דברי הימים ב פרק ה׳

ויבא שלמה את קדשי — כל מה שבפסוק לפי פשוטו מה שנשאר לו מן הקדשות שהקדיש דוד כדכתיב למעלה גם אותם הקדיש המלך דוד לה' עם הכסף והזהב אשר נשא מכל הגוים וגו' ומה שהותיר לו נתן באוצרות בית האלהים, ומדרש אגדה יש מחכמים אומרים לפי שהיה יודע שסופו ליחרב ושלא יהו אומרים העובדי כוכבים קשה יראתנו שלקחה נקמתה מן הבית הזה שנבנה מן הגזילות וחמסים שגזל דוד מבתי עבודת כוכבים שלה ויש אומרים כך אמר (הקב"ה) צ"ל שלמה רעב היה בימי דוד (אבי) שלש שנים שנה אחר שנה והיה לו לבזבז ההקדשו' הללו להחיות בהן עניי ישראל ואני מביא סיוע שהרי בכל ההקדשות שדוד הקדיש כמו שכתוב למעלה (שם) לא נאמר בהן עשה שלמה דבר פלוני זה כאשר נאמר בנחשת שנאמר (שם) ומטבחת ומכון ערי הדדעזר לקח דוד נחשת רבה מאד בה עשה שלמה את ים הנחשת וגו' אבל מכסף ומזהב שלא נאמר בו עשה שלמה מהן שום דבר מכלל שלא עשה וזהו שאין כתיב כאן שום נחשת כי אם כסף וזהב ולפי פשוטו נראה לי מה שלא אמר נחשת לפי שהנחשת בזול ואינו ראוי וכדי והגון להביא נחשת באוצרות בית ה':

אז יקהל שלמה את זקני ישראל — נהג במדת חכמה שהקהיל הזקנים ולא הבחורים יותר מדוד שהקהיל הוא אף הבחורים כדכתיב ויקהל דוד את כל ישראל ירושלים וגומר (לעיל כ"ח):

בחג — הוא חג הסכות:

את אהל מועד — שעשה משה גנזו שלמה בבית אוצרות האלהים עם שאר כלים וההקדשות לפי שלא הוצרך לו ורבותינו אמרו שנגנזו:

ואת כל כלי הקדש אשר באהל — אשר נתן (ס"א נטע) דוד לארון:

העלו אותם הכהנים הלוים — פתרונו מוסב למעלה שאמר וישאו הלוים את הארון ומפרש מי היו אותם הלוים שאמרתי לך למעלה הכהנים הלוי' שאף הכהנים מבני לוי הם ולא לוים ממש היו וכן כתוב במלכים (א' ח') וישאו הכהנים את הארון וגם הכלים ואהל מועד העלו עמהם הלוים כמשפטם:

ויהיו הכרובים פרשים כנפים על מקום הארון — במקום שהארון עומד שם לפיכך ויכסו הכרובים על הארון:

ועל בדיו מלמעלה — למעלה לארון כך היו עומדים הבדים ונמשכו כ"כ לחוץ כלפי מזרח שהיה יכול הארון לעמוד תחת הכרובים ממש בלא עכוב הבדים ולפיכך ויכסו הכרובים על הארון וגם את הבדים כסו קצת אצל הארון ולא כולם שהיו מגיעים עד המזרח ואינך יכול לפרש שכסו הכרובי' על כל הבדים וגם משום דבר זה ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הארון על פני הדביר שאם לא כן אלא כאחד מדה אחת היו מושכין זה מזה והלא הבדים שעשה משה עדיין הם היו שם והם עומדים בקדש הקדשים של אהל מועד שלא היה כי אם עשר וזה היה עשרים והיה מגיע מקיר אל קיר והכרובים של משה שנאמר אף בהם פורשים וסככים אין צריך לזוז כלל מן הבדים ממקומם שהרי הכרובים של משה עומדים היו למעלה לארון על הכפורת וכרובים שנאמר כאן אותם שעשה שלמה עומדים על רגליהם בקרקע ואעפ"כ אותן של משה עדיין היו אדוקין על הכפורת כך פי' ר' נתן (ורבי פי') הכהנים רצו להכניס הארון עם בדיו בדביר ולא הספיקו כי הענן מלא את בית ה' ולא יכלו להביא את הכרובים עד כותל מערבי ממש ועל כן היו בולטים בפרוכת אך קשה לי דכתיב ויהי בצאת הכהנים ואחר כן מלא כבוד ה' את בית אלהים (ור' יוסף זצ"ל פי') ויתארכו לא נאמר דמשמע ויתארכו הן עצמן אלא ויאריכו דמשמע אחרים מאריכין אותם ומפרש האומנין האריכו הבדים עד לעשרים והיו נוגעין שתי קצותם לכותל מזרחי ושתי קצותם לכותל מערבי ותימא יש והיאך יכול לפרוש כנפיהם ולכסות הארון שהיה עשר אמות מהן:

ויהי בצאת הכהנים מן הקדש — מיד היה לו לסמוך והבית מלא ענן בית ה' אלא שמפסיק בינתים וכן במלכים (א' ח') ויהי כצאת הכהנים מן הקדש והענן מלא את בית ה':

כי כל הכהנים הנמצאים התקדשו — לדבר זה:

אין לשמור למחלקות — כ"ד של לוים וכ"ד של כהנים אלא כל הנמצאים התקדשו:

ויהי כאחד — למחצרים פתרון ויהיו אחודים יחד המחצרים כולם יחד וממה היו אחודים לדבר זה להשמיע קול אחד כאחד להלל ולהודות לה':

ויבא — לפי' דברי חז"ל עשה שלמה הכל משלו, וקדשי דוד נתן באוצרות, ונתנו טעמים לדבר. ולפי פשוטו הנותר מן הקדשים הביא באוצרות:

אז יקהל — לקדש הבית עפ"י סנהדרין ולכבוד הארון:

וישאו הלוים — ובמלכים (ח, ג) וישאו הכהנים, וכן פי' חז"ל בג' מקומות נשאו הכהנים את הארון וחשבו כשהכניסוהו לבית קה"ק, וי"ל שרק בהכניסה נשאו הכהנים ומזה מדבר שם, ובדרך נשאו הלוים ומזה מדבר פה, ובפסוק ז' באר שהכהנים הביאוהו אל מקומו:

והמלך — הפסוקים האלה הועתקו ממלכים שם ושם פירשתי, ושם אומר כי הכרובים פורשים כנפים וכאן אומר ויהיו הכרובים, וזה ראיה למש"ש בפירושי, עי"ש:

אין לשמור — שלא שמרו אז משמרת העבודה לפי חלוקות המשמרות רק כולם התקדשו לעבודה:

לכולם — ר"ל גם הם באו כולם (והלמ"ד מציין הלוים השייכים לכולם) לכל משמר מהכ"ד משמרות, בין לאסף וכו' שהתבאר למעלה (א, כה) שהיו רפ"ח ראשי משמרות

עומדים מזרח — שהדוכן היה במזרח כנודע

ועמהם כהנים — שהחצוצרות היו ע"י כהנים, ואין להוסיף על מאה ועשרים כמבואר ברמב"ם פ"ג מה' כה"מ:

ויהי כאחד — לא נהגו כמשוררים במקהלות א' פותח ואחרים עונים, רק היו כאיש אחד, ומפרש להשמיע קול אחד: