בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת סנהדרין דף נ׳ עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף נ׳ עמוד א׳

    מסכת סנהדרין דף נ׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 25 קטעים ממוספרים, כ־357 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    קסברי רבנן דמתני':

    נשואה בת כהן יצאה מכלל נשואה בת ישראל מחנק לשריפה אבל ארוסה דגבי בת ישראל בסקילה לא יצאה בבת כהן מכלל ארוסה בת ישראל:

    ומדאפקיה רחמנא לארוסה בת כהן מכלל נשואה בת כהן משריפה לסקילה ש"מ סקילה חמורה דעל כרחיך ארוסה חמורה מנשואה שמחללת ומזנה בית אביה והכתוב החמיר עליה דהא נשואה בת ישראל בחנק שהיא קלה מכולן וארוסה בסקילה. לפום ריהטא דסוגיא הכי מיפרשא כדפרישית ומיהו כי דייקת בה שפיר לא אשכחת קרא לרבנן מנא להו דנשואה יצאה ולא ארוסה אלא משום דאית להו סקילה חמורה הוא דקאמרי על כרחיך לא יצאה ארוסה בת כהן מכלל ארוסה בת ישראל מסקילה לשריפה להקל ויש להקשות היכי ילפינן מהכא דסקילה חמורה הא איהי לא קמה להו לרבנן אלא משום דקסברי סקילה חמורה הלכך על כרחיך האי מדאפקיה רחמנא לארוסה בת כהן בסקילה דנקט הכא לאו טעמא למילתייהו היא אלא יתובי מילתא בעלמא ועיקר טעמייהו מדניתנה למגדף ולעובד עבודת כוכבי' הוא ודקשיא לך אדרבה שריפה חמורה שכן ניתנה לבת כהן ומאי חומרא שכן מחללת את אביה הכי מתרצה לה כדמתרצינא לקמן גבי מכה אביו ואמו אפ"ה פושט ידו בעיקר עדיף והאי דקאמר דקסברי רבנן נשואה יצאה לשריפה כו' על כרחיך נקט ליה דלא תימא מדיצאה ארוסה בת כהן מארוסה בת ישראל מסקילה לשריפה ש"מ שריפה חמורה וה"ק לעולם סקילה חמורה דפושט ידו בעיקר עדיף וגבי בת כהן דאחשבה לשריפה לאו לגבי סקילה אחשבה אלא לגבי חנק אחשבה דנשוא' היא דיצאה ולא ארוסה והאי מדאפקיה רחמנא כו' אורך דברים הוא ונראה בעיני דלא גרסינן לה:

    כדאמרן שכן פושט ידו בעיקר:

    איזה כח מרובה כלומר אי זה עון חמור:

    מדיחי עיר הנדחת בסקילה באלו הן הנחנקין (לקמן סנהדרין דף פט:) יליף טעמא ומדמדיח בסקילה ונידחין בסייף ש"מ סקילה חמורה:

    מכה אביו ואמו בחנק דכתיב ביה (שמות כ״א:ט״ו) יומת סתמא וקיימא לן (לקמן סנהדרין דף נב:) כל מיתה האמורה בתורה סתם אינו אלא חנק:

    הוקש כבודם לכבוד המקום נאמר כאן (שמות כ׳:י״ב) כבד את אביך ונאמר להלן (משלי ג׳:ט׳) כבד את ה' מהונך:

    ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 50a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA

    תוספות

    קסברי רבנן נשואה יצאה כו' פ"ה דעיקר טעמא דאפ"ה פושט ידו בעיקר עדיף וכן משמע בפ' הנשרפין (לקמן סנהדרין דף עט:) דתנן אמרו לו אילו לא היתה סקילה חמורה לא ניתנה למגדף ולעובד עבודת כוכבים וא"ת סייף יוכיח שניתן לאנשי עיר הנדחת שפושטין ידיהם בעיקר ואפ"ה שריפה חמורה ממנו כדמוכח בשמעתתא וי"ל דסייף יש לו חומרא אחריתי עמו שממונו אבד ושקולין שניהם כסקילה ואע"ג דאמרינן בסמוך אדרבה סייף חמור מסקילה שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת ומאי חומרא שכן ממונו אבד דמשמע שזה גורם לו שהוא חמור כיון שיש בו חומרא זו התם היינו טעמא דאכתי לא ידעינן דסייף קל ואית לן למימר מסברא דכיון דיש בו חומרא זו דממונו אבד מיתתו נמי חמורה אבל כיון דידעינן דסייף קל איכא למימר שזה גורם לו שניתן לפושט יד בעיקר משום חומרא דאיכא בהדיה דממונו אבד:

    סקילה חמורה מחנק ה"ה דהמ"ל מק"ו משריפה או מסייף דחמורין מחנק וסקילה חמורה מהן דכה"ג קאמר לקמן לר"ש:

    אדרבה חנק חמור שכן ניתן למכה אביו ותימה סקילה נמי ניתנה למקלל אביו ואמו דהוקש כבודן לכבוד המקום ועוד וכי מפני שהוקש יהא חמור מכבוד המקום עצמו ועוד דבכיצד הרגל (ב"ק דף כה.) אמר ק"ו לשכינה י"ד יום וי"ל דלא קאמר שיהא חמור מסקילה אלא כלומר חמור כסקילה שכן הוקש:

    נאמר אביה בסקילה כו' תימה אע"ג דמסברא סייף חמור אתיא ג"ש ומפיק ליה ואם כן לעיל נמי דמסברא סקילה חמורה משריפה כדפ"ה דפושט ידו בעיקר עדיף אמאי לא אתי גזירה שוה ומפקא מסברא ונימא אחת ארוסה ואחת נשואה יצאה לשריפה דמה אביה האמור בסקילה בארוסה אף אביה האמור בשריפה בארוסה:

    Tosafot on Sanhedrin 50a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA

    רבנו חננאל

    משריפה סקילה חמורה מסייף מדאשכחן בעיר הנדחת הנדחין בסייף והמדיחין בסקילה ש"מ דסקילה חמורה מסייף סקילה חמורה מחנק מדאפקה רחמנא לארוס' בת ישראל מכלל נשואה בת ישראל להחמיר עליה ואפקה מחנק לסקילה. ש"מ סקילה חמורה מחנק. שרפה חמורה מסייף שיצאה להחמיר על בת כהן. וכשם שניתנה לבת כהן ואפילו זינתה מאביה גמר אביה אביה מסקילה מה בת ישראל שזינתה ארוסה בסקילה וכתיב בה אל פתח בית אביה ובבת כהן כתיב את אביה היא מחללת מה אביה שבסקילה סקילה חמורה מסייף אף אביה שבשרפה שרפה חמורהה מסייף. שרפה חמורה מחנק שכן נתנה לבת כהן החמורה כדאמרן מדאפיק רחמנא נשואה בת כהן מכלל נשואה בת ישראל שהיא בחנק והוציאה הכתוב מחנק לשרפה ש"מ שרפה חמורה מחנק. סייף חמור מחנק שניתן לאנשי עיר הנדחת שפשטו ידיהן בעיקר ר"ש אומר שרפה חמורה מסקילה מדאפיק רחמנא לארוסה בת כהן להחמיר עליה ואפקה מסקילה לשרפה ש"מ שרפה חמורה מסקילה ר"ש לטעמיה דאמר ארוסה בת כהן בשרפה. שרפה חמורה מחנק מדאפיק רחמנא לנשואה בת כהן. מחנק לשרפה. ש"מ שרפה חמורה מחנק כולה שמעתא בענין הזה ופשוטה היא:

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 50a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מאירי

    אנשי עיר הנדחת נידונין בסייף ומדיחיה בסקילה ואלו ואלו ממונן אבד שהרי צריך להיות מדיחיה מתוכה ולא יצא מכלל שלל העיר ואם אין שם דין עיר הנדחת כגון שלא נתקיימו בה התנאים שהם צריכים לכך על הצד שיתבאר הרי הם כיחידים והמודחים והמדיחים בסקילה וממונן פלט:

    Meiri on Sanhedrin 50a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' קסברי רבנן נשואה כו' עיין בזה פירוש רש"י וקרוב לפירושו בדברי בעל המאור ובספר מלחמות הוא מקיים הגרסא ע"ש באורך:

    שם שריפה חמורה מסייף כו' אמרת וכי איזה כח מרובה כח המדיח כו' ולא בעי למילף שריפה חמורה מסייף מג"ש דאביה אביה מסקילה כדיליף לעיל לרבנן דהא ר"ש נמי אית ליה הג"ש משום דסקילה גופה דחמורה מסייף נמי לא ילפינן אלא מהאי דינא גופה ק"ו מחנק דסקילה חמורה הימנו כדלקמן ודו"ק:

    בפירש"י בד"ה ומדאפקיה כו' והכתוב החמיר עליה דהא נשואה בת ישראל בחנק שהיא קלה מכולן וארוסה בסקילה כו' עכ"ל במהרש"ל יש מקשים כו' הלא אדרבה לקמן דייק דחנק קיל מסקילה מדארוסה בסקילה ונשואה בחנק ונראה דלא בא רש"י להביא ראיה דארוסה חמורה כו' עכ"ל ואין משמעות לשון רש"י סובל פירושו ובעיקר הקושיא נראה דלק"מ דודאי מעיקרא הוכיח התלמוד דסקילה חמורה מחנק מדאפקיה רחמנא לארוסה בת ישראל כו' מחנק לסקילה ומסברא דארוסה חמורה שמחללת ומזנה בית אביה אבל לבסוף דמסיק דשריפה וסייף חמורים מחנק איכא למילף נמי דסקילה חמורה מחנק מק"ו משריפה או מסייף דחמורין מחנק וסקילה חמורה מהן כמ"ש התוס' דהשתא א"נ דליכא שום סברא בארוסה דחמורה מנשואה איכא לאוכחי דחמורה מנשואה מדארוסה בסקילה שהיא חמורה מכולן ונשואה בחנק שהיא קלה מכולן כפירש"י והדברים ברורים למבין באין גמגום:

    בד"ה ע"כ ארוסה חמורה כו' ואי קשיא לך כו' מכיון דאשכחן סקילה חמורה משריפה כו' ממילא ידעינן דסקילה חמורה מסייף תריץ משום כו' עכ"ל יש לדקדק דתריץ שפיר הכי דליכא למילף מק"ו דסקילה חמורה מסייף מ"מ תקשי לן למילף דסקילה חמורה מחנק מק"ו וכמ"ש התוס' וי"ל דה"ק דאי הוה מצינן למילף גם סקילה חמורה מסייף מק"ו הוה קשיא שפיר ל"ל למיהדר טעמא בכולהו דהיינו דסקילה חמורה מסייף ומחנק כיון דאיכא למלפינהו כולהו מק"ו משריפה אבל השתא דליכא למילף סקילה חמורה מסייף מק"ו אלא מגופא ניחא ליה לאתויי נמי סקילה חמורה מחנק מגופה ומה"ט נמי בשריפה חמורה מחנק ה"מ למילף בק"ו מסייף אלא דניחא ליה לאתויי מגופה ודו"ק:

    תוס' בד"ה קסברי רבנן נשואה כו' ואע"ג דאמר בסמוך אדרבה סייף חמור מסקילה כו' התם היינו טעמא דאכתי לא ידעינן דסייף קיל כו' עכ"ל ולקמן נמי דקאמר אדרבה סייף חמור משריפה אע"ג דידעינן דסייף קיל מסקילה ומשום חומרא דאיכא בהדיה דממונו אבד ניתן לפושט יד בעיקר מ"מ לגבי שריפה כיון דלא ידעינן אכתי דקיל מיניה איכא למימר דכיון דיש בו חומרא דממונו אבד מיתתו נמי חמורה מיהו קשה לדבריהם אלו מה שהקשו לקמן התוספות לבתר דיליף דשריפה חמורה מסייף מג"ש תימה אע"ג דמסברא סייף חמור אתיא ג"ש ומפיק ליה וא"כ לעיל דמסברא סקילה חמורה כו' דהא לא דמיא דודאי לגבי שריפה לבתר דיליף דשריפה חמורה מסייף בג"ש איכא למימר אדרבה שניתן סייף לפושט יד בעיקר משום דאיכא בהדיה ממונו אבד ושקולים שניהם כסקילה או כשריפה אבל סייף לחוד אינו חמור אבל סקילה דליכא דבר אחר בהדיה כיון דניתן לפושט יד בעיקר ע"כ מסברא חמורה משריפה ולא נימא דהג"ש מפקא ליה מהסברא ויש ליישב בדוחק ודו"ק:

    בד"ה אדרבה חנק כו' אמרינן ק"ו לשכינה י"ד יום וי"ל דלא קאמר שיהא חמור כו' עכ"ל וק"ו לשכינה י"ד יום הא קאמר התם ודיו לבא מן הדין להיות כנדון ז' יום וק"ל:

    בד"ה נאמר אביה וכו' אמאי לא אתיא ג"ש ומפקא מסברא ונימא אחת ארוסה ואחת נשואה יצאתה לשריפה כו' עכ"ל לכאורה דה"ל לאקשויי דמכח ג"ש נימא דוקא ארוסה יצתה מן הכלל ולא נשואה וכדבעי למימר בברייתא דלקמן נערה והיא נשואה כו' מניין כו' אלא מדפריך לקמן לרבי ישמעאל האי בת ובת מאי דריש כו' משמע דלכולהו תנאי לבר מר"י ידע מאי דדרשי מוי"ו דובת וא"כ א"נ דמג"ש יליף דארוסה יצתה לשריפה מ"מ נשואה נמי יצתה לשריפה מריבוי דוי"ו דובת ואין להקשות דלפי האמת דס"ל לרבנן דנשואה יצתה לשריפה ולא ארוסה וי"ו דובת ל"ל די"ל דמ"מ איצטריך לרבות בוגרת והיא נשואה דבלאו ריבויא אימא דוקא נערה והיא נשואה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 50a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מהר"ם

    ברש"י ד"ה קסברי רבנן וכו' והאי דקאמר דקסברי רבנן נשואה יוצאת לשריפה וכו' כצ"ל:

    Maharam on Sanhedrin 50a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף נ׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־357 מילים ב־25 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 25 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 115 מילים

      נפתחת ב״קָסָבְרִי רַבָּנַן: נְשׂוּאָה יוֹצְאָה לִשְׂרֵיפָה, וְלֹא אֲרוּסָה.…״

    2. קטע 212 מילים

      נפתחת ב״סְקִילָה חֲמוּרָה מִסַּיִיף, שֶׁכֵּן נִיתְּנָה לִמְגַדֵּף וּלְעוֹבֵד…״

    3. קטע 313 מילים

      נפתחת ב״אַדְּרַבָּה: סַיִיף חָמוּר, שֶׁכֵּן נִיתַּן לְאַנְשֵׁי עִיר…״

    4. קטע 419 מילים

      נפתחת ב״אָמַרְתָּ: אֵיזֶה כֹּחַ מְרוּבֶּה, כֹּחַ הַמַּדִּיחַ אוֹ…״

    5. קטע 512 מילים

      נפתחת ב״סְקִילָה חֲמוּרָה מֵחֶנֶק, שֶׁכֵּן נִיתַּן לִמְגַדֵּף וּלְעוֹבֵד…״

    6. קטע 616 מילים

      נפתחת ב״אַדְּרַבָּה: חֶנֶק חָמוּר – שֶׁכֵּן נִיתַּן לְמַכֵּה…״

    7. קטע 715 מילים

      נפתחת ב״מִדְּאַפְּקֵיהּ רַחֲמָנָא לַאֲרוּסָה בַּת יִשְׂרָאֵל מִכְּלַל נְשׂוּאָה…״

    8. קטע 814 מילים

      נפתחת ב״שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה מִסַּיִיף, שֶׁכֵּן נִיתְּנָה לְבַת כֹּהֵן…״

    9. קטע 913 מילים

      נפתחת ב״אַדְּרַבָּה: סַיִיף חָמוּר, שֶׁכֵּן נִיתַּן לְאַנְשֵׁי עִיר…״

    10. קטע 1022 מילים

      נפתחת ב״נֶאֱמַר ״אָבִיהָ״ בִּסְקִילָה, וְנֶאֱמַר ״אָבִיהָ״ בִּשְׂרֵיפָה. מָה…״

    11. קטע 1111 מילים

      נפתחת ב״שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה מֵחֶנֶק, שֶׁכֵּן נִיתְּנָה לְבַת כֹּהֵן…״

    12. קטע 1215 מילים

      נפתחת ב״אַדְּרַבָּה: חֶנֶק חָמוּר, שֶׁכֵּן נִיתַּן לְמַכֵּה אָבִיו…״

    13. קטע 1315 מילים

      נפתחת ב״מִדְּאַפְּקֵיהּ רַחֲמָנָא לִנְשׂוּאָה בַּת כֹּהֵן מִכְּלַל נְשׂוּאָה…״

    14. קטע 1413 מילים

      נפתחת ב״סַיִיף חָמוּר מֵחֶנֶק, שֶׁכֵּן נִיתַּן לְאַנְשֵׁי עִיר…״

    15. קטע 1513 מילים

      נפתחת ב״אַדְּרַבָּה: חֶנֶק חָמוּר שֶׁכֵּן נִיתַּן לְמַכֵּה אָבִיו…״

    16. קטע 166 מילים

      נפתחת ב״אֲפִילּוּ הָכִי, פּוֹשֵׁט יָדוֹ בָּעִיקָּר עָדִיף.…״

    17. קטע 1718 מילים

      נפתחת ב״רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כּוּ׳. שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה מִסְּקִילָה,…״

    18. קטע 1815 מילים

      נפתחת ב״אַדְּרַבָּה: סְקִילָה חֲמוּרָה, שֶׁכֵּן נִיתְּנָה לִמְגַדֵּף וּלְעוֹבֵד…״

    19. קטע 1925 מילים

      נפתחת ב״רַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: אַחַת אֲרוּסָה וְאַחַת…״

    20. קטע 2011 מילים

      נפתחת ב״שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה מֵחֶנֶק, שֶׁכֵּן נִיתְּנָה לְבַת כֹּהֵן…״

    21. קטע 2115 מילים

      נפתחת ב״אַדְּרַבָּה: חֶנֶק חָמוּר, שֶׁכֵּן נִיתַּן לְמַכֵּה אָבִיו…״

    22. קטע 2215 מילים

      נפתחת ב״מִדְּאַפְּקֵיהּ רַחֲמָנָא לִנְשׂוּאָה בַּת כֹּהֵן מִכְּלַל נְשׂוּאָה…״

    23. קטע 2311 מילים

      נפתחת ב״שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה מִסַּיִיף, שֶׁכֵּן נִיתְּנָה לְבַת כֹּהֵן…״

    24. קטע 2413 מילים

      נפתחת ב״אַדְּרַבָּה: סַיִיף חָמוּר, שֶׁכֵּן נִיתַּן לְאַנְשֵׁי עִיר…״

    25. קטע 2510 מילים

      נפתחת ב״אָמַרְתָּ: וְכִי אֵיזֶה כֹּחַ מְרוּבֶּה, כֹּחַ הַמַּדִּיחַ…״

    לשון המקור

    קָסָבְרִי רַבָּנַן: נְשׂוּאָה יוֹצְאָה לִשְׂרֵיפָה, וְלֹא אֲרוּסָה. וּמִדְּאַפְּקַהּ רַחֲמָנָא לַאֲרוּסָה בִּסְקִילָה, שְׁמַע מִינַּהּ: סְקִילָה חֲמוּרָה.

    סְקִילָה חֲמוּרָה מִסַּיִיף, שֶׁכֵּן נִיתְּנָה לִמְגַדֵּף וּלְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. וּמַאי חוּמְרָא? כְּדַאֲמַרַן.

    אַדְּרַבָּה: סַיִיף חָמוּר, שֶׁכֵּן נִיתַּן לְאַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת. וּמַאי חוּמְרָא? שֶׁכֵּן מָמוֹנָן אָבֵד.

    אָמַרְתָּ: אֵיזֶה כֹּחַ מְרוּבֶּה, כֹּחַ הַמַּדִּיחַ אוֹ כֹּחַ הַנִּידָּח? הֱוֵי אוֹמֵר: כֹּחַ הַמַּדִּיחַ. וְתַנְיָא: מַדִּיחֵי עִיר הַנִּדַּחַת – בִּסְקִילָה.

    סְקִילָה חֲמוּרָה מֵחֶנֶק, שֶׁכֵּן נִיתַּן לִמְגַדֵּף וּלְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. וּמַאי חוּמְרָא? כְּדַאֲמַרַן.

    אַדְּרַבָּה: חֶנֶק חָמוּר – שֶׁכֵּן נִיתַּן לְמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ. וּמַאי חוּמְרָא? שֶׁכֵּן הוּקַּשׁ כְּבוֹדָן לִכְבוֹד הַמָּקוֹם.

    מִדְּאַפְּקֵיהּ רַחֲמָנָא לַאֲרוּסָה בַּת יִשְׂרָאֵל מִכְּלַל נְשׂוּאָה בַּת יִשְׂרָאֵל מֵחֶנֶק לִסְקִילָה, שְׁמַע מִינַּהּ: סְקִילָה חֲמוּרָה.

    שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה מִסַּיִיף, שֶׁכֵּן נִיתְּנָה לְבַת כֹּהֵן שֶׁזִּינְּתָה. וּמַאי חוּמְרָא? שֶׁכֵּן מְחַלֶּלֶת אֶת אָבִיהָ.

    אַדְּרַבָּה: סַיִיף חָמוּר, שֶׁכֵּן נִיתַּן לְאַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת. וּמַאי חוּמְרָא? שֶׁכֵּן מָמוֹנָן אָבֵד.

    נֶאֱמַר ״אָבִיהָ״ בִּסְקִילָה, וְנֶאֱמַר ״אָבִיהָ״ בִּשְׂרֵיפָה. מָה ״אָבִיהָ״ הָאָמוּר בִּסְקִילָה – סְקִילָה חֲמוּרָה מִסַּיִיף, אַף ״אָבִיהָ״ הָאָמוּר בִּשְׂרֵיפָה – שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה מִסַּיִיף.

    שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה מֵחֶנֶק, שֶׁכֵּן נִיתְּנָה לְבַת כֹּהֵן שֶׁזִּינְּתָה. וּמַאי חוּמְרָא? כְּדַאֲמַרַן.

    אַדְּרַבָּה: חֶנֶק חָמוּר, שֶׁכֵּן נִיתַּן לְמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ. וּמַאי חוּמְרָא? שֶׁכֵּן הוּקַּשׁ כְּבוֹדָן לִכְבוֹד הַמָּקוֹם.

    מִדְּאַפְּקֵיהּ רַחֲמָנָא לִנְשׂוּאָה בַּת כֹּהֵן מִכְּלַל נְשׂוּאָה בַּת יִשְׂרָאֵל מֵחֶנֶק לִשְׂרֵיפָה, שְׁמַע מִינַּהּ: שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה.

    סַיִיף חָמוּר מֵחֶנֶק, שֶׁכֵּן נִיתַּן לְאַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת. וּמַאי חוּמְרָא? שֶׁכֵּן מָמוֹנָם אָבֵד.

    אַדְּרַבָּה: חֶנֶק חָמוּר שֶׁכֵּן נִיתַּן לְמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ. וּמַאי חוּמְרָא? שֶׁכֵּן הוּקַּשׁ כּוּ׳.

    אֲפִילּוּ הָכִי, פּוֹשֵׁט יָדוֹ בָּעִיקָּר עָדִיף.

    רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כּוּ׳. שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה מִסְּקִילָה, שֶׁכֵּן נִיתְּנָה לְבַת כֹּהֵן שֶׁזִּינְּתָה. וּמַאי חוּמְרָא? שֶׁכֵּן מְחַלֶּלֶת אֶת אָבִיהָ.

    אַדְּרַבָּה: סְקִילָה חֲמוּרָה, שֶׁכֵּן נִיתְּנָה לִמְגַדֵּף וּלְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. וּמַאי חוּמְרָא? שֶׁכֵּן פּוֹשֵׁט יָדוֹ בָּעִיקָּר.

    רַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: אַחַת אֲרוּסָה וְאַחַת נְשׂוּאָה יָצְאָה לִשְׂרֵיפָה. וּמִדְּאַפְּקֵיהּ רַחֲמָנָא לַאֲרוּסָה בַּת כֹּהֵן מִכְּלַל אֲרוּסָה בַּת יִשְׂרָאֵל מִסְּקִילָה לִשְׂרֵיפָה, שְׁמַע מִינַּהּ: שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה.

    שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה מֵחֶנֶק, שֶׁכֵּן נִיתְּנָה לְבַת כֹּהֵן שֶׁזִּינְּתָה. וּמַאי חוּמְרָא? כְּדַאֲמַרַן.

    אַדְּרַבָּה: חֶנֶק חָמוּר, שֶׁכֵּן נִיתַּן לְמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ. וּמַאי חוּמְרָא? שֶׁכֵּן הוּקַּשׁ כְּבוֹדָם לִכְבוֹד הַמָּקוֹם.

    מִדְּאַפְּקֵיהּ רַחֲמָנָא לִנְשׂוּאָה בַּת כֹּהֵן מִכְּלַל נְשׂוּאָה בַּת יִשְׂרָאֵל, מֵחֶנֶק לִשְׂרֵיפָה, שְׁמַע מִינַּהּ: שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה.

    שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה מִסַּיִיף, שֶׁכֵּן נִיתְּנָה לְבַת כֹּהֵן שֶׁזִּינְּתָה. וּמַאי חוּמְרָא? כְּדַאֲמַרַן.

    אַדְּרַבָּה: סַיִיף חָמוּר, שֶׁכֵּן נִיתַּן לְאַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת. וּמַאי חוּמְרָא? שֶׁכֵּן מָמוֹנָם אָבֵד.

    אָמַרְתָּ: וְכִי אֵיזֶה כֹּחַ מְרוּבֶּה, כֹּחַ הַמַּדִּיחַ אוֹ כֹּחַ הַנִּידָּח?