דף ביאור

מסכת סנהדרין דף מ׳ עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת סנהדרין דף מ׳ עמוד א׳

מסכת סנהדרין דף מ׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־410 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

מתני' היו בודקין אותן אסידרא דמתניתין דסליק מיניה קאי אחר שאיימו עליהן היו בודקין אותן:

בשבע חקירות בגמרא יליף להו מקראי:

באיזה שבוע של יובל:

באיזה שנה של שבוע:

בכמה בחודש בעשרים או בעשרים וחמשה:

באיזה יום של שבת אע"פ שאמרו בכך וכך בחודש אעפ"כ שואלין להן באיזה יום בשבת היה לפי שכל השבע הללו באות להביאן לידי הזמה ושמא יש עדים להזימן ואין מעלין על לבן חשבון של חודש אם היו אלו עמהן אותו היום במקום אחר וכששואלין אותן באיזה יום והם אומרים ביום פלוני נזכרים עדי הזמה להזימם:

באיזו שעה של יום שמא אין עדים להזימן לכל היום ויש עדים להזימן אותה שעה:

באיזה מקום שזו היא המועלת להביא את כל החקירות להזמה דבלאו הכי לא מתזמי:

ועוד 25 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Sanhedrin 40a · Sefaria

תוספות

מתני' שבחמש חמה במזרח בפ"ק דפסחים (דף יב:) פריך בו' נמי ניכול ומשני שית יומא בי קרנתא קאי וקשה כיון שאין היכר בין ו' לז' לאביי דאמר התם לר' יהודה אדם טועה חצי שעה ומשהו ותלינן טעות בשניהם א"כ א' אומר בה' וא' אומר בז' אמאי עדותן בטילה נימא האי דקאמר ה' סוף ה' והאי דקאמר ז' תחלת ז' ומעשה כי הוה בפלגא דשית והאי טעה פלגא שעתא קמיה והאי טעי פלגא לאחוריה וי"ל דהא דקאמר דשית יומא בי קרנתא קאי דטעו בין תחלת ו' לז' היינו דוקא לענין חמץ דלכל מסור אבל עדות מסורה לזריזין:

Tosafot on Sanhedrin 40a · Sefaria

רבנו חננאל

היו בודקין אותו בשבע חקירות באיזה שבוע כו' מנא הני מילי ואמרינן כדכתיב בעיר הנדחת ודרשת וחקרת ושאלת היטב ובעובדי ע"ז כתיב והוגד לך ושמעת ודרשת היטב ובעדים זוממין כתיב ודרשו השופטים היטב הרי שבע חקירות ואימא בעובד ע"ז שלש ובעיר הנדחת שלש ובעדים זוממין אחת כמו החשבון שכתב בכל

Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 40a · Sefaria

מאירי

היו בודקין וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על החלק הרביעי שבמסכתא שהוא בא לבאר הדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות הן בחקירת העדים הן בענין הדיינים וכיצד בודקין וחוקרין אותם בדיני נפשות וגומרין את הדין על פי עדותם ושזה החלק הותחל באורו בפרק רביעי ולא נשלם גם בהצטרף עמו זה הפרק רק בהצטרף עמהם קצת הששי ואמנם בא זה הפרק בענין חקירת העדים ובדיקתם והנהגת הדיינין אחר שמצאו דבריהם מכוונים ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשני חלקים הראשון לבאר על איזה צד חוקרין ובודקין אותם ומה בין חקירות לבדיקות ואם נמצאת הכחשה ביניהם על איזה צד עדותם בטלה אף בבדיקות ועל איזה צד עדותן קיימת אף בחקירות השני כשנמצאו דבריהם מכוונים על איזה צד נושאין ונותנין בדינו ואם לא היתה במחלקתם הכרעה המספקת לחובה על איזה צד מוסיפין ועד כמה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו דברים על ידי גלגול כמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה תכוין לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר היו בודקין וכו' והוא חוזר למה שביארנו בפרק הקודם שהיו מאיימין אותם דרך כלל קודם שיתחילו בדרישה וחקירה ואם אחר שאיימו אותם דרך כלל עמדו בדבריהם היו מתחילין בדרישה וחקירה שעליה באה משנה זו והוא שמכניסין גדול שבהם והיו בודקין אותו בשבע חקירות והם א' באיזה שבוע של יובל ב' באיזו שנה של שבוע ג' באיזה חדש של שנה ד' בכמה בחדש ה' באיזה יום ואע"פ שמשאמרו בכמה בחדש היה לנו לידע היום מתוך דבריהם שואלין להם איזה יום של אותה שבת שהרי חקירות אלו כלן להביאן לידי הזמה ושמא המזימים יתבוננו בהזכרת יום יותר מבהזכרת בכמה ימים בחדש ו' באיזו שעה של יום ז' באיזה מקום ודברים אלו כלם הם דברים שהזמה תלויה בהם ומתוך כך שואלין אותם ר' יוסי אומר שאין חוקרין אותו אלא בשלש באיזה יום באיזו שעה באיזה מקום שרוב העדיות הם נעשות בקירוב זמן לעבירה ואין צורך בשאלת שבוע ושנה וחדש ולדעת חכמים אפילו אמרו אמש הרגו או עכשיו הרגו שואלין להן כל אלו והלכה כחכמים וכן שואלין אותם מכירין אתם אותו ר"ל ההרוג שמא מעובדי האלילים היה ואפילו במקום שרובו ישראל ושהדברים מוכיחים שישראל היה אין דנין כן מאומד ואע"פ שאמרו בתלמוד המערב נהרג מטבריא לצפורי חזקה ישראל היה אין הלכה כן וכן שואלין אותם התריתם בו וכן התבאר בגמ' ששואלין אותו אם קבל ההתראה אלא שהתיר עצמו למיתה וכן אם המית בתוך כדי דבור:

העובד עבודה זרה את מה עבד ובמה עבד אם פעור או מרקילוס אם בהשתחואה אם בנסוך בזבוח אם בקטור וכן הדין אם העידו בחלול שבת איזו מלאכה עשה וכן בשפיכות דמים במה הרגו אם בסיף אם ברומח וכיוצא באלו ודברים אלו ר"ל שאלות הכרת ההרוג והתראה ועיקר המעשה האיך נעשה אע"פ שאין הזמה תלויה בהם הרי הם מכלל החקירות והם נקראות דרישות שכל שיאמר בהם אחד איני יודע עדותם בטלה שהרי הם בדברים שהם עיקר העדות ובהם יתחייב או יפטר:

ואח"כ הזכיר מין שלישי והוא שאמר כל המרבה בבדיקות הרי זה משובח והבדיקות הם בדברים שאינם עיקר בעדות ובמעשה כגון מה היה ההורג או ההרוג לבוש יום מעונן היה או יום צח היה וכיוצא באלו מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים שהיו מעידין שתחת התאנה הרגו ושאל על עוקצי התאנים אם גסים אם דקים אם שחורים אם לבנים ואע"פ שבן זכאי לא היה בדיני נפשות שהרי כל ימיו מאה ועשרים ארבעים עסק בפרקמטיא וארבעים למד וארבעים לימד ואותן ארבעים אחרונים מצינו שהיו קצתם אחר החורבן כמו ששנינו משחרב בית המקדש התקין ר' יוחנן בן זכאי וכו' והדבר ידוע שארבעים שנה קודם חורבן גלתה סנהדרי וישבה לה בחנות ובטלו דיני נפשות פי' בגמ' שבדיקה זו בעוד שהוא תלמיד היתה ונעשית על פיו וייחסוה על שמו:

ומה בין חקירות לבדיקות שהחקירות אם אמר אחד מהם איני יודע או שאמרו שניהם אין אנו יודעים עדותם בטלה ובדין זה החקירות והם כוון הזמן והמקום וכן הדרישות והם שאר הדברים שאין הזמה תלויה בהם אלא שהם בעיקר המעשה אבל הבדיקות אם אמר אחד איני יודע או אפילו שניהם אמרו אין אנו יודעין עדותן קיימת שמא תאמר א"כ מה הועילו בבדיקות תדע שאם היו מכחישין זה את זה אפילו בבדיקות כגון זה אומר שחורים היה לובש וזה אומר לבנים היה לובש עדותן בטלה בדיני נפשות ונמצא חלוק שבין דרישות לחקירות שהחקירות אם הוזמו יתחייבו ואם הוכחשו עדותן בטלה ופטורין והדרישות אין צד הזמה תלויה בהן אלא אם הוכחשו עדותן בטלה ופטורין וכן באמר אחד מהם איני יודע וגדולי המפרשים חולקים לומר שהדרישות כבדיקות ואם אמר אחד מהם איני יודע עדותן קיימת אלא שגדולי המחברים כתבוה כשיטתנו:

ואח"כ הזכיר דברים שאפילו הכחישו זה את זה ואפילו בחקירות עדותן קיימת והוא שאמר אחד אומר בשנים בחדש ואחד אומר בשלשה בחודש עדותן קיימת שזה יודע בעבורו של חדש וזה אינו יודע ר"ל שזה שאומר שנים בחדש ידע שהחדש שעבר מלא היה ומ"מ דוקא שהסכימו ביום כגון שזה אמר ברביעי בשבת שני לחדש וזה אומר ברביעי בשבת שלישי לחדש ואין טורחים לשאול לו אם ידע בעבור החדש אם לאו שאחר שמסכימין על היום מן הסתם טועה הוא בעבור החדש ושמא לפעמים יתרחק העדות מן המעשה וישכח ופי' בגמ' דוקא עד חצי החדש אבל אם הכחישו עצמם בזה לאחר חצי החדש כגון שזה אומר בי"ו וזה אומר בי"ז בחדש אע"פ שכוונו יום מימי השבת עדותן בטלה שכבר ידעו הכל אימתי היה ראש חדש אמר אחד בשלשה בחדש ואחד בחמשה עדותן בטלה שאין הטעות מצויה בשני ימים אחד אומר בשתי שעות ואחד אומר בשלשה עדותן קיימת שדרך בני אדם לטעות בשעה אחת ומ"מ גדולי הרבנים כתבו בראשון של פסחים דוקא לקיים עדותם כשלא הוזמו אבל אם באו עדים והזימום אפילו הזימום בשתי השעות ר"ל שנית ושלישית עמנו הייתם אין דנין אותם בהזמה הואיל ולא הושוו בעדותם אלא הוא והם פטורין אחד אומר בשלש ואחד אומר בחמש עדותן בטלה שאין דרך לטעות כל כך ר' יהודה אומר קיימת שאף בזו הטעות מצוייה ואין הלכה כדבריו אלא כתנא קמא אחד אומר בחמש ואחד אומר בשבע עדותן בטלה פירוש אף לר' יהודה שבחמש חמה במזרח ובשבע במערב ומ"מ מחמש לשש ומשש לשבע אף לרבנן הטעות מצויה שממזרח לאמצע רקיע או מאמצע רקיע למערב כדאי לטעות הוא ויתבאר בגמ' שיש צדדין שאף בשעה אחת יש בה הכחשה כגון זה אומר קודם הינץ החמה וזה אומר בהינץ החמה או לאחר הינץ החמה שדבר זה ניכר הוא לכל וכן הדין אם נחלקו בשקיעתה:

ויתבאר בגמרא בדיני משנה זו שאם היו שם כמה עדים ושנים מהם כיונו עדותם והשאר אמרו אין אנו יודעים אפילו בחקירות מתקיים העדות באותן השנים אבל אם הכחיש אחד מן האחרים את השנים אפילו בבדיקות עדותן בטלה:

זהו באור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

Meiri on Sanhedrin 40a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בפירש"י בד"ה באיזו יום כו' אע"פ שאמרו בכך וכך בחודש אעפ"כ שואלין להם באיזו יום כו' עכ"ל כתב מהרש"ל וא"א אפילו כו' אם יאמרו העדים בג' בחדש היה המעשה ויבואו המזימין הלא בג' בחדש עמנו הייתם יכולין לומר טעינו בעיבורא כו' ומש"ה צריכין לומר באיזה יום עכ"ל דבריו תמוהים הם דא"כ אמאי חשיב בכמה בחודש מן ז' החקירות כיון דלא אתו עליה לידי הזמה שיאמרו טעינו בעיבורא דירחא כדאמרי' לקמן בכמה בשעה דלא הוי מן החקירות מה"ט כיון דלא אתו לידי הזמה עליה אלא ע"כ דמיירו הכא באתו לידי הזמה על כמה בחודש וכגון דיהבינן להו כולהו טעותא כגון שאומרים שכל אותו יום וטעותא עמנו הייתם דהיינו בו ביום וביום שלפניו ושלאחריו דכה"ג אמרינן בפרק קמא דפסחים לרבא בטעות דשעות דיהבינן להו כולה טעותא א"נ דאיירי הכא אחר רובו של חדש דשוב לא יכול לומר טעיתי בעיבורא דירחא כדאמרינן לקמן ואפשר דמשום זה דקדק רש"י לפרש בכמה בחודש בעשרים או בכ"ה כו' עכ"ל דאז הוי בכמה בחודש שפיר מן החקירות דאתי לידי הזמה דלא יוכל לומר טעיתי בעיבורא דירחא ועוד נ"ל דאין לנו לומר דטעו בעיבורא דירחא אלא בב' עדים שא' אומר בב' שעות ואחד אומר בג' כיון ששניהם מעידים על גוף המעשה אנו תולין שא' מהן טעה בעיבורא דירחא אבל בכת א' שאומרת בב' שעות אין אנו תולין שטעו בעיבורא דירחא ונעשה בג' כיון שאין כאן מי שמעיד על מעשה הזה שנעשה בג' וזה נ"ל ברור ומוכח מדברי התוספות שכתבו בפרק קמא דפסחים על קושיית רש"י דהכא דלכך שיילינהו באיזה יום דנ"מ לאחד אומר בב' וא' אומר בג' דה"ל עדות מוכחשת אי לאו דקמכווני ליום א' דאז תלינן דא' מהן טעה בעיבורא דירחא משמע מדבריהם דבכת א' שהעידו שהיה בב' ליכא נ"מ ובלאו דמכווני ליום אחד אינן יכולין לומר טעינו בעיבורא דירחא ודו"ק:

תוס' בד"ה שבחמשה חמה במזרח כו' אדם טועה חצי שעה ותלינן טעות כו' עכ"ל כצ"ל:

Chidushei Halachot on Sanhedrin 40a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

מַתְנִי׳ הָיוּ בּוֹדְקִין אוֹתָן בְּשֶׁבַע חֲקִירוֹת: בְּאֵיזוֹ שָׁבוּעַ, בְּאֵיזוֹ שָׁנָה, בְּאֵיזוֹ חוֹדֶשׁ, בְּכַמָּה בַּחֹדֶשׁ, בְּאֵיזֶה יוֹם, בְּאֵיזוֹ שָׁעָה, בְּאֵיזֶה מְקוֹם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּאֵיזֶה יוֹם, בְּאֵיזוֹ שָׁעָה, בְּאֵיזֶה מָקוֹם.

קטע 2

מַכִּירִין אַתֶּם אוֹתוֹ? הִתְרֵתֶם בּוֹ? הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה: אֶת מִי עָבַד, וּבַמֶּה עָבַד?

קטע 3

כָּל הַמַּרְבֶּה בִּבְדִיקוֹת – הֲרֵי זֶה מְשׁוּבָּח. מַעֲשֶׂה וּבָדַק בֶּן זַכַּאי בְּעוּקְצֵי תְּאֵנִים.

קטע 4

מָה בֵּין חֲקִירוֹת לִבְדִיקוֹת? חֲקִירוֹת – אֶחָד אוֹמֵר ״אֵינִי יוֹדֵעַ״, עֵדוּתָן בְּטֵילָה. בְּדִיקוֹת – אֶחָד אוֹמֵר ״אֵינִי יוֹדֵעַ״, וַאֲפִילּוּ שְׁנַיִם אוֹמְרִים ״אֵין אָנוּ יוֹדְעִין״, עֵדוּתָן קַיֶּימֶת. אֶחָד חֲקִירוֹת וְאֶחָד בְּדִיקוֹת, בִּזְמַן שֶׁמַּכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה – עֵדוּתָן בְּטֵילָה.

קטע 5

אֶחָד אוֹמֵר: ״בִּשְׁנַיִם בְּחֹדֶשׁ״, וְאֶחָד אוֹמֵר: ״בִּשְׁלֹשָׁה בַּחֹדֶשׁ״ – עֵדוּתָן קַיֶּימֶת, שֶׁזֶּה יוֹדֵעַ בְּעִיבּוּרוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ, וְזֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּעִיבּוּרוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ.

קטע 6

אֶחָד אוֹמֵר: ״בִּשְׁלֹשָׁה״, וְאֶחָד אוֹמֵר ״בַּחֲמִשָּׁה״ – עֵדוּתָן בְּטֵילָה.

קטע 7

אֶחָד אוֹמֵר: ״בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת״, וְאֶחָד אוֹמֵר: ״בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת״ – עֵדוּתָן קַיֶּימֶת. אֶחָד אוֹמֵר: ״בְּשָׁלֹשׁ״, וְאֶחָד אוֹמֵר: ״בְּחָמֵשׁ״ – עֵדוּתָן בְּטֵילָה.

קטע 8

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: קַיֶּימֶת. אֶחָד אוֹמֵר ״בְּחָמֵשׁ״, וְאֶחָד אוֹמֵר ״בְּשֶׁבַע״ – עֵדוּתָן בְּטֵילָה, שֶׁבְּחָמֵשׁ חַמָּה בַּמִּזְרָח וּבְשֶׁבַע חַמָּה בַּמַּעֲרָב.

קטע 9

וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ. אִם נִמְצְאוּ דִּבְרֵיהֶם מְכֻוָּונִים, פּוֹתְחִין בִּזְכוּת. אָמַר אֶחָד מִן הָעֵדִים: ״יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת״, אוֹ אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים: ״יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה״ – מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. אָמַר אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים: ״יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת״ – מַעֲלִין אוֹתוֹ וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בֵּינֵיהֶם, וְלֹא הָיָה יוֹרֵד מִשָּׁם כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ.

קטע 10

אִם יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו, שׁוֹמְעִין לוֹ. וַאֲפִילּוּ הוּא אוֹמֵר: ״יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת״, שׁוֹמְעִין לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו.

קטע 11

וְאִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פְּטָרוּהוּ. וְאִם לָאו, מַעֲבִירִין אוֹתוֹ לְמָחָר, וּמִזְדַּוְּוגִין זוּגוֹת זוּגוֹת. הָיוּ מְמַעֲטִין מִמַּאֲכָל, וְלֹא הָיוּ שׁוֹתִין יַיִן כׇּל הַיּוֹם, וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין כׇּל הַלַּיְלָה. וְלַמׇּחֳרָת מַשְׁכִּימִין וּבָאִין לְבֵית דִּין.

קטע 12

הַמְזַכֶּה אוֹמֵר: ״אֲנִי מְזַכֶּה, וּמְזַכֶּה אֲנִי בִּמְקוֹמִי״. וְהַמְחַיֵּיב אוֹמֵר: ״אֲנִי מְחַיֵּיב, וּמְחַיֵּיב אֲנִי בִּמְקוֹמִי״. הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת, אֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת אֵינוֹ יָכוֹל לַחְזוֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה. טָעוּ בַּדָּבָר – שְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּינִין מַזְכִּירִין אוֹתוֹ. אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת – פְּטָרוּהוּ, וְאִם לָאו – עוֹמְדִים לַמִּנְיָן. שְׁנֵים עָשָׂר מְזַכִּין וְאַחַד עָשָׂר מְחַיְּיבִין – זַכַּאי.

קטע 13

שְׁנֵים עָשָׂר מְחַיְּיבִין וְאַחַד עָשָׂר מְזַכִּין, וַאֲפִילּוּ אַחַד עָשָׂר מְזַכִּין וְאַחַד עָשָׂר מְחַיְּיבִין וְאֶחָד אוֹמֵר ״אֵינִי יוֹדֵעַ״, וַאֲפִילּוּ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ מְחַיְּיבִין וְאֶחָד אוֹמֵר ״אֵינִי יוֹדֵעַ״ – יוֹסִיפוּ הַדַּיָּינִין. וְכַמָּה מוֹסִיפִין? שְׁנַיִם שְׁנַיִם, עַד שִׁבְעִים וְאֶחָד.

קטע 14

שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מְזַכִּין וּשְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה מְחַיְּיבִין – זַכַּאי. שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מְחַיְּיבִין וּשְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה מְזַכִּין – דָּנִין אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ, עַד שֶׁיִּרְאֶה אֶחָד מִן הַמְחַיְּיבִין דִּבְרֵי הַמְזַכִּין.

קטע 15

גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב יְהוּדָה: דְּאָמַר קְרָא ״וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב״, וְאוֹמֵר ״וְהֻגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב״, וְאוֹמֵר ״וְדָרְשׁוּ הַשּׁוֹפְטִים הֵיטֵב״.

מסכת סנהדרין דף מ׳ עמוד א׳

מסכת סנהדרין דף מ׳ עמוד א׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור