ישעיה פרק כ״ט

הוי אריאל — ת"י מדבחא דה' ואף יחזקאל קראו כן שנא' (יחזקאל מ״ג:ט״ז) והאריאל שתים עשרה ע"ש אש של מעלה שהיתה רובצת כארי על גבי המזבח כמו ששנינו בסדר יומא ורבותינו פירשו על ההיכל שהיה צר מאחוריו ורחב מלפניו:

קרית חנה דוד — דאיתבני בקרתא דשרא בה דוד:

ספו שנה על שנה — ותמיד עונותיכם הולכים וחזקים עד שחגים שלכם ינקופו ויכרתו ל' נוקף זית (לעיל יז):

והיתה לי כאריאל — תהא מוקפת חללי חרב כמזבח המוקף זבחי בהמ':

כדור — כשורה של גייסות מקיפות:

מוצב — ל' כרקום המוצב על העיירות:

מצורות — ל' מצור:

מארץ תדברי — יהא נראה כאילו דבור היוצא מפיך יוצא מתחת הקרקע:

אמרתך תצפצף — להתחנן אלי ומתוך תחינתך יכמרו רחמי:

צפצוף — הוא ל' קול לחש כקול עופות דקים:

והיה כאבק דק המון זריך — אוכלוסי סנחרב שיהיו למאכולת אש ויעשו אבק:

והיה — הדבר הזה:

פתע פתאום — מקרה פתאום:

מעם ה' צבאות תפקד — ואחרי שתשפלי ותצפצף אמרתך תפקד אריאל מאתי להושיעה ברעם וברעש וגו':

והיה כחלום — שדומה שרואה ולא ראה כך יהיה המון כל הגוים ידמו לכבוש ולא תעלה בידם:

וכל צוביה — המציבים עליה מצב ומשחית שקורין צנבי"ל בלע"ז כמו שנאמר בשאול (שמואל א י״ד:ט״ו) המצב והמשחית חרדו:

שוקקה — תאבה וכן אל אישך תשוקתך (בראשית יג):

כן יהיה וגו' — לא ישיגו תאותם אשר יזמו לעשו':

התמהמהו — הוו מתונים להתבונן לחשוב על מעלליכם:

ותמהו — ותהיו תמהים על קילקולכם:

השתעשעו — ל' עיניו השע (לעיל ו) היו עורים מראות:

שכרו — עצמכם ולא מיין למה:

כי נסך עליכם ה' — וגו' לשון מזג כמו מסכה יינה (משלי ט׳:ב׳) או לשון נסיכות השליט בכם רוח תרדמה על פושעי ישראל היה ניבא שהיו חוזים בכוכבים:

חזות הכל — כל מה שהייתם חוזים במזלות יהיה מכוסה מכם כדברי אגרת החתומה בשעוה אשר יתנוה לקרותה ליודע לקרות אגרת ואמר לא אוכל שהרי אין אני רואה בתוכה לפי שהיא חתומה:

ונתן הספר על אשר לא ידע ספר — וכשנוטלין ממנו ופותחין חותמה ונותנין אותה למי שאינו מכיר ל' אגרת ואומרין לו קרא נא זה ואמר לא ידעתי ספר כך כשתשביע שר האש יאמר לא אוכל כי חתום הדבר ממני וכשתשביע את חבירו יאמר איני מכיר את השם הזה שאתה משביעני בו שאין זה שמי וזהו שאמר ירמיה הנני מיסב את כלי המלחמה אשר בידכם (ירמיהו כ״א:ד׳) זה השם המפורש במדר' תהלי':

יען כי נגש העם הזה — יונתן תירגם חלף דאיתרברב עמא הדין כלומר נגשו להגביה עצמן עד לשמים הם מראין עצמן כמכבדין אותי בפה ושפה ואת לבם הרחיקו ממני:

ותהי יראתם אותי — לא בלב שלם כי אם במצות האנשים המלמדים אותם התראו כנכנעים מלפניו כדי לפתותו בפיכם:

לכן הנני — הוא אשר יוסיף להפליא פלא ונוסף על פלא כיסוי על כסוי אוטם על אוטם ומהו הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו, קשה סילוקם של חכמי ישראל כפלים כחורבן בית המקדש וכל קללות שבמשנ' תורה שכולן אינן אלא הפלאה אחת והפלא ה' את מכותך (דברים כ״ח:נ״ט) וכאן שתי הפלאות:

לסתיר עצה — כמו להסתיר עצה:

הפככם אם כחומר היוצר יחשב — תהפוכות שלכם הזאת אתם יודעים שהוא כחומר היוצר שאין החומר יכול לומר לעושהו לא עשאני כך אינכם יכולין לומר שאיני מבין מעשיכם:

כחומר וגו' — ל' תמיה הוא ויש תמיהות המתקיימות:

לעושהו — כמו על עושהו ודוגמתו ואמר פרעה לבני ישראל (שמות יד), פן יאמרו לי אשה הרגתהו (שופטי' ט):

ויצר אמר ליוצרו לא הבין — אמר על יוצרו לא הבין מה ביצרו והלא הוא בנה את המטמוניו' והחדרי' והמחשבות:

הלא עוד מעט — בימים מועטין נקל בעיני אם תשובו אלי:

ושב לבנון — שהוא יער עצים להיות כרמל וישוב שדות וכרמים:

והכרמל ליער יחשב — תירגם יונתן קירוין סגיאין יתיב ואגדה בבראשית רבה חורשין דבר אינש ישוב ערים ובני אדם רצוף ומלא כיער הזה שהוא מלא עצים:

ושמעו ביום ההוא וגו' — ותיבטל הקללה האמורה למעל' כי נסך ה' עליכם וגו' ותהי לכם חזות הכל ואבדה חכמת חכמיו:

ענוים — סבלנים שסבלו עולו של הקב"ה וגזרותיו:

כל שוקדי און — השוקדים ומתבוננים היאך יפעלו און:

מחטיאי אדם בדבר — הם נביאי השקר:

ולמוכיח בשער יקושון — ולדמוכח להון בען ליה תקלא ל' מוקש:

ויטו בתהו צדיק — ואסטיאו בשקר דין זכאין:

אשר פדה את אברהם — מאור כשדי':

לא עתה יבוש יעקב — מאביו:

ולא עתה פניו יחורו — מאבי אביו שאין נמצא פסול במטתו ומטתו שלימה:

כי בראותו ילדיו — אשר יהיו מעשי ידי כלומר צדיקים בקרבו כי בראותו בקרבו אשר ידיו מעשה ידי יקדישו שמי כגון חנניה מישאל ועזריה לכך לא יחורו פניו:

ורוגנים ילמדו לקח — לשון ותרגנו באהליכם (דברים א) אותם שהיו (מתלוננים) ונרגנים על דברי הנביאים ילמדו לקח: