תהלים פרק ק״ז

הודו לה' :

יאמרו גאולי ה' — כשיפדם מיד צר:

תעו במדבר וגו' — והולכי מדברות אף הם צריכין להודות שהרי פעמים שהם תועים ורעבים וצמאים:

וידריכם — וינהגם לפיכך יודו לה' חסדו:

יושבי חשך וצלמות — אף האסורים בבית הסוהר צריכים להודות כשיוצאין מבית אסוריהם:

כי המרו אמרי אל — אין פורענות באה על האדם אלא בעונו:

כי שבר דלתות נחשת — שהיו נעולים בפניהם:

אוילים מדרך פשעם — אשר מעונותיהם יתענו ביסורי חלאים אף הם מן הצריכין להודות, יש סמניות בפ' זו (כלומר כתיבות שש נוני"ן הפוכין) ובאין לידרש במקום אכין ורקין למעט, לומר צעקו קודם גזר דין נענין לאחר גזר דין אינם נענין:

יחוגו — לשון שבר הוא וכן בחגוי הסלע (שיר השירים ב׳:י״ד) וכן והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא (ישעיהו י״ט:י״ז):

וישמחו כי ישתקו — הגלים:

וינחם — וינהגם:

מחוז — לשון גבול, ומנחם חברו עם וחזותכם את שאול (שם כ"ח) גבולינו שלא יכנס בגבולינו וכן מחזה אל מחזה שלש פעמים (מלכים א ז') בתנחומא, מצאתי:

וירוממוהו בקהל עם — צריך לאודויי באפי בי עשרה:

ובמושב זקנים — ותרין מנייהו צורבא מרבנן:

ישם נהרות למדבר — כלומר נותן יישובי האומות לחרבן:

למלחה — להיות כארץ מלחה מעשות פרי:

ישם מדבר לאגם מים — נותן יישוב חרב לבניין ומחזירו לקדמותו:

וימעטו וישוחו — והם מתחלה היו שוחין ומועטין מעוצר רעה ויגון:

וישם כצאן משפחות — וישם האביון משפחת זרעו כצאן רבים:

קפצה — סתמה כמו לא תקפוץ את ידך (דברים ט״ו:ז׳):

הודו, אחר שהזכיר קיבוץ גליות אומר כי השבים מן הגולה יזבחו זבחי תודה על כל הארבעה דברים שצריכים להודות ועל כולם יודו לה' כי טוב, ויודו חסדו אשר לעולם, ומבואר כי חסד יאמר על מה שעושה מבלי חיוב ומבלי הבטחה קודמת ואף שאין המקבל החסד ראוי לזה עפ"י מעשיו, וגם חסד אצל ה' במובנו המדויק בא על הנס למעלה מדרך הטבע, כמ"ש בסי' פ"ט ובכ"מ:

(ב-ג) יאמרו, כן יאמרו גאולי ה', אשר הפליא עמהם חסדו בשני דברים, א. אשר גאלם מיד צר, ב. שקבצם מארצות והשיב נדחיהם ממזרח וממערב ומצפון ומים, היינו מאיי הים, ודרום לא חשב כי אין ישוב בדרום:

(ד-ה) תעו, צייר כי בעת גלותם הלכו ונדדו דרך המדבר, ומשם באו לישימון, שהוא שמם יותר מן המדבר, ושם תעו מני דרך ולא מצאו עיר מושב והיו רעבים, ואח"כ היו גם צמאים כי המים אזל מכליהם עד שנפשם בהם תתעטף:

ויצעקו, במדבר ובים אמר ויצעקו, ובחולה ובית האסורים אמר ויזעקו, כי צעקה גדולה מזעקה, וכן אמר בשני אלה יצילם, ובחולה ומאסר אמר יושיעם, כי הצלה גדולה מישועה, כי סכנת הים והמדבר גדולה יותר מחולי ומאסר:

וידריכם, ועשה להם נס במה שהראה להם דרך ישרה שיגיעו לעיר מושב:

(ח-ט) יודו, אז מחוייבים להודות, א — מצד החסד שעשה עמהם, ב. מצד הנס והפלא, שהגם שאין זה פלא בערך ה', הוא פלא בערך בני אדם כי השביע נפש שוקקה נגד צמאים, ונפש רעבה מלא טוב נגד רעבים:

יושבי, אולם בעת שבאו לעיר מושב ונצולו מסכנת המדבר, באו לסכנה אחרת ששם התעוללו עליהם עלילות ברשע והושלכו לבית האסורים, כמ"ש כאשר ינוס איש מפני הארי וכו', ושם מר להם, א. מצד המקום, שנכלאו שם בחשך וצלמות, ב. מצד שהם אסורים בעני שמענים אותם בענוים וכבלי ברזל לבל יברחו:

כי, ובאר שמה שבאה עליהם הרעה השנית, (אחר שעשה להם נס מרעה הראשונה), זה היה ע"י מה שאחר שנעשה להם נס ונצולו מן המדבר שבו על קיאם והמרו אמרי אל, ובזה נאצו עצת עליון, שמה שיעץ לעשות להם נס היה כדי שעי"כ ישובו אליו וישמרו מצותיו והם לא כן עשו, ולכן הכניע את לבם לתשובה ע"י העמל, ולכן כשלו הזמין ה' לפניהם מכשול שינתנו בבית האסורים, ועל ידי שאין עוזר, ע"י כך (יג-יד) ויזעקו אל ה' ויחזרו בתשובה, ואז יוציאם מחשך וצלמות וגם ינתק מוסרותיהם:

(טו-טז) יודו, ועי"כ מחויבים להודות שנית על הנס השני, כי שבר דלתות נחשת:

אוילים, האויל הוא המסתפק ואינו מאמין שמה שהיה בסכנה ויצא ממנה הכל היה מאת ה', ותולים הכל במקרה, וזה בא או מדרך פשעם, מפני שכבר הורגלו בפשעים עד שאין לבם מוכן לקבל חקי המוסר, או מעונותיהם ע"י עוות השכל והמינות, אלה האוילים שעדן עומדים באולתם יתענו יכניעם ה' שלישית ע"י חולי:

כל אוכל, שכמו שהיו חולים חולי הנפש ולא קבלו מאכל בריאה לרפואתם, כן תתעב נפשם כל אוכל המזין את הגוף, ויגעו עד שערי מות, והם בצרה פעם שלישית:

(יט-כ) ויזעקו ויחזרו בתשובה, ישלח דברו וירפאם בגוף וימלט משחיתותם בנפש:

(כא-כב) יודו וכו' ויזבחו, הנה בשתי פעמים הראשונים לא הזכיר רק שיודו על הנס הפרטי שנעשה להם עתה, הגם שהדין הוא שמי שנעשה לו שני נסים כשמברך על נס אחד צריך לברך גם על השני כמ"ש בפרק הרואה, והיה ראוי שהיוצא מבית האסורים יזכיר גם נס הצלת המדבר, אולם הוא לא הכיר עדיין חסדי ה', כמ"ש אוילים מדרך פשעם, ולא הודה רק על הדבר שניצל ממנו בשעתו, ועתה שניצל זה שלשה פעמים, יודו לה' חסדו ויספרו מעשיו, שיספר גם הנסים הראשונים, וכן עד עתה לא הביאו עדיין זבח תודה, ועתה יזבחו זבחי תודה זבחים רבים, גם בעד הפעמים הראשונים שלא השלימו הודאתם כראוי, ויספרו כל הג' נסים ביחד:

יורדי, עתה מצייר שאחר ששבו מגלותם והלכו דרך הים באניות הראם ה' נפלאותיו עוד הפעם, למען יודו לה' חסדו בבואם לארצם, ובאר כי יש בזה שני ענינים, א. יורדי הים באניות, ב. יש מהם אשר המה עושי מלאכה במים רבים, שיודעים תחבולות ומלאכות להעמיד את האניה בעת הסער ולהנצל:

ויאמר ויעמד רוח סערה, והרוח תרומם את גלי הים:

יעלו, ובזה היורדים באניות פשוטים הם יעלו שמים וירדו תהומות, כי כל גל ירומם את הספינה למעלה ואח"כ תרד למטה:

יחוגו, ואלה שעושים מלאכה במים רבים הם יעמידו את הספינה ע"י שמשליכים הברזל לתוך הים שאז לא תתרומם הספינה בגובה אבל אז יחוגו וינועו כשכור הנה והנה במקום עמידתם, וכל חכמתם תתבלע כי האניה חשבה להשבר במקומה:

(כח-כט) ויצעקו וכו' יקם סערה לדממה, ר"ל שלהראות נפלאותיו יקים את הסערה בהפלגה רבה, והגיעו לתכלית הרעש פתאום יהיו לדממה והגלים יחשו, להודיע כי יד ה' עשתה זאת:

וישמחו, ובזה תגדל שמחתם, א — במה שישתקו הגלים, ב. במה שינחם אל מחוז חפצם בלא פגע:

(לא-לב) יודו, וירוממוהו, כי בהגיעם לארצם שם יודו במקהלות רבבות אלפי ישראל בארץ ולפני הזקנים הנמצאים שמה, ויש הבדל בין הרוממות והתהלה, הרוממות היא מצד מעשיו הנסתרים, וזה להמון עם הבלתי מכירים את ה' הוא מרומם בעיניהם, והתהלה הוא מצד מעשיו הגלוים, וזה במושב זקנים ותלמידי חכמים המכירים מעשיו, וכמ"ש חז"ל צריך לאודויי באפי עשרה ותרין מנייהו רבנן:

(לג-לד) ישם, אחר שדבר על חסדי ה' עם אנשים יחידים ידבר על השגחתו הנראית בכוללים, בין על מדינות שלמות בין על כתות אנשים הנה נראה לפעמים שע"י רעת היושבים יחריב ארצות הישוב, ומקום שהיה שם נהרות ישים אותם כמדבר, והמעינות שמשם היה מוצאי מים אל הנהרות ישים לצמאון, ועי"כ יהפך ארץ פרי למלחה, וכ"ז ע"י רעת יושבי בה :

ישם, וכן נראה בהפך שלפעמים ישים את המדבר לאגם מים, וארץ ציה שהיא יבשה יותר מן המדבר תהיה למוצאי מים, שמשם יצאו מקורות מים שעל ידם תהיה המדבר לאגם מים:

(לו-לח) ויושב שם רעבים והם יכוננו שם עיר מושב, וגם יזרעו שם שדות ויטעו כרמים, ונגד מ"ש שיזרעו שדות, אמר ויעשו פרי תבואה, שהשדות והכרמים יעשו פרי נגמר לא בוסר, ונגד מ"ש ויכוננו ער מושב אמר ויברכם וירבו מאד, שיברכם בנכסים, וירבו בבנים ובבנות, וגם בהמתם לא ימעיט:

וימעטו, ולפעמים ימעטו וישחו, ע"י עוצר רעה, היינו שיכבשום ממשלה רעה, וימעטו ע"י שיהרוג הרבה מהם והנשארים ישחו מיגון, כי (מ-מא) שפך, העוצר והמושל שכבשם שופך בוז על נדיבים, ויתעם להוליכם לגולה, כמו שהיה בעת כבש נבוכדנצר את ירושלים שאת כל נדיבי העם הגלה ויהרוג רבים מהם, ומדלת עם הארץ אשר אין להם כל מאומה השאיר לכורמים וליוגבים, ואז וישגב אבין מעוני והם ישימו כצאן משפחות, ויפרו וירבו בארץ כצאן הפרים ורבים מאד:

יראו ישרים, שהם ההולכים ישר בבינתם הם ישמחו, כי יכירו מכל זה השגחת ה', וכל עולה קפצה פיה כי יראו שיש גומל ומעניש:

מי חכם אשר קבל חקי החכמה, הוא ישמר אלה, כי מזה יביא מופת על השגחת ה', ועי"כ יתבוננו חסדי ה' שאין העולם הפקר, רק הכל בחסדי ה' ובהשגחתו: