מסכת נדה דף ס״ז עמוד ב׳

שלש לא מיהדקי:

דבר תורה הלכה למשה מסיני דאמר מר (סוכה דף ה:) שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני:

רובו רוב שערו קשור אחת אחת:

בזמנה בשביעי. ובנדה דאורייתא קמיירי שלא ספרה ז' נקיים:

בלילה דכתיב בה (ויקרא ט״ו:י״ט) תהיה בנדתה תהא בנדתה כל ז':

שלא בזמנה בשמיני:

משום סרך בתה שנוהגת אחריה לטבול ביום ואפילו בזמנה ואתיא לידי כרת ולא ידעה דאמה בשמיני הוא דטבלה ביום:

אבולאי שוערי העיר ועובדי כוכבים הן. ל"א בנינים של מערות היו בדרך בית הטבילה ואם תפול שם תסתכן:

משום סרך בתה ליכא לפרושי דדוקא בנדה אסור משום סרך בתה שתהא סבורה שהוא שביעי ותטבול בשביעי ותשמש ואיכא כרת אבל זבה אפילו אם בתה סבורה שהוא שביעי ליכא איסורא דאורייתא אלא חששא בעלמא שמא תראה אחר שתטבול ביום שביעי כדר"ש הא ליכא למימר דהא אתקין רבא למטבל ביממא דתמינאה במחוזא משום אבולאי משמע הא לאו אבולאי אסור אע"ג דחומרא דרבי זירא היתה נוהגת בימיו וטובלת בשמיני כדא"ל רב פפא לאביי ולרבא מכדי האידנא כולהו ספק זבות שוינהו רבנן ואביי ורבא בדור אחד היו הילכך אפי' בזמן הזה אסור לטבול בין בח' בין בט' ביום ומיהו אומר ר"ת שאין קפידא רק כשתשוב לביתה שיהיה לילה וא"צ שתצא בלילה מביתה דשוב לא יבוא לידי ספק ליכא למיחש אם תטבול היא ביום סמוך לחשיכה תטבול בתה בעוד היום גדול דמרגשת הבת בכך שתטבול סמוך לחשיכה כאמה אבל במקום שיש לירא מפריצי העיר או מגנבים שרי כדאיתא בשמעתין ורבינו משולם התיר לאשה בעיר שהיה לחוש לגנבים לחוף בע"ש בז' שלה ולטבול ביום שבת שהוא שמיני מבעוד יום משום גנבים ור"ת אוסר דתרי קולי לא אשכחן דשרי הש"ס הרחקת חפיפה מטבילה וסרך בתה:

אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שלא תבוא לידי ספק צ"ל אסור לעשות כן לטבול דאי אתשמיש מהו שלא תבוא לידי ספק הא כבר באה בשעת תשמיש שמא תראה והוה ליה למימר שלא תבא לידי ודאי ועוד היכי שרו רבנן לשמש הא ודאי אמרי' לקמן במתני' (נדה דף עב.) הרי זה תרבות רעה גבי שומרת יום כנגד יום שטבלה בשני לראייתה וקאמר מגעה ובעילתה תלויה וכן משמע בשמעתין מדפריך ונטבלינהו ביממא דז' ומשני משום דר"ש אלמא אטבילה קאמר ר"ש דאסור ומיהו זה יש לדחות דלעולם קאי אתשמיש אבל טבילה שריא לר"ש אלא אח"כ החמירו לאסור בה הטבילה גזרה שמא תשמש אבל קשה דלעיל פ' המפלת (נדה דף כט:) בשמעתין דטועה פריך בכ"א תשמש ומשני ר"ש היא דאמר אבל אסור לעשות כן אם כן אתשמיש קאי דהא ודאי ביממא מטבלינן לה משום טבילה בזמנה מצוה וי"ל דה"פ ר"ש היא דאמר גבי ודאי זבה דאסור לעשות כן לטבול ביום שמא תבא לידי ספק לשמש שבעילתה תהא תלויה הילכך בהך טועה אע"ג דאיכא בה כמה ספקות דשמא לא היתה זבה כלל ואם היתה זבה אימר הרחיקה לידתה ושמא לא תראה אסורה לשמש לר' שמעון אבל טבילה תהא מותרת אפילו לר"ש דשרי לה לטבול משום טבילה בזמנה מצוה:

א"ל רב פפי לרבא מכדי האידנא כולהו ספק זבות נינהו ליטבלן ביממא דז'. י"מ דטבילה בלחוד הוא דקשיא ליה ולומר דממה נפשך השתא שריא למטבל ביממא דז' דהא ליכא משום סרך בתה דאם נדה היא הא תמניא לנדתה היא ואי זבה היא טבילת זבה ביום ז' לטהרתה היא, ומתרצי משום דר' שמעון דאמר אחר מעשה של ספירה תטהר מיד דמקצת היום ככלו, אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן כלומר לטבול ביום שמא תבוא לידי הספק, דשמא אחר שטבלה ומחזקת עצמה כטהורה תשמש והרי היא עומדת בספק אולי תראה ותסתור, ולפי פי' זה פשיטא ליה לר' פפי דאסורה לשמש ביום ז' דהרי מכנסת עצמה בספק וכן דרך פירושו של רש"י ז"ל ובעלי התוספות ז"ל, ולפי פי' זה לעולם לא תטבול אלא בלילה אבל בשביעי לא תטבול שמא תבוא לידי הספק כדאמרן וכיון שכן אף בח' לא תטבול משום סרך בתה, גם ראיתי בשמן של גאונים שאין האשה טובלת בזמן הזה אלא בלילה משום סרך בתה. ויש מי שפיר' דרב פפי לאו טבילה בלחוד קא קשיא ליה אלא אם להתירה לבעל קא קשיא ליה והכי קאמר ליטבלן ביממא דז' ולישתריין לבעל שהרי מקצת היום ככלו בספירת זבה, ומתרץ אסורה לשמש מדר' שמעון דשמא תראה ביום לאחר תשמיש ותסתור, והביאו ראיה לפי' זה ממ"ש בשילהי המפלת (נדה כט, ב) בשמעתין דטועה בכ"א תשמש ופריק הא מני ר"ש היא דאמר אסור לעשות כן שמא תבא לידי הספק אלמא מותרת לטבול אפילו לר' שמעון ולא אסרוה אלא לשמש מפני הספק ולרבנן מותרת אפילו לשמש ורש"י ז"ל בעצמו כך כתב שם ר"ש היא דאמר בתורת כהנים אסור לעשות כן לשמש זבה ביום טבילתה. והכי תניא בת"כ כיון שטבלה טהורה להתעסק בטהרות אבל אמרו חכמים לא תעשה כן מפני שלא תבא לידי הספק, אלמא אסור לעשות כן אעסק טהרות קאי וכנגדו תשמש לבעל, ולפי פי' זה מקילין ומתירין האידנא ליטבל ביממא דז' וליכא סרך בתה כלל. ובנמקי הרמב"ן ז"ל כתב אפילו נימא שהפי' הזה הוא הנכון ומוכרע ממקומו, אין נראה לומר שנקל לטבול ביום דהא רבא דשרא במחוזא משום אבולאי הא לאו הכי אסור, בתר חומרא דר' זירא הוה ועלה קאמר ליה רב פפי מכדי האידנא כולהי ספק זבות נינהו כלומר ולמה לי משום אבלואי אפילו כולהו נמי אלמא לרבא אית ליה משום סרך בתה ואפילו לבתר חומרא. והכי פרכיה אפילו לטבול ולהתיר לבעל תשתרי, ותרצינן להתירן לבעל אי איפשר משום דר"ש וכיון שכן אף לטבול אסור דאי טבלה מחזקה נפשה בטהורה מהשתא ואתיא לידי הספק והילכך אף בח' לא תטבול משום סרך בתה דכאשר היא נסרכת אחר אמה בטבילה תסתרך אחריה בתשמיש גופיה כשם שהאם טובלת בח' ומשמשת בו ביום, וא"ת תשמיש גופיה דז' גזירה דרבנן היא ואנן ניקום וניגזור בח', גזירה לגזירה היא י"ל כיון שבא לידי איסור כרת גזרינן, ואכתי ק"ל מ"מ הא אשכחן דאפילו לר"ש שרי למטבל ביממא דז' ולא גזר טבילה אטו תשמיש וכדאיתא בשמעתין דטועה דאמר וקי"ל כר"ש ואסורה לשמש בכ"א ואפ"ה טובלת בו, וניחא לי דשאני התם דהא איכא כמה טבילות בשבועין טובא דאסורה לאחר טבילה והילכך מחמת טבילה דכ"א לא אתיא לשמש דהא קא חזינא דטבלו טובא ולא משתריא דטבילותי' לאו להיתר אלא משום דטבילה בזמנה מצוה, אבל כאן שטבילתה לטהרה לבעלה לערב איכא למיגזר כיון דמחזקה עצמה בטהורה לבעלה בטבילה זו תשמש מהשתא ואי קשיא לך רבנן דר"ש היכי שרו לשמש ורב פפי נמי היכי סלקא דעתיה דמישתריא ולא חייש דילמא חזיא וסתרה והתנן לקמן בפרקין (נדה עב.) טבלה ביום שלאחריו ושמשה הרי זו תרבות רעה. י"ל דהתם הוא דוקא בשומרת יום דרגילה היא לבא לידי זיבה גדולה ורובן של נשים כן הילכתא חיישינן אבל הכא דלאחר ז' נקיים מעיינה סתום ולא חיישינן והיינו דתלו לה בכל מקום בדר"ש ולא תלינן לה בכולי עלמא דאמרוה לההיא דטבלה ביום שלאחריו בפירקין דהכא, וא"ת עוד אי ר"ש אתשמיש קאי היכי קאמר שמא תבא לידי הספק בודאי לידי הספק היא באה משעה ששמשה, ל"ק דנוסחאי דוקני לא גרסי שמא אלא שלא תבוא לידי הספק. וכן הוא בהלכות הריא"פ ז"ל וכן הוא באותה ת"כ שכתבתי ומ"מ כבר כתבנו שכיון שאסורה לשמש אסורה אף לטבול ואפילו בח' אי לאו משום אונס דאבולאי ואריותא וכיוצא בהן. וגדולה מזו כתב הראב"ד ז"ל בשם רב אחא משבחא ז"ל דאי טבלא בז' לא עלתה לה טבילה. ואינו מחוור דכולי האי לא אחמירי, והרב ר"ז הלוי ז"ל מן המתירין לטבול ביום ואפילו לכתחלה וכתב דמדברי רב אחא משבחא גאון ז"ל אין ראיה שהוא ז"ל מדאורייתא קאמר ונראין דבריו לפי הלשון שכתב הגאון ז"ל, ובטובלת בח' בדיעבד לכולי עלמא עלתה לה טבילה דהא שרינן אפילו לכתחילה משום צינה.

ר"ש אמר אחר תטהר אחר מעשה תטהר ולאו למימרא דפליג אדרשא דרבנן אחר תטהר אחר אחר לכולן דהא ליכא מאן דפליג אלא ממילא שמעינן להו, ורבנן נמי כ"ש דאית להו דרשא דר"ש דלרבנן מישרא שריא ולא גזרי ואאסור לעשות כן פליגי.

רב חסדא אמר כולהו אמרינן שכן, לא אמרינן ודוקא כשחזרה ובדקה עצמה בשעת טבילה דעיוני דאוריתא הוא ובדאוריתא לא הקלו, אלא בחפיפה דרבנן וכבר הארכתי בה למעלה בס"ד.

א״ל רב פפא לרבא מכדי האידנא כלהו ספק זבות נינהו ליטבלן ביממא דשבעה. יש מפרשים דטבילה בלחוד הוא דקשיא ליה ולומר דממה נפשך השתא שריא למטבל ביממא דשבעה דהא ליכא משום סרך בתה דאי נדה היא הא תמניא לנדתה ואי זבה היא טבילת זבה ביום שביעי לטהרתה היא ומתרצין משום דר׳ שמעון דאמר אחר מעשה של ספירה תטהר מיד ומקצת היום ככלו אבל אמרו אמרו חכמים אסור לעשות כן כלו׳ לטבול ביום שמא תבא לידי הפסק דשמא אחר שטבלה ומחזקת עצמה בטהורה תשמיש והרי היא עומדת בספק אולי תראה ותסתור ולפי פי׳ פשיטא ליה לרב פפא דאסורה לשמש ביום ז׳ דהרי מכנסת עצמה בפסק וכן דרך פי׳ של רש״י ז״ל ובעלי התוס׳ ז״ל ולפי׳ זה לעולם לא תטבול אלא בלילה בז׳ לא טבול שמא תבא לידי הספק כדאמרן וכיון שכן אף בשמיני לא תטבול משום סרך בתה.

גם ראיתי בשמן של גאונים שאין האשה טובלת בזמן הזה אלא בלילה משום סרך בתה. ויש מי שפי׳ דרב פפא לאו טבילה בלחוד קא קשיא ליה אלא אף להתירה לבעל קא קשיא ליה וה״ק ליטבלן ביממא דז׳ ולישתריין לבעל שהרי מקצת היום ככלו בספירת זבה ומתרץ אסורה לשמש כר׳ שמעון שמא תראה בו ביום לאחר תשמיש ותסתור והביאו ראיה לפי׳ זה ממה שאמרו בשלהי מפלת בשמעתא דטועה בעשרים וחדש תשמש ופריק הא מני ר׳ שמעון היא דאמר אסור לעשות כן שמא תבא לידי הספק אלמא מותרת לטבול אפי׳ לר׳ שמעון ולא אסורה אלא לשמש מפני הספק ולרבנן מותרת אפי׳ לשמש. ורש״י ז״ל בעצמו כך כתב שם ר׳ שמעון היא דאמר בת״כ אסור לעשות כן לשמש זבה ביום טבילתה והכי תניא בת״כ כיון שטבלה טהורה להתעסק בטהרות אבל אמרו חכמים לא תעשה כן שמא תבא לידי הפסק אלמא אסור לעשות כן אעסק טהרות קאי וכנגדו תשמיש לבעל. ולפי פי׳ זה מקילין ומתירין האידנא ביממא דז׳ וליכא סרך הבת כלל.

ובנמוקי הרמב״ן ז״ל אפי׳ שהפי׳ הזה הוא הנכון ומוכרח ממקומו אין נראה לומר שנקל לטבול ביום דהא רבא דשרא במחוזא משום אבולאי הא לאו הכי אסור בתר חומרא דר׳ זירא הוה ועלה קאמר ליה רב פפא מכדי דאידנא כלה ספק זבות נינהו כלו׳ ולמה לי משום אבולאי אפילו כלהו נמי אלמא לרב אית ליה משום סרך ביתה ואפי׳ לבתר חומרא והכי והכי פירכיה אפי׳ לטבול ולהתיר לבעל תשתרי ומתרצין להתירה לבעל א״א משום דר׳ שמעון וכיון שכן אף לטבול אסור דאי טבלה מחזקה נפשה בטהורה מהשתא ואתיא ליה הספק והילכך אף בשמיני לא תטבול משום סרך בתה דכשם שהיא שהיא נסרכת אחר אמה בטבילה תסתרך אחריה בתשמיש גופיה בשם שהאם טובלת בח׳ ומשמשת בו ביום וא״ת תשמיש גופיה דז׳ גזירא דרבנן היא ואנן ניקום ונגזור בשמיני גזרה לגזירה היא י״ל כיון דבא לידי אסור כרת גזרינן.

ואכתי קשיא לי מ״מ הא אשכחן דאפי׳ לר׳ שמעון שרי למטבל ביממא דז׳ ולא גזר טבילה אטו תשמיש וכדאיתא בשמעתא דטועה דאוקימנא לה כר׳ שמעון אסורה לשמש בעשרים וחד ואפ״ה טובלת בו וניחא לי דשאני התם דהא איכא כמה טבילות בשבועין טובא דאסורה לאחר טבילה והילכך מחמת טבילה דעשרים וחד לא אתיא לשמש דהא קא חזיא דטבילה טובא ולא משתריא דטבילותיה לאו להתיר אלא משום טבילה בזמנה מצוה אבל כאן שטבילתה לטהרה לבעלה לעבד איכא למגזר כיון דמחזקה עצמה בטהורה לבעלה בטבילה זו תשמש מהשתא ואי קשיא לך רבנן דר׳ שמעון היכי שרו לשמש ורב פפא היכי סליקא דעתיה דמשתריא ולא חייש דילמא חזיא וסתרה והתנן לקמן בפרקין טבלה ביום שלאחריו ושמשה הרי זו תרבות רעה י״ל דהתם הוא דוקא בשומרת יום דרגילה היא לבא לידי זיבה גדולה ורובן של נשים כן הילכך חיישינן והיינו דתלי לה בכל מקום כדר׳ שמעון ולא תלי לה בכולי עלמא דאמדוה לההוא דטבלה ביו׳ שלאחריו בפרקין דהכא וא״ת עוד אי ר׳ שמעון אתשמש קאי היכי קאמר שמא תבא לידי הפסק בודאי לידי הפסק היא באה משעה ששמשה לא קשיא בנסחאי דוקני לא גריס שמא תבא אלא שלא תבא לידי הפסק וכן היא בהלכות הרי״ף ז״ל וכן היא דאותה שבתורת כהנים שכתבתי ומ״מ כבר כתבנו שכיון שאסורה לשמש אסורה אף לטבול ואפי׳ בשמיני אי לאו משום דאבלוהי ואחואתא וכיוצא בהן.

וגדולה מזו כתב הראב״ד ז״ל בשם ר׳ אחא משבחא ז״ל דאי טבלה בז׳ לא עלתת לה טבילה ואינו מחוור דכולי האי לא נחמיר והר״ז הלוי ז״ל מן המתירין לטבול ביום ואפי׳ לכתחלה וכתב דמדברי רב אחא משבחא גאון ז״ל אין ראיה שהוא ז״ל מדאוריתא קאמר ונראין דבריו לפי שהלשון שכתב הגאון ובטובלת בשמיני דיעבד דכולי עלמא עלתה לה טבילה דהאמרי אפילו לכתחלה משום צנה.

ר״ש אומר אחר תטהר אחר מעשה תטהר לאו למימרא דפליגי אדרישא דרבנן דדרשי אחר תטהר אחר אחר אחר לכלן דהא ליכא מאן דפליג אלא ממילא שמעינן לה ורבנן נמי כ״ש דאית להו דרשא דר׳ שמעון דלרבנן משרא שרא ולא גזרו וא״א לעשות כן פליגי.

ורב חסדא אמר כלהו אמרינן שכן לא אמרינן ודוקא כשחזרה ובדקה עצמה בשעת טבילה דעיוני דאורייתא לא הקלו אלא בחפיפה דרבנן וכבר הארכתי בה למעלה בס״ד.

ה״ג בכלהו נוסחא והלכתה אשה חופפת ביום וטובלת בלילה והלכתה לא תחוף אלא בלילה והשתה נתחלפו הסברות דאלו למר זוטרא ולר׳ חנינא מסוראה למיחף ביממא ולמטבל בלילה טפי עדיפי דאי חייפא בלילה מתוך שמהמה לביתה דילמא לא חייפא שפיר והשתא אמרינן דמיחף בלילה טפי עדיף כי היכי דתהוי חפיפה סמוך לטבילה ואמרי׳ קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר כלומר איפשר בלילה כגון דטבילתה בחול לא תחוף אלא בלילה לא אפשר בלילה כגון טבילתה בשבת או ביום או ביום טוב חופפת ביום וטובלת בלילה ואף למיחף בע״ש ולמטבל בליל שני בשבת כגון שחל יום טוב להיות אחר בשבת. והא דדרש מרימר הלכתא כותיה דרב חסדא וכדמתרץ רב יימר כלו׳ דשכן נמי אמרי׳ אורחייא הא מקמי הא דפסק תלמודא ומיהו שכן הוא דלא אמרי׳ ומשום דאפשר הא לחוף בע״ש ולטבול למוצאי י״ט של אחר השב שפיר דמי דהא לא ארחיה כיון דלא אפשר.

בכמה מקומות ביארנו על זו שאמרו בנדה ויולדת שטבילתו בלילה שאין עיקר הענין מצד פסול טבילת יום אלא מצד פסול טבילה בתוך זמן טומאה ועל זו אמרו כל חייבי טבילות טבילתן ביום ר"ל רשאין לטבול ביום אחרון של טומאתם וטהורים לערב וכמו שאמרו טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה חוץ מנדה ויולדת שטבילתן בלילה ר"ל שאין רשאות לטבול עד שיכלו לגמרי כל ימי טומאתן והוא שיעברו שבעת ימי נדה ותכנס לליל שמחרתו שמיני ואם טבלה בשביעי אינה טבילה כלל שהרי כתוב בנדה שבעת ימים תהיה בנדתה ומעתה כל שעברו שבעת ימי נדה והתרשלה ולא טבלה בליל שמיני רשאה מן הדין לטבול בשמיני אף ביום שהרי כלו ימי טומאתה מכל וכל אלא שחכמים החמירו בדבר שלא לטבול ביום כלל אפילו בשמיני משום סרך בתה ר"ל שהבת הגדילה עמה תחשוב שיום שביעי הוא שאין האשה מאחרת טבילתה מן הסתם ולמדה הימנה מתוך כך לטבול בשביעי ודבר זה לא נאמר אלא בנדה ר"ל נדה דאוריתא שזמנה שבעה בין ראתה בכל שבעה בין ראתה פעם אחת לבד מפני שכל שבעה דמיה מצויים אבל בשנכנסה לתחום זיבה אפילו בזבה גדולה שטעונה שבעה נקיים טובלת ביום אחרון למנינה מפני שדמיה מסולקים והוא שנאמר בזבה אחר תטהר כלומר אחר המעשה תטהר ואע"פ שדרשו אחר אחר לכלן ר"ל שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן כמו שהתבאר מ"מ שתיהן למדות הימנה וכבר ידעת שבזמן הזה כלן עשו עצמן כזבות והטעינו עצמן לשבעה נקיים ומעתה ראוי היה מן הדין שתהא רשאה לטבול בשביעי אחר הנץ החמה שאם נדה היא כבר כלו ימי טומאתה ואם זבה היא הרי זבה טובלת ביום אחרון של טומאה ואין כאן חשש לסרך בתה אלא שגזרו חכמים מצד שמא תשמש ביומה אחר טבילה ותראה ותסתור ונמצאת ספק זבה למפרע ואע"פ שהתשמיש עצמו גזירה ונמצאת הטבילה גזירה לגזירה במקום ספק כרת החמירו ואחר שכן אף ביום שמיני אסור מכח תקנה ישנה של סרך בתה שמא סבורה היא ששביעי היא ולמדה הימנה לטבול בשביעי ותשמש ביומה אלא שבמקום אונס כגון חשש צינה או אימת גנבים ולסטים וחיות רעות כגון שבית הטבילה רחוק או במקום שנועלין דלתות המדינה בלילה והוא שהוזכר כאן בלשון אבולאי ר"ל שומרי העיר שסוגרין דלתות העיר בלילה התירו לה לטבול בשמיני אף ביום ואף בשביעי אם עברה וטבלה טבילתה טבילה אפילו במקום שאין שם חשש אלא שתזהר שלא תשמש ביומה שמא תראה ותסתור ותכניס עצמה לספק כרת כך היא שטתנו ולדעתנו זו ששאלו מכדי כולהו נשי האידנא ספק זבות נינהו ליטבלן ביממא דשבעה ענין השאלה לענין הטבילה לבד נאמרה והשיבו שאסרו אף הטבילה שמא תבא לידי ספק שמתוך שהיא מחזקת עצמה בטבילתה בטהורה לגמרי תשמש ביומה ותעמוד בספק ומ"מ י"מ לטבלן ביממא לישנא מעלייא כלומר שתטבול בשביעי ותשמש לאלתר ותירץ שאסורה לשמש שלא תבא לידי ספק ר"ל לראות ולסתור הא מ"מ לטבול מיהא בשביעי בזמן הזה מיהא מותר אף לכתחלה וכן כתבוה גדולי הראשונים שבגירונדא וראיה לדבריהם ממה שאמרו בשמועת הטועה בעשרין וחד תשמש ותירץ ר' שמעון הוא דאמר אסור לעשות כן אלמא אף לר' שמעון מותרת לטבול ולא אסרוה אלא לשמש ואינה ראיה שבזו כמה טבילות יש בה שאסורה לשמש אחריהן ואין לחוש בהן יותר מן האחרות ועיקר הדברים שלא תקנו אף במקום סכנה אלא ביום שמיני אלא שבדיעבד מיהא טבילתה טבילה ואע"פ שגדולי המפרשים כתבו שאין טבילתן בשביעי טבילה כלל דברים רחוקים הם שהרי עיקר גזרה זו כמה ספיקות יש בה שמא זבה שמא אינה זבה ואם זבה היא שמא תשמש ואם תשמש שמא תראה ותסתור שמא לא תראה ואע"פ שבשאלתות כתבוה כן לא אמרוה אלא בנדה של תורה:

אע"פ שביארנו בחפיפה שצריך שתהא סמוכה לטבילה מ"מ דוקא במקום שאפשר והלכך חופפת בעונת הטבילה אם ביום ביום ואם בלילה בלילה ומסוף היום לתחלת הלילה מיהא סמוך הוא נקרא כמו שכתבנו למעלה אבל במקום שאי אפשר לחוף סמוך לטבילה כגון שנזדמנה לה טבילה בשבת חופפת בערב שבת אלא שגדולי המפרשים כתבו בשם השאלתות שצריכה לשמור שערותיה משעת חפיפה עד שתטבול ואם היה ערב שבת יום טוב חופפת בחמישי בשבת ואם היה חמישי בשבת גם כן יום טוב כגון ראש השנה בכל מקום או שני ימים טובים של גליות בזמן הזה ובחוצה לארץ חופפת ברביעי בשבת אע"פ שאינה טובלת עד השבת אלא שצריך שתבדוק בעצמה ובשערותיה יפה בשעת טבילה שהבדיקה מן התורה היא כמו שכתבנו ולא הקלו בה ומאחר שבשעת הדחק חופפת כמה קודם הטבילה אף שלא בשעת הדחק אם חפפה קודם עונת טבילה עלתה לה ובלבד שתבדוק עצמה בשעת טבילה כמו שכתבנו הא אם נזדמנה לה טבילה במוצאי שבת אינה חופפת לכתחלה בערב שבת אלא תחוף ותטבול במוצאי שבת ואין אומרין לחוש שמא מתוך שמהומה לביתה אינה חופפת יפה אדרבה כל סמוך לחפיפה טבילה שפיר דמי גדולי המפרשים כתבו שלא הותרה חפיפה רחוקה מן הטבילה אף במקום שבת ויום טוב אלא לדעת הפוסקים טבילה בזמנה מצוה וממה שהביאוה בשאלתות מטעם טבילה בזמנה מצוה ואם כן לשיטתנו שאין מצוה בטבילה בזמנה אין ראוי לטבול בלילי שבת ויום טוב ויומן הואיל ואי אפשר להן לחוף סמוך לטבילה וראוי לדחותה עד מוצאי שבת או מוצאי יום טוב וכן לדעתם ראוי לעשות כן מצד אחר שהרי אינה ניצלת מסחיטת שער ואע"פ שאמרו אין סחיטה בשער דוקא מן התורה אבל מדרבנן אסור והדברים רחוקים שהרי בתלמוד שלנו סתם נאמרה ולא עוד אלא שאף הפוסקים שאין טבילה בזמנה מצוה פירושו להצריכה טבילה שלא לצורך עונה אלא לטבול לצורך טבילה בזמנה אבל לצורך עונה ודאי כל שראויה לכך מצוה היא וכן מה שכתבו מסחיטת שער לדבריהם היאך לא חששו בתלמוד בכך ואע"פ שאפשר לומר שבזמן התלמוד לא היו מגדלות שער כל כך אבל עכשו שנוהגות בשערות ארוכות יש לחוש מ"מ הואיל ומצות עונה בטבילה אין חוששין לכך אלא שמזהירין אותן בכך כמה שאפשר:

ממה שכתבנו למדת שסוגיא זו כולה שלא כהלכה נאמרה ואין למידין אלא משיטה אחרונה שבה הן מה שאמר רב הונא אשה חופפת אף בחול באחד בשבת וטובלת לשלשי בשבת שכן מצינו שחופפת בערב שבת וטובלת במוצאי שבת ואין אומרין שתחוף בליל מוצאי שבת אלא שחופפת ערב שבת וכן חופפת אף בחול באחד בשבת לטבול לרביעי בשבת שכן אשה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי יום טוב שאחר השבת וכן חופפת אף בחול באחד בשבת לטבול בחמישי בשבת שכן אשה חופפת בערב שבת וטובלת למוצאי שני ימים טובים של ראש השנה שאחר השבת הן מה שאמר רב חסדא כולהו אמרינן שכן לא כלומר לעצמן הותרו ולא לדמות אחרים להן ר"ל שאם נזדמנה לה טבילה במוצאי שבת הואיל ואי אפשר לה לחוף בשבת התירו לחוף בערב שבת ושלא תחוף במוצאי שבת משום דס"ל שאין לחוף בליל טבילה שמא שמתוך שמהומה לביתה לא תחוף כראוי ולכך חופפת בערב שבת וכן אם נזדמנה לה טבילה במוצאי יום טוב שאחר השבת או במוצאי שני ימים טובים שאחר השבת חופפת בערב שבת אבל שנדמה להן טבילת חול לא דהיכא דאפשר אפשר וכו' הן מה שאמר רב יימר שאף טבילת חול אנו מדמין לה מאחד לשבת לשלישי או לרביעי אבל לחמישי לא שאף לעצמן אין מורין כן אלא שתחוף בלילה ומשום דסבירא ליה דחפיפה בליל טבילה מעליא אלא שכל מראשון לרביעי דיה וכן מרימר שפסק כן הן רב חנינא שאסר חפיפה בלילה בכלם אין הלכה כן אלא שכל שטבילתה במוצאי שבת או במוצאי יום טוב תחוף בליל טבילה ואין חוששין שמא לא תחוף יפה יפה אדרבה חפיפה סמוך לטבילה עדיפא ובמקום שאי אפשר כגון שנזדמנה לה בשבת או ביום טוב תחוף בערב שבת או בערב יום טוב אפילו מערב שבת לטבול במוצאי יום טוב הראשון כשני ימים טובים שבאו לאחר השבת וזהו שאמרו הא דאפשר הא דלא אפשר כלומר הא דאמר לא תחוף אלא בלילה ר"ל בליל טבילה דאפשר כגון שטבילתה בחול והא דאמרינן חופפת ביום וטובלת בלילה בדלא אפשר כגון שטבילתה בליל שבת וכן בכל כיוצא בה אף לכמה ימים ואע"פ שי"מ אותה בדרך אחרת אין דבריהם כלום והוא שאמרו ברב נחמן שמרדה לה אשתו והלך לפייסה וניפייסה לו ואמרה ליה זיל השתא ותא למחר והבין מדבריה שלא רצתה לחוף בלילה ואמר לה אטו דודי חסרת כלומר להחם בהם את המים עבדי חסרת להביא את המים כלומר ומה את צריכה להמתין כדי לחוף ביום ואדרבה חפיפה סמוך לטבילה חשובה יותר וכן הלכה על הדרך שביארנו:

גדולי המפרשים כתבו שצריך שתהא אשה אחרת עומדת על גבה שתראה שלא יהא אחד משערותיה צף על פני המים שכל שהוא כן לא עלתה לה טבילה כלל וכמו שאמרו בתורת כהנים יכול יהא רוחץ אבר אבר תלמוד לומר ובא השמש וטהר מה ביאת שמשו כלו כאחד אף ביאתה במים כאחד אלא שמ"מ אם כרכה שערותיה על ראשה בדבר שאינו חוצץ כגון חוטי שער וכיוצא בהן מן הדברים שאינן חוצצין אף בינה לבין עצמה טהורה:

כבר ביארנו שהנדה והזבה והיולדת אינן טעונות מים חיים אלא טבילתן אף במקוה וצריך שיהא בו מים בכדי שיעלה בהם כל הגוף ושיערו חכמים לאדם בינוני ארבעים סאה ואם הוא גדול כל כך שאין כל גופו עולה בהן או שהיו המים מרודדין אינו כלום וכן אם אין בהם ארבעים סאה אפילו היה הגוף עולה בהן כגון שהיה קטן אינו כלום שאין מקוה פחות מארבעים סאה כלום אף למחטין וצנורות ומ"מ במים חיים כגון נהר או מעיין אפילו לא היה במקום שטובל בהן ארבעים סאה כל שגופו עולה בהן טבילתו טבילה ועל זו אמרו שהמעין מטהר בכל שהו ור"ל כל שהגוף עולה בהן כגון בכלים ומחטין וצנורות או באדם ובקטן ומ"מ בתוספות כתבו שלא נאמר כן במעין אלא לכלים אבל לאדם דוקא בארבעים סאה והביאוה ממה שאמרו במקואות גל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורים ופירושו גל של מעין שאם תאמר גל של ים ולדעת האומר הים כמקוה אפילו יש בו ארבעים סאה לא יהא טהור שהרי הגל כזוחלין הוא כמו שאמרו בראשון של חולין ובשני של חגיגה מהו דתימא ליגזר אטו חרדלית של גשמים קמ"ל כלומר קמ"ל דלאו כמקוה הוא אלא כמעין ולא גזרינן וכן הביאוה ממה שאמרו במדרש יען כי מאס העם הזה את מי השלוח ההולכים לאט שמאסו בארבעים סאה בגימטריא הכי הוו והרי שילוח מעין הוא וכמו שתראה במילת גיחון שהוא מעין שמושחין עליו את המלכים ותרגומו בו שילוחא ואין ראיה שאע"פ שהשילוח מעין הוא מכל מקום סתם בני אדם אין גופן עולה בהן אלא במ' סאה ואף הראשונה אינה כלום שאין זו נקרא זחילה שכן דרך הים להתנועע בעצמה ומאחר שגבול יש לה כדכתוב אשר שם חול גבול לים חק עולם בל יעברהו אין זה נקרא זחילה וכן כתבנוה בשני של חגיגה והלכך כל מים חיים מטהרין בפחות מארבעים סאה אף באדם כל שהגוף עולה בהן כגון ננוס או קטן:

בד"ה משום סרך כו' ואביי ורבא בדור אחד היו כו' עכ"ל לספרים שלנו לא הוו צריכי להך הוכחה דמרבא גופיה מוכח שפיר אבל בגמרות ישנות גרסי רבה בעובדא דאתקון במחוזא למטבל בח' וכצ"ל בתוס' והשתא הוצרכו להוכחה דרבה ואביי בדור כו':

בד"ה אבל אמרו חכמים כו' ועוד היכי שרי רבנן לשמש כו' עכ"ל ולא בעי למימר דאתשמיש קאי ורבנן פליגי ולית להו דרשא דאחר תטהר דאחר מעשה תטהר אלא דאף מדאורייתא אסור לשמש דא"כ מאי קא משני משום דר"ש כו' דהא לרבנן ניחא טפי וסמכו התוס' עצמם בזה הכא שכבר הקשו כן בתוס' פ' המפלת גם קושייתם התם סמכו עצמם אמה שהוכיחו כאן דליכא למימר דרבנן שרו לשמש כו' ולתירוצם דהכא ניחא גם קושייתם דהתם כיון דבטבילה פליגי ורבנן לא אסרי טבילה אפי בודאי זבה לא הוו אסרי בהך דטועה אף לשמש דאית בה כמה ספיקי:

גמ' מר זוטרא שרי ורב חיננא מסורא אסר א"ל רב אדא לרב חיננא מסורא כו' מגמרות ישנות: