מסכת סנהדרין דף כ״ח עמוד א׳

אשכחן אבות לבנים ראובן לבן שמעון דהיינו אחי אביו:

ובנים לאבות בן שמעון לראובן דהיינו בן אחיו וכל שכן אבות להדדי דהא בנים מכח דידהו קא אתו ואימעיטו להו מהאי קרא אחיו ובנו ואחי אביו:

בנים להדדי מנלן דקתני במתני' בן אחי אביו פסול לו:

ליכתוב לא יומתו אבות על הבן דכיון דכתיב אבות שני אחים משמע ועל הבן הוי משמע בנו של כל אחד ואחד הוי פסול לשניהם:

לעלמא שיהו שנים קרובים פסולין להעיד על אדם מן השוק:

בעדות אחיו דאי לאו דאסהיד האי קרובו בהדיה לא הוה מיקטל נמצא בנים מתים זה על זה:

שלשה אחים ואחד מן השוק עם כל אחד ואחד מעידים על אכילת שני חזקה של קרקע של אדם מן השוק ומעיד אחד מן האחין והבא מן השוק על שנה ראשונה ואחד מן האחין והבא מן השוק על שנה שניה והשלישי על השלישית והרי אלו שלש עדיות והחזקה קיימת ולא אמרי' עדות אחת היא והרי העדים קרובים אלא ג' עדיות נינהו דאשתא דקא מסהיד האי לא מסהיד האי:

והן עדות אחת להזמה דעד דמתזמי כולהו לא משלמי ממונא דהא לא הוה מתוקמא בידא דלוקח אלא בסהדותא דכולהו:

מאי חתנו דקתני מתני' חתן בנו תימה א"כ מתני' דקתני גיסו ובנו וחתנו היינו חתן בנו אלמא חתן בן אחות אשתו פסול הא אפי' חתן בן אשתו כשר דקתני חורגו לבדו וי"ל דכיון דחתנו הוי חתן בנו איכא למימר דחורגו לאו למעוטי בן חורגו וחתן חורגו אלא אתא למעוטי בן בן חורגו וחתן בן חורגו:

שמונה אבות שהן כ"ד איכא טובא דחדא נינהו אלא לפום ריהטא דמתני' קחשיב:

תלתין ותרתין הוו הא דלא קאמר ארבעים הוו הם ובניהם וחתניהם וחתן בניהם ובני בניהם משום דלא קתני להו בהדיא במתני' אי נמי שם חתנות חד הוא:

(תלתין ותרתין הוו פי' הקונט' דחתן בניהם לא חשיב דשם חתנות חדא הוא ור"י אומר דבני בניהם לא חשיב משום דלא קתני להו במתני' בהדיא):

כיון דמעלמא אתי כדור אחר דמי פ"ה והא דלא אקשי' ליה לרב כיון דאמרת כדור אחר דמי אמאי פסול חתנו לאחי אביו הוה ליה רביעי בראשון משום דקשיא ליה מילתא אחריתי והקשה הר"ר יוסף אחי הר"ף להר"ף דאמאי לא מקשי לרב דאכשר ג' בשני דקאמר אחי אבא לא יעיד לי הוא ובנו וחתנו וחתנו כדור אחר דמי א"כ פסול שלישי בשני ותירץ הר"ף אה"נ דהוה מצי לאקשויי הכי אלא משום דאקשי ליה מילתא אחריתי לא אסיק אדעתיה דהכי נמי תירץ בשיטת הקונטרס:

רב דאמר כר' אלעזר אומר ר"ת דכן הלכה דשלישי בראשון פסול כדמוכח בפ' יש נוחלין (ב"ב ד' קנח: ושם) דשלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא הלכה שלישי בשני כשר ומשמע הא בראשון פסול ואמר התם דהכי הלכתא ובירושלמי נמי אמרי' משה מהו להעיד באשת פנחס ואמר ר' יוחנן כשר ומדנקט אשת פנחס משמע דלפנחס לא יעיד דהוה שלישי בראשון והא דלא אמרינן אשה כבעלה כי הכא באשת חורגו משום דהתם איתפלג דרא:

בנים להדדי כגון ראובן ואליפז להדדי מנא לן ופשטינן אם כן ליכתוב לא יומתו אבות על הבן אמאי כתב בנים ללמד שאפילו בנים להדדי עדותן בטלה. בנים לעלמא מנא לן כגון עדות ראובן ואליפז לעלמא שעדותן בטלה. ובא רמי בר חמא למיפשטה מעדים זוממין ובא רבא ודחה מהא דתנן בפ' חזקת הבתים ג' אחים וא' מצטרף עמהן כו' ופשטה הכי אם כן דבנים לעלמא כשרין הן לכתוב קרא לא יומתו אבות על בנים והן לא יומתו על אבותם ובנים למה לי אלא אפי' בנים לעלמא פסולין. אשכחן אחי אביו ובן אחי אמו אחי אמו ובן אחי (אמו) [אביו]. ששנינו במשנתנו מנא לן ופשטנא מדכתיב אבות אבות תרי זימני דלא צריך דהוה ליה למכתב לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו עליהן. אבות דכתב רחמנא תרי זימני למה לי אם אין לו ענין לקרובי האב תנהו ענין לקרובי האם. אשכחן שעדותן בטלה לחובה מדכתיב לא יומתו עדות הקרובים אם יעידו [לזכות] להדדי או לעלמא מניין כי עדותן בטלה ופשטנא מדכתיב יומתו תרי זימני למה לי דהוה ליה למכתב לא יומתו אבות על בנים ובנים על אבות יומתו יומתו תרי זימני למה לי אלא אם אינו ענין לחובה דלא הוה צריך ליה תנהו ענין לזכות ובדיני נפשות והוא הדין לדיני ממונות דכתיב משפט אחד יהיה לכם:

אמר רב (אחא) [אחי] אבא לא יעיד לי הוא ובנו וחתנו אף (אבי) [אני] לא אעיד לו אני ובני וחתני. פי' כגון יעקב אבינו בן יצחק אומר ישמעאל שהוא אחי אבי ונביות בנו ועשו חתנו לא יעידו לי. אף אני יעקב וראובן בני ושכם חתני לא נעיד לו ואקשינן אמאי והא ראובן שלישי הוא כי הוא בן יעקב בן יצחק וישמעאל דהוא ראשון שהוא ויצחק אחים והן ראשונים וראובן לישמעאל יבא שלישי בראשון ולא שנינו במשנתנו שהן פסולין אלא הן ובניהן שני בראשון ושני בשני שלישי בראשון לא תנן שהוא פסול. ושקלינן וטרינן ודברים פשוטין הן. ואסיקנא רב במשנת ר' אלעזר אמר דתניא ר' אלעזר אומר כשם שאחי אבא לא יעיד לי הוא ובנו וחתנו כו'. ואקשינן והא רב אכשר שלישי בשני. ופרקי' רב סבר לה כוותיה בהא דתני אחי אבא לא יעיד לי הוא ובנו וחתנו ופליג עליה בחדא דרב סבר שלישי בשני כשר וכך הלכה ור' אלעזר אומר כך בן אחי אבא לא יעיד לי הוא ובנו וחתנו כלומר שלישי בשני פסול ולית הלכתא כוותיה מאי טעמא דרב דייק ובנים כלומר ובנים שהבנים בלבד פסולין כמו אבותם ולמעלה מהן כשר דדייק ו' ור' אלעזר אמר מדלא כתיבי לא יומתו אבות על פי בנים אלא ובנים שמעינן מינה כי בנים כאבות מה אבות הן ובניהן פסולין אף בניהן הן ובניהן פסולין זה דור שלישי. אמר ר"נ אחי חמותי לא יעיד לי ובן אחי חמותי ובן אחות חמותי לא יעיד לי. פי' אחי חמותי הוא חתן בעל אחותי בן אחי חמותי הוא חתן בעל אחות אביו בן אחות חמותו הוא חתן בעל אחות אמו וזהו ששנינו בעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו הן ובניהן וחתניהן (ובן) אחי חמיו בן אחי חמיו בן אחות חמיו הוא חתן אחיו בן אחי חמיו הוא חתן אחי אביו בן אחות חמיו הוא חתן אחיו בן אחי חמיו הוא חתן אחי אביו בן אחות חמיו וכו':

כשם שהקרובים פסולים להעיד זה על זה כך שנים מהם פסולים להעיד על אחד מן השוק והוא שאמרו בכאן לעלמא מנלן וכו' ובתוספתא אמרו אין דנין זה את זה ולא זה עם זה ולא זה על זה וכן אין מעידין זה את זה ולא זה עם זה ולא זה על זה ופירוש הדברים אין דנין זה את זה שאם הדיין קרוב לבעל הדין לא ידוננו ולא זה עם זה אם הדיינים קרובים זה לזה פסולים להיות שניהם בדין אחד ולא זה על זה שאין הדיין דן בעדות קרובו ר"ל של דיין ואין מעידין זה את זה שאין אדם מעיד לקרובו זה עם זה שלא יצטרפו שנים מהם להעיד לעלמא ולא זה על זה י"מ בו שאם העד קרוב לדיין אינו דן על פי אותה העדות ואע"פ שאמר גם כן אין דנין זה על זה חד אזהרה לדיין וחד אזהרה לעד ואין הלשון מתיישב בה כלל ועיקר הדברים שאם נתחייב בבית דין קרוביהם לא יעידו על אותו חיוב בבית דין אחר וי"א שאין מעידין זה את זה פירושו לזכות ואין מעידין זה על זה פירושו לחובה ומצאתי עוד בתוספתא ולא זה בפני זה בין בדיינים בין בעדים ויראה לי בפירושה בדיינין על מה שאמרו באחד מן התלמידים שאמר יש לי ללמד זכות או חובה שומעין דבריו ונושאין ונותנין עמו כמו שיתבאר שלא יעשה כן בפני הדיין קרובו ובעדות יש אומרים שרמז על מה שאמרו שמכניסין את הגדול ואין חוקרין אותו זה בפני זה ואין זה כלום שאף בעדים שאינם קרובים כן אלא יראה לפרש שלא יעיד בפני הדיין קרובו ונפרש זה על זה כשטה שנייה שכתבנו בו וי"מ בפני זה בדיינין במציאותו של זה כלומר שאם כתבו בית דין לאחד קבלת עדות אין בית דין קרובים לאותו בית דין דנין על פי אותו קבלת עדות וכללו של דבר כל סנהדרין או העד קרוב זה לזה או דיין לדיין או עד לעד או עד לדיין או אחד מהם למלוה או ללוה או לערב פסול בתלמוד המערב שנו כאן שהדיין צריך לשנות הטענות שנאמר ויאמר המלך זאת אומרת בני החי וכו':

עדים זוממין אין נהרגין ולא לוקין ולא משלמין אא"כ הוזמו שניהם ואפילו הם מאה אם העידו כאחד או כל אחד בתוך כדי דבור של חבירו אין נענשין עד שיוזמו כלן אבל כל שהיה הפסק בין עדות השנים לעדות האחרים כל שהוזמו השנים הם נענשים כמו שיתבאר במקומו:

כבר ידעת שכל שהחזיק בקרקע שלש שנים ובא אחד וערער עליו בעידי אבות והלה טוען שלקחה ואבד שטרו ומוציא עידי חזקה זכה בדין ואם נמצאו עדים אלו זוממין משלמין למערער דמי השדה ומעמידין את השדה בחזקתו העידו שנים על הראשונה ושנים על השניה ושנים על השלישית והוזמו כלן משלשין ביניהן ופורע כל כת מהם שליש הדמים ומ"מ אם לא הוזמו כלן אין המוזמין משלמין כלום ואפילו הוזמה הכת האחרונה המעידה על שנה שלישית שהיא גומרת ענין החזקה ואע"פ ששלש כתי עדויות הן עדות אחת הן להזמה ואין נעשין זוממין עד שיזומו כלן שלשה אחים ואחד מצטרף עמהם והעיד אחד מן האחים עם אחד שבשוק על שנה ראשונה והשניה עם זה שבשוק על שנה שניה והשלישי עם זה שבשוק על שנה שלישית הרי החזקה מתקיימת על פי עדותם ואין דנין אותה בעדות אחת ליפסל בנמצא אחד מהם קרוב או פסול אלא כל שנה ושנה עדות בפני עצמה היא ולא העיד זה על מה שהעיד אחיו ולענין הזמה נעשית עדות אחת ואין נעשין מוזמין עד שיזומו כלן הא כשהוזמו כלן נענשים בדינם על הדרך שבארנו במקומה בפרק חזקת הבתים ואין אומרין הרי נמצא עד זומם ע"פ עדות אחיו שאלמלא עדות אחיו לא בא לכלל עונש מ"מ הזמה מצד אחר היא באה:

ממה שכתבנו בסדר הקורבות למדת שאין הדבר מתהפך בכל העדויות שבדרך שנפסל לזה יהא נפסל בזה שאין הפסול אלא לפי הקורבא מעתה אחי אבא לא יעיד לי הוא ובנו וחתנו כמו שבארנו במשנה אבל אני אע"פ שאיני מעיד לו בני וחתני מעידין לו שהרי שלישי בראשון הוא וכל שכן בן בנו או בן חתנו שיעיד לי ואני לו שהרי שלישי בשני הוא וכן למדת ממשנתנו שאחי חמותי לא יעיד לי שהרי בבעל אחותו נפסל חתנה ואחי חמותי הרי אני חתן בעל אחותו בן אחי חמותי לא יעיד לי שהרי בבעל אחות אביו נפסלה חתנה ובן אחי חמותי הריני לו חתן בעל אחות אביו בן אחות חמותי לא יעיד לי שהרי בעל אחות אמו נפסל חתנה במשנה ובן אחות חמותי הרי אני לו חתן בעל אחות אמו אחי חמי לא יעיד לי שהרי אחיו נפסל חתנו במשנה ואחי חמי הריני לו חתן אחיו בן אחי חמי לא יעיד לי שהרי אחי אביו נפסל חתנו ובן אחי חמי הריני לו חתן אחי אביו בן אחות חמי לא יעיד לי שהרי אחי אמו נפסל חתנה במשנה ובן אחות חמי הריני לו חתן אחי אמו וכן כי הקורבות אתה יכול להבין מדרגותיהם ממה שהקדמנו לבאר במשנה:

תוס' בד"ה תלתין ותרתין כו' ובני בניהם משום דלא קתני להו בהדיא במתניתין אי נמי כו' עכ"ל ולמאי דמשני לעולם חתנו ממש ואמאי קרי ליה חתן בנו כו' להאי פירושא דלא תני ר' חייא בני בניהם משום דלא תני להו במתני' ניחא אבל לפירוש רש"י דשם חתנות חד הוא אבל מבני בניהם פריך ליה דהוה ליה ל"ב קצת קשה אם כן מאי משני לעולם חתנו ממש כו' דאכתי תקשה ליה ל"ב הוה עם בני בניהם דשלישי בראשון פסול ויש לומר כיון דחתנו ממש הוי כדור אחר והוי דור שלישי וקתני ליה דפסול לא איצטריך ליה למתני בני בניהם דהוי נמי דור ג' ודו"ק:

בד"ה כיון דמעלמא כו' והקשה הר"ר יוסף כו' דאמאי לא מקשי לרב כו' דקאמר אחי אבא לא יעיד לי כו' אם כן פסול שלישי בשני כו' עכ"ל קצת קשה ומאי קושיא דאימא דקושטא הכי הוא דלרב פריך אי הכי הוה ליה שלישי בשני הא דקאמר רב אחי אבא לא יעיד לי הוא ובנו וחתנו כדור כו' ורב אכשר כו' ויש ליישב בדוחק ודו"ק: