דף ביאור

מסכת נדה דף ע״ג עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת נדה דף ע״ג עמוד א׳

מסכת נדה דף ע״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־322 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

בלא עת נדתה אינו אומר לך אלא ברואה שלשה אחר ימי נדתה סמוך לנדתה שראתה יום ראשון אחר ז' ימי נדתה וראתה שמיני ותשיעי ועשירי:

או כי תזוב לרבות רואה ט' וי' ואחד עשר:

מנין לרבות שנים שלשה כו' שכולן יש להן דין אחד:

אמרת מה מצינו ברביעי לימים שאחר הנדה:

שהוא ראוי לספירת נקיים אם ראתה אב"ג ופסקה:

וראוי לזיבה לצרף עם בג"ד אם לא ראתה בא' דהא אתרבי מופלג יום אחד מקרא דאו כי תזוב דהיינו בג"ד אף אני מרבה כל אלו עד י' ויו"ד בכלל שהן ראויין לספירה אם ראתה שלשה ראשונים משכי ז' נקיים עד שיהו נמי נראין לזיבה באיזה מהם שתראה שלשה רצופין:

מנין לרבות י"א שיצטרף עם הראשונים לזיבה לג' רצופין ואע"ג שאינו ראוי לספירת נקיים של זיבת ג' ראשונים:

ת"ל בלא עת נדתה ואפילו מופלג לימים הרבה:

ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Niddah 73a · Sefaria

תוספות

אין לי אלא יום אחד מנין לרבות מופלג שנים ושלשה אגב ריהטא נקט שנים דשנים היינו יום שני לימי זיבה דהיינו מופלג יום אחד שריבה כבר דהא מני ואזיל עד י' וי"א וא"כ שנים היינו שני:

הוא שמטמא בראיות כבימים אינו דין כו' תימה דאיכא למפרך מה להיא שכן מטמאה באונס והכי אמרינן בריש פרק בנות כותים (לעיל נדה לב:) דלא ילפינן מהדדי וכן לקמן דקאמר מה הוא שאינו סופר אחד לאחד כו' איכא למפרך מה להוא שכן מטמא בראיות כבימים מיהו בזה מצינן שפיר למילף דלגבי ספירה אחמיר רחמנא באשה מבאיש ולענין ספירה עביד שפיר ק"ו הואיל ולענין ספירה מצינו שהחמיר באשה מבאיש וצ"ל שאינו קל וחומר גמור אלא כמו גילוי מילתא בעלמא לגלות זה על זה וצ"ע דאיכא מקומות דאיכא תרי קראי לדם נדות ולזיבות ויש מקומות דנפקא מחד קרא:

ת"ל כל ימי נדתה תימה דהך מוקמינן כר"ע אלמא ר"ע קא דריש כל וכן בשלהי פ' התערובת (זבחים פב.) דריש ר"ע כל וא"כ כי קאמר בפסחים פרק אלו עוברין (פסחים דף מג:) מאן שמעת ליה דדריש כל ר' אליעזר הוא דלמא ר"ע הוא דדריש נמי כל ויש לומר דאין לדמות דרשות דכל להדדי דיש כל דשייך למדרש לכ"ע והאי דשמעתין דלמנינא מדרש שפיר דמדימי למנינא כל נמי למנינא:

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות אית ספרים דלא גרסינן ליה מיהו בפירוש רש"י איתא ור"ת הגיהו בספרו וכן נראה דאיידי דאיירי לעיל בהלכתא מייתי לה לסיים בדבר טוב ואיתא נמי כן במגילה פרק בתרא (דף כח:) והכי נמי אמרינן באין עומדין (ברכות לא.) שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהן בדברי שבח ותנחומין:

Tosafot on Niddah 73a · Sefaria

מאירי

אע"פ שהנדה מטמאה את בועלה להיות כמוה על הדרך שהתבאר הזב מיהא אינו מטמא את הנבעלת לו להיות כמוהו ואע"פ שהיה ראוי לדון כן מקל וחומר ומה היא שנתלה ראיותיה בימים ואינה מטמאה בראיות כבימים כמו שביארנו בשני של קמא מטמאה את בועלה הוא הוא שמטמא בראיות כבימים כמו שביארנו שם אינו דין שיטמא את הנבעלת לו תלמוד לומר היא ר"ל שאמר בזבה טמאה היא מטמאה את בועלה ואין הזב מטמא את הנבעלת לו ומשום משכב ומושב אין כאן שאין דין משכב ומושב אלא במיוחד לכך:

כבר ידעת בזב שראיה ראשונה שלו נדונת כקרי ובשניה נעשה זב לטומאה אבל לא לקרבן ובשלישית נעשה זב אף לקרבן ומכל מקום בזבה אף בראשונה נעשית זבה לטומאה אלא שאינה זבה לקרבן אלא בשלשה רצופים:

מאחר שביארנו על אחד עשר יום שבין נדה לנדה שהלכה למשה מסיני זו שהוציאוה בסוגיא זו מן המקראות אף ליום אחד עשר שלא כהלכה נאמרה ומ"מ לענין הצעה של שמועה צריך שתדע ששתי פרשיות נאמרו במקרא בפרשת זאת תהיה אחת לנדה ואחת לזבה של נדה הוא שכתוב ואשה כי תהיה זבה בבשרה ר"ל שתתחיל לזוב דם שבעת ימים תהיה בנדתה והאריך בה להיותה מטמאה במגע ובמשכב ומושב ושהנוגע במשכבה ומושבה טעון כבוס בגדים וטבילה לערב ואמר על בועלה ואם שכוב ישכב איש אותה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא וגו' ואחר כך התחיל בדין זיבה הבאה אחר שבעת ימי נדה ואמר ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים ר"ל שלשה בלא עת נדתה ר"ל שכבר עברו שבעת ימי נדה והפליגה מהם יום או יומים או כמה כל שהיא בתוך אחד עשר יום או כי תזוב על נדתה ר"ל סמוך לנדתה מיד כשנכנסו ימי זיבה כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא והאריך בה בטומאת משכב ומושב ובטומאת הנוגע בהם ואמר לענין ספירת שבעה נקיים וקרבן ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר וביום השמיני תקח לה שתי תורים או שני בני יונה וגו' אחד לחטאת ואחד לעולה ומעתה התחיל בסוגיא זו לומר יכול הרואה שלשה ימים רצופים בתחלה ר"ל בתחלת ימי נדתה תהא זבה לטעינת שבעה ולקרבן ואע"פ שלא הוזכר באותה פרשה ראשונה טעינת שבעה וקרבן אתה מפרשה ביום אחד אבל בשלשה רצופים תהא זבה תלמוד לומר בפרשה שניה שבה נתפרש דין זבה על נדתה ר"ל סמוך לסוף נדתה סמוך לנדתה תהא זבה ולא בימי נדתה אפילו ראתה בהן כל שבעה אין לי אלא סמוך לנדתה כגון שראתה ביום ראשון לאחד עשר יום שהוא שמיני לנדתה וריצפה ראשון ושני ושלישי שהן לנדתה שמיני תשיעי ועשירי ראתה במופלג מסוף נדתה יום אחד כגון שלא ראתה עד שני לאחד עשר וריצפה שני ושלישי ורביעי שהם לנדתה תשיעי ועשירי ואחד עשר מנין תלמוד לומר בפרשה שניה או כי תזוב ריבה ומנין לרבות אף במופלגת יותר מסוף הנדה כגון שלא ראתה לא בראשון של אחד עשר ולא בשני אלא שהתחילה בשלישי או ברביעי או באיזה משאר הימים עד עשרה מנין שכל שנתרצף שלשה בתוך אותן העשרה שתהא זבה אף באחרונים שבהם ר"ל שמיני תשיעי ועשירי אמרת מה מצינו ברביעי שבאותם העשרה הבאים אחר הנדות שראוי לספירה ר"ל לספירת שבעה נקיים אם ראתה שלשה הראשונים וראוי להצטרף לזיבה אם לא ראתה בראשון עם שני ושלישי אע"פ שהראיה ראשונה מופלגת יום אחד מסוף הנדה וכמו שהבאנו מריבויא דאו כי תזוב אף אני אביא את כלם עד העשירי אע"פ שהראיה הראשונה מופלגת הרבה מסוף הנדה כגון שראתה שמיני ותשיעי ועשירי שמאחר שהעשירי ראוי לספירת שבעה אם ראתה שלשה הראשונים אף הוא ראוי להצטרף לזיבה עם שמיני ותשיעי ומנין לרבות אחד עשר שאינו מעקר המנין שאם ראתה תשיעי ועשירי ואחד עשר שהיא מופלגת הרבה ושאין כל השלשה מעיקר המנין מנין שיהא מצטרף לזיבה לטעינת שבעה נקיים ולקרבן אחר שזה אינו ראוי לספירת הנקיים אם ראתה שלשה הראשונים שהרי כל שראתה שלשה הראשונים אין יום זה ממנין שבעה נקיים שהרי כלו להם בעשירי והוא שכתבנו שאינו מעיקר המנין כמו שביארנו למעלה וא"כ מהיכן אתה מביאו לצרפו עם שלפניו לזיבה לשבעה נקיים ולקרבן תלמוד לומר בפרשה שניה בלא עת נדתה לרבות אחד עשר יכול שאני מרבה אף שנים עשר שאם ראתה עשירי ואחד עשר ושנים עשר תהא זבה גדולה וטעונה שבעה נקיים וקרבן לא שאם רבינו יום אחד עשר אע"פ שאינו ראוי לספירה אם ראתה שלשה הראשונים מ"מ כשראתה שני ושלישי ורביעי שכבר נתרבה מאו כי תזוב נמצא אחד עשר ראוי לספירה שכשאתה מסלק ארבעה מאחד עשר נשארו שבעה אבל שנים עשר אינו ראוי לספירה אף כשנעשית זבה גדולה ברביעי ואע"פ שאם נעשית זבה גדולה בחמישי הוא ראוי לספירה מ"מ אחר שנעשית זבה גדולה בשלישי או ברביעי הבא מאו כי תזוב אנו דנין והוא ענין ראוי לספירת או כי תזוב וי"מ בה ענין אחר ואל תחוש לדבריהם ואין לי שתהא זבה גמורה אלא בשלשה מנין שבשני תהא זבה מיהא לטומאה תלמוד לומר ימי ויום אחד מנין שהרי ביום אחד נעשית זבה לטומאה מה שאין כן בזב כמו שביארנו תלמוד לומר כל ימי טמאה היא מלמד שמטמאה את בועלה והיא מטמאה את בועלה ואין הזב מטמא את הנבעלת לו כמו שביארנו ומנין שהזבה עושה משכב ומושב תלמוד לומר כימי נדתה ואע"פ שבהדיא נתפרש בה טומאת משכב ומושב ליכנס בדברים הוא אומר כן למה שאמר אחר כן אין לי שתטמא משכב ומושב אלא בזבה גדולה בראיית שני ימים או אף באחד מנין תלמוד לומר כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה ומנין שסופרת אחד לאחד ר"ל שלענין ביתה צריכה שימור יום טהור כנגד יום טמא תלמוד לומר יהיה לה להוסיף לה הויה אחת של שימור יכול תהא טעונה שבעה נקיים לראיית שני ימים שבתוך ימי זיבתה ודין הוא ומה זב שאינו סופר אחד לאחד שהראיה הראשונה שלו אינה אלא כקרי בעלמא ואינו צריך שימור יום טהור טעון שבעה לשנים שזב בעל שתי ראיות נעשה זב לטומאה וטעון שבעה נקיים זו שסופרת אחד לאחד אינו דין וכו' ת"ל יהיה לה שאינה סופרת אלא יומה ר"ל יום השימור ושאל רב שמעיה ודלמא הכי קאמר רחמנא כי חזייא ביממי תהוי זבה כדכתוב ימים רבים בליליא תהוי נדה והשיבוהו על נדתה סמוך לנדתה וסמוך לנדתה בסוף שבעה הוא שהוא תחלת הלילה ונמצאת מתרבית לזבה בין ביום בין בלילה ביום מדכתוב ימים ובלילה מדכתוב על נדתה:

כל השונה הלכות ר"ל שאחר ששנה הסוגייא דרך מחקר ומשא ומתן מעלה בידו הראוי לברור דרך פסק וקובען לעצמו הלכות הלכות מובטח לו שהוא בן העולם הבא שעל ידי כך מתישר בהוראה יפה יפה ונמצא מזכה את הבריות בהוראותיו ואינו מכשילן כשאר התלמידים שאין נוהגין כן והביאוה דרך רמז מדכתוב הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות ר"ל אם הוא שונה הלכות על הדרך שביארנו עולם לו:

ועתה נשלם הפרק ונשלמה המסכתא תהלה לאל ומהנה נשלם מה שנראה לנו לכללו בדיני מסכת נדה יבא אחריו מה שיראה לנו לכללו בדיני מסכת מקואות כמו שיעדנו בעזרת הצור ובישועתו אא"ס אא"ס.

Meiri on Niddah 73a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

גמ' בלא עת נדתה סמוך לנדתה אין לי כו' כך הגירסא בגמרות שלפנינו וכך היה גירסת רש"י בפי' החומש שפירש בלא עת נדתה אחר שיצאו ז' ימי נדה דהיינו סמוך לנדתה ועל נדתה מופלג מנדתה יום א' כו' עכ"ל והרא"ם תמה שם לפרש"י אנה מצא רש"י כו' דבת"כ מפיק סמוך לנדתה מעל נדתה ועוד האריך ע"ש ובאמת גם הרא"ש והרי"ף הביאו הך ברייתא דת"כ דמעל נדתה מפיק סמוך לנדתה אבל רש"י שבחומש ודאי מצא גירסא זו כמו שהיא בגמרות שלפנינו והכי מסתבר דמתחלת קרא בלא עת נדתה לא הוה גמרינן אלא בסמוך לנדתה טפי ומריבויא דאו כי תזוב מרבינן עוד מופלג יום א' ומעל נדתה מרבינן עוד י"א וכצ"ל הגירסא לקמן מנין לרבות י"א ת"ל על נדתה וכצ"ל לקמן עליך אמר קרא בלא עת נדתה סמוך לנדתה כו' כנ"ל ליישב פרש"י בחומש לגירסת גמרות שלפנינו ברישא דברייתא דיליף סמוך מבלא עת נדתה וק"ל:

Chidushei Halachot on Niddah 73a · Sefaria

בן יהוידע

כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם, מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא נראה לי בס"ד דידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל מה שאמר 'יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא' הכונה שהוא נצרך לצדיקים אחרים להצטרף עמהם ואינו יכול לעשות ולעלות לבדו אבל מה שאמר 'בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא' אינו צריך לאחרים. וידוע מדתו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה והשונה הלכות יש תועלת בלימודו לאחרים שיורה להם הדרך אשר ילכו בה והמעשה אשר יעשון ולכן מדה כנגד מדה יזכה שיהיה 'בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא' שאינו צריך לאחרים אלא אדרבה הוא מעלה ומושך עמו מעשה ותיקון של אחרים בארצות החיים. ולזה אמר ' הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ ' (חבקוק ג, ו) אַל תִּקְרִי 'הֲלִיכוֹת' אֶלָּא 'הֲלָכוֹת' פירוש על ידי שהוא שונה הלכות שיש בהם תועלת לאחרים אז יזכה דהליכות עולם הוא סוד העליה לעולם הבא תהיה לו לבדו ולא יהיה נצרך לאחרים לסייעו ולעזרו ובין הלכות להליכות יש יו"ד שהוא סוד עולם הבא שנבראת ביו"ד ונקראת אֶרֶץ הַחַיִּים. סְלִיק מַסֶּכֶת נִדָּה

Ben Yehoyada on Niddah 73a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

״בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ״ (עַל נִדָּתָהּ) — סָמוּךְ לְנִדָּתָהּ.

קטע 2

וְאֵין לִי אֶלָּא סָמוּךְ לְנִדָּתָהּ, מוּפְלָג לְנִדָּתָהּ יוֹם אֶחָד מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹ כִּי תָּזוּב״.

קטע 3

אֵין לִי אֶלָּא יוֹם אֶחָד, מִנַּיִן לְרַבּוֹת מוּפְלָג שְׁנַיִם, שְׁלֹשָׁה, אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה, שִׁשָּׁה, וְשִׁבְעָה, שְׁמוֹנָה, תִּשְׁעָה, עֲשָׂרָה, מִנַּיִן?

קטע 4

אָמַרְתָּ: מָה מָצִינוּ בִּרְבִיעִי שֶׁרָאוּי לִסְפִירָה וְרָאוּי לְזִיבָה, אַף אֲנִי אָבִיא הָעֲשִׂירִי שֶׁרָאוּי לִסְפִירָה וְרָאוּי לְזִיבָה.

קטע 5

וּמִנַּיִן לְרַבּוֹת אַחַד עָשָׂר? תַּלְמוּד לוֹמַר ״בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ״. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף שְׁנֵים עָשָׂר? אָמַרְתָּ: לָאו.

קטע 6

וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אַחַד עָשָׂר וּלְהוֹצִיא שְׁנֵים עָשָׂר? מְרַבֶּה אֲנִי אַחַד עָשָׂר — שֶׁרָאוּי לִסְפִירַת ״אוֹ כִי תָזוּב״, וּמוֹצִיא אֲנִי שְׁנֵים עָשָׂר — שֶׁאֵין רָאוּי לִסְפִירַת ״אוֹ כִי תָזוּב״.

קטע 7

וְאֵין לִי אֶלָּא שְׁלֹשָׁה יָמִים, שְׁנֵי יָמִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״יְמֵי״, יוֹם אֶחָד מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״כׇּל יְמֵי״.

קטע 8

״טְמֵאָה״ — מְלַמֵּד שֶׁמְּטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ כְּנִדָּה. ״הִיא״ — הִיא מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ, וְאֵין הַזָּב מְטַמֵּא מָה שֶׁהוּא בּוֹעֵל.

קטע 9

וַהֲלֹא דִּין הוּא, וּמָה הִיא שֶׁאֵינָהּ מְטַמְּאָה בִּרְאִיּוֹת כִּבְיָמִים — מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ, הוּא שֶׁמְּטַמֵּא בִּרְאִיּוֹת כִּבְיָמִים — אֵינוֹ דִּין שֶׁמְּטַמֵּא מַה שֶּׁהוּא בּוֹעֵל! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הִיא״ — הִיא מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ, וְאֵין הַזָּב מְטַמֵּא מַה שֶּׁהוּא בּוֹעֵל.

קטע 10

וּמִנַּיִן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כְּמִשְׁכַּב נִדָּתָהּ״.

קטע 11

וְאֵין לִי אֶלָּא שְׁלֹשָׁה יָמִים, שְׁנֵי יָמִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״יְמֵי״, יוֹם אֶחָד מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כׇּל יְמֵי״.

קטע 12

וּמִנַּיִן שֶׁסּוֹפֶרֶת אֶחָד לְאֶחָד? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יִהְיֶה לָהּ״. יָכוֹל תִּסְפּוֹר שִׁבְעָה לִשְׁנַיִם? וְדִין הוּא: וּמָה הוּא, שֶׁאֵין סוֹפֵר אֶחָד לְאֶחָד, סוֹפֵר שִׁבְעָה לִשְׁנַיִם — הִיא, שֶׁסּוֹפֶרֶת אֶחָד לְאֶחָד, אֵינוֹ דִּין שֶׁתִּסְפּוֹר שִׁבְעָה לִשְׁנַיִם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יִהְיֶה לָהּ״ — אֵינָהּ סוֹפֶרֶת אֶלָּא יוֹמָהּ.

קטע 13

אַלְמָא קְרָאֵי נִינְהוּ! לְרַבִּי עֲקִיבָא — קְרָאֵי, לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה — הִלְכְתָא.

קטע 14

אֲמַר לֵיהּ רַב שְׁמַעְיָה לְרַבִּי אַבָּא: אֵימָא, בִּימָמָא תִּהְוֵי זָבָה, בְּלֵילְיָא תִּהְוֵי נִדָּה! אֲמַר לֵיהּ: עֲלָךְ אָמַר קְרָא ״עַל נִדָּתָהּ״ — סָמוּךְ לְנִדָּתָהּ. סָמוּךְ לְנִדָּתָהּ אֵימַת הָוֵי? בְּלֵילְיָא, וְקָא קָרֵי לַהּ זָבָה.

קטע 15

תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: כׇּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכׇל יוֹם, מוּבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר ״הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ״, אַל תִּקְרֵי ״הֲלִיכוֹת״ אֶלָּא הֲלָכוֹת.

קטע 16

הֲדַרַן עֲלָךְ תִּינוֹקֶת, וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת נִדָּה.

מסכת נדה דף ע״ג עמוד א׳

מסכת נדה דף ע״ג עמוד א׳

רש"י

תוספות

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

בן יהוידע

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור