דברי הימים ב פרק ז׳

והכהנים על משמרותם — כאשר חלקן דוד לכ"ד משמרות לשרת כל משמרה ומשמרה שבוע שלה והלוים כמו כן על כ"ד משמרות שלהם:

להודות — בכלי שיר שהיו אומרים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו:

בהלל דויד — הכלי שיר שהיו אומרין בו הלל של דוד וההודיות בידם של לוים:

והכהנים — מחצרים נגדם שעליהם לשורר בחצוצרות שנאמר ובני אהרן הכהנים יתקעו וגו' (מדבר י'):

ויקדש שלמה את תוך החצר — רבותינו חולקין בדבר זה (זבחים נ"ט) רבי יהודה אומר קדש את רצפת העזרה בקדושת מזבח להקטיר על הרצפה כי מזבח הנחשת קטן מהכיל שרבו קרבנות להביא אמר לו רבי יוסי והלא כבר נאמר (לעיל ב' ח') אלף עולות יעלה שלמה על מזבח שעשה משה וכשאתה מגיע לחשבון אמות ומנין עולות תמצא שזה של אבנים גדול משל משה שהמזבח של משה מקום מערכתו אמה על אמה ושל שלמה מקום מערכתו כ"ד על כ"ד הרי של שלמה חמשה מאות ושבעים ושש כשל משה א"כ מה הוא קדש המלך את תוך החצר שקבע בו מזבח של אבנים מחובר ברצפה:

לא יכול להכיל — בשל משה הוא אומר כאדם האומר ננס פלוני ופסול לעבודה:

מלבוא חמת — שהוא בצפון של ארץ ישראל:

עד נחל מצרים — שהיא כנגדו כמפורש באלה מסעי:

וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם — שהוא ט' לחנוכת הבית ובמלכים (א' ח') כתוב וביום השמיני שהוא כ"ב לחדש פתרון ביום ח' נתן להם רשות לילך לאחר החג ולמחר כשיצא החג אז הלכו כולם יחד, ע"א ביום ח' נתן להם רשות ושלח אותם היושבים בתוך תחום שבת וכל מי שירצה ליסע ולילך באותו היום באותו התחום ולמחר שלח כל העם כולו ובב"ר מפרש נטלו רשות ממנו והמתינו עוד שם יום אחד וחזרו ונטלו רשות עוד למחר פעם שניה לכך נאמר ביום כ"ג בחדש:

שמחים וטובי לב וגו' — לדויד ולשלמה כי מה שדבר בפיו (לעיל כ"ח) בנך שלמה הוא יבנה בית לשמי מלא בידו שנתן לו בן יושב על כסאו שבנה הבית לשם ה' ובב"ר מפרש א"ר לוי כתיב כי חנוכת וגו' שמחים מוסב על אשר אמר ה' לדוד שקיים מה שנדר לשלמה שבחר בו מכל אחיו כי חכם הוא:

ולישראל עמו — כדכתיב במלכים (א' ח') לא נפל דבר אחד וגו', ע"א ולישראל עמו שהיה להם מושל שהיו יושבין בבטחון ובהשקט כדכתיב וישב יהודה וישראל וגו' (שם ה'):

וירא ה' אל שלמה בלילה — בחזיון לילה:

שמעתי את תפלתך — בלשון שאמר שלמה ושמעת השיב הקב"ה שמעתי תפלתך הוא התפלל בהעצר השמים השיב הקב"ה הן אעצור, הוא התפלל רעב וארבה והקב"ה משיבו והן אצוה על חגב, הוא התפלל על דבר והקב"ה משיבו ואם אשלח דבר בעמי:

ויכנעו עמי — במה שיתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים הרי ג' כנגד ג':

הן אעצור — והן אצוה ואם אשלח כנגד ג' תפילות ואני אשמע ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם:

והיו עיני ולבי — תרגם יונתן ותהי שכינתי שריא ביה אם רעותי מתעבדא תמן כל יומיא, והיו עיני שם אם לבי וחפצי שם:

אשליך מעל פני — כתנאי שביני וביניכם ואם לא תשמעו לי (ויקרא כ״ו:י״ד) מה נאמר והשימותי את מקדשיכם:

ואתננו למשל ולשנינה — כענין שמושלים משל על מי שאירע לו דבר פגע:

ולשנינה — כמו (דברים ו׳:ז׳) ושננתם לבנך ותתנינון לשון סיפור רעות וכן תרגום ויספר ואשתעי ולשועי:

לכל עובר עליו ישום — כלומר יחרב הבית ואז כל עובר עליו ישום כמו (איוב י"ח) על יומו נשמו אחרונים:

במה עשה ה' — כמו על מה עשה ה' (דברים כ"ט) וכן כתיב (במלכים א' ט'):

והאש — במלכים לא נזכר מירידת האש, וחז"ל בס"ע ובספרא ויקרא (סי' מט) אש שירדה בימי משה לא נסתלקה ממזבח הנחושת עד שבאו לבית העולמים, א"כ בא האש ממזבח הנחושת של משה וע"כ לא הזכירו ירמיה בס' מלכים, ועזרא הזכירו כי העם ראו איך אש השמים נעתקה ממזבח זה אל מזבח זה. אולם יפלא לי הלא לר' יוסי בזבחים (נט א) מ"ש בפסוק ז' שקדש תוך החצר הוא שבנה מזבח אחר חוץ ממזבח הנחושת, ותחלה עמד מזבח של משה, ואיך יאמר ר' יוסי בסדר עולם שלא נעתקה האש ממזבח הנחושת? וצ"ל לדידיה שבאו הכתובים שלא כסדר, ומ"ש בפסוק ז' שקדש תוך החצר (שהוא לשטתו מזבח שבנה) היה קודם ירידת האש. ובל"ז כתבתי בפירוש מלכים שפשטות הכתוב בד"ה שאמר כי מזבח הנחושת אשר עשה שלמה מורה כדעת ר' יהודה בזבחים שם שמ"ש שקדש תוך החצר דברים כפשטן, וגם מ"ש למעלה (א' כא, כו) ויענהו באש מן השמים, לא נזכר בספרים הקודמים:

וכל ב"י וכו' ויכרעו על הרצפה — כי אסור להשתחוות על רצפת אבנים רק במקדש, כמו שלמד בספרא סוף בהר ובמס' מגלה (כב ב), ואחר שראו שזה הוא המקום הנבחר מה' השתחוו על הרצפה:

והמלך — פסוק ד' ה' הועתק ממלכים, ופסוק ו' הוסיף עזרא שכולם עמדו על משמרותם, והלוים בכלי שיר והכהנים בחצוצרות כמו במועדים, כמ"ש (במדבר י, י) ביום שמחתכם וכו' ותקעתם בחצוצרות, ושהיו הכהנים נגד הלוים, שהלוים עמדו על הדוכן במזרח והכהנים בצד מערב:

ויקדש — שם פסוק ס"ד כתוב כי מזבח הנחושת אשר לפני ה', ועיין מה שכתבתי שם בפירושי:

שבעת ימים — שם כתיב שבעת ימים ושבעת ימים, ועזרא באר ששבעה ימים הראשונים לא היה חג רק חנוכת המזבח והיה מותר בעבודה, ולפ"ז י"ל שהתענו ביוהכ"פ אחרי שלא היה כחג, וחז"ל אמרו שאכלו ביוהכ"פ וזה ממה שכתוב במלכים עליו שם חג:

וביום עשרים ושלשה — במלכים כתיב ביום השמיני שלח את העם, ובאר עזרא שביום זה לא שלחם לאהליהם, כי שמיני עצרת טעון לינה, רק שלחם חפשי מהחינוך, ושם לא כתיב שלח לאהליהם. וביום כ"ג אז שלחם לאהליהם:

ואת כל הבא — (שם ט, א) כתיב ואת כל חשק שלמה אשר חפץ לעשות, ועזרא תקן זה דהא בנה בנינים רבים אחר דבור זה כמו שיתבאר, רק שהצליח במה שרצה לעשות בשני בנינים האלה שהיו עיקרים בעיניו:

וירא ה' — מראה זו וכל המדובר בה נזכר במלכים (ט), רק מ"ש פה פסוק י"ג י"ד ט"ו, הוא נוספות ולא נזכר שם, ויתר הדברים באו שם בקצת שנויים

שמעתי את תפלתך — כי שלמה התפלל על ב' דברים, א] שישכין ה' שכינתו שם וישמע תפלת המתפללים לפניו, ב] על התמדת מלכות בית דוד. וא"ל ששמע וקבל את תפלתו, אם על השראת השכינה, בחרתי במקום הזה לי לבית זבח. ואם על קבלת התפלות:

הן אעצור — חזר מ"ש בתפלתו (ו, כו - כט) שאם יגזור עצירת גשמים או חגב או דבר יקבל תפלתם ותשובתם, וע"י שיסלח לחטאתם ירפא את ארצם, כי החטא הוא המכה והתשובה היא הרפואה:

עתה עיני — ר"ל שיהיה שם השראת השכינה בתמידות, ויקבל שם את התפלות באזנים קשובות:

ועתה בחרתי וכו' להיות שמי שם — עיין פי' במלכים שם:

ואתה — שם כתוב כאשר הלך דוד אביך בתם לבב וביושר וכו', והקימותי את כסא ממלכתך על ישראל לעולם כאשר דברתי על דוד אביך לאמר לא יכרת לך איש מעל כסא ישראל. נראה שעזרא הוסיף ענין אחר, שבמלכים נזכר אם ילך בתום וביושר, שהוא המעשה השלמה בלא שום פניה חיצונית, אז תקום כסא הממלכה (שיש הבדל בין כסא מלוכה שמציין רק שימלוך, ובין כסא ממלכה שמציין העם שמולך עליהם), היינו שימלוך על כל ישראל ושיהיה לעולם, וע"ז לא כרת ברית לדוד, רק דבר אליו. ועזרא הוסיף שגם אם לא תהיה המעשה בתום וביושר, וישמור מצות ה' שלא לשמה, בכ"ז עכ"פ יקים כסא המלוכה על קצת ישראל (וע"ז לא אמר לעולם), וע"ז היה כריתת ברית שיהיה מבניו עכ"פ איש מושל בישראל גם אם לא תהיה ממשלה כללית על כל העם:

ואם תשובון אתם — ושם אם שוב תשובון אתם ובניכם וכו' והכרתי את ישראל וכו' ואת הבית אשלח וכו', שם מדבר אם הוא ובניו ישובו מה' שהוא בתמידות, שעז"א שוב תשובון, שהמקור הבא לפני הפעל מורה על תמידות הפעולה, שאז יכרית ישראל לגמרי ואת הבית ישלח בהחלט. ופה מדבר אם רק הוא לבדו ישוב מה' עכ"פ ינתש את ישראל, שהוא עקירת הנטוע ממקומו, הגם שלא יכריתם לגמרי

והבית ישליך — שלא ישגיח עליו בהשראת שכינתו הגם שלא ישלחהו רק יושלך משמים ארץ:

אשר היה עליון — הוא פי' למש"ש והבית הזה יהיה עליון: