דף ביאור

מסכת סנהדרין דף נ״א עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת סנהדרין דף נ״א עמוד א׳

מסכת סנהדרין דף נ״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 30 קטעים ממוספרים, כ־470 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

אין לי אלא שנשאת לכהן לקמיה פריך מהיכא תיתי הא אטו משום דניסת ללוי וישראל לאו בת כהן היא:

חלל כהן שנשא גרושה או זונה וילדה לו בן מיקרי חלל מן הכהונה כדכתיב (ויקרא כא, טו) לא יחלל זרעו:

עובד כוכבים נתין וממזר אע"פ שאסורין לבא בקהל יש להם קידושין והרי היא אשת איש דקדושין תופסין בחייבי לאוין ואע"ג דהאי מתניתין ר"ע דדריש וי"ו ושמעינן ליה דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין איכא תנא ביבמות (דף סט.) דאית ליה אליבא דר"ע דכי אמר ר"ע אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ה"מ בחייבי לאוין דשאר אבל בחייבי לאוין גרידי לא אמר עובד כוכבים איכא לאו דלא תתחתן בם (דברים ז, ג) וכן נתין דהוא מן הגבעונים:

בת איש כהן איש יתירא למה לי אלא למדרש דאב הוא דבעינן איש כהן אבל בעל לא בעינן איש כהן ואף על פי שאינה כהנת אבת כהן קפיד קרא שתהא בת איש כהן ולא אשת כהן:

רבי אליעזר אומר כו' לקמן בעי מאי קאמר:

חיללה שבת בת סקילה והיכי ס"ד דהקל בה הכתוב משאר בנות ישראל לידון במיתה קלה:

ומאי שנא מיניה דידיה לענין שבת למה יחמיר לנו בנקיבות יותר מן הזכרים כהנים:

איהו אשתראי שבת כו' ומשו"ה היכא דלא אשתראי ליה מיהו לא תחמיר עליה:

ועוד 30 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Sanhedrin 51a · Sefaria

תוספות

הא מני ר"ש היא אע"ג דר"ש לא דריש וי"ו דושופטיך בפרק קמא (דף יד. ושם) הכא דריש:

Tosafot on Sanhedrin 51a · Sefaria

רבנו חננאל

אמר מר יכול אפילו חיללה שבת והא בחילול שבת בת סקילה היא מפקינן לה לשריפה לקולא. ואוקמא מתניתא דא לרבי שמעון היא דקסבר שריפה חמורה מהו דתימא נחמיר עליה ותידון בשריפה קמ"ל דלא ואקשינן ומאי שנא דאביה אם חילל שבת נידון בסקילה והיא בשריפה סלקא דעתך אמינא איהו אישתריא ליה שבת בעבודה במקדש כו'. יכול אפי' פנויה וכרבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות עשאה זונה קמ"ל דבעינן זנות עם זיקת הבעל לדברי הכל או אינו אומר את אביה אלא שזינתה עם אביה ודחי' האי מאי איריא בת כהן אפילו בת ישראל עם אביה בשרפה כדרבה דאמר אמר לי רב יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה אתיא זימה זימה. פי' בבת בנו ובבת בתו כתיב הנה וכתיב באשתו בבת בנה ובבת בתה (כתיב) שארה הנה זמה היא. נמצא בה הנה וזמה ובבת בנו ובבת בתו הנה יליף הנה מהנה מה אילו כתיב בהן הנה וזמה עמה. וכתיב קרא אחרינא ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן האי זמה דכתיב הכא מופנה הוא לדין ממנו בכל מקום שכתב בו זמה בשרפה כמו אלו הנה נמצא כל אדם עם בתו ובת בנו ובת בתו וכולן דינו עמהן בשרפה ואמרינן סד"א מדגלי רחמנא בת כהן עם אביה בשריפה מכלל שבת ישראל עם אביה אינה בשרפה ולאפוקי מג"ש דיליף רבה קמ"ל דלא ואסיק' כי הא דתניא בת כהן שנישאת לישראל או אפילו לכותי ולחלל ולנתין ואכלה בתרומה משלמת קרן וחומש ואם זינתה נידונת בשריפה ואע"פ שנתחללה:

אמר מר ר' אליעזר אומר את אביה (היא מחללת היא) בשרפה ואת חמיה בסקילה. ואמרינן מאי את אביה ואת חמיה אילימא את אביה שזינתה מאביה ואת חמיה שזינתה את חמיה. מאי אתא ר' אליעזר לאשמעינן כולי עלמא ואפילו בת ישראל בתו בשרפה וכלתו בסקילה. אלא את אביה ברשות אביה כלומר ארוסה ואת חמיה ברשות חמיה כלומר נשואה כמאן לא כרבנן ולא כרבי שמעון ולא כרבי ישמעאל ושקלו וטרו בה ודברים פשוטים הם. ואוקמא רבינא דהוא בתרא הכי לעולם כרבנן דאמרי ארוסה בת כהן בסקילה והנשואה בשרפה ואפיך אימא הכי את אביה בסקילה כלומר זינתה ברשות אביה והיא ארוסה בסקילה ברשות חמיה נשואה בשרפה. והאי דקתני את אביה בשרפה סירכא נקט. כלומר כל בת עם אביה בשרפה וכלתו בסקילה. שלח רבין משמיה דר' יוסי בר' חנינא כך הצעה של משנה. את אביה בשרפה ואת חמיה בסקילה והכי קאמר בת כהן כל שהיא למטה ממיתת אביה ומאי ניהי נשואה בת ישראל אם זינתה דינה בחנק בת כהן נשואה שזינתה דינה בשרפה ככל בת שזינתה עם אביה שהיא בשרפה. וכל שמיתתה למעלה ממיתת אביה שזינתה עם אביה ומאי ניהי ארוסה דאלו ארוסה בת ישראל בסקילה הכא בבת כהן שזינתה ארוסה כמיתת כלה שזינתה עם חמיה בסקילה. ורבי אליעזר כרבנן סבירא ליה דאמר נשואה בת כהן יצאה לשרפה ולא ארוסה אלא ארוסה אפילו בת כהן בסקילה ואע"ג דרמי ירמיה מידי למטה ולמעלה קתני.

Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 51a · Sefaria

מאירי

נערה המאורסה בסקילה בין בת ישראל בין בת כהן כמו שכתבנו ואין דנין סקילה אלא כשהיא נערה וארוסה ובבית אביה אבל אם היתה בוגרת או נשואה אפילו נכנסה לחופה ולא נבעלה אפילו מסרה האב לשלוחי הבעל וזינתה בדרך הרי היא בחנק וכל שהיא בבת ישראל בחנק בבת כהן בשריפה בין שנשאת לכהן בין ללוי ולישראל לכותי ולחלל לנתין ולממזר אע"פ שנפסלה מן הכהונה וכן יתבאר למטה שאף אם היתה בת כהן זו בעלת מום לא נפקע ממנה דין שריפה בכך וי"מ בה שהיתה בת כהן בעל מום:

הבא על בתו בשריפה ואע"פ שבתו לא נכתבה בתורה ומבת בתו אי אתה רשאי להביאה שאין מזהירין מן הדין ולא עונשין מן הדין אם בבתו מאשתו הרי בכלל בת אשתו היא ואם בבתו מאנוסתו למדנוה ביבמות מהנה הנה זמה זמה כתב בבת בנו ובת בתו הנה ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה כי ערותך הנה ואנו מעמידין אותו בנולדו לו מאנוסתו שאם באים מאשתו הרי נכללו בבת בנה ובת בתה וכתיב בבת אשתו שארה הנה זמה היא מה בבת אשתו עשה בתה כבת בנה ובת בתה דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערוה שארה הנה זמה היא אף בתו מאנוסתו עשה בתו כבת בנו ובת בתו אזהרה שמענו עונש מנין אתיא זמה דכתיב בסדר קדושים תהיו ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן והרי שענש בבת אשתו ומה הנה של נשואין יש בו זמה אף הנה של אונסין דנין כאלו כתוב בו זמה ולמדין הנה שאין בו זמה מהנה שיש בו זמה ואח"כ למדין זמה זמה לשריפה וי"מ זמה זמה מה זמה האמורה בעונש ר"ל שריפה אף זמה האמורה באזהרה רומזת שריפה ואח"כ חוזרין ולמדין בת אנוסה מבת נשואה בהנה הנה והכל אחד ולמדת מ"מ שהבא על בתו בשריפה אבל הבא על כלתו בסקילה כמו שיתבאר:

בת כהן שנשאת לישראל או שנשאת לפסול לה מיתתה בשריפה כמו שבארנו ונפסלה מלאכול בתרומה כזר גמור ומ"מ אם אכלה ממנה בשוגג משלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש שלא נחשבה כזרה גמורה לענין חומש ובתלמוד המערב שבמסכת תרומות אמרו שאם היא חללה ר"ל בת גרושה או בת חלוצה זרה גמורה היא ומשלמת קרן וחומש:

כבר בארנו שבת כהן בעלת מום או בת כהן בעל מום לא הופקעה מן השריפה ומ"מ יראה שחללה יצאה לה מכלל בת כהן אע"פ שהיא בת כהן שמכיון שהיא בת גרושה וחלוצה ונולדה בפסול כהונה אין לה דין כהונה כלל ויראה מכאן שכהן בעל מום אע"פ שפסול לעבודה מוזהר הוא על טומאת מת וכן כתבוה בהדיא גדולי הרבנים וכן יראה מדברי גדולי המחברים שלא הוציאו מדין טומאה אלא בנות אהרן וחללים ובשם תוספתא שמענו בהפך ולא יראה כן והוא שהביאוה בכאן מוהיו קודש בהויתן יהו:

Meiri on Sanhedrin 51a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

גמרא היא בשריפה ואין בועלה בשריפה היא בשריפה ואין זוממיה בשריפה ר"א כו' כצ"ל:

שם איצטריך סד"א קרא לאפוקי מדרבא מדגלי רחמנא בבת כהן כו' ואין להקשות דהשתא נמי דמרבינן מהיא מחללת דכל אדם אמור דאימא דאתא אביה בבת כהן לאפוקי מדרבא דאביה בבת כהן חייב שריפה ולא אביה בבת ישראל דא"כ אביה בבת כהן אינו חוזר לגופיה אלא למעט אביה בבת ישראל וק"ל:

בפירש"י בד"ה פסלה עולמית כו' מלא יחלל שני חלולין במשמע שמחלל אותה ואת הולד עכ"ל וכתב מהרש"ל תימה גדולה הלא בברייתא בהדיא בפרק י' יוחסין וז"ל אין לי אלא זרעו היא מנין ת"ל לא יחלל מי שהיה כשר ונתחלל וכפי' רש"י שם לפי שבזרע אין שייך חילול לפי שמעיקרא נפסל כו' עכ"ל כפי הבנתו בפי' רש"י דאין במשמעות דלא יחלל אלא חילולה שהיה כשר ונתחללה א"כ חילול הזרע שיתחלל מעיקרא מהיכא קא אתיא ועוד דהא בקרא זרעו כתיב וע"כ נראה דודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו דזרעו כתיב אלא דא"כ הל"ל לא יחל ומדכתיב לא יחלל שני חילולין במשמע שהוסיף לך הכתוב חילול אחר מי שהיה כשר ונתחלל דזה החילול אינו שייך בזרע כ"א בה וסמך התלמוד עצמו בזה דכה"ג דרשינן לקמן בפרק הנשרפים גבי אל תחלל בתך גו' א"כ לימא קרא אל תחל מאי אל תחלל כו' וכן במסכת זבחים בפ' ב"ש ולא יחללנו וגו' בב' חילולין הכתוב מדבר ופי' רש"י מדלא כתיב ולא יחל וזה נראה לי ברור לקיים וליישב פי' רש"י הכא ופרק י' יוחסין ודו"ק:

Chidushei Halachot on Sanhedrin 51a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

אֵין לִי אֶלָּא שֶׁנִּיסֵּת לְכֹהֵן. נִיסֵּת לְלֵוִי וּלְיִשְׂרָאֵל, לְכוּתִי, לְחָלָל, לְמַמְזֵר וּלְנָתִין – מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבַת אִישׁ כֹּהֵן״, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ כֹּהֶנֶת.

קטע 2

״הִיא״ בִּשְׂרֵיפָה, וְאֵין בּוֹעֲלָהּ בִּשְׂרֵיפָה. ״הִיא״ בִּשְׂרֵיפָה, וְאֵין זוֹמְמֶיהָ בִּשְׂרֵיפָה.

קטע 3

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֶת אָבִיהָ בִּשְׂרֵיפָה, וְאֶת חָמִיהָ בִּסְקִילָה.

קטע 4

אָמַר מָר: יָכוֹל אֲפִילּוּ חִילְּלָה שַׁבָּת? חִילְּלָה שַׁבָּת – בַּת סְקִילָה הִיא!

קטע 5

אֲמַר רָבָא: הָא מַנִּי? רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאַחְמֵיר בְּהוּ רַחֲמָנָא בְּכָהֲנֵי, דְּרַבִּי בְּהוּ מִצְוֹת יְתֵירוֹת – תִּידּוֹן בִּשְׂרֵיפָה! קָא מַשְׁמַע לַן.

קטע 6

מַאי שְׁנָא מִינֵּיהּ דִּידֵיהּ?

קטע 7

סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: אִיהוּ, דְּאִישְׁתַּרְיָא לֵיהּ שַׁבָּת לְגַבֵּי עֲבוֹדָה; הִיא, כֵּיוָן דְּלָא אִשְׁתַּרְיָא שַׁבָּת לְגַבַּהּ, אֵימָא תִּידּוֹן בִּשְׂרֵיפָה. קָא מַשְׁמַע לַן.

קטע 8

יָכוֹל אֲפִילּוּ פְּנוּיָה? הָא ״לִזְנוֹת״ כְּתִיב!

קטע 9

כִּדְרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר: פָּנוּי הַבָּא עַל הַפְּנוּיָה שֶׁלֹּא לְשׁוּם אִישׁוּת – עֲשָׂאָהּ זוֹנָה.

קטע 10

אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר ״אָבִיהָ״ אֶלָּא לְהוֹצִיא אֶת כׇּל אָדָם? אֶלָּא מַאי נִיהוּ – שֶׁזִּינְּתָה מֵאָבִיהָ? מַאי אִירְיָא בַּת כֹּהֵן? אֲפִילּוּ בַּת יִשְׂרָאֵל נָמֵי!

קטע 11

דְּאָמַר רָבָא: אֲמַר לִי רַב יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי, אָתְיָא ״הֵנָּה״ ״הֵנָּה״.

קטע 12

אָתְיָא ״זִמָּה״ ״זִמָּה״.

קטע 13

אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: קְרָא לְאַפּוֹקֵי מִדְּרָבָא, מִדְּגַלִּי רַחֲמָנָא בְּבַת כֹּהֵן וְלֹא בְּבַת יִשְׂרָאֵל. קָא מַשְׁמַע לַן.

קטע 14

בַּת כֹּהֵן – אֵין לִי אֶלָּא שֶׁנִּיסֵּת לְכֹהֵן. נִיסֵּת לְלֵוִי, לְיִשְׂרָאֵל, וּלְכוּתִי, וּלְחַלֵּל, לְנָתִין, וּלְמַמְזֵר מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בַּת אִישׁ כֹּהֵן״ – אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ כֹּהֶנֶת.

קטע 15

מִשּׁוּם דְּאִינַּסְבָא לְהוּ לְהָנֵי, לָאו בַּת כֹּהֵן הִיא? וְתוּ, מִידֵּי ״כֹּהֶנֶת לְכֹהֵן״ כְּתִיב?

קטע 16

סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: כִּי ״תֵחֵל לִזְנוֹת״ אָמַר רַחֲמָנָא, הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּקָא מַתְחֲלָא הַשְׁתָּא, אֲבָל הָא, כֵּיוָן דְּקָא מַתְחֲלָא וְקָיְימָא מֵעִיקָּרָא.

קטע 17

דְּאָמַר מָר: ״וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר״, כֵּיוָן שֶׁנִּבְעֲלָה לְפָסוּל לָהּ – פְּסָלָהּ.

קטע 18

לְלֵוִי וְיִשְׂרָאֵל נָמֵי, ״וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ״, מִכְּלָל דְּכִי אִיתֵיהּ גַּבֵּיהּ לָא אָכְלָה,

קטע 19

אֵימָא: לָא תִּידּוֹן בִּשְׂרֵיפָה. קָא מַשְׁמַע לַן.

קטע 20

וּדְלָא כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּתַנְיָא: בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּיסֵּת לְיִשְׂרָאֵל וְאָכְלָה תְּרוּמָה – מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינָהּ מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַחוֹמֶשׁ, וּמִיתָתָהּ בִּשְׂרֵיפָה.

קטע 21

נִיסֵּת לְאֶחָד מִן הַפְּסוּלִין – מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ, וּמִיתָתָהּ בְּחֶנֶק. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

קטע 22

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זוֹ וָזוֹ מְשַׁלְּמוֹת קֶרֶן וְלֹא חוֹמֶשׁ, וּמִיתָתָן בִּשְׂרֵיפָה.

קטע 23

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֶת אָבִיהָ – בִּשְׂרֵיפָה, וְאֶת חָמִיהָ – בִּסְקִילָה. מַאי אֶת אָבִיהָ וְאֶת חָמִיהָ?

קטע 24

אִילֵּימָא: אֶת אָבִיהָ – מֵאָבִיהָ, וְאֶת חָמִיהָ – מֵחָמִיהָ, מַאי אִירְיָא בַּת כֹּהֵן? אֲפִילּוּ בַּת יִשְׂרָאֵל נָמֵי! בִּתּוֹ – בִּשְׂרֵיפָה, וְכַלָּתוֹ – בִּסְקִילָה.

קטע 25

אֶלָּא, אֶת אָבִיהָ – בִּרְשׁוּת אָבִיהָ, וְאֶת חָמִיהָ – בִּרְשׁוּת חָמִיהָ.

קטע 26

כְּמַאן? אִי כְּרַבָּנַן, הָאָמְרִי: נְשׂוּאָה יָצָאת לִשְׂרֵיפָה וְלֹא אֲרוּסָה. אִי כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, הָאָמַר: אַחַת אֲרוּסָה וְאַחַת נְשׂוּאָה בִּשְׂרֵיפָה.

קטע 27

וְאִי כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, הָאָמַר: אֲרוּסָה יָצָאת לִשְׂרֵיפָה, וְלֹא נְשׂוּאָה. אֶת חָמִיהָ – חֶנֶק הוּא!

קטע 28

שְׁלַח רָבִין מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: כָּךְ הִיא הַצָּעָה שֶׁל מִשְׁנָה, לְעוֹלָם כְּרַבָּנַן, וְהָכִי קָאָמַר: כֹּל שֶׁהִוא לְמַטָּה מִמִּיתַת אָבִיהָ – וּמַאי נִיהוּ? נְשׂוּאָה בַּת יִשְׂרָאֵל. דְּאִילּוּ נְשׂוּאָה בַּת יִשְׂרָאֵל בְּחֶנֶק, הָכָא בְּמִיתַת אָבִיהָ בִּשְׂרֵיפָה.

קטע 29

כֹּל שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִמִּיתַת אָבִיהָ, וּמַאי נִיהוּ? אֲרוּסָה בַּת יִשְׂרָאֵל. דְּאִילּוּ אֲרוּסָה בַּת יִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא בִּסְקִילָה, הָכָא בְּמִיתַת חָמִיהָ בִּסְקִילָה.

קטע 30

מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי יִרְמְיָה: מִידֵּי ״לְמַעְלָה״ ״לְמַטָּה״ קָתָנֵי? אֶלָּא, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה:

מסכת סנהדרין דף נ״א עמוד א׳

מסכת סנהדרין דף נ״א עמוד א׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור