֝לָאכָ֗ה בְּמַ֣יִם רַבִּֽים׃
יורדי, עתה מצייר שאחר ששבו מגלותם והלכו דרך הים באניות הראם ה' נפלאותיו עוד הפעם, למען יודו לה' חסדו בבואם לארצם, ובאר כי יש בזה שני ענינים, א. יורדי הים באניות, ב. יש מהם אשר המה עושי מלאכה במים רבים, שיודעים תחבולות ומלאכות להעמיד את האניה בעת הסער ולהנצל:
פסוק כ״ה׳
׆ וַיֹּ֗אמֶר וַֽ֭יַּעֲמֵד ר֣וּחַ סְעָרָ֑ה וַתְּרוֹמֵ֥ם גַּלָּֽיו׃
ויאמר ויעמד רוח סערה, והרוח תרומם את גלי הים:
פסוק כ״ו׳
׆ יַעֲל֣וּ שָׁ֭מַיִם יֵרְד֣וּ תְהוֹמ֑וֹת נַ֝פְשָׁ֗ם בְּרָעָ֥ה תִתְמוֹגָֽג׃
יעלו, ובזה היורדים באניות פשוטים הם יעלו שמים וירדו תהומות, כי כל גל ירומם את הספינה למעלה ואח"כ תרד למטה:
פסוק כ״ז׳
׆ יָח֣וֹגּוּ וְ֭יָנוּעוּ כַּשִּׁכּ֑וֹר וְכׇל־חׇ֝כְמָתָ֗ם תִּתְבַּלָּֽע׃
יחוגו, ואלה שעושים מלאכה במים רבים הם יעמידו את הספינה ע"י שמשליכים הברזל לתוך הים שאז לא תתרומם הספינה בגובה אבל אז יחוגו וינועו כשכור הנה והנה במקום עמידתם, וכל חכמתם תתבלע כי האניה חשבה להשבר במקומה:
פסוק כ״ח׳
׆ וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הֹוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם וּֽ֝מִמְּצ֥וּקֹתֵיהֶ֗ם יוֹצִיאֵֽם׃
(כח-כט) ויצעקו וכו' יקם סערה לדממה, ר"ל שלהראות נפלאותיו יקים את הסערה בהפלגה רבה, והגיעו לתכלית הרעש פתאום יהיו לדממה והגלים יחשו, להודיע כי יד ה' עשתה זאת:
פסוק ל׳׳
וַיִּשְׂמְח֥וּ כִֽי־יִשְׁתֹּ֑קוּ וַ֝יַּנְחֵ֗ם אֶל־מְח֥וֹז חֶפְצָֽם׃
וישמחו, ובזה תגדל שמחתם, א — במה שישתקו הגלים, ב. במה שינחם אל מחוז חפצם בלא פגע:
פסוק ל״א׳
יוֹד֣וּ לַיהֹוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃
(לא-לב) יודו, וירוממוהו, כי בהגיעם לארצם שם יודו במקהלות רבבות אלפי ישראל בארץ ולפני הזקנים הנמצאים שמה, ויש הבדל בין הרוממות והתהלה, הרוממות היא מצד מעשיו הנסתרים, וזה להמון עם הבלתי מכירים את ה' הוא מרומם בעיניהם, והתהלה הוא מצד מעשיו הגלוים, וזה במושב זקנים ותלמידי חכמים המכירים מעשיו, וכמ"ש חז"ל צריך לאודויי באפי עשרה ותרין מנייהו רבנן:
פסוק ל״ג׳
יָשֵׂ֣ם נְהָר֣וֹת לְמִדְבָּ֑ר וּמֹצָ֥אֵי מַ֝֗יִם לְצִמָּאֽוֹן׃
(לג-לד) ישם, אחר שדבר על חסדי ה' עם אנשים יחידים ידבר על השגחתו הנראית בכוללים, בין על מדינות שלמות בין על כתות אנשים הנה נראה לפעמים שע"י רעת היושבים יחריב ארצות הישוב, ומקום שהיה שם נהרות ישים אותם כמדבר, והמעינות שמשם היה מוצאי מים אל הנהרות ישים לצמאון, ועי"כ יהפך ארץ פרי למלחה, וכ"ז ע"י רעת יושבי בה :
פסוק ל״ה׳
יָשֵׂ֣ם מִ֭דְבָּר לַאֲגַם־מַ֑יִם וְאֶ֥רֶץ צִ֝יָּ֗ה לְמֹצָ֥אֵי מָֽיִם׃
ישם, וכן נראה בהפך שלפעמים ישים את המדבר לאגם מים, וארץ ציה שהיא יבשה יותר מן המדבר תהיה למוצאי מים, שמשם יצאו מקורות מים שעל ידם תהיה המדבר לאגם מים:
פסוק ל״ו׳
וַיּ֣וֹשֶׁב שָׁ֣ם רְעֵבִ֑ים וַ֝יְכוֹנְנ֗וּ עִ֣יר מוֹשָֽׁב׃
(לו-לח) ויושב שם רעבים והם יכוננו שם עיר מושב, וגם יזרעו שם שדות ויטעו כרמים, ונגד מ"ש שיזרעו שדות, אמר ויעשו פרי תבואה, שהשדות והכרמים יעשו פרי נגמר לא בוסר, ונגד מ"ש ויכוננו ער מושב אמר ויברכם וירבו מאד, שיברכם בנכסים, וירבו בבנים ובבנות, וגם בהמתם לא ימעיט:
פסוק ל״ט׳
וַיִּמְעֲט֥וּ וַיָּשֹׁ֑חוּ מֵעֹ֖צֶר רָעָ֣ה וְיָגֽוֹן׃
וימעטו, ולפעמים ימעטו וישחו, ע"י עוצר רעה, היינו שיכבשום ממשלה רעה, וימעטו ע"י שיהרוג הרבה מהם והנשארים ישחו מיגון, כי (מ-מא) שפך, העוצר והמושל שכבשם שופך בוז על נדיבים, ויתעם להוליכם לגולה, כמו שהיה בעת כבש נבוכדנצר את ירושלים שאת כל נדיבי העם הגלה ויהרוג רבים מהם, ומדלת עם הארץ אשר אין להם כל מאומה השאיר לכורמים וליוגבים, ואז וישגב אבין מעוני והם ישימו כצאן משפחות, ויפרו וירבו בארץ כצאן הפרים ורבים מאד:
פסוק מ״ב׳
יִרְא֣וּ יְשָׁרִ֣ים וְיִשְׂמָ֑חוּ וְכׇל־עַ֝וְלָ֗ה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ׃
יראו ישרים, שהם ההולכים ישר בבינתם הם ישמחו, כי יכירו מכל זה השגחת ה', וכל עולה קפצה פיה כי יראו שיש גומל ומעניש:
פסוק מ״ג׳
מִי־חָכָ֥ם וְיִשְׁמׇר־אֵ֑לֶּה וְ֝יִתְבּוֹנְנ֗וּ חַֽסְדֵ֥י יְהֹוָֽה׃ {פ}
מי חכם אשר קבל חקי החכמה, הוא ישמר אלה, כי מזה יביא מופת על השגחת ה', ועי"כ יתבוננו חסדי ה' שאין העולם הפקר, רק הכל בחסדי ה' ובהשגחתו:

מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.

תנ״ך · מדריך קריאת פרק

תהלים פרק 107

תהלים פרק 107 מציג 43 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

ספרפרק (1–150)פסוק

היעד שנמצא: תהלים פרק ק״ז

פתיחה בקורא

שיתוף הפרק כולו

פירוש רש״י

פירוש מלבי״ם

תהלים פרק 107

מפת הטקסט

מפתח לקריאה

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חיפוש מקורות חכם