מסכת שבועות דף י״א עמוד א׳

דקדושת דמים אין בה אלא קדושת דמים שלקחה מתרומת הלשכה אבל בכלי לא קדשה דתקדש קדושת הגוף דמכתשת שנשחקה בה לאו כלי שרת היא:

בטבול יום אם נגע בה:

המנחות מנחת יחיד:

מועלין בהן משהוקדשו דקדושת דמים בת מעילה היא:

קדשו בכלי הביא לעזרה ונתנה בכלי שרת:

הוכשרה נגמרה קדושתה ליפסל בטבול יום וכל לשון הכשר לשון תיקון שמתקנו ומזמינו לכך:

הקומץ של מנחת יחיד:

והלבונה של מנחת יחיד:

וכי תימא דכל קדושת דמים נפסל בטבול יום וא"ת בלא נתינה למכתשת נמי תיפסל דמעיקרא נמי קדושת דמים הוא וי"ל דאפילו קדושת דמים לא פסלה בטבול יום אלא בנתינה למכתשת וכתישה שראוי להקריב אבל קודם כתישה לא:

הוכשרו ליפסל בטבול יום וא"ת כי לא קדשו בכלי נמי ליפסל בטבול יום מידי דהוה אחולין שנעשו על טהרת הקודש דמיפסל בטבול יום כדמוכח בסוף נדה (דף עא: ושם) דתנן היושבת על דם טהור מערה מים לפסח ודייקינן מערה אין נוגעת לא דחולין שנעשו על טהרת קודש כקודש דמו וי"ל דתנא דהכא סבר לאו כקודש דמו כחזרו לומר דהתם דהרי הוא כמגע טמא מת בקדשים ולא לחולין א"נ הכא מיירי מדאורייתא וה"ה דמקודם לכן מיפסלי מדרבנן ואם תאמר א"כ מאי פריך לעיל נימא דקדושת דמים היא והא דקתני נפסלת בטבול יום היינו מדרבנן וכמשנה ראשונה דהתם דסברה דכקודש דמו וי"ל דאי מטעם דכקודש דמו מיפסלא בטבול יום א"כ אפילו לא נתנה במכתשת נמי דכיון דמדרבנן מיפסלא אפי' אינה ראויה להקרב נמי או שמא קטרת לא מיפסלא משום חולין שנעשו על טהרת קדש דלא שייך בה האי טעמא כיון דלאו בת אכילה היא אבל לעיל קאמר שפיר וכ"ת כל קדושת דמים מיפסלא בטבול יום ולא קשה ליה אפי' לא נתנה במכתשת נמי דלא מפסלא קדושת דמים כל זמן שמחוסר מעשה בגופו דהיינו כתישה והשתא נמי ניחא מה שמקשה דאמאי לא פריך מרישא דתנא לעיל מהך דהמנחות כו' דמייתי הכא ובפ"ב דמעילה (דף ט.) שתי הלחם ולחם הפנים מועלין בהם משהוקדשו קרמו בתנור הוכשרו ליפסל בטבול יום קרמו אין לא קרמו לא ולפי מה שפרישית דקדושת דמים לא מיפסלא בטבול יום כל זמן שמחוסר מעשה בגופו לא ה"מ למיפרך מרישא דאפילו נתנוה בתנור אכתי מחוסר קרימה וכשישחט עליהן הזבח אחר הקרימה שהיא אפייה:

אלא מעתה תיפסל בלינה אלמה תנן כו' פירש בקונטרס דדייק מדקתני לעיל גבי מכתשת טבול יום ולא קתני לינה והכא תנא לינה ש"מ דכלי דהכא לאו מכתשת היא אבל אי לאו הך מתניתין דמייתי מברייתא גופה דמכתשת דקתני טבול יום ולא קתני לינה לא מצי למיפרך דאיכא למימר תנא טבול יום וה"ה לינה וא"ת ותקשה ליה מטבול יום גופיה דבברייתא קתני דמכי נתנה למכתשת נפסלה בטבול יום ואילו הכא תנן קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום דהיינו כלי דבשעת הקטרה אין לא קדשו לא וי"ל דהא לא הוה קשה ליה כולי האי דמצי למימר דבקטרת אפילו לא קדשו בכלי נפסלת בטבול יום והא דנקט קדשו בכלי לענין טבול יום לא נקט אלא משום מנחת כהנים ומנחת כהן משוח השנויים כאן [אבל לעיל דייק שפיר לא קדשו לא אטבול יום דקדשו בכלי קאי אטבול יום ומחוסר כפורים ולינה דאל"כ בחנם נקט ט"י] תדע דהא קומץ נמי אפילו לא קדש בכלי נפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה מכי נתקדשה המנחה בסיסא כדקתני לעיל המנחות מועלין בהן והא דתנא קומץ בהדי הנך משום סיפא דקתני וחייבין משום נותר וטמא דקאי אכולהו אבל מלינה פריך שפיר דליכא למימר דהוא הדין לא קדשו ונקט קדשו משום מנחת כהנים וחביריה דא"כ אמאי תנא כלל קטורת בהדייהו ועוד י"ל דהא פשיטא ליה דאין קטורת נפסלת בלינה משעת נתינה במכתשת שהרי היו עושים אותה בתחלת השנה לצורך כל השנה ולא מייתי מהך מתניתין אלא דשייך פסול לינה בקטורת דאי לאו מתני' ה"א דאין שייך בקטורת פסול לינה כלל:

הואיל וצורתה כל השנה כולה פי' בקונטרס שאין מראיתה משתנה הלכך אע"ג דקדושת הגוף היא לא מיפסלא בלינה מיהו משקדשה בכלי ליקרב גזור בה רבנן לינה דלמא אתי לאכשורי בשאר קרבנות המתקדשים בכלי ולפי' אי אפשר לה ליפסל אלא מדרבנן וקשה דבפרק הוציאו לו (יומא דף מח. ושם) בעי רב פפא חישב בחפינת קטורת מהו ופשיט לה מהא דאמר ר"ע הסלת והלבונה והגחלים והקטורת שאם נגע טבול יום במקצתן פסל את כולן ומדפסיל טבול יום פסלה נמי לינה ומדפסלה לינה פסלה נמי מחשבה והקשה בקונטרס שם דאמאי לא מייתי ראיה מהכא דפסלה לינה וליכא למימר דהתם מייתי ראיה דמדאורייתא פסלה לינה ומהכא ליכא לאוכוחי דפסלה מדאורייתא דהא לפ"ה דהכא ע"כ לא פסלה אלא מדרבנן לכ"נ לפרש שאני קטורת הואיל וצורתה כל השנה כולה שעיקר מצותה בכך לעשותה כולה בתחלת השנה ולאחר קידוש כף אפשר דמיפסלא מדאורייתא כשאר קרבנות ועוד כיון דיש שיעור להקרבת קטורת פרס שחרית ופרס ערבית אין כלי שרת מקדשה שלא מדעת כדמשמע בס"פ לולב וערבה (סוכה דף נ.) אי נמי אין כלי שרת מקדשים אלא בזמנן אפילו ליפסל כדמוכח בס"פ שתי הלחם (מנחות דף ק.) אע"ג דבס"פ לולב וערבה צריך לומר דמילוי ערב שבת חשיב בזמנן לפי שא"א למלאות בשבת גבי מכתשת חשיב אפשר והשתא אתי שפיר דלא מצי למידק מהכא דפסלה לינה מדאורייתא אבל מההיא מוכח שפיר דפסלה מדאורייתא מידי דהוה אטבול יום דפסל מדאורייתא מדפסל אפילו ע"י צירוף כלי ואע"ג דטבול יום חמיר דפסיל משנתנה למכתשת קידוש כף חשיב לגבי לינה כנתינה למכתשת לטבול יום ועי"ל דלאו מדפסול טבול יום דייק פסול לינה אלא כלומר מדפסול ע"י צירוף כלי אלמא צריך הקטרה לכלי דכשאין צריך לכלי אין כלי מצרפו ואפי' הוי צירוף כלי מדרבנן לא תקון אלא בצריך לכלי מדאורייתא וכיון דבעי כלי א"כ פסלה לינה כדדייקי' בפרק התכלת (מנחות דף נא.) על מחבת מלמד שטעונה כלי דאי אפי לה מאתמול מיפסלא בלינה אבל קשה דתפשוט מסיפא דהכא דפסלה דאורייתא דקתני וחייבין עליהן משום נותר דמשמע דקאי נמי אקטורת ועוד דקתני ופיגול אין בהן לפי שאין להם מתירין ואי לא מיפסלא מחשבה תיפוק ליה דלא פסלה מחשבה:

מכל מקום קשיא תימה אי מכתשת מיקדשא קדושת הגוף א"כ היכי אמר בערכין (דף י:) גבי מכתשת שניקבה ונשברה ושלחו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותקנוה האמר בזבחים (דף פח.) כלי שרת שנשברו אין מתקנין אותן ושניקבה אין מתיכין לתוכה אבר דאין עניות במקום עשירות וי"ל דמכתשת של משה שאני שהיתה מפטמת ביותר וי"מ דודאי לא היתה כלי שרת אלא שהקטורת היה קדוש קדושת הגוף בדבורו שהיה אומר יהא זה קטורת היה חל עליה קדושת הגוף אחר כתישה במכתשת שהיה ראוי להקטיר כמו הבהמה שהיא קדושה כשאומר יהא זה לעולה יהא זה לחטאת וכי משני לעיל שאני קטורת דקדושת דמים היא ה"ק דכשאומר יהא זה לקטורת לא חייל עלה קדושת הגוף:

פר ושעיר של יום הכפורים פי' בקונטרס דלכך ימותו דלא חזי לשנה הבאה משום תרומה ישנה ובפ' שני שעירים (יומא דף סה:) ליתא למסקנא הכי אלא מסקינן דלא בעינן חדשה אלא למצוה וטעמא דימותו משום דחיישינן לתקלה:

ופריק שאני קטורת דקדשי דמים הוא ולאו קדושת הגוף והתמידים קדושתן קדושת הגוף היא: אי הכי אמאי נפסלת הקטורת במגע טבול יום מעת שנתנה למכתשת לשוחקה ועדיין לא קדשה.

וכי תימא כל דבר שהוא קדושתו קדושת דמים נפסלת במגע טבול יום והתנן במס' מעילה פ"ב המנחות מעולין בהן משהו קדשו קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום כו'. אם קדשו בכלי הן נפסלין ואם לא קדשו בכלי שרת אין נפסלין. הנה קדושת דמים הן אלו המנחות ואינן נפסלין בטבול יום. ולא מצא תשובה.

ואמר ליה (רבה) [רב חסדא] אלא מאי הקטרת קדושת הגוף היא אי הכי תפסל בלינה כמו הזבחים. אלמה תנן במעילה פ"ב הקומץ וחלבונה והקטורת אם קדשו בכלי הוכשרו להיפסל בלינה. ודחי רבה שאני קטורת דאע"ג דקדושת הגוף היא כיון דצרותה בכל השנה. כלומר הואיל והיא נעשית מתחלת השנה אין הלינה פוסלת בה אלא עד שתקדש בכלי. ויש מי שאומר כיון שהקטורת כך צורתה לא גמרינן מינה דלא אמרינן קדושה שבהן להיכן הלכה. כמו שאין אומרים בקטורת קדושה שבה להיכן הלכה אלא מחללין אותה. כך [אין] אומרים בתמידין קדושה שבהן להיכן הלכה אלא נפדין תמימים. אלא אמרינן שאני קטורת והקושיא בתמידין עומדת. וי"א כיון שהן קדושת הגוף שניהן שוין. והא דאמר מ"מ קשיא וכי קדושה שבהן להיכן הלכה אתרוייהו מקשינן. ורבא מפרק אתרוייהו לב ב"ד מתנה עליהן. כלומר בעת קנייתם ובעת עשייתם לב ב"ד מתנה עליהן אם הוצרכו לצבור הוצרכו ואם לאו יהיו לדמיהן.

א"ל אביי לרבא והא את הוא דאמרת הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף. א"ל כי קאמינא היכא דא"ל לדמי עולה קדוש הוא עצמו לעולה. אבל המקדיש לדמי נסכין לא קידש אלא לדמיו.

הוכשרו ליפסל בטבול יום במחוסר כפורים ובלינה יש מי שאינו גורס כאן בטבול יום, דהא תניא לעיל דקטרת משניתנה במכתשת נפסלת בטבול יום, וליתא דכי תנן הכא קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים, לא משום קטרת קאמר, אלא משום שארא, אבל קטרת משנתנה במכתשת נפסלת בטבול יום ובמחוסר כיפורים, וכי תניא לעיל נתנה במכתשת נפסלת בטבול יום ה"ה במחוסר כיפורים, וכי אמרינן אי הכי לא תיפסל בטבול יום, ה"ה דהוה מצי למימר לא תפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים, וחדא מנייהו נקט, ועוד דמשום דבבריתא לא תנא אלא טבול יום וקא בעי לאיתויי מההיא ברייתא לא חש למימר אלא טבול כדתני בברייתא.

מכל מקום קשיא כלומר בין בקטרת בין בתמידין קדושה שבהן להיכן הלכה, ויש לתמוה למה לא היו מצמצמין בתמידין שלא ישארו בדיר אלא הצריכין בלבד, ולא יצטרכו להתנות ב"ד בלב להוציא תמימים בלא מום, ונראה לי משום דלא אפשר, דהא תמידין צריכין ביקור ד' ימים קודם להקרבתן וכדאיתא במנחות (מט, ב) וגמירי לה מפסח, וכיון שכן יש לחוש שמא השנים המבוקרין יוממו, ולפיכך היו צריכין לבקר רבים שאם שמא יומם זה יקריבו אחר במקומו שנתבקר זה ד' ימים, ומצאתי בתוס' שרש"י ז"ל פירש כן שהגזברין לוקחין הרבה מכדי הצורך ונשארין לאחר ר"ח ניסן.

א"ל אביי והא מר הוא דאמר המקדיש זכר לדמיו קדש קדושת הגוף כלומר דלא עדיף לב ב"ד להתנות מדברי הבעלים מפורשים.

ל"ק הא דאמר לדמי עולה הא דאמר לדמי נסכים ופירש הרב ר' יוסף הלוי ז"ל דבקטרת ובתמידין זה שמתנה לב ב"ד עליהן לאו לדבר שהן גופן ראויין לו אלא למדי נסכים ומסתבר לו דאגב שיטפא אמרה הרב ז"ל, דלנסכים א"א, דאף הן מתרומה חדשה הן באין, אלא הכא לקופת תרומה ישנה הן נופלין, ולב ב"ד מתנה עליהן, לכך ולרקועי פחים הן עומדין, וכן פירש רש"י ז"ל.

אלא מעתה לא תיפסל בטבול יום פירוש דלא אשכחן קדושת דמים דתפסל בטבול יום ואע"ג דאשכחן חולין שנעשו על טהרת הקדש שנפסלין בטבול יום כדאמרינן בסוף מסכת נדה דיולדת שהיא טבולת יום ארוך שיושבת על דם טוהר מערה מים לפסח ואמרינן דמערה אין נוגעת לא י"ל דההיא כמ"ד חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו א"נ דהתם משום גזירה דפסח עצמו וכ"ת כל קדושת דמים נמי מפסיל מיפסלה פי' כל קדושת דמים כזו בסופה לבא לקדושת הגוף והתנן המנחות פי' הנאכלות לאחר קמיצה מועלים בהם משנתקדשו ואפי' קודם קמיצה וקודם נתינה בכלי שרת לפי שיש מעילה גם בקדושת דמים:

מעתה תיפסל בלינה אלמה תנן הקומץ והלבונה וכו' סיפא דאידך דהמנחות היא והא דפליג לה תנא בתרי בבי דתרווייהו חדא דינא אית להו היינו משו' דקתני בסיפא דהא וחייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא משא"כ בריש' ותלמודא לא אייתי הכא אלא מה דצריך מינה:

קדשו בכלי אין לא קדשו בכלי לא וא"ת ודלמא כלי זה היינו מכתשת י"ל דדומיא דאידך דהוי כלי שרת ממש שמשרתין בו בקדש וא"ת א"כ תיקשי קטורת דהא קטורת בנתינה דמכתשת נפסלה בטבול יום וי"ל דכלי שרת דנקט משו' שארה וא"ת א"כ אמאי נקט קטורת דאי משום מחוסר כפורים היינו טבול יום וי"ל דנקט ליה משום לינה מיהת דאי לא אמאי נקט קטורת ועוד דאי קטורת מיפסלה בלינה והכא משום שארא נקט אמאי לא קתני גבי מכתשת נתנה במכתשת נפסלה בלינה אע"ג דלא קתני מחוסר כפורים משום דמחוסר כפורים וטבול יום כחדא הוא אבל לינה וטבול יום לאו חדא הוא:

שאני קטורת הואיל וצורתה כל השנה כולה פירוש רש"י ז"ל ולית ליה עבור צורה ולהכי לא מיפסלה בלינה מדאורייתא והא דקתני קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בלינה מדרבנן בעלמא אבל יש שפי' דלעולם דאורייתא אלא דאהני ליה מה שאין לה עיבור צורה שלא תפסל בלינה אע"פ שהיא קדושת הגוף עד שתהא בכלי שרת וא"ת ואמאי לא מוכרח ליה שאינה נפסלת בלינה מדאמרינן במסכת כריתות שהיו מפטמין אותה מתחילת השנה לצורך כל השנה וי"ל דאה"נ אבל ניחא ליה לאיתויי האי דהכא דמוכח מינה דשייך בה פיסול לינה מיהת כשקדשה בכלי אלא דעבור צורה מהני לה שלא ליפסל עד שתקדש בכלי ויש בפי' בתוס' הואיל וצורתה כל השכה לכך נתנוה במכתשת להתקיים בצורתה כל השנה הלכך אינה נפסלת שם בלינה אבל במחתה אין נותנין אותה אלא להקטיר ולכך מיפסלה בלינה ולשון הגמרא משמע יותר כפירוש רש"י ז"ל:

מ"מ קשיא וכי קדושה שבהם להיכן הלכה כלומר ודאי שפיר מוכחת מקטורת שמחללין אותה כשהיא בקדושת הגוף ומיהו צריכין אנו לשאול קדושה שבהם להיכן הלכה שהרי אין קדודת הגוף מתחלל:

אמר רבה לב ב"ד מתנה עליהם פי' על התמידין בעת קנייתם שאם לא הוצרכו יהיו לדמיהן ודשלא הוצרכו אין כאן קדושת הגוף והכי הם כתלויים ועומדים אם הוצרכו או לא ולא שייך להכא לומר דבדאורייתא אין ברירה אלא כמתנה על א' מב' דברים כדמוכחנא בדוכתה במסכת עירובין בס"ד ומדנקט לישנא דלב ב"ד מתנה משמע שאין צריך תנאי מפורש וכדמפורש דמי ודברים כאלו בלב כל אדם והוו דברי' דמסתמא כל מה שיכולין ב"ד לתקן בם יתקנו:

הא דאמר לדמי עולה הא דאמר לדמי נסכים פי' דכי אמר לדמי עולה שהוא עצמו ראוי לה אינו נתפס לדמיו אבל כשאמר שיהיו דמיו לנסכים דזכר גופיה אינו ראוי להיות נסכים תנאו תנאי ואע"ג דנסכים נמי למזבח וכ"ש בתמידין אלא שמתנין בהם שיהיו מותר תרומה כדומה שהיא רקועי פחים ולפום הא בעינן לומר דהא דלב ב"ד מתנה עליהם שיהיו לדמיהם לא לדמי מכירתן של תרומה אלא למה שהיה דמיהן אם לא לקחום שהיו מותר תרומת שהיא רקועי פחים כדפירש"י ואין זה כדמי של עולה. שפי' לדמי עולה וזה ברור. איתיביה פר ושעיר של יוה"כ פי' הפנימיים ושעירי ע"ז פירוש שהפרישן ב"ד שטעו בהוראה של ע"ז שאבדו והפרישו אחרים תחתיהם פי' ואין להם תקנה לגופם דפר ושעיר אם מניחין אותם עד יוה"כ אחר תעבור שנתן. ושעירי ע"ז אין לומר שנמתין עד שיטעו בהוראה של ע"ז אחרת דהא ליכא למימר כולם ימותו. דברי ר"י פי' דסבר דאפי' חטאת צבור שנתכפרו בעליה באחרת למיתה אזלא כדין של יחיד:

סמי הקטורת משנתנו במכתשת לידוק הוקדשו קדושת הגוף ואם נגע בהם טבול יום או מחוסר כפרים נפסלו כדין מגע טבול יום בקדשים אע"פ שלא נתנו עדין בכלי שרת להקטירן ואעפ"כ הותרה שחיקתו מתחלת השנה לכל השנה ואין לינה פוסלתם הואיל וצורתה כל השנה ואין מראה שלה משתנה אלא שהיו צוברים אותה שלא תפוג ריחם כמו שהתבאר בכריתות ו' ב' ומ"מ מנה המוקטר ביום משנתן בכלי שרת להקטירו נפסל בלינה מגזרת חכמים:

המנחות כשהוקדשו אין בהם אלא קדושת דמים והנהנה מהן מעל שקדושת דמים בת מעילה היא כמו שיתבאר במקומו אבל לא נפסלו בטבול יום ובמחוסר כפרים ובלינה עד שינתנו בכלי שרת להקריבן ניתנו בכלי שרת נפסלו בכלם:

הקומץ של מנחת יחיד והלבונה הנעשית עם לחם הפנים ומנחת כהנים שהיא בכליל תהיה וכן מנחת כהן משיח ר"ל מנחת מחבת שהיה כהן גדול עושה בכל יום וכלה כליל ומנחת נסכים של תמידין ומוספין והם העשרונות הנזכרים בפרשת נסכים כלן כשהוקדשו קדושת דמים הם ומועלין בהן אבל לא הוכשרו ליפסל בטבול יום ומחוסר כפרים ובלינה עד שיקדשו בכלי שרת להקרבה אבל הקטורת נפסל בטבול יום ומחוסר כפרים משנשחק במכתשת מפני שמאותה שעה הוא קדוש קדושת הגוף כמו שהתבאר ושמא תאמר קומץ מיהא היאך הוא אומר עליו קדשו בכלי אין וכו' ועל כרחך אינו קומץ אלא מתוך כלי שרת ומקדישו בכלי שרת אחר כמו שהתבאר בסוטה י"ד ב' ושמא משהוציאו מכלי שרת הראשון עד שיקדשהו בשני לא קדש וי"א שלא בא בכאן אלא מפני סוף השמועה לומ' שאין בו משום פגול אבל יש בו משום נותר וטמא כמו שיתבאר במסכת מעילה שאין פגול אלא בדבר שיש לו מתירין וקומץ הוא עצמו מתיר ואי אפשר לומר כן בקטורת שהרי משום נותר וטמא אין בו ויש בו משום פגול:

מי שהקדיש למזבח דבר הראוי למזבח כגון בהמה ועוף אלא שהוא מקדישו לדמיו ר"ל לעשות מדמיו כך וכך אם הזכיר בקנייתו דבר שאף הוא בעצמו ראוי לו כגון שהוא זכר תמים ונדר שיקחו בדמיו עולה הואיל ואף הוא ראוי לעולה אינו נמכר אלא קרב הוא בעצמו ואם אמר שיקחו בדמיו נסכים וכיוצא בו ממה שאין הוא עצמו ראוי לכך הרי זה נמכר ולוקחי' מדמיו מה שהתנה ומעתה כל שלא הוצרך לצבור נפדה שהרי המותר אינו ראוי למה שהיה ראוי מקודם כמו שביארנו:

בד"ה אלא מעתה כו' וא"ת תקשי ליה מטבול יום גופיה דבברייתא קתני כו' עכ"ל לכאורה לפי מה שפרש"י דהכי פריך דגבי מכתשת לא תני לינה והכא תני לינה ש"מ דכלי דהכא לאו מכתשת כו' אין מקום לקושייתם דתקשה ליה מט"י גופיה כו' דהא לאו קושיא היא דאימא דכלי דהכא מכתשת היא ולהכי הוצרך לאקשויי מדתני הכא לינה כו' כפרש"י ויש ליישב דבריהם דהכי קאמר כיון דע"כ מדתני הכא לינה דאיירי בכלי שרת ולא מכתשת א"כ למאי דמתרץ נמי שאני קטורת כו' אכתי תקשי ליה מטבול יום גופי' דברייתא קתני דבמכתשת נפסלה בט"י ואילו הכא תנן קדשו בכלי כו' דע"כ היינו כלי שרת ולא מכתשת מדתני הכא לינה כך נראה בישוב דבריהם אבל לשונם אינו משמע כן גם יש לדקדק בדבריהם לקמן שכתבו אבל מלינה פריך שפיר כו' דא"כ אמאי תני ליה כלל קטורת בהדייהו מי הכריחם לזה הא בלאו הכי ליכא למימר דה"ה לא קדשו כו' מדקתני הכא לינה ש"מ דקדושת כלי דהכא לאו מכתשת היא כפרש"י וע"כ נראה לן בזה דמשמע להו מלשון התלמוד דבפשיטות פריך קדשו בכלי אין לא קדשו לא משום דכלי לא משמע מכתשת אלא כלי שרת שבשעת הקטרה דומיא דקומץ ולבונה כו' כפרש"י גופיה ולפום קושטא דמלתא פרש"י מדלא תני לעיל לינה והכא תני לינה דע"כ קדושת כלי לאו מכתשת היא ולפום קושיית התלמוד בפשיטות דכלי משמע כלי שרת דומיא דקומץ כו' הקשו שפיר ותקשה ליה מט"י גופיה כו' וכתבו נמי שפיר אבל מלינה פריך שפיר כו' דא"כ אמאי תנא כלל קטורת כו' ויש מקשים בזה דמאי קושיא דתני כלל קטורת הא איכא למימר דתני ליה משום סיפא דקתני וחייבים משום נותר וטמא דקאי אכולה כמו שכתבו גבי קומץ דתני ליה בהדי הנך משום וחייבין משום נותר וטמא וי"ל דודאי גבי קומץ קודם שקידשו בכלי ונתקדשה כבר המנחה בסיסא היה קדש קדושת הגוף ליטמא בט"י וליפסל בלינה מיהו לא חייב עליו משום נותר וטמא כיון דעדיין לא קרב מתירין דהיינו הקומץ כדתני התם כל שיש לו מתירין אינו חייב משום פיגול נותר וטמא עד שיקרבו מתיריו אבל גבי קטורת אם נאמר דלא קדשו בכלי נמי ליפסל בט"י ובלינה משום דהמכתשת הוא כלי שלא ליקדש קדושת הגוף אמאי אינו חייב נמי אז משום נותר וטמא כדקתני התם כל שאין לו מתירין כיון שקדש בכלי חייבים עליו משום נותר וטמא וא"כ לא הוה למתני קטורת בהדייהו ודו"ק:

בד"ה הואיל וצורתה כו' ומהכא ליכא לאוכוחי דפסלה מדאורייתא כו' עכ"ל למ"ד דחולין שנעשו עט"ק כקודש דמי ע"כ דאיכא לאוכוחי שפיר מהכא דאיירי מדאורייתא דאל"כ קודם שקדשו בכלי נמי כמ"ש התוס' לעיל אלא דאיכא לדחויי דאתיא כמ"ד דלאו כקודש דמי ולהאי תירוצא שכתבו לעיל דלא שייך בקטורת חולין שנעשו עט"ק ניחא טפי ותו לא מידי וק"ל:

גמ' לדמי נסכים עי' נזיר דף כו ע"ב תוס' ד"ה אבל: